מ"ג שמות כ יח


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה כִּדְנָן תֵּימַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אַתּוּן חֲזֵיתוֹן אֲרֵי מִן שְׁמַיָּא מַלֵּילִית עִמְּכוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה כִּדְנָא תֵימַר לִבְנֵי יִשְרָאֵל אַתּוּן חֲמִיתּוּן אֲרוּם מִן שְׁמַיָא מַלֵּילִית עִמְכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"כה תאמר" - בלשון הזה

"אתם ראיתם" - יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו שמה שאחרים משיחין לו פעמים שלבו חלוק מלהאמין

"כי מן השמים דברתי" - וכתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (דברים ד) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה כבודו בשמים ואשו וגבורתו על הארץ (מכילתא) ד"א הרכין שמים ושמי השמים והציען על ההר וכן הוא אומר (תהלים יח) ויט שמים וירד

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

כֹּה תֹאמַר – בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה.
אַתֶּם רְאִיתֶם – יֵשׁ הֶפְרֵשׁ בֵּין מַה שֶּׁאָדָם רוֹאֶה לְמַה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ; שֶׁמַּה שֶּׁאֲחֵרִים מְשִׂיחִין לוֹ, פְּעָמִים שֶׁלִּבּוֹ חָלוּק מִלְּהַאֲמִין.
כִּי מִן הַשָּׁמַיִם דִּבַּרְתִּי – וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: "וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי" (שמות יט,כ)? בָּא הַכָּתוּב הַשְּׁלִישִׁי וְהִכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם: "מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמִיעֲךָ אֶת קֹלוֹ לְיַסְּרֶךָּ וְעַל הָאָרֶץ הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה" (דברים ד,לו); כְּבוֹדוֹ בַּשָּׁמַיִם, וְאִשּׁוֹ וּגְבוּרָתוֹ עַל הָאָרֶץ. דָּבָר אַחֵר: הִרְכִּין שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְהִצִּיעָן עַל הָהָר; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "וַיֵּט שָׁמַיִם וַיֵּרַד" (שמ"ב כב,י).

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" - צוה שיאמר להם אחרי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דברתי עמכם ואני הוא האדון בשמים ובארץ אל תשתפו עמי אלהי כסף ואלהי זהב כי אין לכם צורך אתי אל עזר אחר ושיעור הכתוב לא תעשון אתי אלהי כסף ולא תעשו לכם אלהי זהב ולדעתי פירושו לא תעשון אלהי כסף ואלהי זהב להיות לכם לאלהים אתי ולא תעשו לכם כלל הזהיר מן האמונה בהם וחזר והזהיר מן העשייה לבדה כענין ופסל ומצבה לא תקימו לכם (ויקרא כו א) ועל דרך האמת טעם "אתי" כטעם על פני וכבר רמזתי פירושו (לעיל פסוק ג) וכתב רש"י כי מן השמים דברתי עמכם וכתוב אחר אומר וירד השם על הר סיני (לעיל יט כ) בא השלישי להכריע ביניהם מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה (דברים ד לו) כבודו בשמים ואשו וגבורתו בארץ זהו לשון הרב ואיננו מכוון אבל הכרע הפסוקים מדרש חכמים הוא (מכילתא כאן) ואמת הוא כי השם בשמים וכבודו בהר סיני כי באש ה' וכתוב ועל הר סיני ירדת ודברת עמהם משמים והמקראות כלן מבוארות בלשונן לכל יודע וכבר בארתי הכל למעלה (לעיל יט כ) ורבי אברהם אמר כי מי שיש לו לב יבין הטעם בפרשת כי תשא (שמות לג כא) ודברי פי חכם חן (קהלת י יב)

רבינו בחיי בן אשר (כל הפרק)(כל הפסוק)


ויעמד העם מרחוק ומשה נגש. והלא כבר נאמר וירא העם ויעמדו מרחוק אבל יתכן לפרש כי הראשון רחוק מקום שנתרחקו עוד מהגבול שהרשה להם משה לעמוד בו ועתה בא לרמוז רחוק השגה ולומר שאע"פ שזכו כל ישראל להיות נביאים במעמד הקדוש כששמעו עשרת הדברות מפיו של הקב"ה אין להשוות השגתם להשגת משה, וענין הכתוב לבאר כי השגת העם עמדה מרוחק ממקום שמשה נגש. ומלת ערפל הנזכר בכתובים תמיד פירשו המפרשים שהוא חשך כענין (תהלים צז) ענן וערפל סביביו, והענין כי הכבוד מסתתר ומתעלם אפילו מן המלאכים המשרתים וזהו שכתוב (שם יח) ישת חשך סתרו סביבותיו סכתו.

והנכון לפרש כי ערפל הוא אור צח בהיר ובאור המלה ערפל ערוי אפל כלומר שהאופל מעורה ונעדר משם, והוא שם נאמר על עוצם האור הגדול כי כשם שהחשך מסתיר הדבר בתוכו שאיננו נראה כן עוצם האור התקיף החזק של פני הכבוד מסתיר ומונע המסתכל להסתכל בו. והעד במלת ערפל שהוא אור הוא מה שהזכיר כאן אשר שם האלהים, ממה שכתוב (דניאל ב) ונהורא עמיה שרא, וזהו שאנו אומרים בתפלה ונגלית עליהם בערפלי טוהר. והנה משה לא נכנס בתוך הערפל אבל נתקרב אליו כאדם המתקרב אל שער המלך, ולא נכנס לפנים מן השער וזהו לשון ומשה נגש וגו' ותרגם אונקלוס לצית אמיטתא כלומר לעצם גבול ההגעה שהיה משה מגיע עד שם ולא משם ואילך וזה טעם אשר שם האלהים ואז וידבר אלהים ושמעו כל ישראל, וזה שאמר לו תחלה (שמות יט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך. וענין הפרשה הזאת וכל העם רואים את הקולות קודם מתן תורה היה כי כן מוכיח הלשון, וערפל זהו עב הענן שהזכיר במשה הנה אנכי בא אליך בעב הענן וכן ישראל הנצבים בתחתית ההר היו רואים לעיניהם מראה הכבוד כאש אוכלת בראש ההר.

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויעמד העם מרחוק". ר"ל שמן אז נשארו עומדים מרחוק, כי מ"ש תחלה ויעמדו מרחוק היה רק בין דבור ודבור ובעת הדבור התקרבו ועתה נשארו עומדים מרחוק ולא התקרבו עוד, ומשה נגש אל הערפל, אמרו במכלתא לפנים משלש מחיצות חושך ענן וערפל, חשך מבחוץ ענן מבפנים ערפל לפני ולפנים, החשך מונע את האור לגמרי ובמקום הענן יש אור רק שהענן מחיצה בעדו, והענן הוא המקובץ והערפל מפוזר והאור מתפלש שם יותר, והם שלש מדרגות בהשגה זו לפנים מזו ומשה נגש עד הערפל והציץ מן החרכים והשיג

בעניני האלהות יותר מכל אדם:

מדרש מכילתא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' אל משה כה תאמר. בלשון שאני אומר - כה תאמר אל בני ישראל. בלשון הקדש. כל מקום שנאמר "כה", "ככה", "ענייה ואמירה" - הרי זה בלשון קדש:

אתם ראיתם כי מן השמים. הפרש בין שאדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים לבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם. ר' נתן אומר אתם ראיתם למה נאמר לפי שהוא אומר (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ יכול כשם ששמעו כך ראו ת"ל אתם ראיתם אבל לא ראו אומות העולם:

א. כי מן השמים דברתי עמכם כתוב אחד אומר כי מן השמים וגו' כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו- הכריע השלישי, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים. שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. [תהלים יח]. רבי אומר, וירד ה' על הר סיני [אל] ראש ההר, ויקרא ה' למשה, אל ראש ההר. ויעל משה, שומע אני כמשמעו. אמרת, ומה אחד משמש שמשיו (הרי הוא בא במקומו ושלא) במקומו, קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם.

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומשה נגש. בפרקי ר"א גש לא נא' אלא נגש מיכאל וגבריאל אחזוהו בשתי ידיו והגישוהו אל השכינה שלא ברצונו:

הערפל. בגימטריה שכינה:

<< · מ"ג שמות · כ · יח · >>