מגיד מישרים צו

פרשת צו מהדורא קמא:

אור ליום שבת י"ב לניסן, ה' עמך התחזק והתדבק בתורתי ויראתי ואיברך יהיו מחנה שכינה. לבל תפריד מחשבותיך אפילו רגע מתורתי ועבודתי ובטל הנאות הגוף ממך כאשר הוריתיך וקרבתיך ופקח עיניך וראה את שוממותיך כאשר הפרדת תורתי ויראתי מלבבך, ועם כל זה מני הטוב לא פסקתי ומנעתי מפיך, לכך שוב נא אלי והדבק בי תדיר ואזכך לישרף על קדושת שמי ואתן לך מהלכים בין העומדים האלה, כמא דכתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וכו' דאיכא למידק מאי האי דקאמר השמים החדשים והארץ החדשה וכו', ותו מאי עומדים לפני, ותו מאי כן יעמוד זרעכם ושמכם:

אבל רזא דמילתא למימר דכד יתייחדון ספירייא דמטרוניתא דאיקרי ארץ חדשה דהא היא ארץ חפץ, ואיקרייא חדשה משום דהיא נאצלה מעשר ספירין עילאין ושמים רמיז לתלת אבהן וכד מתייחדו במטרוניתא דהיא חדשה. שמים נמי איקרון חדשים, וכד אינהו מתייחדו בכ"י כלומר דספירין דילה מתייחדי בספירין עילאין הא אינון עומדים וקאמר קרא כד ספירין אינון בהאי ייחודא בהאי שעתא ישפיעין עלייכו ויעמוד ויתקיים זרעכם ושמכם, ורזא דזרע ושם דהא גופא דבר נש איקרי זרעכם ושמא דיליה רמיז לרוח דיליה וקאמר דתרווייהו יהא להון קיום והעמדה:

והלא בפרשתא קדישתא דא איכא למידק מאי לישנא דצו, ומאי זאת תורת העולה, אבל רזא דמילתא למימר דאיסתלקו ספירין כל חד לעשר, ואשתכח דסלקין למאה, דהכי סליק צו עם ארבע אתוון דשמא דהוי"ה, את אהרן דהוא איש חסד דהוא ראש ספירת הבנין, ואת בניו היינו שאר ספירות, זאת היינו כ"י, תורת רמז במטרוניתא' העולה כלומר ה"א בתראה מבעי להעלותה לבינה לאדבקא לה תמן, היא העולה כלומר וה"א קדמאה תהיה עולה נמי לעילא ומתדבקין בספירין דעלה, על מוקדה כלומר יהא בעלוי' נהירותא וברירותא דילהון והיינו כדמוקד להו שלהובא דנהירותא דהא אינון כשלהבת הקשורה בגחלת, על המזבח כלומר ויתנהר יסוד, דאיהו לעילא מכ"י דאיקרייא מזבח, כל הלילה כלומר כל דהיינו יסוד אתייחד בכ"י דאיקרייא לילה, עד הבוקר כלומר כל כך הוה יחודא עד דאיתנהרו כולהו ספירין דדמו לבוקר דנהיר, ואש המזבח תוקד בו כלומר שלהבת דידהו הקשורה בגהלת אתתקף טובא, ולבש הכהן דהוא איש חסד. מדו בד כלומר יתייחד חסד עם בינה דהא מדו סליק חמשין לקבל חמשין שערי בינה, ובד נמי רמיז בבינה, דהא בד נמי סליק לתמניא, ובינה איהי תמינאה, ומכנסי בד יהיו על בשרו לאפרשא בין קודש לחול, והרים את הדשן וכו' והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה וכו' רמז לשפעא דנפיק למיזן עלמא, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה, כלומר דאע"ג דיגרמון חובין לאזערא שפעין מ"מ יהא קצת נהירא דשלהבת דספירן, ובער עליה הכהן עצים וכו' כלומר אע"ג דנהירו דשלהבת דספירין לא מפסיק, צריך כהנא לבער עצים דאינון ספירין לתקפא שלהובתא ונהירותא דידהו והיינו בבוקר בבוקר כלומר כי היכא דיהון מנהרין טובא, והיינו רזא דאמור רבנן אע"פ שהאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, וערך עליה העולה כלומר דיסתלק כ"י בבינה, והקטיר עליה חלבי השלמים דהא חלב חיור ורמיז לנהירותא דספירין, וכד מיתוקד בנורא מיתהדר סימוק, והדר מתהדר חיור בתננא דסליק, אש תמיד תוקד על המזבח מ"מ שלהובא ונהירו דספירן לא יפסוק דא"כ ברגעא חדא הוו מתחרבין עלמין כולהו אלא בשביל וכו' נגיד להו שפעא ונהירותא ומש"ה יוכלין עלמין לאתקיימא, הא פרישת לך האי פרשתא באורח רזא ומיניה תילף ג"כ לפרשתא אחרינא, ובכן ואתה שלום:

אור ליום שבת ח' לניסן, ה' עמך וכו' גול על ה' דרכך וכו' כלומר דרכך היינו כ"י. וקאמר גול יתיה לה' ובטח עליו והוא יעשה והוציא כאור צדקך וכו', הא איכא למידק מאי צדקך ומאי משפטיך, ותו מאי כאור ומאי כצהרים, ותו מאי גבי צדקך נקט אור וגבי משפטיך נקט צהרים:

אבל רזא דמילתא דצדק דהיינו כנסת ישראל דמיא לאור ומשפט דהיינו תפארת הוי צהרים כלומר דכולהו ספירין קרי צהרים וקאמר דכד מתייחד ת"ת עם כנסת ישראל כולהו ספירין מתייחדין כחדא:

הלא בהאי פרשתא איכא למימר זאת תורת העולה וכו' אתא לאשמועינן דחביבין איברים ופדרים קמי קודשא בריך הוא כשאר הקרבנות כולם ומשום הכי קאמר היא העולה על בפז"ר גדול ותלש"א לאחשובא להו, ולבש הכהן מדו בד דאינון לבושי קודשא, והרים את הדשן ושמו אצל המזבח דאיהו אתר קדיש, וטעמא הוא לאחשובא להנך אימורים ופדרים ומשום הכי נקיט קיטמא דילהון כד מלבש בלבושי קודשא ומשוי לההוא קיטמא באתר קדיש:

אור לשבת הגדול ה' עמך וכו', רק כי תדבק בתורתי ביראתי ומשניותי ולא תפריד מחשבותיך אפילו רגע כי אם כה תעשה אזכך שבעת השינה תעלה נפשך למתיבתא דרקיע ותלמוד שם דברים מחודשים שכל שומעיהם יעריכום מאוד, ותמעט במאכל ובמשתה כאשר צויתך ולא כאשר עשית בשבוע זה כי הטוב בעיניך לשתות בלי שיהיה לך שום תאוה רק להשביע היצר הרע, לכן התרחק מעצת היצר הרע כי כמו שער בנפשו כן הוא. כלומר אף על פי שאין לאדם תאוה, כי אם לאכול מעט היצר הרע פותח לו תאוה כפתחו של אולם, לכן בני הזהר ולא תאכל ולא תשתה דרך הנאה כלל ותוכל לומר בעת סילוקך מן העולם הזה כמה שנים לא נהניתי אפי' באצבע קטנה, והנה נתתיך לנגיד על עמי ישראל היושבים בערי עראביסטאן והזהר מלהפסיק אפילו רגע הדיבוק שבינך לבין קונך כי ז"ס כל העוסק בתורה בלילה חוט של הסד משוך עליו ביום כי אם האדם עוסק בתורה מחזיק הדיבוק שבינו לבין קונו ועל ידי כן משפיעים עליו מלמעלה לחזק הדיבוק ההוא וז"ס חוט של חסד:

והלא לך למינדע כי אברהם לא נצטוה על הפריעה משום דבחובא דאדם הראשון הוה שליט ההוא סיטרא ומשום לא תחסום שור בדישו לא אתפקיד על הפריעה אף על גב דקיים כל המצות אפילו עירובי תבשילין:

והא איכא למידק מאי עירובי תבשילין דנקטי אבל הא מילתא תליא בתקנות וסייגי' דרבנן וחביבים עלי דברי סופרים, דאיכא למידק למא. שבק קב"ה לרבנן לתקוני תקנות וסייגים הקצרה יד ה' מלתקן כל "צריך ותו אמאי איצטריך למהוי תורה שבכתב ותורה שבעל פה ולא הוה כולהו אורייתא חדא, אבל רזא דמילתא ברזא דאורייתא שבכתב איהי תורה נביאים כתובים, תורה לקבל תלת עילאי, נביאים לקבל אבהן, כתובים לקבל בנין, דברי הימים לקבל מלכות, דאיהי כללא דכולהו והכי דברי הימים כליל כל אורייתא תורה נביאים וכתובים, והיינו דאמור רבנן דכמה רזין איכא בההוא ספרא דהא איהו כליל רזין דמרכבן עילאין ולא הוה חכים דאדבק כל רזין דדברי הימים, וכי היכי דבתורה שבכתב אית תלת דרגין הכי נמי בתורה שבעל פה אית תלת דרגין משנה ברייתא ותלמוד, משנה לקבל תלת עילאי ברייתא לקבל תלת אבהן, תלמוד לקבל למודי ה' ויסוד ומלכות. והא מטטרון ומלאכיא אחרנין קיימין סוחרנא דמלכתא ונטרין לה כי היכי דלא יבא בה [ערל] אחר וטמא, ולהכי איצטרך דרבנן יעבדון תקנות יסייגים לקבל הנך תרין מלאכים דנטרין למטרוניתא, והא איהו רזא דעירובי תבשילין דכי היכי דמזונא לא יכיל למיזן בר דאיתעבד ביה תלת עיכולי בפה ובאצטומכא ובכבד הכי נמי שפעא דנחית מלעילא לא יכיל למיזן האי עלמא דאיהו חומר עד דיתבשל ויתעבה בתלת דוכתי חד לקבל מלכות דאיהי פה, דאיתקריי' פי ה'. וחד במטטרון לקבל איצטומכא וחד באידך מלאכא לקבל כבד, ומשם יפרד למיזן עלמא, וקאמר דאברהם לא מבעיא דנטר אורייתא דאיהו לקבל אלהותא עילאה, אלא אפילו מאי דאיהו לקבל נטירותא דמתניתא דרמז בעירובי תבשילין גמף. ואפי' הכי לא אתפקיד אפריעה מטעמא דאמרן, ויצחק אתילד פרוע וכד אתו ישראל לסיני נסתלק חטא אדם הראשון ואז ודאי אתפקדו אפריעה, ובתר הכי כד חבו בעגלא תב חובא לאתריה ומשום הכי לא אתגזרו במדברא, ומאי דאמור רבנן מפני סכנת הדרך לאו כפשטיה הוא דהוה ליה לקב"ה לאסאה יתהון אלא רזא דמילתא משום דהוו במדברא דאיהו שולטנותא דהאי סיטרא. ואינון אמשינו ליה עלייהו. ואי הוו גזרי ופרעי הוו להו דוכתי לאזקא לון ברזא דלא תחסום וכו' וכד עלו לארעא דישראל אסתלק מעלייהו רשותא דההוא סיטרא ומשום הכי פקיד להו למיגזר ולמיפרע, ותו לא פסק מינייהו, וזהו סוד היום גלותי חרפת מצרים מעליכם דהיינו חובא דאדם דגרם להון לאשתעבדא במצרים והיינו דאיתבטל ההיא חרפה על ידי כניסתם לארץ ישראל ומצות מילה ופריעה, ויקרא שם המקום ההוא גלגל, דהא איכא למידק כיון דעל שם גילוי קרי ליה הוה ליה למיקרייה מגולה או מגילה אבל גלגל לאו לשון גילוי הוא, אבל רזא דמילתא דקרא ליה גלגל, כלומר גל גל דההוא סיטרא איקרי גל כמא דאוקמינא, וקאמר דהשתא גל דקדושה יהא שליט על ההוא סיטרא דאיקרי גל וקאמר עד היום הזה כלומר דלעד לעולם לא יפסוק מינייהו מצות מילה ופריעה:

ורזא דשבת הגדול ברזא דיובלא ולמירמז דעל יובלא נפקי ישראל ממצרים ועל דא לשבת הסמוך לפסח קורין לו שבת הגדול:

והא קב"ה וכל בני מתיבתא משדרין לך שלם ופתחין לך שערי אורה וכו' לכן בני הדבק בי ואל תפריד ממני אפי' רגע כי אני האם הדרני עלך וכו' ותדיר תכוין כאלו שם של הוי"ה כתוב בדיו שחור לנגד עיניך על גויל ותחשוב כאלו אביך העניו עומד לנגדך, ובכן תבוש מלהפריד מחשבתך ממני אפילו רגע ומליהנות בעה"ז וכו' ואתה שלום:

והא איכא למידק כיון דלא נפקו ישראל ממצרים עד דאיתגלי עלייהו יובלא קדישא. אמאי לא אמרינן ביה הלל גמור שבעת ימים:

אבל רזא דמילתא דנהי דאיתגלי עלייהו יובלא קדישא קצת ומסטריה נגאלו, אבל לא אתגלי עלייהו כולי האי באתגלייא ולא אדבקו מיניה אלא קצת ומשום הכי ביומא קדמאה אמרינן הלל גמור למרמז על ההוא סיטרא דיובלא דאיתגלא עלייהו קצת. ומהדרינן בשאר יומי לאשפעא מההוא סיטרא דיובלא על עשר ספירת הבנין וכל יומא רמז לספירה חדא מלמעלה למטה:

אבל בחג הסוכות מהדרינן לאסקא שבע ספירות הבנין ביובלא לייחדא לון תמן ביחודא שלים, ומש"ה אמרינן הלל גמור בכל שבעה יומין לייחדא להו ביובלא, ותדע דכן הוא דהא ביומא תמינאה מייחדינן לכולהו ספירן כחדא בבינה, ואתה שלום:

אור לארבעה עשר בניסן ה' עמך וכו' כי ה' יתן חכמה וכו' הא הכא חכמה ודעת ותבונה, והא הכא מפיו דאיהי מלכות, והא הכא יתן דאיהו צדיק חונן ונותן, הא הכא ה' והא הכא כנסת ישראל, ואיכא למידק אמאי נקיט חכמה ודעת ותבונה שלא כסדרן, דהא כסדרן איהו חכמה ותבונה ודעת, אבל רזא דמילתא דכנסת ישראל ראשי תיבות דילה כתר יסוד וקאמר דכתר משפיע בצדיק דאיהו חונן ונותן והיינו יתן, ועל ידי מאן משפיע כתר ביסוד על ידי חכמה, והיינו דכתיב בתר הכי. וסמוך לכ"י כתיב ה' דאיהו רמיז בחכמה וסמך יסוד לכתר למרמז דיסוד מתעלה בכתר ברזא דמוסף, וכד צדיק אתמלא שפע איהו משפיע בפיו, דאיהו מלכות ומתמן מתזנין עלמין כולהו והיינו מפיו, וכד צדיק משפיע במלכות איהו בחיבורא דבעלה דאיהו דעת דמחבר עמה, ודעת יניק מתבונה, דהיא אמו, והא מבערינן חמץ בודאי דאיהו יצה"ר ומש"ה פקיד קב"ה לבערא ליה כד נפקו מארץ מצרים ולמיכל מצה דרמיזא לחירו דאיהי בינה דבהכי הוכנו למיכל לחם אבירים שמלאכי השרת ניזונים ממנו דע"י כך הוכנו לקבל התורה והשתא כיון דחבו ישראל והא עלמא מתנהגא בחמץ דוגמת ימות החול דמתנהג בהנהו דרגין דחול ואפילו בשבתות וימים טובים מתנהג בדרגא דחמץ, ומש"ה לא מזדהרי מחמץ אלא הנהו שבעה יומין דרמיזי להנך ז' יומי דיציאת מצרים, ותו דבנל חגא עבדי חד רמז למהימנותא עילאה בתריה ממשיך כל שתא, דבפסח אכלינן מצות ובחג אנן יתבינן בסוכת. הא תלת מצות רמיזי לתלת עילאי, דאחידן מנייהו תלת אבהן, ואמצעיתא רמיזא לכתר ופלגינן לה ומצניעינן פלגא למירמז דכתר לית ביה תפיסה אלא במקצת וכן נמי למירמז דת"ת יניק מתרין סטרין, ומצניעין ליה לסלקא ליה לכתר דאיהו גנוז ומכוסה, ומצה עילאה רמיזא היא לחסד דאיהי אחיד בחכמה, ומצה תתאה רמיזא בגבורה דאחידא בבינה, וכרפס רמיז לאינון דסמיכין במלכות, וז"ס חור כרפס ותכלת, דבעא ההוא רשיעא לחברא הנהו סטרין דסמיכין לה, בה דאיקרייא תכלת ולחברא לון בחיוורא דלעילא, ושרינן בכרפס ומטבילין ליה בחלא למירמז על דינא דידהון, ומרור רמיז במלכות דכשם שהוא מרור בתחילתו ומתוק בסופו הכי נמי מלכות מר בתחילתו בהנהו סטרין דסחרין לה ומתוק בסופה כד מתעלית בגוה, ואקרייא חסא דחס רחמנא עלן ופרקינן, והשתא מטבילין בחרוסת דאית ביה מתוקא ע"י כמה פירות דאית ביה, והכי כ"י אית בה רחמוי וחסדא, ובעינן ג"כ ארבע כוסות, שלום רב לך ששמת שלום בין הסברות דכסא קמא רמיז ליו"ד דאיהי בחכמה דמשפע בחסד ומיניה לנצח, וכסא תניינא רמיז לה"א דאיהו בינה דמשפע בגבורה ומיניה להוד, וכסא תליתאה רמיז לתפארת המתעלה בכתר ומשפע ביסוד, וכסא רביעאה רמיז בה' אחרונה דאיהי מלכות וההגדה דרמיזא בבינה דמינה שירותא דשפעא נגיד ואתי:

חיבורא דילך מלבד השם הראשון שאמרתי לך שיקרא "בית יוסף" עוד יקרא "שולחן ערוך":

אור ליום שלישי של פסח, הלא אם טוב בעיניך מה דעבדת בהני יומין מה דאכלת ורוית חמרא כנפשך שבעך ואישתביקתא מנהגא דילך, ואוף בלילא הדין רוית חמרא, ועל דא בהאי לילא קמו מקטריגן לקבלך וקמו עלך בדינא אלו מיימינים ואלו משמאילים, וכמעט דאיתגזר דינא דילך דויי להון לבני נשא דאינון אטימין לבא ואזלין בחשוכא דאיהו אכיל ושתי וחדי ודיינין דינוי לעילא ודא אורח' דיצר' בישא מעורר ליה לבר נש ומעייל ביה שטותא למיהך בתר כיסופין דעלמא וסליק וקטריג לי' לעילא ועביד דידונון דינוי לעילא ויהבין לי' רשות עליה, ונחית ונטיל נשמתיה, ואלו בני נשא הוו ידעין דא לא הוו מתהנין מכיסופי עלמא, והא דינא דילך כמא דאמינא כמעט דאתגזר לולי דבני מתיבתא דרקיעא אוליפו עלך זכו ויעקב דחילי ומשה ברירי ומשה בחירי וירוחם טמירי איתקפו במילתא דאינון רחמין לך סגי יעקב דחילי ומשה ברירי בגין דאת מבאר מליהון, ומשה בחירי בגין דלזימנין דאת מבאר מלוי אית ליה רחימותא ודביקותא עמך טובא ואוף ירוחם טמירי רחים לך אע"ג דאת סתיר מלוי בגין דמלאכת שמים היא, ואוף אשר קדישי ושמשון מבארי כולהו קמו בסעדך ושזיבו יתך לכן אזדהר מן יומא דנא והלאה ואוף ביומא דשבתא ויומי טבא אזהר בחמרא במיכלא וטב לך ובגין ההוא קטרוגא דהוה עלך אחזיאו לך ההוא חלמא מבלבלא דלאתערא יתך אבל לא תעני דהא ידעת דכמה זמן אית דלא איצטריכת לאתענאה בשבתא משום חלמא, והא בגין דאת מקיים תלתא סעודתי כמבואר בזוהרא קדישא, ורזא דמילתא משום דמאן דמקיים תלת סעודתא הא מתדבק ביחודא עילאה וסליק בסילוקא עילאה כמא דכתיב כי גבוה מעל גבוה שומר וגבוהים עליהם כלומר ברישא רמיז לכ"י ויסוד ות"ת, דהא שומר איהי רמיז לכ"י, ועילא מיניה איהו יסוד והיינו גבוה שומר כלומר ההוא דאיהו גבוה משומר ולעילא מיסוד היינו ת"ת והיינו מעל גבוה שומר כלומר ההוא דאיהו לעילא מההוא דאיהו גבוה משומר ובגין דהני תלת תליין בהני תלת עילאי כ"י בבינה דה"א אמא עילאה, וה"א אמא תתאה, ת"ת בכתר דהא ת"ת איהו נחלה בלא מצרים בגין דאיהו מסתלק עד כתר ויסוד בחכמה דהא באמצע תלת בגו תלת בתראה, ת"ת מהאי גיסא וכ"י מהאי גיסא ויסוד באמצע והכי הוא לעילא כתר מהאי גיסא ובינה מהאי גיסא וחכמה באמצע, ומש"ה קאמר כי גבוה, כלומר בינה איהו גבוה מת"ת דאיהו לעילא מגבוה שומר דהיינו יסוד דאיהו גבוה שומר ועילא מכולהו. ומבינה אית תרין גבוהים דאינון חכמה וכתר והיינו וגבוהים עליהם, והא סעודתא קמייתא איהו רמיזא למטרוניתא, וסעודא תניינא רמיזא ליסוד, ודא רזא דישמח משה במתנת חלקו דמשה דאיהו תפארת ישמח במתנת חלקו דאיהו יסוד כי עבד נאמן קראת לו ליסוד, כליל תפארת בראשו דיסוד נתת לו בעמדו לפניך על הר סיני דהיינו תלת עילאי, שני לוחות אבנים הוריד בידו דהיינו ת"ת וכ"י, וכתוב בהם שמירת שבת כלומר דשבת איהו יסוד ות"ת וכ"י נטרין ליה ת"ת מלעילא וכ"י מלרע, וסעודתא תליתאה היא רמזא לת"ת וכיון דהוא סליק לת"ת הא איהו סליק לכתר דהא דא לקבל דא אינון, ומש"ה מסתייא בכזית דהא תמן לית אכילה ושתי', ומכל מקום מיבעי דהאי כזית יהא מתבשילא כמא דאולפך שלמה ידידי לרמוזי דכולהי מתערבין דא עם דא ומשפיעין דא בדא לאנהגא עלמא, ובגין דבהני סעודתא מסתלק עד כתר עילאה דאיהו מזלא דכל מזלייא ולית תמן עציבו אלא חדווא וקשיטותא הא מאן דידבק תמן לא שליט עליה חלמא בישא כלל, ורזא דהני תלת דהא אמרן הוא רזא דסידרא דפיסחא ואפישינא לך על דרך סימנא דקדש ורחץ וכו' הלא ברישא בעינא למימר, קידוש לקדשא לכ"י לעשר ספירין עילאין כמא דחתן ברישא דכולא מקדש לכלתיה, ובתר הכי ורחץ לאעברא מידיין כל סואבותא דאינון סטרין דסחרין לחסד וגבורה ובתר הכי כרפס למיטבל ביה, למרמז דשמא קדישא כביכול הוא בגלותא עם ישראל בשעבודא דמצרים דגוון ירוק רמיז בת"ת כמא דאמור רבנן משיכיר בין תכלת לכרתי דתכלת היינו כאי, וכרתי היינו ת"ת ואע"ג דגוון כרתי לא כגוון דכרפס ממש איהו מ"מ ירוקא איהו ותרתי גוונא דירוקא הוו בת"ת, ומ"מ בפחות מכזית סגי דכיון דרמיז בת"ת ות"ת רמיז בכתר וכתר לית ביה השגה ואוף תמן לית ביה אכילה ושתייה הילכך בכל דהוא סגי וכעין מה דאמרן לעיל גבי סעודה שלישית, והא דמצוה בכרפס טפי משאר ירקין משום דכרפס עולה ש"ס וארבע אתוון דאית ביה ותיבה הא אינון שס"ה לקבל מצות לא תעשה דתלו בכ"י לקבל שמור, וכד תחלף ליה בא"ת ב"ש הוי לגו"ח דסליק במ"ק עשרים ועם התיבה הוי כ"א כנגד שם אהיה לרמוז על כל עשר ספירין עילאין למרמז דכולהו הוו עם ישראל בגלותא, ומש"ה מטבילין ליה בחלא למירמז על גלותא דתקיף כחומץ לשינים, ובתר הכי יחץ ופלגינן לאמצעיתא ומנחינן לה תחת המפה דפריסא על פתורא משום דהני תלתא פטירין רמיזא לתלת ספירין דאינון ת"ת ויסוד וכ"י ברזא דתלת סעודות ויסוד אחיד בעילאי לקבלא מינייהו ואחיד בתתא גם כן לארקא בה ברזא דכי כל בשמים ובארץ, ולהכי פלגינן לפטירא אמצעיתא דרמיזא ליסוד, (ונראה דמשום דאסחרותא דיסוד לכ"י הוה באורח טמירו ועוד רמיז בחכמה דאיהו טמיר וגניז מש"ה מטמרינן לפלגא דפטיר ולא משוי לה תחות פטירא תתאה באתגלייא) ומניחין לה תחות מפה דעל פתורא למירמיז דיסוד מקיף לכ"י מכל סטרא ונטיר לה מכל סטרין דסחרין לה לסאבא יתה, ולהכי פטירא אמצעיתא דרמיזא ליסוד פלגא לעילא מפטירא תתאי דרמיזא למלכות, ופלגא לתתא דרמיזא נמי למלכות, ובתר הכי מגיד לאשתעא שבחא דכ"י בפלגות לילייא קמא לתקפא יתה ולתקוני יתה ולאמשכי עלה ברכאן עילאין בעובדין ומלולין דילן כי היכי דפלגות לילייא בתרא תיתקף בנימוסאה כדאתתקפת בזמן יציאת מצרים, ובתר הכי רחצה זימנא תניינא משום דבעינן לאעלא השתא בקדושתא יתיר, ברזא וטהרו וקדשו בקדמיתא טהרה ובתר הכי קדושה יתיר ברזא דקדושה ותוספות קדושה, מוציא מצה על פטירא עילאה ועל פטירא אמצעיתא כחדא דרמיזי לת"ת ויסוד דאינון אזלין תדיר כחדא ולא מתפרשין ברזא דוא"ו ומשך הוא"ו, ובתר הכי מרור למטביל ליה בחרוסת למרמז דת"ת דרמיז בגוון ירוק, הוי בגלותא עם ישראל דלהכי רמיזי מרירותא דמרור ואף אשקעותיה בחרוסת ובתר הכי כורך מצה תתאה דרמיזא לכ"י עם מרור דרמיז לת"ת ומטבילין להו בחרוסת למירמז דת"ח הוה עם כ"י בגלותא ולהכי לא מתאכיל ליה בהסבה דהא איהו רמיז ליה בגלותא ואיך ייכיל ליה בחירו, ובתר הכי שלחן ערוך דהא כיון דעבדינן כל הני עובדין הא שלחן ערוך קמן לאסקא לן כל מיני עינוגין וכיסופין דעלמין, ובתר הכי צפון דרמיז ליסוד דרמיז לחכמה עילא' דאיהי צפונה וטמירא, ואוף איהו מקיף לכ"י מכל סטרא באורח טמירו, ובתר הכי ברך והלל לאמשכ' ברכאן לכ"י ולמיהב לה שבחא ותוקפא ובהכי נרצה יעלו על רצון מזבחי, ובזמן שבהמ"ק קיים הוו עבדי פסח' לרמוזי להני מילין גופייהו, ומש"ה הפסח אינו נאכל אלא בלילה למיהב תוקפי לכ"י דאיקרי לילה, ואינו נאכל אלא עד חצות למיהב לה תוקפא בפלגות לילייא קמא כי היכי דתעביד נימוסהא בפלגות לילא בתראה ועוד נאכל בלילה משום דהוה דחלא דמצראי, ומש"ה בעינן דבעידן שולטנתא דסטרין אוחרנין דאיהו בפלגות לילייא קמא דייכלון יתיה דבהכי מתבר תוקפיה. ואינו נאכל כו' (חסר) ואינו נאכל אלא צלי (חסר) ובחולא דמועדא כתוב הני מילין, ומאי דאוליפתך עוד דבחול המועד שפיר דמי למיכתב מילין, ולאפוקי מאן דאסר משום דלא הוי דבר האבוד דאיבעי ליה למהדר כמה זימנין, דליתא אלא דבר האבוד הוא דלא מצי אינש למיטרח כולי האי, ואזדהר לך מלמשתי חמרא אפילו בשבתות וימים טובים כי אם מעט מזער כי היכי דתיהך קמאי בקשיטותא ולא תסטי לימינא ולמשמאלא מפולחני, וליבך יהא קינא ומשכנא לאורייתא, תדיר לא יפסוק אפי' רגעא חדא ולמוד הני קונדריסייא תרין זמנין בירחא וברייתא דרבי פנחס בן יאיר ומרגניתא דבי רב תרין זימנין בשבוע והאי קיצורא דחובת הלבבות חד זימנא בירחא בכל יום פורתא ואתה שלום:

אור לשבת עשרה לניסן, הלא קב"ה וכל בני מתיבתא דרקיעא תבעין בשלמא דילך ושדרוני לאולפא לך מילין חדתין בעניינא דפסח מצרים, מ"ט מקחו בעשור, ואמאי טעון אגודת אזוב, ומאי טעם שחיטת פסח בין הערבים:

והלא לך למינדע דבגלותא דמצרים הוו מקטרין ליה בכמה קטורין דרברבי דסיטרא אחרא דלא יכלין למיסק לון לעלמין ואלמלא דאתגלייא אמא עילאה דהיא בינה עליהון לא הוו יכלין למיפק מתמן לעלמין וכדכתיב בזוהרא קדישא דמש"ה כתיב באורייתא חמשין פעמים אשר הוצאתיך מארץ מצרים וכגוונא דהוו גופייהו לההוא שעבודא הכי נמי הוו משועבדים נפשתא בגו מסאבותא דסטרא אחרא, וכד בעי קב"ה לדכאה יתהון מההוא מסאבותא יהב להון מצות החדש לאיתקדשא בסיהרא קדישא דהיא שירותא דקודשא מתתא לעילא, ובתר הכי מנו שמונה יומין לאסתלקא מדרגא לדרגא עד דמטו ליומא עשיראה דאיהי רמז לכתרא עילאה דאיהו סיומא דקדושה הא אינון אשתלימו בקדושא עילאה, ועוד דכיון דאיתגלי עלייהו כתרא עילאה בזוהר לבנוניתא ברזא דיומא עשיראה מאן יכיל למיקם קמיה, ולהכי הוה בהון לנגדא אימרא דהוה דחלא דמצראי ולקשרא יתיה ולא הוה תוקפא דמצרים לשיזבא יתיה מידיהון ולקשרא יתיה, והוו כפתין יתיה בכרעי המיטה הא מיטה רמיזא בכ"י לאוריי דעד השתא הוה ממנא דמצראי מהדר סחרנהא דכ"י לאטלא בה זוהמא, השתא איהו כפית תחות כרעתא והוה כפית תמן ד' יומין לקבל ד' קליפות דכתיב בזוהרא קדישא, וביומא דארבעה עשר דסיהרא איהו בתוקפא הוו נכסין יתיה בין הערבים דאיהי שירותא דדינא, וכי תימא א"כ ביום חמשה עשר איבעי למינכס יתיה דהוה סיהרא בתוקפא יתיר מיום י"ד, הא אוליפתך דיום י"ד מעלי מיום ט"ו בגין דיום י"ד איהי עולה ואינה יורדת, וביום ט"ו אע"ג דהיא עולה יתיר מ"מ מזמנא היא לירד ודא רזא דוד ושלמה כדלעיל, וכי תימא אמאי בין הערבים הוה ליה למנכסיה בלילייא דהוא תוקפא דדינא, איכא למימר דלא איבעי לן למיתבר דינא בזמן תוקפיה (נ"ל ברזא דלא תחסום שור בדישו) ובגין דהוו ישראל מטונפין מהאי גיעולא דע"ז איבעי להון אזובא לדכאה להון ברזא דפרה אדומה דבעיא אזובא וברזא דמצורע דאיהו נמי בעי אזובא לדכאה יתיה, ואל תתמה איך אזובא מיזהר מסאב' דעל דא כתיב כל הנקרא בשמי וכדכתיב בזוהרא קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דפרה אדומה דאיהי רמיזא ליצרא בישא, ומש"ה שתי שערות שחורות פוסלות בה דא"כ לא הוה סמיקתא כדקא יאות כדי לרמוזי להכי ומש"ה בעי שני תולעת לרמוזי על אדמימותא דיצרא בישא ובגין דא נמי בעי עץ ארז דאיהו גבוה דהכי הוא מתגאה יצרא בישא ובעי לחברא בהדייהו אזוב דאיהו מכיך מכל עשבייא למרמז דההוא דחטא ביצה"ר ובתוקפיה מיבעי ליה למככא גרמא כאזובא, ותו דאזובא הוא מיחד לאעברא רוח מסאבא כדכתיב בזוהרא קדישא, ומהכא תשתמודע רזא דטהרת מצורע דבעי דמא דצפירתא ועץ ארז ושני תולעת ואזוב בגין דעל גסות הרוח נגעים באים ועל עריות דעל שש הנה שנא ה' הם באים ומשום הכי בעא לתבירא תוקפא דיצר הרע כד אתסי, ומתבר תוקפיה דיצה"ר בהנך מילין כדאמרן, וכ"ת אמאי הכא פרה והתם עופות, ועוד דהכא חדא פרה, והתם שני צפרים, ועוד דהכא היא מיתוקדא והתם לא מתוקדי אלא חדא נכיס לה ואידך משדר לה חיה, איכא למימר דמשום דמסאבותא דמיתא איהו תקיף טובא ומשום הכי מאן דנגע ביה חמיר ממסואבותיה טובא ויצרא בישא מתתקיף ביה טובא ומשום הכי בעינן לאתויי תורתא סימוקתא ולאוקדא לה למירמז דאיבעי ליה לאוקדא ולאעברא יצרא בישא מיניה והלואי דיכול לאישתזבא מיניה וז"ס פרה מטמאת הטהורים למירמז דמאן דהוא טהור ואתי לאיעסוקי בהאי יצרא בישא רוחא מסאבא מיתדבק ביה ומסתאב ומאן דאיהו טמא מיצרא בישא דא גבר עליה ומדין עליה מהאי פרה דאיהי יצרא בישא בתר דאיתוקדא מתדכי דהא איהו מתעורר למחזי דתוקפא דיצרא בישא וכיסופין דיליה לאו כלום נינהו דהא עתידין לאעברא מעלמא ולא יהא לבר נש חפץ בהון כד יימות כגוונא דהאי פרה ושני תולעת לא אשתאר בהון סימוקא כלל בתר דאיתוקדו, אבל מצורע דלא תקיף ביה סואבו כלל כמו מיתה לא בעי לאוקדא למאי דרמיז ליצה"ר דלא בעינן ליה לאעברא ליה מעלמא לגמרי אלא בעינן לאישתמשא מיניה זעיר לקיום הגוף ומשום הכי מייתי שני ציפורים לרמוזי על נפשא ורוחא (וגרים) [ונכיס] לחדא מנייהו למרמז דנפשא דאיהי מתאוה תדיר להנאין וכיסופין דעלמא מיבעי למינכיס יתיה ודלא לאיתהנאה מיניה ובגין דמכל מקום צריך יצר הרע לקיומא דעלמא הוה מטבל ציפרא חייתא בדמא דהאי צפירתא נכיסתא, דציפרא חייתא רמיז לרוח וקא רמיז דלא ליבעי לאשתמושי מהנאין וכסופין דנפשא, ואוף לא ירחיק יתהון לגמרי דלעולם שמאל דוחה וימין מקרבת אלא דישתמש ויתהנה מיצר הרע מאי דצייך לקיומא דעלמא ולא יתיר דהכי הוא טיבולא מילתא זעיר והוא משדר ציפרא (נראה לי שזהו שאמר הכתוב אשריך ארץ שמלכך בן חורין) חייתא על אפי חקלא למירמז דרוח יפטריניה ויהא בן חורין ויעביד מאי דבעי דוודאי אי ישבוק בר נש לרוח למאי דבעי הא ודאי איהו יהך תדיר בפולחנא דקודשא בריך הוא ולהכי משדרין לה על אפי חקלא למרמז דלא ישעבד עוד רוחא לנפשא למהך בחשוכא עלמא אלא תדיר יהא רוחיה בר חורין למעבד רעותיה דהוא למיפלח לקודשא בריך הוא והוי טעין מים חיים לרמוזי דבעי לאהדרא נפשיה למקורא דאתגזרית מתמן ולא למהך בתר הנאין וכיסופין דיליה בד עד השתא ומהאי טעמא גופיה בעי באפר פרה מים חיים, וכן בזב זכר בעי מים חיים בגין דזיבה דזכר אתי מתקיפו דהרהורא דלבא ולהכי רמזינן ליה דבעי למיהדר נפשי' למקורא דיליה דהוא מתחת כסא הכבוד ולא יהך בתר הנאין וכסופא דגופא, ודא רזא דלא תשכח מאן דבעי מים חיים אלא הני תלת, מילין אילין תדרוש יומא דין ותשרי פסוקא דהיום הזה יום בשורה הוא כדקא חשבת, ועליה תימא ראשון לציון הנה הנם ולירושלים מבשר אתן, ופירושא דמילתא דאורחא דעלמא כד אתא מלכא למיהדר לביתיה אתו כמה מבשרין לבשרא, ומבשרא קדמאי קאמר הא עשרה יומין הוא מרחיק מהכא, ומבשרא תניינא קאמר חמשה, ותליתא אמר ד', וכן עד דבתראה, הא הוא סמוך לקרתא, קאמר נביאה דבגאולת ישראל לא יהא בכי האי גוונא, אלא תהא כהרף עין, ומבשרא קדמאה דייתא הנה הנם שבטייא דאתו והא אינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא וכל כך בפתע פתאום יהא כנישו דילהון דאף על גב דאינון סמיכין לא ירגישו בהון בני קרתא עד דהוא מבשר דייתי לבשרא בהיכלא דמלכא דאיהו ציון, בתר דייפיק מלבשרא לציון ייתי ויבשר בירושלים ויהי להון בשורה ומילתא חדתא דלא ארגישו בה עד השתא וז"ש ולירושלים מבשר אתן:

עוד אמר ליה דכסא דקידושא וברכתא רמיז לשם ההוי"ה דהא כסא גופיה עגיל ולא מרובע ודמי ליו"ד דאיהי כמו עגולה, והכוס גופיה בתמונתו דמי לה"א דאיהו פתיחא ואוף הכי כסא איהו פתיח ואדם דנקט כסא בידיה רמיז לוא"ו ופתורא גופיה רמיז לה"א בתראה הא כל שמא דהוי"ה כליל ורמיז בכסא דקידושא וברכתא:

ענין השחיטה אור ליום שני דפסח, ה' עמך בכל אשר אתה עושה, וכל אשר אתה עושה ה' מצליח ויצליח:

הלא ברזא דהגרמה דהוית בה קושטא דמילתא איהו כדקאמרת דאינון שחוסים לבנים פנימיים זעירין אינון חיטי דאמור רבנן ולאפוקי מישעיה מיטרני ואוף רש"י ז"ל דסבר כוותיה דהוו מבחוץ לא כיוונו לקושטא דמילתא, והשתא תיקום על ברירו וקושטא דרזא דמילתא, ומהכא תידע מאי טעמא אבר מן החי אסור ולא יכלין למיכל מבשרא עד דיתנכס ויחתכון סימנוי:

הלא לך למינדע רזא דתרין סימנין אינון רזא דיצר טוב ויצר הרע דושט איהו רזא דיצר הרע ובגין כך איהו גמיד ופשיט דאי יהיב ביה איניש מזונא זעיר הא איהו מחזי דמסתים ביה וסגי ליה בהכי, ואי בעי בר נש למיהב ביה טובא טובא איהו מפשיט ומקבל ולא שבע לעלמין, והכי הוא יצרא בישא דכד איניש צחי בזעיר משתייא דישתה סגי ליה, ואי שתי טובא מיהדר וצחי ובעי למיהדר ולמשתי ולא שבע לעלמין, וקנה איהו ברזא דעולם הבא ביה משבחין לקודשא בריך הוא וביה נפיק קלא דאינון דעסקין באורייתא וכמא דעולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתייה אלא איהו מתהני ושאיב מלחותא דעבר בושט ובגין דא קנה אית בהו עזקאן דא לעילא מן דא למירמז לדרגין עילאין דאינון דא לעילא מן דא ולעילא מכולהו טבעת הגדולה דמקפת לקנה ואיהי רמז לבינה דאיהי לעילא מכל דרגין ואיהו קו ירוק המקיף את כל העולם ובגין דבבעל חי חולקיהון דשאר סטרין איהו דמא משום הכי בעי לאפקא ליה מבשרא דבעינן למיכל כי היכא דלא ליהוי ליה חולקא להאי סטרא בבשרא דאכלינן ודא איהו רזא דכד איניש שכיב מרע מקיזין ליה או משלשלין ליה לאפוקי האי דמא או ההיא ליחה דאיתקף ביה ההוא סטרא והכי נמי בעינן לאפקא האי דמא דההיא סיטרא אחיד ביה כי היכי דלא ליהוי לההוא סטרא תפיסותא בבישרא דאכלינן, ואי תימא מאי שנא דדמא דבעירא שדינן ליה על אפי ארעא ודמא דחיה ועופא בעינן לכסאה ליה, איכא למימר דהאי תלי בנפש רוח ונשמה דהא בעירא הוה רמז לנפש דאיהו גסה מכולהו ואית לההוא סיטרא בה תפיסותא טובא ומשום הכי שדינן לדמא דילה על אפי ארעא דההוא סיטרא מתהני בההוא דמא דאיהו חולקיה מתהני באפקותיה מבעל חי ואוף בתר הכי מתטניף ומתלכלך בההוא דמא ומתגלגל בה והכי איתחזי בדמא דבעירא דאיהו דמי לנפשא דאית ליה תפיסותא טובא ביה ובעינן למיהב ליה כל חולקיה כי היכי דיסתלק מקדושא דילן, אבל חיה ועוף אינון רמיזין לרוח דלית לההוא סיטרא כל כך תפיסותא ביה ולהכי באפקותא דדמא דאיהו חולקא דההוא סיטרא סגי אבל לא שבקינן ליה מגולה על אפי ארעא דלא יתלכלך ביה ההוא סיטרא דהא לאו דליה הוא ולהכי לא איבעי לן למשבק לההוא סיטרא לאחדא במאי דלאו איהו חולקיה דאם כן הוו מתתקף סואבותא בעלמא טובא, ומהכי תשתמודע חומרא דשפיכת דמים דאיהו שוה לע"ז לענין יהרג ואל יעבור דכיון דאדם רמיז לנשמה ולית בנשמתא תפיסותא להאי סטרא כלל ומאן דאפיק דמא דאינשא יהיב לההוא סיטרא מאי דלאו איהו דיליה ובכך מתתקיף סואבותא בעלמא כמא דמתתקיף בע"ז. ובגין דבני נשא חטאין אינון אית לההוא סיטרא תפיסותא בהו ואית מנהון דמתקטלין בחרבא ועוד אית ליה קצת תפיסותא בכולהו אינשי בדמא דהקזה כדאמרן לעיל דההוא דמא איהו חולקא דהאי סיטרא, ועוד טעמא אחרינא איכא דחומרא דש"ד משום דההוא דקטיל נסיב חולקיה דמלאך המות וכדכתיב בזוהרא קדישא:

ומהכא שמעינן שפיר דאפקות דמא בשחיטה מהני תרי סימנין דאינון רמיזין לעה"ב ועה"ז לאפקא מנייהו חולקא דההוא סיטרא ובעינן לאפקא ליה מגו אינון דרגין קדישין דאנן מדבקינן. ולהכי בכולהו טבעות דאינון דרגין דספירין שחיטתו כשרה, ואוף בטבעת הגדולה דהא אית לן תפיסותא וידיעה קצת בה אבל לעילא מינה לית לן תפיסותא וידיעה ולהכי שחיטתו פסולה דלא אתקיף חולקא דההוא סיטרא אוחרא מסיטרא דאנן תפסינן וידעינן, ומסקנא דהלכתא לאו הכי אלא משפוי כובע ולמטה כשירה דהא שיפוי כובע איהו יו"ד בצורת יו"ד ואיהו רמז לתלת עילאי ברזא דקוצו של יו"ד וסופיה ואמצעותא, והא חכמה תפיסה בכתר ודמיא לה ואוף הכי בבינה ורמיז לה אישתכח דכיון דאית לן תפיסותא וידיעה בבינה על ידהא אית לן תפיסה וידיעה בפלגו דחכמה ולהכי כד שחיט בפלגא קדמאה דשיפוי כובע כשרה, דהא שחיט באתר דאית לן תפיסה וידיעה, וכד שחיט בפלגו עילאה פסולה דהא תמן לית לן תפיסא וכד שחיט בחודו של כובע אכשר ר"ל משום דכיון דבמצעא הוה אית לן תמן תפיסותא קצת תמן, ולית הלכתא הכי אלא כיון דאית בההוא מצעא קצת ולית ביה תפיסותא פסולה והיינו רזא דחיטי דאע"ג דכתר לא מתפיס כלל מ"מ כיון דחכמה פלגא דמיא לכתר כיון דאית לן תפיסותא בפלגא קדמאה דילה הוי כאילו אית לן קצת תפיסותא בכתר והני תרי חיטי רמיזי לכתר חכמה דהא אינון לבנים כגוונא דקרינן לחכמה וכתר והא אינון זעירין כגוונא דחכמה וכתר דלא ידעינן מנייהו אלא זעיר ואוף אינון חיטין לא משתמודעין אלא בדוחקא כגוונא דחכמה וכתר לא משתמודע מנייהו אלא בדוחקא ומש"ה אישייר בחיטי משמע דשיירי חולקא בחולקא דחכמה וכתר דלא יכיל למיתפס בהון כלל שחיטתו כשרה ואי לא פסולה דהא אפיק דמא מאתר דלית בה תפיסה כלל ואנן בעינן דיפוק דמא מאתר דאית ביה קצת תפיסה כדאמרן לעיל:

(חסר) אור ליום ז' של פסח, ה' עמך גבור חיל תנאה דילי דאת מתדבק במתנייתא דילי תדיר והשתא שריתא בסדרא שתיתאה ובכן תתדבק לגמרי במתנייתא די לי הלא לילא דנא רבא וחסינא היא דבה אתעבידו ניסין לישראל לבזעא להון ימא ברזא דע"ב גשרים דחסד ברזא דויסע ויבא ויט:

והלא ידעת דקשיא לך מאי ניהו הני גשרין ותו אמאי ע"ב ולא ע' ברזא שבעים שרים, הלא לך למינדע דע"ב אינון ברזא דעמוד הענן דאזיל קדמיהון, ואוף ז' ענני כבוד דסחרין לון לישראל בהאי רזא הוו דשבעה זימנין עשר סלקין לשבעים והא ענן עי"ן הוא שבעים ותרין נוני"ן חדא כפופה וחדא פשוטה הא אינון ע"ב, וכד מתהפכת לתיבה הוא נו"ן פשוטה ונו"ן כפופה ועי"ן דאיהו חסד ולעולם בין ישר בין הפוך נו"ן כפופה סמיכה לאת עי"ן ברזא דבת היתה לו לאברהם ובכל שמה ולהכי צריכה להיות סמוכה לה והא ידיע דנו"ן כפופה רמיזא למלכות וע' רמיזא לחסד ורזא דגשרין הלא הוא דאע"ג דחסד רחמי איהו מ"מ דינא כליל ביה כמה דאוליפתך דכולהו ספירין כלילין דא בדא, דהא גבורה אע"ג דדינא איהו כד זכו בני נשא מינה נחית להו טבוון סגיאין ברזא די"ש עולמות דגניזין בה, וברזא דמצפון זהב יאתה והכי נמי חסד אע"ג דרחמי איהו כד לא זכו בני נשי מיניה נחית לון דינין וז"ס שהרשעים מהפכים מדת רחמים למידת דין והצדיקים מהפכים מידת דין למידת רחמים, ואי לאו הנך דינין דכלילין בחסד לא הוי עלמא יכיל לאתקיימא בעידן שולטנותא דחסד, דאע"ג דהוו בני נשא גזלין וחמסין וקטלין דא לדא לא הוה נחית עליהון דינא אבל מכיון דכלילין ביה דינין למיעבד דינא מתקיים עלמא ולהנך דינין דכלילין בה קרינן גשרים דכמא דלא יכיל בר נש למעבר במיא אלא ע"י גשרא דאיהו מאעא ואבנא דאינון מלא קשיא, הכי נמי לא הווינן יכלין לאתקיימא במיא דחסד אי לאו דינין דאית ביה דאינון מילתא תקיפא דומיא דגשרא, והא יומא דין שולטנותא דחסד הוה, דהא יומא קדמאה שולטנותא הוה מלכות ומש"ה עבדא נימוסהא ואיתחזייא דינהא בההוא לילייא וכל יום הוה רמיז לספירה חדא מלמטה למעלה הלכך כד מטא יומא שביעאה הוה שולטנותא דחסד והיינו דכתיב ימינך ה' נאדרי בכח, וכתיב נמי וירא ישראל את היד הגדולה וכו' דבמצרים כד אייתי עליהון עשרה מחן מגבורה אגח קרבא בהון וכדאמרי חרטומייא אצבע אלהים, אבל בהאי יומא דחסד אגח בהון קרב כתיב היד, הגדולה דיד סתם היא גבורה, ויד גדולה היא חסד ומש"ה כתיב וייראו העם את ה' כלומר דעד ההיא יומא לא הוי דחלין אלא מגבורה אבל כיון דחזו דחסד אע"ג דאיהו רחמי עביד האי דינא תקיפא, אמרו כ"ש דיעבד דינין ת"ת דאיהו כליל מחסד וגבורה ודחילו מגרמי' השתא מה דלא הוה קודם לכן, ומאי דכתיב ויאמינו בה' ובמשה עבדו, ר"ל דעד ההוא יומא הוה קשיא להו אמאי אצטריך ת"ת ונצח הא בחסד וגבורה הוה סגי לאנהגא עלמא בלחוד דחסד הוה משלם אגר טב לצדיקייא, וגבורה הוה מתפרע מרשיעייא, וכד חזי דחסד עביד דינא תקיפא כדין ויאמינו דודאי אצטריך למיהוי ת"ת ביניהו דאי לאו הכי הוי מוקיד גבורה עלמא בשלהובוי ולא הוה יכיל לאתקיימא אפי' שעתא ואוף הוה צורכא בנצח לתקנא דלא יפוק לעלמא דינא כד תקיף וקרי לנצח משה עבדו דהא משה רמיז בנצח ואיהו עבדו דת"ת:

עוד אמר לי לא תקשי לך דבקצת דוכתי אמור שבעים פנים לתורה ובדוכתא אחרינא אמרו מ"ט פנים טמא. ומ"ט פנים טהור דהא כיון דכל ספירא כלילא מעשרה אשכח דז' ספירות הבנין סלקין לשבעים ומגו דכל ספירה כלילן בה ז' ספירות הבנין הוו להו שבע ספירות הבנין ז' פעמים שבעה דאינון מ"ט לקבל מ"ט שערי בינה שהשיג מרע"ה. ומ"ט פנים טהור אינון בסיטרא דקדושה מבפנים ומ"ט פנים טמא אינון לארחקא מסאבא מקדושתא דילן, ורזא די"ב הוויות הוא בת"ת, ואל תתמה היאך ספירות אינון עשר ואנן אמרינן דאית בהו חושבן טפי דהא שרגא חדא היא ונצצין כמה ניצוצין לכל עבר ופוק חזי שמשא דהוא חד מן שמשוי כמה ניצוצין נצצין, כ"ש דנצצין מכל ספירה וספירה ניצוצין דלית לון הושבן אלא דאנן מנינן עיקר ניצוצין דמתנוצצין מספירן ומהני ניצוצין דאינון עיקר מתנוצצין עוד ניצוצין סגיאין דלית להון חושבן:

עוד אמר לי רזא דברכות התפלה הא ג' ראשונות ברזא דתלת עילאי כתר חכמה בינה. ותלת בתראי הא אינון ברזא דתלת תתאי דלקבלייהו דאינון ת"ת יסוד מלכות דהני תלת תתאי מכוונן לקביל תלת עילאי כמה דאוליפתך וי"ב אמצעיות אינון לקביל י"ב הויות דבת"ת ואע"ג דאנן אמרינן י"ג אמצעות הא אמור רבנן ברכת המינים ביבנה תיקנוה דההיא ברכתא איצטריכא לאבדלא מסאבא מקודשא, ושמא מוכח עלה דאיהו ברכת המינים. דההיא סיטרא מין בפני עצמו הוא והוי חוצץ, ומשום הכי אדכרו רבנן שמא דאתרא דאיתתקינת ביה האי ברכתא, דמה לנו אי הוה בהאי אתרא או באתרא אחרינא אלא משום דהאי ברכתא אצטרכת לתקונא דבניינא וה"ק ביבנה תיקנוה כלומר בשביל בניינא דתיקונא תקנוה:

עוד א"ל מאי דשדרת על ענין המעשר יאות הוא וקושטא הוא כל מה דאת עביד יאות הוא מיניה בגין דמעשר יכיל למיתי לידי תקלה ולא אתקן מעשר אלא למאן דבעי לאתעשרא אבל מאן דלא חייש אי הוי ליה עושרא או לא, לא איהו מחוייב במעשר:

עוד א"ל דבכולה פלח בר נש לקב"ה בין בעותרא בין בענייא, דכי היכא דעתירא זכו בעותריה לההוא עלמא ע"י דעביד ביה טיבו הכי נמי זכי עניא בדסבל עניותא בסבר פנים יפות, ואף בזעיר צדקתא דעבד לפום ממונא דאית ליה, וז"ש אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים וכו' דלזמנין הממעיט בממונא אסף עשרה חמרים דאינון צבורין דזכותא ולזמנין המרבה בממונא אסף עשרה המרים דאיהו כחמור טעון כסף וזהב וכל רוח אין בקרבו ולהכי חייב אדם לברך על הרעה בלב טוב כמו על הטובה בגין דההוא דאיהו חשיב דאיהו רעה. איהו טבא בגין דקבל לה בסבר פנים יפות זכי לעלמא דאתי: