מגיד מישרים ואתחנן
<< · מגיד מישרים · ואתחנן · >>
אור ליום שבת נחמו י"א לחדש אב ה' עמך וגו' בהדי כבשי דרחמנא למה לך ואילו הוית ידע כמה טיבו הוה לך הוית מברך ברוך דיין האמ' בשמחה מאד כדבריכ' עליה שהחיינו והא בההו' זמנא תבת בתיובת' רבא וכ"ש השת' והא אגלה לך רזין עלאין בפרשת' קדישא. והא איכ' לדיוקי דאמ' ואתחנן לומ' דשרי בתחנה שהיא כנסת ישראל וחיבר לה בשמא דהויה דהיינו אל ה'. בעת ההיא עת היא כנסת ישראל לאמר לאלפא לבני עלמא גווני דצלותא:
אדני יהוה חיבר כנסת ישראל עם בינה. אתה כלהו ספירן ומלילא לתפארת החילות שירותא דאיהי כנסת ישראל וחבר לה עם גדלך וידך החזקה ועם אשר דהיינו אבות וכנסת ישראל. אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וגו' כלומ' דאע"ג דחזא כמה ארעין וכמה מלכיות והאי ארעא איהי הרים וגבעות להכי אמר אע"ג דהוא הר הוא טוב והלבנון דהיינו בית המקדש ורז' דמלתא דבעא למעבר בארע' ועי"כ הוה מסתלק בלבנון דהיינו לובן עילאה דהיינו כתר עליון ויתעבר ה' בי למענכם כלומר לא בעא קב"ה דאסתלק בלובן עילאה אלא דאסתלק בבינה משום דאי הוה מסתלק בלובן עלאה לא הוה ליה אהדרות' להאי עלמא וישראל צריכי דליהוי ליה אהדרותא להאי עלמא לצלויי על עלמא כד הוא בעאקו וכן בזמן חרבן הבית אתא לנחומי לישראל למענכם להנאתכם ולטובתכם וכן לזמן תחיית המתים יקום בהדייהו דישראל וזהו סוד ויתעבר כלומר אשתאר בבינה כעובר בבטן דעתיד למיפק לעלמא ואלו הוה מסתלק בלובן עילאה לא הוה ליה אהדרותא להאי עלמא כלל. ויאמר ה' אלי רב לך טפי עדיף לך דהשתא תסתלק בבינה ויהא אהדרותך להאי עלמא דהאי הוא זכותא סגי. עלה ראש הפסגה וראה וגו' דע"י כן תסתלק בבינה כדקא יאות ובתר כן בסוף יומייא תסתלק בלובן עילאה. ואתה שלום:
אור ליום שבת י"ו לחדש מנחם חזק וכו' רק כי תדבק בי תמיד ובמשניותי כאשר אתה עושה ויותר לא תפריד מחשבותך אפילו רגע כי במה שהרהרת אלו הימים תמיד במשניותי לבך ואבריך הם מחנ' שכינתי וקב"ה משבח יתך כל הימים תמיד דע"י ההוא דבקותא תזכה להתדבקא בדרגין עלאין כד"א השבעתי אתכם בנו' ירושל' וגו' דהא היא ממרא דכ"י להיכלין דילה אם ואם היינו דביקותא דאם תתאה בוא"ו דאיהי תפאר' ובאם עילאה תעירו היינו אתערותא דכנסת ישראל לאתדבקא בתפארת. תעוררו היינו אתערותא כפול לאתדבקא לה באם עילאה. ידוע דהוא כנסת ישראל האהבה ה"א ידיע דאיהי ה"א עילאה אהבה היינו חסד כלומר לאדבקא כנסת ישראל באימא עילאה ובחסד. עד הוא רזא עילאה ברזא דעד תאות גבעות עולם שתחפץ שי"ן רמיז בבינה תחפץ רמיז נמי התם. ובאימא תתאה דאיהי ארץ חפץ בצבאות או באילות זהו סוד כי יצוד ציד חיה או עוף וגו' וכיסהו וגו' דחיה רמיז ביסוד ועוף רמיז בתפארת ומשום דאינון טמירין בין אימא עלאה ותתאה כסהו בעפר שני עפרים דתרי אמהן עפר איקרון ברזא דכי עפר אתה ואל עפר תשוב בצבאות או באילות היינו שפע דנחית מאלף לוא"ו. השדה ידיע ברזא דשדה של תפוחי' וה"א דהשדה רמיז לאם עלא' והיינו דסוב ודמה לך דודי לצבי וגו' הוא לישנא דאסחריתא כלומר כד נגיד שפעא מלעילא בני נשא עבדין ביה צדקתא וכן כד נפיק שפע חכמתא בני נשא עסקין באורייתא וההוא זכותא סליק לעילא ומזנין ביה עלאין ותתאין וע"י נגיד תו שפעא והדר סליק זכותא ונגיד שפעא וכן תדיר ולא פסיק לעלם דוגמא דנהר דנגיד ולא פסיק והיינו סוב דלא תפסוק לעלמין ודמה ז"ס כנסת ישראל דאיהי דמות סבוד ה' וסליק לה בלך דלמ"ד איהי רזא דמגדל הפורח באויר לצבי היינו יסוד או דביקו דאלף עם וא"ו לעופר למ"ד איהי מגדל הפורח באויר. עופר היינו בינה. והלא לך למנדע דקב"ה וכל בני מתיבתא עילאה משדרין לך שלם נביאי מהימני תנאי אמוראי רבנן סבוראי גאונים פסקנים כלהו מברכי יתך כד את עסיק במיליהון ומכוין יתהון כמה עלמין מזדעזעין לקל נעימו דהנהו ברכאן שאלין ואמרין מאי האי מתיבין ואמרין האי הו' ריש מתיבתא רבא דארץ ישראל פסקנא רבא דארץ ישראל מחברא רבא דארץ ישראל יוסף המכונה קארו דמלך מלכי המלכים חפץ ביקרו כולהו מתיבין ואמרין בריך יהא למארי עלמא והא אינון שדרוני לגלאה לך רזא סתימא בפרשת' קדישא אמאי הוה מתחבט מרע"ה כולי האי לאעלא לארץ ישראל וכי זכותא הוה חסר. ותו אמאי לא אתקבלא צלותיה וכמה בני נשא דלא כשרין זכו למיעל לארץ ישראל ותו מאי קאמר אעברה נא ואראה הל"ל ואכנס לארץ ותו אמאי סתם פומיה ואמר ליה אל תוסף דבר אלי וגו'. ותו מאי עלה ראש הפסג' וראה וכי מה תעלה לו בראיה:
אבל רזא דמלתא ואתחנן חיבר וא"ו דאיהי תפארת עם תחנה דאיהי מלכות אל חיבר אל"ף עלאה עם למ"ד דאיהי מגדל הפורח באויר בעת דאית עתים לטובה ועתים לרעה כדאיתא בס' קהלת וקאמר דבעת טבא כיון צלותא לאמר לחברא למ"ד דאיהו רזא דמגדל הפורח בהדי אמיר' דאיהי רמז למלכות ה' אתה החילות וגו' מבוארים רמיזים רבים. אעברה נא ואראה משה בעא לאעברא ית ירדנא למיעל לארע' דישראל משום דכיון דנשמתיה הוה מיובלא אי הוה זכי למיעל לא"י הוה מסתלקא נשמתיה לעיל מן יובלא וז"ס נ"א אסתלק לעילא מחמשין שערי בינה ברזא דאל"ף ואראה דתמן הוא עולם הראיה וקאמר אעבר' את הירדן למרמז דבעא לאעברא לעילא מן בינה וזהו סוד ההר הטוב דאיהו יסוד. הזה והלבנון כ"ע דאיהו לעילא מן בינה וקב"ה לא בעא דיתעלה נשמתיה דמשה לעילא מן בינה משום דא"כ לא הוה ליה דביקו בהאי עלמא וכי היכי דליהוי לישראל קיומא כגלותא אצטריך למיהוי למשה קצת דביקו בהאי עלמא ואוף כי היכי דיזכה לישראל בימות המשיח כי היכי דזיכ' להו בהאי עלמא והיינו דקאמר ויתעבר ה' בי למענכם. האי ויתעבר הוא כמו תשרש כמו ודשנו את המזבח והכי קאמר ולא שבקני קב"ה דאיעבר למענכם כדאמרן. עלה ראש הפסגה היינו לומר מסתייך דתסתלק לעילא בראש בינה דאקרי ראש הפסגה ושא עיניך וגומ' כלומר באתרא דאקרי עינים דאיהו לעילא בריש שער החמשין קריב לחכמ' והיינו וראה בעיניך כי שמה לא תעבור כלומ' כ"י אקרי שם ובינה שמה דאיהי אתחברותא דשם עם ה' עלאה והיינו דקאמר ליה ושמה לא תעבור כלומר באתרא דשמה דאיהי בינה לא תעבור תמן רק תדבק נפשך ברי' יובלא כדאמרן הא הכא רזא טמירא וגניזא לכן אזדהר מלפנאה לבך כלל מתורתי ויראתי ומשניותי ותעסוק בחכמת הקבלה פעמים שלש בשבוע ואפתח לך בה פתחין להבין מה שלא הבין אדם מכמה שנים עד היום. ובכן ואתה שלום וגו':