מ"ג שמואל א כב יז

מקראות גדולות שמואל א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר המלך לרצים הנצבים עליו סבו והמיתו כהני יהוה כי גם ידם עם דוד וכי ידעו כי ברח הוא ולא גלו את אזנו [אזני] ולא אבו עבדי המלך לשלח את ידם לפגע בכהני יהוה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לָרָצִים הַנִּצָּבִים עָלָיו סֹבּוּ וְהָמִיתוּ כֹּהֲנֵי יְהוָה כִּי גַם יָדָם עִם דָּוִד וְכִי יָדְעוּ כִּי בֹרֵחַ הוּא וְלֹא גָלוּ אֶת אזנו [אָזְנִי] וְלֹא אָבוּ עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁלֹחַ אֶת יָדָם לִפְגֹעַ בְּכֹהֲנֵי יְהוָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֡לֶךְ לָרָצִים֩ הַנִּצָּבִ֨ים עָלָ֜יו סֹ֥בּוּ וְהָמִ֣יתוּ ׀ כֹּהֲנֵ֣י יְהֹוָ֗ה כִּ֤י גַם־יָדָם֙ עִם־דָּוִ֔ד וְכִ֤י יָֽדְעוּ֙ כִּֽי־בֹרֵ֣חַֽ ה֔וּא וְלֹ֥א גָל֖וּ אֶת־אָזְנִ֑י אזנו וְלֹֽא־אָב֞וּ עַבְדֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ לִשְׁלֹ֣חַ אֶת־יָדָ֔ם לִפְגֹ֖עַ בְּכֹהֲנֵ֥י יְהֹוָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לרצים הנצבים עליו" - אבנר ועמשא היו

"ולא אבו" - דרשו אכין ורקין (יהושע א יח) כל איש אשר ימרה את פיך וגו' יכול אפילו לדבר עבירה תלמוד לומר רק

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יז) "כי גם ידם עם דוד". או לכל הפחות ידעו כי בורח הוא, וחייבים מיתה על שלא גלו את אזני: "ולא אבו". כי הבינו שהדבר שקר:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"גם ידם" - רצה לומר גם עצתם

מצודת ציון

"לרצים" - הרצים רגלי לפני מרכבתו

"עליו" - אצלו לשמשו

"סבו" - סובו מפה ללכת להמיתם

"ולא אבו" - ולא רצו

"לפגוע" - ענין מכת מות כמו (שמואל-ב א טו) גש פגע בו