מ"ג שמואל א יד לט


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי חי יהוה המושיע את ישראל כי אם ישנו ביונתן בני כי מות ימות ואין ענהו מכל העם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי חַי יְהוָה הַמּוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי כִּי מוֹת יָמוּת וְאֵין עֹנֵהוּ מִכָּל הָעָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּ֣י חַי־יְהֹוָ֗ה הַמּוֹשִׁ֙יעַ֙ אֶת־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּ֧י אִם־יֶשְׁנ֛וֹ בְּיוֹנָתָ֥ן בְּנִ֖י כִּ֣י מ֣וֹת יָמ֑וּת וְאֵ֥ין עֹנֵ֖הוּ מִכׇּל־הָעָֽם׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ישנו" - מלשון יש 

מצודת דוד

"כי חי ה'" - הריני נשבע חי ה' וגו'

"אם ישנו" - החטא ההוא

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"כי אם ישנו ביונתן". הגם שהוא היה אמצעי אל התשועה: "מות יומת". כי כפי שדבקה בו ההשגחה כן יגדל החטא שעשה להעלות חמת ה', כי יגדל החטא לפי מעלת

החוטא ולפי קרבתו אל האלהים. והרמב"ן דעתו שזה נכלל במ"ש (ויקרא כז, כט) כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה מות יומת, שיש כח ביד ב"ד לגזור חרם והעובר עליו חייב מיתה, כמו שהיה בחרמו של יהושע (יהושע ז), ובחרם שנהרגו בני יביש גלעד בגבעה (שופטים כא):