מגיד משנה/הלכות טוען ונטען/פרק יג

ואלו הן שאין מעמידין הקרקע בידן וכו'. כולן מפורשין במשנה ודין שבועת היסת הוא כפי מה שנתבאר למעלה:

וכן ראשי גליות וכו'. שם מימרות ואזכיר כל אחת למטה: וכן חרש שוטה וקטן וכו'. דבר פשוט הוא שאין מחזיקין בנכסי אלו שהרי אמרו אין מחזיקין בנכסי קטן וכל שכן בנכסי חרש ושוטה שהרי אין להן דעת ואינן בני מחאה אבל הם שהחזיקו בנכסי אחרים לא מצאתי מבואר בגמרא שלא תועיל חזקתן ורבינו נתן טעם לדבריו מפני שאין להם טענה כדי שתעמוד הקרקע בידן ואין דעתו ז"ל לומר שאין להן צד קנייה דהא ודאי יש להן ואפילו שוטה נתבאר פ"ד מהל' זכייה ומתנה שהמזכה לו ע"י בן דעת זכה ואין צריך לומר בחרש וקטן שיש להן צד קנייה כנזכר פרק כ"ט מהלכות מכירה אלא לפי שאין טענתן כשאר בני אדם ואין מקחן מקח דבר תורה כנזכר שם כתב רבינו ז"ל שאין חזקתן ראיה וקצת המפרשים ז"ל סוברין כן ולא עוד אלא שאמרו בדין אכלה האב שנה והבן שתים כנזכר פי"ב דדוקא בשהבן גדול אבל קטן אין חזקתו כלום אע"פ שבא מכח אביו וכבר התחיל האב להחזיק ונתנו טעם לדבר דקטן לאו בר מחויי הוא וחזקה מכח מחאה קא אתיא והרמב"ן והרשב"א ז"ל סבורין דחזקת קטן הויא חזקה וכבר ביארתי דעת רבינו פי"ב שנראה שהוא מחלק בין בא מכח אביו לבא מכחו:

כיצד אין מעמידין את הקרקע וכו'. מה שכתב רבינו שאם אין עדים לשמעון שראובן הוא שותפו שמעמידין אותה ביד ראובן הוא מדין מגו דאי בעי אמר לא הייתי שותפו כי אמר הייתי ולקחתים ממנו ואכלתיה שני חזקה נאמן ומבואר שם דאמרינן מגו בהרבה מקומות:

האומנין כיצד וכו'. ברייתא שם:

האריסין כיצד וכו'. שם (דף מ"ו:) על המשנה שאמרו אריס אין לו חזקה הקשו אמאי לימא ליה עד האידנא פלגא והשתא כולה ותירצו א"ר יוחנן באריסי בתי אבות. ופירוש רבינו בה מבואר ונכון:

אריס של בתי אבות שהוריד אריסין תחת ידיו יש לו חזקה שאין וכו'. שם אמר רב נחמן אריס שהוריד אריסין תחתיו יש לו חזקה מ"ט דלא עביד איניש דמחתין ליה אריסי לארעיה ושתיק אמר רבי יוחנן אריס שחלק לאריסין לא הוי חזקה וכו' ופירש ר"ש ז"ל שכל זמן שאריס זה מתעסק בה לא הויא חזקה וזה חלק לאריסין וכן עיקר: ואריס שירד מאריסותו ואכלה שלש שנים מאחר וכו'. ברייתא שם:

האפוטרופין כיצד וכו'. במשנה שנינו האפוטרופין בכלל אותן שאין להם חזקה ואין שם בגמרא דבר מבואר אבל בהמפקיד מתבאר דמינוהו בית דין אין לו חזקה ואפילו הגדיל הקטן כל שכן מינהו האב. ושאר הפרטין שכתב רבינו ז"ל מתבארין ממה שאמרו פרק חזקת שהנושא ונותן בתוך הבית והיו שטרות ואונות יוצאות על שמו שעליו להביא ראיה שהן שלו וכל שכן שאין לו חזקה. ואולי במקום אחר מצא רבינו ז"ל הדבר יותר מבואר. ומה שכתב עברו האפוטרופין ממינויין וכו'. נתבאר לו ז"ל ממה שאמרו כן באומנין ואריסין שכולן שוין:

השותפין כיצד וכו'. שם בגמ' באוקימתא דרבינא ומבואר בהלכות: וכן האיש שאכל בנכסי אשתו שני חזקה וכו'. שם במשנה ובגמרא. ומה שכתב רבינו ז"ל והרס ועשה כל מה שעשה. הוא דלא כאוקימתא דרבא דאמר דאשת איש צריכה למחות כגון שחפר בה בורות שיחין ומערות אלא כאוקימתא בתרייתא דרב יוסף וזהו שלא הביאו בהלכות ההיא דרבא זהו דעת רבינו ז"ל: וכן האשה שאכלה פירות בנכסי בעלה וכו'. שם משנה וגמ': וכן הבן שהוא סמוך על שלחנו וכו'. במשנה (דף מ"ב) ולא לבן בנכסי האב ולא לאב בנכסי הבן ובגמרא (דף כ"ב) אמר רב יוסף ואפילו חלקו רבא אמר חלקו לא וכו' והלכתא חלקו לא תניא נמי הכי הבן שחלק והאשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם. ופירוש חלקו נתפרדו הבן והאב שאין הבן סמוך על שולחן אביו כלל. וכן פירשו ז"ל. ושם מבואר דאשה אפילו בספק גירושין חזקתה לאחר מכן חזקה:

ראשי גליות שהיו בימי חכמים וכו'. שם (דף ל"ו) דבי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן בהו ושבועת היסת שכתב רבינו הוא כפי מה שנתבאר שיש בקרקעות:

הגזלן כיצד מי שהוחזק גזלן וכו'. שם (דף מ"ז) גזלן אין לו חזקה ואמרו היכי דמי גזלן אמר רבי יוחנן כגון שהחזיק על שדה זו בגזלנותא רב חסדא אמר כגון דבית פלוני שהורגין על עסקי ממון ע"כ בגמ' ובהלכות ופירוש הוחזק גזלן על אותה שדה יש מי שפי' כגון שיש עדים שגזלה ממנו ויש מי שפירש כגון שגזלה ויצאה מתחת ידו בבית דין ועכשיו ראינוה תחת ידו. ודע שלדברי הכל מי שהוחזק גזלן על אותה שדה יש לו חזקה בשדות אחרות ומי שהורג על עסקי ממון אין לו חזקה בשום קרקע בעולם וזה פשוט: