מגילת תענית יא

חודש שבט

ב

בשנים בשבט יום טוב, דלא למספד. ולמה שינו זה מזה. אלא שבראשון מת הורדוס ובזה מת ינאי המלך ששמחה היא לפני הקדוש ברוך הוא כשהרשעים מסתלקים מן העולם. אמרו כשחלה ינאי המלך שלח ותפש שבעים זקנים מזקני ישראל [נטלן] וחבשן בבית האסורין ואמר לו לשר בית האסורין את מַתִי, הרוג את הזקנים הללו, ועד שישראל שמחים לי, ידוו על רבותם. אמרו, אשה טובה היתה לו לינאי המלך ושלמינין [ושלמינון] שמה, וכשמת סלקה טבעתו מעל ידו ושלחה לבית שר האסורין, אמרה לו, רבך בחלום התיר אותם הזקנים. התירן והלכו להם לבתיהם ואח"כ אמרה מת ינאי המלך. ואותו היום שמת ינאי המלך עשאוהו יום טוב:

כל הכתוב במגילת תענית דלא למספד מתענין לאחריו ואין מתענין לפניו. רבי יוסי אומר לא לפניו ולא לאחריו. וכל שאין כתוב בו דלא למספד אלא דלא להתענאה לחוד, מתענין לפניו ולאחריו. רבי יוסי אומר לאחריו אבל לא לפניו. אבל בימים טובים ובראשי חדשים מותר לפניו ולאחריו. ולמה באלו אסרו ובאלו התירו, אלא אלו דברי תורה ואין דברי תורה צריכין חיזוק, ואלו דברי סופרין ודברי סופרין צריכין חיזוק. רבי יוסי בן דוסא אומר משום רבי יוסי הגלילי, כל הנשבע להתענות בערבי שבתות ובערבי ימים טובים, הרי זה שבועת שוא שמקצת ערב שבת כשבת, ומקצת ערב יום טוב כיום טוב.

כב

בעשרין ותרין ביה בטילת עבידתא דאמר סנאה להיתאה להיכלא בטלה העבודה שאמר השונא להביא להיכל דלא למספד.

יום ששלח נסקלגס את הצלמים להעמידה (נ"א: מפני שבימי קסגלגס גיוס קליגולה גזר להעמיד את הצלמים) בהיכל, ובאה שמועה לירושלם ערב יום טוב הראשון של חג. אמר להם שמעון הצדיק עשו מועדיכם בשמחה, שאין אחד מכל הדברים ששמעתם יקוים, כי מי ששכן שכינתו בבית הזה, כשם שעשה נסים לאבותינו בכל דור ודור, כך יעשה לנו נסים בזמן הזה. מיד שמע קול מבית קדשי הקדשים שהוא אומר בטילת עבידת דאמר סנאה להיתאה להיכלא, אקטיל גסקלגס ובטלו גזרותיו. וכתבו אותה שעה וכיוונו, וכיון שראה שהיו משמשין ובאין, אמר להם צאו וקדמו לפניהם. וכשנודע להם הדבר יצאו מלפניו כל גדולי ירושלם, אמרו נמות ולא תהא כזאת. היו צועקים ומתחננים לשליח. [אמר להם השליח עד שאתם צועקים ומתחננים לי], התחננו וצעקו לאלהיכם שבשמים להושיע אתכם. כיון שהגיע לכרכין ראה בני אדם שהם מקדימין אותו מכל כרך וכרך. כיון שראה אותם היה מתמיה, אמר כמה מרובין אלו, אמרו לו המסורות אלו הן היהודים שהקדימו לפניך לכל כרך וכרך. כיון נכנס לכרך ראה את בני אדם שהן מוטלין בשוקים על השק ועל האפר. לא הגיע לאנטיפרוס (נ"א: אנטיפטרס) עד שבאת לו אגרת שנהרג גסקלגס ובטלו גזירותיו. מיד נטלו את הצלמים (נ"א: ונתנם לישראל וגררו אותם). ואותו היום עשאוהו יום טוב.

כח

בעשרין ותמניא אינטיל ניטל אנטיוכוס מלכא מן ירושלם

מפני שהיה מיצר לבני ישראל, ובא להחריב את ירושלם ולהשמיד את כל היהודים ולא היו ישראל יכולין לצאת ולבא [מפניהם] ביום אלא בלילה, ושמע שמועות רעות והלך לו ונפל במקומו. ואותו היום שבטלוהו (נ"א: שיצא) משם עשאוהו יום טוב.