מ"ג שמואל א יד ח


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהונתן הנה אנחנו עברים אל האנשים ונגלינו אליהם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים אֶל הָאֲנָשִׁים וְנִגְלִינוּ אֲלֵיהֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֙אמֶר֙ יְה֣וֹנָתָ֔ן הִנֵּ֛ה אֲנַ֥חְנוּ עֹבְרִ֖ים אֶל־הָאֲנָשִׁ֑ים וְנִגְלִ֖ינוּ אֲלֵיהֶֽם׃


מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"ונגלינו" - מלשון גלוי 

מצודת דוד

"ונגלינו" - נגלה את עצמנו אליהם ואז נעשה בחינה

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

השאלות (ח - י) איך סמך יהונתן על דברים כאלה, להשליך נפשו מנגד?:

"ויאמר". כבר פי' מהרי"א כי באמת הנסיון הזה לא היה מוכרח ומחויב מפאת עצמו, כ"א מפאת ההשגחה האלהית אם תדבק בם, והבחינה היתה בזה האופן, כי אולי הפלשתים לא יאמרו הדבור ההוא "עלו עלינו", וגם לא יאמרו "דמו עד הגיענו אליכם", והיה אפשר שיאמרו באו הנה או קרבו אלינו או לכו ונלחמה או כיוצא מהדבורים האלה ממה שהדמיון סובל, או לא ידברו דבר רק יצאו לקראתם. ולכן היתה הבחינה שאם הם ידברו כאותם הדברים והמלות עצמם אשר אמר יהונתן, אין זה כי אם מפאת ההשגחה האלהית שישים הדברים בפיהם ורוח ה' נוצצה בם להודיעם את אשר יעשון, והיה זה ממדרגת רוה"ק ולכן בחר בזה, וכמו שנאמר בגדעון (שופטים ז, יא) ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך: