פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות מלכים ב


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אמרת אך דבר שפתים עצה וגבורה למלחמה עתה על מי בטחת כי מרדת בי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אָמַרְתָּ אַךְ דְּבַר שְׂפָתַיִם עֵצָה וּגְבוּרָה לַמִּלְחָמָה עַתָּה עַל מִי בָטַחְתָּ כִּי מָרַדְתָּ בִּי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אָמַ֙רְתָּ֙ אַךְ־דְּבַר־שְׂפָתַ֔יִם עֵצָ֥ה וּגְבוּרָ֖ה לַמִּלְחָמָ֑ה עַתָּה֙ עַל־מִ֣י בָטַ֔חְתָּ כִּ֥י מָרַ֖דְתָּ בִּֽי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמרת אך דבר שפתים וגו'" - אמרת עד הנה אעבוד למלך אשור אך דבר שפתים היה כל זמן שלא יצא ממקומו לבוא עליך לא הוצרכת לעצה וגבורה אבל עכשיו שיצא ובא עצה וגבורה אתה צריך למלחמה הזאת עתה אמור על מי בטחת

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"עתה" - הואיל והצורך הוא גם אל הגבורה ואיננה בך אם כן על מי בטחת שיתן בך גבורה

"אמרת" - אתה חושב שאך בדבר שפתים בעצת יועצים נעשה המלחמה לא כן הוא כי צריכים אליה עצה עם גבורה