מ"ג מלכים ב כא ח


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ולא אסיף להניד רגל ישראל מן האדמה אשר נתתי לאבותם רק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים ולכל התורה אשר צוה אתם עבדי משה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְלֹא אֹסִיף לְהָנִיד רֶגֶל יִשְׂרָאֵל מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבוֹתָם רַק אִם יִשְׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתִים וּלְכָל הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה אֹתָם עַבְדִּי מֹשֶׁה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְלֹ֣א אֹסִ֗יף לְהָנִיד֙ רֶ֣גֶל יִשְׂרָאֵ֔ל מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תִּי לַאֲבוֹתָ֑ם רַ֣ק ׀ אִם־יִשְׁמְר֣וּ לַעֲשׂ֗וֹת כְּכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ים וּלְכׇ֨ל־הַתּוֹרָ֔ה אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה אֹתָ֖ם עַבְדִּ֥י מֹשֶֽׁה׃


מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ולא". ג] שתלה בזה תנאי שעל ידי המקדש "לא אוסיף להניד רגל ישראל מן האדמה", וכמ"ש (ש"ב ז, י) ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא ירגז עוד ולא יוסיפו בני עולה לענותו וכמש"פ שם, וכמ"ש בברכות (ז ב) ושם אי' כתיב (בשמואל) לענותו וכתיב (בדה"א יז, ט) לכלותו, מתחלה לענותו ולבסוף לכלותו, ר"ל בד"ה מדבר אחר חטא שלמה, ולכן כאן אמר "ולא אוסיף להניד", ובד"ה (ב' לג, ח) "ולא אוסיף להסיר" שהוא ההסרה לגמרי, כי אחר החטא לא הבטיח על העינוי והנדוד רק על הכליון וההסרה לגמרי. ד] אמנם היה בזה תנאי "שרק אם ישמרו לעשות ככל אשר צויתים", ר"ל ציווי הנביאים ותורה שבע"פ: "ולכל התורה". ר"ל תורת הכתב שצוה משה: