מ"ג שמואל א כד כא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ועתה השבעה לי ביהוה אם תכרית את זרעי אחרי ואם תשמיד את שמי מבית אבי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְעַתָּ֗ה הִשָּׁ֤בְעָה לִּי֙ בַּֽיהֹוָ֔ה אִם־תַּכְרִ֥ית אֶת־זַרְעִ֖י אַחֲרָ֑י וְאִם־תַּשְׁמִ֥יד אֶת־שְׁמִ֖י מִבֵּ֥ית אָבִֽי׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ועתה". אחר שכבשת את יצרך עד המדרגה הזאת: "ידעתי". א] "כי מלוך תמלוך", כי המולך על יצרו הוא הראוי למלכות. ב] "וקמה בידך ממלכות ישראל", לא כמוני

שנטלה המלכות ממני. וחז"ל אמרו ששמואל נתן לו סימן שמי שיקרע את מעילו ימלוך תחתיו:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)


מצודת דוד

"ואם תשמיד" - כפל הדבר במלות שונות כי אם יוכרת זרעו אם כן ממילא ישכח שמו

"אם תכרית וגו'" - אז יהיה עליך עונש שבועה

מצודת ציון

"תשמיד" - ענין כליון