מ"ג מלכים א יב ל


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויהי הדבר הזה לחטאת וילכו העם לפני האחד עד דן

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְהִ֛י הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֖ה לְחַטָּ֑את וַיֵּלְכ֥וּ הָעָ֛ם לִפְנֵ֥י הָאֶחָ֖ד עַד־דָּֽן׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"עד דן" - בסוף גבול הארץ

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת דוד

"עד דן" - הרחיקו ללכת עד דן שהיתה בסוף הגבול וכאומר הנה מתחילה פיתם בעבור מרחק הדרך לירושלים ובסוף הרחיקו ללכת אל העגל אשר בדן

"לחטאת" - עם כי מתחלה לא היתה הכוונה לשם עבודדת כוכבים ומזלות אולם בהאריך הזמן חטאו בהם ועשום לעבודת כוכבים ומזלות ממש

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק ליתר הפירושים על הפסוק

"ויהי הדבר הזה לחטאת". הודיע כי ירבעם טעה בסברתו זאת, שחשב שכמו שרצו להקל מעליהם כובד המסים, יחפצו

להקל מעליהם משא העליה לרגל בדרך רחוקה והבאת הקרבנות, ולא כן הדבר, כי טבע האדם להתחייב א"ע באיזה עבודה לה', וכל שהדת תעמוס עליו עבודות קשות ומצות רבות כן יטה יותר אחריה ויעשם ברצון, עד שהדבר הזה מה ששם הא' בבית אל והא' בדן להקל מעליהם טורח הדרך היה בעיניהם לחטאת, שההמון שלא השכילו להבחין בין עבודת מקדש ה' ובין עבודת עגלי בית און, וחשבו שעבודת העגל רצויה היא, היה זה אצלם חטאת מה שרצה להקל בעבודתה, והם עשו בהפך שלא הלכו לבית אל שהוא קרוב רק "וילכו לפני האחד עד דן", לקבל שכר פסיעות. וגם יכלול בזה שעי"כ גדלה חטאת ישראל שבזה הראו איך עובדים הפסל בכל נפשם ולבבם: