מגיד מישרים שמיני
<< · מגיד מישרים · שמיני · >>
פרשת שמיני מהדורא קמא:
אור ליום שבת כ"ו לניסן, ה' עמך וכו' והא שדרוני לגלאה לך רזא דויהי ביום השמיני וכו' דבויהי שמא דהוי"ה, ומוסיף ה' למרמז לה"א דכנסת ישראל, ותו ויהי עולה לא' למרמז בשמא דאל, ביום השמיני רמז למדרגא דבינה קרא וזמין יתהון, ולזקני ישראל למרמז דסבי עילאי דהיינו ג' עליונות אתנהרו עלייהו, קח לך עגל אחז"ל לכפר על מעשי העגל:
והא איכא למידק דאמאי איצטריך קרבן להכי דהא כבר מכופר הוה דכתיב ובאהרן התאנף ה' מאוד, ותו מאי נפקא מיניה אם התאנף ה' באהרן ואמאי אצטריך לאודעינהו לישראל, ותו איכא למידק מאי מאוד ומה גם, ותו מאי בעת ההיא, ותו דאמרו רז"ל להשמידו זה כלוי בנים והא כתיב ובנים לא יומתו על אבות, והא הוו יותר מבני שלשה עשרה ומבני עשרים שנה ותו דאחז"ל והועילה תפלתו לכפר מחצה וכו' וזש"ה על אלעזר ואתמר הנותרים דמשמע דנדב ואביהו בחובא דאבוהון מתו, והא אמרו חז"ל על ארבע דברים מתו בני אהרן שנכנסו שתויי יין וכו' ותו דמשמע דלא מיתו על שום חוב' כלל וכדאמרו חז"ל על פסוק הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש, ותו היכי מהני קורבנא לחטאה דעגלא, דהא התם לאו בשגגה הוי, וקרבן לא אתא אלא על שוגג ותו דאחז"ל דאהרן לא הוי ליה הובא בעובדא דעגלא, משל לבן מלך שזחה דעתו עליו ונטל את הציפורן לחתור וכו' וא"כ היאך איצטריך קרבנא לכפרה, והיכא אמרו ז"ל על קרב אל המזבח שהיה העגל מרקד לפניו ומשום הכי היה ירא לגשת והיכי אתענשו בנוי בחוביה:
אבל רזא דמילתא דאהרן אע"ג דהוה ליה מחשבה טובה וכההיא דמשל לבן מלכים שזחה דעתו עליו וכו' מכל מקום עובדא גופיה הוי ביש והוה ביה חלול ה'. אישתכח דההוא עובדא דמי לשוגג דכי היכי דשוגג לית ליה מחשבה למיחב ועובדא גופא הוי חובא, ומשום הכי אתיהב לכפרה על ידי דקרבנא, הכי נמי חובא דעגלא כיון דדמי לשוגג כדאמרן, ואף על גב דקב"ה ידע מחשבתיה דאהרן, התאנף ביה משום חילול ה' דהוה למאן דחזא עובדא דעגלא, ומשום הכי לא סגי קרבן לכפרא, והיינו דקאמך ובאהרן התאנף ה' מאוד, כלומר דרוגזא יתיר הוי דבשורת הדין לא הוי חזי למירגז עליה כיון דלטובה נתכוון אלא משום דהוה חלול ה' בדבר, ותו דהוה במידי דע"ז, משום הכי התאנף דומיא דמאי דכתב הרמב"ן על פסוק פוקד עון אבות על בנים וכו' כשאוחזים מעשי אבותיהם בידיהם דאפשר דאין אותה מידה נוהגת אלא בע"ז משום חומר דידה, ותו איכא למימר דאמר מאוד משום דאמר להשמידו, כלומר דכוונתו היתה לטובה אע"ג דמשום חילול ה' ומשום חומר דע"ז התאנף ביה, מ"מ לא הוה כדאי לאחמרא עליה עונשא רבא עליה כ"כ להשמידו, ותו איכא למימר דאמר מאד דמשום דלא הוה חזי לענשא להשמידו דהיינו כלוי בנים כיון דהוו בני עשרים לא הוה להו לענשא בחובא דאבוהון. דמהכא תחזון חומר חובה דידהו דאי לאקרן דנתכוון לטובה כך, אתון דנתכוונתם לרעה על אחת כמה וכמה, ואמר ואתפלל גם בעד אהרן וכו' כלומר ראו חיבתכם לפני המקום דתפילתי הועילה עליכם לגמרי ועל אהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום דזכותא דרבים עדיף מזכותא דיחיד כמה דרגי, ואי תימא לאו משום זכותא דרבים הוה אלא משום דתפלתו על ישראל הוי בעת רצון דכך איתרמי, ותפלתו של אהרן אתרמי דלא הוה בעת רצון, להכי אמר בעת ההיא כלומר בעידנא חדא צליתי עליכון ועליה ולכון הועילה תפלתי לגמרי, ולאהרן לא הועילה אלא לכפר מחצה משום דזכותא דרבים עדיף:
עוד יש לומר דאמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא משום דכי אמר ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו הוה דוכתא לישראל למימר גלית אדעתך דכל מה דצלית מ' יום ומ' לילה לא הוה אלא על אהרן דהוה תפיס בסירה ומשום הכי צליתא ואיצטרכיתא [ואיצטערתא] כולי האי, ואי אהרן לא הוה תפיס בסירה לא הוית מיטפל לצלאה ולאיצטערא עלן כולי האי, מש"ה אמר ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, כלומר תדעו בקושטא דלא צליתי על אהרן אלא בתר דצליתי עליכון והכי דייק מילת גם ובתר דאתבשרית על הסליחה דילכון צליתי עליה והיינו בעת ההיא:
ומאי דאמרו חז"ל דעל ארבע דברים מתו בני אהרן וכו' איכא למימר דכולהו רמיזי באשר לא צוה אותם, דלמאן דאמר שתויי יין הכי קאמר כגוונא דאכתי לא פקד יתהון במצות יין ושכר דבתר הכי נאמרה, ומאן דאמר שהורו הלכה בפני רבם, ה"ק אע"ג דבההוא הקרבת אש לא הוה חובא דאע"פ דאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, לא הוה להו למעבד עד דיפקד משה בהכי, והיינו אשר לא צוה אותם, ומ"ד משום דזא אינסיבו או משום דלא הוה להו בנין הכי קאמר הקריבו אש והוו כגוונא דלא עבידו פיקודא דאתפקדו למינסב נשין ולאולדא בנין. ומאן דאמר משום ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו, הכי קאמר אשר לא צוה אותם כלומר דלא הוה להו לאסתכלא אלא דיפקד יתהון ויתן להו רשו לאסתכלא ומ"מ לדברי הכל חובא דידהו קלישא הוי, ולא הוה כדאי למימת עליה, ואוף בחובא דאהרן לא הוה להו למימת עליה משום דהוו גדולים מבני עשרים ותו דהתפלל עליו משה ע"ה, ותו דאייתי קרבן לכפרא, אלא דכיון דחבו חובא אע"ג דקליש איהו איתער עלייהו חובא דאהרן אבוהון אע"ג דצלי עליה משה. ואוף אייתי עליה קרבן ואצטרף בחובא דידהו קלישא, ואיצטרף במאי דבעא קב"ה לאיתקדשא בהו ולא הוה בישראל כוותייהו וכמו שאמרו חז"ל על פסוק הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש:
ותדע דחובא דידהו קליש טובא מדאפליגו כמה רבנן במאי חבו כדאפליגו בחובא דמשה במאי הוה משום דהוה קלישא טובא ולא הוה כדאי למחשביה חובא, אלא משום וסביביו נשערה מאוד, ואע"ג דאהרן נתכוון לטובה. וצלי עליה משה, ואוף אייתא קרבנא לכפרה הוה דא בחובא דחילול ה' בדבר ע"ז באורחא דצדיקייא וכדאמר דוד המלך ע"ה וחטאתי נגדי תמיד:
והא דאמרו חז"ל דאע"פ שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט למרמז דאע"ג דשפעא נחית מלעילא צריך לאיתקשרא בפיקודא, לאיתקשרא אשא דפיקודייא באשא דלעילא ובהכי מקשרין עלמין ועיקר האי קישורא ע"י דקרבנייא דהא אשא מתקשר באשא, וכד חרב ב"ה מתקשר על ידי חכמים העוסקים בהלכות קרבנות דההוא הבל דנפק מפומייהו הוי דוגמת אשא ומתקשר באשא דלעילא, והיינו דאחז"ל וכי אית פולחן בבבל. אלא אלו ת"ח דעסקי בקרבנות וכו', וז"ס מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ארבע אמות של הלכה וכו' דהבל פומייהו דהנהו דעסקי בהלכה הוי דוגמת אשא ומתקשר באשא דלעילא ובהכי מתקשרים עלמין ואתה שלום:
אור ליום שבת י"ב לניסן, ה' עמך וכו' הגם כי נטשתני ועזבתני והפרדת תורתי ויראתי מלבך מאוד, ועל כן היה ראוי לעוזבך מ"מ אני לא אעשה רק כי כרועה עדרו ירעה טלאים דסטיין מאורחא יקבץ, פלס מעגל רגליך היינו מטרוניתא תתאה דיכוון לה בהדי ספירין עילאין ולישנא דפלס היינו לומר דישפע בה דינא ורחמי בשווה, ולא יהא חד יתיר מאידך, ויאות אמרת דמשה שמש כל שבעה יומי דמלואין בחלוק לבן לפתחא צנורא ולאמשכא לה לבנוניתא מלובן עילאה, וביומא תמינאה דאיתעלא לעילא עאל אהרן לשמשא, וההוא יומא עילאה איתעטר בעשר עטרות והוה שלימו רב, אלולי בני אהרן דאתחייבו במתן תורה דויחזו את האלהים וכו' כלומר דאיסתכלו במטרוניתא תתאה דאקרייא אלהים דהיא עלמא דאכילה ושתייה והיינו ויאכלו וישתו וחשיבו דהכי הוי נמי בספירין עילאין, והאי הוי חובא דמקושש דאקיש אעאין דהיינו ספירין תתאין לספירין עילאין, והשתא דאעילו אשתא אתקיפו דינא ואענשו ומש"ה פקיד בתר הכי יין ושכר אל תשת דלא לאתקופי דינא: