מ"ג דברי הימים ב ט ד


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומאכל שלחנו ומושב עבדיו ומעמד משרתיו ומלבושיהם ומשקיו ומלבושיהם ועליתו אשר יעלה בית יהוה ולא היה עוד בה רוח

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמַאֲכַל שֻׁלְחָנוֹ וּמוֹשַׁב עֲבָדָיו וּמַעֲמַד מְשָׁרְתָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וּמַשְׁקָיו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶם וַעֲלִיָּתוֹ אֲשֶׁר יַעֲלֶה בֵּית יְהוָה וְלֹא הָיָה עוֹד בָּהּ רוּחַ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמַאֲכַ֣ל שֻׁלְחָנ֡וֹ וּמוֹשַׁ֣ב עֲבָדָיו֩ וּמַעֲמַ֨ד מְשָׁרְתָ֜יו וּמַלְבּוּשֵׁיהֶ֗ם וּמַשְׁקָיו֙ וּמַלְבּ֣וּשֵׁיהֶ֔ם וַֽעֲלִיָּת֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַעֲלֶ֖ה בֵּ֣ית יְהֹוָ֑ה וְלֹא־הָ֥יָה ע֛וֹד בָּ֖הּ רֽוּחַ׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"ומאכל שלחנו" - ברבורים ומיני מעדנים העולים על שלחנו לרוב

"ומושב עבדיו" - שכל אחד ואחד היה מכיר את מקומו כשהיו יושבים על השולחן ורואי פני המלך תדיר לא היה אחד רשאי לישב במקום חבירו כל ימי חייו

"ומעמד משרתיו" - כל אחד ואחד היה מחזיק במעמד שלו ובשירות שלו ולא היה משנה למחר

"ומלבושיהם" - לא כמלבושיהם שהם לבושים היום לובשים למחר

"ומשקיו" - רוב משקיו

"ועליתו" - מסלות עליותיו אשר יעלה עליהם מביתו לבית ה'

"ולא היה עוד בה רוח" - שהיתה סבורה שאין חכמה בכל המלכיות כי אם בארצה וכמו חכמיה כי ארצה במזרח ולפיכך הם חכמים ביותר לפי שמסתכלין במזלות כדאיתא בפרק קמא דראש השנה לדידן מכסי סיהרא י"ח שעות דארץ ישראל במערב בבל וזהו שכתוב ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם שהם היו במזרח כדכתיב ויהי בנסעם מקדם (בראשית י"א) ומכל חכמת מצרים שהיו מכשפים חרטומים ואשפים וחכם היה בטיי"ר כך כתיב בפסיקתא טייר הוא ל' ערבי ובויקרא רבה בפרק בן המצרי כי עוף השמים יוליך את הקול (קוהלת י') זה עורב וחכמת טויארי