פתיחת התפריט הראשי

מ"ג במדבר יב יב

מקראות גדולות במדבר


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמו ויאכל חצי בשרו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אַל נָא תְהִי כַּמֵּת אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אַל־נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָׂרֽוֹ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
לָא כְעַן תִּתְרַחַק דָּא מִבֵּינַנָא אֲרֵי אֲחָתַנָא הִיא צַלִּי כְעַן עַל בִּשְׂרָא מִיתָא הָדֵין דְּבַהּ וְיִתַּסֵּי׃
ירושלמי (יונתן):
בְּבָעוּ מִינָךְ לָא תֶהֱוֵי מִרְיָם אַחֲתָן מְצָרְעָא מְסָאֲבָא בְּאָהֵילָא כְּמֵיתָא דְהִיא מְדַמְיָא לְוַלְדָא דְאִישְׁלַם בִּמְעֵי אִמֵיהּ תִּשְׁעָא יַרְחִין וְכֵיוָן דְיִמְטָא קִיצָא לְמִפּוֹק לְעַלְמָא וְאִתְאָכִיל פַּלְגוּת בִּישְרֵיהּ בִּזְמַן דְיַתְבָא אִמֵיהּ עַל מַתְבְּרָא וִימוּת וַלְדָא וּמַפְקָא יָתֵיהּ חַיְתָא כַּד מְחַתֵּיךְ הֵיכְדֵין כַּד הֲוֵינָן בְּאַרְעָא דְמִצְרַיִם הֲוַת מִרְיָם אַחֲתָן חַמְיָא יָתָן בְּגָלוּתָן וּבְטִלְטוּלָן וּבְשִׁעֲבּוּדָן וּכְדוּ מְטַת זִמְנָא לְמִפַּק וּלְמֵירוּת יַת אַרְעָא דְיִשְרָאֵל הָא כְדוּן הִיא מִתְמְנָעָא מִינָן בְּמָטוּ מִינָךְ רִבּוֹנִי צַלִי כְעַן עֲלָהּ וְלָא נוֹבְדָא זְכוּתָא מִגוֹ קְהָלָא:
ירושלמי (קטעים):
לָא בְּבָעוּ תֶּהֱוֵי מִרְיָם אֲחַתְנָן מְצָרְעָא מְטַמְאָה בְּאָהֳלָה כְּמֵיתָא אֲרוּם הֵיךְ מַה דְהָדֵין וַלְדָא דַהֲוָה בְּמֵעַיָא דְאִמֵיהּ תִּשְׁעָה יַרְחִין בְּמַיָא וּבְאֵישָׁתָא וְלָא מַנְזִיק וְכֵיוַן דִי מְטָא קִיצֵיהּ לְמִפּוֹק מִן מְעוֹי דְאִמֵיהּ אִתְאָכִיל פַּלְגוּת בִּשְׂרֵיהּ כֵּן הֲוַת מִרְיָם אֲחַתְנָן מְטַרְפָא עִמָנָא בְּמַדְבָּרַיָא וַהֲוַת עִמָן בְּעַקְנָא וְכֵיוַן דְיִמְטָא קִיצִין לְמֵיעַל לְאַרְעָא דְיִשְרָאֵל לְמָא הִיא מִתְמְנַע מִינָן צַלִי כְעַן עַל בִּישְרָא מֵיתֵי וְיֵיחֵי וְלָא נֵיבַד זַכְוָותָא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אל נא תהי" - אחותנו זו

"כמת" - שהמצורע חשוב כמת מה מת מטמא בביאה אף מצורע מטמא בביאה

"אשר בצאתו מרחם אמו" - אמנו היה לו לומר אלא שכינה הכתוב וכן חצי בשרו חצי בשרנו היה לו לומר אלא שכינה הכתוב אשר מאחר שיצאה מרחם אמנו היא לנו כאילו נאכל חצי בשרנו כענין שנאמר (בראשית לז) כי אחינו בשרנו הוא ולפי משמעו אף הוא נראה כן אין ראוי לאח להניח את אחותו להיות כמת

"אשר בצאתו" - מאחר שיצא זה מרחם אמו של זה שיש כח בידו לעזור ואינו עוזרו הרי נאכל חצי בשרו שאחיו בשרו הוא ד"א אל נא תהי כמת (ספרי) אם אינך רופאה בתפלה מי מסגירה ומי מטהרה אני א"א לראותה שאני קרוב ואין קרוב רואה את הנגעים וכהן אחר אין בעולם וזהו אשר בצאתו מרחם אמו

מדרש ספרי (כל הפרק)(כל הפסוק)

אל נא תהי כמת. מה המת מטמא באהל - אף מצורע מטמא בביאה. אמר אהרן: נמצאתי מפסיד לאחותי, שאיני יכול לא לסוגרה ולא לטמאה, ולא לטהרה. לפי דרכינו למדנו שהיה אהרן דורש אין אדם רואה בנגעי קרוביו:

אשר בצאתו מרחם אמו. מרחם אמנו, אלא שכינה הכתוב בדבר:

ויאכל חצי בשרו. חצי בשרנו היה צריך לומר, כענין שנאמר בראשית לז כי אחינו בשרנו הוא.

<< · מ"ג במדבר · יב · יב · >>