מ"ג דברים ה יא


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך יהוה אלהיך

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שָׁמ֛֣וֹר אֶת־י֥וֹם֩ הַשַּׁבָּ֖֨ת לְקַדְּשׁ֑֜וֹ כַּאֲשֶׁ֥ר צִוְּךָ֖֣ ׀ יְהֹוָ֥֣ה אֱלֹהֶֽ֗יךָ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
טַר יָת יוֹמָא דְּשַׁבְּתָא לְקַדָּשׁוּתֵיהּ כְּמָא דְּפַקְּדָךְ יְיָ אֱלָהָךְ׃
ירושלמי (יונתן):
עַמִי בְּנֵי יִשְרָאֵל הֲווֹ נַטְרִין יַת יוֹמָא דְשַׁבְּתָא לִמְקַדְשָׁא יָתֵיהּ הֵיכְמָא דְפַקֵּיד יַתְכוֹן יְיָ אֱלָהָכוֹן:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"שמור" - ובראשונות הוא אומר זכור שניהם בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו ובשמיעה אחת נשמעו (מכילתא)

"כאשר צוך" - (שבת פז) קודם מתן תורה במרה

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

שמור את יום וגו'. רבותינו ז"ל אמרו (ר"ה כ"ז א) זכור ושמור בדיבור א' נאמרו, ולדבריהם אפשר לו' כי אומרו כאשר צוך להעירם על שמור שנצטוו גם עליה מפי ה' יום המעמד, והכוונה בשמור אמרו ז"ל (מכילתא פסוק זכור) לשמור מלאחריו, ויש לדעת למה לא נאמרה שם שמור עם זכור, ואולי שנתכוון להפרידם לבל יחשבו שמאמר שמור הוא על זמן שבא עליו מאמר זכור שהוא מלפניו על זה הדרך שיזכור לשמור השבת, ובמה שהפרידם העיר שהם ב' מצות אחת בהכנסה ואחת ביציאה, ואולי כי לעולם לא אמר ה' אלא זכור אלא שאחת נשמעת מחברתה למביני דעת, וכשאמר ה' זכור נתכוון שיזכור בנתינת דעת עליו לבל יהיה לו שגיון בו וממוצא דבר אתה למד שגם על לאחריו הוא מצוה, והוא מה שפירוש משה במה שאמר שמור שגם הוא נכללת בזכור, וזה כתבתי בדרך אפשר:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

סמך שבת ללא תשא שבשניהם נאמר חלול לא תשבעו בשמי לשקר וחללת. מחלליה מות יומת:

שמור את יום השבת. ר"ת שאיה וס"ת רתם לומר לך הנדונים בשאיה וגחלי רתם נוחין בשבת:

<< · מ"ג דברים · ה · יא · >>