כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובנה מזבחת בבית יהוה אשר אמר יהוה בירושלם אשים את שמי
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבָנָה מִזְבְּחֹת בְּבֵית יְהוָה אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה בִּירוּשָׁלַ͏ִם אָשִׂים אֶת שְׁמִי.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבָנָ֥ה מִזְבְּחֹ֖ת בְּבֵ֣ית יְהֹוָ֑ה אֲשֶׁר֙ אָמַ֣ר יְהֹוָ֔ה בִּירוּשָׁלַ֖͏ִם אָשִׂ֥ים אֶת־שְׁמִֽי׃
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •
"
ובנה" וכו' "
ויבן" וכו'. הוסיף "
שבנה מזבחות בבית ה'" חוץ ממזבח המיוחד ע"פ התורה, וזה בנה להקריב לה' לומר שגם בעבודת ה' יש עבודות נפרדות, וזה כפירה באחדות ה', ותכלית ענינו שעי"כ "
בנה" גם "
מזבחות לצבא השמים בחצרות בית ה'", והיו מזבחות לה' בבית, ולצבא השמים בחצרות, כאילו הם מנהיגים חיצונית העולם, וה' כמלך המנהיג בפנים, והיה בזה שיתוף ש"ש וד"א, ולכן כתוב בראשון "
ובנה" בעבר גמור, ובשני כתב "
ויבן" בעבר המהופך לעתיד (שכלל אצלי שהעבר בוי"ו המחבר מורה על המשך הפעולה וקרוב עם ההוה), כי זה לא היה תכלית מעשהו רק מה שגמר ויבן מזבחות לצבא השמים. ומ"ש "
אשר אמר ה' בירושלים אשים את שמי", הוא טעם למעשהו, שיען שירושלים נבחרה לשכינת ה' והנהגתו, בא בכפירתו לשום לו שותפים ועוזרים לו בהנהגה החיצונה המרומז בחצרות הבית נוסף על הנהגתו בפנים הבית:
