מ"ג דברים יג ט
<< · מ"ג דברים יג · ט · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לא תאבה לו ולא תשמע אליו ולא תחוס עינך עליו ולא תחמל ולא תכסה עליו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
לֹא תֹאבֶה לוֹ וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו וְלֹא תַחְמֹל וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
לֹא־תֹאבֶ֣ה ל֔וֹ וְלֹ֥א תִשְׁמַ֖ע אֵלָ֑יו וְלֹא־תָח֤וֹס עֵֽינְךָ֙ עָלָ֔יו וְלֹֽא־תַחְמֹ֥ל וְלֹֽא־תְכַסֶּ֖ה עָלָֽיו׃
תרגום
| אונקלוס: | לָא תֵיבֵי לֵיהּ וְלָא תְקַבֵּיל מִנֵּיהּ וְלָא תְחוּס עֵינָךְ עֲלוֹהִי וְלָא תְרַחֵים וְלָא תְכַסֵּי עֲלוֹהִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | לָא תִיצְבוּן לְהוֹן וְלָא תְקַבְּלוּן מִנֵּיהּ וְלָא תֵיחוֹס עֵינֵיכוֹן עֲלוֹי וְלָא תְרַחֲמוּן וְלָא תְכַסּוּן בְּטוּמְרָא עֲלוֹי: |
רש"י (כל הפרק)
"לא תאבה לו" - (שם) לא תהא תאב לו לא תאהבנו לפי שנא' (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב
"ולא תשמע אליו" - בהתחננו על נפשו למחול לו לפי שנא' (שמות כג) עזוב תעזוב עמו לזה לא תעזוב
"ולא תחוס עינך עליו" - לפי שנא' (ויקרא יט) לא תעמוד על דם רעך על זה לא תחוס
"ולא תחמול" - לא תהפוך בזכותו
"ולא תכסה עליו" - אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוקרש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
וְלֹא תִשְׁמַע אֵלָיו. – בְּהִתְחַנְּנוֹ עַל נַפְשׁוֹ לִמְחֹל לוֹ. לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "עָזֹב תַּעֲזֹב עִמּוֹ" (שמות כג,ה), לָזֶה לֹא תַּעֲזֹב (ספרי שם).
וְלֹא תָחוֹס עֵינְךָ עָלָיו – לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ" (ויקרא יט,טז), עַל זֶה לֹא תָחוֹס (ספרי שם).
וְלֹא תַחְמֹל – לֹא תְּהַפֵּךְ בִּזְכוּתוֹ (שם) ).
וְלֹא תְכַסֶּה עָלָיו – אִם אַתָּה יוֹדֵעַ לוֹ חוֹבָה, אֵינְךָ רַשַּׁאי לִשְׁתֹּק (שם).
רמב"ן (כל הפרק)
"לא תאבה לו" - לא תהא תאב לו ולא תאהבנו לפי שנאמר (ויקרא יט יח) ואהבת לרעך כמוך את זה לא תאהב לשון רש"י מספרי (ראה סז) אבל בגמרא (סנהדרין סא) אמרו הא אבה ושמע חייב וכן הדבר כי אבה לשון רצון ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם (להלן כג ו) לא רצה לא אבה יבמי (להלן כה ז) ממה שאמר (שם) ואם לא יחפץ והנה לא תאבה לו בלב ולא תשמע אליו שתודה לו לומר כן אעשה אלך ואעבוד עבודה זרה שאמרת והוא חייב מיתה בהודאתו וכן דעת אונקלוס לא תקבל מיניה ואלו הלאוין כמו ולא תתאוה ולא תחמוד (לעיל ה יח) שאם התאוה בלב עובר בלאו הראשון ואם הוסיף לעשות כאשר חשב עובר גם בלאו השני
"ולא תחוס עינך עליו" - לרחם עליו שלא יומת ולא תחמל על הקורבה הנזכרת שיש לו עמך כענין שנאמר (מלאכי ג יז) כאשר יחמול איש על בנו העובד אותו
"ולא תכסה עליו" - מהעיד עליו בב"ד ובספרי (ראה סח) לא תחמול לא תלמד עליו זכות ולא תכסה אם אתה יודע לו חובה אינך רשאי לשתוק והכל טעם אחד כי הכסוי מן מכסה פשעיו (משלי כח יג) וכוסה קלון (שם יב טז) השתיקה מהגיד ואמר ולא יוספו לעשות כדבר הרע הזה כי הוא דבר מצוי יעשה תמיד לולי המשפט אבל ענין הנביא הנזכר איננו בתדירותספורנו (כל הפרק)
" לא תאבה לו" באמרו שתחקור לדעת אם כנים דבריו שע"ג פלוני כך מטיבה וכך מריעה:
" ולא תשמע אליו" ובזה האופן לא תשמע אליו ולא תקבל ממנו לעבוד שאם יהיה בדבר ספק אצלך אם הוא ראוי סוף שתשמע אליו כי ספק כזה לא יקרה אלא מחסרון התבוננות בגודל האל ית' וסדרו בעולם:מדרש ספרי (כל הפרק)
לא תאבה לו (ולא תשמע אליו). מכלל שנאמר (ויקרא יט) ואהבת לרעך כמוך, יכול אתה אוהב לזה? ת"ל לא תאבה לו.
מכלל שנאמר (שמות כב) עזוב תעזוב עמו, יכול אתה עוזב עם זה? ת"ל ולא תשמע [אליו].
מכלל שנאמר (ויקרא יט) ולא תעמוד על דם רעך, יכול אי אתה רשאי לעמוד על דמו של זה, ת"ל ולא תחוס עינך עליו.
ולא תחמול. לא תלמ(ו)ד עליו זכות.
ולא תכסה עליו. אם אתה יודע לו חובה, אי(ן) אתה רשאי לשתוק.
(סנהדרין לג) (ו)מנין שאם יצא מבית דין חייב, שאין מחזירים אותו לזכות? ת"ל כי הרוג (תהרג).
ומנין שאם יצא מב"ד זכאי, שמחזירים אותו לחובה? ת"ל תהרגנו.
ידך תהיה בו בראשונה להמיתו. מצוה ביד הניסת (שימות) [שימיתו], ואח"כ ביד כל אדם, שנאמר ויד כל העם באחרונה.מלבי"ם - התורה והמצוה
סז.
לא תאבה לו. רש"י ז"ל פי' על פי הספרי - לא תאהבנו. וכתב עליו הרמב"ן, אבל בגמ' אמרו "הא אם אבה ושמע - חייב". וכן הדבר, כי אבה הוא מענין רצון. וכן תרגם אונקלוס - "לא תקבל מניה".
ונראה שדרשת הספרי יוצא ממה שהיל"ל "לא תשמע אליו ולא תאבה", כי הכתוב ידבר תמיד בדרך לא זו אף זו, לא בהפך; שזה רבותא יותר שלא יאבה אף בלב. וגם כלל אזהרות אלה מיותרים, אחר שמצוה להרגו, פשיטא שלא ישמע אליו. וע"כ דרשו שהם אזהרות מיוחדות איך יתנהג עם המסית. כי אנו מצווים על אהבת ריעים ושלא לשנאותם, ואף בעובר עברה שמותר לשנאותו, אנו מצווים לעזוב השנאה כי יתן קולו בעת ירבץ תחת משאו. ויותר מזה הצווי לא תעמד על דם רעך . ומזהיר בהדרגה שלא יאהבנו.
וגדר פעל "אבה" שמתרצה בלב לחברו. ומשתתף לדעת חז"ל עם פעל אהב, ששרש שניהם אב. שע"י אהבתו יאבה בלב לדבריו. ואמר לא תאבה לו, ומוסיף - גם (=אפילו) במקום שצריך לשמוע קולו גם כשמותר לשנאותו - לא תשמע אליו למחול לו. ואף לא תחוס עינך כשטובע בנהר להצילו. והרמב"ם במנין המצות (יז , יח) מנה כדרשת הספרי, ובחבורו (ע"ז ה ה) כתב גם כדברי הגמ'. דאבה ושמע לדברי המסית, אפי' בדבור בעלמא - חייב. והרמב"ן במנין המצות נח תפס כדברי הגמ'. אבל במה שלא סלק בסוף הספר שני אזהרות מחשבונו של הרמב"ם, משמע שאין הדבר ברור לו, ואכמ"ל בזה.
סח.
ולא תחמול ולא תכסה עליו. התבאר אצלי ההבדל בין "חוס” ובין "חמל". שחוס הוא מה שאינו רוצה להשחית דבר שיש בו תועלת, וחמל הוא מצד טוב הדבר בעצמו.
וע"כ מפרש לא תחוס עין - אם טובע בנהר. שבזה יחוס מהשחית בן אדם כמוהו, שיש בו צורך לקבוץ המדיני. וחמל הוא אם רואה לו זכות, שאז הוא עצמו דבר טוב, כי י"ל זכות שלא יהרג.
ומ"ש לא תכסה - מבואר שהוא בשיודע לו חובה ומכסה הדבר ואינו מגלהו.
וממ"ש כי הרג תהרגנו - ר"ל שתהרגנו בכל אופן. למד שמחזירין אותו לחובה ולא לזכות, שהוא חלוף של כל חייבי מיתות, שמחזירין לזכות ולא לחובה. וכמ"ש בסנהדרין לג.