פתיחת התפריט הראשי

סעיף אעריכה


(א) לנוי:    היינו במידי דלאו אורחיה (רש"י ור"ן) ועמ"ש סי"א והב"ח פסק כהתוספות שאוסרין:


(ב) וסוס יוצא ברסן וכו':    כצ"ל וכ"ה בטור אלא חמור אסור לצאת ברסן שהוא פרומבי' כמ"ש ס"ג (ב"ח) אבל מ"ש להתיר גמל בפרומביא אינו מוכרח:

סעיף חעריכה


(ג) אסור ליתן עליו:    דמחזי כמטעינו משוי:


(ד) ולהסיר מרדעת כו':    דהוי טירחא שלא לצורך:

סעיף יאעריכה


(ה) ופוקק:    אבל אם אינו פוקק אסור מפני שמוליד קול (רש"י) וצ"ע דהא פסקינן בסימן של"ח דוקא קול של שיר אסור וכמ"ש סי' ש"א ססכ"ג, ונ"ל כשיקשקש וישמע קול מיחזי כמאן דאזיל לחינגא, והתו' דף נ"ח ריש ע"ב כתבו דגבי בהמ' בעי ליה לקלא שישמע היכן היא ומביא' עכ"ל ואפשר דמשתמע ג"כ כקול של שיר כמ"ש סימן ש"א ססכ"ג:


(ו) לא תצא בו:    דמחזי שמוליכ' בשוק למכור [גמ'] וצ"ע על סמ"ג שכ' הטעם משום משוי והסמ"ג אף בכלבים וחתולים ועופות אוסר (ש"ג) ואפשר דהסמ"ג מיירי שאין קשור באפסר ובזה מודו התו' דהוי משוי ואף על גב דכל נוי אסור שאני הכא דבטל לגבי אפסר (תוס') ומ"מ כ' די"א דוקא נוי שאינו רגיל בחול עס"א, נ"ל דכל הנך דאמרינן בבהמה דאסורה לצאת בו בר"ה דהוי משוי מ"מ בחצר שרי וכ"מ ד' נ"ג בתוס' בד"ה מהו ליתן וכו' ועיין סי' ש"ג סי"ח ונ"ל דאפילו בכרמלית שרי כדאמרי' ר"פ מי שהחשיך כל שבחבירו פטור אבל אסור בבהמתו מותר לכתחלה וכ"מ שם דף נ"ב בד"ה מאי לאו ומיהו בדבר שאינו ארוג בכסות' משמע דאסור דחיישי' דלמא נפיל ואתי לאתויי וכמ"ש התוס' דף נ"ד ד"ה משום דמחזי וכו' ובדבר דמחזי כמאן דאזיל לחינג' אפי' במבוי המעורבת אסור מ"ד אי"ט כמ"ש סי' תקכ"ב:

סעיף יחעריכה


(ז) אין רוכבין:    שמא יחתוך זמורה ובירושלמי קאמר מפני שביתת בהמתו אבל באמת ליכא שביתת בהמתו בהא כמ"ש סכ"ב:


(ח) על צדה:    פי' בצדי אותו דבר (ר"ן) דע"ג אסור כמ"ש בהג"ה עיין סי' רס"ו ס"ט והע"ש לא ע"ש:


(ט) מכניס ראשו:    מיירי אפי' כשהמשוי הוא מוקצה אף על גב דמקצת טלטול אסור כמ"ש סי' שי"א ס"ז מ"מ משום צער ב"ח שרי (ר"ן) עיין סוף סי' של"ג ועיין סי' שי"א ס"ח דטלטול בגופו שרי והר"ן לשיטתיה אזיל דס"ל דאין חילוק בין טלטול בגופו וכמ"ש הרב"י שם בשמו לכן כתב משום צער ב"ח:


(י) שמשתמש בבהמה:    אף ע"ג דה"ל צידי צדדין שאני התם דאין משתמש בבהמה כלום אבל הכא משתמש בבהמה שהבהמה מוליכתו וא"כ אפי' אי לא הוי לן למיחש שמא יחתוך זמורה אסור לשמש בב"ח דאסרו חכמים אפילו במקום דליכ' למיחש שיחתוך זמורה כדאיתא פכ"ד דשבת דאפי' לשפשף תינוק בצדה אסור ועוד דשמא יחתוך זמורה להנהיגה אבל בתוס' כתבו דכולה חדא גזירה דאסרו להשתמש בב"ח גזירה שמא יחתוך זמורה וכ"כ רש"י בשבת דף קכ"ד ומשמע בתוס' ורא"ש דאין איסור במה שהעכו"ם מוליכו חוץ לתחום דאיהו לאו מידי עביד, וכ"כ מהרי"ק שורש מ"ו אבל ר"ל חביב סי' כ"ח כתב שהרא"ש כ"כ לחלוק על הרשב"ם אף בתוך התחום אבל באמת חוץ לתחום אסור משום תחומין וראיה מספינה דאסור וכמ"ש סי' רמ"ח ועיין סי' ת"ה ס"ז עמ"ש סי' רס"ו ס"ב ובס' ט"א כתוב שהדף היוצא מהעגלה הוי צידי צדדין ונ"ל דא"כ נימא ג"כ דהעץ הארוך הוי צדדין והעגלה הוי צידי צדדין אלא ע"כ התוס' והרא"ש וסמ"ג ס"ל דהכל כלי אחד הוא ומקרי צדדין עבהגמ"ר פ"ק דעירובין:

סעיף יטעריכה


(יא) צער ב"ח:    דהוא דאוריי' ודחי ביטול כלי מהיכנו דהוא דרבנן, וא"ת מ"ש מסל לפני האפרוחים דשרי בסימן ש"ח סל"ט י"ל דהתם יכול להפריחן משא"כ כאן דדלמא לא תעלה (רשב"א) והרמב"ם ס"ל דהכא כיון דאינן ראוים להשתמש בהן בעוד המים עליהם מקרי ביטול כלי מהיכנו אף לכשתעלה הבהמה (מ"מ פכ"ה) ונ"ל דוקא בכרים וכסתות אבל בגדי מלבוש ראוים להשתמש וכ"מ סימן ש"א סמ"ו וסי' ש"ב ס"ט כתב הרמב"ם אסור להעלותה בידים ומשמע דאע"ג דאיכא צער ב"ח אסור דאין לנו לדמות גזירות חכמים זה לזה דיש דברים שהעמידו אפי' במקום כרת עיין סי' תצ"ח ס"י ופשוט דמותר לומר לעכו"ם להעלותה כמ"ש ס"ך:

סעיף כעריכה


(יב) מותר לומר:    וה"ה דמותר לומר לעכו"ם להמרות האווזות פעם א' ביום משום צער ב"ח דאין יכולים לאכול (תשובת רמ"א סי' ע"ט) ומשמע שם דאי ליכא עכו"ם שרי ע"י ישראל משום צער ב"ח וטוב לעשות ע"י קטן, כתב הרמב"ם החולב לתוך כלי חייב לתוך אוכל פטור והחלב אסור אפילו חולב לתוך אוכל כיון דבהמה אינה ראויה לאכילה הוי מוקצה ועיין סי' תק"ה ועיין סי' ש"ך:


(יג) שצריך לקנותו:    דוקא בעכו"ם מן השוק אבל בשפחות שנשכרות לכל השנה לכל מלאכה א"צ לומר לו טול החלב לעצמך ולקנותו ממנו דכל מה שעושה עכו"ם בבית ישראל אדעת' דנפשיה קעביד לקבל שכרו דאדעתא דהכי נשכר מתחלה עכ"ל ב"ח סי' ש"ך וצ"ע דאדרב' כששכרו לשנה גרע טפי כמ"ש סי' רמ"ד סס"ה וע"ק דבביתו של ישראל אפי' קצץ אסור כמ"ש סי' רנ"ב ס"ב ומ"מ העולם נוהגין כסברא ראשונה דמשום צער ב"ח שרי אמירה לעכו"ם ומ"מ טוב לחלוב לתוך האוכל כדי שיהיה שבות דשבות כמש"ל:

סעיף כאעריכה


(יד) גבינות:    צ"ע דבהג"מ פ"ו כתב וז"ל כל הני דאמרינן אם בשביל עכו"ם מותר היינו כשהעכו"ם עושה מלאכה בשלו אבל בשל ישראל אפי' בבית עכו"ם אסור כ"ש בבית ישראל ואפי' הכל בשביל עכו"ם וחייב לגרשו מביתו עכ"ל ועמ"ש סי' רע"ו וצ"ע ואם עושה בחנם פשיטא דצריך למחות כמ"ש סי' רנ"ב ס"ב:

סעיף כבעריכה


(טו) א"צ למנעו:    דלא גזרו בבהמה שבות דרבנן דחי נושא את עצמו:


(טז) עליה בגדיו:    ואם הבהמה מעצמה יצאה לחוץ ומשאה עליה שלא ע"י אדם אין הבעל צריך למונע' ע"ש ברלב"ח ותימא דשלהי פרק במה בהמה יוצאה משמע היא מעצמ' אסו' ע"ש בתוס':

סעיף כגעריכה


(יז) ממתין שכירות:    אבל להשכיר לעכו"ם אפי' מתנה שתנוח אסור משום דהעכו"ם עכ"פ מוסיף לו שכירות ואפילו להשאיל לו אסור דיעשה לו טובה כנגדו דלא כע"ש סימן רמ"ו דלא הבין כך:


(יח) תחומין דרבנן:    ואף על גב שאסור להביאה בידו מ"מ מה שעכו"ם מוליכה ה"ל כאלו ישראל קורא לה דשרי כמ"ש סי' ש"ו ס"ב [אגודה סי' פ'] כתוב בלבוש צ"ע במה שנוהגין למסור שוורים לעכו"ם להוליכן ולפעמים מוליכין אותן חוץ לי"ב מיל ואפשר דס"ל כרש"י והרמב"ם דגם י"ב מיל הוי דרבנן עכ"ל ועיין סי' ת"ד:

ובד"מ כתוב בשם הגמ"ר דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא שרי כיון דליכא בו כרת וסקילה לא עבר על שביתת בהמתו וכ"מ בר"מ אלשקר סימן מ"א ומ"ב דכתב דבשבת עצמו אסור למסור לעכו"ם ובמקום שנהגו איסור למסור ביום ו' אם נהגו כן מצד החומרא אין להתיר להן ואם מכח טעות מתירים להם ועיין ביורה דעה סי' רי"ד: