פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות מלכים א


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ואיש משך בקשת לתמו ויכה את מלך ישראל בין הדבקים ובין השרין ויאמר לרכבו הפך ידך והוציאני מן המחנה כי החליתי

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ וַיַּכֶּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן וַיֹּאמֶר לְרַכָּבוֹ הֲפֹךְ יָדְךָ וְהוֹצִיאֵנִי מִן הַמַּחֲנֶה כִּי הָחֳלֵיתִי.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּכֶּה֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לְרַכָּב֗וֹ הֲפֹ֥ךְ יָדְךָ֛ וְהוֹצִיאֵ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הׇחֳלֵֽיתִי׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ואיש משך" - זה נעמן

"לתומו" - לא ידע שהוא מלך ישראל

"בין הדבקים ובין השרין" - יש שריונות שהם עשוין קליפים קליפים כענין שנאמר (שמואל א יז ה) ושריון קשקשים והקליפים נופלים על נקבי השריון וסותמין אותן והם קרויין דבקים

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"החליתי" - נעשיתי חולה ולא גלה לרכבו שהוכה שלא יבעית אותו ויודע לכולם וינוסו מן המלחמה

"לרכבו" - הוא המוליך את הרכב

"הפוך ידך" - לשוב לאחור

"בין הדבקים ובין השרין" - השריון הזה מעשהו מברזל כעין לבוש ועשוי נקבים נקבים ודבוקים בו קליפים כעין קשקשים וכמו שנאמר (שמואל א יז ה) ושריון קשקשים הוא לבוש ועשוים הם לסתום נקבי השריון לבל יכנס בהם חץ והם הם הקרוים דבקים כי המה דבוקים בהשריון ולזה אמר שבא החץ בין אחד מהקשקשים ובין השריון ונכנס בנקב השריון ונתחב בהגוף

"לתמו" - בתמימות שלא נתכוון לאחאב שהרי לא היה ניכר