מ"ג במדבר ט יג
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והאיש אשר הוא טהור ובדרך לא היה וחדל לעשות הפסח ונכרתה הנפש ההוא מעמיה כי קרבן יהוה לא הקריב במעדו חטאו ישא האיש ההוא
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהָאִישׁ אֲשֶׁר הוּא טָהוֹר וּבְדֶרֶךְ לֹא הָיָה וְחָדַל לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ כִּי קָרְבַּן יְהוָה לֹא הִקְרִיב בְּמֹעֲדוֹ חֶטְאוֹ יִשָּׂא הָאִישׁ הַהוּא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהָאִישׁ֩ אֲשֶׁר־ה֨וּא טָה֜וֹר וּבְדֶ֣רֶךְ לֹא־הָיָ֗ה וְחָדַל֙ לַעֲשׂ֣וֹת הַפֶּ֔סַח וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ כִּ֣י ׀ קׇרְבַּ֣ן יְהֹוָ֗ה לֹ֤א הִקְרִיב֙ בְּמֹ֣עֲד֔וֹ חֶטְא֥וֹ יִשָּׂ֖א הָאִ֥ישׁ הַהֽוּא׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְגוּבְרָא דְּהוּא דְּכֵי וּבְאוֹרַח לָא הֲוָה וְיִתְמְנַע מִלְּמַעֲבַד פִּסְחָא וְיִשְׁתֵּיצֵי אֲנָשָׁא הַהוּא מֵעַמֵּיהּ אֲרֵי קוּרְבָּנָא דַּייָ לָא קָרֵיב בְּזִמְנֵיהּ חוֹבֵיהּ יְקַבֵּיל גּוּבְרָא הַהוּא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְגַבְרָא דְהוּא דְכֵי וּבְאוֹרַח עַלְמָא לָא אִסְתָּאֵב וּמִבָּרָא לְסִיקוּף מַשְׁכְּנֵיהּ לָא הֲוָה וּפְסַק מִלְמֶעֱבַד קוּרְבַּן פִּסְחָא דְנִיסָן וְיִשְׁתֵּיצֵי בַּר נְשָׁא הַהוּא מֵעַמֵיהּ אֲרוּם קוּרְבָּנָא דַיְיָ לָא קְרֵיב בְּזִמְנֵיהּ חוֹבֵיהּ יְקַבֵּיל גַבְרָא הַהוּא: |
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
כז. וחדל לעשות הפסח אין וחדל אלא כל שיכול לעשות ולא עשה, ושיערו חכמים כל שהיה בשעת שחיטת הפסח מן המודיעים ולפנים. וכן [מדתה] לכל [רוח] (מדתה).
ונכרתה אין ונכרתה אלא הפסקה. הנפש ההיא מזידה, דברי ר' עקיבא. מעמיה ועמה שלם.
כח. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו על פסח ראשון ענש כרת. אתה אומר על פסח ראשון שדוחה את השבת ודוחה את הטומאה, או לא אמא אלא על פסח שני. אמרת, כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה.
כט. חטאו ישא האיש ההוא אין לי אלא איש, אשה מנין. תלמוד לומר ונכרתה הנפש ההיא להביא את האישה.
מלבי"ם - התורה והמצוה
כו. יעשו אותו, ממ"ש בלשון רבים משמע שקאי על הצבור. כמה שאמרתי באילת השחר ( כלל קמא ). על זה משיב שתפס לשון רבים מפני שהשואלים היו רבים, כמ”ש ויהיו אנשים. ובא התשובה על מה ששאל (כנ"ל בהעלותך כג ). ור ' נתן משיב שנתמעט ממ"ש איש איש שמעט צבור (כמ"ש בפסחים דף סו ע”ב ובחולין דף כח) ותקנתי כנוסח הגר"א.
כז. וחדל לעשות הפסח , משמע שהיה ביכלתו לעשות וזה כשלא היה רחוק ט"ו מיל כר”ע ( בהעלותך כד ) שמ"ש דברי רבי עקיבא מוסב לכאן, לא עמ”ש הנפש ההיא מזידה. וכן במכילתא ( בא נז ) מ”ש מזידה דברי ר"ע, מחקו הגר"א, שנשתרבב הלשון מכאן. ומ"ש ונכרתה וכו' התבאר בפרטות ( צו קלב ).
כח. כי קרבן ה' לא הקריב במועדו , ברייתא זו כר”נ בפסחים (בדף צא) שרק על פסח ראשון ענשו כרת. שמ”ש כי קרבן ה' לא הקריב במועדו מדבר בפסח ראשון שלכן אמר במועדו. כי פסח ראשון דוחה שבת וטומאה, משא"כ אם ידבר כפסח שני איך אמר במועדו הלא פסח שני אינו דוחה טומאה. ושואל אתה אומר, ר"ל אתה אומר שמדבר בפסח ראשון מצד שדוחה טומאה, נאמר שמדבר בפסח שני וגם הוא ידחה טומאה. על זה משיב כל עצמו אינו בא אלא מפני הטומאה, כן יש ליישב גירסת הספרים.
אולם בילקוט גריס על פסח ראשון ענוש כרת א"א על פסח ראשון או לא ענש אלא על פסח שני, אמרת איזו מועד זה ראשון. דבר אחר כי קרבן ה' לא הקריב במועדו, בא הכתוב ולימד על פסח שני שדוחה את השבת. או ידחה את הטומאה וכו'. וגירסא זו נמצאת בתוס' יומא (נא) ונתקשו בה מאוד, שתחילה סובר כר' נתן ואחר כך כרבי. שמה שאמר כי קרבן וכו', קאי על פסח שני. בפרט שהספרי סתם לקמן ( בהעלותך ל ) כר' נתן עיי"ש. וגם גירסת הגר"א דחוק, ולכן הנחתי בפנים הגירסא הישנה.
כט. חטאו ישא האיש ההוא כבר התבאר באיילת השחר שכל מקום שכתוב איש י"ל להוציא אשה. אבל נפש כולל גם אישה. ובילקוט סיים, ר"ש אומר חטאו ישא האיש ההוא להוציא את האישה. ועיי' בפסחים (דף צא ע"ב).
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
וחדל. ב' במסרה הכא ואידך וחדל לעולם דפסח בכרת וזה הוא וחדל לעולם לעולמו של יובל דהיינו חמשים שנה כדין חייבי כריתות דלא מפקי חמשים:
ונכרתה הנפש ההוא. ס" ת אשה לומר לך אחד האיש ואחד האשה בכלל עונשין: