מ"ג אסתר ח ט
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקראו ספרי המלך בעת ההיא בחדש השלישי הוא חדש סיון בשלושה ועשרים בו ויכתב ככל אשר צוה מרדכי אל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהדו ועד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשנו ואל היהודים ככתבם וכלשונם
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי הַמֶּלֶךְ בָּעֵת הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקָּרְא֣וּ סֹפְרֵֽי־הַמֶּ֣לֶךְ בָּֽעֵת־הַ֠הִ֠יא בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֮ בּוֹ֒ וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכׇל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מׇרְדֳּכַ֣י אֶל־הַיְּהוּדִ֡ים וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ וְשָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר ׀ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֗וּשׁ שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם׃
תרגום שני (כל הפרק)
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
כִּלְשֹׁנוֹ – הוּא הַדִּבּוּר.
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- למה המתין עד כ"ג סיון :
ויקראו, פי' מהרא"א שהמתין עד כ"ג סיון מפני שרצה שהרצים בעצמם שהובילו איגרות המן יובילו גם איגרות האלה ובזה יאמינו את דבריהם, והם לא שבו עד כ"ג סיון, וטעם נכון הוא.
והנה מרדכי הוסיף לכתוב גם אל היהודים, ובזה נתן תוקף אל האיגרות האחרונות כי השרים אשר הגיעו אליהם שני הספרים, ממילא נתן להם רשות לעשות כמו שירצו, כי שתי הפקודות נשארו בתקפם, אבל אחר שהגיעו הספרים האחרונים אל אנשים אשר לא הגיעו אליהם הספרים הראשונים, גילה דעתו שלא נתן ברירה לעשות כמו שירצו, כי האנשים שלא השיגו הספרים הראשונים אין בידם רק הפקודה השנית ובזה ממילא הפקודה השנית קיימת ומבטלת הראשונה :מדרש רבה
פרק ח/פסוק ט
ויקראו סופרי המלך וגו' (אסתר ח, ט) הוצרך לכתוב בעת ההיא אף כי מפרש אחריו הזמן בפירוש בחודש סיון ואם הכתוב ר"ל כי המעשה שנזכר לפני זה היה בעת ההיא שזכר בי"ג בניסן וכשם שמעשה שזכר אח"כ היה בי"ג בסיון כך המעשה שנזכר לפניה זה היה בי"ג בסיון דהיינו מה שאמר ואתם כתבו על היהודים כטוב בעינכם (שם ח) ולא היה הפסק בין הצווי שאמר ואתם כתבו על היהודים ומה שקראו את סופרי המלך לכתוב כי לא היו ממתינין בזה א"כ היה ראוי שיכתב הזמן למעלה במעשה שלפני זה בפירוש ויכתוב אח"כ ויקראו סופרי המלך בעת ההוא ולא לכתוב הזמן במעשה הזה, ואף כי יש לתרץ קושיא זאת כי דבר זה מפני כי עיקר הזמן הזה הוא בכ"ג בסיון והוא שייך אל הכתיבה, א"כ עוד קשה למה המתינה אסתר שלא תפול לפני רגליו מן י"ז של חודש ניסן עד כ"ג סיון, ונראה מפני כי שלח אחשורוש לפני זה כמו ג' ימים להרוג ולאבד את כל היהודים ואם יכתוב לאחר ג' ימים שהיהודים יעמדו על נפשם ויהרגו בשונאיהם דבר זה נראה כמו סכלות ויחשבו כי מעשיו של מלך בשגעון הוא ינהג וכמו שאמרו אם לא היו האגרות הראשונות שכתב המלך להיות כל איש שורר בביתו שנראה דבר זה סכלות לא נשתייר בשונאיהם של ישראל שריד ופליט שכאשר הגיעו להם הכתבים להרוג ולאבד את כל היהודים לא היו ממתינין עד י"ג אדר רק מיד היו (ספר אור חדש עמוד ר) הורגים בהם ובשביל שראו כי כתביו אין בהם ממש רק דברי שבוש כאשר כתב להם להיות כל איש שורר בביתו ולכך לא היו משגיחים על הכתבים לעשות מעשה מיד וכך אם כתב להם מיד שהיהודים יהרגו בשונאיהם לא היו סומכים כלל על זה כי נראה כי בשגעון ינהג ולכך המתינו עד הזמן הזה מי"ג בניסן עד כ"ג, ומעתה אין זה גנאי כי אפשר ויכול להיות שנתחדש בזמן הזה דברים עד שאפשר שיהיה נהפך הדבר ולא יתלו בהנהגת המלך לומר כי הנהגתו שלא כסדר ולכך אף על גב שכתוב הזמן בפירוש מכל מקום שלא תאמר כי היה דבר זה שהיה בכ"ג בסיון דרך מקרה והיה אפשר שיהיה קודם והיה זה תמיה שעכבה כ"כ ולכך אמר בעת ההיא בכ"ג בסיון כי דוקא אחרה הדבר עד כ"ג בסיון מטעם אשר התבאר למעלה שלא יהיה נראה הנהגתו שלא כסדר הראוי כאשר יכתוב דבר אחד ובתוך ג' או ד' ימים יכתוב ההפך לכך המתינה הזמן הזה, ועוד נראה כי לכך המתינה אסתר עד כ"ג בסיון כי הלך אחשורוש מהפך אל הפך כי מתחלה היה הגזירה שזרע המן יאבדו את היהודים ועתה נהפך זה שהיהודים יהיו מאבדים זרע עמלק ואוהביו ולכך היה בין זה לזה שבעים יום כי מן יום י"ג בניסן ועד סוף ניסן י"ח ימים ואייר הוא כ"ט וכ"ג סיון הכל ביחד שבעים, כי עמלק הוא ראש לשבעים אומות אשר הם מתנגדים אל ישראל וכדכתיב ראשית גוים עמלק (במדבר כד, כ) ושבעים אומות בודאי הם הפך לישראל ולפיכך מן יום שנכתב כי זרע עמלק ישלטו ביהודים עד יום שכתב כי היהודים יהיו מאבדים את עמלק היה שבעים יום כנגד שבעים אומות שכ"כ הם רחוקים זרע עמלק שהם ראשית הגוים מן ישראל, ואע"ג כי עצם האבוד היה בי"ג באדר והוא היום שהיה נגזר על היהודים דבר זה ענין אחר כי זה היה מפני שהגורל שהפיל המן על היהודים לאבדם נהפך עליו לכך היו ביום אחד אבל היום שנכתבו הכתבים על זה לא בא הגורל שלא היה הגורל רק על האבוד ודבר זה נהפך עליו ולפיכך יום כתיבת הכתבים היו רחוקים זה מזה כמו שהם רחוקים היהודים מזרע עמלק, ועוד יש לומר כי כאשר גאלם הש"י כאלו יצאו ישראל מן שבעים אומות ולפיכך היו ישראל בצרה כאשר בא המן עליהם שבעים יום כנגד שבעים אומות ולא יצאו מצרת המן עד כ"ג בסיון שאז נשלחו הכתבים לכל הארצות ויצאו מן הצרה ונחשב להם כאלו יצאו מצרת כל שבעים אומות אבל כל זמן שלא יצאו הכתבים עדיין היו בצרה ולכך נאמר בעת ההיא כי דוקא באותה שעה היה ראוי לשלוח הספרים ולא קודם לכן כלל כך ראוי לומר אבל הפירוש הראשון הוא עיקר,