מגיד משנה/הלכות שביתת עשור/פרק ג

הלכה א

אסור לרחוץ ביוה"כ וכו'. שם (ע"ז:) ת"ר אסור לאדם לרחוץ מקצת גופו ככל גופו. ומ"ש רבינו בין בחמין בין בצונן ואפילו אצבע קטנה מפורש פ' מקום שנהגו (פסחים נ"ד:): והמלך והכלה וכו'. משנה פרק יוה"כ (ע"ג:) והמלך והכלה ירחצו את פניהם ובגמרא נתבארו הטעמים שהזכיר רבינו ושם נתבאר ג"כ שכלה היא כל ל' יום:

הלכה ב

מי שהיה מלוכלך וכו'. שם (דף ע"ז:) ואם היה מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש: ומדיחה אשה ידה אחת במים. שם רשב"ג אומר מדיחה האשה ידה אחת במים ונותנת פת לתינוק ואינה חוששת: והחולה רוחץ וכו'. זה למד רבינו מדין הסיכה שאמרו ואם היה חולה סך כדרכו: וכל חייבי טבילות וכו'. מחלוקת תנאים במס' תענית (דף י"ג) ופסק כתנא קמא דאמר הכין וכן פסקו רוב האחרונים ז"ל:

הלכה ג

מי שראה קרי וכו'. בגמרא (יומא פ"ח) ובהלכות הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל וכו'. ורבינו כתב שלא נאמרו הדברים אלא כשהיה מחוייב בעל קרי לטבול וזהו בזמן תקנת עזרא אבל בזמן הזה אין בעל קרי בכלל חייבי טבילות שהרי אינו חייב כמבואר פ"ד מהלכות תפלה ולפיכך אינו רשאי לטבול ביום הכפורים ודברים ברורים הם:

הלכה ד

טיט שהוא לח וכו'. שם (דף ע"ח) תני יהודה בר גרוגרות אסור לישב על גבי הטיט ביום הכפורים אמר ריב"ל ובטיט המטפח אמר אביי ובטופח על מנת להטפיח: לא ימלא אדם וכו'. שם (דף ע"ח) אמר רבא כסא דכספא מליא אסיר חסיר שרי דפחרא בין מליא בין חסיר אסיר מאי טעמא מישחל שחיל רב אשי אמר אפילו כסא דכספא אסיר מאי טעמא אתי לאזדרבויי. ובהלכות פירשו שמא יתנועעו המים שבתוכו וינתזו על בשרו: ומותר להצטנן וכו'. שם אמר רב יהודה מותר להצטנן בפירות:

הלכה ה

לוקח אדם מטפחת וכו'. שם ובהלכות קרוב ללשון רבינו:

הלכה ו

ההולך להקביל וכו'. שם (דף ע"ב:) ת"ר הרוצה להקביל פני רבו או פני אביו או פני מי שגדול ממנו בחכמה עובר במים עד צוארו ואינו חושש וכן מבואר שם בהולך לדרשה ושם מבואר שאפילו בחזירתן מותרין כדי שלא תהא מכשילן וכמ"ש רבינו ושם איבעיא להו הרב אצל תלמיד מאי ולא איפשטא הלכך אזלינן לחומרא. וכ"נ מדברי רבינו וכ"כ הר' יצחק ן' גיאות ז"ל: וכן ההולך לשמור וכו'. שם שומרי גנות עוברין עד צוארן במים ואינן חוששין: ובלבד שלא יוציאו וכו'. שם מהו למעבר למשאל שמעתא אמרו ליה עובר ובלבד שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו:

הלכה ז

אסור לנעול מנעל וכו'. זה פשוט ומבואר בגמרא שאפילו ברגלו אחת אסור: ומותר לצאת בסנדל של שעם וכו'. שם (דף ע"ה:) בשם ריב"ל שהתיר לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים ומבואר בהלכות. ויש מי שאסר לצאת בהן לר"ה בין בשבת בין ביוה"כ משום איסור הוצאה כיון דלאו מנעל נינהו ואין זה עיקר אלא מותר לצאת בהן וכן נראה מן ההלכות ומקצת האחרונים ז"ל: וכורך אדם בגד וכו'. גם זה שם ובהלכות רבה בר רב הונא כריך סודרא אכרעיה ונפיק: התינוקות אע"פ שהן מותרין וכו'. שם (דף ע"ח:) ת"ר תינוקות מותרין בכלן חוץ ממנעל וסנדל. ושם מבואר שהטעם מפני ששאר דברים כשסכין אותו ורוחצין אותו רבה ומתגדל אבל בנעילת הסנדל אסורין דכיון דאין להן בהן גדולין גזרו בהן חכמים:

הלכה ח

מותר לנעול וכו'. שם (יומא דף ע"ח:) אמר שמואל אם מחמת עקרב מותר: והחיה מותרת לנעול וכו'. במשנה (דף ע"ג:) המלך והכלה ירחצו את פניהם והחיה תנעול את הסנדל דברי ר"א וחכמים אוסרין ואמרו בגמרא (דף ע"ח:) דטעמיה דר' אליעזר בחיה משום צנה ושם מבואר שחכמים אוסרים אכולא משנה קיימי אפילו מלך לרחוץ פניהם אוסרין. ודעת ההלכות שהלכה כר"א בכולן הואיל ופירשו בגמרא דבריו וכן דעת רבינו וזה דעת הרמב"ן ז"ל ועיקר. ופירש רבינו שהיא נקראת חיה כל שלשים שעד אותו זמן היא כחולה שאין בו סכנה כנזכר פרק שני מהלכות שבת וכ"כ הרמב"ן ז"ל ודין החולה שכתב רבינו הוא לומד מחיה ונלמד גם כן מדין הסיכה שיתבאר בסמוך:

הלכה ט

אסור לאדם לסוך וכו'. שם (דף ע"ז:) ברייתא אסור לסוך מקצת גופו ככל גופו ואם היה חולה או שהיו לו חטטין בראשו סך כדרכו ואינו חושש. ובירושלמי סיכה בין שהיא של תענוג ובין שאינה של תענוג אסורה ונתבארו דברי רבינו:

הלכה י

יש מקומות שנהגו להדליק את הנר וכו'. משנה (פסחים דף נ"ג:) פרק מקום שנהגו וסבות המנהגים בגמרא מבוארות בהלכות שם כדברי רבינו ושם מבואר שאסור לשנות מנהג המקום: עוד במשנה ומדליקין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובמבואות האפלים ועל גבי חולה ולא הוצרך רבינו להזכיר זה שכיון שביאר שהמקומות שנהגו שלא להדליק הוא מפני שמא יראה את אשתו ותשא חן בעיניו משמע שלא נמנעו אלא בביתו שאשתו מצויה שם אבל במקומות אחרים לא נמנעו וזה ברור: ואם חל יום הכפורים להיות בשבת חייבין וכו'. שם רבי שמעון בן אלעזר אומר יום הכפורים שחל להיות בשבת מקום שלא נהגו להדליק מדליקים ענה רבי יוחנן אבתריה וחכמים אוסרים ובירושלמי נפסקה הלכה כרבי שמעון בן אלעזר ולזה פסק כן רבינו:

סליק הלכות שביתת עשור