מ"ג במדבר ו טז
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
והקריב הכהן לפני יהוה ועשה את חטאתו ואת עלתו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וְהִקְרִיב הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה וְעָשָׂה אֶת חַטָּאתוֹ וְאֶת עֹלָתוֹ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְהִקְרִ֥יב הַכֹּהֵ֖ן לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וְעָשָׂ֥ה אֶת־חַטָּאת֖וֹ וְאֶת־עֹלָתֽוֹ׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וִיקָרֵיב כָּהֲנָא קֳדָם יְיָ וְיַעֲבֵיד יָת חַטָּתֵיהּ וְיָת עֲלָתֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וִיקָרֵב כַּהֲנָא קֳדָם יְיָ וְיֶעֱבַד יַת חַטָאתֵיהּ וְיַת עֲלָתֵיהּ: |
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
חלות, וגבי מנחת מאפה תנור ותודה אמר חלות מצות ורקיקי מצות שכן הסדר, והקדים פה מצות שהוא שם הכלל ושם חלות ורקיקים הוא הפרט ללמד שאין בכלל אלא מה שבפרט, ועמ"ש בהתו"ה צו (סי' קח) ותבין, וזה מובא במנחות (דף ע"ח): "קכז "ומנחתם ונסכיהם, ר"ל של עולה ושלמים, וצ"ל זה מפני שהיה בכלל של נדר ונדבה שטעון נסכים ויצא מן הכלל שצריך לחם, החזירו לכללו, אולם יש לטעות שמנחתם ונסכיהם קאי אכולהו גם אחטאת, כמו שחטאת מצורע טעון נסכים, לכן אמר שנית ואת האיל יעשה זבח שלמים על סל המצות ומנחתו ונסכו, שפי' שיעשה האיל לשמו שיזבחנו לשם שלמים ואז הלחם כשר, כמ"ש שאין הלחם מתקדש אלא בשחיטת הזבח לשמו ואם נשחט שלא לשמו לא קדש הלחם שבא בגלל שלמים, אבל מנחתו ונסכו יקריב תמיד, ולמה משמיע זאת ע"כ שבא ללמד שרק הנדבה טעון נסכים לא חטאת, כדין דבר שהיה בכלל ויצא שמלמד על הכלל כולו: