מ"ג שמואל ב יב כב
<< · מ"ג שמואל ב · יב · כב · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע יחנני [וחנני] יהוה וחי הילד
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ יחנני [וְחַנַּנִי] יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֕אמֶר בְּעוֹד֙ הַיֶּ֣לֶד חַ֔י צַ֖מְתִּי וָאֶבְכֶּ֑ה כִּ֤י אָמַ֙רְתִּי֙ מִ֣י יוֹדֵ֔עַ יחנני וְחַנַּ֥נִי יְהֹוָ֖ה וְחַ֥י הַיָּֽלֶד׃
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
שהוא הילד שהזכרתי "אני צם", ואם אמרתי להתפלל שישוב לבא אלי, "האוכל להשיבו עוד", כבר פרע חובו במיתה הזאת, ונח מלשוב להתגלגל עוד, וכל שכן שאפילו אם ישוב לא ישוב אלי לי לבן, כי יותר אדבק אני אליו בלכתי שם, מאשר ידבק הוא בי, כי "אני הולך אליו" מחמת הקורבה שבא על ידי, ומה גם כי גם כי ישוב יהיה לאחר, "ולא ישוב אלי", כי טוב לו ליתקן על ידי, זולתי מעל ידי שהבאתיו על ידי חטא, וזהו אני הולך אליו והוא לא ישוב אלי, ועל מה שקם מהארץ וירחץ ויסך שהם דברים האסורים לאבל, וגם מלך אינו יוצא מפלטין שלו, והוא יצא. הנה יש מהמפרשים אמרו (רד"ק) כי לא חל עליו אבלות כי לא השלים שלשים יום, אך יקשה לזה מאמרם ז"ל (מו"ק טו ב) מנין שאבל אסור בתשמיש שנאמר וינחם דוד את בת שבע אשתו ויבא אליה, דמשמע הא דבאבילות אסור, ויתכן כי דוד לא נהג אבילות בפני העם, פן יאמרו שבנו היה, והוא עשה בסתר ולא נודע לכל כי בא אליה ותהר לו, או היו מסתפקים בדבר אם היה בן ט' לראשון או בן שבעה לדוד, אך היא על כל פנים חייבת להתאבל, ועל כן תלה האבלות בה:
<< · מ"ג שמואל ב · יב · כב · >>