מ"ג מלכים א יב כח
<< · מ"ג מלכים א · יב · כח · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויועץ המלך ויעש שני עגלי זהב ויאמר אלהם רב לכם מעלות ירושלם הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ͏ִם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּוָּעַ֣ץ הַמֶּ֔לֶךְ וַיַּ֕עַשׂ שְׁנֵ֖י עֶגְלֵ֣י זָהָ֑ב וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם רַב־לָכֶם֙ מֵעֲל֣וֹת יְרוּשָׁלַ֔͏ִם הִנֵּ֤ה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"רב לכם" - רצה לומר מרחק רב לכם הדבר מאשר תעלו עד ירושלים
"הנה אלהיך ישראל" - פיתה אותם לאמר אשר השכינה תשרה על עגלי הזהב וכאשר טעו מאז בהעגל שעשה אהרן לזה אמר בהלשון הזה עצמו כמו שנאמר (שמות לב ח) אלה אלהיך ישראל וגו'
"ויועץ המלך" - עם יועציומלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אל כתבנית המקדש בירושלים? ולמה עשה שני עגלים ונתנם בשני מקומות? ומ"ש ויהי הדבר הזה לחטאת היה לו לאמר בסוף הענין, והלא בסוף סימן י"ב אמר שנית ויהי בדבר הזה לחטאת לבית ירבעם. ולמה הלכו לפני האחד עד דן שמשמע לא לפני השני? למה אמר שלש פעמים ויעל על המזבח, ושתי פעמים אמר ויעש חג?:
"ויועץ המלך". הנה להסיר את העם מלכת ירושלים היה יכול לבנות מקדש בבית אל כתבנית המקדש אשר בירושלים ולהעמיד שם העבודה כמו במקדש ה' בירושלים, אבל זה היה קשה בעיניו, אם מצד הבנין עצמו שבנין שלמה נבנה בעושר מופלג מאד, ולא היה יכול לבנות בית כמוהו, ואם יבנהו בלא הדר וכבוד יתמידו העם ללכת אל הבית הגדול, ואם ממה שהמקדש אשר בירושלים נתפרסם כי שם ה' שכן מהאש מהשמים שהיה שם, וארון העדות וכלי משה, וכבר ראו כל העם כי מלא כבוד ה' את בית ה' בעת בנינו, וכל הנביאים הגדילו מעלתו, שכל זה יחסר בבית אשר יבנה ולא יתקבל בעיני העם, ולכן היתה עצתו לעשות שני עגלי זהב. ובאמת הרי"א לא אבה לקבל דעת המפרשים שהיו העגלים לשם עבודה, שא"א שיהיו ישראל מסכימים לזה, וכי לא ידעו את מעשה העגל שבמדבר איך התאנף ה' בם ותפרץ בם מגפה, ולדעתו עשאם לזכר מלכותו שהיה משבט יוסף שסימנו שור, בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז), והיו שנים נגד מנשה ואפרים. אולם הכתוב אומר (פסוק לב) לזבח לעגלים אשר עשה, ואמר (דה"ב יג, ח) ועמכם עגלי זהב אשר עשה לכם ירבעם לאלהים. ובאמת ממה שעשה שני עגלים, וממה שעשה החג בחדש השמיני, מבואר נגלה שבהיותו במצרים ראה כן את המצרים עושים שהיו להם שני שורים אשר עבדו אותם, האחד בעיר המלוכה מעמפיס (מוף) והשני בעיר העליפאליס (בית שמש), ובחדש השמיני היה חג להעם אל העגל, כי האיש שאליו נעשה העגל (סראפיס או אזירס) שהוא ואשתו למדו דעת מלאכת עבודת האדמה, נהרג בחדש ההוא, כבדו מאד ופזרו עליו הון רב, לכן עשה עקר מהעגל בבית אל, ובכ"ז אחר אשר עקר מגמתו היה להניא את העם מעבודת המקדש אין ספק שהראה במעשה זה פנים לכל צד, אל יראי ה' אמר שעשאם לשם האל שכמו שישכון במקדש על שני הכרובים הלקוחים מהמרכבה שהיא צורה אנושית מורה על החכמה, השיא אותם שישכון בבית אל ובדן אל פני שור שבמרכבה שמורה על ריבוי התבואות וכח שור. אולם המבואר בכתוב שתחלה לא עשה כהני במות רק אח"כ, ונראה שחשב שכמו שהעם הסכימו לפרק מעליהם כובד משא מלך ושרים שבשביל זה מרדו בשלמה, ובחרו בו שהוא יקל מעליהם עול מלכות, כן ירצו לפרק מעליהם עול עבודת בית ה' שהיה ג"כ למעמסה עליהם, אם ההליכה לרגל ג' פעמים בשנה למקום רחוק, ואם רוב הקרבנות על כל חטא ואשם ונדבות ותרומות ומעשרות וכדומה, וע"כ עשה להם תבנית העגל שציור העגל מורה החפשיית להגיד להם שהם חפשים מכל עבודה (ובזה יפטרם בין מעבודת המקדש בין מעול המצות בכלל). ובתחלה לא בנה בית במות כלל, וחשב כי ישמחו העם אם יהיו פטורים מהבאת קרבנות וזבחים: "ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים". ר"ל טורח רב יש לכם בעליה זאת, אם מרחק הדרך, ואם העלאת המעשרות והקרבנות: "הנה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים". ר"ל האלהים הלא העלה אתכם מבית עבדים, ואתם חפשים מכל עבודה בין לאלהים בין לאנשים. ולהמעיט טורח הדרך:
<< · מ"ג מלכים א · יב · כח · >>