מ"ג ויקרא ב טו
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ונתת עליה שמן ושמת עליה לבנה מנחה הוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְנָתַתָּ עָלֶיהָ שֶׁמֶן וְשַׂמְתָּ עָלֶיהָ לְבֹנָה מִנְחָה הִוא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְנָתַתָּ֤ עָלֶ֙יהָ֙ שֶׁ֔מֶן וְשַׂמְתָּ֥ עָלֶ֖יהָ לְבֹנָ֑ה מִנְחָ֖ה הִֽוא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְתִתֵּין עֲלַהּ מִשְׁחָא וּתְשַׁוֵּי עֲלַהּ לְבוֹנְתָא מִנְחָתָא הִיא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְתִתֵּן עֲלָהּ מְשַׁח זֵיתָא וְתַשְׁוֵי עֲלָהּ לְבוֹנְתָא מִנְחָתָא הִיא: |
מדרש ספרא
• לפירוש "מדרש ספרא" על כל הפרק •
[ג] "ונתת עליה שמן"-- עליה שמן ולא על לחם הפנים.
- הלא דין הוא! מה אם מנחת נסכים --שאינה טעונה לבונה-- טעונה שמן, לחם הפנים --שהוא טעון לבונה-- אינו דין שיטעון שמן?! תלמוד לומר "עליה שמן"-- עליה שמן ולא על לחם הפנים.
[ד] "עליה לבונה"-- לא על מנחת נסכים.
- הלא דין הוא! מה אם לחם הפנים --שאין טעון שמן-- טעון לבונה, מנחת נסכים --שהיא טעונה שמן-- אינו דין שתטעון לבונה?! תלמוד לומר "עליה לבונה"-- לא על מנחת נסכים.
[ה] "מנחה"-- לרבות מנחת יום השמיני ללבונה.
"הִוא"-- פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.
- הלא דין הוא!
- אם מעטתים מן השמן שהוא נוהג במנחת נסכים, לא אמעטם מן הלבונה שאינה נוהגת במנחת נסכים?!
- אם מעטתים מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים, לא אמעטם מן השמן שאינו נוהג בלחם הפנים?!
- הוא הדין!
- אם מעטתים מן השמן -- שאינו נוהג בלחם הפנים! אמעטם מן הלבונה שהיא נוהגת בלחם הפנים?!
- הין אם מעטתים מן הלבונה -- שאינה נוהגת במנחת נסכים! אמעטם מן השמן שהיא נוהג במנחת נסכים?!
- תלמוד לומר "הִוא"-- פרט לשתי הלחם שלא יטענו לא שמן ולא לבונה.