ליקוטי הלכות/יורה דעה/הלכות גרים/הלכה ג

סעיף כו

...כי יש שני בחינות במשפט. האחד מה שהאדם צריך לשפוט את עצמו בכל יום, דהיינו להתבודד בינו לבין קונו ולפרש שיחתו לפניו יתברך ואת כל אשר עם לבבו ישיח לפני ה' יתברך ויחשוב דרכיו וישפוט עצמו על כל דרכיו, אם כך ראוי לו לבלות ימיו חס ושלום בדרכים כאלה. ובחינה שניה של משפט הוא לכלכל דבריו במשפט דהיינו שידע איך לדבר ועם מי לדבר ולהמשיך בהם חכמתו. וזה מרומז בדברי רבינו ז"ל במאמר הנ"ל (תורה נ"ט) שניזכר שם שתי בחינות, כמו שמבואר שם: "ואש המלאך הזה נעשה מבחינת משפט, שמכלכל דבריו במשפט, שאדם שופט את עצמו", והם שני בחינות: "שמכלכל דבריו" - הוא בחינה אחת, "שאדם שופט את עצמו" הוא בחינה שניה, ובסוף מבואר יותר, כמו שכתוב שם "כי על ידי שמכלכל דבריו במשפט - על ידי זה יכול ללמד לתלמידים חכמתו, עיין שם.