ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות פסח/הלכה ב

עניין מצה

ע"פ מ"ש רבינו נ"י שהשמחה היא רפואה לכל החולאות

כי כל החולאת באין מן קלקול השמחה. כי עשרה מיני דפיקין מקבלין חיות מן עשרה מיני נגינה שהם בחי' השמחה ע"ש. גם כתב על פ' ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. שעיקר שלימות השמחה כשמכריחין ותופסין גם היגון ואנחה לתוך השמחה. שגם היגון ואנחה בעצמו יתהפך לשמחה. כי כשאדם שמח אזי היגון ואנחה עומד מן הצד כי בשעת שמחה בוודאי אין לו יגון ואנחה. אבל שלימות השמחה לחטוף דייקא את היגון ואנחה לתוך השמחה שגם היגון ואנחה יהיה שמח להפוך כל היגונות והאנחות לשמחה כדי שיהיה נעשה היגון ואנחה מרכבה לקדושה ע"ש היטב.

(א) והנה גאולת מצרים עיקרה ע"י שמחה. כי שמחה הוא עולם החירות כ"ש כי בשמחה תצאו (וכ"ש רבינו נ"י). ועיקר הגלות ע"י עצבות שהוא גלות השכינה כביכול והגאולה ע"י שמחה כנ"ל. בפרט גלות מצרים שהי' על חטא אדה"ר שחטא בעץ הדעת ופגם בניצוצי קרי ונאמר לו בעצבון תאכלנה והוכרחו ישראל להצטרף במצרים לתקן פגם הקרי של אדה"ר (כ"ש בכתבי האר"י ז"ל). ועיקר התיקון ע"י שמחה דהיינו עשרה מיני נגינה כמו שגילה אדמו"ר נ"י לומר עשרה קפיטיל תהלים הידועים שהם בחי' עשרה מיני נגינה שהם תיקון על פגם המקרה ר"ל. כי השמחה הוא היפוך יללה שעל ידה הפגם של המקרה ר"ל. ועיקר השמחה יכולין להמשיך על ידי אכילה בקדושה כי חיות האדם הוא ע"י האכילה נמצא שעשרה מיני דפיקין שהם החיות האדם מקבלין כח וחיות מן האכילה ע"כ צריך שיהי' האכילה בבחי' שמחה. כדי שיהי' נמשך חיות מן השמחה שהיא בחי' עשרה מיני נגינה לתוך העשרה מיני דפיקין ע"י האכילה שעל ידה המשכת חיות האדם כנ"ל. וזה בחי' לך אכול בשמחה לחמך. כי צריך שיהיה אכילתו בבחי' שמחה כנ"ל. וכ"ש לאכול ולשתות ולשמוח. כי עיקר השמחה נמשכת ע"י אכילה ושתיה כמובא. וע"כ ביציאת מצרים שהיה הגאולה ע"י שמחה שהיא תיקון הגלות שהיה על פגם הקרי כנ"ל. ע"כ נצטוו ישראל על אכילה בקדושה בבחי' שמחה. וזהו מצוות אכילת מצה כי מצה בחי' שמחה (כמובא במאמר בחצוצרות סי' ה') שמצה מרמז על תיקון המוח שצריך לשמור המוח מחמץ שלא יחמיץ את מוחו במחשבות והרהורים וכו' (ע"ש היטב). ועי"ז יוכל שיהיה קולו נעשה רעמים. שעי"ז זוכין לשמחה. (כמבואר שם ע"ש). וזהו בחי' שנקרא המצה לחם עוני שעונין עליו דברים הרבה היינו בחי' הקולות שצועקין על המצה בסיפור ההגדה. להורות שע"י המצה יכולים לצעוק אל ה' כ"ש ונצעק אל ה' אלקינו. היינו כי ע"י המצה יכולין לצעוק ולהתפלל אל ה'. כי קולו יהי' נעשה רעמים ואזי יוכל לכוין בתפילתו כי הלב ישמע דבוריו (כמבואר שם ע"ש). ועי"ז זוכין לשמחה כנ"ל. וזהו בחי' מצוות אכילת מצה כדי לזכות לשמחה ע"י אכילה קדושה כזו דהיינו מצה כנ"ל. ולהיפוך חמץ ושאור שהם ס"מ ולילית בחי' יגון ואנחה כמובא לא יראה ולא ימצא. כי אזי צריכין לשמחה דייקא כנ"ל (ז"ש בזוהר שמצה אסוותא). כי השמחה היא רפואה לכל החולאת כנ"ל. כי השמחה היא בחי' עשרה מיני נגינה שהן מחיין עשרה מיני דפיקין כנ"ל וע"ז מרמז מצה כי החילוק שבין חמץ למצה הוא רק בה' כמובא. כי מצה בה' והה' הוא בחי' דלית יוד בבחי' הא לחמא עניא ד"י אכלו אבהתנא כמובא בכוונות. וד"י הינו דלת יו"ד. היא בחי' שיר פשוט כפול משולש מרובע. ועשרה מיני נגינה שזהו בחי' ה' היינו דלת יוד כמובא. נמצא שמצה היא בחי' שמחה בחי' עשרה מיני נגינה שעי"ז הגאולה והחירות ותיקון קרי שזה היה סוד יציאת מצרים כנ"ל. וזהו שבשבועות מצוה להביא שתי הלחם מחמץ דייקא. כי בפסח בשעת יציאת מצרים קודם מתן תורה ואזי עדיין היה קצת כח ואחיזה להס"א. וע"כ הוצרכו לצאת בחפזון כי עדיין לא נכנעת מכל וכל רק לפי שעה כמובא. ע"כ אז צריכין לברוח מן היגון ואנחה שהם בחי' חמץ ושאור ואסורים בבל יראה ובל ימצא לבל יתערבו היגון ואנחה ח"ו בתוך שמחתינו ויבלבלו השמחה ח"ו. וע"כ צריכין לאכול רק מצה ולא חמץ כנ"ל אבל בשבועות שאז מתן תורה ואז השמחה בשלימות כ"ש ביום חתונתו וביום שמחת לבו ואז הסט"א נכנעת לגמרי מכל וכל כי ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן. וע"כ אזי בשבועות מצוה עלינו להביא שתי הלחם לקרבן מחמץ דייקא כדי לתפוס ולהכריח את היגון ואנחה שהוא בחי' חמץ שיתהפך לשמחה וקדושה בחי' ששון ושמחה ישיגו וכו' כנ"ל. וע"כ לעתיד לבא שאז תגדל השמחה מאוד אזי כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה. כי בתודה היה חמץ ומצה רמז שהשמחה בשלימות שתופסת גם את היגון ואנחה לתוך השמחה כנ"ל. וזה יהיה לעתיד. כי אזי נאמר כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי אז יהיה הסט"א נכנעת לגמרי ותתהפך לקדושה כ"ש אז אהפוך אל עמים וכו'. וע"כ אזי עיקר החשיבות קרבן תודה שיש בו חמץ דייקא. היינו שתופסין גם את החמץ שהוא בחי' יגון וכו' לתוך שמחת הקדושה כנ"ל. וכן שבועות שהוא רק יום א' ומרמז על עוה"ב כמובא. ע"כ היו מביאין בו קרבן מחמץ דייקא כדי לחטוף ולתפוס את היגון לתוך השמחה להפוך מיגון לשמחה שזה עיקר שלימות השמחה כנ"ל.

וזה בחי' עשר מצוות הנוהגות בפת. ועשר תיבות בברכת המוציא. כי בכל השנה החמץ מותר כמובא בזוהר מאחר שכבר קבלו אסוותא בפסח וכו'. אך נצטווינו עשר מצות בפת כדי להמשיך על ידם בחי' עשרה מיני נגינה בחי' שמחה ע"י האכילה כי האכילה צריכה להיות בקדושה בבחי' שמחה כנ"ל. כי אעפ"י שאוכלים חמץ, אעפי"כ כבר הותר ונתתקן ע"י אכילת מצה אסוותא בימי הפסח (כ"ש בזוהר כנ"ל). ואזי נמשך השמחה ע"י עשר מצות ועשר תיבות שבברכת המוציא כנ"ל. כי האכילה היא תיקון חטא אדה"ר שפגם בניצוצי קרי שעי"ז נתערב טו"ר וע"י האכילה מבררים בירורים ונתתקן. וע"כ צריכין שיהי' האכילה בבחי' שמחה בחי' עשרה מיני נגינה שהם התיקון על זה כנ"ל.

ובשביל זה הפת חשוב שפוטר כל הדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה (כ"ש בש"ע הלכות סעודה). כי עיקר הבירור של המאכלים הוא ע"י הברכה כידוע. והברכה שמברכין היא בבחי' ניגונים בחי' שמחה בבחי' ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה. עשירות הוא היפך העצבות בבחי' איזה עשיר השמח בחלקו. כי ע"י הברכה נעשים נגונים שהם בחי' שמחה כנ"ל. כי איתא בדברי רבינו נ"י שהנגונים נעשין ע"י שמלקטין ומקבצין הנקודות טובת מתוך הרוח נכאה שהיא בחי' עצבות בחי' הס"א ועי"ז נעשין נגונים כמבוא היטב במאמר והיה מקץ (בסי' נ"ד) ומובא ג"ע על פסוק אזמרה לאלקי בעודי (בסי' רפ"ב) ע"ש. וע"כ ע"י הברכה שעל ידה מבררין בירורים ומלקטין ומקבצין הנקודות טובת דהיינו הניצוצות הקדושים שנתפזרו בתוך המאכל ע"י חטא אדה"ר שפגם בטיפות קרי כנ"ל. וע"י שמלקטין ומאספין הנקודות טובת מתוך הפסולת והס"א עי"ז נשין נגונים כנ"ל. וע"כ הפת שיש בו עשר מצות ועשר תיבות בברכת המוציא שהם כנגד עשרה מיני נגינה כנ"ל. נמצא שהפת כלול מכל הברכות של שאר המאכלים כי הפת כולל כל עשרה מיני נגינה שהיא כלליות הברכות שהם בחי' נגונים כנ"ל. וע"כ ברכת הפת פוטר כל המאכלים הבאים מחמת הסעודה כנ"ל. וע"כ צריך ליזהר ביותר בפירורי הפת ואיתא בזוהר מאן דזריק פירורין דנהמא עניות קא רדיף אבתרא. כ"ש מאן דזריק פיריון דמוחא כי פירורין דנהמא הם בבחי' פירורין דמוחין כי הם בחי' תיקון ובירור הנצוצות שנפלו ע"י פגם פירורין דמוחא כנ"ל. וע"כ הזוהר משוה אותם יחד. כי הפת כולל בחי' עשרה מיני נגינה שהם תיקון קרי כנ"ל כמבואר בדברי רבינו נ"י בענין העשרה קפיטיל תהלים שתיקן רבינו נ"י לאומרם בשביל תיקון הנ"ל.