מ"ג שמואל ב ה ו


<< · מ"ג שמואל ב · ה · ו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וילך המלך ואנשיו ירושלם אל היבסי יושב הארץ ויאמר לדוד לאמר לא תבוא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים לאמר לא יבוא דוד הנה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ וַאֲנָשָׁיו יְרוּשָׁלַ͏ִם אֶל הַיְבֻסִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר לְדָוִד לֵאמֹר לֹא תָבוֹא הֵנָּה כִּי אִם הֱסִירְךָ הַעִוְרִים וְהַפִּסְחִים לֵאמֹר לֹא יָבוֹא דָוִד הֵנָּה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֵּ֨לֶךְ הַמֶּ֤לֶךְ וַֽאֲנָשָׁיו֙ יְר֣וּשָׁלַ֔͏ִם אֶל־הַיְבֻסִ֖י יוֹשֵׁ֣ב הָאָ֑רֶץ וַיֹּ֨אמֶר לְדָוִ֤ד לֵאמֹר֙ לֹא־תָב֣וֹא הֵ֔נָּה כִּ֣י אִם־הֱסִֽירְךָ֗ הַעִוְרִ֤ים וְהַפִּסְחִים֙ לֵאמֹ֔ר לֹא־יָב֥וֹא דָוִ֖ד הֵֽנָּה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"אל היבוסי" - מצודת ציון נקראת יבוס ומזרעו של אבימלך היו והיו להם שני צלמים אחד עור ואחד פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים לא לכדו את המצודה כמו שנאמר (יהושע טו סג) ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם ותניא אמר רבי יהושוע בן לוי יכולין היו אלא שלא היו רשאין (ספרי ראה יב יז)

"ויאמר לדוד" - מי שאמר

"העורים והפסחים" - הם עבודת כוכבים שלהם

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

{{מצודות

|דוד= "כי אם הסירך וגו'" - אמר בדרך הפלגה וגוזמא לא תוכל לבוא הנה כי אם מקודם יהיה הסירך מפה כל אנשים ואף העורים והפסחים כי אם ישאר מי מהם היכולת בידם לעכב ביאתך הנה בעבור גודל חוזק המקום

"לאמר וגו'" - רצה לומר דברי ההפלגה ההוא היה לאמר לא יוכל דוד לבא הנה מרוב חזקה ומה שהפליגו לדבר על זה היתה הכוונה

"אל היבוסי" - כי בני יהודה ובני בנימן לא הורישום מאז

"ויאמר לדוד" - עם היבוסי אמר לדוד לא תוכל לבוא הנה בעבור היותה בצורה וחזקה עד מאוד |ציון= "נקראת יבוס ומזרעו של אבימלך היו והיו להם שני צלמים אחד עור ואחד פסח שנעשו על שם יצחק ויעקב ובפיהם השבועה שנשבע אברהם לאבימלך ולכך לא הורישום כשלכדו את ירושלים לא לכדו את המצודה כמו שנאמר (יהושע טו סג) ואת היבוסי יושב ירושלים לא יכלו יושבי יהודה להורישם ותניא אמר רבי יהושוע בן לוי יכולין היו אלא שלא היו רשאין (ספרי ראה יב יז)

"ויאמר לדוד" - מי שאמר

"העורים והפסחים" - הם עבודת כוכבים שלהם

"

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (ו) למה בחר ללכת תיכף אחר המלכתו ללחום את היבוסי בירושלים? וענין העורים והפסחים והצנור נלאו בו

המפרשים לפתרו:

"וילך המלך ואנשיו". אחר שעתה התאחדו שני ממלכות ישראל, שהיו עד עתה שבט יהודה תחת דוד, ויתר השבטים ובנימין שבט שאול בראשם תחת איש בושת, ושבו כולם למלכות אחת תחת דוד, היה מן העצה, וכן הופיע רצון ה', שעיר המלוכה תהיה בגבול השייך לשני השבטים שהיו שבטי מלכות, וזה היה בירושלים שהיתה חציה ליהודה וחציה לבנימין כמ"ש בגבולי הארץ, וכמ"ש חז"ל (יומא יב א) רצועה היתה יוצאה מחלקו של יהודה לחלקו של בנימין ובו מזבח בנוי. וכבר בארנו (שופטים א, ח) כי בני יהודה כבשו חלקם בירושלים, רק בני בנימין לא כבשו את חלקם וישב שם היבוסי: "וילך המלך ואנשיו להוריש את היבוסי". מחלק בני בנימין: "ויאמר לדוד לאמר לא תבא הנה". כפי הפשט ערבים עלי דברי הרלב"ג, שבשער העיר עשו צלמים בדמות עורים ופסחים והיו עשויים באופן מהתחבולה שירימו ויניעו בכחם מקלות ומוטות של ברזל רבי המשקל, תנועה חזקה בענין שלא יוכל אדם לקרב שם כי יכו אותו הצלמים במקלות (ויוכל להיות שג"כ עמדו תחתיהם עורים ופסחים ממש עוזרים בהנעתם) והיו סמוכים לצנור המים באופן שהיה הצנור מוציא המים מפיו, וע"י הגרת המים ושטיפתם התנענעו הצלמים והמקלות כאשר יהיה ברחיים, וכמו שראה תחבולות אלה בעיניו, עכ"ד. וכפי זה העמידו סמוך לשער העיר שורה של צלמים בדמות עורים, ואחריה שורה של צלמים בדמות פסחים, ואחריהם הצנור מוגיר המים, ומצד השני של העיר היתה המצודה, ובין העיר ובין המצודה עמדו אנשי החיל מוכנים להלחם אל הצד שירצה האויב ליכנס. ובראשונה רצה דוד ליכנס דרך השער, "ויאמרו לו לאמר לא תבא הנה כי אם הסירך העורים והפסחים", ר"ל א"א שתכנס אם לא תסיר תחלה את העורים ואח"כ את הפסחים מניעי המקלות אשר לא יניחוך לעבור את השער, וז"ש "לאמר לא תבא הנה", שהם אומרים וגוזרים שלא תבא "הנה" (ר"ל שימנעוך מלבא) (ויתכן כי עם התחבולה הזאת היו מיחסים לצלמים האלה כח אלהות כמו שהיו דרכי עובדי ע"ז הקדמונים שהיו מתקנים פסיליהם ע"י גלילים וצירים שיתנענעו וירימו כבדים במלאכה והיו מהבילים לההמון הסכלים כי זו כחו לאלהו, ובזה תשתף גם דעת חז"ל שהיו רומזים בדמותים האלה גם שבועת אברהם או יצחק לאבימלך):

<< · מ"ג שמואל ב · ה · ו · >>