פתיחת התפריט הראשי

אור ליום ז' י"ב למנחם ישנתי ולא קמתי עד כי השמש יצא על הארץ והתחלתי לגרוס משניות והנה קול דודי דופק בתוך פי ואומר חזק ואמץ אל תערוץ וגו' אעפ"י שהיה ראוי לעזבך לא כן אעשה ומני הטוב לא אמנע מנך. הטוב לך אשר עשית לישן שינת עצל לבלתי קום עד כי השמש יצא על הארץ כי הדלת תסוב על צירה וגו' כלומר שתנועת הדלת שלא בעת הצורך לפתוח או לסגור אלא שהוא פותח וסוגר כמה פעמים תכופים דרך שחוק זה נקר' תסוב מלשון סבוב ואמר הפסו' כי כמו בענין סבוב הדלת בענין זה אינו לא לעזר ולא להועיל כן ענין העצל הסובב על מטתו הוא שוכב על מטתו בלא תועלת כלל וקאמר מטתו דהאי מטה לית לקב"ה בה חולק. אמר עצל וגו' העצל שאינו רוצה לעסוק בד"ת טוען ואומר שחל דהיינו ס"מ נצב בדרך דהיינו דרך גבר בעלמא להלחם עם כל הרוצה ליכנס דרך שם וכיון שכחו גדול סופו לרצוח. ולכן יותר טוב לשאעשה רצונו ולא אלחם עמו ברחובו' וגו' ירצה שכשיוצא ברחוב העיר ומוצא בני אדם מתלוצצים ומדברים לשון הרע אומ' אם לא אדבר כדבריהם ילעיגו לי וכמעט שארצח לכן טוב לי שאחבר עמהם. והלא בפרשת' דא איכ' למבעי האי ספר' למאי אצטריך למהדר אורייתא וא"ת דחשש דילמא נשיאו יתה ה"ל למשאל יתהון אי ידעין לה ותו אמאי קצת אהדר וקצת לא אהדר. ותו אמאי שאר בתוכחות והנהו תוכחות ברמז בעלמ' ואינהו חובי תקיפי. והנהו דלאו תקיפי כולי האי כמרגלים האריך בהו טובא. ותו אמאי דקדק ויחי במ' שנה וגו' ואמאי לא כתב האי ספרא מקמי הכי והמתין עד ריש ירחא בתראה דמ"ש דאצטריך דלהוי בהאי זימנא. ותו למאי אצטריך למכתב אחרי הכותו וגו':

אבל רזא דמילתא דהאי ספרא אצטריך למרמז במטרוניתא דד' ספרין קדמאין אינון לקבל ד' אתוון דהוי' והאי ספר' לקבל מטרונית' תתא' ולהכי כלילן ביה פקודיי' דד' ספרין קדמאין והיינו מה שאחז"ל משה מפי עצמו אמרן וטעם דקצת מצות איכתיבו בהאי ס' וקצתהון לא לפרושי הא מילתא צריך למנדע אורחין ושבילי דמטרוני' ולמנדע יתהון צריך לאתייחד ג' או ד' ימים מבני נשא ובארע' קדיש' שם אתן את דודי לך והת' תקום על רזא דמלת' ומהאי תדעון למאי אכתיבו י' הדברות וכן תנדעון מאי זכור ושמור בדבור א' נאמרו ואח' דבר אלהים וגו' דהא ודאי הכא איהו רזא דייחודא ומשו' דהאי ספר' רמיז במטרונית' תתא' איכתיב ביה קרא דשמע ישראל לאחזאה על רזא דייחוד' ומאי דלא אכתי' בספרי קדמאי הוא ברזא דס"ת דלית בי' נקודין לאחזא' דכל חילין דיליה אינון במטרוני' כנוקבא דמעברא מדכורא. וטעמא דבשכמל"ו לא אתמר לא בהאי ספרא ולא בספרי קדמאי אע"ג דהוה משמע דהוה חזי למכתב באוריית' כיון דיעקב אמר' כ"ש דאצטריך דלימא ליה משה דהוה בעלמא דמטרונית' וזכה בה בחייו מה דזכה יעקב בתר מותי'. אבל רז' דמלת' איהו משום דהאי רזא דמטרונית' תתא' איהו רזא עמיקא טובא ובעי לאעלמא יתיה טובא דמשו' הכי כל ספרי דמקובלי לא אדכרו אלא י"ס והאי רזא דמטרונית' תתאה ליכא מאן דגלי ליה כי היכי דלא לטעון ביה בני נשא. כי היכי דטעה אלישע אחר ואי אוריית' גופ' אעלימ' יתה דמשום הכי לא אכתו' קרא דבשכמל"ו ק"ו דיעלימו ליה חכימי. אבל כלהו קמו בקושט' דמלתא וכל מה דכתבו במלכות סתם איהו במטרוניתא תתאה וביום הכפורים דרמיז לזמנ' דאתי דיהא ייחוד' שלים משום הכי אמרינן ליה בקול רם ומרוב התעלמות האי מילת' אפי' יעקב לא אמרה אלא בעת פטירתו משום דהוה בעי לאזדווגא בהדה בההיא שעתא מאי דלא זכה בחייו וכיון דבעא משה למימר לישראל מילוי דהאי ספר דרמיז למטרוניתא תתאה קדים להו תוכחות כדי למרמז ההוא סטרא ויתיישבון מילין בלבהון דהא כי היכי דאורייתא כלילא ממצות עשה ומצו' לא תעש' מצות עשה לסלקא בדרגין דקדושה. ומל"ת לאפרשא דרגין דסטרא אוחרא הכי נמי הוצטרכו תוכחות לאפרשא סטר חובא והכי עבד משה וחובין תקיפין דודאי אהדרו מנייהו לא האריך בהון וחובין דאכתי לא תבו מנייהו האריך בהו. וכתב אחרי הכותו כלומר בתר דאתבר תוקפ' דאנהו ס"ט כתב האי ספר' דרמיז למטרוניתא תתאה ובסוף ספרא אמר האזינו השמים וגו' דאינון י"ס עילאין ומשו' הכי כתב ואדברה דדבור רמיז בהו ותשמע הארץ דהי' מטרונית' תתאה והיינו אמרי פי דהיא אמרת ה' פי ה'. יערוף כמטר לקחי רמז בי"ס עלאין. תיזל כטל רמיז למטרוניתא תתאה דמשפע' דנחית מי"ס עלאין איהו בשופע סגי דומיא דטיפות מטר דאינון עבות ולא יכיל עלמא למסבל ליה וכד אתי במטרונית' תתאה איהי נקטא ליה ומפלגא ליה לכל חד וחד כפום מאי דצריך ונחית כטל דלאו איהו עב כ"כ ויכיל עלמא למסבל יתיה והיינו דקאמר כרביבים עלי דשא כלומר דמטרוניתא תתאה מפלג' לכל חד כפום חיליה דהא לדשא. דאיהו דקיק נחית טפין דקות כשערות דלהאי אקרו שעירים ולעשב דאיהו רב טפי נחית כרביבים וז"ס מ"ש ז"ל זן מקרני ראמים עד ביצי כנים כלומ' דלבריין רברבין יהיב כפי חילייהו ולדקיקין כפי חילייהו וז"ס פותח את ידיך דהיא יד ה' כד"א היתה עלי יד ה'. וקאמ' דאיהי משביע לכל חי רצון דלכל חד וחד יהיב כפי מאי דיכיל למסבל. כי שם ה' אקרא כלומר דשם ה' איהי מטרוניתא תתאה כד"א זה שמי לעולם דאתמ' עלה משום דאיהי ממנא לאנהגא עלמין וזה זכרי אתמר על י"ס עילאין דאינון עלמא דדכורא. לדר דר כלומר לאשפעא בדר דהוא מלכות' תתא' כד"א ודר וסוחרת ובחובא דאדם קדמאה אתיהיב דוכתא לדר דסטרא אוחרא לאתחברא בדר דסטרא דקדושה דהא בההוא סטרא דקדושה אקרי דר דכל מה שברא קב"ה ברא כנגדו והיינו וקוץ ודרדר תצמיח דאתחב' דר בדר כדאמרן וקאמ' השתא כי שם ה' דאיהי מטרונית' תתאה אקרא כלומ' אחבר ליה בי"ס עילאין דאקרא לישנא דחבורא וזמונא איהו כד"א ויקרא אל משה. הבו גודל לאלהינו המשיכו שפעא מגדולה לאלהינו דהיינו מטרונית' דתמן אינון ערי אלהינו ובתר הכי כת' וזאת הברכ' דרמיז למטרונית' תתא' דאיהי ברכה דאברה' יצחק ויעקב וכל מאי דכתב יוסף גיקיטליי"א בחירי במדת מלכות הא איהו במלכות תתאה דשפיר ידע במלתא אלא דאעלים לה. ובכן ואתה שלום: