מ"ג במדבר כט א

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ובחדש השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּבַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֗דֶשׁ מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם כׇּל־מְלֶ֥אכֶת עֲבֹדָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וּבְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה בְּחַד לְיַרְחָא מְעָרַע קַדִּישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עֲבִידַת פּוּלְחַן לָא תַעְבְּדוּן יוֹם יַבָּבָא יְהֵי לְכוֹן׃

ירושלמי (יונתן):

וּבְיַרְחָא שְׁבִיעָאָה הוּא יַרְחָא דְתִשְׁרֵי בְּחַד לְיַרְחָא מְאָרַע קַדִישׁ יְהֵי לְכוֹן כָּל עִיבִידַת פּוּלְחָנָא לָא תַעַבְדוּן יוֹם יַבָּבָא יְהֵי לְכוֹן לִמְעַרְבְבָא סַטָנָא דְאָתִי לִמְקַטְרְגָא לְכוֹן בְּקַל יַבְּבוּתְכוֹן:

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

ובחדש השביעי וגומר עד ובחמשה עשר יום לחדש השביעי. אחרי שזכר קרבן חג המצות וחג השבועות צוה על יום תרועה וי"ה שהם בחדש השביעי. ואמר בו יום תרועה. ובפסיקתא דרשו כתוב יום תרועה לכם וכתוב אחר אומר זכרון תרועה יהיה לכם. היאך יתקיימו שני הכתובים הללו בזמן שהוא בא בחול יום תרועה יהיה לכם ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה. וע"ד הפשט יום תרועה הוא כמו זכרון תרועה צוה שיזכרו ענינם וכמו שאמרו מלכיות זכרונות ושופרות וזה יהיה באמצעות התרועה וכן זכר הכתוב שיהיה היום תרועה שהוא אסור במלאכה זולת אוכל נפש והוא אמרו כל מלאכת עבודה לא תעשו ושיקריבו על עולת התמיד פר אחד כבשים בני שנה שבעה ומנחתם ונסכיהם ושעיר החטאת לכפר על טומאת המקדש כמשפט. ולפי שהיה יום תרועה ראש החדש השביעי והיה בו גם כן מוסף ר"ח אמר שהיה המוסף ההוא מלבד עולת החדש. וכן זכר שבעשרה לחדש השביעי ההוא יענו את נפשותיה' והוא יום הכפורים שכבר צוה עליו בסדר אחרי מות ובאמור אל הכהנים וצוה שיקריבו ביום ההוא קרבן שוה למה שיקריבו ליום תרועה פר אחד איל אחד ז' כבשים ומנחתם ונסכיהם כמשפט כשעיר החטאת. ולפי שביום הכפורים היה שעיר החטאת אחר שנקרא חטאת הכפורים אמר בזה מלבד חטאת הכפורים. והנה צוה בקרבנות ההם בשני המועדים הקדושים האלה יום תרועה וי"ה לרמזים נכונים והם גם כן כפי שני הדרכים אשר זכרתי בשאר המועדים:

הדרך הא' שלהיות יום תרועה ר"ה ויום הדין לכל היצורים כמו שיורו עליה מצבי הגרמים השמימיים בעת חדוש הלבנה בחדש השביעי ההוא כמו שביארתי בסדר אמור אל הכהנים היתה הכונה בתרועה ההיא להעיר לבבות בני אדם בתשובה כדי שיהיה ה' שופטנו ה' מחוקקנו ה' מלכנו הוא יושיענו בשנה ההיא מהרעות שיורו עליהם המערכות השמימייות כמו שביארתי שמה שביום הכפורים נחתם לתשועה חיים והצלה ולכן כדי לרמוז לזה היו מליצים וזוכרים זכות אבותיהם והיה הפר זכר לאברהם ולכך היה פר אחד כי אחד היה אברהם והיה האיל זכר ליצחק שנעקד במקומו ושבעת הכבשים זכר ליעקב ובניו כי הנה בני לאה עם דינה היו שבעה ובני רחל כשנמנה יוסף לשנים עם בני האמהות היו גם כן שבעה ולכן היו שבעת הכבשים רמז להם כדי שזכותם יגן על בניה' וזרעם בימים ההמה וזהו הדרך התורני. ואמנם הדרך המדעי עיוני הוא שרמז הקב"ה בקרבנות אלו הימים שכל הגשמים העליונים עם היות הוראותיהם כוללות לכל בני עולם הנה הם לא ימשל בישראל בהוראותיהם בהיותם מזיקות כי ההשגחה העליונה תגין עליהם תפלטם ותושיעם ולזה צוה שיקריבו פר אחד שהוא רומז במקום הזה לגלגל העליון המקיף לכל. ואיל אחד רומז לגלגל השמיני גלגל המזלות ושבעה כבשים כנגד גלגלי שבעה כוכבי לכת והיו כלם נקרבות על מזבח השם לרמוז שהש"י בהשגחתו יבטלם וימשול עליהם כחפצו כי גדול מעל שמים חסדו. ומפני הרמזים האלו היו ביום התרועה וי"ה פר אחד ולא שני פרים כשאר המועדים איל אחד ולא שנים ז' כבשים ולא י"ד והתבאר ההדמות שיש בין המועדים האלה שבעבורו הושוו בקרבנותיהם. ועוד אזכור בשמיני חג עצרת. והותרו בזה השאלות הו' והז' והח':

מ"ג במדבר · כט · א · >>