ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות תפילה/הלכה א

הלכה א

אות א

בקיץ אומרים מוריד הטל ובחורף מוריד הגשם ואם לא אמר גשם מחזירין אותו ובטל אין מחזירין אותו. כי טל וגשם נעשין על ידי לימוד התורה בבחינת (דברים ל"ב) יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי. והעיקר תלוי בהתפלה. כי כל לימוד התורה תלוי בהתפלה כמו שאמר רבינו (סימן ח') בבחינת (יואל ד') ומעין מבית ה' יצא עיין שם. וזה יערוף כמטר וכו' כי שם ה' אקרא היינו בחינת תפלה שעל ידי זה זוכין לשכל ללמוד תורה שעל ידי זה נעשה טל ומטר כנ"ל. כי איתא בדברי רבינו (בסימן קנ"ט) שעל ידי לימוד התורה אזי כשזוכה שתורתו עולה להשכינה נעשה מזה שפע רוחניות ושפע גשמיות וזה ימין ושמאל שיש בהתורה עיין שם. אבל מי שאין תורתו עולה להשכינה ומטבע התורה להתעלות ובתוך כך נעשה לילה ומכין עליו הגרדיני נימוסין ונעשה מזה ט"ל תורה או להיפך עיין שם וזה בחינת ימין ושמאל וכו' עיין שם היטב. וזה בחינת טל וגשם כי שפע גשמיות הוא בחינת גשם כי כל ההשפעות מכונין בשם גשם. כי כשהלימוד עולה להשכינה והשכינה היא בחינת אמונה על כן נעשה מזה בחינת גשמים שהם בחינת אמונה כמו שאמר רבינו במקום אחר (לקוטי תנינא סימן ה'). ועל כן בחורף שעיקר לימוד התורה בלילה כי אז נאמר לא איברי ליליא אלא לגירסא והלילה הוא בחינת אמונה כמו שכתוב (תהלים צ"ב) ואמונתך בלילות ועל כן הלימוד שלומדין אז היא עולה להשכינה שהיא בחינת אמונה. כי הלימדו שלומדין בלילה הוא קרוב יותר לעלות אל השכינה הן מצד האדם הן מצד השכינה כביכול. כי האדם יכול לבטל עצמו ולדבק עצמו בו יתברך יותר בלילה מביום מחמת שאז נחים העולם מרדיפת העולם הזה כמו שאמר רבינו (סימן נ"ב) וגם השכינה היא סמוכה להאדם הלומד בלילה ומקשבת לקולו כמו שכתוב (איכה ב') קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נוכח פני ה'. נוכח פני ה' דייקא כי השכינה קרובה אליו והוא נוכח פני ה' ממש. כי בלילה השכינה היא בעולמות התחתונים. ואז כביכול ולא מצאה היונה מנוח וכו'. ועיקר מנוחתה אצל האדם הלומד אז בבחינת גם צפור מצאה בית כמו שכתוב בתיקונים. ועל כן בחורף שהלימוד בלילה והיא עולה להשכינה שהיא בחינת אמונה כנ"ל על כן נעשה מזה בחינת גשמים כנ"ל ועל כן אומרים אז בתפלה מוריד הגשם. אבל בקיץ שעיקר הלימוד ביום כי אז נאמר לא איברי ליליא אלא לשינתא. וביום לאו כל אדם זוכה שיהיה לימודו עולה להשכינה. כי אז אין האדם יכול לבטל עצמו כל כך מחמת טרדת העולם. וגם השכינה אז בעולמות העליונים על כן רוב הלימוד של הימים נעשה מהם בחינת טל כנ"ל שזה נעשה מהלימוד של יום דייקא על ידי שמכין עליו אותן הידועים היוצאין בלילה כנ"ל. ועל כן אומרים בקיץ מוריד הטל וכנ"ל. ועל כן אם לא אמר טל אין מחזירין אותו כי טל אינו נעצר כי זה נעשה על כל פנים. כי מכל הלימודים נעשה על כל פנים טל כנ"ל. אבל אם לא אמר גשם מחזירין אותו. כי הגשמים יכולין להיות נעצרין ח"ו כשאין הלימוד כהוגן ואינו בבחינת אמונה שיעלה להשכינה כנ"ל. ועל כן מחמת שהוא נעצר לפעמים ואינו נעשה על כל פנים על כן צריך להזכירו כדי לעוררו כמו שפירשו רז"ל. ועל כן אומרים טל וגשם בברכה שניה. כי אז נעשה הימין והשמאל של השכינה כמובא ואז יכולין להמשיך טל וגשם שנעשה מהלימוד התורה שיש בהם גם כן ימים ושמאל כנ"ל. ועל כן מתחילין לומר גשם בשמיני עצרת כי אז מתוועדין יחד עם השכינה. כמו שכתוב (עיין מדרש רבה שיר השירים פרק ז') בבקשה מכם עכבו עמי עוד יום אחד קשה עלי פרידתכם וכמובא בספרים. ובמוסף של יום טוב הראשון של פסח מתחילין לומר טל. כי בליל הראשון של פסח הוא מוחין דגדלות ואחר כך חוזרין לקטנות המוחין בחינת ספירה שמתחילין למנות וליטהר. כי מתחלה המוחין שלא כסדר ואחר כך חזרו לילך כסדר כמובא בספרים. ועל כן במנחה של יום טוב הראשון שאז מתחיל להתעורר בחינת הלילה השניה של פסח שאז הוא בחינת התרחקות ועל כן מתחילין אז טל כנ"ל. כי כן נפסק הדין בשמיני עצרת ואין פוסקין גשם עד המנחה רק שבמוסף מודיע השליח צבור בתפלתו שבקול רם שלא לומר גשם עוד כי אם טל. וזה שאמרו רז"ל (עירובין ס"ה) לא איברי ליליא אלא לשינתא. וזה קאי על הקיץ. ואז עיקר לימוד התורה ביום. על כן צריך בלילה דייקא לישן כדי לקבל ולשאוב מהאויר לקבל התורות שנתפזרו לשם: