מ"ג דברים כח יא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והותרך יהוה לטובה בפרי בטנך ובפרי בהמתך ובפרי אדמתך על האדמה אשר נשבע יהוה לאבתיך לתת לך
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהַמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהוֹתִרְךָ֤ יְהֹוָה֙ לְטוֹבָ֔ה בִּפְרִ֧י בִטְנְךָ֛ וּבִפְרִ֥י בְהֶמְתְּךָ֖ וּבִפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ עַ֚ל הָאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֧ע יְהֹוָ֛ה לַאֲבֹתֶ֖יךָ לָ֥תֶת לָֽךְ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְיוֹתְרִנָּךְ יְיָ לְטָבָא בְּוַלְדָּא דִּמְעָךְ וּבְוַלְדָּא דִּבְעִירָךְ וּבְאִבָּא דְּאַרְעָךְ עַל אַרְעָא דְּקַיֵּים יְיָ לַאֲבָהָתָךְ לְמִתַּן לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִישַׁיְירִנְכוֹן מֵימְרָא דַיְיָ לְטָבָא בְּוַולְדָא דִמְעֵיכוֹן וּבְוַולְדָא דִבְעִירֵיכוֹן וּבְאִבָּא דְאַרְעֲכוֹן עַל אַרְעָא דְקַיֵים יְיָ לְאַבְהַתְכוֹן: |
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
יהודה ברעה גדולה, וחזקיה השיב אותם לדרכי ה' ונתעשר הוא וכל ישראל בעושר רב בכסף וזהב צאן ובקר ותבואות כמבואר בד"ה (סי' לב) באריכות ונמשך עד סוף מלכות יאשיהו. ובימי בניו התחיל הגלות והתחיל הברכות בוהיה אם שמוע תשמע וסיים בכי תשמע אל מצות ה' אלהיך וגו' לחזק את הדבר כי רק אם יקיימו כל המצות ולא יסורו ימין ושמאל אז יחולו עליהם הברכות:
הפרשה הבאה נבאר עפ"י מ"ש שהיו ב"י עד עתה במדרגת בנים. ועתה נהיו לעם ה'. ומדרך האב שכשישלח את בנו מלפניו יתן לו מתנות כפי גודל אהבתו אליו וכן חשבו ישראל להשיג מתנות מה' כידו הטובה והמלאה. ועתה כששמעו הקללות ממשה רבע"ה היה הדבר לפלא בעיניהם, ואף שלא התלוננו כדרך העובדים מאהבה שלא יתלוננו. אבל השתוקקו לדעת חפץ ה'. לזה קראם משה והסביר להם שלא יתפלאו, לפי שהם תועים בשני דברים. א) שזה שהיו עד עתה כבנים למקום לא בשביל מעשיהם הטובים. כי אם משל לרופא שבקר חולה אחד בן מכיריו ואוהביו. וראה שמחלתו כבדה מאד עד שאינו מרגיש מה שהרופא בא אליו לרפאותו ומדבר אליו ואינו שומע ואינו מבין. וראה שאם יתנהג עמו כמו עם שאר חלאים לא יתרפא. לכן בשביל אהבת אבותיו לקח אותו לביתו וכלכלו בכלכלה זכה וברה והשקהו סמי רפואה פעם בעצמו ופעמים ע"י נאמן ביתו בפניו עד ששב החולה לבריאותו בשלמות היתכן כי יבקש החולה הנ"ל מתנות בשביל שהחזיקו כבנו. כן עשה ה' עמכם בהיותכם במצרים חולי הנפש במאד שלא הרגשתם כלום ממעשי ה' אף ששמעתם מאבותיכם אודותיו וראיתם בעיניכם האותות והמופתים אשר עשה במצרים. רק בשביל שאהב את אבותיכם לקח אתכם אליו ונשא אתכם כעל כנפי נשרים והקיפכם בענני כבוד והאכילכם את המן ומי באר השקה אתכם ונתן לכם סמי רפואה להנפש שהם התורה והמצות היתכן שתחפצו שיתן לכם עוד מתנות. והטעות הב' שאף שאינו נכון לבקש מתנות. בכ"ז נתן לכם מעצמו את הארץ אשר נשבע לאבותיכם, אבל דעו כי נתן לכם את הארץ ע"ד רופא הנ"ל. בראותו כי האיש אם יהיה נודד ללחם תשוב אליו מחלתו. לכן נתן לו נחלת שדה וכרם למען לא במסכנות יאכל לחם ויהיה בריא. ככה נתן לבם ה' את הארץ כדי שתשבו בארצכם ולא תתערבו בין העמים הקדמונים ולא תפלו עוד במחלת הנפש. אכן גם ע"י הארץ תובלו ליפול בחולי הנפש כי אחרי שהארץ טובה מאד ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך ע"ד הכתוב (דברים ח יא) לזה הקדים להזהירך ולהודיעך כשתפול עוד בחולי הנפש לא יתנהג עמך כאשר התנהג עמך במצרים, והוליכך במדבר לרפאותך מחולי הנפש ע"י שהתנהג עמך בכל הטובות כנ"ל. כי במצרים לא היה לך נר מצוה ואור תורה. לא כן עתה שיש בידך תורה ומצות שיורוך הדרך הטוב. לכם אם בזדון לבך תפול בחולי הנפש יהיה הדבר בהפך שיגלוך בין העמים ותחיה שם במצור ובמצוק לכן תזכור את דברי הברית ותהיה בריא בעיני נפשך ותעשה דבריך בדעת ובהשכל:
תורה אור
הערות
(טו) ראינו להקדים דברים שיהיו הקדמה כוללת להתוכחות וז"ל הגאון בעל התורה והמצוה בספר ארץ חמדה (עודנו בכ"י) על ההנחה הזאת אחשוב כי גם בענין העונשים יהיה חילוק לפ"ז בין העובדים מאהבה ובין העובדים מיראה, וזה, כי העונשים הבאים מאת הבורא הם על שני פנים, א' יסורין הבאים בעבור החטא העבר ולמרק את החטא שכבר עשהו, ויסורים אלו טובים מאד, כי הם סמים מרפאים חלאת החטא, אשר הרבה חלי ומכה טריה בקדושת הנפש. וע"י היסורין יעלה ארוכה לה לרפאותה ולהשיבה אל איתנה כבראשונה. וחטאתה תמחה. ישמח בהם השלם כאשר ישמח החולה בסמים מרים, הבאים למזג כחות גופו על קו הבריאות, אמנם יש יסורין אחרים הבאים על האדם לא בעבור פרעון החוב רק להתרות בו על להבא, שלא יחטא או להזהירו שישוב בתשובה. יסורין אלה רעים מאד כי לו היה ממהר לשוב היה בידו לדחות היסורין מעליו ולחנם הוסר במכת אכזריות, וה"ז כמי שנתחייב מס הקצוב ושולחים אליו נגישה של אנשי חיל שיאכילם וישקם עד ישלם החוב, הנה מה שמוציא הוצאות להאכילם ולהשקותם, הוא לחנם, כי בזה לא יפטר מן החוב ואם ימהר לשלם המס תסור הנגישה אבל מה שמוציא לשלם המס ישמח בו מאד, כי בזה נפטר מן החוב. והנה בבוא יסורים על האדם ורוצה להכיר מאיזה מין הם אם לפרעון העבר או להחזירו בתשובה. הבחינה בזה הוא מדרך העולם. מלך שמרדה עליו מדינה והוא רוצה לכבשה ולהחזירם בתשובה מרעתם אזי כל עוד שהמלך רחמן יותר כן שולח עליהם שר צבא יותר אכזרי, כי אם ישלח עליהם שר רחמן ולא באכזריות חמה ילחם בם, הלא כן יארכו ימי מרידתם, וכן יוסיפו חטא על פשע עד שיגדל אח"כ עונשם מנשוא. אבל אחר שנכבשה המדינה ושבו להביא צוארם תחת עול המלך ושולח שר צבא ליסר את המורדים בעבור העבר אז אם המלך רחמן שולח עליהם שר רחמן דאחרי שהמרד כבר חלף עבר, אע"פ שמוכרח להענישם על העבר, כי כן הדת והמשפט, מ"מ אם השר יתנהג עמם ברחמים וימחל לקצתם מס המלך נוח לו בכך כי אינו חפץ ברעתם, וכן הענין הזה היסורים הבאים להחזירו בתשובה באים ע"י ציר אכזרי ובחמה עזה צו לצו קו לקו וזה ממדת הרחמים כדי שימהר לשוב מדעתו, ולא יוסיף פשע על פשע, אבל יסורים הבאים למרק החטא העבר באים ע"י ציר מלא רחמים, ובלאט כי אל רחום וחנון הוא ומרבה לסלוח. וזה נראה ההבדל בין קללות שבתו"כ ובין קללות שבמ"ת שהקללות שבמ"ת הם קלים מהקללות שבתו"כ כמ"ש במד' משל לאדם שכעס על בנו ונשבע לזרוק בו אבן שוקל מאה לטרין מה עשה חלקו לחלקים קטנים וזרק בו אחת אחת כדי שלא יוזק, וכן משה ע"ה חלק את הקללות לצ"ט כדי שלא יגועו תחת ידי העונשים התכופים זל"ז והוא כי הקללות שבתו"כ כולם באים להחזירו בתשובה כמ"ש ואם באלה לא תשמעו וכו' ויספתי ליסרה אתכם. מבואר שבא לכופם על התשובה, ולזה בא באכזריות ותכופים אחת על חברתה כדי שלא יארכו ימי מרידתם אבל קללות שבמ"ת באים למרק חטא הקדום כמ"ש תחת אשר לא עבדת וכו' וכן כל הפרשה הוא עד"ז לזה נאמרו ע"י משה רועה רחמן שחלק אותם לגזרים כדי שיוכלו שאתם:
והנ"ל עוד הקדמה להנ"ל עפ"י משל מחולי הגוף שיש מיני חליים שכשיתדבקו באדם לא יחיה בהם. וההכרח לרפאותם בסמים. ויש סמים שאינם ארסיים אבל תועלתם לא רב ויש שהם ארסיים אבל יועילו הרבה כל אחד למין חולי ידוע. ומדרך הרופאים לרפאות בתחלה בסמים בלתי ארסיים ואם לא יועילו ינסו בסמים אחרים איזה פעמים ואם לא יועיל ינסו עוד להחליף הסמים גם יוסיפו בכמותם אולי בהתחלפות הסמים וריבוי השעור יועילו לרפאותו וכן יעשו איזה פעמים אבל אם כל זה לא יועיל יתחילו לרפאות בסמים הארסיים וכל שהזיקו מועטת יקדימו. ולמה לא יתחילו בהארסיים? א) כי בהתחלה לא יועילו כ"כ. ב) אף שתועלתם רב לרפאות המחלה המסוגלת לה אבל יזיקו להאדם בענינים אחרים והאדם שהריק לתוכו מהסמים הארסיים אף ע"י רופא מומחה הוא עלול לכל פגע ונגע. אף כי בעבור שנתנו ע"י רופא מומחה לא יבוא ע"י למחלה אחרת שתהיה בתקפה. אבל לעמתו אחרי שהמחלה שהתהוה ע"י סמים הארסיים תהיה בלתי בעצם תקפה. יוכל להתדבק אל גוף החולה מחלות שונות, שזה עוד כלל ברפואה אשר החולה שיש לו מחלה אחת בעצם תקפה לא תניח למחלה אחרת להדבק בו. אבל אם אין מחלתו בעזוז ותוקף אין בכחה לדחות מהחולה חליים אחרים שלא יתדבקו בגופו. וא' כ הוא עלול לקבל עוד חליים. וכן הוא הענין בחולי הנפש כי יש עונות ופשעים שהנפש לא תחיה בהם רק הכרת תכרת הנפש כ"ז שעונה בה. והעון לא יסור מהנפש רק ע"י תשובה והמביאים לתשובה המה היסורין המכריחין אותו לשוב ויש יסורין שהם ארסיים היינו שאף שע"י יבוא לשוב מהעברות שבידו אבל יולדו עי"ז מחלות אחרות אל הנפש. והם שכנו חז"ל בשם יסורים שאינם של אהבה שיש בהם בטול תורה. ויש שאינם ארסיים ולא יזיקו אל הנפש בענינים אחרים והם הנקראים יסורים של אהבה מפני שאין בהם בטול תורה. ועתה נבאר איך היה הדבר בפועל. הנה כשם שבחולה הגוף יש שלשה מיני חליים מסוכנים מחלה במוח במרה השחורה שהוא הדם ובמרה לבנה. כן יש בענין הנפש מחלה במוח הוא מי שיש בו דעות נפסדות ובראשם עון ע"ז במרה השחורה הוא ש"ד ובמרה הלבנה הוא ג"ע, ובימי בית ראשון היה חטאם בשלשה אלה והדומים להם, כמ"ש בתו"כ (סי' כו טו) ואם בחקותי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם וגו' להפרכם את בריתי (כא) ואם תלכו עמי קרי ולא תאבו לשמוע לי (ל) והשמדתי את במותיכם והכרתי את חמניכם וגו' על פגרי גלוליכם שמובן מזה שעבדו ע"ז (מ) במעלם אשר מעלו בי (מד) יען וביען במשפטי מאסו אף שהשכל מחייבם רק בשביל שהם מצות ה' מאסו בהם: ואת חקותי געלה נפשם וחש ה' לרפאותם, והקדים להם סדר הקללות והיסורים שבתו"כ עפ"י סדר רפואת הגוף, בתחלה בלתי ארסיים מפ' (יד) עד (יח) ואם עד אלה לא תשמעו לי ויספתי ליסרה אתכם שבע על חטאתיכם וגו' שהחליף בסמים אחרים, מפ' (יט) עד
הערות
הערות
הערות