ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות שבועות

שבועות הלכה א

ענין שבועות שהיא קבלת התורה על-פי המאמר "אשרי העם השגחה" סימן יג:

והכלל להמשיך השגחה שלמה הוא על-ידי שבירת תאות ממון ושבירתה על-ידי צדקה. כי על-ידי שבירת תאות ממון נמתק הדין ונמשך החסד ונתגלה בחינת משיח ובנין הבית ונמשך דעת ועל-ידי זה יכולין לגלות תורה בעולם, כי על-ידי הדעת יכולין לקבץ ולקח נפשות בבחינת ולוקח נפשות חכם ואזי עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה. ועל-ידי זה זוכין להשגחה שלמה, כי התורה היא בחינת הראות, בחינת תלת גונין דעינא ובת עין, ועל-ידי זה שאנו סמוכים להתורה אנו סמוכין להראות ואזי כח הראות בא בבחינת הכאה ואזי אנו חוזרין ונצטירין בעיניו, שזה בחינת השגחה שלמה, אבל העובדי כוכבים הרחוקים מן התורה השגחתם הוא רק מחצי הראות וכו'. וזה בחינת תקונא דמרכבתא עילאה ומרכבתא תתאה, שהם בחינת שני שינין, בחינת שני שכליות, כי יש שכל של בחינת לקיחת הנפשות ויש שכל שני שעולה עמהם ומביא תורה, שהם בחינת שין של שלשה ראשים ושין של ארבעה ראשים וכו' (עין שם כל זה היטב):

אות א

וזה בחינת שבועות שנקרא עצרת כנישו ואספה, הינו בחינת שלוקח ומאסף הנפשות שעל-ידי זה נעשה בחינת שבועות, דהינו קבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת פסח שקודם לשבועות שהוא הכנה לקבלת התורה בשבועות, כי פסח הוא בחינת אברהם איש החסד, שזה בחינת רוח נדיבה, בחינת צדקה, שעל ידה משברין תאות ממון וזוכין לקבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת מצה שאוכלין בפסח, כי מצה היא בחינת צדקה, (כמובא בדברי רבנו נרו יאיר במאמר "שאלו את רבי יוסי בן קיסמא" סימן נז ובמקום אחר. ועל-כן זכו אז לרכוש גדול, דהינו עשירות דקדשה שזוכין על-ידי שבירת תאות ממון בחינת שמח זבלון, כמבאר שם במאמר הנ"ל ובמאמר צוית צדק עדותיך סימן כג, שעקר עשירות תלוי בשבירת תאות ממון, בבחינת איזה עשיר השמח בחלקו:

אות ב

וזה בחינת עמר שעורים וספירה שמתחילין תכף ביום שני של פסח, שהוא הכנה והתחלה לקבלת התורה ביום החמשים. כי איתא שם במאמר הנ"ל שהחכם הנ"ל מלקט הנפשות טובות, דהינו הרצונות טובות שנמצא בכל אחד וגם מלקט הנפשות והרצונות שאינם טובים, בבחינת 'אריתי מורי עם בשמי', שזה בחינת אריה שבנפש, דהינו שמלקט מרת נפש, בחינת ונפשה מרה לה, דהינו הרצונות שאינם טובים של תאוות עולם הזה עם בשמי עם הרצון הטוב שמעלה ריח טוב, עין שם. וזה בחינת עמר שעורים, שהוא קרבן ממאכל בהמה. הינו שמעלין ומניפין ומרימין כל הנפשות והרצונות שאינם טובים שנפלו לתאוות הבהמיות, שהם בחינת מרת נפש, ועל-כן הוא התחלה והכנה לקבלת התורה, כי קבלת התורה תלוי בזה כנ"ל. וזה בחינת עמר שעורים שפרש רבנו זכרונו לברכה במקום אחר ע' מר, הינו בחינת התורה שהיא שבעים פנים שמקבלין על-ידי בחינת אריתי מורי וכו', שזה בחינת עמר שעורים כנ"ל. וזה בחינת ספירה שמיום העמר מתחילין לספר, שזה בחינת אסיפת ולקוט הנפשות שנפלו שאנו עוסקין בימי הספירה בכל יום ויום ללקטם ולקבצם, להביאם תחת המספר והמנין שלא יהיה נעדר ונדחה ונאבד אחד מהם חס ושלום, שזה בחינת ספירה, כי הדבר המתפזר ונדחה אינו תחת מנין, כי נהפך מנינם ומספרם על-ידי הפזור שנתפזרו ונפצו בארבע כנפות הארץ, אבל עכשיו אנו מקימין מצות ספירה ללקטם ולקבצם ולהביאם תחת הספירה והמנין שלא יעדר אחד מהם, כי הניצוצות והנפשות הן הן הימים והמדות, כי כלם יוצאין מבחינת שבעה ימים, שבע מדות כידוע. ועל-כן על -ידי ספירת הימים מקבצין הנפשות כנ"ל. וכל זה על-ידי בחינת עמר שעורים, שהוא בחינת אריתי מורי כנ"ל ועל -כן סופרין לעמר כנ"ל. ועל-כן מתפללין אז, "יודוך עמים וכו'", דהינו שיעלו כל הנפשות והניצוצות מבין העמים וישובו אליו ויודו אותו יתברך. ואזי בשבועות אז נתאספין כלם:

אות ג

וזה שכתוב, "בחדש השלישי וכו' ויחן שם ישראל נגד ההר". בלב שלם באחדות, כי קדם היו מפזרים ומפרדים, כי עדין לא נתאספו יחד כל הנפשות, אבל עכשיו בסוף ימי הספירה נתקבצין כלם יחד כל הנפשות ובשביל זה נקרא שבועות עצרת כנ"ל ואז מלקטין כל הנפשות יחד בשבועות בבחינת אריתי מורי עם בשמי כנ"ל, שזה בחינת עמר שעורים ושתי הלחם של חטים שהם מאכל אדם, הינו בחינת מרת נפש שהיא בחינת בהמיות, תאוות כנ"ל, זה בחינת עמר שעורים להעלות אותם גם כן כנ"ל. עם בשמי זה בחינת שתי הלחם, שהם בחינת נפשות טובות, שהם נקראים אדם בעלי דעה ושכל ועל-ידי זה מקבלין התורה בשבועות כנ"ל ואזי נמשך השגחה שלמה כנ"ל. וזהו שנעורין כל הלילה בשבועות כדי לזכות להמשיך קבלת התורה, שהיא בחינת השגחה שלמה כנ"ל, שהיא נמשכת מבחינת עינא דלא נאים ועל-כן אינם ישנים כל הלילה. גם נדוד השנה זה בחינת שבירת התאות ממון, שהיא חשך, עצבות, סטרא דמותא, כי אפלו עשירות דקדשה משא ומתן באמונה היא גם כן בחינת שנה, (כמובא בדברי רבנו זכרונו לברכה. אך אותו השנה היא טובה כדי לחדש מחו, כמו שמבאר שם. אבל כשנופלין לתאות ממון חס ושלום, צריכין לנדד שנה, הינו לשבר תאות ממון, ועל-כן קבלת התורה שהיא תלוי בשבירת תאוות ממון, על-כן נעורין מקדם כל הלילה לשבר השנה שהיא בחינת ממון כנ"ל. וזה בעצמו מרמז על ההשגחה שלמה בחינת עינא פקיחא דלא נאים כנ"ל, כי זה תלוי בזה, דהינו ההשגחה תלויה בשבירת תאות ממון שהיא בחינת שנה כנ"ל:

אות ד

וזה שאוכלין אחר כך בבקר מאכלי חלב, זה בחינת עיניו כיונים רוחצות בחלב. ואיתא באדרא, זה בחינת שעיני ההשגחה מקבלין מעינא פקיחא דלא נאים, עין שם. ועל-כן אחר שנעורין, שזה בחינת עינא פקיחא וכו', אז אוכלין מאכלי חלב בבחינת עיניו וכו' רחצות בחלב כנ"ל. וכל זה על-ידי בחינת קבלת התורה, שהיא בחינת השגחה שלמה כנ"ל, כי זהו גם כן בחינת ההפרש שבין השגחתו יתברך על ישראל לבין ההשגחה שעליהם ]הינו על העכו"ם[, כי ההשגחה שעליהם, היא בבחינת שנה כמו מי שמביט על דבר השנאוי ונמאס בעיניו שאינו יכול לסבלו, שאזי תכף ומיד סותם עיניו וטרם שחוזר הדבר להצטיר בעיניו הוא סותמם ואזי אין הדבר נצטיר בעיניו, כי אין רוצה שיצטיר בעיניו דבר שנאוי, כמו-כן ממש בחינת השגחתו עליהם, שהוא בחצי הראות שאינם חוזרים ונצטירין בעיניו יתברך, כביכול, (כמבאר שם, עין שם) שזה בחינת ועצם עיניו מראות ברע, בחינת שנה, בחינת עינים סגורות, כי אינו משגיח עליהם רק בהעברה בעלמא ותכף ומיד סותמם, כביכול, כי הביט אל עמל לא תוכל. אבל השגחתו עלינו היא בחינת השגחה שלמה, בחינת עינא פקיחא וכו' שתמיד עיניו פקוחות לטובה עלינו בבחינת השגחה של ארץ ישראל, שנאמר בה, "תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וכו'".' תמיד' דיקא, בחינת עינא פקיחא כנ"ל, ומחמת זה שמסתכל היטב בנו אנו מצטירין בעיניו, כביכול, בבחינת השגחה שלמה כנ"ל. וזה שנאמר במתן תורה, "אתה הראת לדעת כי ה' וכו'". 'הראת' דיקא לשון נפעל, דהינו שאתה נתראית בתוך עיניו יתברך בבחינת השגחה שלמה על-ידי קבלת התורה כנ"ל. וזה בחינת אריתי מורי עם בשמי וכו' שתיתי ייני עם חלבי, שעל-ידי אריתי מורי וכו', דהינו בחינת ולוקח נפשות וכו', ועל-ידי זה, שתיתי ייני עם חלבי, הינו קבלת התורה שנקראת יין וחלב, כמו שכתוב, "ואשר אין לו כסף לכו שברו ואכלו בלוא כסף ובלוא מחיר יין וחלב". 'בלוא כסף ובלוא מחיר' דיקא. 'ואשר אין לו כסף' דיקא, כי על-ידי שבירת תאות כסף וזהב זוכין לתורה, שהיא בחינת יין וחלב כנ"ל:

אות ה

וזה בחינת אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף וכו' מזקק שבעתים , הינו שאמרות ה' וכו', דהינו תורה, זוכין על-ידי בחינת כסף צרוף וכו', דהינו שעל-ידי שמצרפין ומזקקין הכסף והזהב, דהינו שמשברין תאות עשירות ומוציאין משם כל הנפשות והניצוצות, על-ידי זה נעשה התורה כנ"ל. וזהו בעצמו מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר "אשרי העם" הנ"ל, שעל-ידי שבירת תאות ממון יכולין לקח נפשות ולעשות מזה תורה, הינו כי גם מזה בעצמו נעשה תורה, הינו משבירת תאות ממון, כי כל הנפשות והניצוצות הם בתוך הממון וכשהצדיק משבר תאות ממון הוא מוציא הניצוצות משם ועושה מהם תורה, (כמו שמבאר כל זה במאמר "וביום הבכורים", להמשיך אריכות ימים לתוך המלכות, עין שם בסימן נו). וזה שאמר החכם, הצילני מפזור הנפש, דהינו שלא יהיה לו נכסין מפזרין, כי עקר הפזור הנפש הוא בתוך הממון כנ"ל. ועל-כן לקיחת ולקיטת הנפשות הנאמר במאמר הזה אשרי העם הנ"ל בבחינת אריתי מורי עם בשמי כנ"ל, עקר לקיטתם הוא מתוך תאות העשירות ששם נפילת כל הנפשות חס ושלום, ועל-כן צריך החכם לשבר תאות ממון כדי לקח נפשות, כי משם הוא מוציאם מתוך הממון כנ"ל. נמצא, שהממון בעצמו נעשה תורה, דהינו על-ידי שמשבר תאות ממון ומזכך ומצרף הניצוצות הקדושים שהיו שם ומלקטם, על-ידי זה נעשה תורה כנ"ל. וזה בחינת כסף צרוף שאמרות ה' וכו' נעשה על-ידי בחינת כסף צרוף, על-ידי צרוף וזקוק הכסף שמוציא משם הנפשות, על-ידי זה נעשה תורה כנ"ל. וזהו "מזקק שבעתים", הינו שבע פעמים שבע בחינת שבע שבועות של ימי הספירה שבהם מלקטים ומקבצים הנפשות ומביאים אותם תחת הספירה והמנין כנ"ל, ועקר לקיטתם הוא מתוך הכסף כנ"ל. נמצא שבמ"ט ימי הספירה נזדכך ונצטרף הכסף. וזהו בחינת כסף צרוף מזקק שבעתים כנ"ל, ואז נעשה מזה תורה שמקבלין ביום החמשים, שהוא שבועות כנ"ל. וזהו בחינת ובחנתים כבחן את הזהב וצרפתים כצרף את הכסף, שעקר הבחינה והצרוף של נפשות ישראל הוא בבחינת צרוף כסף וזהב, כי שם מלבשים כל הנפשות כנ"ל. וזהו בחינת טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף , 'מאלפי זהב וכסף' דיקא, שעל-ידי שבירת תאות כסף וזהב, על-ידי זה נעשה תורה שמוציאין הנפשות משם ועושין מהם תורה כנ"ל:

אות ו

וזה שנמשלה התורה ליין וחלב, כי עקר התורה על-ידי ברור הנפשות שמבררין אותן מתוך המקומות שנתפזרו שם. וזהו בעצמו בחינת יין וחלב, בחינת דם נעכר ונעשה חלב, בחינת ברורין, שזהו בעצמו בחינת ברור הנפשות כידוע. וזהו גם כן בחינת יין, כי בהיין יש גם כן שתי בחינות זכה-נעשה ראש, לא זכה-נעשה רש. וצריך לזכך את הדמים כדי לזכות שיהיה היין בבחינת זכה נעשה ראש, שהוא בחינת זכוך הדמים בבחינת אל תרא יין כי יתאדם, שאחריתו דם. כי פגם היין הוא על-ידי בחינת פגם הדמים וכשמזכך הדמים אזי היין בבחינת זכה נעשה ראש, בחינת לבנונית המחין, בחינת דם נעכר ונעשה חלב. נמצא, שזכוך היין לטוב הוא גם כן בחינת דם נעכר ונעשה חלב. (וכמובן כל זה במאמר "האי מאן דאזיל למינסב" סימן כט וכו', עין שם). ועל-כן התורה נמשלה ליין וחלב, שהם בחינת ברורי הנפשות, בבחינת דם נעכר וכו', שמזה נעשה תורה כנ"ל. וזהו "אריתי מורי עם בשמי", הינו לקוטי וברורי הנפשות כנ"ל. "שתיתי ייני עם חלבי", הינו התורה שנמשלה ליין וחלב, שהם הם ברורי הנפשות בבחינת דם נעכר וכו', ואזי נעשה מהם תורה כנ"ל. וזה שכתוב, "אל תרא יין כי יתאדם", הינו שפגם היין בבחינת דם, בחינת כי יתאדם, שאחריתו דם, הוא בחינת אל תרא, בחינת פגם ההשגחה, כי כשהיין נתברר בבחינת זכה נעשה ראש, בבחינת דם נעכר ונעשה חלב, שזהו בחינת יינה וחלבה של תורה כנ"ל, אזי הוא בבחינת טוב עין, בחינת עיני ההשגחה שנמשכין על-ידי בחינת יין וחלב, דהינו על-ידי התורה, שזהו בחינת עיניו וכו' רחצות בחלב. וזהו בחינת טוב עין הוא יברך, בחינת כוס יין של ברכה צריך שיתן עיניו בו, בחינת עיני השגחה שנמשכין על-ידי יין טוב שבקדשה, בחינת אדמוני עם יפה עינים הנאמר בדוד, שהוא בחינת כוס של ברכה, אבל פגם היין, בבחינת דם כנ"ל, הוא הפך מזה, בחינת אל תרא יין וכו', 'אל תרא' דיקא כנ"ל. וזהו, "כי יתן בכוס עינו", בכיס" כתיב, הינו תאות עשירות שהוא פגם הדמים, פגם היין, כי עקר הברור הוא מתוך תאות ממון כנ"ל, כי תאות ממון הוא בחינת דם נדות, בחינת וזהבם לנדה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה. וזהו, "כי יתן בכוס עינו", בכיס כתיב, כי הם בחינה אחת, שעל-ידי תאות ממון, שהוא בחינת פגם הדמים, על-ידי זה נפגם היין כנ"ל, ועל-ידי זה נפגם העינים בחינת פגם ההשגחה כנ"ל. וזהו בחינת נתן עיניו בממון, שבעד הממון נותן עיניו, דהינו שפוגם בעינים בחינת עיני ההשגחה על-ידי תאות ממון כנ"ל, כי ההשגחה נמשכת על-ידי שבירת תאות ממון כנ"ל:

אות ז

וזה שסופרין שבע שבועות כדי לזכות לשבועות לקבל את התורה שעל ידה נמשכת ההשגחה, שהיא בחינת שבעה גלדי עינא, שהם בחינת זין ימים, שבע מדות, כמובא. וזהו בחינת זין ראשים של ב' השינין, שין של ג' ראשין ושין של ד' ראשים שהם שני שכליות שעל ידם מקבלין התורה, (כמו שמבאר שם, עין שם). וכנגד זה סופרין שבע שבועות שהם הכנה לקבלת התורה ועל-כן צריך למימני יומי וצריך למימני שבועי, שהם בחינת שבעה ימים ושבעה ימים, דהינו שבעה ימים התחתונים ושבעה ימים העליונים, שהם בחינת שבע שבועות, כמובא בזהר. והם בחינת שני השכליים הנ"ל, שהם תקוני דמרכבתא עלאה ומרכבתא תתאה, שהם בחינת שבעה ימים ושבעה ימים הנ"ל, כי כל שכל וכל מרכבה כלולה מבחינת שבעה ימים ושבעה מדות כידוע. ומחמת שצריכין לקבל התורה על-ידי שני שכליות הנ"ל, שהם שכל עליון ושכל תחתון, על-כן סופרין ימים ושבועות שהם בחינת שבעה ימים ושבעה ימים, בחינת שני השכליות הנ"ל ואז זוכין לקבל התורה בשבועות כנ"ל. וזהו, "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספר וכו'" . כי הספירה הוא לקוט וברור הניצוצות והנפשות כנ"ל. וזהו 'מהחל חרמש בקמה'-מעת התחלת הקציר, כי העמר מתיר הקציר, כי קציר התבואה מן השדות הוא בחינת לקוטי וברורי הנפשות כידוע, ועל-כן היו אסורים לקצר לפני העמר, כי אסור לקצרם לפני זמנם וזמנם הוא מעת הקרבת העמר שעורים דיקא, כי אז נכנע הסטרא אחרא ואז יש כח לברר נפשות בבחינת אריתי מורי וכו', שהוא בחינת העמר, בחינת ספירה כנ"ל. ועל-כן אזי דיקא יכולין לקצר התבואה מן השדות, דהינו ללקט נפשות כנ"ל. וזהו 'מהחל חרמש בקמה תחל לספר וכו, דהינו שמעת שמתחילין לקצר התבואה ללקט הנפשות, אז מתחילין לספר, שהוא גם כן בחינת לקוט הנפשות להביאם ולקבצם מן פזור תחת הספירה כנ"ל. וזהו, "ועשית חג שבעות וכו'", שמזה נעשה שבועות, דהינו קבלת התורה שמקבלין על-ידי לקוט הנפשות כנ"ל וזהו, "ועשית חג שבעות לה' מסת נדבת ידך אשר תתן וכו'", הינו בחינת צדקה רוח נדיבה, שעל-ידי זה נשבר תאות ממון ועל-ידי זה זוכין לחג שבועות, הינו קבלת התורה כנ"ל:

אות ח

וזה שקורין רות בשבועות שהוא התגלות מלכות-משיח, מלכות דוד, כי קבלת התורה כנ"ל הוא על-ידי התגלות מלכות משיח, (כמו שמבאר שם במאמר "אשרי העם" הנ"ל), שעל-ידי שבירת תאות ממון נתגלה בחינת משיח וזוכין לקבלת התורה, ועל-כן בשבועות שזוכין לקבלת התורה על-ידי שבירת תאות ממון כנ"ל, על-כן אז בחינת התגלות משיח כנ"ל. ועל-כן קורין רות כנ"ל. ועל-כן דוד מת בעצרת, כי עצרת הוא בחינת מלכות-משיח, ועל-כן אז הוא יום הלולא דילה. וזהו בעצמו בחינת התגלות משיח, כי וזרח השמש ובא השמש-עד שלא שקעה וכו', ועל-כן בשבועות שאז נסתלק דוד אזי תכף נולד ונתגלה משיח שיבוא במהרה בימינו, אמן:

שבועות ב

הלכות חג השבועות:

מה שנעורין כל הלילה בשבועות ואוכלין אחר כך מאכלי חלב:

אות א

כי שבועות הוא מתן תורה, והתורה הוא בחינת שלמות לשון הקדש, שעל-ידי זה מכניעין להרע של השבעים לשונות, דהינו תאות נאוף וזוכין לשמירת הברית. כי עקר מתן תורה תלוי בשמירת הברית, כמו שכתוב: ואשא אתכם על כנפי נשרים ואבא וכו' כמו שכתב רבנו בזה , וכמו שכתוב ועתה וכו' ושמרתם את בריתי וכו'. כי על-ידי שמירת הברית בחר בנו מכל עם ורוממנו מכל לשון בשעת מתן תורה. ועל-כן נעורים כל הלילה כדי להכניע את השנה, דהינו בחינת תרדמה שהוא בחינת תרגום שעקר שלמות לשון הקדש על-ידי זה שמשברין ומכניעין הרע שבתרגום ומעלין הטוב שבתרגום ללשון הקדש (כמו שכתב רבנו נרו יאיר כל זה במאמר תפלה לחבקוק סימן יט):

אות ב

ועל-כן קורין אקדמות שנתקן בלשון תרגום קדם שמתחילין לקרות מתן תורה כדי להעלות הטוב שבתרגום להשלים את לשון הקדש, כי אקדמות היא שיר ושבח נעלה ונפלא מאד, ונתקן בלשון תרגום כדי להעלות ללשון הקדש על-ידי זה כנ"ל. וכן ביום טוב שני שתקנו הפטרה מעין מתן תורה, דהינו תפלה לחבקוק, כמו שכתוב שם: אלוה מתימן יבוא וקדוש מהר פארן וכו', וכן תחלת ההפטרה תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות וכו', שמדבר גם כן משלמות לשון הקדש על-ידי תרגום, כמו שכתב שם רבנו שזה בחינת קבלת התורה כנ"ל, ועל-כן אומרים גם כן מקדם שבח להשם יתברך בלשון תרגום, דהינו יציב פתגם וכו', כדי להשלים לשון הקדש כנ"ל. ועל-כן אוכלים אחר כך מאכלי חלב, בבחינת דם נעכר ונעשה חלב, כמובא, כי זה נעשה על-ידי תקון הברית, כמו שכתב רבנו שעל-ידי תקון הברית נמשך לבנונית לכל השס"ה גידין להלבין האדמימיות, בחינת דם נעכר ונעשה חלב, עין שם: