מאמר על ההגדות

(הוקלד ע"פ הדפוס שבקישור כאן)

מאמר על ההגדות

מאת רמח"ל - הרב משה חיים לוצאטו

בו מדובר נכבדות על דברי חז"ל והגדותיהם. ישמע חכם ויוסף לקח טעם לשבח להשכיל הענינים היקרים והאמיתיים הן המאמרים והן הביאורים הלמודים אשר אתנו מורשה מפיהם: יאים הדברים למי שאמרם וחרב פיפיות בידם למען לא ישלחו הסכלים ובלתי מלומדים במלחמתה של תורה בעולתה ידיהם לפרש דברי רז"ל בדיעות זרים ותעתועים: חברו החכם הכולל מוהר' משה חיים לוצאטו זצ"ל. הובא על מזבח הדפוס ע"יחן מן חברי' מוהר"ר בצלאל בנימן מעלי הכהן יצ"ו. באמשטרדם בבית ובדפוס יתמי המנוח בהר"ר יעקב פרפוס כ"ץ זצ"ל בשנת ותורה שם בישראל (תקמ"ג) לפ"ק

ענין הגדות חז"ל למיניהם

המאמרים בהגדות יתחלקו לב' מינים: הא' כלל המאמרים הלימודיים, והב' הביאורים: הלימודיים הם המאמרים אשר יגידו בם עיקרים מעיקרי החכמה מוסרית או אלהית. הביאורים הם אשר יבארו בם כתוב מכתבי הקדש:

והנה המאמרים הלימודיים המוסריים אין צורך לדבר עליהם עתה כי הנה תועלתם מפורסמת ויפעתם גלויה. ואין לטוען שיטעון עליהם ולא למתעקש ליכשל בם. אך נדבר עתה מן הלימודיים האלהיים: הנה כבר ידעת שמה שהביא לחז"ל לכתוב דברי התורה שבע"פ אחר היות המקובל אצלם שדברים שבע"פ אסור ללמדם בכתב, היה מה שראו שהיו הדיעות הולכות ומתחלשות באורך הגלות וחליפות הזמנים והזכרון מתמעט והסברא מתקצרת, ונמצאת התורה משתכחת, ע"כ בחרו משום עת לעשות לה' לחקוק בספר פי' המצות כלו למען ישאר קיים כל הימים. והוא כלל המשנה והגמרא:

והנה התבוננו עוד וראו שבחששא זאת שחששו על חלק המצות ראוי היה לחוש ג"כ על חלק סתרי התורה ועיקרי האלהיות. אך אין התיקון שמצאו לחלק המצות ראוי לחלק הסודות. וזה כי ביאורי המצות והדינין אין היזק כלל אם יכתבו בספר בביאור גלוי לכל קורא. אך חלק הסודות אין ראוי שימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם, לא מצד יקר המושכלות, ולא מצד עמקם: אם מצד יקרם, כי אינו כבודו של הבורא יתברך שימסרו סתריו בידי אנשי מדות רעות. ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים: ואם מצד עמקם, שהרי הענינים באמת עמוקים מאד ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב. ואם יפגעו בם שכלים גסים אף בלתי מלומדים בעיונים, יוציאו הענינים האמתיים היקרים לשיבושים ודיעות רעות. על כן גמרו לבצוע את הדין והיינו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים אך בדרכים נעלמים ומיני חידות שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההם ומי שלא נמסרו לו המפתחות יהיו לפניו כדברי הספר החתום וכאלו לא נכתבו כלל. והמפתחות האלה השאירום ביד תלמידיהם שקבלום מידם. ואמנם עליהם סמכו שלא ימסרום אלא לתלמידיהם אחרים הגונים כהם. וכן מדור אל דור. והמה הזהירו וכן צוו לכל משכיל ומלמד שיהיה מזהיר ומכריז לכל שדברי חכמים וחידותם צריכים למוד, ושכל הקרב להם ואין המפתחות בידו אינו אלא רוצה ליכשל: ואולם אחרי הזהירם האזהרה הזאת אם יבא איש ויעפיל ליכנס בם והמפתחות אינם בידו וכשל אחור ונשבר. הנה דמו בראשו יהיה והם את נפשם הצילו:

אך הדרכים אשר העלימו בם את דבריהם שונים הם: הא' הוא דרך ההשאלות והמשלים. והם הדרכים ההלציים הידועים אצל בעלי המליצה אשר על יסוד הדמיון והמשל ייחסו מקרים ופעולות למי שאין המקרים ההם או הפעולות ההם נכונים לו כלל:

הב' הוא דרך ההעלם והיינו שיעלימו תנאי הענין ולא יבארום, ויאמרו מאמר מוחלט, ואין אמתת המאמר ההוא אלא בגבול דהיינו לפי בחינה אחת או לפי זמן א' או לפי נושא או מקום א': ומי שיקח המאמר ההוא כולל ומוחלט יכשל וישתבש. וכבר מאמרים רבים יראו כסותרים זה את זה יען לא פורשו תנאיהם. והיודע כל דבר בגבולו, ימצאם אמיתים ובלי סתירה כלל. וכבר תראה שכמקרה הזה קרה גם להרבה ממאמרי הדינים והמצות אע"פ שלא נעשה הדבר בזאת הכונה, שתמצא בש"ס מאמרים או ברייתות שבהבין אותם בהחלט לא יאותו עם האמת או יסתרו זה את זה. ופירשום בש"ס באמרם הכא במאי עסיקינן והעמידו כל א' מהם בגבולו ונמצאו כלם נכוחים וישרים:

הדרך הג' הוא הקלות. והוא שאיזה עיקר גדול ונכבד ירמזוהו בדברים נראים לכאורה קלים ובלתי עיקרים, כמשלי ההדיוטים והם מכוונים בזה על ענינים נכבדים ורמים אשר בדברים הקלים ההם הם הערה להם אצל מי שיודע ומכיר ברמיזות האלה. ויודע לשוטט בשכלו ולנשא מחשבותיו מהדברים הגלוים לנסתרים, ומהשפלים לרמים. דרך משל כשאמרו (שבת קנב א) ינוקתא כלילא דורדי סיבותא כלילא דחילפי וכן (בבלי שם) אדלא אבידנא בחישנא, ורבים מאד כאלה. עוד צריך שתדע שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חז"ל בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלימודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעי או החכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה וע"כ לא יוסיף ולא יגרע על אמתת הענין הנרמז היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכונה היתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים. ואותו הענין עצמו היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים, וכך היה מלביש אותו בעל אותו המאמר עצמו אילו היה אומר אותו בדורות ההם. ועל כל אלה צריך שתדע שחז"ל לשיטתם הולכים שהדברים הגשמיים מתנהגים ומתפעלים מכחות רוחניים למיניהם דהיינו המלאכים השדים והמזיקים וכל דברי העולם השפל מתנועעים בהשפעת העליונים. וכן דברי הגשמיים עושים רושם ברוחנים. ומי שלא יכיר הדרך הזה א"א לו מעולם לעמוד על דעתם ז"ל כלל ועיקר והנה עד הנה דברנו במאמרים הלימודיים ונדבר עתה במאמרים הביאוריים:

דע שהמאמרים הביאוריים יתחלקו לג' מינים הא' הוא אשר יכונו בם אל ביאור הכתוב ממש ויהיה פי' הכתוב ההוא לפי דעתם כאשר יאמרוהו, המין הב' הוא אשר לא יכונו בם אל ביאור הכתובים ממש אבל קבלה קבלו ז"ל שהבורא יתברך שהכתיב את התורה וכן הנביאים והכתובים מלבד מה שרצה לכתוב בביאור שלשון הכתוב יורה עליו ויגידהו רצה ג"כ לרמוז ענינים רבים אמיתים במעשה ההוא או בדברים ההם הנאמרים, והענינים ההם לא רצה לכותבם בביאור אלא לרמוז אותם בקצת אותיות או קצת מלות והמה ז"ל קבלו הענינים ההם והרמיזות שבם נרמזו בכתובים ובודאי שלא יתכן לפרש לשון הכתוב כלו עפ"י הענין ההוא כלל, כי הרי לא בזה רצה הבורא יתברך שיהיה הכתוב מגיד הדבר ההוא אלא שיהיה רומז אותו:

והמין הג' הוא שעוד קבלו ז"ל שהבורא יתברך הכתיב את ספרי הקדש בדרך שתכלול ההגדה ההיא ענינים רבים אמיתים והקיף בחכמתו על כל הענינים אשר הם אמיתים בנושא ההוא אעפ"י שאמתם לא יהיה בדרך א' אלא בדרכים רבים ושונים. וכמ"ש בס"ד. וכתב התורה בדרך ובאופן שכשתפורש בכל ההבנות שיוכלו לסבול המלות ההן עפ"י כללים ומדות ידועות יבוארו כל הענינים האמתיים שרצה באמת לכלול בהגדה ההיא שהם כלל כל הענינים אשר יש להם מקום בצד חלק בנושא ההוא ונמצא שהנה הכתיב הכתובים כלם באופן שכל מה שיוכל להיות מובן מהמלות ההן עפ"י הכללים שזכרנו יהיה אמיתי בנושא. אמנם עדין יצטרך לימוד גדול וחכמה רבה לדעת איך יהיו כלם אמיתים בו כי הנה כבר אמרנו שאין אמתת כלם בצד א' ובדרך א' אלא בצדדין שונים ובדרכים מתחלפים. מהם יהיו אמיתים בבחינה א' לבד. מהם על צד הדמיון. מהם על צד התולדה הנולדת מהם. מהם על צד הגמול והוא ענין מעלה עליו הכתוב שנמצא הרבה בדבריהם ז"ל שהרי על צד הזכות והחובה השכר או העונש יחשב לפעמים המציאות כהעדר וההעדר כמציאות, מפני איזה תנאים שיתלוו להם. וכן יחשב המועט כמרובה, והמרובה כמועט. והוא מ"ש ז"ל בביאור (בבלי שבת נו: ) מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח כך ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי. ויש בדברים האלה פרטים רבים מאד א"א לקבוץ אותם. אך מה שיצטרך לך לדעת הוא כי בא' מכל הדרכים האלה אפשר שיובן מאמר או ביאור א' ויהיה אמת ובשאר כל הדרכים לא יהיה אמת כ"ש בהחלט וע"כ אל תבהל בראותך מאמר שיראה לכאורה כוזב ובלתי נאות, כי אם תחכם ותדע באיזה דרך ראוי שיובן תראה אמתו ותמצא נחת. ואולם היודע עיקרי החכמה האלהית הוא ידע הדברים האלה בגבוליהם. ואמנם הנה כבר הקדמתי לך שלא בהחלט נאמר שכל מה שיוכל להיות מובן במילות יהיה אמת עכ"פ, אלא יש לדבר הזה מידות וכללים והם כללי ההגדה. והנה כבר יוכל ליפול בזה הטעות בנקל. אם ידרוש איש מקרא א' והוא לא השתמש מן הכללים האלה שזכרנו, שאז מה שיוציא בדרש ההוא אפשר שיהיה שקר גמור אשר לא יאומת בשום פנים. ולא עוד אלא שאפילו אם יהיה העיקר שבדבריו אמיתי, הנה אפשר שיהיה כוזב בכתוב ההוא כי אין הכוונה במלות ההן על הענין ההוא. ומזה נמשך שתמצא לפעמים בחז"ל שיאמר א' על דבר חבירו שהם טעות וזה כי לפי דעת החכם ההוא הנה השתבש שכנגדו בהוצאת הדרוש לפי כללי ההגדה שכבר היו מפורסמים ביניהם, ואף שלא נתבאר לנו בדבריהם במה השתבש הדורש. הנה הם במלות קצרות ירמזו זה לזה מקום הטעות, או ישיבו על הקושיות, הכל לפי הדרכים שאצלם היו מפורסמים, מה שאין כן אצלנו וע"כ יקשה לנו הבנת דבריהם בין בהנחותיהם בין בקושיותיהם בין בתירוציהם. אך היודע הדרכים האלה לאמתם ימצא הכל גלוי לפניו על נכון. דרך משל כשדרש ר"מ פסוק עד שהמלך במסבו לגנותן של ישראל. אמרו לו אין דורשין שיר השירים לגנאי אלא לשבח (שיר השירים רבה פרשה א) לפי שכך היה הכלל בידם ונמצא הדורשו לגנאי נוטה מכוונת הרוח הקדש. וכן כשדרש רבי לוי שאברהם מצא עצמו נמול אמר רבי ברכיה בההיא עיתה אקיל רבי אבא בר כהנא לרבי לוי (בראשית רבה לך לך פרשה מז). וזה מפני כלל שבידם שבמעשה הצדיקים כל מה שיש לדרוש לשבח צריך לדרוש לשבח וברשעים להפך, שכך היא הקבלה. שכוונתו של הבורא יתברך במלות שהכתיב היתה לרמוז על כל פרטי הרשע של הרשעים ולבאר כל חלקי גנותם. ולהפך בצדיקים, להעלים כל מה שאפשר שיהיה בהם מהגנאי, ולבאר כל מה שבשבחם. ומי שרוצה לדרוש דרש אמיתי צריך שילך לשיטת הכותב שאז יסכים לדעתו, וזה פשוט. עוד קבלו ז"ל שכתובי התורה מלבד היותם רומזים גם על אותם הענינים שהם מגידים בספור, רומזים ג"כ על ענינים אחרים עתידים או עוברים, וע"כ יפרשום איש לפי דרכו ע"פ החוקים והכללים שהיו בידם. וכבר היה אפשר שיטעה א' במין הדרושים האלה, אך על זה טרחו ועמלו מסדרי הש"ס והמדרשים אשר היו חכמים רשומים בדורותיהם וקבצו כל המאמרים ושקלום בחברת כל חביריהם, ואשר מצאום ראוים ומאומתים בדרכים שראוי להם להתאמת סידרום במדרשיהם. ומעתה הנה נתבאר לנו שכל הנמצא במדרשי ההגדות של התנאים והאמוראים הנה כלם ענינים אמיתים, כל ענין וענין לפי דרכו שכלם צורפו בכור מחקר המסדרים שזכרנו, ונמצאו נאמנים. ועליהם אנחנו סומכים שלא סידרו בספריהם אלא מה שחקרוהו ומצאוהו נאות כל דבר לפי הדרך הראוי לו. והבן הטב:

ב י ל א ו (בָּרוּךְ ה' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן)