פתיחת התפריט הראשי

מגן אברהם על אורח חיים דש

סעיף אעריכה


(א) על שביתת עבדו:    וכשעושה העבד מלאכה הרב עובר כמו על שביתת בהמתו (מ"מ) ועיין סי' רמ"ו ס"ג:


(ב) לעצמו:    היינו תפירת בגדיו ותיקון מנעליו או עשה להרויח מזונותיו (ב"י כל בו):


(ג) לרבו:    אפי' מלאכה דרבנן (רדב"ז ח"א ס"ד) וע"ש סי' נ':


(ד) ואסור לכל ישראל:    היינו מדאורייתא (ועיין ריש סי' ש"ז) וכדמסיים דכיון דמלאכת העבד אסור מה"ת וכ"ה בהדיא בב"י בשם המ"מ והע"ש לא דק:


(ה) ויש חולקין:    דס"ל כהי"א שבסוף הסעיף שאינו אסור מה"ת וצ"ע למה כפל הרב"י הדברים והע"ש כתב בזה אבל לא מצאתי מקור לדבריו:


(ו) א"צ להפרישו:    מ"ד אקטן כמ"ש סי' שמ"ג:


(ז) מותר וכו':    ועיין סי' רנ"ב ס"ב דלפעמי' צריך למחות:


(ח) שלא יהנה:    היינו מדרבנן כמ"ש רסי' רע"ו ועיין סי' רנ"ב אסור לומר לצדוקי לעשות מלאכה בי"ט (ע"ש קל"ד ת"י קס"א) ועיין ביורה דעה סי' קנ"ט ופשוט דמומר דינו כישראל ואסור לומ' לו לעשות מלאכה:


(ט) מותר לצאת בו:    דלא חיישי' שיביאו בידו שירא מרבו:


(י) לא בכסותו:    דכשיפסיק לו יקפל כסותו ויניח על כתיפו שלא יראה רבו כמ"ש סימן ש"א סכ"ט:


(יא) בכל ענין אסור:    דחיישינן שמא יביאה בידו דלא מתירא מרבו כיון שהוא עשאה לעצמו: בזמנינו שהמלך גזר שלא יקנה יהודי עבד א"כ העבדים יכולים לעשות מלאכה דהוי כשכיר (רשד"ם ביורה דעה סי' קצ"ה וכ"כ ריב"ל ס"א וס"ג) אבל יש חולקים וס"ל דאף עתה גופן קנוי ועכשיו שפורעים כרגא בעד העבדים אפילו לרשד"מ גופן קנוי אפי' לקול' (כ"ה):

סעיף געריכה


(יב) עכו"ם גמור וכו':    פי' שאפילו הוא עושה מלאכת רבו אין אסור מדאורייתא (ועיין סי' רמ"ד ס"ה) כיון שאינו קנוי קנין עולם ועיין ריש סי' זה ואם קיבל עליו מצות הנהוגות בעבד והוא שכיר נ"ל דאין רבו מצווה על שביתתו כשעוש' לעצמו דלא הזהירה תורה אלא על עבד הקנוי קנין עולם אבל העבד אסור לעשות מלאכה אפי' לעצמו דהא קבל עליו מצו' הנהוגות באשה ומשמע בהרמב"ם שאין מקבלין עבד וגר תושב בזמן הזה ע"ש ספכ"ב, וכתב ב"י בשם מהרי"א באותן השפחות אף על פי שקנויו' קנין עולם כיון שאם רצו ליכנס לדת הישמעאלי' יוצאות לחירות שמא דינן כשכיר עכו"ם וצ"ע: