ויקיטקסט:משנה מנוקדת ומעוצבת
חזרה ל: משנה מנוקדת ומעוצבת
עדכון חודש תמוז תשפ"ב: כרגע הפסקתי לעבוד על פרוייקט הגהת והוספת הערות למהדורת בארי של המשנה לפי הנקדן של כתב יד קאופמן. (אני עסוק כרגע בניסיון אישי לבנות מהדורה של משנה לפי כתב יד פרמה, עם הגהות לפי כתבי יד קאופמן וקיימברידג').
אזהרה: עמוד זה עדיין בבניה. ייתכנו שינויים מהותיים בהמשך.
המבוא נכתב על ידי הרב ד"ר שמחה גרשון בורר
מטרת מהדורה זו
עריכהשכל אדם, ואפילו תלמידים , יוכלו ללמוד את ששת סדרי המשנה, ולגרוס את נוסחה:
1. מתוך נוסח מהימן,
2. מתוך נוסח המשקף דווקא את המסורת הארץ-ישראלית של נוסח המשנה [מפני שהמשנה היא חיבור ארץ-ישראלי],
3. הקרוב לצורה המקורית של לשון חכמים הן בנוסח והן בניקוד [אך לא תמיד באופן הכתיבה].
4. המוגש בצורה ידידותית ללומד.
דפוסי המשנה הרגילים לא עונים על ההגדרות שלעיל: הם אינם משקפים נוסח מהימן אלא נוסח שעבר עריכות רבות, הם משקפים את נוסח המשנה הבבלי (הקרוב בנוסחו לנוסח המשנה שבתלמוד הבבלי) ולא את נוסח המשנה הארץ-ישראלי (הקרוב בנוסחו לנוסח המשנה שבתלמוד הירושלמי), שינויים רבים בטקסט ובניקוד שבדפוסים אינם משקפים את לשון חכמים, ורוב הדפוסים עדיין מוגשים באופן שאינו ידידותי למשתמש .
מצד שני, מהדורות מדעיות מעצם טבען לעולם יהיו מוגשות באופן שאינו ידידותי למשתמש פשוט. מהדורה זו אינה עונה על ההגדרות הנדרשות ממהדורה מדעית/אקדמית! יתר מכן, מהדורה זו בכוונה תחילה אינה מיועדת לחוקרים אלא ללומדים פשוטים. לא ניתן ליצור מהדורה שתתאים הן לחוקרים והן ללומדים פשוטים מפני שהדרישות הבסיסיות ממהדורה מחקרית שונות באופן מהותי מהדרישות הבסיסיות של מהדורה לימודית: המוטו המרכזי של מהדורה מדעית הינו לשקף כל פרט ופרט שבמקור, ואילו המוטו המרכזי של מהדורה לימודית היא: להיות ידידותית למשתמש. למרות כל זאת, מהדורה זו מבוססת על עבודותיהם של חוקרים רבים, ועל תוצאות מחקרים רבים. בנוסף, יש במהדורה זו, ובעיקר בהערות, מידע מדעי חדש שיכול להועיל גם לחוקרים.
מצב כתבי היד של המשנה
עריכהיש רק שלושה כתבי יד שלמים המכילים את רוב ככל ששת סדרי המשנה, וששרדו עד ימינו. שלושתם שייכים למסורת הנוסח הארץ-ישראלית.
כתב יד קאופמן (בודפשט A50) – מנוקד במלואו.
כתב יד פרמה א (פרמה דה רוסי 138) – שנים וחצי סדרים ראשונים מנוקדים במלואם, השאר בדרך כלל לא מנוקד.
כתב יד קיימברידג' [נדפס גם ע"י ויליאם הנרי לוֹ] – לא מנוקד.
הערות על כתב יד קאופמן
עריכהכתב יד קאופמן נכתב על ידי סופר, ולאחר תקופה נוקד על ידי נקדן.
מעט ממסכת נידה, רוב מסכת זבים, וכן מסכתות טבול-יום ידיים ועוקצין, נכתבו על ידי סופר מאוחר ונוקדו על ידו.
דף אחד ממסכת כריתות - חסר.
הנקדן הראשי לא הסתפק בניקוד אלא הגיה את הטקסט. חלק מהגהותיו תיקנו טעיות שנפלו בנוסח הסופר, חלק מהגהותיו משקפות נוסח שונה מנוסח הסופר, ומעט מהגהותיו אף משבשות את הטקסט.
במקומות רבים, הנקדן מחק נוסח מעולה ומקורי שהיה אצל הסופר עד כדי שלא ניתן לשחזר מה היה הנוסח המקורי שכתב הסופר.
פעמים רבות הנקדן רומז באמצעות ניקוד [לדוגמא: תוספת שווא לפני המילה "אמרו" לרמז שיש לקרוא "ואמרו"] או באמצעות חוסר ניקוד [לדוגמא: אי ניקוד של האות בי"ת במילה "בשבת" כדי לרמז שיש לגרוס "לשבת"], לנוסח שונה מנוסח הסופר.
מכל הסיבות הנ"ל, כתב יד קאופמן כפי שהוא לפנינו, טבוע כולו בחותמו של הנקדן.
פרט לנקדן, מגיהים מאוחרים שונים הגיהו את כתב היד. חלקם תיקנו טעויות, אך פעמים רבות הם שינו את הנוסח המקורי לנוסח הקרוב לנוסח הדפוסים.
לגבי הביטוי הרווח "במי/במה דברים אמורים". הסופר תמיד מכוון לקרוא "בְּמִי", והנקדן תמיד מכוון לקרוא "בַּמֵּי" כשכוונתו דומה לנוסח "בַּמֶּה". כנראה שנוסח פרמה וקיימברידג' כסופר ולא כנקדן.
לפעמים הנקדן מנקד מתוך הרגל לפי מה שכתוב לפניו "שטף ניקוד" בלי לשים לב שמדובר בטעות גמורה. דוגמא: שביעית א,ב-ג "שלש<ש>ים". שביעית ו,ה "אין מוֹצְאִין שמן שרפה".
לפעמים מנקד ולאחר מכן מתקן או מוחק אות על אף שהיא כבר מנוקדת. ראה עירובין י,ו. לפעמים גם במילה שלמה. ראה שקלים ז,א. שביעית ג,ח "אפ על פי הגאיות".
הסיבה שבגללה נבחר נוסח כתב יד קאופמן לשמש במהדורה זו
עריכהעל פי הערכת החוקרים, נוסח הסופר של כתב יד קאופמן, בדרך כלל, משקף את הנוסח המקורי יותר מבין שלושת כתבי היד הנ"ל, על אף שיש דמיון רב בין כתבי היד הללו. בנוסף, כתב יד קאופמן מנוקד במלואו, ועל פי הערכת החוקרים מדובר בניקוד איכותי ומהימן מאוד.
הסיבה שבגללה נבחר נוסח הנקדן המגיה לשמש במהדורה זו
עריכהנוסח הנקדן המגיה של כתב יד קאופמן, בדרך כלל, דומה יותר לנוסחים שבפרמה וקיימברידג' מאשר לנוסח הסופר. אמנם, אם נבחר להציע לקורא את נוסח הסופר ניתקל בקשיים רבים, כי, כאמור, כתב יד קאופמן בצורתו הנוכחית טבוע כולו בחותמו של הנקדן המגיה. מצד שני, קשה להתעלם לחלוטין מנוסחים טובים ומקוריים שכתב הסופר, ולכן במקרים משמעותיים יש להעיר על נוסח הסופר בהערת שוליים.
יש לשים לב! מלאכת ההגהה לעולם אינה נגמרת. פעמים רבות נתקלים בנוסח שבטוחים שהוא טעות מוחלטת, ולאחר זמן מתברר שמדובר בנוסח מקורי ומעולה.
הנגשת הטקסט והניקוד
עריכהמטרתה של מהדורה זו להציג את נוסח המשנה של כתב יד קאופמן אך לא בהכרח את צורת הכתיב של כתב יד קאופמן. כך לדוגמא שַׁמַיִי-שַׁמַּאי, קוֹרִין-קוֹרְאִין, לוֹכל-לאֹכל כל אלו בגירסה על פה נשמעים בערך אותו הדבר. ההבדלים הם בעיקר בכתיבה. באופן כללי, הכתיב במהדורה זו תוקן על פי הכללים הנהוגים היום בנוגע למלא וחסר, והניקוד תוקן לגבי קמץ ופתח, צרי וסגול, שלעיתים מתחלפים בכתב יד קאופמן מתוך הגיה ספרדית של הנקדן. יש לשים לב שרוב כתבי היד ובכללם כתב יד קאופמן משתמשים בחולם מלא כדי לסמן הגייה של קמץ קטן.
הנגשת השורות:
הנגשת מספור ההלכות:
קמץ קטן במהדורה זו לעומת חולם מלא בכתבי היד לדוגמא: מגילה ד,ה בכתבי היד "לַתּוֹרְגְּמָן" ובמהדורה זו בארי שינה ל: "לַתָּרְגְּמָן" בקמץ רגיל, ושמחה גרשון בורר שינה כך: "לַתֳּרְגְּמָן" בחטף-קמץ כדי לציין שמדובר בקמץ קטן. במקרים מסויימים שבהם חשבתי שיש צורך גדול בכך, השארתי את הטקסט בכתיב מלא כבכתב היד.
העורכים והמגיהים
עריכהבסיס המהדורה הותקן על ידי הרב דן בארי אשר השקיע בזה עבודה רבה מאוד.
שמחה גרשון בורר הוסיף והשקיע עבודה רבה מאוד בהגהת הנוסח, בהשוואתו לכתבי יד אחרים, ובהוספת הערות שוליים חשובות.
שמחה גרשון בורר החל את העבודה, אך עדיין העבודה רבה מאוד.
כל מסכת שכבר עברה הגהה, הכותרת שלה שונתה לכותרת הבאה:
מִשְׁנָה מַסֶּכֶת XXX (קאופמן) מְנֻקֶּדֶת וּמְעֻצֶּבֶת, מְבֻסֶּסֶת עַל קוֹבֶץ שֶּׁהֵכִין הָרַב דָּן בְּאֵרִי; מוּגַּהַת וּמוּעֶרֶת עַל יְדֵי שִׂמְחָה גֵּרְשׁוֹן בּוֹרֵר
בינתיים בוצעה הגהה למסכתות הבאות:
סדר זרעים:
ברכות
פאה
דמַי
שביעית
סדר מועד - כולו:[1]
שבת
עירובים
פסח (פסחים)
כיפורים (יומא)
שקלים
סוכה
ביצה
ראש השנה
תעניות
מגילה
חגיגה
משקין
סדר נזיקים:
אבות
טעויות בכתב היד
עריכהאין כתב יד ללא טעויות בין יתר הטעויות, כל סופר עלול לטעות בטעויות מחמת הדומות: השמטה או ייתור.
דוגמא מתוך משפט מומצא: "חלילים - שנים, תופים - שנים, נבלים - שנים"
הסופר המעתיק מכתב יד קדום לכתב יד חדש עלול לדלג מחמת הדומות "שנים-שנים", מה"שנים" הראשון ל"שנים" השני. התוצאה הסופית תהיה: "חלילים - שנים, נבלים - שנים". כך נעלם תופים - שנים כתוצאה מדילוג מחמת הדומות, וזוהי השמטה מחמת הדומות.
כמו כן, הסופר עלול לכפול מחמת הדומות "שנים-שנים", מה"שנים" השני לחזור שוב ל"שנים" השני. התוצאה הסופית תהיה: "חלילים - שנים, תופים - שנים, תופים - שנים, נבלים - שנים". כך נוצרה הכפלה של תופים - שנים וזהו ייתור מחמת הדומות.
סופר כתב יד קאופמן טעה בטעויות מחמת הדומות בשיעור גבוה מהרגיל. חלק מהטעויות הושלמו/תוקנו ע"י הנקדן, חלק ע"י מגיהים מאוחרים, וחלק לא הושלמו כלל!!! במקומות בודדים, הסופר עצמו עמד על טעותו ותיקן אותה. ראה לדוגמא הערה לעירובין י,יא.
אחת הדרכים הטובות ביותר לאתר טעויות אלו הינה: להשוות לכתבי יד אחרים. רצוי מאוד להשוות דווקא לכתבי יד שנוסחם קרוב לנוסח כתב היד הראשי, כדי למנוע תיקון של "טעויות" מדומות שאינן באמת טעויות. במסגרת הגהת המסכתות במהדורה זו, מושווה כתב יד קאופמן לכתב יד פרמה, ובמידת הצורך גם לכתב יד קיימברידג'. באופן כזה מאתרים ומתקנים את כל התיקונים הדרושים.
דרך עבודתם של העורכים ושׁיקול דעתם
עריכהמתוך דבריו של הרב דן בארי מובן שדרך עבודתו הייתה כך: הוא לקח טקסט משניות בנוסח הדפוסים, ותיקן אותו על פי כתב יד קאופמן. הוא גם כתב: "לא התכוונתי מלכתחילה לערוך את הטקסט של המשנה על פי כתב יד קאופמן, אך הדבר התגלגל כך". דרך עבודתו של הרב בארי גרמה לכך שפעמים רבות נשאר בתוך הטקסט נוסח הדפוסים.
שמחה גרשון בורר מבצע את מלאכת ההגהה באופן הבא: תחילה, להשוות בין מה שהכין הרב בארי לבין העתק כתב היד כדי לתקן שגיאות ולוודא שאכן הנוסח של המהדורה הנוכחית תואם לנוסח כתב יד קאופמן. בשלב שני, להשוות בין נוסח כתב יד קאופמן לבין נוסח כתב יד פרמה. מטרת ההשוואה לפרמה היא כפולה: גם לגלות טעיות שנפלו בכתב יד קאופמן עצמו, וגם לראות האם יש שינויי נוסח/ניקוד משמעותיים בכתב יד פרמה (שגם הוא כתב יד בעל ערך רב).
במקרה שמתגלה שינוי משמעותי בין כ"י קאופמן לבין כ"י פרמה, נעזרים בבדיקת הנוסח שבכתב יד קיימברידג'. אם גם קיימברידג' נגד קאופמן, ובנוסף - לפי הערכת המגיה נפלה טעות בכתב יד קאופמן, מתקנים זאת בנוסח הפנים של מהדורה זו, ומעירים על כך בהערה. בדרך כלל, כשאחד משני כתבי היד האחרים מגבה את הנוסח שבקאופמן, מניחים שאין מדובר בטעות נוסח.
אם להערכת המגיה מדובר רק בשינוי נוסח אך לא בטעות, מטפלים בו כדלהלן: אם מדובר בשינוי שלהערכת המגיה יש לו משמעות המצדיקה הערה, מעירים עליו בהערת שוליים. אם מדובר בשינוי נוסח שלהערכת המגיה אין לו משמעות המצדיקה הערה, לא מעירים כלום. בדרך כלל, שינוי נוסח הנמצא גם בפרמה וגם בקיימברידג' מצדיק הערת שוליים, למעט שינויים בוא"ו חיבור וכדומה שבדרך כלל אינם מצדיקים הערת שוליים. באופן כללי, יש להשתדל למעט בהערות שוליים.
הכלל העולה מתוך הדברים הללו הוא: שהנוסח הנמצא במהדורה זו מתבסס תמיד על בדיקה לפחות מול פרמה, ופעמים רבות גם מול קיימברידג'. לפיכך, אם אדם מוצא במהדורה זו נוסח שתמוה בעיניו, אל יקפוץ ויאמר שמדובר בטעות.
חשוב לדעת: שיקול דעתם של המגיהים הוא קריטי בהתקנת המהדורה. לא לכל אדם יש את הכישורים והידע הנדרשים כדי להגיה כתבי יד. זוהי מלאכה מסוכנת! למרות זאת, אין ברירה אלא להסתמך על שיקול דעתם של המגיהים. "טעות לעולם חוזרת", מגיה תמיד יכול לשנות ולתקן באם שינה את דעתו. גם מגיהים אחרים יכולים לתקן תוך הפעלת שיקול דעת רב. מה שנכון בכל ויקיטקסט, חשוב במיוחד במהדורה זו: לדאוג שאנשים שאינם מורשים לא יוכלו לערוך מידע רגיש כל כך, המבוסס על השקעה רבה מאוד!
הערות חשבות על דרכי הסופר
עריכהלעיתים הסופר משתמש באות יו"ד כאם קריאה לציון שווא, צירי או סגול, ולא רק לציון חיריק.
יש מקומות שברור בהן שהסופר השתמש בכתיב המקראי "שהוא" במקום "שהיא", וכוונתו לקרוא "שהיא". לדוגמא: שביעית י,ז "כוורת דבורים רבי אליעזר אומר הרי הוא כקרקע וכותבין עליה פרוזבול" וכן במסכת דמאי בסוף פרק שלישי, פעמיים! כתב: "שהוא חשודה".
הסופר כותב בסגנון כתיבה ארץ-ישראלי. חלק מדוגמאות הבאות מופיעות בקביעות וחלק רק לעיתים: "אדן" במקום "אדם"; "לעזר/ליעזר" במקום "אלעזר/אליעזר"; "שמיי" במקום "שמאי"; "כילו" במקום "כאילו"; "יוסה" במקום "יוסי". בכל הדוגמאות הללו מדובר בסגנון כתיבה ולא בשינו נוסח. לכן, לא תמיד יופיעו במילים ההלו במהדורה זו כפי כתיבן בכתב היד, ובדרך כלל גם לא תבוא הערה על כך.
באופן כללי בלשון חז"ל מופיעות צורות כגון אלה: לאכול-לוכל לשבת-לישב
הסופר מרבה להשתמש בוא"ו הנראית מיותרת, והנקדן בדרך כלל מחק וא"ו זו. לדוגמא: שבת טז,ו "נכרי שבא לכבות ואין אומרין לו: כבה, לא תכבה. אפשטיין האריך על כך בספרו "מבוא לנוסח המשנה" עמוד 1076 ואילך, והוא מכנה וא"ו זו בשם: וא"ו הנשוא-וא"ו הפירוש.
הסופר כותב לעיתים "לאו" במקום "לא". ראה שבת יט,ג פעמיים. ויש עוד מקרים כאלה.
תרנוגלים / תרנגלים בכתבי היד לפעמים כך ולפעמים כך.
נראה שבדרך כלל הסופר לא מחבר "של" למילה הבאה (לדוגמא: "שלתרומה"), אך פעמים שמחבר באופן מובהק ופעמים שמפריד באופן מובהק. הנקדן תמיד מחבר בניקודו. במהדורה זו תמיד מחובר בעקבות הנקדן.
פעמים שהסופר כותב "הילל" ופעמים שכותב "הלל" הנקדן תמיד מנקד את הה"א בסגול אבל לא ידוע האם הסופר התכוון לקרוא בסגול או בחיריק. לבדוק מה בפרמה. כנראה שבפרמה וקיימברידג' ללא יו"ד.
הסופר כותב תמיד "ירושלם" וכאן ע"פ הנקדן תמיד "ירושלים".
יש לסופר המון חילופי אותיות דומות בצורתן כגון ד-ר או ס-ם ופעמים שאי אפשר לדעת מה הייתה כוונתו. יש להניח שחלק מהטעויות היו כבר בטופס שממנו הסופר העתיק.
לפעמים הסופר כותב פעם כך ופעם אחרת, וכן בכתבי יד אחרים. לדוגמא עירובין י,ו "חולייה" (של הבור), לעומת עירובין ח,ג "חלייה". לכן צריך לבדוק מילים במספר מקומות שבהן הן מופיעות.
בדרך כלל הסופר כותב "יותר" ופ+קיי "יתר" ולא תמיד אני מעיר על כך.
בדרך כלל הסופר כותב "משום" ופ+קיי כותבים "משֵׁם", ולא תמיד אני מעיר על כך.
פעמים רבות הסופר כותב "לאוכל" במקום "לאֹכַל" או "לוֹכַל" (ראה לדוגמא פסחים ז,ו).
לעיתים הסופר טועה ומשנה סדר אותיות במילה ראה אבות א,ז(ח) "שטח" א,טז "וְהִסְתַּלֵּק".
פעמים רבות הסופר כותב בי"ת רפה במקום וא"ו (ויותר במקום שני ווי"ם). (זכור לי שגם בפרמה יש כאלה) דוגמא: אבות ה,ד "עומדים צפופים ומשתחווים רבחים".
מִקראה
עריכהבהערות: פ+קיי היינו: כתב יד פרמה וגם כתב יד קיימברידג'.
סוגריים זוויתיים <> משמשים להשלמת מילים שחסרות אצל הסופר ולא הושלמו ע"י הנקדן.
סוגריים מסולסלים {} משמשים למחיקת מילים שמשובשות אצל הסופר ולא תוקנו ע"י הנקדן.
קויים אלכסוניים /אאאאאא/ משמשים לציון גבולותיהן של השמטות מחמת הדומות שהושלמו ע"י הנקדן.
קישורים להעתקים צבעוניים של כתבי היד
עריכהכתב יד קאופמן:
http://kaufmann.mtak.hu/en/ms50/ms50-coll1.htm
כתב יד פרמה:
https://www.nli.org.il/he/manuscripts/NNL_ALEPH000070680/NLI#$FL32362197
כתב יד קיימברידג':
http://cudl.lib.cam.ac.uk/view/MS-ADD-00470-00001/5
כתבי יד נוספים שאפשר להיעזר בהם:
נוסח המשנה של הרמב"ם
נוסח המשנה שבדפוס ראשון: דפוס נפולי רנ"ב
כרך ראשון:
כרך שני (נזקים,קדשים,טהרות):
https://www.hebrewbooks.org/45891
קישורים נוספים
עריכהמבוא לנוסח המשנה - אפשטיין: כרך א': https://www.hebrewbooks.org/33109 כרך ב': https://www.hebrewbooks.org/33110
המשנה בבבלי ובירושלמי - שכטר: https://www.hebrewbooks.org/41001
בראש כל מסכת של מהדורת "משנה מנוקדת ומעוצבת" בוויקיטקסט נכתב כך:
"משנה על פי נוסח כתב יד קאופמן, על פי הנקדן המגיה. הניקוד תוקן על פי כללי הדקדוק בנוגע למלא וחסר, ולפי הצליל לגבי קמץ ופתח, צרי וסגול, המתחלפים בכתב יד קאופמן מתוך הגיה ספרדית. שינויי מספור ההלכות צוינו".
בנוסף בעמוד המכיל את הקובץ המקורי שהכין הרב בארי נכתבו דברי הסבר ארוכים יותר:
להלן דברי ההסבר שכתב הרב דן בארי לרגל סיום הקובץ לששה סדרי משנה במלואם :
שמח אני למסור לכם היום את טקסט המשנה בשלמותו, מנוקד על פי כתב יד קאופמן, שאין צורך כאן לנמק את חשיבותו ומעמדו כמקור עיקרי ללשון חכמים, אחרי שעשה כך פרופ' יחזקאל קוטשר בזמנו.
ידוע שכתב היד מתוארך למאה ה-11, ולא נוקד אז אלא נכתב בכתב מלא לרוב. הוא נוקד יותר ממאה שנה אחר כך על ידי נקדן אשר ככל הנראה הגה את הקמץ ואת הפתח A ואת הצירי ואת הסגול E, כמסורת הספרדית, דבר שגרר "טעויות" בניקוד. עם זאת, הניקוד שננקט מעיד נאמנה על הצליל האותנטי של מסורת הקריאה בעל-פה.
לא התכוונתי מלכתחילה לערוך את הטקסט של המשנה על פי כתב יד קאופמן, אך הדבר התגלגל כך: מחזיק אני בדעה שהתלמידים צריכים ללמוד מתוך טקסט מוגה היטב, ומנוקד בצורה המשקפת ככל שניתן את מצבו המקורי, כפי שהמחקר מסוגל לשחזרו. רוב הטקסטים של חז"ל המשמשים בלימוד אינם מנוקדים, או מנוקדים על פי הסברה של מי שהוציא אותם לאור לפני כמה דורות, כאשר לא ידעו ולא העריכו את ייחודיותה של לשון חכמינו.
כשבאתי לנקד פרקי תלמוד בבלי לשימוש התלמידים, ואחר כך פרקים בירושלמי, ובתוספתא, ובמדרשים, נתקלתי בצורך לדעת מהי המסורת הנאמנה שאוכל להסתמך עליה. כל פעם, חיפשתי אם המלה הנדרשת מופיעה במשנה, ולפי מראה המקום פתחתי את צילום כ"י קאופמן, ולפעמים פרמה א', כדי לברר איך הגו אותה. וכן לגבי צירופי מלים, מתי מלה עם מלת יחס בכ"ל מיודעת. כל פעם שעיינתי, ערכתי את אותה המשנה על פי כתב היד, אבל בכתיב ובניקוד דקדוקי, המשמר את הצליל הנמסר על ידי הנקדן. על מנת לדעת על מה עברתי כבר, צבעתי את המתוקן באדום. במרוצת השנים הלך הקובץ והסמיק, ואף השתמשתי בחילופי הצבעים לציין מה שבכתב היד ומה שאינו בו, וצבעתי באופן אחר את הדף החסר בכתב היד שהשלמתי מכתב יד פרמא.
כשתיקנתי בתוך הטקסט, ציינתי לצדו בין סוגריים<> את מה שבמקור. מכיוון שעבודה זו נמשכה שנים, חלו אי-אלו שינויים בצורת הרישום שלי את ההבדלים או את הערותיי.
חילקתי לשורות, כדי להבליט את ההקבלות, וכדי לתת קצב סביר לקריאה בקול רם. השתמשתי במרכאות למובאות מן המקרא, וגם לציון הדיבור הישיר בדיאלוגים חיים המופיעים בכמה מקומות. ציינתי את מקור המובאה לפניה בכל מקום שהיה אפשר, כי הלומד מעוניין לדעת מניין המובאה לפני קריאתה. השלמתי את הפסוקים עד סוף העניין כאשר צוין "וגו'". בראש כל משנה ציינתי את המסכת ואת הפרק, כדי שלא יצטרך הלומד לגלגל את הטקסט כדי לגלות איפה הוא נמצא. בכמה מסכתות, אך לא באופן עקבי, הבאתי פירוש של מלים יווניות ולטיניות.
כל מי שמצוי בעבודת הגהה ועריכה יודע כמה עמל מלאכה זאת דורשת. לכן שמח אני לחסוך מציבור הלומדים לעשות את העבודה פעם נוספת, ואני מרשה לכל אחד להשתמש בפרי עמלי ולהפיצו ללא שום סייג, וגם ללא ציון שמי.
איני יכול לסיים מבלי לציין את החוב העצום שיש לי כלפי רבי ומורי בלשון, פרופ' משה בר-אשר, שזכיתי להיות תלמידו לפני קרוב לחמשים שנה, על גופי תורה ומיומנויות שרכשתי אצלו, ועל עצותיו המחכימות.
אני מקווה שהטקסט הזה יוכל לשמש למורים ולתלמידים ללמוד את המשנה בנוסח של ארץ ישראל. יש צורך כמובן לגשת למלאכה שיטתית, בהשוואת כתבי יד אחרים, כדי להציע לציבור טקסט נורמטיבי מיטבי של משנת רבי, כפי שלמדו אותה בבתי מדרש של האמוראים בארץ, ולעשותו יסוד ללימוד המשנה בבתי הספר ובישיבות.