מגילת איבה/הוספה מבן המחבר
הוספה לספר מגלת איבה
מבן הגאון המחבר זצוק"ל ה"ה מו"ה שמואל ז"ל
אחרי כי הואלתי אנכי שמואל בנו הגדול של רבינו הגאון מו"ה יו"ט ליפמאן הלוי העליר זצוק"ל להוציא את המגילה הזאת לאורה אשר בה נכתבה מעשה המסירה אשר עשו לו שונאיו. לקחתי לי גם המלאכה הזאת לכתוב עד כמה גדלה טרחתי בעסק הזה. גם לספר המעשה בהרחב הביאור בכמה ענינים נפלאים אשר קרהו אז ואשר אבי זצ"ל לא רצה לכתבם מפני כמה טעמים: א] מפני גודל ענוותנותו וצדקתו לא הזכירם רק ברמיזה בספרו זה הקטן. ב] מפני כי לא רצה לפגוע בכבוד אנשים גדולים וחשובים אשר היו אז עדנה בחיים חיותן. ומפני זה נשאר הספר הקטן הזה כספר החתום.
אך עתה כאשר נאסף כבוד אבי הגאון זצוק"ל אל עמו. חשבתי בלבי לבל אהיה צדיק יותר משלמה המלך ע"ה. אשר לקח נקם משונאי אביו שמעי בן גרא ויואב. אף כי מחל להם אביו בחייו. ע"כ הנני כותב עתה הדברים בפרטות ואפרש שמות האנשים אשר עמדו למפגע לכבוד אבי הגאון זצ"ל והרעו עי"ז כמעט קט לכל ישראל הדרים במדינת עסטרייך. כאשר אכתוב בפה הכל בפרטות. אך בקצור נמרץ. למען יראו כל ישראל כמה גדול כח המחלוקת. בכדי שירחיק האדם מזה בתכלית הריחוק.
בשנת שפ"ה לפ"ק בעת שהי' אבי ז"ל עדיין אב"ד בווין. שלחני אבי לישיבה הגדולה אשר במיץ במדינת צרפת ושם הי' הר"י הגאון ר' מרדכי בר' משה לוריא אשר הי' אב"ד בווירמשייא אשר היא ג"כ במדינת צרפת. ולמדתי שם יותר מד' שנים היינו עד שנת שפ"ט. וה' הצליח אותי בלימודי עד כי הייתי בקי בכל הש"ס. ובר"ח סיון דהאי שתא קבלתי מכתב מכבוד אבי ז"ל שאחזור לביתי. אבי ז"ל הי' אז אב"ד בפראג והיה בעושר וכבוד. בכ"ז עשיתי דרכי ממיץ לפראג ברגלי. כי כן הי' אז המנהג במדינות אלו שכל בחורי הישיבה אם דל ואם עשיר עשה דרכו רק ברגלו ושמלותיו צרורות על שכמו ומקלו בידו. ובכל זאת הי' הליכתם בשמחה וטוב לב. א) מפני כי בכל מקום בואם בין קהלות ישורון קבלום בכבוד גדול. ב) מפני כי הבחורים העשירים עזרו לבחורים העניים. ואנכי נחשבתי בין הבחורים העשירים מפני כי אבותי שלחו לי עשרה כסף לחודש. והלכתי לביתי עם עוד חמשה בחורים. והמהלך הגדול הזה היה נחשב בעיני כאלו הלכתי לטיול ולעונג ויותר גדלה שמחתי כאשר חשבתי בלבי שבקרוב אראה את פני אבותי ושבקרוב יראה כבוד אבי כמה גדול כחי בלימודים. ודמיונות כאלו רחפו לנגד עיני בכל הדרך אשר הלכתי, בזו העת אשר בבית אבי גדול השבר מאוד, כי כן אנחנו בני האדם דרכנו ותמיד אשר אנו שמחים בשמחת שוא, ואין אנחנו נותנים לב להסתכל ולראות כי שוא שמחתנו רק בעת כי רואים אנחנו כי כבר נפלו בפח יקשו לנו אז נפקח עין.
וכן באתי שמח וטוב לב לעיר ווין. כי הילוכי הי' דרך עיר ווין ולא ידעתי כי אבי הקדוש יושב משומם באחת מבתי כלאים הנוראים אשר בה. ומעותד להשפט למיתה ח"ו.
אך ה' המקדים רפואה למכה סיבב על ידי דבר גדול אשר ממנו יצמח ישועה לאבי ז"ל כי קודם ביאתי לעיר שכבתי לנוח מעט על ירק דשא אצל יער א' אשר שם מקום הטיול היפה לאנשי ווין. והוא לערך מיל מן העיר. ובעת הזמיר מטיילים שם כל השרים. אך בעת הזאת לא הי' שם שום אדם, מפני כי אז הי' בעיר שמחה גדולה (פאראד[1]) לכן היה שם דממה. והנחתי חבולתי מראשותי. וחשבתי דרכי בלבי למי אקדים פנים ראשון כי אבי היה שם אב"ד מקודם והיו לו שם הרבה אוהבים ובין כה וכה שמעתי אחרי קול רעש גדול צועק בקול הצילונו! הצילונו! כי אבדנו. הבטתי וראיתי כי שור בר (בופלאקס) א' יצא מן העיר ורודף אחר אשה עשירה וגבירה צעירה לימים ועמה רצה ג"כ אומנת ילדה וילד קטן על ידה. ושור הבר לא רחוק מהם רק כעשרה קנה מידה (קלאפטער) ורודף אחריהם בקול רעש גדול ובקצף רב וסיבת כעסו הי' רק המטפחת האדומה אשר נשא האומנת עליה. מפני כי השוורים זה דרכם לכעוס בעת רואם דבר אדום אודם. והנה בראותי זאת רצתי תיכף וחלצתי המטפחת מעל האומנת והשלכתי לרגלי שור הבור. והוא רץ אליה והתחיל לקרעה ברגליו ולזרקה בקרניו ובין כה וכה היו להנשים עת להתחבאות תחת אילן א'. ובזו השעה הגיעה המרכבה שלהם עם בעלה של האשה הצעירה הכבודה ההיא מלובש במלבושים יקרים נושא אותות הכבוד (ארדערין) למרכבה מרוקם על פתיל משי. המה ספרו לו כל הקורות אותם והציגו אותי ואמרו כי אנכי מצילם. והשר הזה הי' ציר צרפת (גיזאנדטער) ולא הבין לשון אשכנז. ושאל בלשון צרפת מי אנכי. והשבתי לו ג"כ בשפה ההיא. יהודי ובן רב גדול. כי בארבע השנים אשר הייתי במיץ למדתי לשון צרפת בטוב כי מיץ היא ממדינת צרפת והשר ביקש ממנו כי אסע עמו לביתו. ואנכי הודיתי לו על טוב לבב. גם רצה ליתן לי כסף ולא לקחתי ואז שאל לי השר במה אשלם לך גמולך והשבתי לו. גמולי יהי' בזה שיהי' בלב כבודו מחשבות ורעיונות טובות על היהודים ולידע כי גם אנחנו יודעים לעשות טוב בלי שום תקוות גמול. והשיב לי השר בכל זאת אתה העלם, הנני מוכן תמיד להיות אוהב שלכם. ואחרי כי היהודים נרדפים ונענים בזה המדינה אולי יזדמן לך איזה דבר הנצרך לישועה תוכל לבא לפני ואנכי אעשה עבורכם כאשר עשית עבורי. כי אנכי ציר צרפת ויש לי כח גדול לצוות בפה. בקיצור הרבה לדבר עמי בידידות ואהבה. ודרש ממני איה למדתי לשון צרפת וגם נתן לי כתיבתו (אדרעסע) והרבה להודות לי אלף פעמים כן עשה גם אשתו והאומנת ואמרו כי צר להם אשר אנכי יהודי באם לאו היו מצליחים אותי. ואח"כ נסעו להעיר לשמוח בשמחת (הפאראד) כי מקום דירתו הי' בארמון א' חוץ לעיר בתוך גן חמדה (לוסט גארטען) אחת. אנכי לקחתי חבילתי והלכתי לרבע היהודים (יודין קווארטיל). כי להיהודים בווין הי' אז רבע מיוחד ועד בואי לשם הגיע זמן הלילה והחושך. ע"כ לא הכרני שום איש בלכתי. ובלבי גמרתי שבראשונה אקביל פני דודי אחי אמי ר' ברוך זאטרונער וכאשר באתי לביתו מצאתי כי כבר הדלתות נעולות ודפקתי על הדלת ופתחו וכאשר באתי הביתה כמעט לא הכירוני כי לא ראו אותי זה יותר מעשר שנים וכאשר הכירו אותי נעשה רעש גדול ודודתי יצאה אל הפרוזדור לבכות ובכתה בחוזק גדול וגם דודי כאשר ראה אותה בוכה התחיל ג"כ לבכות. וגם שארי בני הבית ראיתי כי מתלחשים אלו עם אלו. בקיצור לא שהו הרבה עד כי נתגלה הדבר ודודי סיפר לי בדמעות שליש כל המאורע אין ביכולתי לכתוב איך נשבר לבי בקרבי בשמעי הדברים האלה. כי נפלתי מאיגרא רמה לעמיקתא וכל ששוניי ותקוותיי הטובים ספו, וכמו אור המאיר את חשכת הליל אשר נכבה פתאום ע"י רוח חזק ונשאר רק חושך גדול נשארתי עומד על רגליי ונסתלק ממנו חוש הראות והשמע והמה הסירו ממני חבילתי. הושיבו אותי על הכסא והושיטו לי כוס יין להשיב נפשי. בכל זאת עבר יותר משעה תמימה עד אשר שב רוחי אלי ואז התחלתי לבכות ולקונן וכן ישבתי עם דודי ודודתי כל הלילה ודברנו מזה ובכל רגע ורגע נודע לי מהם עוד יותר איך רע ומר גורל אבי עתה אך לא ידעתי הסיבה מפני מה אסרו אותו בבית האסורים ע"כ לא ידעתי גם כן איך ומה לעשות לטובתו ואנכי ספרתי להם ההיכרות אשר עשיתי עם ציר צרפת ושמחו ע"ז מאוד אך לא הי' ביכלתי לילך אליו עד כי אדע חטאת אבי כי אם באמת חטא חטאה גדולה מאוד אז לא יועל כל תפלה ותחנון לכן נגמר בלבי שקודם כל דבר ההכרח לראות פני אבי וכאשר אשמע ממנו כי אין לו אשם אז אעשה לטובתו כל אשר יהי' בכחי. ליל בלהות ההוא היתה אור לי"ט תמוז והי' אז קודם דרישת וחקירת השופטים דאבי לכן הי' קשה לי לבוא לפניו כי לא הניחו לבא לפניו אף חשובי עיר ווין ומה גם שארי בשרו וביום המחרת מהרתי לילך לפני חשובי העיר לחקור ולדרוש מפני איזה חטא נתפס אבי והושיבו לי בדרך כלל כי אביך אמר שאין בו אשם כלל אך כפי אשר שמע ביום י"א תמוז מפי הקאנצלאר כל חטאו הוא כי כתב בשני ספריו מעדני מלך ולחם חמודות נגד האמונה שלהם ומפני זה כעס עליו הקיר"ה וה' יודע מה יהיה מזה כי לפי דברי השתדלן שלנו ר' הענא ב"ר ישראל יש לפחוד שח"ו לא יצא מזה המעשה גירוש כללי ח"ו.
נפעמתי מדברים האלה. א) נצטערתי מאוד אודות אבי ב) עוד גדלה צערי כי יראתי מאוד שלא יצא ח"ו בגלל אבי תקלה להכלל כולו, ורצתי תיכף להשתדלן ר' הענא ב"ר ישראל הנ"ל אשר הוא הי' עם אבי אצל הקאנצלער ביום י"א תמוז ושמעתי מפיו ג"כ כדברים האלה ואנכי ספרתי לו ההיכרות שלי עם ציר צרפת והשיב לי כי יניח את כל זאת לבסוף. ולע"ע ההכרח להמתין עד כלות הדרישה והחקירה הראשונה והנה האמת אגיד שאף שהי' לאבי בווין אוהבים רבים בין היהודים בכ"ז הי' רק אחד אשר צרתו נגעה עד לבו באמת והאחד הי' אני... כי כאשר שמעתי כי הוא יושב אסיר בזיקים וצערו גדול עד מאד, חפצתי לשכוב אצל רגליו ולאחוז האזיקים בידו באויר. גם להפיג מעט צערו בישבי לפניו, ובעזה"י אחרי שהי' ביום כ' תמוז הדרישה והחקירה הראשונה הצליח לי ביום כ"א תמוז לראות פני אבי.
ע"י השתדלות גדולה פעלתי להניח אותי לראות פני אבי וכאשר באתי אליו מצאתיו יושב על מטתו וספר בידו. ובקושי הכרתי אותו כי בארבע שנים האלו אשר לא ראיתי פניו קפץ עליו זקנה וחוורו פניו ולחייו נמשכו באורך ועיניו קמטו ועששו מבכי ושערו הלבינו ככסף. ובאמת לא ע"י השנים המעטים האלה נזדקן רק ע"י דאגותיו הגדולות ויגוניו הרבות ויסוריו אשר סבל בשבועות האלו. הקצור מזה כי נמשך עת גדול אשר הסתכלנו זה בזה עד כי הכרנו זה את זה. ואז קרא אבי בקול האתה זה בני יקירי שמואל ואנכי השבתיו הנני אבי קדושי ונפלנו זה לזה על צווארינו ודמעות חמות וסולדות זלגו מעיני לתוך עיניו ומעיניו לתוך עיני. ואח"ז שאלני אבי לשלומי. ואמר תקותי בני כי בוודאי אתה למדן גדול וי"ש אמתי. ואם אמת הדבר כי הבאת בידך שני התכשיטין היקרים האלו הנך עשיר גדול בלי די. ויש לך די על הוצאות דרך רחוקה בהלוכך מעוה"ז. וגם יהי' האוצר המוכן לעוה"ב. ובלעדי זאת כל עשירות עוה"ז הןא כחלום יעוף בהקיצו בבקר או כשכבת השלג בזרוח השמש ראה בני זה איזה שבועות מקודם הייתי אחד מהאנשים המוצלחים בעולם. הייתי רב גדול. אב נחמד. בעל אהוב. ביתי הי' מלא כל טוב וכל גדולי הדור מקדימים לפתחי. ועתה פתאום נשתנו כל הדברים. ולא נשאר לי שום דבר מכל אלו. רק מעט התורה ויראת שמים אשר רכשתי לי בעמל הרבה זה נשאר לי והוא שלי. עתה בני אבקש ממך כמו שביקש יצחק אבינו את בנו קודם מותו "עשה לי מטעמים כאשר אהבתי ואוכלה בעבור תברכך נפשי טרם מותי" וכוונתי שתאמר לפני איזה חדושי תורה ממה שחדשת בהישיבה למען אהנה ממך היינו מתורתך. ואברכך לפני מותי כי מי יודע אם אראך עוד הפעם. כי כפי הנשמע ידונו אותי דיני נפשות ברוך דיין האמת.
הדברים האלו החרידו את נפשי עד כי נמוגותי בדמעות ומה מאוד נפלאתי על גודל דבקתו וצדקתו. והגדתי לפניו כמה חדושים אשר חדשנו בהישיבה. ואח"ז הגדתי לפניו דבר נפלא אשר חדשתי במס' סנהדרין פ"ו על המשנה אמר ר"מ בשעה שאדם מצטער שכינה אומרת, מה הלשון אומרת, ואבי נהנה מזה מאוד ואמר לי כי הדברים מאירים כנתינתם מסיני. ואח"ז ישב אבי במנוחה ושקט מעט כמו אור השמש המאיר אחר גשם רב והשבני אצלו וסיפר לי כל הדברים מאלף עד תיו אשר דברו עמו השופטים בעת החקירה והדרישה. והנני כותב עתה אות באות כפי אשר יצאו מפי אבי.
ביום אתמול הובאתי לפני השופטים (קאמיסיע) ושם ישבו שנים עשר שופטים ודורשים. ראש השופטים היה הקאנצלער. הדרישה וחקירה הי' בכל תוקף מדת הדין, כי רצונם היה שאצא חייב. וחפצם הי' לחייב עי"ז את כלל ישראל. ובאם ח"ו הייתי נכשל בדבורי ובתשובתי היו אומרים שכל כלל ישראל אינם חושבים בלבם יותר טוב מהרב שלהם אשר אינו חושב הנכרי לאדם כלל וממונו הפקר אצלם ואז היו מגרשים את כל היהודים אך ה' הי' עם פי ולא דברתי רק האמת הברור ולא יותר.
ראשית מדון הי' אודות הספרים. והשופט הראשי שאל ממני, האתה הוא הזקן מחבר הספרים מעדני מלך ולחם חמודות ואתה בעצמך כתבת אותו. השבתי אינני מכחד בזה, אך חברתיו בלשון הקודש לא בלשון אשכנז. ובלה"ק יש לו כוונה אחרת אמיתית והמעתיקים העתיקו אותו בשקר. השיב לי השופט. ידידי זה אינו תשובה, כי יש אצלנו מלומדים הרבה המבינים היטב גם לה"ק והם העתיקו לאמתו, ופרושים זרים ומפולתלים אין רצוננו לשמוע. והשבתי לו הנני יודע באמת כי כוונתכם רק לדרוש ולידע האמת הברור, מפני כי אתם אנשים ישרים תמימים. אך המעתיקים הם בוודאי שונאים לי והעתיקו בשקר ואנכי יודע באמת כי רחוק לשון אשכנז מלשון הקודש כרחוק מזרח ממערב. והשופט השיב לי כי בכ"ז לא יכלנו לקבל את העתקתם לשקר מפני כי המעתיקים הם שני יהודים לומדים גדולים ואנשים חשובים ואחד הוא דיין אצלכם והנה ע"פ הדין לא נצרך לנו עוד לשאול את פיכם. אך אנחנו עושים לפנים משורת הדין ולא יותר. והשבתי יכול להיות שהשני אנשים האלו המה דייקא שונאים שלי, ע"כ נצרך לעשות העתק חדש. השיב לי השופט בית המשפט שלנו ההכרח שיאמינו להאנשים המושבעים שלנו הנאמנים אצלנו, ולא נצרך לנו העתק חדש. השבתי לו א"כ הדבר אשר אין אתם רוצים לשמוע ממני תשובתי שיש לי להשיב נגד ההעתק, לא נצרך לכם לדרוש ממני עוד חייבוני אתם בעצמכם שפטוני כחפציכם ואם ידעתי כי לא תלוי בהצדקי טובת הכלל לא דברתי עוד דבר מזה, כי יתר שנותי לא נחשבים אצלי כ"כ עוד כי אצטרך למענם לדבר נגד שרים גדולים כמוכם אשר כבודכם גדול הרבה יותר מהמשפט והצדק אשר יש לשפל ערך כמוני אך עתה אשר בהרשיעי למשפט יסבולו ח"ו מזה גם כל אחי האומללים אשר בכל המדינה, הנני נשבע בשם המיוחד כי לא כתבתי מעולם נגד אמונתכם חלילה רק נגד הגוים הנזכרים בתורה אשר כחשו בבורא עולם ב"ה, ועשו כל התועבות שבעולם.
אם הדבר כן השיב השופט, מה בצע לכם לכתוב דברים כאלה שאינם נצרכים בזה"ז, כי עתה כמעט כל האומות מאמינים בבורא עולם ותורה מן השמים, ובפרט מדינות אלו אשר היהודים דרים בה, וא"כ לפי דבריכם שכונתכם להאומות שהיו בזמן מתן תורה ואשר עתה לא נשאר מהם בעולם אף אחד נמשלתם אצלי כמו רופא אשר יחבר ספר איך לרפאות איש אשר יש לו שמונה ראשים ועשרה קיבות, וזאת יעשה רק איש משוגע. והשבתי לו הנה האמת כמו שאמרתי כי כל כוונתי היא רק לאומות הקדמונים ובכל זאת אינני משוגע, כי דברי תורה אינם שוים לשאר עניני העולם, וחכמינו אמרו ע"ז דרוש וקבל שכר, היינו ללמוד ולכתוב אף בענינים שאינם נוהגים בזה"ז, רק לקבל שכר על זה במה שאנו עוסקים בתורתנו הקדושה, ומפני זה לומדים אנחנו גם סדר קדשים וטהרות ודיני שמיטה ויובל, עוד דברים כאלה אף כי אינם נצרכים לנו בזמן הזה.
ואז לא יכול עוד המשנה (קאנצלער) להתאפק. ואשר עד כה ישב ודומם. והשיב לי. שבועה שלכם לא נחשב אצלנו כלל. א) שנשבעתם שלא ע"פ צווינו. ב) מפני כי אדע בבירור כי אתם היהודים יש לכם אלף התירים לשבוע בשקר נגד הנוצרים. ג) כבר נשבעו שני יהודים גדולי ערך, היפוך מדבריכם, היינו שכל כונתכם בספריכם רק נגד דת הנוצרית.
מהדברים האלה נפעמתי למאוד, עד כי ירדו עיני דמעות, והשבתי אדון יקר, שקר כזאת יכולים לחשוב עלינו רק אנשים כאלו אשר אינם יודעים מיסודות דתנו באמת ומהם גם שרים ושופטים אשר להם יותר נצרך לדעת שארי דברים הנצרכים להם מלדעת ההלכות והדינים והפירושים מתורה שלנו. ע"כ לא ארבה לילך עמכם בוויכוחים גדולים ופשטים רחוקים. אך אראה לכם בפירוש איזה פסוקים ביחזקאל אשר הנביא הוכיח למלך צדקיהו אשר עבר על שבועתו שנשבע למלך נבוכדנצר מחריב ארצנו ושופך דמינו כנחלים. ופשיטא שאנו מחויבים לקיים שבועתנו להמלכים החוסים עלינו וגומלים עמנו חסד, והכתוב אומר שם (קאפיטל י"ז) ובזה אלה להפר ברית לכן כה אמר ה' חי אני אם לא אלתי אשר בזה וגו' ונתתי בראשו, והכונה כי צדקיהו ביזה את השבועה שנשבע למלך בבל ולא קיים את הברית אשר כרת עמו. לכן אמר הי"ת אשר העבירה ההיא דומה כמו שעבר על שבועתו ובריתו. ועוד אומר שם הכתוב (קאפיטל כ"א) והי' להם כקסם שוא בעיניהם שבעי שבועות להם והוא מזכיר עון להתפש. הכונה שכל השבועות שנשבעו להכשדים לא הי' נחשב בעיניהם כלל כמו קסם שוא. ובאמת הוא מזכיר לפני הי"ת גם כל יתר עונותיהם ועי"ז בעצמו יפלו ביד שונאיהם. ופסוקים הרבה כאלו נמצאים בתנ"ך שלנו המראים בבירור שהיהודי מחויב לקיים ולהוקיר שבועתו אף נגד עו"ג ומה לנו לחפש ראיות הרבה הלא נראה בעליל שקיימו היהודים שבועתם להגבעונים אף כי הונו אותם. ועתה אדונים יקירים איך יכולתם להאמין אשר אנחנו היהודים אשר עסקינו תמיד בדברי תורה וסובלים עבורה כל הצרות נעבור על עיקרה. והדבר דומה בעיני להסיפור שמספרים אשר איש אחד לחם עם מלך א' שבעה שנים בכדי שיתן לו בתו לאשה. ואח"כ כאשר השיג אותה אחרי שפך דם רב מתה בביתו ברעב.
ואודות שני היהודים אשר נשבעו כי כל כונתי בספרי רק עליכם הנוצרים לא עשו זאת מאהבתם את הקיר"ה רק משנאתם אלי או אולי גם לכלל ישראל. וא"כ הם אנשים נשחתים אשר ראוי לקרותם מלשינים בשקר. ואנשים כאלו אינם ראוים להאמינם. ואין דבריהם ראוים להקבל אצל שופטי צדק כמוכם. וכפי אשר רואה אנכי שאתם מאמינים בדבריהם אין לי עתה שום תמי' על אשר הרבה פעמים העלילו עלינו עלילות דם אשר היא שקר גמור ושטות גדול והיא נגד דתנו הקדושה ונראה מזה כמה צדקה מליצת הקדמונים האהבה והשנאה מקלקלת השורה.
ויען השר ויאמר אנכי אינני רוצה לכנוס בדיבורים אודות עונותיכם הנסתרים די לנו אשר אנו רואים בגלוי אשר אתם לוקחים רבית מן הנוצרי בלי שיעור ועוכרים אותם בעסקיכם אשר אין להם שחר. כן בעיירות וכן בכפרים. בודאי הותר זאת לכם ע"פ דינים החדשים מהרבנים שלכם (היינו ע"פ הגמרא) וזה מפני כי נחשבנו בעיניכם לעו"ג. ראשית השבתי לו, מוזהרים אנחנו גם ע"פ הגמ' גופא לבלי להתנהג בדינים אלו נגד עו"ג שבחו"ל וגם שבא"י בזמן הזה. כי גם הצווי מהתורה שציוה לא תחי' כל נשמה לא נאמרה רק על ז' עממין שדרו בארץ כנען היא הארץ אשר נתן לנו הי"ת בירושה, וגם מהם אותם שרצו לצאת מן הארץ לא נעשה להם מאומה רע. אך בשלום ובמישור התנהגו עם האומות אשר דרו בארצות אחרות. אף כי בהמשך הזמן היו נכנעים תחתנו ומשועבדים לנו, בכ"ז לא לחצנו אותם לקבל דתנו ולא מנענו מהם לעשות כל מה שרצו, לא השתדלנו לשלוח מסיתים לארצות אחרות להסית אותם לקבל עליהם דת יהודית. שנית לא ידעתי היכן מצאו רמיות כאלו רק בין היהודים. על רמיות גדולות לא ישאו השופטים פני איש ומה גם יהודי. ומרמיות קטנות לא יצאו נקיים שום איש ואין עסק חפשי מרמיות קטנות, כמאמר בן סירא, כיתד בין אבן לאבן כן הרמי' בין קונה למוכר. ואחד מחכמי יון הגיד לי השווקים והירידים הם מקומות מועדות אשר יוועדו שם האנשים לקבוע מקום ששם יבואו להונות איש את אחיו. אך יכולים אתם לשאול ממני מדוע בחרו היהודים רק עסק מסחור לבדו. אשיב לכם. אם היהודים לא יסחרו, אז יסחרו הנוצרים במקומם ותחת אשר היהודי יקח זוז א' יותר מהראוי יקח האשכנזי סלע, מפני כי נצרך לו יותר מלהיהודי. ואז יכולים אתם השרים להשיב לי, אשר מאחינו הנוצרים מחויבים אנחנו לקבל אך לא מאנשים נכרים ונפרדים מאתנו כאשר הם אתם היהודים. הוצאתים מפי המלים ענה השר. ילד שלי אף כי הוא נתעב ונאלח יקר בעיני הרבה מילד נכרי אף אם יהי' בן יקר ומה גם ילד נכרי נתעב ונאלח כמו אתם היהודים. נא אדון יקר השבתי לו. אשיב על דבריכם במשל קטן אם רק אתם תרשוני בזה. הנני מרשה לכם השיב לי, כי חפץ אנכי תמיד אשר איש הצדק ישאר גם צדיק בהשפטו.
איש הי' בארץ עוץ עניתיו. והי' עשיר גדול וגם הי' לו בית יפה ולא הי' לו רק ב' בנים. ואחר מותו הניח הירושה לשניהם ותחת אשר הי' מהראוי שיחלקו הירושה כאחים נאמנים ולהיות ביניהם אהבה ואחוה, הנה לקח האח הצעיר כל אשר נשאר מאביהם וגירש את אחיו הגדול מפלטין של אביו ערום ויחף, עד כי הי' האח המגורש מוכרח לעמוד אצל פתח הפלטין ולהחיות עצמו מהפתיתין אשר זרקו אליו משרתי אחיו מבית המבשלות. וכאשר נתוודע אחיו גם מזה ציוה למנוע ממנו גם החסד הקטן והבזוי הזה, היינו שלא יניחו אותו לעמוד גם אצל הפתח. אך כאשר נתוודע הדבר למלך כעס ע"ז מאוד, ואמר הלא האח שנגרש מפלטין של אביו לפחות יש לו רשות לעמוד אצל הפתח ומפני שאחיו מנע ממנו גם זאת לכן יהי' הדבר עתה להיפוך, שאח הגדול ידור בתוך הפלטין והאח הצעיר יגורש ממנו, והגדול אין לו רשות לגרש אותו לעולם מהפתח ואם חלילה יגרשנו אז יוחזר הדבר כמקדם. הנמשל מובן מאליו. אנחנו היהודים הננו אח הגדול מפני כי דתנו קדמה הרבה לדתכם ועתה נעשיתם אתם תקיפים ואנו נותרנו ערומים ודלים ולא נשאר לנו רק המסחור הקטן ידעתי אדוני עוד יבואו עתים אחרות ומחשבות אחרות והאח הנגרש יהי' קרוא תוך הפלטין וגם יקראו אותו אל השלחן לאכל. וכפי אשר אנחנו מקוים עוד ענינים גדולים מזה יקרו אז, ואז יראו כל עמי הארץ כמה יקרים דרכי תורתנו הקדושה ומלאים אהבת כל אדם.
לדברים האלה נתחלחל המשנה (קאנצלער) מאד ועיניו נמלאו דמעות ודברים מתוקים הרבה מהקדמונים הפיצו מפיו. ואמר אלי רואה אנכי כי אתם ראוים להיות רב בעיר גדולה כפראג. וראוים אתם שיתפרסם שמכם בכל הארץ, כי יש לכם בינה הרבה ואתם יכולים להיות מליץ טוב עבור דתכם וקהלכם. אך לעניננו עתה איננו נוגע דיבורכם רק מעט. ראשית אין רחמים בדין. שנית מחויבים אנחנו לשפוט כפי העת שלנו והשופטים אשר יהיו בימים יבואו וישפטו הם כפי העת ההיא. לע"ע אין אנחנו יכולים להיטיב ולהחכים עולם מלא בפעם א'. אנחנו השרים מחויבים להנהיג את המדינה עפ"י דעתנו ועפ"י צרכי העת כמו המלמד שלומד עם הילדים רק עד מקום שיד שכלם מגעת וכאשר יגדלו הנערים ילעגו בעצמם מלימודם הקודם. כמו כן יכול להיות באמת שהדורות הבאות אשר יהיו יותר חכמים מאתנו ילעגו מההתנהגות והמשפטים שלנו עתה אך הקיצור מזה שאתם בעצמכם מודים עכ"פ שאתם המחבר ספר מעדני מלך ולחם חמודות. וזה בעצמו לפי העת והזמן עתה לחייב אתכם וכל קהל עדתכם ולראות שאתם שונאים גמורים לנו. ואתם נגעים רעים לפני הארצות שלנו ויותר אין לנו מה לדבר עוד.
והנה תיכף הוליכו אותי בחזרה לבית הסוהר הזה. ועתה נקל לך לדעת שהמסירה הזאת איננו נוגע רק אלי כ"א לכל כלל ישראל. מחיי אין לי שום תקוה כמעט. וע"ז אין אני מצטער כלל מה לי למות באיחור או בהקדם. האדם למיתה הוא עומד. אך דאגתי גדלה מאוד עבור כל קהלנו. כי מתיירא אנוכי מאוד שלא יצמיח מזה ח"ו גירוש כללי. לך אמור לב"י שיעשו כל אשר ביכולתם לעשות. והנה יעקב אבינו הכין א"ע לשלושה דברים לדורון לתפלה ולמלחמה, והם יכינו עצמם לשני דברים. והבורא ב"ה ברחמיו יהי עוזר למו אלה הם קצת דברים מהדברים אשר דיבר אבי עמי שם, מפני כי א"א לי לכתוב הכל. ואנכי נמוגותי בדממות ונפרדתי ממנו בקושי גדול כפרידת הנשמה מהגוף מפני כי יקרו לי כל רגע ורגע. והלכתי תיכף להשתדלן ר' הענא ב"ר ישראל וספרתי לפניו כל הדברים כפי אשר שמעה אזני מפי אבי והיכן הדברים מגיעים ותיכף עשו קהל ווין אסיפה ובעצתם הלכתי לציר צרפת טורעננע, הוא האיש אשר הצלתי את הילד שלו, את אשתו ואומנתו.
באתי אליו בזו העת אשר הכין א"ע לנסוע העירה. שלחתי להודיעהו כי אנכי בביתו ומבקש לראות פניו. ותיכף באותו רגע יצא אלי וקיבל אותי באחוה וריעות ושאל אותי מה שאלתי ובקשתי מאתו. שאלתי ובקשתי השבתי לו הוא שלום גמול מאת כבודכם ועוד עם ריוח גדול. כי אנכי הצלתי רק שלשה נפשות שלכם ואנכי הנני מבקש מכם שתצילו את אבי ואת כל קהל עדתי. ובדברי את הדברים האלה נפלתי לפני רגליו ורחצתי אותם בדמעות. אך השר הישר הזה העמיד אותי מן הארץ תיכף והביאני לחדרו וישב שם על הכסא וגם אותי השיב על הכסא אצלו ושמע ממני בנחת כל משאלותי ואז השיב לי בזה הלשון הנני משבח להבורא אשר לא הניח לי להיות חייב לך זמן הרבה אביך יחיה וקהל עדתך לא יגרשו. תיכף אהיה בעיר ואראה עם הקאנצלער ואז ישתנה הדבר הרבה כי אנכי בא בכח עם צרפת וצרפת יש לו כח הרבה בפה לצוות ולהגיד במדינה זאת. ואמרתי לו אם חסדכם גדול אלי, הנני מבקש מכם שתדרשו מהקאנצלער מי הם המלשינים כי נצרך לי מאד לידע זאת, לא למען לנקום נקם מהם רק להפוך אותם לאוהבים כי לנו היהודים גם שונא אחד הוא גדול מנשוא אף אם יהיה קטן שבאנשים. גם זאת אעשה השיב לי בפנים שוחקות וטוב, ותיכף צלצל בפעמון והמשרת בא אליו ואמר לו בראשונה אסור הסוסים. ואח"ז תקרא לי את מרגרעטע, היא אשתו. וכאשר עבר עת מצער באה אליו אשתו לחדרו. אתה מכיר את האיש הצעיר הזה שאל אותה. הלא זה מצילנו השיבה לו בצהלה איזה הצלחה הביאה אותך המלאך הטוב שלנו בצל קורתנו, הנני קורא אותך בשם הקדוש הזה מלאך כי באמת אתה נחשב בעיני כמלאך, כי הצלת נפשינו ממות ולא רצית לקבל שום השבת גמול, כמו המלאך אשר נראה למנוח. והשבתי כי אי הצלחה הביאני עתה לביתכם ואם לא קרה לי עתה כזאת אז היה טוב לי להשאר תמיד בלי תשלום גמול מכם להיות נחשב אצלכם כמו מלאך המושיע כי התענוג הזה טוב לי מאלפי זהב וכסף. אך עתה הנה חיי אבי חביב עלי הרבה מעונג נפשי ושוה הרבה יותר ובדברי הדברים האלה הרבתי לבכות עד כי לא יכולתי לדבר עוד.
אך אישה מלא את דברי וסיפר לפניה בקיצור נמרץ כל מבוקשי וכל רצוני. וגם נתן בינה בלבה כי יהיה נצרך לזה גם עזרתה היינו שתסע גם היא עמו להעיר ולדבר עבור זה עם הקסרית עצמה, כי אשה עם רעותה יכולה בנקל לפעול הרבה יותר מאנשים גדולי הערך אשר לפעמים הם מחולקים ביניהם בדברי מדינה. נא ידידי יקירי אמרה לי האהבה העזה והחמה לאביך אשר הראתה עתה, איננו קטן בעיני מהטוב אשר עשית עמנו. לא תדאוג עוד, אנחנו שנינו אני ובעלי נהיה מליצים ופרקליטים טובים עבור אביך וקהל עדתך. ובזה הרגע באה המרכבה וישבו בתוכה וגם אותי הפצירו שאסע ג"כ עמם לעיר מפני שהגיע זמן הלילה, ודרך רב להעיר. ובמשך הזמן הקטן אשר ישבתי עמם במרכבתם היה לי עת ופנאי לספר לפניהם את דרכי אבי באמת וישר ואת שם גדלו המהולל בכל מדינות אירופייא אזיא ואפריקא.
ובצאתי מהמרכבה הוכרחתי לרשום להם עם עט עופרת את שמי והנומער מבית מגורי ובאתי לבית מגורי בשמחה הרבה יותר מאשר הלכתי ממנו. והודעתי תיכף לאבי ע"י השתדלן ר' הענא ב"ר ישראל כי לו היה רשות לכנוס אליו בכל עת שרצה ואנכי נתעכבתי בבית דודי ר' ברוך וחכיתי בכל רגע על הקריאה מאת ציר צרפת ודמיתי הלילה הזה להלילה אשר קרה בה נס פורים אשר עליה נאמר בלילה ההוא נדדה שנת המלך וארז"ל נדדו עליונים ותחתונים והיינו שבלילה הזה נדדו בשמי' ובארץ כי בשמים בקשו מלה"ש מלפני הקב"ה עבור ישראל ובארץ לא ראו שינה בעיניהם אחשורוש המן מרדכי ואסתר וכל היהודים אשר בשושן צעקו והתפללו בלילה הזה וכן היה ג"כ עתה בלילה הזה לא ראו שינה בעיניהם לא אנכי ואבי ולא כל יהודי בווין כי אצלם היה לוודאי אשר ידונו את אבי למיתה וכל קהל עדתם לגירושין, גם ציר צרפת ואשתו והקיסרית והמשנה לא יישנו בלילה הזה. בעת מחר בשעה השתים עשרה בא משרת ציר צרפת לקרוא לי.
בלב מלא תקוה ופחד רצתי אליו ברגל ולא לקחתי עגלה לנסוע אליו כדי שלא יוודע לשום איש אנה הלכתי, כי הצד שכנגד שמרו מספר צעדי. באתי לביתו עיף ויגע ופני חוורו כמת ושם הוכרחתי להתעכב עוד בפרוזדור כחצי שעה והזמן הקטן הזה היה גדול וארוך בעיני כמו שנה שלימה ואח"ז יצא אלי הציר ואמר אלי בן אהוב אביך יחיה ועדת קהליך לא יגרשו רחם ירחמו ולא יגרש ממקומו אף אחד והעונש יתחלף על כסף ואלו ידעתי זאת מקודם לא היה נצרך ע"ז אף פרוטה א' אך עתה כבר הלך הדבר בגדולות. בדבריו החיה את רוחי ונשקתי שפת בגדו ומגודל השמחה הרבתי לבכות ואח"ז הוליכני תוך היכלו וסיפר את הסיבה מהמאורע. אך בתנאי שלא יוודע מזה לע"ע לשום איש וגם ציוה אותי שאבוא אליו בעוד איזה ימים ואז יגיד לי בבירור מפני מה כעס הקיר"ה על אבי ועל כלל היהודים ומי המה המלשינים ומה הי' כוונתם בזה ורציתי להודות גם לאשתו אך היא היתה אז חולה קצת והלכתי ממנו כאלו נולדתי מחדש. כל זאת הי' ביום כ"א תמוז.
בחיש הודעתי זאת לאבי והחייתי את רוחו וביום מחר כ"ב תמוז יצא פסק הדין מהקיר"ה כפי שכתב אבי כבר בספרו זה הקטן מגלת איבה הגם שבפסק דין יש הרבה צרות ובזיונות בכ"ז קבלנו עלינו את הדין הקשה כמו יסורין של אהבה וחפצתי לרוץ תיכף לביתנו לראות פני אמי אחי ואחיותי ולשמוח עמם יחד על הנס הזה אך הוכרחתי להשאר עוד בווין ולראות עוד הפעם את פני ציר צרפת. מיום הזה והלאה הי' לי רשות ודרור לראות תמיד פני אבי. ובימים מועטים הלכתי עוד הפעם לבית הציר וגם זאת הפעם קיבל אותי בשמחה רבה והיה אז שמח הרבה מפני כי קיבל ביום ההוא ציר ממהר שלוח מאת מלכו לודוויג הארבעה עשר מלך צרפת להודיע כי נשא אותו לראש שרי הצבא (פעלדמארשאל) על כל צבאות צרפת ובכ"ז לקח לו מועד האיש הטוב הזה הדגול מרבבה טורעננע ביום הזה אשר באו אליו כל שרי המלוכה לברכהו במשמרתו החדשה לדבר עמי בהיכלו יותר משעה תמימה.
רבות שמעתי ממנו ואך מעט אספר פה. והם תוכן הדברים מכל דבריו הרבים. דע לך אמר לי שכל דברי המסירה הוא עלילת שוא והוא רק למצוא על אביך עלילה להתגולל עליו ובאמת אביך הוא נקי מזה ואינו אשם בזה כלל כי לא כתב שום דבר רע בספריו גם כי לא עתה הוא העת אשר יתנו לבם לדברי אמונה אשר הם לא מעלים ולא מורידים בעניני מדינה אך בעלילה זאת צפונה מחשבה אחרת אך ישארו דברינו בסוד בינינו היינו כי השרים הגדולים בווין, השרים הגדולים הנני אומר לך אך שמותיהם לא אגיד לך השרים האלה הי' להם ההצלחה לאכזב והם חייבים כ"א מהם לערך ארבעים או חמשים אלף דינרי זהב להיהודי העשיר רפאל אשר היה גר בווין זה איזה שנים ועתה דר בפראג, בעיר אשר אביך הוא עתה אב"ד שמה והנה אביכם עשה שטות גדול להכעיס את הגביר הזה ונעשה לו שונא ע"כ רצה להעביר את אביך מהרבנות ולא הניחו אנשי העיר לעשות זאת ונעשתה מחלוקת קטנה בהעיר אודות זה ונתחלקו לצדדים ובכן גמר הגביר בלבו ביחד עם סייעתו הקטנה לפעול זאת ולהוציא נצחונו לפועל ע"י תקיפות ודיין א' ידוע לכם שמו ר' יוסף שור, ואיש ידוע שמו ר' אביגדור רעכעס, שניהם לומדים גדולים וגם יודעים לשון ודרכי המשפט של המדינה והם ג"כ שונאים גדולים של אביכם הם היו לעזר לגביר הנ"ל בדבר הזה והם העתיקו ללשון אשכנז איזה ענינים מספריו של אביכם להראות בזה כי הוא מזיק גדול למדינה והגביר הנ"ל פנה בכלי זיין הקטן הזה להשרים הגדולים אשר הם בעלי חובותיו והבטיח להם עבור זה לקרוע איזה שט"ח (וועקסלין) אשר יש לו עליהם אם רק יעזרו אותו להנצחון שלו ובכן הי' הדבר הזה לכלי זיין הממית כי גם בלעדי זאת הם אינם אוהבים להיהודים מעולם והם בהמסירה הקטנה ההיא פעלו כ"כ אצל הקיר"ה הטוב עד אשר היה בדעתו לשפוט את אביכם למיתה ולגרש את כל היהודים לבד הגביר הנ"ל אשר הוא נחשב לחלפן החצר [הויף אגענט] וכאשר דיברה אשתי עם הקיסרית עבור זה ואנכי כמו כן עם המשנה [קאנצלער] הטבתי את הדבר היינו כי אביכם ישאר בחיים וקהל עדתכם ישארו בארצם אך למען לא יהיו השרים לבוז היה ההכרח להיות כך שהקיר"ה הקיל את דבר המשפט והחליף אותו על עונש כסף ומפני זה נצרך שלא לפגוע גם בכבוד המלשינים ראשית מפני שגם כונתם לא הי' על דין קשה כזה, שנית נקשר עם כבודם גם כבוד השרים, שלישית כי הדבר לע"ע בסוד ע"כ ההכרח לעשות עצמו כמו שלא תדע מי ומי הם. האם אוכל לספר לכל הפחות לאבי? שאלתי ממנו. רק לאביך השיב לי והוא יראה בכל עמלו להשלים עמם אז יכול להשיג קולות גדולות בדבר התשלומים של כסף הענושים וגם יכול להיות שאולי בהמשך הזמן ירשנו להיות גם אב"ד בפראג.
כדברים האלה דיבר עמי האיש הטוב טורעננע יותר משעה רצופה ואח"ז הוליך אותי לחדר אשתו כי רציתי להודות גם לה אך היא לא רצתה לשמוע ממני שום הודיה כי חשבה כל טובתה רק לתשלום קטן נגד טובתי עמה. בכן בקשתי מהם רשות לבוא לפניהם עם אבי אחר אשר יצא לחפשי כי אבי לא ישקוט ולא יניח עד כי יראה ויכיר טובה להאנשים אשר גמלו עמו רב חסד. אנכי חושב השיב לי הציר כי אנחנו ניסע מפה עוד קודם שיצא אביכם לחפשי ולקח ממני ברכת הפרידה ואח"ז באתי אל אבי, ספרתי לפניו כל אשר דיבר אלי האיש טורעננע וכל אשר יעץ. אבי קבל זאת ביושר וצדק שלא ידבר אף דיבור א' קשה לשונאיו ורודפיו. רק מסר דינו לשמים וישב במנוחה.
ויהי בעוד עשרה ימים לקחתי ברכת הפרידה מאבי ונסעתי לפראג לשמוח עם אמי אחי ואחיותי והנה אך בקושי הכרתי אותם כי פניהם נשתנו הרבה לרוע מפני הצער והבכיה. הם נתוודעו רק בשלשה ימים קודם ביאתי, מהמשפט אשר אבי ישאר בחיים והתחילו למכור החפצים היקרים ולקבץ כסף הפדיון, ונשארתי בפראג עד כי אבי בא בחזרה לפראג בשלום בעיו"כ שנת ש"צ לפ"ק. והנה אנחנו סבלנו דחקות ועניות הרבה כי שכירות לא נתנו לנו עוד וכל אשר הי' באפשר לעשות מזה כסף מזומן מכרנו לשלם את כסף הפדיון. בכ"ז הי' אבי במנוחה. דיבר עם כל אדם בספ"י גם עם שונאיו, ועשה עצמו כאלו לא ידע אשר הם רדפו אותו, ומחל להם באמת ובלב שלם.
אך אלהי משפט ה' ותובע עלבונו של יריאיו הרבה יותר מהרה מאשר תובע עלבונו כמו שארז"ל שמש ירח עמד זבולה עד כי ינקום ה' מקרח ועדתו על אשר ביזו את משה רבינו עליו השלום. וכן היה ג"כ עתה כי ראו בחוש לעינים כי כל האנשים אשר היו בהצד שכנגד אבי מתו בקוצר ימים איש אחר אביו גם קטנים לא חננו כמו שאומר המדרש בפ' קרח אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אין קונסין אלא מבן כ' שנה ולמעלה וב"ד של מטה מבן י"ג. במחלקותו של קרח תינוקות של בני יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית דכתיב בה הם ונשיהם ובניהם וטפם וגו'.
בימים האלה חלה גביר ר' רפאל ורצה אבי לילך אליו לבקרו בחליו כי הוא הי' מקדם א' מן מאוהביו הגדולים. אך לא מצא עוז בנפשו מפני שהוא יחשוב כי הולך לחזות בו נקם הנה באותו עת שאבי יושב וחשב אודות זה בא אליו סוכן בית הגביר וביקש ממנו בשם הגביר שיטריח לבוא כי יש לו לדבר עמו דבר נחוץ ותיכף הלך אבי אצלו ומצא אותו שוכב במטתו ומפהק הרבה וכאשר ראה אותו הגביר אמר לו אוהבי מקדם ומאז אנכי יודע שאתם יודעים שאנכי הייתי הרודף שלכם ועשיתי פחדים גדולים, אנכי לקחתי מכם כבודכם, אנכי עשיתי אתכם דל ואביון וכמעט קט הרעתי להכלל כולו, אך בכ"ז ה' הוא היודע ועד כי לא הי' כוונתי להרע כ"כ רק הדבר הוא כמו שאומרים העולם תן להשד אצבע אחד ועי"ז ממשיך הוא את היד כולו. אוהבי יקירי הנני אומר לכם כאשר אמר המן למרדכי כי יותר פעלתם עם קומץ קמח שלכם הרבה יותר מאשר פעלתי אני עם רבבות כסף שלי כי ה' הי' עמכם והזמין לכם הרפואה קודם למכה. ועתה איש קדוש רחמו נא עלי ועל נשמתי ותמחלו לי וגם בקשו עבורי את פני ה' כי ירפא אותי מחליי למען אטיב את אשר הרעתי. וגם הרבה מאד הגביר ר' רפאל לבכות בעת דברו את הדברים האלה ואבי השיב לו הנני מוחל לכם בלב שלם וגם אבקש עבורכם מאת פני ה' לרפאות אתכם מחלייכם:
- ^ PARADE