מ"ג מלכים א יב יג
<< · מ"ג מלכים א · יב · יג · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויען המלך את העם קשה ויעזב את עצת הזקנים אשר יעצהו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּ֧עַן הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־הָעָ֖ם קָשָׁ֑ה וַֽיַּעֲזֹ֛ב אֶת־עֲצַ֥ת הַזְּקֵנִ֖ים אֲשֶׁ֥ר יְעָצֻֽהוּ׃
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ועוד שהיל"ל ויעזב את עצת הזקנים ויען את העם קשה. ומז"ש ולא שמע המלך אל העם שהוא מיותר?:
"ויען המלך". ר"ל באמת עצת הזקנים ועצת הנערים שניהם כוונו לתכלית אחת שימלוך מלכות בלתי מוגבלת, רק היו מחולקים על האמצעיים שיבחר לזה, שהזקנים יעצוהו שזה יהיה ע"י שיענם מענה רך, והנערים יעצוהו שזה ישיג ע"י מענה קשה, שיפיל אימתו עליהם, ולפ"ז בגוף התשובה שהשיב שאינו רוצה להגביל את מלכותו לא עזב את עצת הזקנים כלל, רק במה "שענה את העם קשה" בזה כבר "עזב את עצת הזקנים", כי עי"כ חרה אף העם בו. אבל עדיין היתה תקנה אם היה ממלא רצונם להגביל את מלכותו באמת ושיאסר במסורת משפטי המלוכה כפי חפץ העם, שאז לא היו מקפידים על דבריו הקשים אחר שהשיגו בקשתם, אבל עם זה:
<< · מ"ג מלכים א · יב · יג · >>