מ"ג במדבר ו כ
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והניף אותם הכהן תנופה לפני יהוה קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה ואחר ישתה הנזיר יין
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהֵנִיף אוֹתָם הַכֹּהֵן תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה קֹדֶשׁ הוּא לַכֹּהֵן עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְעַל שׁוֹק הַתְּרוּמָה וְאַחַר יִשְׁתֶּה הַנָּזִיר יָיִן.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהֵנִיף֩ אוֹתָ֨ם הַכֹּהֵ֥ן ׀ תְּנוּפָה֮ לִפְנֵ֣י יְהֹוָה֒ קֹ֤דֶשׁ הוּא֙ לַכֹּהֵ֔ן עַ֚ל חֲזֵ֣ה הַתְּנוּפָ֔ה וְעַ֖ל שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֑ה וְאַחַ֛ר יִשְׁתֶּ֥ה הַנָּזִ֖יר יָֽיִן׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִירִים יָתְהוֹן כָּהֲנָא אֲרָמָא קֳדָם יְיָ קוּדְשָׁא הוּא לְכָהֲנָא עַל חַדְיָא דַּאֲרָמוּתָא וְעַל שָׁקָא דְּאַפְרָשׁוּתָא וּבָתַר כֵּן יִשְׁתֵּי נְזִירָא חַמְרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְיָרִים יַתְהוֹן כַּהֲנָא אֲרָמָא קוּדְשָׁא הוּא לְכַהֲנָא עַל חַדְיָא דַאֲרָמוּתָא וְעַל שׁוֹקָא דְאַפְרָשׁוּתָא וּמִבָּתַר כְּדֵין יִשְׁתֵּי נְזִירָא חַמְרָא: |
רש"י
"על חזה התנופה" - מלבד חזה ושוק הראוים לו מכל שלמים מוסף על שלמי נזיר הזרוע הזה לפי שהיו שלמי נזיר בכלל ויצאו לידון בדבר החדש להפרשת זרוע הוצרך להחזירן לכללן לידון אף בחזה ושוק
[יג] מלבד חזה התנופה הראוים לו מכל שלמים. כלומר, שאין פירושו מלבד חזה התנופה ושוק התרומה מן הקרבן הזה, דלשון 'מלבד חזה התנופה ושוק התרומה' משמע שכבר כתב במקום אחר, שכן משמע 'מלבד', כלומר שיתן לו הזרוע לבד מה שמחויב שנתבאר במקום אחר, דהיינו חזה התנופה ושוק התרומה (ויקרא ז', ל"ד). ומפני שהוקשה לו, אם כן דבכל שלמים יש חזה התנופה ושוק התרומה, אם כן למה כתב כאן, פשיטא שהם בכלל שאר שלמים, ותירץ וכו':
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עַל חֲזֵה הַתְּנוּפָה – מִלְּבַד חָזֶה וָשׁוֹק הָרְאוּיִים לוֹ מִכָּל שְׁלָמִים, מוּסָף עַל שַׁלְמֵי נָזִיר, הַזְּרוֹעַ הַזֶּה. לְפִי שֶׁהָיוּ שַׁלְמֵי נָזִיר בִּכְלָל, וְיָצְאוּ לִדּוֹן בַּדָּבָר הֶחָדָשׁ, לְהַפְרָשַׁת זְרוֹעַ, הֻצְרַךְ לְהַחֲזִירָן לִכְלָלָן, לִדּוֹן אַף בְּחָזֶה וָשׁוֹק (ספרי לז).
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
לפני ה' במזרח (מנחות סא) שבכל מקום שנאמר לפני ה' הוי אומר במזרח עד שיפרוט לך הכתוב.
קלד. קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה, למה נאמר. לפי שאתה אומר (ויקרא ז) כי את חזה התנופה ואת שוק התרומה לקחתי, אף שלמי נזיר במשמע הרי הכתוב מוציאם מכללם. שמענו הפרשת זרוע, איו לי אלא הפרשת הזרוע הפרשת חזה ושוק מנין. ודין הוא ומה אם שלמי יחיד שאין טעונין הפרשת הזרוע טעונין חזה ושוק, שלמי נזיר שטעונין הפרשת זרוע אינו דין שיהיו טעונין הפרשת חזה השוק. אם זכיתי מן הדין מה תלמוד לומר קדש הוא לכהן על חזה התנופה אלא כל דבר שהיה בכלל ויצא לדון בדבר החדש אי אתה יכול לההזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו דברי ר' אליעזר
מלבי"ם - התורה והמצוה
קלג. והניף וכו' התבאר למעלה בפ' סוטה ( נשא עא ) עיי"ש.
קלד. קדש הוא לכהן על חזה התנופה ועל שוק התרומה , לפי הפשט שיניף הזרוק והלחם על חזה התנופה כי היה הסדר חלבים מלמטה וחזה ושוק למעלה מצוה שהזרוע והלחם יהיה עליהם. אולם זה נדע ממילא כי כ”מ שיש לחם הלחם בא למעלה כמה שאמר במנחות (דף סב) וגם ממה שאמר קודש הוא לכהן על חזה התנופה, משמע שעקר בא ללמד שהכהן יקח גם חזה ושוק. כי יש סברא שאחר שיצא לידון בדבר החדש שיקח הזרוע, יצא מכלל השלמים לענין חזה ושוק. ובפרט למה שאמרנו בהתו"ה צו ( צו קנב ) שהשוק הוא נגד הזרוע בחולין. ועל כן מיחס שם נתינתם לבעלים. ויש לטעות שפה שלוקח הזרוע לא יקח חזה ושוק.