מגיד דבריו ליעקב הקדמה שניה

<< · מגיד דבריו ליעקב · הקדמה שניה · >>

ערוך עמוד 21 עמוד 22 עמוד 23

הקדמה שניה

הקדמה שניה ומפתח הספר

והנה נא הואלתי לדבר. וחיילים אגבר. ראיתי להקדים. דברי דודים על אדני פז ה"ה דברי אדומ"ו בעה"מ מיוסדים. כפי שקבלתי ממנו דבריו הנחמדים. לרעים ואהובים המה היהודים. אשר בה' ובתורתו דבקים ואחודים. להיות לחיבור הטהור והקדוש הזה. כמפתח וכמה מאמרים סתומים יפתח. ולא יהיה כספר החתום. נעול וסתום. למען דלא עייל ונפיק. קול דודי דופק. כמאמרם ז"ל בזהר (זוה"ק ח"ב יד, א) אר"ש אלעזר בריה קום אעביר ידך אפומיה דלא ידע בהאי דלא רגיל בהאי. לרוות צמאונם בשים שכלם ועיונם ראשית אונם.

תחלת הכל ראוי לדעת שמלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה והוא בתוך עלמין וכו' ודבר זה נראה בחוש בכל דבר כי בכל מקום יש חיות הבורא ב"ה כי בודאי יהיה בדבר ההוא טעם או ריח או מראה או אהבה. ר"ל שהוא דבר נאהב או דבר נורא או דבר מפואר וכן שאדי מדות וכאשר נפשיט אותה מן הגשמיות ונחשוב רק רוחניות לבד כגון הטעם או הריח וכיוצא בו כנ"ל בעצמו בוודאי נראה בחוש שהוא דבר הבלתי מורגש בידים ועיני בשר רק שהוא נרגש בהשגה לחיות ונשמת אדם לבד א״כ בוודאי הוא דבר רוחני וחיות הבורא ית׳ השוכן בדבר המוגשם הזה כנשמה בגוף וכן הוא בכל דבר ובכל תנועה כמ״ש בחו״ה כי כל תנועותיך נקשרת בחפץ הבורא ע״כ. ובכולם הם נצוצי חיות נמשכין מהבורא יתברך שהוא צרו״ר החיים ואו״ר החיים ומקו״ר החיים וח״י החיים וממנו ית׳ נמשך חיות בכל דבר מרום המעלות עד לממד. בתחתונים, וזהו צימצם שכינתו ית׳ ששוכן בתחתונים. וכל ניצח הוא נלקח מעולם שלו דר״מ דבר של אהבה אהבה שמ הוא נלקח מעולם האהבה ר״ל שמודאי יש מקור ושורש שממנו נלקח האהמז לכל דבר שיש בו אהבה ונאמד לקרב אל השכל קצת מהות השורש נחשוב ברוחניות שורש האהבה עצמה כנ״ל. נראה בחוש שהוא רק חיות הבורא ית׳ שנתצמצם כ״י שיהי׳ מושג בבחי׳ אהבה כי בוודאי יש חיות ורוחניות שאינו מושג בבחי׳ אהבה רק בבחינה אחרת כגון בבחינת יראה או התפארות ושארי מדות כי בוודאי כולם הם חיות ורוחניות כנ״ל רק שכ״א אינו מושג כמו חבית כי נתצמצם בצמצום אחד ד״ל בהשגה אחרת אבל בפנימיותם העצמיית כולם שווים שהם חיות ורוחניות כנ״ל כי כולם נמשכים משורש א׳ אשר שם אין שום התחלקות כלל וזהו שאמר בת״ז ובה מתחזיין כל דיוקנין עילאין פי׳ ע״י צמצום ההשגה הנ״ל כי בחי׳ נוקבא לגביה דלעיל שמקבלת מן שורש השמשים והמ״י. ולזה נקראין עולמות ר״ל שחיות הבורא הוא מתעלם וגתצמצם בהשגה זו וג״כ נקרא מדות ע״ש שהם משוערים ומושגים בשיעור ומדד. זו ולא באחרת ובאמת כ״א כלולה מכולם כי תחלת המחשבה משור׳׳ש השרשי״ם הי׳ למען חסד״ו ית׳ להטיב לברואים והוצרך כ״י לצמצם ולהמשיך למדה זו רק כמין קו וניצח והוא החיות והתפארות הבורא כ״י ע״ד ויפה באפיו כל הנופח מעצמותו הוא נופח רוח חיים רק שהיה באפשרי להמשך עד בלי די ע׳׳ד קול גדול ולא יסף אשר אין זה המכוון והוצרך לנצח שיתגלה ת 1ד״ו ית׳ ושיהי׳ מקושר במדה ותשגה זו הגם שהדברים עמוקים מאוד וצריכים ביאור רחב איך הוא בכל עולם כי גמד. מעל גמה שומר. אמנם כן באתי בקצרה דק להעיד אוזן לשמוע בלימוד החיבור הקדוש הזה. נחזור לענינינו כי אין לך דבר שאין לו שורש למעלה כנ״ל וזהו שיש בלשון הקודש מקור פועל ונפעל ר׳׳ל כי המקור הוא שורש הדבר כנ״ל ופועל ר״ל האדם הפועל הוא ממשיך מן המקור ושורש הנ״ל ונפעל הוא הדבר שנמשך מן המקור ושורש הנ״ל ד״מ שמחה יש עולם השמחה כנ׳׳ל ר״ל חיות הבורא ית׳ הנישג במדת השמחה והוא המקור והאדם השמח הוא פועל וממשיך עליו מעולם השמחה הנ״ל בעת הזאת כי מקודם לא היה שמח !והשמחה עצמה של האדם הוא הנפעל כנ״ל נמצא כשהאדם הוא נלבב ועיני שכל לו הגם שהניצוץ שרואה לפי הנראה בעיני בשד הוא קטן הכמות אמנםכשיפשיט אותה מן הגשמית המלובש בתוכה ויצייר בשכלו שהוא רק חיות אלקות הנלקח משורש העליון כנ״ל אזי בוודאי יהי׳ אורה וחיותה רב ועצום עד אין קץ כי בדוחניותה וחיותה היא דבוקה למקור. ויראה בכל דבר שורשה ומקורה העליון וא״ל שז״פ הפסוק שוש אשיש בה׳ ר״ל שוש •הוא מקור אשיש בה׳ ר״ל כשאשיש בה׳ ואהיה זריז ונזכר שהוא ניצוץ קדוש ממנו ית׳ אז בודאי אהי׳ דבוק במקור היינו שורש הנ״ל וזהו ג״כ פי׳ נתון תתן ואל ירע לבבך וכו׳ ר״ל כשתתן ותבין שע״י נתינה זו נתעורר מקור של נתינת הצדקה ובוודאי אל ידע לבבך והמ״י. וכן עד׳׳ז יחשוב האדם תמיד במדותיו העצמיות הן מדת אהבה או יראה• או שאר המדות וכן דיבורו וקולו ומחשבתו ויבחין שהחיות ורוחניות ובוודאי כ״א נלקח משורשו ומקורו העליון ר״ל שורש האהבה שממנו נמשך לכל הברואים ובכל דבר של אהבה וכן שורש היראה ושארי מדות וכן שורש עולם הדיבור שממנו נמשך דיבורים לכל המדברים ולכל הנבראים כי בכולם יש דיבורים של הקב״ה כי החיות שלו ית׳ הוא כמו הקול והלבושים שנתצמצם שם החיות הוא כמו הדיבור המלביש ומצמצם לקול והמ״י וזהו בדבר ה׳ שמים נעשו וכו׳ וכן יש שורש עולם המחשבה כנ״ל וכשיחשוב כן ויבחין זאת בודאי יפול עליו יראה גדולה ובושה עד מאוד מלפניו יתב״ש השוכן אתו בכל תנועותיו כמ״ש בח״ה אל תמדה את אדוניך והוא רואה אותך כי איך יעשה בכוחו וחיותו ית׳ נגד רצונו ויהיה תמיד דבוק בו יתברך דביקות נפלא וידע כי בעבודתו ודבקותו לבורא יתברך יכול להעלות כל העולמות כי מאחר שכל מדה שלו ודבורו ומחשבתו יהיה דבוק להשורש שממנו נמשך לכל הברואים בודאי יהיו כל הברואים דבוקים אליו והוא יהיה דבוק להבורא יתברך שמו וזהו על עמוד א׳ העולם עומד וצדיק שמו ואייל שזהו פי׳ המשנה בכל מאודך בכל מדה שמודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד דהוקשד! לו דק היל״ל מאוד מהו בכל מאדך משמע דיש כמה מאוד לכך פי׳ בכל מדה וכו׳ רצה לומר דהבה מדותיו של אדם לפי הנראה הם קטנה הכמות כנ״ל אמנם כשעובדין בהם את הש״י ב״ה מדבקין א״ע אליו ית׳ ומבחינים בדעתם ובמחשבתן איך כ״א דבוקה בשרשה כנ״ל אזי כ״א גדולה עד מאוד תהו בכל מדד. שמודד לך הוי מודה לו במאוד מאוד ד״ל כשתהיה מודה לו בדביקות כנזכר לעיל אז יהי׳ כל אחד במאוד מאוד וזכור כלל זה ואל תשכח אז תלך לבטח רגליך בחיבור הטהור והקדוש הזה וה׳ הטוב לא ימנע טוב להולכים בתמים א״ס.