ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות קריאת התורה/הלכה א

הלכה א

אות א

אין קורין בתורה בפחות מיוד פסוקים. וידבר עולה וכו'.ואי סליק ענינא וכו' כגון פרשת עמלק שאין בה אלא ט' פסוקים שפיר דמי:

על פי מה שכתוב רבינו נ"י שצריך להמשיך אריכת ימים לתוך המלכות. וזה נעשה על ידי עסק התורה שהיא שמא דקודשא בריך הוא שעל ידה קורין את החיים וממשיכין לתוך המדות והכלים וכו' עיין שם כל המאמר המתחיל וביום הביכורים (בסימן נ"ו ליקוטי חלק א'). וזה בחינת קריאת התורה. כי אף שעל ידי עסק התורה בכל מקום ממשיכין אריכת ימים, על כל זה ביותר מסוגל לזה קריאת התורה. כי התורה בעצמה כמו שהיא כתובה לפנינו היא בחינת שמא דקודשא בריך הוא שם העצם ממש. וכן הפסוק והיתה עמו וקרא בו וכו' נאמר גם כן על ספר התורה שצריך המלך לכתוב לו. ועל כן נקרא בלשון קריאת התורה. היינו בחינת קריאה ממש בחינת וקרא בו כל ימי חייו שעל ידי זה קורין את חי החיים כמו שכתוב שם. וזה שאמרו רז"ל כל המניח ספר תורה כשהיא פתוחה ויוצא נתקצרין ימיו היפך אריכת ימים הנ"ל. ועל כן תקנו קריאת התורה בשבת ויום טוב ובמנחה בשבת ובשני ובחמישי כי כולם הם ימי רצון ואז נמשך שפע, על כן צריך לקרות בהתורה כדי לקרות את החיים שהוא השפע לתוך המדות וכלים כדי שלא יהיה ריבוי אור וכו' כמו שכתוב שם. ועל כן תקנו קריאת ספר תורה בשעת התפלה. כי התפלה היא בחינת מלכות. ועל ידי התפלה מעוררין השפע. וצריך להמשיך אריכת ימים לתוך המלכות. היינו שצריכין להמיך את החיים לתוך המדות כנ"ל. ובכל יום נעשה זאת על ידי קדוה דסידרא שהיא גם כן קריאת פסוקים ועל ידם קורין את השפע לתוך המדות כנ"ל. ועל כן אסור לצאת מבית הכנסת קודם קדושה דסידרא כמו שאסור לצאת באמצע קריאת התורה. אבל בשני וחמישי ושאר ימים קדושים שהם ימי רצון ומחמת שאז עת רצון ונתעורר חיים ושפע גדול, על כן אין מספיק קדושה דסידררא הנ"ל, וצריך גם כן לקרות בתורה כשרה שעל ידה עיקר קריאת החיים כנ"ל כדי לקרות הרצון והחיים והשפע לתוך המדות כנ"ל, כדי להמשיך אריכת ימים לתוך המלכות כנ"ל. ועל כן אין קורין פחות מיוד פסוקים כדי לתקן המלכות שהבחינה הקטנה שבה היא בחינת עשרה בחינת שרי עשרות. כי יש שרי אלפים ושרי מאות וכו'. כי היא כלולה מעשר ועשר מעשר ועשר וכו'. והמיעוט שבכללות הוא כלליות מעשר, ועל כן אין קורין פחות מיוד פסוקים חוץ מפרשת עמלק שאף על פי שאין בה אלא ט"פ וכו'. (כי מה שכתבו בשלחן ערוך כגון פרשת עמלק הוא לאו דוקא. כי באמת לא נמצא שום קריאתה בתורה של ט"פ רק פרשת עמלק שקורין בפורים לבד). כי כנגד מלכות דקדושה הוא מלכות הרשעה שהוא מלכות המן שהוא יונק מעשירות עיין שם היטב. והנה מלכות עמלק הוא בחינת הנחש שכרוך אחר הקדושה ויונק מרגלי הקדושה. ועל כן מתגבר בעשירות שהוא בבחינה האחורונה בחינת רגלין כמו שכתוב במקום אחר. ועל כן אין בפרשת עמלק אלא ט' פסוקים. כי אז לא נמחה זכרו לגמרי כמו שכתוב (שמות י"ז) כי יד על כ"ס וכו'. ועדיין יש לו קצת יניקה מרגלי הקדושה שהיא בחינת העשירות, ועל כן אין בה כי אם ט"פ. ובאמת כל יניקתו והתגברותו שמתגבר על הקדושה הוא בחינת (קהלת ח') עת אשר שלט האדם באדם לרע לו כמבואר בכמה מקומות. וכמו שכתוב שם שיש כח במלכות דקדושה שהוא בחינת מרדכי להוציא בלעו מפיו בבחינת חיל בלע ויקיאנו ועושה מזה תורה שהיא בחינת אשת חיל עיין שם. כי מוסרין לו בכוונה מלכות וממשלה, והמלכות בגלות שם כדי שתוציא משם כל ניצוצי הקדושה שיש שם. וזה בחינת כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק. היינו מה שהכסא חסר וכן השם חלוק. וכל זה מחמת התגברותו ויש לו יניקה גדולה מהקדושה, זה בעצמו מלחמה לה' בעמלק מדר דר. כי בזה בעצמו נלחם ה' בעמלק מדר דר. כי בזה בעצמו נלחם ה' עמו עד שימחה זכרו לגמרי בחינת עת אשר שלט וכו' כנ"ל, ועל כן נשבע ה' שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד וכו'. כי כל זמן שאין נמחה זכרו לגמרי כביכול אין השם והכסא שלם ועל ידי יניקתו והתגברותו משם כדי להוציא כל עצם חיותו וכל ניצוצות הקדושה ממנו כדי שימחה זכרו לגמרי על ידי זה דוקא כנ"ל:

וזה ראינו בימי מרדכי. כי לכאורה תמוה כי לפי גודל הרשעת של ושתי הרשעה, מאין בא שהמן יהיה קטיגור הגדול עליה לגודל הרשעת של המן הרשע. והיה ראוי שיהיה סניגור גדול עליה. כי היא דוגמתו ברשעות. אך הנראה שמחשבת הסטרא אחרא היה על הסוף כדי שתלקח אסתר אל בית המלך כדי שיכבשו המלכות דקדושה אצלם. ובאמת בסוף זה דייקא היה אצלם מפלתו. וכל מה שהתגברו כדי להביא המלכות יותר בהסתרה אצלם שזה בחינת אסתר שנלקחה לבית המלכות, על ידי זה דייקא היתה מפלתם העצומה כאשר נתגלגל בסוף. ולהיפך מלכות דקדושה עלתה עליה גדולה מאד, ואז הוציאה עמה כל ניצוצות הקדושה שבלעו ועשו מזה תורה חדשה היינו המגילה שדמוה רז"ל (מגילה ט"ז) להתורה בכל דיניה הן בכתיבה ושרטוטה וקריאתה. כי אחר כך כשנתהפך והוציאו בלעו מפיו בחינת חיל בלע ויקיאנו. כמו שכתוב (אסתר ח') ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. אז נעשה מכל זה תורה היינו המגילה שנעשית מהמעשה הזאת. ועל כן בפורים קורין אז פרשת עמלק אף שאין בה אלא ט' פסוקים. כי אדרבא על ידי זה היתה מפלתו כנ"ל. וזה החסרון אנו משלימין בקריאת המגילה שקורין אחר כך היא נעשית מבחינה זו כנ"ל. ועל כן לא נמצא בשום פעם שנקרא ט"פ אלא בפורים שקורין פרשת עמלק כי אז היתה מפלתו. והמפלה היתה דייקא על ידי בחינה זו כנ"ל. ואז באמת נשלם החסרון בתוספת מרובה מאד, כי על ידי זה נעשה מגילה שלימה, וזהו בחינת המגילה שקורין אחר כך שהוא גם כן בחינת קריאת התורה בכל דיני הכתיבה והקריאה כנ"ל. כי לא נמצא שום קריאה בצבור כי אם קריאת התורה וקריאת המגילה. כי הוא בחינת קריאת התורה ממש כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל (שבת פ"ח) קימו מה שקבלו כבר. כי אז נשלם קבלת התורה, כי על ידה נשלם התורה שהיתה חסירה כנ"ל:

וזה שצריך לקרות ג' פסוקים לכל אחד, וכן אין קורין בתורה בפחות מג' אנשים העולם לתורה. כי שלימות המלכות על ידי שממשיכין לתוכה חיים ואריכת ימים שהיא בחינת דעת שהיא בחינת שלום ובחינת מחלוקת לשם שמים, והשלום הוא בחינת השלישי המכריע. כי אין שלום אלא כשיש שני הפכים והשלישי מכריע ביניהם בחינת ימין ושמאל ואמצעי המכריע. ועל כן צריכין גם כן ג' עולים כדי להשלים המלכות על ידי השלום שהיא בחינת דעת בחינת אריכות ימים כנ"ל. ועל כן תקנו גם כן בשני וחמישי שיהיו בית דין יושבין כדי לפסוק המשפט שהוא השלום. כי הפסק דין הוא ההכרעה והשלום, וכמו שכתוב (זכריה ח') ומשפט שלום שפטו בשעריכם:

אחר כותבי זאת ראיתי שהביא הט"ז מה שכתב הב"י בשם א"ח ז"ל כגון פרשת עמלק. ב"י הביא בשם א"ח לא הוסיפו בה מלמעלה או מלמטה מפני שאמר הקדוש ברוך הוא עמלק גרם להיות שמי וכסאי חסרים כך פרשתו חסירה. ובירושלמי אמר הוא עשה מעשה קטועה לפיכך פרשתו עד כאן לשונו. ואורו עיני כי תודה לאל ראיתי שהנחני ה' בדרך אמת כמו שכתוב למעלה שמה שאין בפרשת עמלק כי אם ט"פ הוא בבחינת כי יד על כס יה כנ"ל:

גם מצאתי אחר כך שכתב הב"י בשם הפוסקים שמה שנתקן ובא לציון כדי שיקיימו כל ישראל לימוד התורה בכל יום עיין שם, מכוון כמו שכתוב למעלה שובא לציון הוא במקום עסק התורה. כי צריכין דוקא ללמוד אחר התפלה כדי להמשיך חיים ואריכות ימים וכו' כנ"ל. וכן מבואר גם כן בשלחם ערוך (אורח חיים סימן קנ"ה ס"א) שצריך לצאת מבית הכנסת לבית המדרש כדי ללמוד כנ"ל:

על פי טעם זה נכון גם כן מה שאין אומרים ובא לציון בשבת כי אם במנחה. כי אז קורין בתורה ובנביא כמו שכתב הב"י שם טעם זה. ואף שבשני וחמישי קורין גם כן, אף על פי כן מחמת שקורין מעט ואין מפטירין בנביא על כן צריכין גם כן ובא לציון. והכל נכון על פי מה שנתבאר למעלה: