מ"ג מלכים ב כא ו


כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והעביר את בנו באש ועונן ונחש ועשה אוב וידענים הרבה לעשות הרע בעיני יהוה להכעיס

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ וְעוֹנֵן וְנִחֵשׁ וְעָשָׂה אוֹב וְיִדְּעֹנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה לְהַכְעִיס.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֶעֱבִ֤יר אֶת־בְּנוֹ֙ בָּאֵ֔שׁ וְעוֹנֵ֣ן וְנִחֵ֔שׁ וְעָ֥שָׂה א֖וֹב וְיִדְּעֹנִ֑ים הִרְבָּ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֥י יְהֹוָ֖ה לְהַכְעִֽיס׃


מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"והעביר". אח"כ התחיל תועבות הכנענים החמורים שהוא עבודת המולך "ונחש ועשה אוב וידעוני", והכתוב העיד שהיה תכלית מעשהו "להכעיס את ה'", לא לתיאבון או בשגגה. ובד"ה (שם, ו) כתוב "והוא העביר את בניו באש בגיא בן הנום", י"ל כיון שעשה להכעיס תחלה העביר בן אחד דמעביר כל זרעו פטור, וזה יספר במלכים, ובד"ה מספר שאח"כ העביר יתר בניו (כי אמון נולד אחר שעשה תשובה, כי אמון היה בן כ"ב במלכו), וכדי שלא יפטר עי"כ מן העונש, העביר הבן השני בעצמו שלא ע"י הכומרים, שמ"ש (ויקרא יח, כא) ומזרעך לא תתן להעביר למולך ודרשו (סנהדרין סד ב) מזרעך ולא כל זרעו, מיירי בנותן לידי הכומרים, כי העביר ולא מסר פטור (שם ע"א), וא"כ אם העביר בן אחד כפי חק המולך שמסרו לכומרים והשני העביר בעצמו שלא ע"י הכומרים חייב על הראשון אף לדעת הכסף משנה שס"ל (שלא כדעת התוס') שאם העביר בן הראשון ואח"כ העביר כל זרעו פטור ממיתה, זה דוקא אם העביר כפי חק המולך, שצריך שימסרנו לכומרים ויחזור ויטול מהם, ועז"א שם הוא העביר את בניו, ר"ל הוא בעצמו שלא באמצעות הכומרים, ולכן אמר שם בגיא בן הנם, שמכ"מ היה בגיא בן הנם במקום התופת: