מ"ג שמואל ב יא יט


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויצו את המלאך לאמר ככלותך את כל דברי המלחמה לדבר אל המלך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְצַו אֶת הַמַּלְאָךְ לֵאמֹר כְּכַלּוֹתְךָ אֵת כָּל דִּבְרֵי הַמִּלְחָמָה לְדַבֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְצַ֥ו אֶת־הַמַּלְאָ֖ךְ לֵאמֹ֑ר כְּכַלּוֹתְךָ֗ אֵ֛ת כׇּל־דִּבְרֵ֥י הַמִּלְחָמָ֖ה לְדַבֵּ֥ר אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃


מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויצו את המלאך לאמר". א"ל אם יגמור הספור שאז יקצוף המלך למה קרבו אל החומה, ויש בזה שני תרעומיות, כי דרך המצור לעמוד רחוק מן העיר מרחק רב עד שאם יפלו עליהם מן העיר וירדפו אחריהם ישמרו א"ע בל יגיעו קרוב לגבול

היריה, כי כמו מיל מן העיר יוכלו המורים לירות מן החומה בחצים ותותח, והמגיעים בגבול ההוא ישחיתו בה היוצאים מן העיר בחרב והעומדים על החומה בחצים. וזאת שנית, שגם אם הגיעו בגבול הזה עדיין צריכים להזהר שלא יתקרבו אל החומה בעצמה, שאז ישליכו עליהם אבנים, שזאת יעשו גם הנשים העומדים ממעל כמו שהיה באבימלך. וז"ש שדוד יתרעם בשתים, א] "מדוע נגשתם על העיר להלחם", הוא על שנגשו לגבול היריה להלחם שם עם היוצאים: "הלא ידעתם את אשר יורו מעל החומה". שירייה היא מרחוק, וידעתם הגבול עד אנה ישיגו החצים, והיה צריך להשמר ממקום הזה. ועז"א "מדוע", שהיא שאלת הסבה, שזה אין לעשות בלא סבה מכרחת: