ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות ברכת הודאה

ברכת הודאה א

אות א

ארבעה צריכים להודות וכו'. וסימנך וכל הח'י'י'ם' יודוך סלה. ח'ולה י'סורים [הינו חבוש בבית האסורים] י'ם מ'דבר. מה מברך ברוך אתה ה' הגומל לחיבים טובות וכו' (שלחן ערוך סימן ריט):

על פי המאמר של חנכה בלקוטי תנינא סימן ב. שם מבאר שעל ידי תודה הודאה בחינת ארבעה צריכין להודות. שזה בחינת שעשוע עולם הבא, שאז יהיו ימי הודאה לשמו יתברך בחינת הלכות כמבאר שם. על ידי זה מאיר האמת על ידי שלשה שמות שהם בחינת תורה ותפלה ושדוכים וזווגים לתוך הדבור, דהינו לשלמות רבוע הדבור ארבעה חלקי הדבור, שהם דבור של תשובה, ודבור של צדקה, ודבור של עשירים קרובים למלכות בחינת שלשת השריגים וכו', ודבור של מלכות פה וכו' עין שם. ועל ידי זה נמשך הקדשה של שבת לששת ימי החל. ועל ידי זה נכללין כל הפעלות משתנות בתוך אחדות הפשוט וכו' עין שם. שזה בחינת הלכה כרבים. עין שם כל זה היטב:

ועתה נוכל לומר שזה בעצמו בחינת ארבעה צריכין להודות שכנגד בחינת ארבעת חלקי הדבור שנשלם על ידם, כי על ידי תודה דהינו על ידי הארבעה צריכין להודות על ידם נשלם רבוע הדבור כנ"ל. ועל כן הם ארבעה שצריכין להודות כנגד ארבעת חלקי הדבור שנשלם על ידם. כי חולה שנתרפא ומודה לשמו יתברך זה בחינת דבור של תשובה, כי אין אדם עומד מחליו אלא אם כן מוחלין לו כל עוונותיו , והינו על ידי תשובה כמו שכתוב ושב ורפא לו. יורדי הים זה בחינת דבור של צדקה, כמו שמובא ביונה על האנשים שהיו עמו בספינה ונדרו נדרים , כי צדקה הוא בחינת ים, בחינת מים כמו שכתוב וצדקה כנחל איתן, בחינת שלח לחמך על פני המים . חבוש בבית האסורים שיוצא מן האסורים, זה בחינת דבור של עשירים קרובים למלכות, שעל ידם הדרך שיוצא החבוש מתוך המאסר בחינת שלשת השריגים שלשה שרי גאים, שעל ידם יצא יוסף מבית האסורים כמפרש בתורה. מדבר, זה בחינת עקר הדבור, בחינת מלכות פה, כי מדבר מרמז על הדבור בעצמו כמבאר בזהר הקדוש , שמדבר בחינת דבור, הינו בחינת מלכות פה שהוא עקר הדבור:

אות ב

ועל-כן המנהג שתהיה ההודאה בשעת התפלה בשעת קריאת התורה כדי שיהיה נשלם הדבור על ידי תורה ותפלה שהם קוי האמת שמאירים על ידי ההודאה ומשלימים רבוע הדבור כנ"ל. כי על ידי תודה הודאה על ידי זה מאיר האמת ברבוע הדבור על ידי שלשה שמות שהם בחינת תורה ותפלה ושדוכים כנ"ל. ועל כן ההודאה של ארבעה הצריכין להודות הוא בשעת תורה ותפלה דהינו בשעת קריאת התורה שהוא בשעת התפלה, שעל ידי זה מאיר בחינת תורה ותפלה שהם בחינת שני שמות של האמת כנ"ל. וגם בחינת שדוכים וזווגים נעשה גם כן על ידי מנין עשרה, כי צריך לאודויי באפי עשרה, וכל מקום שיש עשרה יש קדשה, כי אין קדשה פחות מעשרה . וכשיש קדשה על ידי יוד זה בחינת שדוכים וזווגים בחינת קדושין ממש, כי כל הזווגים וקדושין הוא בחינת שממשיכין קדשה בחינת יוד לבחינת מלכות כידוע . נמצא שעל ידי עשרה נעשה בחינת זווגים בחינת קדושין שהוא בחינת שם השלישי של אמת המאיר ברבוע הדבור כנ"ל. גם איתא שם במאמר הנ"ל שהדבור נשלם על ידי שדוכים, כי עשרה קבין שיחה ירדו לעולם תשעה נטלו נשים ואחד כל העולם , וכשיש זווג ושדוך נשלמין חלקי הדבור עין שם. ועל כן צריכין עשרה לאודויי בפניהם, כנגד עשרה בחינות הדבור שנשלמין על ידי התודה על ידי בחינת שדוכים. כי אלו עשרה קבין שיחה הם כנגד עשרה בחינות שיש בהדבור, כי הדבור הוא בחינת מלכות שכלולה מעשר כנודע, וכנגד זה יש בחינת עשרה קבין שיחה וכו', ועל כן על ידי עשרה הנזכרים לעיל מאיר בחינת שדוכים בחינת עשרה חלקי הדבור ונשלם רבוע הדבור כנ"ל:

אות ג

וכשנשלם הדבור, אזי נמשך הקדשה של שבת לששת ימי החל כמבאר שם. ובשביל זה נוהגין לומר מזמור הודו בערב שבת קדם קבלת שבת, כי על ידי זה המזמור של ארבעה צריכין להודות על ידי זה נשלם הדבור ונמשך קדשה של שבת לששת ימי החל. וזה אנו צריכין עתה בערב שבת בסוף הששת ימי החל. לכללם בקדשת שבת שיהיה נמשך עליהם הקדשה של שבת, וזה נעשה על ידי ארבעה צריכין להודות שהם מפרשין במזמור הודו הנ"ל. כי הנס של אלו הצריכין להודות זהו בעצמו בחינת המשכת הקדשה של שבת לששת ימי החל. כי איתא בדברי רבנו נרו יאיר בסימן ר"נ על מאמר רבותינו זכרונם לברכה ומוריד שתי דמעות לים הגדול עין שם היטב. והכלל שכל הנסים והישועות הוא על ידי שה' יתברך ממשיך בחינת השגחה מעלמא דאתי לתוך העולם הזה. כי בעולם הבא יהיו כלם טוב ויתנהג רק על ידי השגחתו יתברך. אבל עכשו לפעמים על ידי העוונות חס ושלום נופלים תחת חיוב הטבע. ועקר הנס והישועה שנמשך השגחה מבחינת עולם הבא לתוך העולם הזה, ועל ידי זה בא הישועה עין שם היטב:

נמצא שאלו הארבעה צריכין להודות על הנסים והישועות שעשה ה' יתברך עמהם על ידי השגחתו יתברך עליהם זהו בעצמו בחינת המשכת הקדשה של שבת דהינו עולם הבא שכלו שבת לששת ימי החל דהינו העולם הזה. כי עקר הישועה רק על ידי זה על ידי שנמשך ההשגחה מעולם הבא לעולם הזה כנ"ל. בשביל זה אנו מברכין הגומל לחיבים טובות שגמלנו כל טוב, כל טוב דיקא, בחינת עולם הבא שהוא כלו טוב שמשם נמשך הגמול כי עקר הישועה על ידי העולם הבא שהוא כלו טוב שמשם נמשך ההשגחה שעל ידי זה נעשה הישועה כנ"ל. וזהו בחינת הגומל לחיבים טובות וכו' כי זהו עקר ההודאה שהוא יתברך גומל לחיבים טובות. כי באמת מעלת וחדוש הנס שעושה ה' יתברך הוא לכאורה תמוה מה חדוש הוא לפני ה' יתברך שיכול לעשות נסים ונפלאות לקרע הים וכיוצא, כי מאחר שהוא יתברך ברא הכל ומחיה ומקים הכל ברצונו בידו לעשות עם כל העולם כלו כרצונו להרס ולבנות וכו' ומהו הרבותא והחדוש של הנס. אך איתא שעקר החדוש של הנסים הוא, כי כשאדם בצרה יש עליו קטרוגים גדולים וה' יתברך הוא אוהב משפט, וזהו קשה בעיניו יתברך בעצמו להעביר המשפט שמחיב חס ושלום מה שמחיב חס ושלום. וזה תקף גדלת הנס שה' יתברך מתגבר ברחמיו העצומים על המשפט והדין, ועושה נס וחסד גדול לפנים משורת הדין. ונוכל לומר שזהו בעצמו בחינת שנוי הטבע שזהו מעלת הנס בגשמיות, כמו כן ברוחניות יש שנוי הטבע גם כן על פי הנ"ל. כי זהו בחינת חיוב הטבע מה שהכל מחיבים אותו לענש חס ושלום. כי זהו טבע כל הנבראים שכלם נבראו לשליחותו יתברך לשלם לעושה הרעה כרעתו. וכשאדם חוטא חס ושלום כלם מוכנים מיד לשלם לו גמולו. כי זה טבעם כי כלם נבראו לכבודו יתברך והם מתקנאים תכף כשאדם פוגע חס ושלום בכבודו יתברך. ועל כן כשאדם בא באיזה צרה חס ושלום, ואזי יש עליו שונאים וקטרוגים וזה בחינת חיוב הטבע כנ"ל, שטבע הנבראים כלם מחיבים עליו דין ומשפט על פי טבעם כנ"ל, וה' יתברך חפץ חסד ורוצה בקיום העולם הוא משדד המערכות ומשנה הטבע, הינו שמשנה מה שטבעם מחיב לעשות בו דין חס ושלום. וזהו תקף הנס כי זהו באמת חדוש גדול ונפלא מאד כי זה קשה גם בעיניו יתברך כמו שמצינו בקריעת ים סוף שהיה קשה לפניו כי הללו עובדי עבודה זרה וכו' . נמצא שעקר תקף הנס מה שה' יתברך משדד חיוב המשפט והדין שזהו בעצמו בחינת שנוי הטבע כנ"ל. וזה ממשיך ה' יתברך מבחינת עולם הבא שאז יהיה כלו טוב וכל הזדונות יתהפכו לזכיות ולא יהיה אז שום קטרוג ודין כי יהיה כלו טוב. ועל כן כשה' יתברך רוצה עכשו בעולם הזה לעשות נס וחסד עם האדם אף על פי שהוא חיב ואינו כדאי הוא ממשיך עליו השגחה וטובה מעולם הבא שכלו טוב שאז לא יהיה שום דין וקטרוג כי זדונות יתהפכו לזכיות כנ"ל. והוא יתברך ממשיך זאת הטובה וההשגחה של עולם הבא לתוך עולם הזה ועל ידי זה נעשה לו הנס והישועה והוא ממש בחינת המשכת ההשגחה מהעולם הבא לעולם הזה לשנות הטבע כנ"ל כי זהו בעצמו בחינת שנוי הטבע כנ"ל. וזהו הגומל לחיבים טובות, הינו כי זהו עקר ההודאה שהוא יתברך גומל לחיבים טובות שזהו באמת חדוש נפלא ודבר נס לשדד המשפט והדין כנ"ל. וזהו שגמלנו כל טוב. כי הגמולה נמשך מעולם הבא שהוא כלו טוב כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת פעלות משתנות שנכללין באחד הפשוט, כי כל החיובים והחטאים נמשכין מבחינת פעלות משתנות שמשם אחיזתם כידוע כמבאר במקום אחר , כי בבחינת אחדות הפשוט שם כלו טוב כלו קדש רק אחיזתם בבחינת פעלות משתנות. ועל כן כשה' יתברך גומל לחיבים טובות, נמצא שנכללין החיבים בתוך בחינת עולם הבא שכלו טוב שמשם נמשך להם הגמולה בבחינת שגמלנו כל טוב כנ"ל. אזי נכללין פעלות משתנות שמשם אחיזת החיבים כנ"ל בתוך אחדות הפשוט שהוא כלו טוב כלו אחד כנזכר לעיל:

ברכת הודאה ב

אות א

ארבעה חיבין להודות. חולה שנתרפא. ויורדי הים וכו', והולכי מדבריות, ומי שהיה חבוש בבית האסורים. וסימנך וכל הח'י'י'ם' יודוך וכו':

על פי המאמר ואלה המשפטים המדבר מאמונה (בסימן ז לקוטי ח"א) עין שם. כי אמונה בחינת תפלה בחינת נסים שמאמין שיש מחדש ובידו לשנות הטבע. ועקר התפלה בחינת אמונה בחינת נסים הוא רק בארץ ישראל וכו'. ובשביל זה כשפגם אברהם בארץ ישראל על ידי שאמר במה אדע על ידי זה ירדו יעקב ובניו לגלות מצרים. כי עקר הגלות בשביל חסרון אמונה וכו'. ועקר הגאלה הוא על ידי אמונה בחינת תבואי תשורי מראש אמנה וכו'. אבל לזכות לאמונה הוא על ידי אמת, כי צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה. ועקר האמת זוכין רק על ידי התקרבות לצדיקים אמתיים על ידי שמקבל עצתם שהם בחינת כלה זרע אמת בחינת תרי"ג עטין דאוריתא וכו'. ועל ידי מצות ציצית זוכין להנצל מעצת רשעים שהם בחינת נאוף וכו', כי ציצית שמירה מנאוף. ועל כן זוכין על ידי ציצית לקבל העצות מצדיקים שהם בחינת שמירת הברית בחינת כלה זרע אמת. ועל ידי זה זוכה לאמונה כנזכר לעיל. ועל ידי זה תבוא הגאלה וכו' כנ"ל עין שם:

וזה בחינת ברכת הודאות הנסים כי צריכין להודות ולברך לה' על הנסים כדי לגלות האמונה בעולם, לידע ולהודיע ולהודע שה' יתברך מנהיג העולם וברחמיו שנה הטבע ועשה עמו נס שזה עקר בחינת האמונה כנ"ל. כי נסים בחינת תפלה הם בחינת אמונה כנ"ל. וזה בחינת ארבעה צריכין להודות, כי כשנעשה נס ומודין לה' יתברך על זה, ועל ידי זה נתגלה אמונה בחינת תפלה כנ"ל, על ידי זה תבוא הגאלה וזוכין לצאת מן הגלות של הארבע מלכיות, כי עקר הגלות בשביל חסרון אמונה כנ"ל. ועל כן הם ארבעה שצריכין להודות כנגד ארבע גליות, כי על ידי ארבעה צריכין להודות על ידי זה נכנעין ונתבטלין כל הארבע גליות, כי עקר הגלות על ידי חסרון אמונה כנ"ל. ועל ידי ארבעה צריכין להודות הינו על ידי הודאות הנסים על ידי זה נתגלה אמונה כנ"ל. שעל ידי זה תבוא הגאלה כנ"ל. כי אמונה היא בחינת ד' דאחד. ועל כן עקר האמונה הוא על ידי הצדיק שהוא בחינת אמת כנ"ל. כי הצדיק הוא קוצא דאות ד' כמו שאיתא בתקונים . הינו כי עקר קיום האמונה שהיא ד' דאחד', הוא על ידי הצדיק שהוא בחינת כלה זרע אמת כנ"ל. ועל כן הצדיק הוא קוצא דאות ד' כנ"ל. וזה בחינת ד' ציציות שעל ידם זוכין להתקרבות לצדיק לזכות לאמונה כנ"ל. כי על ידי ד' ציציות זוכין להתקרבות הצדיק שהוא קוצא דאות ד' בחינת כלה זרע אמת שעקר קיום האמונה על ידו כנ"ל. ועל ידי האמונה זוכין לגאלה ויוצאין מן הארבע גליות כנ"ל. וזה בחינת ארבעה צריכין להודות ארבעה דיקא וכנ"ל, כי כל הארבעה צריכין להודות, הם בבחינת יציאת מצרים, כי גלות מצרים היתה על פגם אמונה כנ"ל במאמר הנ"ל. וכן כל הארבע גליות מכנים בשם מצרים וכלם באים על פגם אמונה כנ"ל. ויציאת מצרים הינו בחינת נסים בחינת תפלה אמונה זה בחינת ארבעה צריכין להודות, כי על ידי ההודאה בחינת תפלה מפרסמין ומגלין הנס בחינת אמונה כנ"ל. וזה בחינת יציאת מצרים, כי עקר הגאלה על ידי אמונה בחינת ויאמינו בה' ובמשה עבדו וכנ"ל. כי בשעת יציאת מצרים היה לישראל כל הארבע בחינות הנזכרות לעיל של ארבעה צריכין להודות. כי יצאו מן הגלות ושבי מצרים זה בחינת מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וכן נצלו ממחלות מצרים כמו שכתוב כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך זה בחינת הנס וההודאה של חולה ונתרפא. וכן היו יורדי הים ועשה ה' יתברך עמהם הנס הגדול של קריעת ים סוף, וכן היו הולכי מדבריות. נמצא שבשעת יציאת מצרים היה לישראל כל הארבעה נסים של הארבעה צריכין להודות. ועקר יציאת מצרים וקריעת ים סוף היה על ידי בחינת ציצית בבחינת ואשא אתכם על כנפי נשרים דא כנפי מצוה בחינת ציצית, וכן קריעת ים סוף איתא במדרש שהיה בזכות ארבעה כנפות, כי הים ראה זכות ארבעה כנפות של ציצית ועל ידי זה נבקע מפניהם. כי עקר התגלות הנסים שהם בחינת אמונה תפלה בחינת יציאת מצרים הוא על ידי בחינת ד' ציצית כנ"ל. ועל כן נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית ואנו אומרים פרשת ציצית בכל יום בקריאת שמע בשביל להזכיר יציאת מצרים בכל יום. ולכאורה קשה למה תפסו פרשת ציצית דיקא הלא יש כמה פרשיות בתורה שנזכר בהן יציאת מצרים, וגם למה סמכו פרשת ציצית שהוא זכירת יציאת מצרים לקריאת שמע? אך עקר האמונה שאנו מקבלין בקריאת שמע הוא רק על ידי בחינת ציצית, שעל ידי ציצית זוכין להתקרבות הצדיק שעקר האמונה על ידו, וזה בחינת יציאת מצרים כנ"ל. ועל כן אומרים פרשת ציצית דוקא בשביל זכירת יציאת מצרים וסומכין אותה לקריאת שמע שהיא בחינת אמונה וכנ"ל:

וזה בחינת צריך לאודויי באפי עשרה ותרין מניהו רבנן, כי אכל ביה עשרה שכינתא שריא. והשכינה הוא בחינת אמונה כידוע . ועל כן צריכין שיהיו תרין מניהו רבנן, כי עקר התגלות האמונה על ידי הרבנן שהם עוסקין בתורה שמהם מקבלים עצות דקדשה בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, שהם בחינת כלה זרע אמת בחינת צדיקי הדור שעקר קיום האמונה על ידם. ועל כן צריכין שיהיה תרין מניהו רבנן, כי עקר פרסום הנס שהוא התגלות האמונה הוא על ידי התלמידי חכמים דיקא כנ"ל:

ועל-כן נוהגין לברך ברכת הגומל בשעת קריאת התורה, כי עקר התגלות הנסים הוא על ידי תורת אמת על ידי תרי"ג עטין דאוריתא וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל עין שם:

וזה בחינת מה שמברכין כשבאין למקום שנעשה לו נס ברוך שעשה לי נס במקום הזה , כי צריכין להזכיר בחינת מקום, כי עקר שם מקום הוא בחינת ארץ ישראל שנקראת מקום כמו שכתוב ויפגע במקום, בחינת אל המקום אשר אמר לו האלקים . כי ה' יתברך נקרא מקום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי הוא מקומו של עולם. ועקר התגלות אלקותו הוא בארץ ישראל, כי הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו אלוק . ועל כן נקראה ארץ ישראל בחינת מקום. ושם בארץ ישראל עקר התגלות הנסים כנ"ל. ועל כן צריכין לברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה, במקום דיקא, כי עקר הנס על ידי בחינת ארץ ישראל שנקרא מקום על ידי שנמשך קדשת ארץ ישראל לכאן. כי כל הנסים נמשכין מארץ ישראל ששם עקר הנסים, כי ארץ ישראל הוא בחינת נסים בחינת תפלה בחינת אמונה כנ"ל:

ברכת הודאה ה

אות א

ארבעה צריכין להודות. יורדי הים, והולכי מדבריות וכו', ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך וכל הח'י'י'ם' וכו':

על פי התורה אית לן בירא בדברא וכו' בסימן ל"א עין שם:

והכלל שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', וכל היסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. כי יש כוכבים שהם מחיבים שיהיה דרך וכו', ויש שהם מחיבים שיהא מדבר וכו'. ועל כן התקנה לזה שיתן צדקה קדם שיצא לדרך כמו שכתוב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו וכו'. ועקר שלמות הגלגלים שלמות הצדקה אינו אלא בשבת וכו' שהיא בחינת אמונה. ועקר קיום האמונה על ידי בחינת ברית וכו'. ויש שני בחינות ברית בחינת אברהם שהוא ברית עלאה שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין, ובחינת אליעזר שהוא בחינת ברית תתאה שהוא בחינת חנוך מט"ט וכו'. והוא רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו'. וברית עלאה הוא שמירת הברית קדש, וברית תתאה הוא שמירת אסור והתר וכו'. וצריך לאדם להיות לו אלו שני בחינות ברית. הינו שיהא צדיק ולמדן וכו'. ועל ידי זה זוכה לבחינת חסד הינו אהבה והשתוקקות לה' יתברך ואזי עושה נפשות הינו שעושה נקדות לאותיות התורה. כי אותיות בלא נקדות כגוף בלא נפש שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש. כן הצטרפות וזווגן של האותיות במאתים ושלשים ואחד שערים לעשות איזה פעלה אין להם כח אלא לפי הנקדות, והנקדות הן האהבה והכסופין בבחינת נקדות הכסף, והכסופין הן הנפש וכו'. ולפי הכסופין כן הנקדות, אם כוסף לרע עושה הנקדות רעים ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות. ואם כוסף לשוב בתשובה נעשה נקדות טובות הינו נפשות טובות ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות וכו'. וזהו אם הרב דומה למלאך ה' צבאות, כי צריך שיהא צדיק ולמדן וכו' עין שם כל זה היטב:

ועין במה ששיך לזה הנדפס סמוך לזה בלשוני. וכלל הדבר שמאד יקר הכסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשה, כי על ידם נתהוה נפש טוב ונגמר על ידי הדבור ויוצא ומתגלגל, ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדשה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב וכן להפך חס ושלום כמה רעות גורמים הכסופין לדבר רע חס ושלום. כי הנפש שנתהוה על ידי כסופים רעים מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו חס ושלום. וזה יש הבל אשר נעשה על הארץ וכו' עין שם כל זה היטב:

ועין שם מענין ארבעה שנכנסו לפרדס וכו', ומבאר שם שמי שמפריד למדן מצדיק שאומר שלמדן לבד הוא מעלה הוא בחינת אחר שקצץ בנטיעות שהפריד בחינת מט"ט בחינת מלאך שהוא בחינת למדן בחינת כשר ופסול וכו' מה' צבאות שהוא בחינת צדיק במעשים טובים. כי באמת למדן אפלו בתורה בלא מעשים טובים אינו כלום אדרבא לא זכה נעשית לו סם המות, ועל כן צריך הרב שיהא דומה למלאך ה' צבאות הינו שהוא למדן בתורה ועובד את ה' בצדקות ומעשים טובים, ועל ידי זה הוא מציר אותיות התורה לטוב אזי תורה יבקשו מפיהו שאותיות התורה מבקשים לקבל נקדות ולהצטיר מפיו, הינו על ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו שעל ידי זה יוצאין הנפשות שהם בחינת נקדות להאותיות ונצטירין ונזדוגין האותיות לטוב וכו', כי אותיות התורה הם פועלים כי הם החיות של כל דבר והם מנהיגין את העולם, והכל כפי הנקדות שבני אדם ממשיכין על ידי כסופין לטוב או להפך חס ושלום שעל ידיהם מצירין האותיות לטוב או להפך חס ושלום, ועל כן יש להתורה שני כחות זכה נעשית לו סם חיים וכו' עין שם כל זה היטב:

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות על הנס שנעשה להם שהיו בצרה ונצולו שהם תועים במדבר וכו', כי כל הצרות והישועות והנסים שעוברין על האדם כל ימי חייו הכל הוא כפי מה שזוכה לציר אותיות התורה לטוב או להפך חס ושלום כפי הכסופין כנ"ל, כי על ידי זה מתנהג כל העולם לטוב או להפך כמבאר שם בהתורה הנ"ל היטב. ועל כן עקר התקון הוא צעקה לה' יתברך כמו שכתוב שם במזמור 'הודו' שמדבר שם מכל הארבעה הנ"ל שנאמר שם אצל כל אחד ויצעקו אל ה' וכו', כי עקר הצרה היא מחמת שהתגברו ההבלים רעים שנעשו מכסופין רעים שמהם באים כל הצרות חס ושלום על ידי שנצטירו האותיות המנהיגים העולם ללא טוב חס ושלום וכנ"ל. על כן התקנה לזה הוא רק ויצעקו אל ה', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה יפה צעקה לאדם וכו'. כי צריכין להתפלל ולצעק אל ה' כדי שיתגברו ההבלים דקדשה ויהיו נעשין נפשות שהם נקדות טובים לציר האותיות לטוב, ועל ידי זה יהיה נצול מהצרה וכנ"ל. כי הצעקה הוא בחינת קול והבל חזק, כי מאחר שהוא בצרה חס ושלום שזה מורה שכבר התגברו ההבלים רעים על ההבלים טובים חס ושלום, על כן אין די בתפלה בקול פשוט לבד רק צריך לצעק בקול גדול וחזק לה' יתברך כדי להגביר ההבל דקדשה על ההבלים רעים כדי שיחזר ויתנהג עמו לטובה ועל ידי זה יצא מהצרה, בבחינת ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יצילם וכנ"ל. ועל כן כשיוצאין מהצרה צריכין להודות לה' כמו שכתוב יודו לה' חסדו וכו', כי ההודאה והשבח לה' יתברך זהו עקר הדבקות לה' יתברך שזהו בחינת הרצון והכסופין וההשתוקקות לה' יתברך, כי כל ההודאות והשירות והתשבחות כלולים בעשרה מיני זמרה שהם כלם בחינת רצון והשתוקקות נפלא שהוא עקר הדבקות לה' יתברך. וזהו בחינת יודו לה' חסדו, חסדו דיקא וכן מתחיל המזמור הזה הדו לה' כי טוב כי לעולם חסדו, וכן מסים מי חכם וכו' ויתבוננו חסדי ה', חסדי דיקא בחינת חסד המבאר שם בהתורה הנ"ל שהוא בחינת אברהם שהוא בחינת רצון ואהבה והשתוקקות נפלא לה' יתברך. וזהו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, כי על ידי החסד הזה שהוא בחינת רצון וכסופים טובים על ידי זה נעשין כל הנפלאות שבעולם על ידי שנצטירין האותיות לטוב וכנ"ל:

אות ב

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל, שהם תעו במדבר בישימון דרך וכו', ויושבי חשך שהם יושבים בבית האסורים כשיוצאים, וחולה ונתרפא ויורדי הים כשעולים משם. כי כל הסכנות העוברים על אלו הארבעה הוא כפי הפגם שפגמו בבחינות המבארים בהתורה הנ"ל שעל ידם באים לכסופין טובים שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל. כי מבאר שם שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', ועקר שלמות הצדקה הוא על ידי שבת אמונה, ולזכות לזה הוא על ידי תקון הברית, ותקון הברית הוא בשתי בחינות, דהינו בחינת צדיק ולמדן וכו' עין שם. וזהו בחינת ארבעה הנ"ל:

כי 'תעו במדבר בישימון דרך', זהו נמשך כפי מה שפגם בצדקה שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע כמו שמבאר שם באות ד'. וזה לשונו, ודע שהיסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. וזהו בחינת צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, עין שם. מבאר שם שתקון הדרך הוא על ידי צדקה עין שם:

'ויושבי חשך' שהם יושבים בבית האסורים, זה נמשך על ידי שפגם בשבת אמונה. כי שבת היא חרות הפך התפוס בבית האסורים. ועין עוד לקמן מזה:

וחולה שנתרפא הוא כפי הפגם והתקון של בחינת ברית תתאה, שהוא אסור והתר שהוא בחינת רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין בין אסור והתר וכו', כמו שמבאר שם. שזהו בחינת ההבדלה והברור בין דם לדם בין דם טמא לדם טהור בין מיין מרורין למיין מתוקין. וכפי הפגם שפוגמין בזה חס ושלום ואין מפרישין ומבררין היטב בין דם לדם בין טהור לטמא, משם באין כל החולאות חס ושלום. כי כל החולאות על ידי תגברת הדמים העכורים על ידי פגם הארבע מרות, שהם בחינת מיין מרורין כשאין זוכין להפריש ולהבדיל הדמים טהורים מדמים טמאים על ידי ברור ההלכה לברר האסור והמתר הטמא והטהור וכו'. נמצא שחולה שנתרפא הוא כפי פגם ותקון בחינת ברית תתאה וכנ"ל:

ויורדי הים כשעולים, הוא כפי תקון בחינת ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין שזהו בחינת יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים , שזהו בחינת הנתן בים דרך ובמים עזים נתיבה , שמשם נמשך הכח של כל האניות ההולכות בתוך הים בחינת דרך אניה בלב ים . ועל כן כל יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים עקר כחם לעלות משם בשלום הוא על ידי כח הצדיקים שהם בבחינת תקון ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מים למים שמשם נמשך הכח שיהיה דרך בים בחינת הנתן בים דרך בחינת דרך אניה בלב ים וכנ"ל:

נמצא שאלו הארבעה צריכין להודות הם בבחינת ארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם תקון הצדקה, ותקון שבת אמונה ותקון ברית תתאה שהוא אסור והתר, ותקון ברית עלאה שהוא שמירת הברית קדש שזהו עקר בחינת צדיק. כי על ידי תקון כל אלו הארבע בחינות זוכין לכסופין טובים שהם נפשות טובות שעל ידי זה מצירין האותיות של התורה לטוב, שעל ידי זה נצולין מכל הצרות ומכל הסכנות וכנ"ל:

אות ג

כי עקר תכלית התורה הוא כשזוכין למעשים טובים, כמו שאמרו תכלית תורה תשובה ומעשים טובים וכו', כי התורה מנהגת כל העולם. והעקר כפי מה שמצירין אותיות התורה על ידי כסופין טובים וכנ"ל, כי על ידי מעשים טובים שזוכין על ידי כסופים טובים על ידי זה מצטירין האותיות לטוב ונתתקנין כל ארבעת חלקי התורה, שהם בחינת הארבעה הנ"ל שצריכין להודות שהם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל המבארין בהתורה הנ"ל כנ"ל שהם צדקה ואמונה וכו' כנ"ל. כי ארבעת חלקי התורה הוא בחינת פרד"ס, שהם פשט, רמז, דרוש, סוד, כמובא . וכלם אין להם שלמות כי אם על ידי כסופין טובים שעל ידם עקר הציור לטוב כנ"ל, שזהו בחינת הארבעה שנכנסו לפרדס המזכרים בהתורה הנ"ל, שאף על פי שזכו לכנס לפרד"ס אף על פי כן לא יצאו כלם בשלום בתכלית השלמות כי אם כל אחד כפי כסופיו ומעשיו הטובים, דהינו רבי עקיבא שהיה שלם במעשיו הטובים בשלמות, הוא לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום. ובן עזאי ובן זומא אף על פי שהיו צדיקים גדולים אבל לא היו שלמים בתכלית כמו רבי עקיבא, על כן זה הציץ ונפגע וכו'. ואחר שהיתה טינא בלביה כאשר הוכיח סופו שתפס זונה בשוק כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן קצץ בנטיעות לגמרי. כי אף על פי שהיה למדן גדול ומפלג בתורה כל כך והיה בידו כל ארבעת חלקי הפרד"ס, אף על פי כן מאחר שלא היה שלם במעשיו כראוי לזה וכסופיו ותשוקתו היו לרעה, על כן מצא את שלו עד שנתפקר וקצץ בנטיעות רחמנא לצלן. כי עקר שלמות ארבעת חלקי הפרד"ס הם על ידי כסופין טובים כי למדן בלא צדקות אינו כלום כי ארבעת חלקי הפרד"ס הם בחינת הארבעה תקונים הנזכרים לעיל, שהם בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל שהם תקון הצדקה שהוא תקון הולכי דרכים, ותקון שבת -אמונה שהוא בחינת תקון חבוש בבית האסורים, ותקון אסור והתר שהוא תקון החולה שנתרפא, ותקון ברית קדש שהוא תקון הולכי ימים שיעלו משם בשלום:

אות ד

כי בחינת פשט הוא בחינת תקון ברית תתאה שהוא בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שמברר האסור והמתר וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת פשט, דהינו פשט ההלכה שעל ידי זה עקר ברור ההלכה לברר האסור והמתר וכו'. שכל זה הוא בחינת תקון ברית תתאה כנ"ל. ומי שפוגם בזה, על ידי זה בא חולאת רחמנא לצלן, על ידי שאינו מברר בין דם לדם בין מיין דכין למיין מסאבין וכו' כנ"ל. שכל זה בחינת פגם הפשט שאינו מברר פשט ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבדה קשה בקשיא, בחמר הלכתא וכו' כמו שאיתא בתקונים . דהינו שקשה לו קשיות וחמרות ואינו יכול ללבנה ולבררה, ועל ידי זה וימררו את חייהם. וזהו בחינת חולאת שבא על ידי התגברות הארבע מרות בחינת מיין מרירן, שמשם כל החולאות שממררין חיי האדם חס ושלום. כי החולאת היא קלקול החיים בחינת וימררו את חייהם וכו'. כי החולאת סמוך למיתה כמו שכתוב 'ויגיעו עד שערי מות'. שזה נמשך על ידי פגם בחינת הפשט שהוא בחינת פגם ברית תתאה, שאינו זוכה לברר ההלכה לברר האסור והמתר, להפריש בין מיין דכין למיין מסאבין בין דם לדם, שכל זה מחמת הקשיות וחמר ההלכה שזהו בחינת וימררו את חייהם בעבודה קשה בקשיא וכו'. נמצא שבחינת פשט הוא בחינת ברית תתאה שעל ידי פגם זה בא חולאת חס ושלום. ולהפך כפי התקון כן זוכה להתרפאות. דהינו בחינת חולה ונתרפא שהוא אחד מארבעה הנ"ל:

אות ה

רמז, זה בחינת תקון של הולכי דרכים שהוא על ידי צדקה כנ"ל, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש כי אם ברמז בבחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני . כי אי אפשר לבאר ולפרש כל המבוכות והטעותים שיש בהליכת הדרכים אפלו בגשמיות. כי מכל דרך ודרך מתפצלים ומתפרשים כמה וכמה דרכים נבוכים מן הצד שאפשר לתעות בהם. מכל שכן וכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת ה', שאי אפשר בשום אפן לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל. כי יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות , וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק תעיתי כשה אבד וכו', שתכף כשנוטין מעט מהדרך יוצאים משם כמה וכמה דרכים נבוכים וכו' עין שם. ומאחר שרב העולם כבר תעו במדבר בישימון דרך וכו', כי אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא , אשר על ידי כל חטא וחטא חס ושלום תעה מהדרך, וכמו שאנו מתודים בכל יום תעבנו תעינו וכו'. ואיך אפשר לבאר ולברר איך לשוב אל הדרך הישר. על כן אי אפשר לבאר בפרוש הדרך הישר בכל עת ובכל הלוך ותנועה, כי אם ברמז בחינת אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני , שמרמזין להאדם בכל עת בדרך זו ילך. וכל זה נתתקן על ידי צדקה בחינת צדקת תמים תישר דרכו , וכתיב בארח צדקה אהלך , כי על ידי צדקה זוכה לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות בחינת וידריכם בדרך ישרה וכו'. ועל כן בחינת רמז שבתורה הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על ידי צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע שעל ידם כל הדרכים כמו שמבאר שם עין שם. כי הגלגלים סובבים בכל יום ובכל עת ובכל שעה שמשם נמשכין כל השנויים שבעולם שה' יתברך מסבב בעולמו, שהם חם וקר קיץ וחרף וכו'. וכן השנויים בפרטיות בכל יום ובכל אדם ובכל מקום. והכל בשביל לרמז רמזים להאדם שישוב אל הדרך הישר באמת כפי אותו היום והשעה כפי מה שמרמזין לו בכל עת. (כמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ זכרון סימן נד), שמרמזין להאדם בכל עת לשוב לה' יתברך. והכל על ידי השנויים הנעשים בכל יום על ידי תנועת הגלגלים שהקדוש ברוך הוא מנהיג אותם בחכמה נפלאה בכל עת ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע כרצונו וכו', הכל כדי לרמז להאדם את הדרך הישר שצריך לשוב בו באותה העת והשעה. והפוגמים בזה ואינם נותנים לב להבין כל הרמזים האלה הבאים על ידי הלוך הגלגלים בכל יום, על זה נאמר ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו , כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה שאינם מביטים בפעל ה' לברכו יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הינו כנ"ל כי עקר ברכת יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הוא לברכו יתברך על חדוש מעשה בראשית בכל יום. כמו שאומרים ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית, שהכל בשביל הרמזים הנזכרים לעיל כדי לשוב לדרך הישר להתקרב אליו יתברך וכנ"ל וכמבאר מזה במקום אחר . נמצא שרמז הוא בחינת תקון הולכי דרכים שהוא על ידי בחינת צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע וכנ"ל:

אות ו

דרוש, זה בחינת תקון שבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות שהוא תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות. כי עקר דרושי התורה נתגלין בשבת כידוע . כי כל דרושי התורה נמשכין משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהם בחינת תליסר תקוני דיקנא שהם אור הפנים. ועקר הארת שלשה עשר תקוני דיקנא הוא בשבת שאז עולין לשם כידוע בכונות שבת . כי שבת בחינת אמונה שעל ידי זה דיקא יכולין לדרש בתורה באמת, כי האמונה היא העקר והיסוד שעליה עומדים, ועל ידי זה נכנסים אל השכל לדרש את התורה, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק ויהי ידיו אמונה עד בא השמש שעל ידי אמונה באים אל השכל וכו' עין שם. ועל כן אמונה היא בחינת שבת שהוא עולם החרות שעל ידי זה עקר שלמות הדעת, (כמו שמבאר במקום אחר בסימן יוד בלקוטי תנינא) שעל ידי זה יכולים לדרש את התורה, כי כשאין אמונתו בשלמות חס ושלום אז דעתו ושכלו הוא אסור ותפוש בכבלי ברזל בשבי ובבית האסורים בתפיסה גדולה:

כי זה ידוע ששכל האנושי קצר מלהשיג שום דבר על בריו ומכונו, ועל כן כל החכמים המחקרים נבוכים ותועים בכל החכמות. כי עדין אין שום חכמה ברורה אצלם כי יש ביניהם ספקות ומחלקת הרבה ומבוכות עצומות בכל החכמות כידוע לבקי בהם. כי על ידי שכל אנושי אי אפשר להשיג שום דבר על בריו ואמתתו. ועל כן כשנכנס באיזה חכמה בלי אמונה חס ושלום, הרי שכלו כמו אסור ותפוס בתפיסה שאינו יכול לצאת משם. כי דעתו נשאר נבוך ותפוס במה שמעין בו ואינו יכול לצאת משם בשלום. כי אי אפשר לו להשיג הדבר בשכלו האנושי. וכמו שכתוב אמרתי אחכמה והוא רחוקה ממני. וכתיב רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו (קהלת ז').

וזה בחינת גלות מצרים שהיתה הדעת בגלות ובשביה כמובא. כי מצרים מלאה גלולים דהינו עבודה זרה וכפירות הפך האמונה, ועל כן שם היתה הדעת בגלות ובשביה. כי בלא אמונה, הדעת והשכל אסור ותפוס בגלות ובשביה כי אי אפשר לו לצאת מהמבוכות על ידי השכל לבד בלא אמונה כנ"ל. אבל כשיש לו אמונה בחינת שבת, הוא בבחינת חרות כי דעתו בן חורין, כי יודע כל הדברים על ברין על ידי האמונה לבד, על ידי שמאמין לדברי רבותינו ואבותינו הקדושים, ואז יש לו יסוד לעמד עליו שהוא האמונה שעליה עומד הכל. כי על ידי יסוד אמונה יכול לכנס לכל דרושי התורה ולצאת משם בשלום מאחר שיש לו יסודות חזקים על ידי האמונה הקדושה. וזה בחינת בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה , יחיה זה בחינת חכמות אמתיות של דרושי התורה שהיא עקר החיות בחינת החכמה תחיה , בחינת דרשוני וחיו , שעקרם תלוי באמונה שהיא יסוד הדרושים האמתיים וכנ"ל. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב באות פ' פדיון שבויים, וזה לשונו כשאחד מבני ישראל נתפס בתפיסה, על ידי זה לפי בחינתו נסתמו מעינות החכמה מחכמי הדור. ולהפך כשיוצא מהתפיסה, עד כאן לשונו. כי תפיסה היא בחינה שנסתמו מעינות החכמה שהדעת בגלות ובתפיסה ואינו יכול לברר דרושי התורה על מכונם כנ"ל, ותקון כל זה תלוי בשבת אמונה שהוא בחינת עולם החרות כנ"ל. וזהו בחינת אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים , אנכי ה' אלקיך, זה בחינת אמונה, כי זה עקר יסוד האמונה להאמין בו יתברך. ועל ידי זה אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים, דהינו שהוציאנו ממצרים מעבדות ושביה ותפיסה, שהכל היה על ידי שהיה שם הדעת בגלות כידוע, כי על ידי אמונה בחינת אנכי ה' אלקיך על ידי זה יוצא הדעת מגלות ושביה ותפיסה שזה עקר בחינת יציאת מצרים כנ"ל. נמצא שדרוש הוא בחינת שבת אמונה שהוא בחינת תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות וכנ"ל:

אות ז

וסוד, זה בחינת תקון הברית קדש שהוא בחינת תקון יורדי הים כנ"ל. כי עקר סודות התורה זוכין על ידי שמירת הברית קדש בחינת סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם . כי סוד בגימטריא שבעים, שאין זוכין לזה כי אם על ידי שמירת הברית, על ידי שמשברין התאוה הזאת שכלולה מהרע של כל השבעין אמין כמו שמבאר בהתורה בקרב עלי מרעים (בסימן לו), עין שם שכתב שם שעל ידי שעומדים בנסיון של תאוה זאת שהיא עקר הנסיון והצרוף שמנסין לאדם, אזי נפתחין לו סודות התורה דמטמרין מגלין ליה וכו' עין שם. וזה עקר תקון של יורדי הים באניות שיעברו בשלום, כי עקר הכח לעבר בים נמשך מבחינת הנתן בים דרך שמשם יש כח לעבר דרך הים באניות, בחינת דרך אניה בלב ים . וכל זה נמשך על ידי תקון הברית, כי עקר תקון הברית הוא בבחינת הנתן בים דרך כמו שמבאר בלקוטי תנינא (סימן פז) בענין כונות אלול שהם תקון הברית עין שם. וזה בחינת השגת סודות התורה, כי עליהם נאמר ברוחניות יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים , כי רק הם יורדים בים החכמה במלאכה גדולה ונפלאה, ורק הם רואים מעשי ה' ונפלאותיו הנוראים בחינת המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו וכו'. כי אין מי שידע וישיג גדלת הבורא יתברך ונפלאותיו ונוראותיו העצומים, כמו בעלי סודות התורה כמו שאיתא בזהר הקדוש ובתקונים . אבל אין מי שיזכה לזה כי אם שומרי הברית קדש באמת. ועל כן כל הרוצה לכנס לפרד"ס שהם ארבעת חלקי התורה הנ"ל, שהם פשט רמז דרוש סוד, אי אפשר לו לכנס לשם ולצאת משם בשלום כי אם כשזוכה לכל בחינת התקונים הנזכרים לעיל, ועקר כלם תלוי בשמירת הברית קדש כמובן שם בהתורה הנ"ל. ואז דיקא זוכין לכסופין טובים ועושה נפשות טובים ומציר אותיות התורה לטוב, דהינו שכל ארבעת חלקי התורה נצטירים ונצטרפים לטוב לעשות פעלות טובות בעולם וכנ"ל. אבל מי שמפריד חס ושלום למוד התורה מתקונים הנזכרים לעיל שעקרם קדשת הברית ורוצה לכנס לפרד"ס בלי התקונים הנזכרים לעיל, יכול לקצץ בנטיעות חס ושלום כמו אחר שקצץ בנטיעות. ועקר הפגם כשרוצה לכנס לסודות התורה קדם שתקן הברית קדש כראוי, כי עקר השגת סודות התורה הוא על ידי שמירת הברית כנ"ל, ואפלו שאר חלקי התורה אין משיגין בשלמות כי אם על ידי שמירת הברית. כי כל התקונים הנזכרים לעיל שהם אמונה וצדקה וכו', הכל תלוי בשמירת הברית כמו שמבאר שם, שעל ידי תקונים אלו זוכין לכל חלקי התורה כנ"ל. ועל כן צריך כל למדן לפשפש במעשיו ולהסתכל בעצמו אם הוא נקי מן החטא ואם הוא קדוש בשמירת הברית כראוי, ואם יודע בעצמו שעדין לא הגיע לזה מכל שכן אם הוא רחוק מתקון זה כמו שהוא רחוק כמו שמצוי עכשו בעוונותינו הרבים, צריך לידע שעדין אין לתורתו שלמות כי אם על ידי הצדיק הגדול הקדוש באמת בקדשת הברית בשלמות. שכשמקשרין עצמם אליו אזי נכלל למדן וצדיק, ואז יכול להתתקן על ידו שיזכה לכסופין טובים ולציר אותיות התורה לטוב על ידו. ועל כן צריך כל אחד לחפש ולבקש מאד אחר רבי אמתי כזה, שזהו בחינת אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. אבל אם אינו מקרב לצדיק אמתי כזה, ומכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ובעצמו אינו קדוש כלל כאשר יודע בעצמו, והוא מתפאר ומתגאה רק בלמדן שלו באשר שהוא למדן גדול, זהו בחינת אחר שקצץ בנטיעות, כי מפריד בין למדן וצדיק שעל ידי זה מפריד אותיות התורה מנקדות טובים ונשארין האותיות כגוף בלא נפש שזהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות, כי זהו בחינת מיתה ממש שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי גם הוא מפריד הנפשות טובות שהם הנקדות מהאותיות שהם בבחינת גוף לגבי הנקדות, כמבאר בהתורה הנ"ל עין שם היטב:

אות ח

וזהו בחינת פגם קרח שחלק על משה ואהרן, בחינת ויקח קרח ותרגומו ואתפלג קרח, שחלק למדן מצדיק ואמר שלמדן בעצמו הוא מעלה. וזה שאמר כי כל העדה כלם קדושים, ופרש רש"י כלם שמעו בסיני אנכי וכו', הינו שאמר מאחר שכלם קבלו את התורה וכלם שמעו בסיני אנכי על כן כל אפין שוין חס ושלום. ובזה פגם וחטא מאד, כי אף על פי שכלם קבלו למוד התורה בסיני אבל אין כלם שוין בקיום התורה. ועקר השלמות הוא רק כפי הצדקות של כל אחד כפי מה שזוכה כל אחד לקיום התורה בשלמות, והכל תלוי בקדשת הברית שזה אין שום אדם יודע מה שנעשה עם חברו, רק הוא יודע החסרונות שלו איך הוא אוחז בזה. על כן בודאי ראוי לו להתבטל נגד הצדיק האמת שהוא בחינת משה שרואים עצם נפלאות קדשתו על ידי נפלאות התורה שגלה לנו ולסמך על דבריו שבודאי יודע למי לתן הגדלה כראוי לו. בפרט משה רבנו בעצמו שעשה הכל על פי הדבור. וקרח על ידי גאותו חלק עליו והתפאר בחכמתו ולמד ודן קל וחמר של שקר, וגלה פנים בתורה שלא כהלכה ואמר ומה טלית של מין אחר חוט של תכלת פוטרה וכו'. וכן בית מלא ספרים אם חיב במזוזה וכו' . כי כשאין בו אמונה, ומפריד למוד התורה מהצדיק, בודאי יוכל לצאת לגמרי מהדת לגלות פנים בתורה שלא כהלכה, כמו קרח שחלק על משה על ידי זה, ואחר שקצץ בנטיעות על ידי זה וכנ"ל. ועל כן חלק קרח על הכהנה, כי הכהן הוא בחינת הרב האמת הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה וכו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' כנ"ל. כי כהן בחינת חסד בחינת אברהם, הינו בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין דקדשה שזוכין על ידי הרב הזה שדומה למלאך ה' צבאות וכנ"ל. וקרח שפגם בזה ורצה לחלק למדן מצדיק כנ"ל, על כן חלק על הכהנה וכנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך לברר האמת על ידי המטות, וכמו שכתוב והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח, כי מטה דא מט"ט שהוא בחינת למדן שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור ומתר וכו', כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. ועל כן צוה ה' יתברך שכל אחד יכניס מטה שלו לפני ארון העדות, והיה האיש אשר יבחר בו מטהו יפרח, להורות שמטה אהרן שהוא בחינת רב האמת שהוא מלאך ה' צבאות שכולל ומיחד למדן וצדיק, ואזי הוא בודאי עושה פרות דהינו שהוא לבדו מחדש חדושין דאוריתא אמתיים בתורה שהם בחינת פרד"ס. כי רק מטה שלו פרח וגדל ועשה פרות כמו שכתוב ויצא פרח ויצץ ציץ וכו', דהינו שלמוד התורה שלו שהוא בחינת מטה כנ"ל, הוא לבדו הצליח ועשה פרי, כי הוא מלאך ה' צבאות שמקשר למדן לצדיק שעל ידי זה עקר שלמות חדושי התורה שהם בחינת פרד"ס. ועל כן בודאי לו מגיע הכהנה, כי הוא זכה לכסופין ואהבה דקדשה שהוא בחינת כהן איש חסד כנ"ל. אבל המטות של שאר הנשיאים לא פרחו ולא עשו פרות, להורות להם ולגלות שאין יכולים לחדש בתורה בפרד"ס שזה נקרא עץ פרי עושה פרי כידוע , אין יכולין לזכות לזה כי אם על ידי כח אהרן הכהן שהוא בחינת רב האמת שדומה למלאך ה' צבאות שכלול מלמדן וצדיק, ועל כן לו לבד מגיע הכהנה. אבל מי שמפריד עצמו ממנו הוא בחינת עץ יבש, כי אף על פי שנדמה שמחדש איזה חדוש אינו נחשב בשם עשית פרות כלל. כמו שאיתא בזהר שחדושין שאינם כראוי הם בחינת רקיעין דשוא חס ושלום (וכמו שמבאר בהתורה ויהי מקץ סימן נד) שהם בבחינת שבע שני הרעב חס ושלום, שהוא הפך עשית פרות. כי אי אפשר להצליח בתורה ולעשות פרות באמת, כי אם כשמקשרין עצמו להצדיק האמת שהוא בחינת אהרן הכהן שהוא בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו', שרק הוא זכה שמטה שלו שהוא בחינת למדן בחינת מט"ט יפרח ויוציא פרח ויצץ ציץ וכו' , כי עקר שלמות חדושי תורה שהם בחינת פרד"ס שגדלים בו כל מיני פרות, הוא רק על ידי כסופים טובים שעל ידי זה זוכים למעשים טובים וכנ"ל:

אות ט

ועל-כן נבלע קרח ועדתו בחייו כמו שכתוב וירדו חיים שאלה, כי עקר המיתה נמשך מפגם הנ"ל על ידי שאין מצירין אותיות התורה לטוב, שאז הוא בחינת לא זכה נעשית לו סם מות . ועקר זה הפגם נמשך על ידי שאינו מקרב להצדיק האמת, מכל שכן כשחולק עליו חס ושלום ומפריד למדן מצדיק, דהינו שמפריד למוד התורה מכסופין טובים שהם נפשות ונקדות טובים וכו' כנ"ל, שעל ידי זה לא זכה נעשית לו סם מות, מאחר שמפריד אותיות התורה מהנקדות שזהו בחינת פרדת הנפש מהגוף ממש שזהו עקר המיתה וכנ"ל. כי עקר המיתה נמשך מחטא אדם הראשון על ידי חטא עץ הדעת טוב ורע, ועקר פגם עץ הדעת היה בחינה הנ"ל, כי עץ הדעת טוב ורע זה בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שהם בחינת אסור והתר וכו' כידוע בתקונים , וה' יתברך צוה עליו שלא לאכל כלל מעץ הדעת, כי רצה שיתדבק רק בעץ החיים שהוא כלו טוב, ואז לא היו צריכים שום ברור כלל. והוא חטא בזה ואכל מעץ הדעת על ידי עצת הנחש שהיה ערום מכל שהסיתו להתחכם כמו שכתוב ונפקחו עיניכם וכו', דהינו שהסיתו שילך רק אחר חכמות וחקירות לידע טוב ורע ולבלי להשתדל אחר מעשים טובים כלל, עד שגבר עליו והסיתו לעבר על מצות ה' לאכל מעץ הדעת טוב ורע. וגם פגם בברית קדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל ידי כל זה היה בבחינת נרגן מפריד אלוף שהפריד בין למדן וצדיק כמו אחר שקצץ בנטיעות על ידי זה, כי גרם על ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע ועל ידי פגם הברית שיהיה בחינת פרוד בין בחינת למדן שהוא בחינת ששה סדרי משנה בחינת מט"ט מלאך, לבין בחינת צדיק שהוא בחינת שמירת הברית בחינת ה' צבאות כנ"ל, שזהו בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בבחינת גוף ונפש. ועל כן נגזר על ידי זה מיתה שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי בזה פגם שהפריד הנקדות מהאותיות שזהו ממש בחינת פרדת הנפש מהגוף כנ"ל. אבל אדם הראשון עשה תשובה והתחיל לתקן קצת וכן כל הצדיקים שבכל דור עוסקים בתקון זה. ועקר התקון על ידי צדיקי אמת שהתגברו על יצרם עד שזכו לתקון הברית באמת, ועל ידי זה זכו לכסופין טובים ולעשות נקדות טובות להאותיות שעל ידי זה מצירין הכל לטוב שהוא בחינת חיים בחינת זכה נעשית לו סם חיים כנ"ל. וכל מי שרוצה לחוס על חייו צריך לקשר את עצמו לצדיקי אמת כי עמם מקור החיים וכנ"ל. ובכל דור ודור עוסקים לתקן חטא אדם הראשון על ידי הצדיקים האמתיים והמקרבים אליהם שעל ידי זה נכלל למדן וצדיק, נקדות ואותיות תורה ומעשים טובים, שכל זה הוא בחינת כלליות הגוף בהנפש שזהו בחינת חיים וכנ"ל. אבל אף על פי כן מחמת שתקון זה אי אפשר לגמרו בפעם אחד ולא בדור אחד, על כן גזרת המיתה במקומה ובהכרח שבסוף ימות האדם, כי על ידי גדל הקלקול של חטא אדם הראשון אי אפשר לברר הזהמא כי אם על ידי פרדת הנפש מהגוף. אבל באמת עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שכתוב והנה טוב מאד זה המות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי עתה אחר החטא אי אפשר אפלו לצדיקים גדולים לשוב למקור החיים בשלמות כי אם על ידי פרדת הנפש מהגוף שאז ישוב העפר אל הארץ כשהיה והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה . ואז תתבלה זהמת הגוף בעפר עד שבעת התחיה יחזרו ויתחברו הנפש והגוף המזכך ויעמדו בתחיה ויחיו חיים אמתיים שהם חיים נצחיים כל אחד כפי מעשיו הטובים שזכה לסגל בזה העולם. וכפי התקרבותו והתחברותו לצדיקים ויראים אמתיים שעל ידי זה עסק לחבר הנפש והגוף כנ"ל. שעל ידי זה יזכה לבסוף לחבור זה בשלמות שהוא חיים נצחיים כנ"ל. אבל אי אפשר להגיע לאלו החיים נצחיים כי אם על ידי המיתה דיקא כדי שיתבלה הזהמא של חטא אדם הראשון שגרם על ידי עץ הדעת טוב ורע, שעל ידי זה עשה בחינת פרוד בין האותיות והנקדות שהם בחינת גוף ונפש כנ"ל. על כן בהכרח שיהיה פרוד ביניהם דהינו מיתה קדם שיזכו לחבור אמתי שהוא בחינת חיים נצחיים וכנ"ל. ועל כן קרח שפגם בזה מאד כי חלק על משה שהוא הצדיק האמת כלליות התורה, ורצה להפריד בין למדן וצדיק וכו' כנ"ל, כאלו אפשר להמשיך חיים בלא הצדיק האמת, כאלו יש להאותיות בחינת גוף חיות בלא הנקדות בלא הנפש האמתי, אשר באמת אין חיות להגוף כי אם על ידי הנפש, והנפש מקבלת החיות מלמעלה על ידי בחינת הנקדות שהם בחינת נפשות טובות, שנעשים על ידי כסופים טובים שמצירים אותיות התורה לטוב שמשם דיקא נמשך החיות ממקור החיים להגוף ולכל העולמות כלם. אבל מי שמפריד ביניהם על ידי פגם הנ"ל, חייו אינם חיים כלל, מאחר שאינם נמשכים ממקור החיים, ועל כן רשעים בחייהם קרויים מתים , ועל כן קרח שפגם בזה כאלו יש חיים בלא הצדיק האמת, והעיז פניו כל כך כנגד משה רבנו שעל ידו עקר המשכת החיות ממקור החיים לכל הנפשות שיחיו את הגופות וכנ"ל, על כן קבל את שלו וירד הוא ועדתו חיים שאלה , חיים דיקא, ולא זכה למיתה וקבורה. כי נתנו לו מה שרצה, כי רצה לקבל חיות מעצמו בלי התקשרות למשה אדרבא חלק עליו כל כך, על כן נחלק חיותו ממקור החיים ונשאר עם כל חיותו למטה ותכף פתחה הארץ את פיה ובלעה אותם חיים שאלה, כי שם מקומו לחיות בחיים כאלה, כי הארץ שהיא העפר היא בבחינת האותיות לגבי נקדות בבחינת גוף לגבי נפש:

כי ידוע שארבעה יסודות אש רוח מים עפר הם כנגד טעמים נקדות תגין אותיות, נמצא שעפר כנגד בחינת אותיות, שאין להם חיות כי אם על ידי הנקדות שמקבלין החיות דרך הטעמים ממקור החיים ומשפיעים חיות להאותיות דרך התגין, כי כל אלו הבחינות מקשרים זה בזה ומקבלין דין מן דין עד למעלה למעלה כידוע, וכן כל ברואי עולם שכלם בראם ה' יתברך מן העפר כמו שכתוב הכל היה מן העפר וכו', כלם מקבלים זה מזה עד למעלה מעלה. ומאחר שקרח ועדתו עשו פרוד כזה ורצו לחיות מעצמם בלי הצדיק שהוא בחינת משה, על כן נשארו למטה עם חיים שלהם שהוא בבחינת עפר כנ"ל, על כן ירדו בחייהם דיקא שאולה, מאחר שהפרידו חיות שלהם ממקור החיים על ידי שחלקו על הצדיק שהוא משה וכנ"ל:

אות י

וזה בחינת פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי וכו' לכן אמר וכו' והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם וכו' . כי על ידי שקנא פינחס קנאת הברית על ידי זה זכה לכהנה. כי כהנה שהוא בחינת חסד בחינת אהבה והשתוקקות וכסופין טובים לה' יתברך שהוא בחינת אברהם איש החסד, זה זוכין על ידי תקון הברית כמבאר היטב בהתורה הנ"ל. ועל כן נקרא הצדיק האמת כהן כמו שכתוב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, שמפסוק זה דרשו רבותינו זכרונם לברכה אם הרב דומה למלאך ה' צבאות וכו' שבזה כלול כל דברי הדרוש הנ"ל כמבאר בהתורה הנ"ל, שמלאך ה' צבאות זה בחינת כלליות וחבור למדן וצדיק שהוא בחינת אותיות ונקדות וכו' כנ"ל. ועל כן זכה פינחס שהוא אליהו לחיים נצחיים בחייו כי עלה לשמים וחי לעולם, כי הוא ההפך ממש מעדת קרח שחלקו על משה, על כן נשארו עם חייהם למטה למטה בשאול תחתיות, כי הפרידו חיותם ממקור החיים על ידי המחלקת על הצדיק כנ"ל. אבל פינחס שעשה רצון משה בשלמות וקנא קנאת הברית עד שזכה לכהנה שהוא בחינת חסד הנ"ל בשלמות, דהינו כסופין טובים שהם נפשות טובים שהם עקר החיות האמתי כנ"ל, עד שזכה לקשר עצמו למקור החיים בשלמות כזה עד שנשאר חי וקים לנצח מחמת שקשר את עצמו למקור החיים בהתקשרות גדול כל כך על ידי שקנא קנאת ה' צבאות ועשה רצון משה ומסר נפשו למיתה בשביל זה על ידי זה פסקה ממנו זהמת הנחש שהיה על ידי פגם עץ הדעת טוב ורע, ופסקה ממנו לגמרי כאלו היה סובל צער המיתה ממש וחזר ונחיה בתחית המתים, כמו כן זכה הוא אז על ידי גדל מסירת נפשו למיתה בשביל ה' יתברך. ועל כן עקר תחית המתים על ידו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ותחית המתים בא על ידי אליהו זכור לטוב כי עקר תחית המתים שהוא חיים נצחיים, זוכין על ידי שכוללין האותיות בהנקדות שהוא על ידי התקשרות והתחברות לצדיקי אמת שהם בחינת משה שזכו לתקון הברית בשלמות, שכל זה זכה פינחס שהוא אליהו בחייו, על כן זכה לחיים באמת, והוא חי לעולם וכל תחית המתים יהיה על ידו וכנ"ל:

אות יא

ועל-כן עקר התגברות פינחס היתה אז על ידי תפלה, כמו שכתוב ויעמד פינחס ויפלל וכו', כי עקר התגברות פינחס היתה כנגד בלעם הרשע שכל המעשה הרעה הזאת היתה על פי עצתו כמו שכתוב הן הנה היו בדבר בלעם. כי בלק נתיעץ לשלח אחר בלעם מחמת שכחו בפיו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמר שמשה אין כחו אלא בפיו אף אני אביא עליהם אדם שכחו בפיו, כי כל זה הוא ענין הנ"ל מגדל כח של כסופין טובים וכו' כנ"ל, ולהפך גדל הרעות שגורמין כסופין רעים חס ושלום וכנ"ל, כי משה רבנו לא היה כחו אלא בפיו, כי הוא זכה ביותר מכל העולם לציר אותיות התורה לטוב מחמת שהיה קדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן זכה לכסופין טובים ולעשות נפשות ונקדות טובות לכל אותיות התורה הקדושה, עד שזכה לזוג ולחבר ולציר כל אותיות התורה לטוב, ועל כן זכה הוא לתן את התורה לישראל מה שלא זכו לזה כל הצדיקים שהיו לפניו. כי רק הוא זכה על ידי קדשתו העצומה לציר כל אותיות התורה לטוב, עד שנצטרפה בצרופים הקדושים האלו באפן שהיה יכל להמשיכה ולתנה לנו לזכותנו לנצח:

כי זה ידוע שהתורה היתה במציאות כבר, כי התורה קדמה לעולם . אבל ה' יתברך לא רצה לתנה לבני אדם עד שיהיה צדיק כזה שיצרפה ויצירה על ידי קדשתו בצרופים טובים כראוי לתנה לתחתונים, ועל כן היה העולם מתמוטט עד שבא משה וקבל את התורה, כי הוא זכה בה על ידי שהוא היה מצרף ומיחד אותיות התורה לטוב על ידי קדשתו כנ"ל, וההתחלה היתה מאברהם אבינו שהיה איש החסד כמובא בהתורה הנ"ל, שאברהם זכה לבחינת שמירת ברית עלאה שעל ידי זה זכה לחסד שהוא בחינת כסופים טובים שעל ידי זה עשה נפשות. ועל כן הוא התחיל לצרף ולציר אותיות התורה לטוב, ועל כן זכה לתורה, כמו שכתוב עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי וחקותי ותורותי. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה קים אברהם אבינו עליו השלום אפלו ערובי תבשילין. אבל אף על פי שזכה בקדשתו לצירה לטוב, לא זכה לצירה בשלמות כזה עד שתהיה ראויה להנתן לתחתונים. וכן יצחק ויעקב והשבטים וכו', כלם עסקו בזה ותקנו הרבה אבל לא השלימו זה התקון בשלמות, עד שבא משה רבנו שהיה קדוש בקדשה עצומה כל כך עד שזכה לכסופין טובים ורצונות קדושים כאלו, כי משה עלה עד רצון שברצונות, שעל ידי זה זכה להסתלק שם כמו שאיתא בזהר הקדוש . ועל כן זכה הוא לצרפה ולצירה לטוב בשלמות כזה עד שהיתה ראויה להנתן לנו שיהיה כל העולם מתנהג ומתקים לדורות על ידה. ומחמת זה היה כחו בפיו להנהיג כל העולם כרצונו ולעשות אותות ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד בעולם אשר לא נשמעו ולא נראו וכו'. וכל כחו היה בפיו, כי מאחר שזכה לציר כל אותיות התורה לטוב בתכלית השלמות, על כן בודאי היה לו כח לעשות מופתים נוראים על ידי דבור פיו הקדוש שהיה יכל לצרף אותיות התורה ולדבר בהם דבורים קדושים בפיו, שעל ידי זה היה עושה מופתים נוראים שיהיה העולם מתנהג כרצונו שיהיה מים יבשה וכו'. כי כל העולם מתנהג על ידי אותיות התורה כפי מה שזוכין לצרפם וכו' וכנ"ל, וכמבאר שם במקומו בסוף התורה הנ"ל שזהו בחינת ובטובו מחדש וכו', אין טוב אלא תורה . ועל כן נתיעץ בלק להביא עליהם בלעם שגם כן כחו בפיו, כי בלעם היה בקלפה כנגד משה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , והוא על ידי גדל טמאתו וכסופיו הרעים מאד היה יכל לצרף האותיות להפך וכנ"ל, כי את זה לעמת זה עשה אלקים, ועל כן היו ישראל באמת אז בסכנה גדולה כמו שכתוב עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק וכו'. אבל ה' יתברך ברחמיו חמל על ישראל ונתן כח להכסופין טובים של משה וישראל שיתגברו כנגד כסופין והבלים הרעים של בלעם הרשע, עד שעקם את פיו עד שהכרח לצרף האותיות לטובה לברך את ישראל. וזה הדבר נעשה בכל דור כאשר הבנתי מדבריו ורמזיו הקדושים זכרונו לברכה, כי בענין ההבלים היוצאים על ידי הכסופין טובים או רעים חס ושלום, יש דברים נסתרים הרבה וכמו שמבאר קצת מזה בהתורה הנ"ל על פסוק יש הבל אשר נעשה על הארץ, שזהו בחינת גלגולי הנפשות עין שם, וכמובא לעיל מזה . וה' יתברך חומל על עמו בכל דור ועושה נפלאות גדולות לבדו כי לעולם חסדו, שמגביר בכל עת ההבלים והכסופין דקדשה שהם בחינת חסד כנ"ל על הכסופין וההבלים רעים שלא יחריבו את העולם חס ושלום, ועל כן צוה ה' יתברך לזכר מעשה בלעם כמו שכתוב עמי זכר נא מה יעץ עליך וכו' ומה ענה אותו בלעם וכו', כדי לידע שגם עתה ה' יתברך עושה עמנו כמו שהיה אז, להפר בכל פעם עצת הסטרא אחרא. כי באהבתו ובחמלתו הוא שולח לנו בכל דור צדיקים אמתיים כאלו שיש כח בקדשתם להגביר ההבלים דקדשה שנעשין מכסופין טובים על ההבלים דסטרא אחרא שנעשה מכסופין להפך. ועקר המלחמה הזאת זכה פינחס בכחו של משה ללחם מלחמה זאת כנגד עצת בלעם הרשע, עד שזכה בקדשתו להגביר ההבלים דקדשה ולצרף אותיות התורה לטוב, כי עקר התגברות פינחס אז היתה על ידי שצרף האותיות לטוב כמו שאיתא בזהר הקדוש על פסוק ויקח רמח בידו, שראה המ"ם וכו' שהיתה משוטטת והיתה רוצה להצטרף אל ו'ת' חס ושלום, עד שכמעט היה כליה חס ושלום, והוא בכחו לקח המ"ם וצרף אותה לאותיות שמו שעולה ר'ח', ועל ידי זה נעשה ר'מ'ח', ובזה התגבר כנגדם. וגם עסק בתפלה כמו שכתוב ויעמד פינחס ויפלל, כי היתה מלחמה עצומה מאד עד שהיה צריך לכמה נסים שנעשו לו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וכל מלחמתו היתה על ידי צרופי אותיות לטוב וכנ"ל. ועל כן זכה לכהנת עולם שהוא בחינת אהבה וחסד הנ"ל בחינת כי שפתי כהן ישמרו דעת וכו' וכנ"ל:

אות יב

וזה שנסמך לזה מספר בני ישראל והוסיף לכל אחד מישראל ה' ויוד משמו, לומר שמי מעיד עליהם כמו שכתוב שבטי י"ק וכו', כי הצדיק בגדל קדשתו בקדשת הברית הוא ממשיך בחינת קדשת הברית על כל אחד מישראל עד שכל המקשרים אליו הם בכלל קדשת הברית בבחינת ועמך כלם צדיקים וכו', כי בכל אחד מישראל יש בחינת קדשת הברית על ידי שנמול כמו ששמעתי ממנו זכרונו לברכה , וגם על פי רב נמצאים עוד כמה נקדות טובות של שמירת הברית אצל כל אחד מישראל, וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק סוגה בשושנים, אבל אין כח במעט קדשתו להתגבר כנגד מה שצריך להתגבר כי אם בכח הצדיק האמת שקדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה בשלמות שאין שלמות אחריו. וכל מי שזוכה לבלי לחלק עליו מכל שכן כשזוכה להתקרב אליו ולהקרא על שמו, על ידי זה בכח קדשתו הוא זוכה גם כן לכסופין טובים ולעשות נפשות שהם נקדות טובות ולהגבירם על הנפשות רעות ולצרף אותיות התורה לטוב, על ידי שמתגבר להוציא הכסופין טובים בפיו שעל ידי זה עושה נקדות טובות להאותיות ומצרפם לטוב וכנ"ל. וזה בחינת שמי מעיד עליהם וכו', כי השם הוא הנפש והחיות כמו שכתוב נפש חיה הוא שמו, ועל כן צרף ה' יתברך אותיות יק"ק משמו בשם ישראל , להורות שהשם שהוא הנפש של ישראל כלול בשמו הקדוש, ועל כן זהו בודאי עדות גדולה שהם בכלל שומרי הברית שעל ידי זה דיקא זוכין לנפשות טובות שהוא בחינת שם דקדשה ששמו יתברך משתף בו. וזהו שבטי י"ק עדות לישראל להודות לשם ה' , להודות דיקא, הינו בחינת תפלה והודאה, כי עקר העדות הוא תפלה והודאה מה שזוכין ישראל הנקראים על שם משה שהוא בחינת הצדיק האמת זוכין להרבות בתפלה והודאה שנעשים מצרופים טובים על ידי כסופין טובים וכנ"ל:

וזה בחינת מה שצוה למנותם אז, כי ששים רבוא נפשות ישראל הם כנגד ששים רבוא אותיות התורה, ועל כן אחר מעשה פינחס שקדש השם בשטים, צוה למנותם להורות שהתגבר צדקת הצדיקים שבדור בכח משה רבנו עד שנצטרפו כל ששים רבוא אותיות התורה לטוב והם כלם בשלמותם ובמלאותם, שזהו בעצמו בחינת מספר בני ישראל שהם ששים רבוא בשלמות ולא נפקד מהם איש כי שמו מעיד עליהם שכלם משרשים וכלולים באותיות התורה שנצטרפו כלם לטוב על ידי פינחס בכח משה וכנ"ל:

אות יג

וזהו לאלה תחלק הארץ במספר שמות , כי ארץ ישראל בחינת אמונה כמו שכתוב שכן ארץ ורעה אמונה, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים, כי על ידי קדשת הברית שעל ידי זה נצטרפין האותיות לטוב זוכין לאמונה כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ועל כן לאלה תחלק הארץ , כי כל אחד כפי מה שזוכה לקדשת הברית כמו כן יש לו חלק בארץ ישראל שהוא בחינת אמונה וכנ"ל:

אות יד

ועל-כן נסמך לזה הסתלקות משה ושבקש מה' יתברך שיפקד איש על העדה ולא תהיה עדת ה' כצאן וכו' , והשיבו ה' יתברך להסמיך את יהושע, כי משה ראה שלכבש ארץ ישראל שהוא בחינה לזכות את ישראל בשלמות אמונה, אין מי שיש לו כח הזה כמו הוא בעצמו כי הוא היה בבחינת ברית עלאה, כי היה קדוש מאד בקדשת הברית כנ"ל שעל ידי זה זוכין לאמונה שהיא בחינת ארץ ישראל כנ"ל ועל כן סבר שהתר הנדר והוא יכניס את ישראל לארץ מאחר שרואה בכל פעם מי ומי עומדים על ישראל לכלותם חס ושלום, כמו שראה במעשה בלק ובלעם. ועל כן היה ראוי שהוא יכניס את ישראל לארץ כי רק הוא יודע ללחם עם כל העומדים כנגדם בגשמיות ורוחניות. אבל ה' יתברך השיבו שכבר נגזרה גזרה ואי אפשר לבטלה שהוא יסתלק כאן. ואז בקש מה' יתברך אם כן מה יעשו ישראל, כמו שכתוב ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה. והשיבו ה' יתברך שיסמך את יהושע תלמידו, כי יהושע בחינת נער, בחינת מט"ט, בחינת ברית תתאה כמו שכתוב ויהושע בן נון נער וכו', אבל על ידי שזכה לשמש כל כך את משה כמו שכתוב לא ימיש מתוך האהל, על כן זכה לכלל ברית תתאה בברית עלאה דהינו שיהיה נכלל יחד למדן בצדיק שזהו עקר השלמות, ועל כן יש לו כח להנהיג את ישראל על ידי שיסמך משה את ידיו עליו. כי זכה על ידי גדל שמושו להכלל במשה לכלל צדיק בלמדן שעל ידי זה נצטרפין האותיות לטוב שעל ידי זה מתנהג כל העולם לטוב שעל ידי זה יכולים להנהיג ישראל ולכבש ארץ ישראל שהיא בחינת אמונה שזוכין לזה על ידי כלליות ברית תתאה בברית עלאה שהוא בחינת התקשרות וכלליות למדן בצדיק כמובן בהתורה הנ"ל. וזה שאמר משה יפקד ה' אלקי הרוחת וכו', וה' יתברך השיבו קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו, הרוחת דיקא, אשר רוח בו דיקא, כי הכל תלוי בהרוח וההבל שהוא הנפש והרוח חיים שנמשך כפי הכסופין כנ"ל, שמשה בקש זאת מה' יתברך שיפקד ה' אלקי הרוחת איש וכו' שיהיה לו כח להגביר הנפש והרוח חיים דקדשה שהם ההבלים דקדשה על הרוח וההבלים דסטרא אחרא. והשיבו ה' יתברך שיקח את יהושע איש אשר רוח בו, שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד, הינו שיודע להגביר הרוח חיים של כל אחד שיתגבר הרוח וההבל דקדשה הנעשה מכסופין טובים, על הרוח וההבל דסטרא אחרא הנעשה מכסופין רעים, שעל ידי זה עקר הנהגת העולם לטובה שעל ידי זה כובשין ארץ ישראל שהיא בחינת אמונה שהיא שלמות כל הדברים וכנ"ל:

אות טו

ועל-ידי אמונה נשלם הצדקה שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע כנ"ל. וזה שנסמך לזה כל פרשת הקרבנות של כל יום ושל שבת וראש חדש וימים טובים כי כל הקרבנות הם נדבת לב בחינת צדקה שעל ידי זה מתנהגים כל גלגלי הרקיע, ועל כן מצוה להקריב תמידין בכל יום בבקר ובערב דהינו בעת זריחת השמש ושקיעתה, כמו שכתוב שנים ליום. ומצוה לשחטם כנגד היום כנגד זריחת השמש ושקיעתה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה להורות שכל הנהגת השמש שגדול מכל הגלגלים שעל ידו עקר סדר הזמנים, כל הנהגתו הכל על ידי קרבנות ישראל שהם בחינת צדקה. וכן צוה להוסיף מוספין בשבת ויום טוב וראש חדש, כי כל שנוי הזמנים כלם על ידי הגלגלים, על ידי שבעת כוכבי לכת שהם כנגד שבעת ימי השבוע, ועל ידי שנים עשר מזלות שהם כנגד שנים עשר חדשים שבהם כל המועדים, וכמו שכתוב יהי מארת וכו' והיו לאתת ולמועדים לימים ושנים. ועל כן צריכין להקריב מוספין בשבת ויום טוב וראש חדש כדי להנהיג לטוב כל גלגלי הרקיע בכל שנוי הזמנים, כי כלם מתנהגים על ידי צדקה שהיא בחינת קרבנות וכנ"ל. נמצא שכל פרשיות הסדר מקשרים וסמוכים זה לזה יפה יפה סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר:

ברכת הודאה ו

אות א

על פי התורה "אמצעיתא דעלמא" בסימן כ"ד לקוטי א, מבאר שם עצם המעלה של עשית המצוה בשמחה, שעל ידי זה זוכין להעלות השכינה מגלותה וכו', עד שעולין מעלה מעלה עד שזוכין להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזה האור הוא למעלה מנפש רוח נשמה וכו', עין שם כל זה היטב היטב ובפרט מה שמבאר שם בענין התשעה היכלין דלאו אנון נהורין וכו' שנעשין על ידי התקונים והעליות שזוכין על ידי עשית המצוה בשמחה, שעולין למעלה למעלה עד שנתברך המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת כתר וכו', ואזי על ידי הרדיפה והמעכב, אזי מכין המחין בהמישב והמסדר ואתעבידו תשע היכלין דלאו אנון נהורין וכו', ולית מאן דקימא בהו ולא מתדבקין ולא מתידעין וכו' עין שם:

וצריך אתה המעין שתדע ותאמין שכל מה שנאמר שם, נעשה על ידי כל אחד מישראל כשזוכה להתגבר לעשות המצוה בשמחה, כי לא בשמים היא שלא נאמרה התורה לעולי שמים וכו', כי קרוב אלינו הדבר מאד וכו'. ואין כאן מקומו להרחיב הדבור בזה:

אות ב

וזה בחינת חיוב ההודאה על כל היוצאין מהצרה, שהם ארבעה חיבין להודות שהם הולכי מדברות וכו', ויוצאין מבית האסורים, וחולה שנתרפא, ויורדי הים כשעולין משם:

כי כל הצרות רחמנא לצלן הם בחינת גלות השכינה כי בכל צרתם לו צר כידוע . ועקר גלות השכינה הוא מה שהעצבות מתגבר על לב ישראל, בחינת ויתעצב אל לבו כמבאר שם בהתורה הנ"ל. שמשם כל התאוות בפרט תאות המשגל ותאות ממון שבאין רק מן עצבות ומשם כל הצרות רחמנא לצלן. על כן כשה' יתברך עוזר שיוצאין מן הצרה צריכין להביא קרבן תודה. ועכשו שאין לנו קרבן צריכין להודות בפה בכל לבו, שזהו בחינת שמחה, כי עקר השמחה היא ההודאה לה' יתברך שזהו עקר תכלית השמחה של לעתיד שאז יעסקו רק בתודה והודאה לה' יתברך בשמחה עצומה בחינת הודו לה' בכנור בנבל עשור זמרו לו , בחינת עשרה מיני נגינה. וכמו שכתוב במזמור לתודה הריעו לה' כל הארץ עבדו את ה' בשמחה וכו'. כי זה עקר התקון של התודה והודאה שחיבין להודות כשיוצאין מהצרה, לתקן הקלקול שמשם באו הצרות שהוא העצבות כנ"ל כדי שמעתה נזכה להנצל מכל הצרות על ידי תקף השמחה עד שנזכה לכל התקונים הנזכרים לעיל להשיג אור הנ"ל שהוא עקר התכלית כמו שמבאר שם. ועל כן כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה. (מדרש רבה ויקרא פרשה כז):

אות ג

ובשביל זה מביאין בקרבן תודה ארבעה מיני לחם, וכל אחד עשרה חלות, כי עקר העצבות נאחז בהלחם בבחינת בעצבון תאכלנה, בזעת אפך תאכל לחם . ולהפך עקר תקון האכילה על ידי שמחה בבחינת אכל בשמחה לחמך , בחינת לאכל ולשתות ולשמח וכו' . ועל כן הם עשרה חלות מכל מין כנגד בחינת יוד מיני נגינה שהם מקור וכלל כל השמחות:

אות ד

ויש לרמז גם בפרטיות הארבעה מיני לחם שמביאין בקרבן תודה שהם כנגד בחינת התקונים שנעשין על ידי שמחת המצוה שזהו בחינת קרבן תודה כנ"ל. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל שעל ידי שמחת המצוה עולה מלכות מבין הקלפות. וכשאדם עושה איזה מצוה יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת ה' יתברך וכו'. וזה בחינת מלכות מלביש נצח הוד יסוד שהם כלי ההליכה וכו'. ועל ידי ההליכה נמשך ברכה לכל העולמות. וזה בחינת נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה תפארת שהם הידים שמשם כל הברכות וכו'. ועקר הברכה שנשפעה מהידים הם שכל וכו'. וזה בחינת חסד גבורה תפארת שמלבישין את חכמה בינה דעת וכו'. ועל ידי זה נסתדר המסדר וכו' שהוא בחינת כתר וכו' עין שם:

וזה בחינת הארבעה מיני לחם שמביאין בקרבן תודה, שהוא בחינת שמחת המצוה כנ"ל, שהם כנגד ארבעה בחינת תקונים הנזכרים לעיל שנעשין על ידי שמחת המצוה. כי חלות מצות, זה בחינת מלכות שנקראת חלה ששעורה מ"ג ביצים, בחינת גם זאת, כמובא בדבריו זכרונו לברכה בהתורה אבא שאול (בסימן נה לקוטי חא), שזהו בחינת ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם. ועקר גלותה היא העצבות כנ"ל. וכשעושין מצוה בשמחה מעלין אותה מגלותה כנזכר לעיל, שזהו בחינת מלכות שעולה מן הקלפות כנ"ל. וזה נעשה על ידי חלות מצות שמביאין בקרבן תודה שהוא בחינת שמחת המצוה כנ"ל:

רקיקין, בחינת תקון נצח הוד יסוד רגלין, להכניע הקלפות שאחיזתן ברגלין בבחינת עון עקבי יסובני וכו' , שרוצין להתגבר חס ושלום בבחינת אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה (דניאל

אות ז

. אבל הצדיקים שהם בחינת משיח שעושין המצוות בשמחה ומזכין את ישראל לזה, יכניעם ויהדקם בבחינת תדק ותסף כל אלין וכו'. והיא תקום לעלמיא וכו' (שם ב). וזה מרמז רקיקין שמהדקין אותן, וזה בחינת כטיט חוצות אדיקם וכו' , שהוא במחברת רקיקין כמובא . ועל כן נאמר בהם משוחים בשמן , לרמז על בחינת משיח שהוא יהדק את הקלפות שרוצים להדק הכל שאחיזתם ברגלין כנ"ל. כי עקר מלחמת משיח בבחינת רגלין כמובא , כמו שכתוב ועמדו רגליו ביום ההוא וכו':

מרבכת ברותחין, בחינת ברכת השכל שהוא כאש עצור בלב (כמו שמבאר בהתורה אבא שאול הנ"ל) מרבכת אותיות מברכת, בחינת ברכת הידים שהוא ברכת השכל:

וכל אלו השלש באות מצה. ועוד צריכין להביא בתודה עשר חלות חמץ כמו שכתוב על חלות לחם חמץ , שזהו נפלאות נוראות הקרבן תודה שהיא משנה מכל הקרבנות שאסור בהם חמץ כמו שכתוב כי כל שאור וכו' לא תקטירו וכו', רק בקרבן תודה מביאין חמץ, כי חמץ בשרשו שבקדשה נמשך מבחינת כח המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת כתר שהוא בחינת המתנה, כי כששואלין את האדם איזה שכל, אומר המתן עד שאתישב וכו', עין שם היטב בהתורה הנ"ל שכל עקר התקון הוא על ידי תקון המסדר והמישב וכו', שעל ידי זה זוכין להשיג בחינת התשעה היכלין הנ"ל על ידי הרדיפה והמעכב וכו' עין שם היטב היטב. וזה בחינת חמץ בשרשו שבקדשה, כי החמץ הוא על ידי המתנה, (וכמבאר כל זה בהלכות נפילת אפים הלכה ד על פי התורה הנ"ל עין שם היטב), כי המח והדעת נמשך כפי האכילה שמחיה את האדם, שעקר החיות הוא חכמה ושכל בחינת החכמה תחיה, כמו שמבאר בדברינו כמה פעמים . וכשאין מתקנים את המסדר והמישב שהוא בחינת כתר, אז החמץ אסור באסור חמור מאד שזהו בחינת אסור חמץ בפסח, כי בפסח יצאנו מגלות מצרים, וכבר מבאר בהתורה הנ"ל שעקר הגלות הוא גלות השכינה שהוא מה שהעצבות מתגבר על לב איש הישראלי. וכשמתגברין בשמחה זה עקר הגאלה מן הגלות בחינת כי בשמחה תצאו וכו' , ואז זוכין לכל התקונים הנזכרים לעיל עד שמתקנים גם את המסדר והמישב וכו' שעל ידי זה משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי על ידי התשעה היכלין הנזכרים לעיל. אבל אי אפשר לזכות לכל זה כי אם על ידי בחינת מי יימר המבאר שם שהוא על ידי זה שיכול לכנס בהיכלי התמורות למקום הקלפות ולהעלות הקדשה משם בבחינת קטרת כנ"ל כמו שמבאר שם. הינו על ידי התגברות השמחה שעל ידי זה מעלין השכינה בחינת מלכות מגלותה מבין הקלפות וזוכין לכל התקונים הנזכרים לעיל כנ"ל. אבל במצרים שהיו נאחזין הקלפות מאד היה קשה מאד לזכות לזה, רק הגאלה היתה ברבוי רחמיו וחסדיו יתברך שהאיר עליהם הארת המחין בהארה עצומה מאד שלא בהדרגה וסדר על ידי בחינת אתערותא דלעלא, כי לא היה להם אתערותא דלתתא כראוי שיהיו ראויים לגאלה, כמו שמבאר כל זה בכתבי האר"י ז"ל ומובא בדברינו כמה פעמים , על כן לא נתתקן אז בחינת המסדר והמישב שהוא בחינת כתר, כי המסדר והמישב אי אפשר לתקן כי אם על ידי זה שזוכה לאתערותא דלתתא בשלמות שהוא על ידי שיכול לירד להיכלי התמורות ולהעלות הקדשה משם וכו', שזהו בחינת מי יימר וכו' כנזכר לעיל. ועל כן הכרחו לצאת משם בחפזון. ובשביל זה אסורים לאכל חמץ בפסח ואסורו חמור מאד, כי אסור להחמיץ את המח כלל כל זמן שלא נתתקן המסדר והמישב את המחין, כי המח כפי האכילה כנ"ל. בפרט שבגאלת מצרים היו צריכין לתקן חטא אדם הראשון שחטאו היה באכילה שאכל מעץ הדעת טוב ורע שהיא בחינת אכילה של אסור, שעל ידי זה פוגמין בהדעת מאד עד שנכנסין לדעת וחקירות שאסור לכנס בהם שלא יצא מגבול הקדשה שזהו בחינת עץ הדעת טוב ורע וכו'. ומחמת שבפסח צריכין לתקן זאת, על כן עקר קדשתו בענין האכילה שצריכין לאכל מצה, וחמץ אסורו חמור מאד כי עדין לא נתתקן המסדר והמישב, ואז אסור להחמיץ המח כלל. ועל כן אז החמץ בבחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שעל ידי זה נגזר בעצבון תאכלנה , בחינת עצבות ומרה שחורה שנאחז בהאכילה ביותר שזה עקר הגלות כנ"ל. על כן צריכין לאכל רק מצה שהוא לחם אבירים בחינת מן בחינת מאכל של מלאכים שאין להם אתערותא דלתתא, כי אז נמשך המאכל מלמעלה על ידי הארת המחין עצומים שנמשכין אז בבחינת אתערותא דלעלא. אבל אנו אסור לנו להחמיץ מחנו כלל באלו המחין הגבוהים שיורדין אז לפי שעה בשביל הגאלה כמובא ועל כן אסור החמץ עד אחר קריעת ים סוף שהתחיל אז בחינת תקון הכתר על ידי הספירה וכו'. ואחר כך בשבועות שאז עקר תקון הכתר כמובא אז מביאין שתי הלחם מחמץ דיקא, וכמו שמבאר מזה הרבה (שם בהלכות נפילת אפים הנ"ל עין שם). ועל כן התודה שמביאין כשיוצאין מן הצרה שהוא בחינת גלות שעקר התקון על ידי שמחה כנ"ל, שעל ידי זה זוכין לבחינת תקון המסדר והמישב וכו' כנ"ל, על כן אז מביאין לחם חמץ כי כשנתתקן המסדר והמישב על ידי התגברות השמחה, אז נתתקן החמץ משרשו שבקדשה שהוא בחינת המתנה וכו' כנ"ל, ואז נעשה על ידי לחם חמץ דיקא תקון נפלא שזהו בחינת שתי הלחם של שבועות שבאין מחמץ דיקא, מחמת שאז זוכין לבחינת כתר שהוא תקון המסדר וכו'. וכמו שמבאר באריכות בהלכות נפילת אפים הנ"ל עין שם:

אות ה

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות שהם הולכי מדבריות וכו', כי אלו הארבעה הם כנגד הארבע בחינות הנ"ל שכנגדן הם הארבעה מיני לחם של התודה כנ"ל. כי כל אחד מהארבעה צריכין להודות כלול מכלם, ועל כן כל אחד צריך להביא ארבעה מיני לחם בתודה, וכן כל אחד צריך לכל התקונים שמבארין בהתורה הנ"ל. אבל אף על פי כן כל אחד מהארבעה צריכין להודות הוא כנגד בחינת תקון אחד מארבעה הנ"ל שכנגדו הוא בחינת מין לחם אחד מארבעה מיני לחם הנ"ל. (וכן ראיתי באלשיך לפי דרכו הקדוש שמבאר בפרשת תודה שהארבעה מיני לחם הם כנגד הארבעה צריכין להודות, אף על פי שכל אחד מחיב להביא כל הארבעה מיני לחם עין שם. כי זה כלל בכל מקום שכל בחינה כלולה מכל הבחינות ואף על פי כן יש לו בחינה בפני עצמו. ואפלו בנגלות הוא כן, כגון ארבעה יסודות שכל אחד הוא כח בפני עצמו שהעפר קר ויבש, והאש חם ויבש וכו'. וכל אחד כלול מכלם. ואף על פי כן העפר הוא כח בפני עצמו, והאש כח בפני עצמו, מכל שכן בכל חכמות הקבלה כמבאר בכתבי האר"י ז"ל ומובא בדברינו):

כי הארבעה צריכין להודות, מבארין במזמור הודו כמבאר בגמרא שמשם למדו שאלו הארבעה צריכין להודות, והם הולכי מדבריות כמו שכתוב תעו במדבר וכו'. וזה כנגד בחינת מלכות שיוצאה מהגלות על ידי שמחת המצוה שהוא בחינת תודה והודאה כנ"ל. כי בתחלה כשהאדם בצרה חס ושלום, ועקר הצרה והגלות הוא בחינת עצבות כנ"ל, זה בחינת הולכי מדבריות בחינת תעו במדבר בישימון דרך וכו'. כי אלו הארבעה צריכין להודות מרמזין על כל אדם בפרט בגלות הזה שעוברין על כל אדם בכל עת בחינת כל הארבעה הנזכרים לעיל וכמבאר במקום אחר , וה' יתברך מצילו בכל עת. וחיב אדם להודות לה' יתברך בכל יום על כל הנסים והנפלאות שעושה עמו בכל יום הרבה מה שיכולים לראות ולהבין מה שה' יתברך מצילו בכל יום מי שמשים לב על דרכיו, והרבה הרבה מה שאינו יודע כלל כי אין בעל נס מכיר בנסו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל זה תקנו רבותינו זכרונם לברכה כמה ברכות והודאות בכל יום ובפרט בברכת מודים שאומרים שלש פעמים בכל יום נודה לך וכו'. ועל נסיך שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובקר וצהרים וכו', וכן בנשמת שאומרים בשבת וכן הרבה, רק שברכת הגומל בשם ומלכות אין אומרים כי אם כשעובר על האדם בגשמיות אלו הארבעה הנזכרים לעיל שהם הולכי מדבריות וכו', אבל הרבה הרבה נסים ונפלאות עוברין על כל אדם מעין אלו הארבעה הנזכרים לעיל, שבשביל זה חיבין להודות הרבה בכל יום בשמחה כי עקר הוא להתגבר בשמחה שהוא להסתכל על חסדי ה' ונפלאותיו שעושה עמו בכל יום בתוך הצרה עצמה ולבטח בחסדו יתברך ולשמח בישועתו. (וכמבאר בדברינו הרבה מזה על התורה ימי חנכה הם ימי הודאה בלקוטי תנינא סימן ב בהלכות כלאי בהמה , ובהלכות פריקה וטעינה עין שם). וזה בחינת הולכי מדבריות, כי יש שהוא בבחינת הולכי מדבריות וכשיוצא משם צריך להודות בשמחה ועל ידי זה מעלה המלכות מבין הקלפות שהוא תקון ראשון הנ"ל כי בתחלה היה בבחינת הולך במדבר ממש בחינת תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף , ועל ידי שצעק אל ה' הצילו וצריך להודות בשמחה. וזה בחינת מלכות עולה מן הקלפות שהם בחינת מדבר שמם וישימון דרך, ועל ידי ההודאה בשמחה יזכה לצאת מהם לגמרי שזה בחינת עלית המלכות מבין הקלפות הנזכרות לעיל. ויש שהוא בבחינת יוצא מבית האסורים, שהוא כנגד בחינת תקון שני שהוא תקון הרגלין על ידי ששמחת המצוה הולכת לעורר הכל לה' יתברך וכו' כמו שמבאר שם. ואת זה לעמת זה, יש שהם מתגברין ותופסין בחינת רגלין בבחינת בית האסורים שהוא בחינת פגם הרגלין שאין מניחין אותו לצאת, בבחינת גדר בעדי ולא אצא , בחינת אסירי עני וברזל, בחינת וישם בסד רגלי , שזהו בחינה שאפלו כשיוצא מהמדבר שהוא שמם לגמרי והוא בתוך הישוב אף על פי כן מתגברין עליו ואין מניחין אותו לילך כראוי בדרכי הקדשה כאלו הוא בבית האסורים ממש בבחינת נחשבתי עם יורדי בור הייתי כגבר אין איל . כי עקר ההצלה מהצרות של אלו הארבעה הנזכרים לעיל הוא מה שנצולין מחילות היצר הרע והסטרא אחרא שמתגברין על כל אדם בכמה בחינות בכל יום, כי חוץ מזה הכל הבל. ועל כן מרמזין כל הארבעה הנזכרים לעיל על כל מיני צרות הנפש העוברין על כל אדם לפי בחינתו ומדרגתו בכל עת, ומי שמשים לבו על מה שעובר עליו יכול להבין מההרפתקאות שעוברין עליו את כל דברינו היטב. והעקר להתגבר בשמחה על ידי כל ההרחבות והישועות שימצא בתוך הצרות בעצמו ויבין מהם עזרתו וישועתו יתברך כמו שכתוב לולא ה' שהיה לנו וכו', וכמו שכתוב לולא ה' עזרתה לי כמעט שכנה דומה נפשי, לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי . וכמו שכתוב ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם וכו', וכן הרבה. וכל אחד כפי מה שפוגם בבחינת התקונים המבארין בתורה הנ"ל כמו כן עוברין עליו צרות חס ושלום מבחינת הארבעה הנזכרים לעיל שהם הולכי מדבריות ויושבים בבית האסורים וכו', כי באלו הארבעה כלולים ומרמזים כל הצרות חס ושלום, כי הם מרמזים על כל הארבע גליות שבהם כלולים כל הצרות חס ושלום כמובא . ועל כן יש שלפי בחינתו כבר יצא מהמדבר שמם והגיע לבחינת ישוב, דהינו שנתקרב לצדיקי אמת וכשרי הדור המדריכים אותו בדרך ישרה וכו', בבחינת וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב, אבל כשרוצה להרים בחינת הרגלין לילך בדרכי ה', (שזהו בחינת תקון נצח הוד יסוד הנ"ל שהם כלי ההליכה), אזי מתגברין כנגדו הסטרא אחרא שהם כנגד הרגלין דקדשה שרוצים לתפסו כמו בבית הסהר ממש לבלי להניחו לצאת משם ולילך אל בתי כנסיות ובתי מדרשות להתפלל וללמד, מכל שכן לילך ברוחניות בדרכי ה' ולעורר אחרים לעבודתו יתברך, שזהו בחינת ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל, בחינת יושבי בבית האסורים. וכשנצול משם צריך להודות בשמחה, ועל ידי זה נמשך בחינת תקון הרגלין הנ"ל (שהוא בחינת מלכות שמלביש את נצח הוד יסוד כמו שמבאר שם). ויש בחינת חולה ונתרפא שהוא תקון הידים (שהם בחינת חסד גבורה תפארת), כי עקר הכח הוא בידים ושם הדפק שבו תלויים כל מיני חולאות ורפואתם, כי על ידי הידים נמשך ברכת השכל כמו שמבאר שם שמשם כל החיות בחינת החכמה תחיה , וכשפוגמין בזה, על ידי זה באין חולאות חס ושלום שהיא קלקול החיות שהוא בחינת פגם הידים הנ"ל, וכשנתרפא צריך להודות בשמחה שזהו בחינת תקון הידים שעל ידם נמשך ברכת השכל כנ"ל:

יורדי הים באניות, זה בחינת תקון המחין בשלמות על ידי שנתתקן גם המסדר והמישב וכו', שעל ידי זה עקר תקון המחין. כי כל זמן שלא תקן בחינת המסדר והמישב, אזי אי אפשר להשיג שום השגה מחמת רבוי אור ואזי הוא בבחינת יורדי הים שהרוח סערה מתגבר עליהם וכו'. כי אלו הצדיקים והכשרים הזוכים על ידי עשית המצוה בשמחה לכל בחינות התקונים הנזכרים לעיל עד שהמחין שלהם רודפין להשיג אור האין סוף וכו', הם בבחינת יורדי הים החכמה באניות עושי מלאכה במים רבים שהם מימי הדעת, ורק הם רואים ויודעים כמה גדולים מעשי ה' ונפלאותיו בבחינת המה דיקא ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. אך לפעמים מתגבר חס ושלום הרוח סערה בבחינת ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו יעלו שמים ירדו תהומות וכו', וזה בא על ידי שלא נתתקן כראוי בחינת המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת הפריסה המעכב את המחין בשעת רדיפתן להשיג. ואזי אי אפשר להגיע למחוז חפצם להשיג מה שצריכין להשיג, כי המחין מתבלבלין כשכור מחמת רבוי אור, ואזי הם בבחינת יעלו שמים ירדו תהומות וכו', כי העליה היא שלא כסדר ועל ידי זה נשלך למטה עד התהומות וכו', כמו שמבאר בדבריו זכרונו לברכה במקום אחר על זה הפסוק (בסימן קסג), כי תקון המחין בשלמות שעקרו על ידי המסדר והמישב, זה אי אפשר כי אם על ידי בחינת מי יימר הנ"ל, שהוא על ידי שיורדין למקום הקלפות להיכלי התמורות לברר הקדשה משם וכו' כנ"ל. ועל כן בהכרח לכל הרוצה לגשת אל הקדש ולזכות לכל הנ"ל שיהיה בבחינת עיל ונפיק. וצריך שתהיה הירידה קדם העליה שזהו בחינת כל מה שעובר על כל אדם מקטן ועד גדול, כי אפלו הקטנים במעלה מאד ואפלו קטנים ונערים, כל מה שעובר עליהם שדעתם ומחם קטן בבחינת מחין דקטנות ומתגברים עליהם כל התאוות ומעשה נערות, הכל נמשך מבחינה זאת שהוא בחינת מי יימר הנ"ל שהם בחינת היכלי התמורות שהם בחינת הקלפה הקודמת לפרי שעובר על כל אדם שבעולם, ומשם כל הירידות שקדם העליות של כל אדם. וכל מה שחותרין ורוצים לעלות איזה עליה אל הקדשה, מתגברין היכלי התמורות מאד בתאוות והרהורים ובלבולים וסברות הפוכות וכו', וצריכין יגיעה גדולה והתקרבות לצדיקים עד שיזכה לברר הקדשה משם ולעלות משם בשלום. והעקר על ידי עשית המצוות בשמחה גדולה כנ"ל, שעל ידי זה מעלה הקדשה מהיכלי התמורות עד שעולה בכל העליות הנזכרות לעיל, עד שמתקן המסדר והמישב שזה העקר, ואז זוכה על ידי הרדיפה של המחין והמעכב, לבחינת תשעה היכלין הנזכרים לעיל עד שמשיג וכו'. אבל כשלא ברר הקדשה כראוי מהיכלי התמורות שמחמת זה לא תקן המסדר והמישב, אזי הוא בבחינת יעלו שמים ירדו תהומות כנ"ל, בבחינת יחוגו וינועו כשכור וכל חכמתם תתבלע. כי כל חכמתו מתבלע ומבלבל כשכור מחמת שאין לו כח המסדר והמישב שעל ידי זה עקר תקון השגת המחין וכנ"ל. וכשזוכה להנצל מזה צריך להודות בשמחה שהוא בחינת תקון המסדר והמישב כנ"ל. שזה בחינת לחם חמץ שבתודה כנ"ל. וזה בחינת יקם סערה לדממה ויחשו גליהם הנאמר על תקון יורדי הים, כי תקונם על ידי תקון המסדר והמישב שהוא בחינת כתר ששם סוד השתיקה בחינת סיג לחכמה שתיקה, שהוא בחינת כתר כמו שמבאר במקום אחר . כי הפריסה שהיא בחינת כתר שמעכב את המחין בבחינת המתן עד שאתישב, זה בחינת שתיקה שמרמזין לו שתק ואל תהיה נבהל להשיב, רק שתק במחשבתך עד שתתישב, שעל ידי זה עקר ההשגה כראוי אשרי הזוכה לזה. ועל כן סים שם וישמחו כי ישתקו וינחם אל מחוז חפצם, כי העקר על ידי השמחה שעל ידי זה זוכין לתקון הכתר שהוא בחינת שתיקה כנ"ל:

אות ו

וזה לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם . חסדו, זה בחינת הארת המחין שהם על ידי ברכת הידים שהם בחינת חסד גבורה תפארת, שעקר הוא החסד כי א"ל נהירו דחכמתא והוא יומא דאזל עם כלהו יומין, בחינת יומם יצוה ה' חסדו כמו שמובא בכתבים ומובא בדברנו . נפלאותיו, זה בחינת כתר שהוא המסדר והמישב, כי כתר נקרא פלא כידוע , כי על זה באה עקר ההודאה שה' יתברך עזר לו לצאת מכל אלו הצרות של הארבעה הנזכרים לעיל שהוא על ידי תקונים הנזכרים לעיל, עד שזכה לתקון המחין שהם בחינת חסד ותקון הכתר שהוא בחינת פלא. וזהו יודו לה' חסדו שאצל חסד אמר לה' ואצל נפלאותיו אמר לבני אדם, זה בחינת תקון הרדיפה והמעכב הנ"ל, כי המחין רודפין להשיג אור האין סוף ורוצין לעלות אל ה'. וכפי רדיפתם היה נכלל שם ומתבטל במציאות והיה בטל העולם, ולא היו בני אדם יודעין גדלתו ונפלאותיו יתברך שבשביל זה ברא הכל. על כן צריכין תקון המעכב הנ"ל שהוא בחינת פלא בחינת כתר שמעכב את המחין מרדיפתן, ועל ידי זה נעשין תשעה היכלין הנזכרים לעיל, שעל ידי זה משיגין אור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי, שמשם כל ההשגות והידיעות של הצדיקי אמת שעל ידי זה יודעים לצמצם אור השגתם עד שיכולים להודיע לנו נפלאותיו הנוראים. וזהו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם, שהחסד בחינת רדיפת המחין רודף לה' להשיג אורו יתברך, אבל אין זה שלמות כי אם כן יתבטל במציאות כנ"ל ולא ידעו גדלתו בני אדם. אבל על ידי בחינת פלא הנ"ל, על ידי זה יכול להודיע נפלאות גדלתו לבני אדם, וזהו ונפלאותיו לבני אדם כנ"ל. וזה בחינת כל הפסוקים שמזהיר בהם לספר נפלאותיו ולשיח בהם. נפלאותיו דיקא כמו שכתוב שיחו בכל נפלאותיו , וכתיב ודברי נפלאותיך אשיחה, וכתיב ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו, וכן אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך (תהלים ט), לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך (שם כו), ועד הנה אגיד נפלאותיך (שם עא) וכן הרבה. כי עקר גדלתו וכבודו יתברך הוא להודיע לבני האדם גבורתו ונוראות נפלאותיו, וביותר להרחוקים מאד כמו שמבאר בסימן יוד, שזה עקר גדלתו יתברך שגם העובדי כוכבים והרחוקים מאד מאד ידעו אותו. ועל כן מזכיר בכל פעם בלשון נפלאות, כי עקר מה שיכולין לדבר ולשוח ולספר גדלתו לבני אדם, הוא על ידי בחינת פלא עליון שהוא בחינת כתר שהוא המסדר והמישב שמכה בהמחין ומעכבם מרדיפתם, שעל ידי זה נעשין תשעה היכלין הנזכרים לעיל שעל ידם נעשין כלים להשיג מה שמשיגין, שעל ידי זה דיקא יכולין לידע ולהודיע ולספר נפלאותיו לבני אדם כנ"ל, שזה עקר כבודו וגדלתו של יוצר בראשית כנ"ל. ועל כן חיוב ההודאה הוא ברבים דיקא, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וצריך לאודויי באפי עשרה כמו שכתוב וירוממוהו בקהל עם וכו', כי זה עקר גדלתו כנ"ל. וזהו רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה', רגלי עמדה במישור, זה בחינת תקון הרגלין שהוא בחינת התחלת התקון על ידי עשית המצוה בשמחה, שעל ידי זה הולכת המצוה לעורר הכל לה' יתברך, ועל ידי זה זוכין לכל העליות הנזכרות לעיל עד שנתתקן גם המסדר וכו', שעל ידי זה יכולין לספר נפלאותיו לבני אדם כנ"ל. וזהו שנסמך לזה במקהלים אברך ה', כי דיקא על ידי בחינת רגלי עמדה במישור הנ"ל, בחינת תקון הרגלין על ידי עשית המצוה בשמחה, שעל ידי זה נתתקן המעכב בחינת כתר כנ"ל, על ידי זה במקהלים אברך ה', שיכולים לברכו ולהודות לו במקהלים ברבים במקהלות רבבות בני אדם שזה העקר כנ"ל. וזה בחינת הפלא חסדיך, הפלא חסדיך דיקא בחינת חסדו ונפלאותיו הנזכרים לעיל:

אות ז

וזה שצריך לאודויי באפי עשרה ותרין מניהו רבנן , עשרה כנגד עשרה מיני נגינה שמשם כל השירות והתשבחות וההודאות והזמירות שכלם כלולים בספר תהלים שיסד דוד המלך עליו השלום שהוא נעים זמירות ישראל שכלול מעשרה מיני נגינה כידוע , שזהו בחינת גדל מעלת מנין עשרה מישראל שאז דיקא אומרים ברכו וקדשה וכו'. כי בכל מקום שיש עשרה מישראל נתעוררין בחינת יוד מיני נגינה. וזהו ותרין מניהו רבנן, שהם בעלי דעת ומחין, ועל כן הם שנים כנגד הרדיפה והמעכב הנ"ל, כי כשיש שני בעלי תורה, בודאי יש בהם בחינת רדיפה ומעכב שזהו בחינת מעלת הלומד עם החבר שזה שואל את חברו מחמת שמחו רודף להשיג ולהבין הדבר על בריו, וחברו משיב לו המתן עד שאתישב כמו שמבאר ענין זה בהתורה הנ"ל. וכן הוא בשרשי נפשותם בהשגת אלקות שעל ידי זה משיגין התשעה היכלין שזה עקר ההודאה שהיא בחינת שמחה כנ"ל:

אות ח

על-כן צריכין להרגיל את עצמו מאד בכל יום ובכל עת להודות ולהלל לה' יתברך על כל הטובות אשר גמל עמנו, ואפלו בתקף צרת הנפש רחמנא לצלן אפלו כשירד ונתרחק כמו שנתרחק ואיך שהוא, יהפך הכל לששון ולשמחה בבחינת ששון ושמחה ישיגו וכו' כמו שמבאר במקום אחר , על שאף על פי כן זוכין לומר קריאת שמע וליחד שמו יתברך פעמים בכל יום ולהאמין בה' ובמשה עבדו שהם הצדיקי אמת שבכל דור וכו'. וכמה מעלות טובות למקום עלינו וכו', אלו פינו מלא שירה וכו', כי עקר גלות הנפש הוא העצבות כמובן בהתורה הזאת עין שם, וכל מה שהעצבות מתגבר יותר מתגברין יותר התאוות בפרט שגעון התאוה הכללית, וכן חוזר חלילה חס ושלום ומצרף לזה תאות ממון וטרדת הפרנסה בחינת בעצבון תאכלנה וכו'. וכמו שמבאר בהתורה וביום הבכורים (בסימן

אות נו

בענין עצבון ידים וכו', עד שכמעט תצא נפשו חס ושלום לולא ה' עזרתה לנו שמאיר עלינו מרחוק בכח הצדיקי אמת לשמח נפשותינו על פי דרכי העצות העמקות של הצדיקי אמת. וצריך כל אדם להכריח את עצמו מאד בכל הכחות להמשיך על עצמו השמחה. ועל כן צריך להיות רגיל מאד בהודאה בשמחה כנ"ל וכמבאר אצלנו במקום אחר הרבה מזה על התורה ימי חנכה הם ימי הודאה (בהלכות כלאי בהמה הלכה ד ובהלכות פריקה וטעינה הלכה ד עין שם היטב):

אות ט

כי כל ענין הארבעה צריכין להודות הנ"ל עוברין על כל אדם בכל עת, לפעמים בגשמיות ממש, ועל פי רב על ידי שארי ההרפתקאות העוברין על האדם בכל יום, בפרט בענין גלות הנפש וכמבאר לעיל מזה (באות ה). ועל כן תקנו לנו בדורות הללו לומר מזמור הודו בכל ערב שבת בכניסת שבת. כי ששת ימי החל הם בחינת העולם הזה שנקרא ערב שבת כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מי שטרח בערב שבת וכו', ושבת בחינת עולם הבא. וזה ידוע שהעולם הזה מלא צרות ומכאובות, וכמו שכתוב גם כל ימיו כעס ומכאובות, וכמו שכתוב אדם לעמל יולד וכמו שמובא במדרש (בראשית פרשה יג) לא נברא האדם אלא לעמל אם זכה הוא עמל בתורה אשריו וכו'. וכל חיותנו וקיומנו הוא רק בחינת שבת שהוא בחינת עלמא דאתי, כי רק זה כל תכליתנו, כי לא בא האדם לזה העולם לסבל עמל ויגון כזה וצרות מצרות שונות שאי אפשר לבאר וכמו שיודע כל אחד בנפשו, והחכמים המסתכלים בכלל העולם יודעים שכל העולם כלו מלא יגונות וכעס ומכאובות וכמבאר במדרש הנ"ל שלא נברא האדם אלא לעמל. ואפלו חכמי אמות העולם חקרו זאת ומדברים מזה הרבה, וכמובא (בספר מבחר הפנינים) שהאדם בזה העולם כמו שסבבוהו חיות רעות ופגע האויבים בכל מוצא ומבוא שאם ינצל מקצתם יטרפוהו קצתם וכו'. (וכמו שמבאר בדברינו במקום אחר מזה הרבה). ועל כן בודאי לא ברא ה' יתברך את האדם בחכמה נפלאה ונוראה כזאת בשביל שיסבל עמל וכעס כזה בזה העולם, כי כונת ה' יתברך בודאי רק לטובה, וכמבאר בכל הספרים שברא את כל העולם ומלואו בשביל האדם כדי להראות טובו וחסדו ורחמנותו וכמו שכתוב בתחלת העץ חיים. (ובהתורה בא אל פרעה בסימן סד לקוטי חלק א), הינו שעקר בריאת האדם שבשבילו נברא הכל היה בשביל התכלית שהוא שבת שהוא תכלית מעשה שמים וארץ (כמו שמבאר בלקוטי תנינא סימן לט), וזה כל נחמותינו על כל הצרות והיגונות שסובל כל אחד בבחינת זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו שנאמר על נח שהוא בחינת הצדיק שהוא בחינת שבת (כמו שמבאר בסימן ב בלקוטי תנינא). שהוא בחינת עולם הבא. וכמו שכתוב במדרש הנ"ל לא נברא האדם אלא לעמל, אם זכה הוא עמל בתורה ואם לא זכה הוא עמל בארץ אשריו לאדם שהוא עמל בתורה. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בגמרא (סנהדרין צט) כולהו גופי דרופתקי נינהו טוביה לדזכי והוי דרופתקי דאוריתא. אבל איך זוכין לזה כי הבעל דבר וחילותיו מתגברין ומתפשטין כל כך על כל אדם ואין מניחין אותו לשום לב לזה. והכל מרבוי הצרות של זה העולם שעל ידי זה מתגבר המרה שחורה והעצבות שעל ידי זה אין יכולין לישב דעתו מה הוא עושה בזה העולם וכו'. (וכמו שמבאר בסימן יוד בלקוטי תנינא). ועל כן צריכין להתגבר מאד מאד להמשיך שמחה על עצמו על ידי שיסתכל על הסוף שהוא תכלית העולם הבא, שהוא בחינת שבת שאז יתהפך הכל לטובה, כי אפלו הפחות שבישראל והגרוע שבגרועים אין שעור לכל נעימות הטוב הנפלא שיזכה אז, וכמו שחזקו אותנו הצדיקי אמת בכמה לשונות בענין זה כמו שכתוב ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו, כמו שמובא בסימן כב שיבקשו ויחפשו עוונות ישראל וכו' כי יתהפכו לזכיות. וכמו שכתוב על פסוק נרדי נתן ריחו וכן בפסוקים הרבה. ועל ידי זה יוכל לשמח את עצמו גם עתה בכל מה שעובר עליו בבחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה כמו שמבאר בסימן כג בלקוטי תנינא. שצריכין לחטף היגון ואנחה להפכו לשמחה וכו':

אות י

וזה בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל שהסבי דבי אתונא אמרו ליה מי יימר, מי הוא זה שיכנס בהיכלי התמורות למקום הקלפות להעלות משם הקדשה וכו', והשיב להם איתו אשלי ומושחו, הינו עקר עלית הקדשה על ידי שמחה, ולעתיד תגדל השמחה ועל ידי זה יצאו מהגלות וכו' עין שם. וקשה לכאורה כי כלל דברי רבנו שם הוא שהשיב להם שלעתיד בצאת מהגלות תגדל השמחה מאד, ועל ידי זה יתבטלו הקלפות וכו' עין שם. ואם כן קשה, כי עדין אין אנו מבינים מה נעשה אנחנו עתה בעמק הגלות הזה שעקר הגלות הוא העצבות וכו', ובמה נזכה עתה לזה לשמח נפשנו להכניע הקלפות לצאת מגלות הנפש שהוא העצבות שמתגבר בכל יום. כי זה ידוע שהעקר להמשיך עלינו גם עתה בחינת הגאלה בבחינת קרבה אל נפשי גאלה , כמו שאומרים בשם הבעל שם טוב ז"ל , וכל דברי הצדיקים בפרט דברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כלם הם עצות להחיות נפשותינו עתה גם עתה כל אחד ואחד בכל מקום שהוא. ואם כן צריכין להתבונן בדבריו הנזכרים לעיל מה נעשה עתה איך יוצאין מהיכלי התמורות שהוא על ידי שמחה, איך נזכה לשמחה עתה בגלות המר הזה שמתגבר העצבות בכלליות ובפרטיות על כל נפש ונפש מישראל. אך הוא על פי הנ"ל, כי מבאר בדבריו זכרונו לברכה במקום אחר (בסימן רנ לקוטי חלק א) שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להושיע את ישראל הוא ממשיך השגחה מקץ האחרון וכו' עין שם. וכן הוא כאן שרבי יהושע בן חנניה השיב להם שבסוף האחרון בצאת ישראל מהגלות תגדל השמחה מאד שזהו בחינת איתו אשלי ומושחו וכו' כמו שמבאר שם, ורמז בזה שבזה בעצמו מוציאין כל נפש ונפש מישראל מגלותו גם עתה, שעקר הגלות הוא העצבות כנ"ל, והעצה היא שיזכיר את עצמו בסוף האחרון שסוף כל סוף יושיע ד' את ישראל בודאי בכלל ובפרט כנ"ל, ועל ידי זה יוכל לשמח את עצמו גם עתה. ועל ידי זה יצא מגלותו מבחינת היכלי התמורות ויברר הקדשה משם עד שיזכה להשיג אור האין סוף וכו' כנ"ל:

אות יא

ועל-כן בכניסת שבת שצריכין לצאת מחל לשבת ממרירות הצרות והגלות שנאחז בששת ימי החל לזכות לקדשת שבת שהוא בחינת חרות, ועל כן אומרים מזמור הודו שמדבר מארבעה צריכין להודות כדי להמשיך על עצמו שמחת ההודאה מבחינת שבת בחינת עולם הבא, כדי שעל ידי זה נזכה לצאת מבחינת גלות של ששת ימי המעשה לזכות לקדשת שבת שהוא בחינת חרות שעקר החרות הוא על ידי השמחה בחינת כי בשמחה תצאו , כי הא בהא תליא, כל מה שהגלות מתגבר חס ושלום, כמו כן העצבות מתגבר, כי עקר הגלות הוא העצבות שמתגבר על לב ישראל ואינה מנחת לשמח, וכל מה שהעצבות מתגבר הגלות מתגבר כנ"ל. על כן צריכין להתגבר לשמח נפשו בכל מיני עצות כמבאר בדבריו זכרונו לברכה . על כן צריכין בכל פעם להזכיר את עצמו בחינת קדשת שבת שהוא עולם החרות כנ"ל כדי להמשיך שמחת שבת בימי החל כמו שמבאר במקום אחר , וזה בחינת מחד בשבת לשבת , שצריכין להמשיך על עצמו שמחת שבת גם בימי החל וכנ"ל. וזה בחינת השיר של יום שאז דיקא מזכירין שבת בכל יום ויום, כמו שאומרים היום יום אחד בשבת היום יום שני בשבת, ואז אומרים שיר של יום שהיו אומרים בבית המקדש, כי שיר בחינת שמחה, הינו שמזכירין עצמן קדשת שבת שהוא בחינת שיר והודאה ושמחה, כי עקר השיר וההודאה שהוא בחינת שמחה הוא בשבת בבחינת מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' וכו' עלי עשור ועלי נבל וכו' כי שמחתני ה' בפעליך וכו' , ומשם נמשכין כל השירים שהיו הלויים אומרים בבית המקדש בכל יום ויום. ועל כן מזכירין שבת דיקא אצל השיר של יום כדי להמשיך שמחת שבת בכל יום ויום. ואז אומרים השיר שהיו הלויים אומרים בבית המקדש. שכל זה הוא בחינה הנ"ל שמזכירין גם עתה השיר של בית המקדש שהוא בחינת שמחה, הכל כדי להמשיך מבחינת שבת מבחינת קץ האחרון שאז יבנה בית המקדש ואז תגדל השמחה. ועל ידי זה אנו משמחין עצמנו גם עתה בהתקוה הזאת, כי סוף כל סוף יתתקן הכל והעוונות יתהפכו לזכיות והכל יתהפך לטובה וכנ"ל. שכל זה רמז להם במה שהשיב להם איתו אשלי ומושחו וכו' כנ"ל, שהזכיר להם גדל השמחה שלעתיד שעל ידי זה אנו יכולין לשמח עצמנו גם עתה כנ"ל. ועל ידי זה נזכה לצאת מהיכלי התמורות שהזכירו שם שמרמז בהשאלה מי יימר וכו' כמו שמבאר שם:

אות יב

כי הסטרא אחרא והקלפות שהם כחות היצר הרע וחילותיו נקראים היכלי התמורות שכל כחם הרע הוא על ידי תמורות שמחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע בבחינת הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך וכו' (ישעיה ה), שמשם כל הבלבולים וכל התאוות וכל מיני מחלקת והסתות ופתויים וסברות של שקר וכו'. ועקר על ידי העצבות שעל ידי זה המח והשכל מבלבל כמו שמבאר בסימן יוד הנ"ל בלקוטי תנינא. ועקר הבלבול הוא שמבלבלין הדעת וממירין ומהפכין הכל בבחינת הפככם וכו' (ישעיהו כט), בחינת והמה מרו ועצבו את רוח קדשו (ישעיה סג), כי כל לשון המראה ומרידה בחינת סורר ומורה הוא על שם התמורות שמשם הביאו הרבה לידי המרה ממש רחמנא לצלן, בבחינת היום אומר לו עשה כך והיום אומר לו עשה כך עד וכו' , שהכל על ידי סברות שקר ותמורות ועל זה נתיסד בכמה תפלות וודויים מקדמונים לומר 'את אשר החמרת הקלתי ואשר הקלת החמרתי את אשר אסרת התרתי ואשר התרת אסרתי' וכן הרבה (כמובא בהודוי של תקון ערב ראש חדש), כי גם החמרות שלהם מזיקין הרבה וכן המצוות שלהם, כי על פי רב מתלבש הבעל דבר במצוות (כמו שמובא לקוטי חלק א בסימן א) שכל זה בחינת תמורות וחליפין. וזה בחינת יראות הנפולות רחמנא לצלן, כי צריכין להתירא רק מה' יתברך לבד כמו שכתוב ה' לי לא אירא וכו' , וכשמתירא מאיזה אדם מושל או מחיה רעה וכיוצא, זה בחינת יראות הנפולות שמחליף יראת ה' יתברך ביראת בשר ודם. אך אפלו כשנדמה לו שמתירא מה' יתברך שלא יענישהו שזאת היראה היא טובה כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שעקר הוא יראת הענש, (עין במקום אחר מה שכתב בזה, שאף על פי שנמצא בספרים שמגנין יראת הענש, אף על פי כן באמת העקר הוא יראת הענש, כי אפלו צדיקים צריכין שיהיו להם יראת הענש וכו' עין שם), וכמו שכתוב והאלקים עשה שייראו מלפניו וכמו שפרש רש"י שם שהאלקים עשה שהביא כמה ענשים כמו בדור אנוש ודור המבול וכו' שייראו מלפניו שייראו מהענשים וכו'. אך אפלו יראה טובה דרך הבעל דבר להמיר ולהחליף שהוא מה שדרכו להביא את האדם לידי מרה שחורה ועצבות מחמת יראה זאת עד שמרחיקהו מה' יתברך על ידי זה, כידוע נגע הזה בכמה בני אדם, כי אפלו יראת הענש וכל היראות הטובות צריכין לקבל רק לטובה ולא לרעה בבחינת יראת ה' לחיים , להתקרב לה' יתברך על ידי היראה מכל מקום שהוא ולא להתרחק חס ושלום, שדיקא על ידי יראת הענש יבוא לשמחה בבחינת וגילו ברעדה , שדיקא על ידי היראה והרעדה מענשים הגדולים רחמנא לצלן, על ידי זה דיקא יבוא לשמחה על שהוא על כל פנים בכלל ישראל ומקרב לצדיקים שעל ידי זה ינצל מאלפים ורבבות ענשים. וגם אם יבטח בכח הצדיקים ויתחזק בשמחה, על ידי זה בודאי יהיה אחריתו טוב ויתהפך הכל לטובה בבחינת עוונות נתהפכין לזכיות, כמובא לעיל מה שמבאר בסימן כב על פסוק ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו וכו'. (ועין כל זה בהלכות פסח הלכה ט ובהלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד ובמקום אחר שהארכנו בזה קצת). ויותר מזה צריך האדם להבין מעצמו שלא יהפך חס ושלום היראה להתרחק שלא יהיה בכלל לא זכה נעשית לו סם מות בחינת ופושעים יכשלו בם , שכל זה נמשך מהיכלי התמורות שממירין ומחליפין הכל כנ"ל עד שאי אפשר לבאר ולפרש. על כן צריכין להתקרב ליראים באמת ולהמשיך על עצמו שמחה בכל הכחות על ידי כל הנקדות טובות שמוצא עדין בעצמו וכו' כמו שמבאר על פסוק אזמרה לאלקי בעודי ומובא בדברינו כמה פעמים. ועל ידי שיבקש וימצא הרחבות רבות בתוך הצרות בעצמן בבחינת בצר הרחבת לי כמו שמבאר בזה הרבה בהלכות כלאי בהמה הנ"ל. ועל ידי שיסתכל על הסוף האחרון וכו' כנ"ל שזהו בחינת איתו אשלי ומושחו וכו' כנ"ל, עד שיהפך וימיר הכל לטובה בבחינת מה שמבאר על פסוק ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה (בסימן כג בלקוטי תנינא), שצריכין דיקא לחטף היגון ואנחה להפכו לשמחה שכל מה שרוצים בחינת היכלי התמורות להשליכו ולרחקו חס ושלום על ידי סברותיהם המהפכות והמזיפות כנזכר לעיל, יהפך הכל לטובה, כי אדרבא זהו תקף שמחתי שרחוק כמוני כל כך כל כך כמו שיודע בנפשו, אף על פי כן אני מתלבש בציצית בכל יום והולך למקוה וכו' ונותן צדקה וכו', אשר אין כל העולם כלו כדאי נגד אור נקדה אחת של איזה מצוה, בפרט מה שזכה להתקרב לצדיקי אמת וכו' כמבאר בדברינו הרבה מזה (ובפרט בהלכות פריה ורביה הלכה ג) עד שימשיך שמחה על עצמו ויעשה המצוות בשמחה שעל ידי זה דיקא יעלה מהיכלי התמורות וכו' עד שזוכה לבחינת תקון המסדר וכו, שהוא בחינת כתר ששם מקור השמחה שתקונו דיקא על ידי בחינת מי יימר הנ"ל שהוא על ידי זה שירד להיכלי התמורות ועלה משם בכח הצדיקים על ידי שהתגבר לחטף היגון ואנחה להפכו לשמחה כנ"ל שעל ידי זה עקר הגאלה והפדות של לעתיד שעל ידי זה יפדה נפשו מגלותה גם עתה וכנ"ל. וזהו בחינת ופדויי ה' ישבון וכו'. ושמחת עולם על ראשם , זה בחינת כתר שהוא על הראש ששם מקור השמחה כנ"ל, ונסמך לזה מיד ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה שהוא בחינת מה שחוטפין היגון ואנחה ומהפכין אותו לשמחה כנ"ל. כי דיקא על ידי זה יוצאין מהיכלי התמורות ועולין בכל העליות הנ"ל עד שזוכין לבחינת כתר שהוא בחינת ושמחת עולם על ראשם ששם עקר הפדות והגאלה בחינת ופדויי ה' ישבון וכו':

אות יג

וזה בחינת תודה שבאה מחמץ שמביאין אותה כשיוצאין מהצרה, כי אין אדם יוצא מהצרה עד שמוחלין לו כל עוונותיו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , ואז העוונות נתהפכין לזכיות עד שנמשך שמחה שעל ידי זה עקר התקון לצאת מהצרה. וכל הצעקות והזעקות שצריכין לצעק בעת הצרות חס ושלום, הכל הוא לזכות שיאיר עליו הדעת גם בתוך הצרה עד שיוכל לשמח נפשו וכנ"ל שעל ידי זה דיקא יוצאין מהצרה והגלות וכנ"ל. ועל כן מביאין חמץ בהתודה, כי כבר מבאר שעל ידי תקון הכתר שהוא בחינת המתנה אז החמץ בקדשה גדולה, שזהו בחינת חמץ שבתודה שזוכין על ידי שנתהפך היגון לשמחה שזהו בחינת עוונות נתהפכין לזכיות בחינת תקון הכתר וכנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלעתיד כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה, כי כל הקרבנות באין לכפר וזה אין צריכין אז לעתיד, כי כבר נתכפר הכל. אבל תודה הודאה לספר חסדי ה' ונפלאותיו לבני אדם איך נתהפך הכל לטובה שדיקא על ידי שהיינו בזה העולם וכל אחד סבל מה שסבל עד שהרבה נכשלו בעוונותיהם מאד מאד ועתה נתהפך הכל לטובה בבחינת ביום ההוא יבקש ויחפש וכו' עון ישראל ואיננו וכו' כנ"ל, שזהו בחינת קרבן תודה שמביאין עמה מצה וחמץ כנ"ל, זה לא יתבטל. כי זה יהיה כל חלקי העולם הבא של כל אחד מה שזכה על ידי העמל של זה העולם דיקא שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו וכו' הנ"ל, שזה יתקים בשלמות לעתיד לבא כמו שכתוב ופדויי ה' ישבון וכו' ששון ושמחה ישיגו וכו'. אבל כל אחד ואחד כפי מה שזכה להתקרב לצדיקים וכשרים ולקים עצה זאת בזה העולם בתוך מרירות הצרות בגוף ונפש וממון ולהפך הכל לשמחה וכו' כנ"ל, על ידי זה יזכה לעתיד לזה בשלמות שזהו בחינת קרבן תודה וכנ"ל:

אות יד

הכלל שעקר כל הגליות שעקרם גלות הנפש כידוע, העקר הוא העצבות שמתגבר בכל פעם על נפש הישראלי, ובפרט כל זמן שלא נזדכך עדין והוא חותר לשוב ונעשה עמו מה שנעשה שמתגרה בו הבעל דבר מאד ועקר התגרותו הוא בענין העצבות. וצריך כל אחד לחפש ולבקש כל מיני עצות לשמח את עצמו בכל מה דאפשר הן במלי דשטותא שעל פי רב אינו יכול לשמח את עצמו כי אם על ידי זה כמו שמבאר במקום אחר הרבה מזה , (ובפרט בהלכות נפילת אפים על פי התורה הזאת עין שם), הן על ידי אזמרה לאלקי בעודי וכו'. הן על ידי שארי תורות ושיחות קדושות נפלאות ונוראות ששמענו בענין זה, והרבה מבארים בספרינו עין שם, עד שיתגבר לחטף היגון ואנחה דיקא להפך לשמחה. (כמו שמבאר על פסוק ששון ושמחה ישיגו וכו' בלקוטי תנינא סימן כג, ועין מה שמבאר על זה בהלכות פריה ורביה הלכה ג עין שם היטב). ובפרט בשבת ויום טוב ובכל יום קדם התפלה שאז צריכים להתגבר ביותר להתפלל בשמחה ולקבל שבת ויום טוב בשמחה גדולה עד שימשיך השמחה של שבת לששת ימי החל וכנ"ל, ולעשות כל המצוות בשמחה שבזה אנו עוסקין בתורה הזאת שגלה לנו בחסדו כל מה שהאדם זוכה על ידי עשית המצוה בשמחה, שעקר כל העליות מדרגא לדרגא ומעולם לעולם עד כלי עלמא עד אין סוף, הכל על ידי שמחת המצוה שעל ידי זה עולין מהיכלי התמורות מעמקי הקלפות בבחינת קטרת ועולין וכו' עד שזוכין לתשעה היכלין דלאו אנון נהורין וכו' וכו':

וכבר כתבנו שכונתו הקדושה היתה על כל אחד מישראל אפלו על הגרוע שבגרועים וכו', כי כל אחד בכל מקום שהוא כל זמן ששם ישראל נקרא עליו ועוסק באיזה מצוה כגון בבקר שמתעטף בציצית, יש בכחו לשמח נפשו מתוך עצם רחוקו וכו' שעבר עליו עד אותה השעה, כי הלא אחר כל אלה אף על פי כן אני זוכה עתה ברגע זאת להתעטף בציצית שסוף כל סוף לא ישאר ממני כי אם זאת התורה והמצות שאני חוטף בכל יום. וכל אחד מישראל בפרט מי שיש לו ריח תורה ומסתכל בספרים קדושים, יכול להבין מרחוק עצם נוראות נפלאות קדושות של כל מצוה כגון ציצית כמה וכמה הפליגו רבותינו זכרונם לברכה בזכות מצות ציצית כמו שמובא בגמרא ומדרשים וכו' וכן בכל המצוות. ועל כן צריך להזכיר את עצמו עצם מעלת המצוה שעולה עד אין סוף ולשמח נפשו בזה הרבה עד שכל מה שירצו הסטרא אחרא והבעל דבר לבלבלו בעצבות הרבה מרבוי פגמיו ורבוי דאגותיו וכו', אדרבא על ידי כל זה ישמח נפשו ביותר ויותר כי אף על פי כן אני מתעטף בציצית, וכמה גבר עלינו חסדו שגם אנכי אחר כל מה שעשיתי עתה אני מתעטף בציצית, וכן תתעטף נפשי ורוחי ונשמתי באור הציצית וכו'. ואי אפשר לבאר לכל אחד ואחד עד היכן הוא צריך להתחזק בשמחה בכל עת מחדש בכל מקום שהוא. והחכם עיניו בראשו להבין דברים הרבה מתוך דברינו אלה, ומה שכתבנו במקום אחר בזה כלם נכוחים למבין וכו':

אות טו

וזה בחינת ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וכו' . אברם הוא הנשמה כמו שאיתא הרבה בזהר הקדוש בפרשיות אלו . וחסר ה בחינת שמחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין מצות לשמח חתן וכלה שהם ה קולות קול ששון וקול שמחה וכו' קול אומרים הודו את ה' (ירמיה

אות לג

, ועל כן אברם אינו מוליד , כי עקר ההולדה דקדשה הוא מבחינת שמחת חתן וכלה, בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מי שאין לו בנים ישמח את אשתו וכו' וכמו שמובא בסימן פא בלקוטי תנינא. לך לך מארצך בחינת עצבות שנמשך מהארץ מיסוד העפר ששם נאחז העצבות בחינת ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה וכו', וכמו שמבאר בכמה מקומות בדבריו זכרונו לברכה . ועין מה שכתב על פסוק ועפר תאכל וכו' ובמקום אחר . וממולדתך מבחינת העצבות שבא מצד ההולדה בחינת הן בעון חוללתי וכו' , כי תאוה זאת היא בחינת יללה ועצבות רחמנא לצלן כידוע. ומבית אביך מבחינת העצבות שנמשך מצד משפחתו וקרוביו וכו' שנתגדל ביניהם שדרכם להעציב את האדם, בפרט כשרוצה לכנס לדרכי הקדשה שדרכם להעציבו ולצערו ולמנעו ברבוי שנוי דעותיהם וסברותיהם המהפכות הנמשכין מהיכלי התמורות כנ"ל, כי כל מיני צער שהם כנגד רצון האדם נקראים עצבות בחינת יעציבוהו בישימון , בחינת כל היום דברי יעצבו וכו' (תהלים נו), ויתעצב אל לבו (בראשית ו). וכן הרבה. אל הארץ זה ארץ ישראל ששם מקור השמחה, כמו שאומרים 'שתעלנו בשמחה לארצנו' , כי שם הבית המקדש ששם כל עבודת הקרבנות שהם בחינת שמחה כמו שכתוב ושמחתם בכל משלח ידכם וכן הרבה. וכמו שאיתא בזהר הקדוש דעבדא דכהנא צריך להיות בחדוא רבא וכו', הינו שה' יתברך מזהיר את כל נפש ונפש מישראל שכלולים באברהם אבינו שיתגבר בכל כחו לצאת מכל מיני עצבות הן הבאים מצד גשמיות גופו שיסודו מעפר וכו', וכן הבא מצד אביו ומשפחתו ועירו וכו', מכלם יתגבר לצאת עד שיבוא לארץ ישראל ששם מקור השמחה כנ"ל. ורמז לו שעל ידי השמחה יצא מהיכלי התמורות שהם בחינת ארצך ומולדתך וכו' שעקר התגברותם על ידי העצבות כנ"ל. וצריך להעלות נפשו משם על ידי התגברות בשמחה ועל ידי זה יתקן כל התקונים הנזכרים לעיל:

וזהו לך לך מארצך וכו', שיעלה בחינת חלקו במלכות שנקרא אברם וילך ויעלה אותה משם ויתקן כלי ההליכה (שהם בחינת נצח הוד יסוד כנ"ל), ועל ידי ההליכה ואעשך לגוי גדול, כי יודיע אלקותו בכל העולמות ובפרט בזה העולם שיודיע לכל בני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו, בבחינת בנערינו ובזקנינו נלך וכו' כמו שמבאר שם. וכלם יתקבצו ויתאספו אליו עד שיהיה נעשה גוי גדול. ואברכך, כי על ידי ההליכה יזכה להמשיך ברכה בכלם שזה בחינת ידים כמו שמבאר שם, ועקר הברכה הוא ברכת השכל. וזהו ואגדלה שמך, השם הוא הנפש שהוא החיות כמו שכתוב נפש חיה הוא שמו. ועקר החיות הם המחין והשכל בבחינת החכמה תחיה , הינו שיזכה לגדל המחין שזה עקר הברכה שהוא ברכת השכל. גם רמז לו ואגדלה שמך שיתוסף לו אות ה על שמו שהוא בחינת דעת ושכל בחינת ה הדעת כמו שמבאר במקום אחר . וזה זכה על ידי השמחה שהוא בחינת ה קולות, כי שמחה ודעת שהוא החיות הם בחינה אחת בחינת באור פני מלך חיים, בחינת שבע שמחות את פניך, וכמו שמבאר במקום אחר . והיה ברכה, זה בחינת שיהיה קיום לברכת השכל שיזכה להשיג על ידו מה שישיג שזהו העקר. וזה בחינת ברכת המסדר והמישב וכו', שעל ידי זה עקר קיום ברכת המחין שלא יתבטלו לגמרי על ידי רבוי רדיפתם. כי על ידי ברכת המסדר וכו' המעכב אותם על ידי זה יתקימו המחין וישיגו אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו עקר קיום הברכה לנצח בחינת והיה ברכה שהוא לשון קיום וכנ"ל. ואברכה מברכיך ומקללך אאר וכו', כי כל זה אי אפשר להשיג כי אם על ידי בחינת מי יימר הנ"ל שהוא לירד להיכלי התמורות וכו' להעלות הקדשה משם ושם צריכין לברר הטוב מהרע שהם בחינת ברכה וקללה, והוא מלחמה גדולה ועל כן הבטיחו שיעזר לו לברך מברכיו שהם הניצוצות הטובים שידבקו בו משם. ומקלליו יאר שהם הרע שירצו למנעו. עד שיקים בו ונברכו בך כל משפחת האדמה, שכלם יתגירו וישובו אליו. נמצא מרמז בפרשה הזאת כל סדר התקונים הנעשים על ידי עשית המצוה בשמחה, עין שם היטב היטב בהתורה הנ"ל ואזי יתבררו לך דברינו אלה בעזרת ה' יתברך. וכל מה שנעשה עם אברהם אחר כך כמבאר בפרשיות שאחריו שהיה רעב בארץ, וירד למצרים וכו', ולוט הלך עמו, ונלקחה שרה לבית פרעה, ועלה משם במקנה בכסף ובזהב וכו', שהם בחינת ניצוצות קדושים רבים שהעלה מהסטרא אחרא, הכל הוא בבחינת מי יימר הנ"ל שירד להרבה הרבה היכלי התמורות בכמה בחינות שונות והעלה הקדשה משם שהוא בחינת מלכות דקדשה וכו'. וזהו גם כן בחינת המלחמה עם הארבעה מלכים שהם בחינת ארבע מלכיות שכוללים כל הגליות כמובא , שעקר גלותם הוא העצבות כנ"ל והוא נצח את כלם והציל את לוט כדי לברר ממנו דיקא נשמת משיח שהיה נעלם שם כמובא שהוא מקור השמחה כי אז ימלא שחוק פינו וכו':

אות טז

וזה הביאני המלך חדריו שנאמר על הבית המקדש נגילה ונשמחה בך . חדריו בחינת תשעה היכלין הנ"ל שזוכין על ידי נגילה ונשמחה בך כנ"ל. וזה בחינת קדשי קדשים שהיא קדשה העשירית שהוא בבל יבא, כמו שכתוב ואל יבא בכל עת אל הקדש, כי אם בזאת יבא אהרן וכו'. ביום כפור דיקא כי ההיכל הוא קדשה התשיעית כי שם נכללין התשעה היכלין הנזכרים לעיל, ומשם ואילך אסור לבוא כי אם על ידי תקון הכתר שהוא המסדר והמישב וכו' שזה בחינת יום כפורים שהוא בחינת תקון הכתר כידוע . ועל כן אסור לכנס מההיכל ואילך לבית קדש קדשים להשיג שם מה שישיג במקום הארון והכרובים כי אם הכהן הגדול ביום כפור, ועל ידי הקטרת המשמח לב וכו', כדי לתקן על ידי כל זה הכתר בחינת המסדר והמישב שאז דיקא יזכה להשיג אור האין סוף וכו'. וזה היה פגם נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' וימתו, כי נכנסו בלא תקון המסדר וכו' שזהו בחינת רבוי האור וכו' בחינת בקרבתם וכו', שזהו בחינת פן יהרסו לעלות אל ה' וכו'. ועין בהלכות פריה ורביה הלכה ד על פי התורה הזאת עין שם. ועין לקמן מזה. וענין הפרכת המבדילה וכו' שזה בחינת הפריסא וכו' עין שם:

אות יז

ועל-כן הולדה הראשונה של קדשת ישראל שנולדה בעולם נקרא יצחק שהוא הראשון שנולד בקדשה מאברהם ושרה ועל כן נקרא יצחק על שם השמחה, כמו שכתוב צחוק עשה לי אלקים, כי זה עקר בחינת קדשת ישראל שהוא בחינת שמחה. ועל כן לא נולד עד שנתגדל שם אברהם ושרה ונתוסף בהם ה שהוא בחינת שמחה בחינת ה קולות של שמחת חתן וכלה, שעקרם הוא קול אומרים הודו את ה' שהוא תודה והודאה לה' יתברך בשמחה, כי משם עקר ההולדה של קדשת ישראל כנ"ל:

אות יח

וזה בחינת כל המלחמה שהיה בין יעקב ועשו כי עקר השמחה הוא בחינת קדשת יעקב שהיתה מטתו שלמה בחינת יגל יעקב ישמח ישראל , וכתיב ישמח ישראל בעושיו. ועשו הוא אדום שממנו כל הגליות, עקר התגברותו הוא על ידי עצבות כנ"ל, בבחינת והיה כאשר תריד ופרקת עלו וכו' תריד דיקא לשון יללה ועצבות, אז ופרקת עלו וכו' וכנ"ל. וזה בחינת הברכה והבכורה שהשתדל יעקב לקח מעשו. הברכה זה בחינת ברכת השכל שזוכין על ידי שמחה שהוא בחינת הבכורה שהוא בחינת עבודה של קרבנות שהיה אז בבכורים, כי עבודת הקרבנות הם בחינת שמחה כנ"ל, ועל כן היה המעשה בעת שעסק יעקב אבינו לנחם את יצחק אביו מאבלותו על אברהם כמו שכתוב ויזד יעקב נזיד וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , ואז ויבא עשו מן השדה והוא עיף מן הרציחה ומנאוף ועבודה זרה שהוא בחינת כעס ועצבות. כי יעקב עסק אז בסעדת הבראה לאביו לנחמו מאבלותו, ועקר הנחמה הוא בבחינת הפכת מספדי למחול לי שהוא בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה הנזכרים לעיל, שהוא שצריכין להפך היגון ואנחה לשמחה בבחינת והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם . ועל כן בשל אז עדשים שבהם מנחמים האבלים, כי העדשים יש בהם אבל ויש בהם שמחה כמו שאיתא במדרש רבה בפרשה זאת , כי הם מרמזים שגלגל הוא שחוזר בעולם שזה רמז על תחית המתים שהוא עקר הנחמה שמחמת זה המיתה הוא טוב מאד בבחינת והנה טוב מאד וכו', שזהו בחינת גלגל הוא שחוזר בעולם . כי כל השנויים הנפלאים והנוראים שה' יתברך מנהיג בהם עולמו, הם בבחינת גלגל החוזר ששרשו ועקרו מבחינת גלגולא דנשמתין שבשבילם נברא ומתקים הכל, שה' יתברך מסבב עם הנשמות גלגולים נפלאים ונוראים עד אין חקר בבחינת ה' ממית ומחיה משפיל אף מרמם מוריש ומעשיר מוריד שאול ויעל וכו' (שמואל א ב), שמשם כל סבובי הגלגלים של השמש והירח ושנים עשר מזלות וכו' שעל ידם ה' יתברך מנהיג עולמו, והכל בשביל התכלית של נשמות ישראל שבאים לזה העולם ועוברים בכמה גליות ובכמה סבות וגלגולים עד שכלם מכרחים למות ולחזר ולחיות בתחית המתים, ואז הכל יראו ויבינו פעלת ה' ונוראות עלילותיו שעבר בזה העולם בכל הסבות והגלגולים של כל אחד ואחד. וזה שפרש רש"י אתם נצבים היום כלכם, כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר כך הוא מאפיל ומאיר לכם וכו', הינו כנ"ל. כי הכל אחד וכנ"ל. וזה מרמז עדשים שמנחמין בהם האבל לרמז שהוא גלגל החוזר ועתיד לחזר ולחיות בתחית המתים שזה עקר הנחמה ועל ידי זה הכל נתהפך לשמחה וכנ"ל. אבל עשו כפר באותה השעה בתחית המתים דיקא על ידי זה שמת אברהם כמו שאיתא במדרש פרשה זאת, שאמר בזקן זה פגעה מדת הדין וכו' כי עבר אז כמה עברות שכלם נמשכין מהקלפה שהוא בחינת עצבות, על כן אמר הלעיטני נא מן האדם האדם הזה שהוא תקפא דדינא שהוא עצבות. כי אכילת הצדיקים הוא בחינת שמחה, בחינת לאכל ולשתות ולשמח, בחינת ואכלתם לפני ה' אלקיכם ושמחתם , שנאמר על אכילת הקרבנות שהוא בחינת אכילת הצדיקים שאכילתם תמיד בבחינת אכילת קרבנות. ועל כן שלחנם מכפר כמזבח כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . אבל אכילת עשו וסיעתו הם עקר העצבות שהוא זהמת הנחש בחינת בעצבון תאכלנה וכו' . וזה הגביר אז על עצמו עשו הרשע שאמר הלעיטני נא וכו', שהוא בחינת אכילה גסה בדרך הלעטה שהוא פגם האכילה כמובא שהוא בחינת עצבות כנ"ל. ועל כן יפה אמר לו יעקב במועדו ובזמנו אם כן מכרה כיום את בכרתך לי, כי העבודה בבכורות שהוא בחינת שמחה ועל כן מאחר שאתה בוחר בעברות ובאכילה דסטרא אחרא שהוא בחינת עצבות. על כן אין מגיע לך הבכורה שהוא בחינת שמחה. ועל כן באמת נתרצה לו עשו מיד ואמר לו הנה אנכי הולך למות, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שאז כפר בתחית המתים, ועל כן למה זה לי בכרה, כי בודאי זה שכופר בתחית המתים שהוא עקר תכלית העבודה, בודאי אין עבודת הקרבנות וכן שאר עבודת המצוות שום שמחה אליו. כי עקר השמחה הוא מה שאנו יודעים ומאמינים שעבודת הקרבנות והמצוות הם כל תכליתנו ותקותינו לנצח, על כן אמר כראוי לו הנה אנכי הולך למות מיתה עולמית ואם כן למה זה לי בכרה, ואז וימכר את בכרתו ליעקב וכו' . ועל ידי זה זכה יעקב אחר כך לקבל הברכות מאביו על ידי שהאכילהו אכילה דקדשה שהיא בחינת שמחה. ועל כן הביא לו יין כמו שכתוב ויבא לו יין, ועשו לא הביא לו יין כמו שאיתא במדרש , כי יין בקדשה הוא בחינת שמחה בחינת ויין ישמח לבב אנוש , בפרט כי אז היה ליל פסח כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , שאז שותין ישראל ארבע כוסות של יין, כי אז יוצאים לחרות מגלות מצרים שכולל כל הגליות שעקר הגלות הוא עצבות כנזכר לעיל. ועל כן הביא לו יעקב יין בחינת שמחה כנ"ל. ועל כן קבל אז הברכות, כי עקר כל הברכות מקבלין על ידי שמחה כנ"ל:

אות יט

וזה בחינת חנכה. כי חנכה בחינת תודה הודאה כמו שאומרים וקבעו שמונת ימי חנכה אלו להודות ולהלל לשמך הגדול שזהו בחינת שמחה כנ"ל. וזה בחינת נר חנכה, כי שמן משחת קדש בחינת מחין, שעקר השגתם על ידי הבטישא וכו' בבחינת כתית למאור שמשם מקבלין השמן זית זך להעלות נר תמיד שיאיר בכל העולמות מעלא לתתא ומתתא לעלא בבחינת נר לרגלי דבריך, ובבחינת וטובל בשמן רגלו (דברים לג), כי אור נר שמאיר על ידי השמן זה בחינת שמחה, כי האור משמח הכל וכמו שכתוב מאור עינים ישמח לב, וכמו שאומרים והתקין מאורות משמח עולמו וכו'. ועקר האור של כל האורות שבעולם נמשך מגדולי הצדיקים שהם בחינת משיח בחינת אור צדיקים ישמח, בחינת אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה. כי עקר האור בשלמות יתגלה על ידי משיח שיבוא במהרה בימינו, בבחינת ערכתי נר למשיחי , ואפלו עתה במרירת הגלות כל קיומנו הוא רק על ידי אורו הגדול שמאיר בנו בהעלם והסתר על ידי גדולי הצדיקים שהם בחינת משיח, כי עקר שם משיח הוא על שם השמן שנמשח בשמן המשחה, שמן המשחה בחינת כתר בחינת נזר אלקיו על ראשו, שמשם מקבל השגת המחין שנקראים שמן משחת קדש על ידי הבטישא שהוא הכאת המחין בכתר, שזהו בחינת כשמן הטוב על הראש, בחינת כתר שהוא על הראש יורד על הזקן. זקן זה קנה חכמה בחינת השגת החכמה והדעת שמקבלין משם על ידי ההכאה בחינת בטישא כנ"ל, שזהו בחינת תליסר תקוני דיקנא שבהם כלולים כל המחין כידוע בכתבים שזהו שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שהם כלל חכמות התורה ודרשותיה וחדושיה שזה עקר השגת המחין. וזה זקן אהרן שהוא הכהן הראש שאצלו כל הברכות וכו' כנ"ל, שירד על פי מדותיו כי השמן שהם חכמות המחין כל שלמותם להורידם עד למטה למטה לכל המדות של האדם להאיר בכלם להוציאם מאפלה לאורה להעלות מהיכלי התמורות שהם בחינת חשך וצלמות שמעצם החשך מהפכין וממירין הכל, וכל מה שמתגברין וממשיכין האור לשם ויוצאין מאפלה לאורה זה בחינת מלכות שעולה מבין הקלפות מהיכלי התמורות, ועקר האור הוא שמחה כנ"ל. ואז חוזרין ועולין עד שמקבלין הברכות עד שעולין עד התשעה היכלין וכו', וכן חוזר חלילה לטובה. וזהו כטל חרמון וכו' כי שם צוה ה' את הברכה, כי שם כל הברכה שעקרה ברכת השכל וכו' כנ"ל:

אות כ

כי זה הענין נעשה בכל יום על ידי סדר התפלה והעבודה של כל יום ויום וכן בכל שבוע ובכל חדש ובכל שנה ושנה ובכל אדם ואדם לפי מדרגתו ולפי העת והזמן, וכפי קדשת הזמנים כגון שבת ויום טוב ויום הכפורים וכו' כמובן בהתורה הנ"ל שמבאר בהסדר כל העליות של התפלה עין שם ותבין. ובכלל ובפרט בכלליות ישראל ובפרטיות עם כל אחד ואחד. והעקר על ידי גדל כח הצדיקים בחינת משיח שמאירין בכחם נקדת השמחה בכל הירודים והשפלים מאד שזהו סוד מה שהתפאר זה שהיה בלא ידים שיכול לנגן כל היוד מיני נגינה שהם בחינת שמחה שהם רפואת הבת מלך וכו'. ועל כן התפאר בזה זה שהיה לו כח גדול ונורא בידיו (כמובא בספורי מעשיות בהמעשה של השבעה בעטלירס), כי עקר הברכה בידים שהוא ברכת השכל וכו', שעל ידי זה משיגין התשעה היכלין וכו' ששם מקור השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם וכו', ומשם ממשיכין בעצם כחם חכמה ועצות נוראות בלב כל החלושי כח מאד מאד לשמח נפשם גם כן. וכל אחד ואחד כפי מה שמתגבר להתקרב לאלו הצדיקים ולהטות אזנו ולבו לדבריהם היטב ולהאמין בהם עד שמכניס השמחה בלבו, כמו כן יוצא בכל פעם מהיכלי התמורות בכח הצדיק הנ"ל. כי זה כלל גדול שכל התקונים שבעולם נעשין רק על ידי גדולי הצדיקים שהם בחינת משיח. אבל אף על פי כן הם בעצמם אינם יכולים לעשות חפצם להיטיב עם כל אחד מישראל כי אם כפי התקרבותו אליהם, כי בהכרח שיהיה איזה אתערותא דלתתא כידוע:

אות כא

וכל זה הוא בחינת חנכה שהם ימי הודאה בחינת שמחה שממשיכין השמחה מקץ האחרון מבחינת שלמות הגאלה שתבוא על ידי משיח צדקנו שאז עקר הגדלת השמחה שזהו בחינת איתו אשלי ומושחו וכו' כנ"ל (באות יוד וכו'). וזהו בחינת נר חנכה, כי מלכות הרשעה התגרו בישראל ורצו לבטל עבודת בית המקדש ששם עקר השמחה וכל התקונים הנזכרים לעיל, ועל כן היה שם עשר קדשות, וההיכל קדשה התשיעית, כי שם מאירין התשעה היכלין. והפרכת המפסיק ומבדיל בין הקדש ובין הקדש קדשים. זה בחינת הפריסא הנ"ל, ועל כן אסור לכנס משם והלאה כי אם הכהן הגדול ביום הכפורים שהוא יום העשירי של עשרת ימי תשובה שהם כנגד העשר קדשות הנזכרים לעיל (ועין לקמן). ושם בבית המקדש כל עבודת הקרבנות שהם נעשים בשמחה כנזכר לעיל. ושמן המנורה וקטרת שהם משמחין הלב בבחינת שמן וקטרת ישמח לב. והם התגרו בזה ורצו לבטל כל זה חס ושלום, וגם רצו לבטל כל המצוות שהם כל שמחתינו, ועל כן היה הנס על ידי שמן דיקא, כי משמן המנורה היו מדליקין בהיכל באהל מועד מחוץ לפרכת שהוא בחינת הפריסא הנ"ל, כדי להמשיך האור שהוא אור השגת המחין מבחינת לפני ולפנים על ידי ההכאה בהפריסה והמעכב כנ"ל. ועל כן התגרו בשמן זה ביותר וטמאו כל השמנים שהם כל השכליות והמחין, כי הם בחינת היכלי התמורות והחליפין שממירין ומחליפין הכל שמתגברין על האדם בעצבות הפרנסה ורבוי תאוותיו, וכל מה שהעצבות מתגבר נתקלקל המח שהוא בחינת שמן משחת קדש וכן חוזר חלילה עד שכמעט כמעט אבדה תקותו חס ושלום. אך הנס היה על ידי שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול שנמשח בשמן המשחה שכלול מכל התקונים, שבו נמשחו כל כלי המשכן ובית המקדש וכל הכהנים ומלכות דוד משיח. כי אצל הכהן הגדול כל הברכות וכו' כנ"ל, ועל כן על ידי מעט שמן משחת קדש הזה חזרו ודלקו כל הנרות כי נעשה בו נס נפלא ונורא בגשמיות ורוחניות שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים. וכן ברוחניות לא היה יכל להאיר כי אם מעט לפי שעה, אבל הצדיקים בחינת כהן מתגברים בעצם כחם עד שמעט אור השמן של יום אחד מאיר בכל השבעת ימים שהם בחינת שבע מדות עד שנעשין בחינת שמונת ימי חנכה בחינת חנכת הבית המקדש שהוא כלל הדעת, כי כל מי שיש בו דעת וכו' . כי על ידי מעט השמן מאירין בחכמתם בלב איש הישראלי שישמח נפשו וכו' כנ"ל, ועל ידי נקדת השמחה הזאת מעלה אותו לפי בחינתו עד התשעה היכלין הנזכרים לעיל ומשם מאיר עליו השמחה ממקור השמחה שנמשך משם כנ"ל. ואזי כשמאירה השמחה יותר הוא חוזר ועולה יותר ויותר מהיכלי התמורות ועולה יותר לבחינת תשעה היכלין הנזכרים לעיל למקור השמחה, וכן חוזר חלילה לטובה. וזה בחינת נר חנכה מוסיף והולך, כי עקר הוא ההתחלה ובכל יום מוסיף והולך על ידי הארת השמחה שמקבל בכל פעם ממקור השמחה על ידי שהתגבר תחלה להמשיך על עצמו שמחה בכל מקום שהוא בתקף גלות נפשו, שזהו בחינת שמדליקין נר חנכה למטה מעשרה טפחים שהוא בחינת מקומות הנמוכים מאד, ולשם דיקא ממשיכין אור הקדוש והנורא הזה שנמשך בשרשו מאור הצדיקים שזכו להשגת התשעה היכלין וכו' כנ"ל. ועל ידי זה זוכה לתודה והודאה בשמחה לומר הלל וכו' בשמחה, ואז נתוסף אור השמחה. ועל כן ביום שני דחנכה הוא מוסיף והולך ומדליק שני נרות כי נתוסף האור. וכן ביום שלישי וכו' מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל. ועל ידי קדשת הדלקת נר חנכה על ידי זה ממשיכין דרך זה על כל ימות השנה שירגיל בכל יום ובכל עת להמשיך על עצמו שמחה על ידי עמקות העצות האמתיות שגלו הצדיקים שנמשכין ממקור עליון מאד מבחינת תשעה היכלין הנ"ל עד שיזכה להעלות נפשו ממקום שהוא מהיכלי התמורות עד שיעלה וכו' כנ"ל:

אות כב

ועל-כן תכף אחר צווי מעשה המשכן בפרשת תרומה נצטוה מיד על הדלקת שמן המנורה קדם לכל עבודת הקרבנות, כמו שכתוב שם מיד ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך וכו', כי כל מעשה המשכן שהוא בחינת הבית המקדש, היה לתקן פגם העגל שהוא עקר התגברות היכלי התמורות בבחינת וימירו את כבודם בתבנית שור וכו' (תהלים קו), שזה בחינת כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון (שם עח) וכו'. ועל כן היה התחלת תקון עבודת המשכן על ידי נרות המנורה שמדליקין באהל מועד מחוץ לפרכת ששם כלליות הרדיפה והמעכב וכו', כי תכף כשהתחילו לעסק בעבודת המשכן ונתנו נדבתם עליו בלב טוב בשמחה גדולה נמשך עליהם שמחה, ועל ידי זה התחילו לעלות בעליות הנזכרות לעיל עד שגמרו המשכן והדליקו מיד נרות המנורה בשמן משחת קדש שעל ידי זה ממשיכין אור השמחה ממקור השמחה וכנ"ל. ועל כן נסמך מיד פרשת מצות הדלקת נרות המנורה אחר מצות מעשה המשכן כנ"ל, וכן פרשת בהעלתך את הנרת נסמך מיד אחר חנכת המזבח, הינו כנ"ל. ועל כן גם עתה שנחרב הבית המקדש לא נשאר לנו מכל העבודות של הבית המקדש כי אם בחינת אור שמן המנורה שהוא בחינת אור נר חנכה, שזה בחינת שגם עתה בתקף גלותנו אנו ממשיכין עלינו אור השמחה מהקץ האחרון בבחינת איתו אשלי ומושחו הנ"ל, בכח הצדיקים הגדולים שעל ידי זה יוצאין מהיכלי התמורות וכו' עד שנזכה לצאת מהגלות לגמרי ונזכה לשמחה של לעתיד כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד:

אות כג

וזה וטבל בשמן רגלו (דברים לג), כי צריכין להמשיך אור השמן שיאיר ברגלין ששם עקר אחיזתם להוציאם מהיכלי התמורות בבחינת נר לרגלי דברך וכנ"ל. ועל ידי זה 'ברזל ונחשת מנעליך' שמלבישין הרגלין בבחינת מנעלים של נחשת וברזל שלא יוכלו להתקרב אלינו וכו'. ועל כן מדבר תכף בשבח ישראל להגדיל שמחתם כמו שכתוב שם אין כאל ישרון וכו' עד אשריך ישראל וכו' וזה וכימיך דבאך, שפרש רש"י שיהיו כל הארצות דובאות ומזיבות לך כסף וזהב, הינו בחינת עצם הברכה בחינת ברכת הידים הנ"ל. וזה אין כאל ישרון שזהו בחינת עצם העלמת השגתו, כי לית מחשבה תפיסה ביה כלל שזהו בחינת 'אין כא"ל ישרון' שאין שום דבר ולא שום שם וכנוי לכנותו ולדמותו בו בבחינת 'ואל מי תדמיוני ואשוה ', כי כל השמות הם רק לאחר הצמצום שנמשכין על ידי הרדיפה והמעכב שאז משיגין התשעה היכלין בבחינת מטי ולא מטי וגם הם לא ידעין ולא מתדבקין וכו', אך אחר כך ממשיכין משם שמותיו הקדושים ותאריו וכו'. וזהו אין כא"ל ישרון שאף על פי שאין כאל ואי אפשר לתפסו בשום מחשבה אף על פי כן רוכב שמים בעזרך, כי ה' יתברך נקרא רוכב שמים על שם שהוא למעלה מהשמים שהם בחינת רקיע המבדיל בין מים למים בין מימי הדעת העליון שאין לנו שום תפיסא בו למים התחתונים וכו'. וה' יתברך נתן בנו כח להמשיך השגת הדעת דיקא על ידי זה על ידי הכאת הרדיפה בהמעכב שהוא בחינת פריסא בחינת רקיע המבדיל בינו ובינינו, והוא ברחמיו שהוא רוכב שמים כי הוא למעלה מהפריסא שהוא בחינת רקיע העליון, למעלה מראשי החיות שמשם כל בחינת רקיע ושמים ושמי השמים שכלם הם בחינת פריסא הנ"ל שהוא בין כל דרגא ודרגא ובין כל עולם ועולם עד לעלא ולעלא וכו', והוא יתברך למעלה מכלם בחינת רוכב שמים, הוא בעזרנו להאיר לנו משם אורו האין סוף בבחינת מטי ולא מטי על ידי הכאת הרדיפה בהמעכב שהוא בחינת שמים כנ"ל. וזה ובגאותו שחקים, ששם שוחקין מן לצדיקים , מן בחינת הדעת כמובא , ובהשמים העליונים בחינת שחקים, שם שוחקין מן בחינת מזון הצדיקים שהוא הדעת העליון שיש בו כל הטעמים שנמשך על ידי הרקיעים שהם בחינת פריסות המבדילים וכו', כי בכל עולם ובכל דרגא יש בחינת רקיעים המבדילים וכו' שכל השגת הדעת על ידם דיקא. וזהו מענה אלקי קדם כי מזה נעשין התשעה היכלין שהם בחינת מעון ודירה לאלקי קדם. כי על ידם משיגין אורו האין סוף בבחינת מטי ולא מטי שזהו בחינת דירתו יתברך בחינת מעון אתה היית לנו וכו'. וזהו ומתחת זרעת עולם, שנופלין הזרועות וההתגברות של הסטרא אחרא על ידי התגברות הידים והזרועות דקדשה ששם כל הברכות וכו' כנ"ל. ועל ידי זה ויגרש מפניך אויב וכו', כי יפלו באין תקומה בבחינת וימדדם בחבל השכב אתם ארצה וכו' כנ"ל. וזה אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה' וכו', סיום זה סיום וכלל כל הברכות שברכם משה שסים באשרי כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי העקר לזכות לכל זה הוא על ידי אשריך ישראל שזהו בחינת אשרינו מה טוב חלקנו וכו' שאומרים בכל יום שצריך להמשיך על עצמו שמחה גדולה על ידי זה כנ"ל, שעל ידי זה עקר כל התקונים הנזכרים לעיל, כי עקר התקון על ידי שמחת המצוה שזהו בחינת אשריך ישראל וכו'. ובזה פתח דוד תהלים אשרי האיש וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמשה סים באשרי ודוד התחיל מזה. כי דוד משיח שמחת ישראל שכל עסקו בחינת תודה והלל שזהו בחינת תהלים שכלול מכל יוד מיני נגינה שזה כל חיותנו. כל זה נמשך על ידי בחינת אשרי בחינת אשריך ישראל בחינת אשרינו וכו', שצריכין לשמח עצמו בזה בכל יום ובכל עת ובכל שעה אשרי הזוכה לזה אמן כן יהי רצון:

אות כד

וזה ויפגע במקום, בחינת פגיעת והכאת הרדיפה בהמעכב שהוא בחינת כתר שנקרא מקום כמו שמבאר בהתורה הנ"ל על פסוק ברוך כבוד ה' ממקומו. כי משם עקר שרש כל המקומות שבעולם שנמשכו ונתהוו על ידי כמה צמצומים שנבראו על ידי זה. וזה בחינת מה שמבאר בלקוטי תנינא סימן פג שתכלית הידיעה דלא נדע זה בחינת מקומו של עולם וכו' עין שם. וילן שם כי בא השמש , ביאת השמש זה בחינת הסתלקות ומניעות האור שבא על ידי בחינת המעכב, כי שמש בחינת אור השכל שרודף להשיג האור אך המעכב מונע אותו וכו' כנ"ל. ועל כן וילן שם, כי עקר השנה הוא בחינה זאת, כי ביום על ידי עבודת התפלה ותורה ומצוות בשמחה נמשכין המחין על ידי בחינה זאת של הכאת הרדיפה בהמעכב וכו' כנ"ל, אבל מחמת היגיעה של הכאת הרדיפה בהמעכב הם מכרחים להסתלק אחר התפלה רק שנשאר רשימו וכו', אבל אחר כך לעת ערב מסתלקין לגמרי כמבאר בכונות האר"י ז"ל . וזה בחינת וילן שם כי בא השמש שראה יעקב שאי אפשר עתה להשיג המחין בשלמות כי עדין לא נשלם הברור מהיכלי התמורות שאי אפשר להשיג ברכת המחין כי אם על ידי זה כנ"ל, ועל כן וילן שם כנ"ל, גם וילן שם מרמז על הגליות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי משם כל הגליות שבאים על ידי קלקולי הדורות שאינם מבררים כראוי מהיכלי התמורות והרבה מקלקלים רחמנא לצלן עד שמחמת זה גם גדולי הצדיקים אבות העולם אינם יכולים להשיג כרצונם כמובא . ועל כן הכרח ללון שם בחינת שנה ובטול עד שיברר כראוי ויבוא למבקשיו. וזה בחינת הבא לטהר מסיעין לו אומרים לו המתן שנאמר על כל אחד מישראל הרוצה לטהר וכו' , כמו שמבאר בסימן ו', וכן נאמר על הצדיק העוסק לטהר את ישראל וכו'. ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, שלקח וברר מאבני המקום בחינת ברור אותיות וניצוצות שהם בחינת אבני קדש שנפלו להיכלי התמורות שהם אבני נגף בבחינת תשתפכנה אבני קדש וכו', והצדיק מברר האבנים טובות שהם אבני קדש שהם אותיות התורה מהיכלי התמורות וישם מראשותיו שמקשרם לתוך הראש והשכל. וישכב במקום ההוא, שישן מתוך דברי תורה , וזה מרמז על כל אדם שכשרואה שמונעין אותו כמו שמונעין, צריך לקשר במחשבתו דברי תורה ולהוציא מחשבתו מרעיונים רעים ולקשר במחשבתו דבורי תורה עד שישן מתוך דבורי תורה שזהו עקר בחינת הברור מהיכלי התמורות. כי זה בחינת תשובת המשקל שהוא עקר תקון פגם הברית שהוא פגם המחשבה שכל תקונו על ידי זה דיקא, כמו שמובא על מאמר רבותינו זכרונם לברכה בהינו דעל (בסימן כז בהתורה רציצא עין שם). וזהו וישכב במקום ההוא במקום ההוא דיקא שהוא המקום שפגע בו שהוא בחינת המעכב וכו' כנ"ל, כי דיקא לשם קשר מחשבתו בקשר אמיץ עד שישן , כי כך צריך כל אחד לפי בחינתו, כי אף על פי שרואה שמעכבין את מחשבתו כמו שמעכבין, הוא צריך לעשות את שלו לברח מהמחשבות רעות ולקשר מחשבתו לבחינת מקומו של עולם שהוא בחינת מקום ההוא שפגע בו יעקב, ואף על פי שאינו יכול עדין להשיג ולהבין משם כלל אף על פי כן תהיה מחשבתו קשורה שם על ידי אבני המקום שהם בחינת אותיות התורה עד שיישן מתוך דברי תורה שזהו בחינת וישכב במקום ההוא כנ"ל. ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו', שראה שזה כלל עבודת האדם בזה העולם שצריך לירד אל הארץ הגשמי הזה ששם אחיזת היכלי התמורות ולברר משם וכו', ולעלות בכל העליות הנזכרות לעיל על ידי זה הסלם שראשו מגיע השמימה שהם בחינת הפריסה העליונה וכו' כנ"ל בחינת כתר שדרך שם כל השגת התשעה היכלין וכו' כנ"ל. וזה מרמז סלם, כי סלם בגימטריא קול כמובא שזה בחינת הקל קול יעקב, שעל ידי זה כל התגברותו של איש הישראלי נגד כל הסטרא אחרא והיכלי התמורות שכלם כלולים בבחינת עשו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו, שאין לו שום כח. וזהו הקל קול יעקב שני קולות, כי עקר השלמות הוא בחינת שמחה שעל ידי זה כל השגת אור האין סוף וכו' כנ"ל, ועקר השמחה הוא בחינת קולות בחינת חמש קולות הנ"ל שהם קול ששון וקול שמחה וכו', בחינת חדות ה' הוא מעזכם שהוא בחינת הן יתן בקלו קול עז וכו' כמו שמובא במקום אחר , אבל מחמת התגברות הגלות שעקרו גלות הנפש שהעקר על ידי התגברות העצבות הנ"ל שמשם כל הצרות רחמנא לצלן, על כן צריכין לצעק בכל יום הרבה ועקר קול הצעקה הוא לזכות לצאת מהעצבות מיגון לשמחה כנ"ל שזהו ויצעקו וכו', וישמחו כי ישתקו וכו' שנאמר במזמור הודו הנ"ל. כי צריכין לצעק הרבה כדי לזכות לשמחה שהוא העקר כנ"ל:

וזה בחינת הקל קול יעקב שני קולות. בחינת קול של שמחה וקול צעקה ואנחה כדי לזכות לשמחה, ועל כן קול אחד חסר ואחד מלא כמובא , כי קול צעקה, הוא חסר כי אין זה שלמות, כי עקר השלמות הוא קול שמחה רק שצריכין לצעק קול צעקה על צרותיו שהם בחינת חסרונות שעקרם מחסרון השמחה. ועל כן הקל קול יעקב אחד חסר ואחד מלא וכנ"ל. וכל זה מרמז בבחינת הסלם שראה יעקב שהוא בגימטריא קול, הינו בחינת קולות שעקרם קול שמחה שעל ידי זה עקר העליה מארץ לשמים בחינת סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכנ"ל. והנה מלאכי אלקים שהם הצדיקים בחינת ברכו ה' כל מלאכיו וכו' כמו שמבאר בזהר הקדוש , עולים ויורדים בו. כי צריכין כמה וכמה פעמים לעלות ולירד שזהו בחינת עיל ונפיק רצוא ושוב וכו', כי המלאכה לא ליום אחד ולא לשנה אחת, וכמבאר לעיל שצריכין כמה פעמים לעלות ולירד וכו' כל אחד לפי בחינתו, עד שיזכה לבחינת השגת התשעה היכלין הנזכרים לעיל. ועל כן צריכין בכל יום ויום התבודדות ושיחה וצעקות הרבה וכו'. והעקר להתגבר בכל יום ובכל עת בשמחה וכו', וכמו שמבאר הרבה בדברינו בזה , וכמבאר במקומו בסימן כה בלקוטי תנינא ובמקום אחר מעלת ההתבודדות, וסים ושאר כל היום יהיה בשמחה הינו כנ"ל. והנה ה' נצב עליו וכו', כי רק על ידי זה משיג אלקותו שהוא בחינת אור האין סוף שמשיג על ידי בחינת התשעה היכלין שזוכה על ידי השמחה וכו' כנ"ל. ויאמר אני ה' אלקי אברהם וכו' הארץ אשר אתה שכב עליה שהוא ארץ ישראל לך אתננה ולזרעך, כי עקר כל זה זוכין רק בארץ ישראל ששם עקר המקום שהוא הבית המקדש שכלול מכל העשר קדשות שהם בחינת התשעה היכלין שהם כלל המחין עם הכתר שהוא בחינת קדשה העשירית בחינת יום הכפורים בחינת קדש קדשים וכו' כנ"ל. והיה זרעך כעפר הארץ, עפר הארץ הוא בחינת כלל המקום הגשמי בתכלית הגשמיות ושרשו הוא מקום העליון שהוא בחינת המעכב שהוא בחינת מקומו של עולם שמשם שרש מקום הגשמי הזה ששם כל הנסיון והבחירה, ומחמת הקלקולים נאחזו בחינת היכלי התמורות בבחינת המקום הגשמי ששם כל אחיזתם כידוע וכנ"ל, ושם כל אחיזת העצבות בחינת ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה. וכל האבות עסקו בתקון זה כידוע, אבל אברהם ויצחק לא היתה מטתם שלמה כי יצא מהם עשו וישמעאל שמהם כל הגליות בחינת עצבות, ועל כן לא נתבררה ונזדככה האדמה עדין. אבל יעקב היה מטתו שלמה, ועל כן נתברך והיה זרעך כעפר הארץ דיקא, ופרצת ימה וקדמה צפנה ונגבה שהוא נחלה בלי מצרים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי הוא זכה לתקן חטא אדם הראשון ביותר עד שסוף כל סוף יגמר את שלו, כי בית האחרון יהיה בבחינת יעקב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי הוא מעלה עפר הארץ שהוא תכלית המקום הגשמי עד שרש המקום שהוא בחינת מקומו של עולם וכו' כנ"ל. ועל כן נתבשר והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וכו'. שבכל המקומות שירדו ישראל יברר ויעלה אותם משם, בבחינת אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וכו' , כי כל זה מרמז על הגואל צדק שיצא ממנו שהוא מאיר בכל דור ודור בכל זרע ישראל לשמחם ולחזקם בכחו הגדול ובעצותיו העמקות, עד שיעלה אותם מכל המקומות הרעים שבעולם שנדחו לשם ששם התגברות היכלי התמורות מאד, ומכלם יקבצם ויעלה אותם ויתקנם בבחינת ופרצת ימה וקדמה וכו', שזהו בחינת יאמרו גאולי ה' וכו' ומארצות קבצם ממזרח וממערב וכו' וכנ"ל:

וזה ונברכו בך כל משפחת האדמה ובזרעך, בחינת הברכות הנזכרות לעיל שמקבלין על ידי שמבררין מהיכלי התמורות על ידי השמחה שהוא בחינת קול בחינת סלם הנ"ל כנ"ל. והנה אנכי עמך, בחינת עלית המלכות שהיא שכינת אלקותו שהיה בבחינת גלות בהיכלי התמורות ועל ידי עבודתו כנ"ל ברר משם, ובשרו ה' יתברך והנה אנכי עמך שהוא יתברך עמו תמיד בכל מקום שהוא, שעל ידי זה עקר הכח לברר ולהעלות מלכותו יתברך על ידי שיודעין שבכל מקומות ממשלתו וה' יתברך עמו תמיד אפלו במקומות החיצונים חס ושלום שזהו בחינת גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי . ושמרתיך בכל אשר תלך, בחינת שמירת הרגלין שהם כלי ההליכה וכנ"ל. והשיבתיך אל הארץ הזאת, שמכל הירידות והעליות תשוב אל הארץ הזאת שהוא ארץ ישראל ששם הבית המקדש ששם עקר השגת התשעה היכלין הנ"ל כנ"ל. כי לא אעזבך וכו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהבטיחו על הפרנסה בחינת לא ראיתי צדיק נעזב וכו' (מדרש רבה בראשית פרשה סט), הינו שהבטיחו שיקבל ברכת הידים הנ"ל שהוא בחינת ברכת הפרנסה שקבל יעקב מיצחק אביו כמו שכתוב ויתן לך האלקים מטל השמים וכו'. כי אף על פי שמבאר שם שעקר הוא ברכת השכל, אבל אצל הצדיקים הגדולים הכל אחד. כי על ידי ברכת הפרנסה מקבלין ברכת השכל, כי אכילתם ופרנסתם הוא בקדשה גדולה עד שאכילתם ופרנסתם בעצמו הוא בחינת ברכת השכל, כי מקבלין המח והשכל על ידי אכילתם כמו שמבאר במקום אחר . וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ואנכי לא ידעתי זה בחינת תכלית הידיעה דלא נדע שהוא בחינת המקום בחינת כתר בחינת המסדר והמישב שהוא בחינת המעכב כנ"ל. ועל ידי זה דיקא עקר השגת אלקותו על ידי הכאת הרדיפה בהמעכב כנ"ל. וזהו שאמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי שדיקא על ידי ואנכי לא ידעתי בחינת המעכב הנ"ל על ידי זה דיקא השגתי עתה אלקותו כי יש ה' במקום הזה, כי דיקא על ידי המעכב בחינת מניעת הידיעה עד שיתישב, על ידי זה משיגין אור האין סוף וכו' כנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין התורה מתקימת אלא במי שמשים את עצמו כאינו יודע, כי דיקא על ידי העדר הידיעה שהוא בחינת המעכב הנ"ל על ידי זה דיקא זוכה להשגת התורה שהוא השגת המחין, (וזה בחינת מה שמובא בדברינו בהלכות תפלין הלכה ה ובמקום אחר שדרכו זכרונו לברכה היה לומר בכל פעם שעתה אינו יודע כלל ואחר כך באיזה זמן השיג השגות נוראות וכן כמה פעמים כל ימי חייו), כי אצל כל ידיעה והשגה יש בחינת תכלית הידיעה דלא נדע וכו' ועין מזה במקום אחר . ואחר כך זוכין על ידי זה דיקא שבטל עצמו וידע שאינו יודע כלל, על ידי זה דיקא זוכה אחר כך להשיג מה שמשיג מהעדר הידיעה אל הידיעה שזהו בחינת והחכמה מאין תמצא , מאין דיקא, והכל על ידי שמחת המצוה וכנ"ל. ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, כי שם בבחינת פגיעת הרדיפה בהמעכב שהוא בחינת ויפגע במקום כנ"ל שם עקר היראה עלאה בחינת ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים , שכשהמח רודף לראות ולהשיג נופל עליו יראה מבחינת המעכב והמסדר הנ"ל. וזה בחינת יראת ה' ראשית דעת בחינת ראשית חכמה יראת ה' , זה בחינת כתר בחינת המעכב שהוא ראשית הדעת והחכמה, כי הוא למעלה מהמחין שמעכב המחין שזה בחינת יראה בחינת כי ירא מהביט וכו'. ועל ידי זה עקר השגת החכמה בחינת ראשית חכמה יראת ה' שכל טוב וכו', כי דיקא על ידי היראה בחינת ירא מהביט הנ"ל על ידי זה משיגין שכל טוב וכו' כנ"ל. וזהו אין זה כי אם בית אלקים שהוא הבית המקדש, שראה והבין שאי אפשר להשלים תקון השגות אלו בשלמות כי אם כשיבנה בית אלקים שהוא הבית המקדש האחרון שיבנה בזכותו כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה , כי שם כל השגת התשעה היכלין כנ"ל. ועל כן אמר בלשון אין זה שמרמז על כל החרבנות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , הינו שאף על פי שהוא משיג עתה מה שמשיג ורואה מה שרואה, אבל עדין אין זה תכלית ההשגה כי אם בית אלקים שהוא הבית האחרון, שאז דיקא יתתקן הכל ויתבררו היכלי התמורות ונזכה כלנו לשמחה עצומה בחינת כי בשמחה תצאו , ואז דיקא יתתקן כל הנ"ל בשלמות. וישכם יעקב בבקר, כאור היום שאז נעשין כל העליות הנזכרות לעיל על ידי תקון התפלה כנ"ל. ויקח את האבן וכו' ויצק שמן על ראשה, זה בחינת שמן משחת קדש שהם בחינת המחין כידוע שמשם נמשך שמן המנורה שהוא בחינת שמן של נר חנכה. כי כל האורות וההשגות שהם בחינת נר ה' נשמת אדם נמשכין רק על ידי הרדיפה והמעכב הנ"ל, והמעכב הוא בחינת אבן שנראה שמעכב כאבן ומונע האור, אבל באמת על ידו עקר האור כנ"ל, שזהו בחינת ישת חשך סתרו וכו' שהוא בחינת כתר כידוע בחינת המעכב הנ"ל, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ושמא תאמר לפנים אין אור תלמוד לומר מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש וכו'. ועל כן גם בגשמיות כל התהוות אור האש הוא על ידי הכאה דיקא על ידי שנתן ה' יתברך בינה לאדם הראשון במוצאי שבת לקח שני אבנים וכו' . וזה בחינת אעא דלא סליק ביה נורא מבטשין ליה וכו' , שכל זה נמשך בשרשו מבחינת הכאת הרדיפה בהמעכב שמשם נתהוין תשעה היכלין וכו' דלאו אנון נהורין וכו', כי הם גבוהים מכל האורות ומשם דיקא המשכת כל האורות שבעולם. ועל כן עקר הדלקת הנרות הוא בעת הקטרת בחינת שמן וקטרת ישמח לב וכנ"ל. וזה אם יהיה אלקים עמדי בחינת מלכות בחינת אלקים מלכי מקדם , שזה בחינת עלית המלכות הנ"ל. ושמרני בדרך הזה אשר אנכי הולך , בחינת שמירת ותקון נצח הוד יסוד שהם כלי ההליכה וכנ"ל. ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבש, בחינת ברכת הידים שהוא ברכת השכל שמתלבש בפרנסה וכו' כנ"ל. ועל כן באמת לחם מרמז לחמא דאוריתא ובגד ללבש בחינת חלוקא דרבנן לבושין דנשמתא, כי הכל אחד אצל הצדיקים כנ"ל. ושבתי בשלום אל בית אבי, אב בחכמה. ושבתי דיקא. שמכל מקום שיהיה שם, ישוב בשלום אל השכל והחכמה שהוא בחינת בית אבי כנ"ל. הן כשיכרח לירד למטה לבחינת היכלי התמורות יברר משם וכו' עד שיעלה וישוב אל השכל בשלום, והן כשירדף השכל בבחינת רדיפא הנ"ל לא יהרס חס ושלום, רק ישוב על ידי תקון המסדר והמישב בשלום אל השכל עד שישיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו' כנ"ל. וזה והיה ה' לי לאלקים, כי אלו ההשגות הם עקר המשכת אלקותו עליו. והאבן הזאת וכו' יהיה בית אלקים, שכלול מכל התשעה היכלין עם הפריסא הנ"ל ששם השראת אלקותו יתברך שהם בכלליות בחינת עשר קדשות שהם שרש העשרה מאמרות שבהם נברא העולם שהם בחינת עשרת הדברות. וזה וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, סוד מעשר ומעשר מן המעשר, שהכל בשביל ברכת השכל שמכל ההשפעות שמקבלין ישראל צריכין לתן מעשר ומעשר מן המעשר אל הכהנים והלויים. כי הכהנים אצלם כל הברכות כנ"ל על ידי עבודתם בבית המקדש בשמחה שמעוררים הלויים העוסקים בשיר בכל כלי שיר שהוא בחינת עשרה מיני נגינה להמשיך שמחה, שעל ידי זה עקר כל התקונים הנזכרים לעיל, ועל כן צריכין לתן להם מעשרות הנזכרים לעיל כדי שיהיה נמשך הברכה על ידם לכל ישראל שעקר הברכה הוא ברכת השכל שכלול מעשר כנ"ל. וזה בחינת וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וזה שאיתא במדרש הנעלם עלים וירדים בו כדא אתמר נגילה ונשמחה בו, הינו כנ"ל כי העליה והירידה הוא כפי השמחה בו יתברך שעל ידי זה עקר כל התקונים הנזכרים לעיל כנ"ל:

אות כה

וזה בחינת מלחמת יעקב עם שרו של עשו בחינת ויאבק איש עמו וכו'. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהוא שרו של עשו, כי זה ידוע שכל מלחמתם היתה בענין הגליות שהאיש הנ"ל רצה להתגבר להאריך הגליות ורצונו היה להגביר כל כך עד שחס ושלום לא יוכלו לצאת משם, כי מחמת שרואין שקץ הגאלה סתום ונעלם מאד מאד על כן הם אומרים שיתגברו חס ושלום עד שחס ושלום אפס תקוה, ועקר התגברותם הוא גלות הנפש מה שמתגברים בכל פעם על כל נפש ונפש של ישראל כמו שמתגברים, שמזה עקר אריכת הגלות הכללי כידוע. וכבר מבאר שעקר התגברות הקלפות הוא על ידי העצבות כנ"ל, ולא היה אפשר להתגבר עליהם מחמת הענין שכתבנו לעיל שהא בהא תליא כל מה שמתגברין בעצבות מתגברין התאוות משגל וממון וכעס וכו', וכן להפך כל מה שהתאוות מתגברין העצבות מתגבר. וכפי התגברותם אי אפשר לעלות ולעסק בתפלה ותקוניה כראוי לעלות למקום שצריכין לעלות ששם מקור השמחה וכו'. על כן כמעט אבדנו בענינו לולא ה' עזרתה לנו ששולח לנו בכל דור צדיקי אמת שהם עוסקים בתקוננו ולוחמים עבורנו. וזה בחינת מלחמת יעקב הנ"ל שממנו עקר התחלת קדשת ישראל, והוא עקר שמחת ישראל בחינת יגל יעקב ישמח ישראל , כי יעקב בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב וכו', ואמת הוא אור הפנים שהוא בחינת חיים בחינת שמחה כמו שמבאר בהתורה צוית צדק (בסימן כג לקוטי חלק א), כי עקר השמחה שהוא החיות הוא על ידי נקדת האמת שבלב איש הישראלי שנפשו יודעת מאד קדשת אמונת ישראל שזה כל שמחתנו, בחינת אנכי אשמח בה', בחינת כי בו ישמח לבנו , וכמו שכתוב ואבואה וכו' אל אל שמחת גילי וכו', בחינת ישמח ישראל בעושיו . וכל אדם כפי מה שהוא אם יזכר את עצמו שאף על פי כן הוא מזרע ישראל והבדילנו מן התועים בכמה בחינות וכו', יכול לשמח את עצמו בכל מקום שהוא על ידי זה. ועל כן עקר השמחה הוא בחינת קדשת יעקב שהוא בחינת אמת שנשרש בנו בכל אחד מישראל. אבל הבעל דבר והסטרא אחרא מתגרה באיש הישראלי מאד על זה ביותר, ובתחלה מסיתו ומחטיאו חס ושלום ומונע אותו מעבודת השם יתברך ומטרידו בטרדת הממון והפרנסה וכו', ואחר כך הוא מוסיף להתגבר עליו במרה שחורה ועצבות מאד, ובפרט כשמתעורר באיזה התעוררות לעשות איזה דבר שבקדשה בכונה ולשוב לה' יתברך, שאז הוא מתגבר עליו בעצבות יותר שזה מזיק מאד כמובא בספרים הרבה מזה ובפרט בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה, וכמו שמבאר בלקוטי תנינא סימן מח, שתכף כשהאדם רוצה להתקרב לה' יתברך הוא עברה גדולה כשיש לו עצבות וכו'. וכן דבר עמנו הרבה הרבה בזה וכמבאר מזה בספריו הקדושים , וכמובן בהתורה הזאת 'אמצעותא', שעקר גלות ישראל גלות השכינה הוא העצבות. וזה היה כל מלחמתו של יעקב עם האיש שנאבק עמו שרצה להגביר הגלות ולהאריכו מאד שעקר הגלות הוא העצבות כנ"ל. וירא כי לא יכל לו, כי כנגד יעקב בעצמו אין לו שום כח כי היה קדוש וטהור מאד בקדשת הברית ולא היה לו שום פגם בזה שמשם כל העצבות כידוע. ועל כן באמת זכה שהוא עצם השמחה עצם האמת כנ"ל. אבל בעוונותינו הרבים התגבר ויגע בכף ירכו ואיתא שנגע בבניו ובדורות האחרונים שהם בחינת רגלין בחינת עקבות משיחא שבהם נגע. כי עקר התגברותם הוא בבחינת רגלין ששם אחיזת הקלפות שהם העצבות בחינת סטרא דמותא בחינת רגליה ירדות וכו', ועל ידי זה ותקע כף ירך יעקב וכו', שמזה נמשך 'על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה', ואיתא שזה בחינת תשעה באב שבו נחרב הבית המקדש שבא על ידי התגברות הבכיה והעצבות בחנם, בבחינת ויבכו העם בלילה ההוא אתם בכיתם בכיה של חנם אני אקבע לכם בכיה לדורות , כי עתה צריכין לבכות בתשעה באב ובחצות לילה על חרבן בית המקדש כדי להמתיק הדין בשרשו לתקן הבכיה והעצבות הנ"ל ובשביל אלו הנפשות שהם יוצאי ירכו של יעקב לחם עמו יעקב הרבה:

וזה ויאמר שלחני כי עלה השחר ויאמר לא אשלחך כי אם ברכתני, הינו שהאיש הנ"ל סבר מאחר שנגע בכף ירך יעקב בבחינת רגלין להגביר שם העצבות חס ושלום יניחו יעקב לצאת ממנו ולפטרו, אבל יעקב בעצם כחו אמר לא אשלחך כי אם ברכתני, זה בחינת מה שכתב רבנו זכרונו לברכה על פסוק ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה ומובא לעיל מזה , שהיגון ואנחה רוצים לברח ולנוס כשמתגברים בשמחה, אבל צריכין לחטף את היגון ואנחה להכניסו בעל כרחו לתוך השמחה וכו', וזהו בחינת הנ"ל שהשר של עשו שמשם כל הגליות, כי ממנו כל העצבות והיגון ואנחה רצה לילך מיעקב כשעלה השחר, כי ראה שאז כל אחד מישראל מתגבר לחטף הציצית והתפלין בזריזות בשמחה ואומרים פסוקי דזמרה ושירות ותשבחות הרבה בשמחה, שבזה מעלין בכח הצדיקים את ניצוצות הקדושים מהיכלי התמורות עד שעולים בכל העליות הנזכרות לעיל. על כן אמר ליעקב שלחני כי עלה השחר שהגיע זמני לומר שירה, כי כל המלאכים למעלה אומרים שירה בשמחה כי זה כל חיותם וקיומם, וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שנקרא מדור המלאכים שחקים על שם השחוק והשמחה וכו'. אבל כל קטרוגם של כמה מלאכים הוא על האדם שבעולם הזה שאומרים מה אנוש וכו' , כי אין ראוי לו לומר שירה בשמחה מחמת שמשקע בזה העולם שמלא תאוות שהם עצבות וכו' והם מתגרים בו. אבל אינם יודעים שאדרבא זה עקר השיר והשבח והשמחה של ה' יתברך כשעולה השמחה מזה העולם העשיה שמלא עצבות יגון ואנחה, כשמתגברים בכח הצדיקים ומהפכים יגון ואנחה דיקא לששון ושמחה וכו' כנ"ל. ועל כן אמר לו יעקב לא אשלחך וכו', כי אתה רוצה לעלות למעלה ולומר שם שירה שהוא בחינת שמחה, ובכאן בזה העולם אתה רוצה להפיל את בני בעצבות, ובראותך שעלה השחר והם מתגברים בשמחת המצוות אתה רוצה לילך מהם, לא כן הדבר כי אני תופסך בעל כרחך ואיני מניחך כי אם ברכתני שהוא בחינת שמחה. כי כל הברכות הם בחינת ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה וכו', כי אני רוצה לתפס אותך בעל כרחך להפך אותך לשמחה בחינת ברכה שאתה בעצמך תשמחנו שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו , שזהו בחינת מה שמבאר שם על איתו אשלי ומושחו שאתם בעצמכם על כרחכם וכו', בבחינת והביאו את כל אחיכם את בני ישראל מנחה לה' וכו', הינו שהעובדי כוכבים בעצמם יתהפכו לשמח את ישראל, ובכח השמחה הזאת ממשיכין גם עתה עד שחוטפין את היגון ואנחה שיתהפך לשמחה שהוא בחינת ברכה שזהו בחינת לא אשלחך כי אם ברכתני וכו'. וזה שמובא שאמר לו שעתה אי אפשר לך לומר שירה עד שישראל יאמרו תחלה שירה, כמו שכתוב ברן יחד כוכבי בקר והדר ויריעו כל בני אלקים, הינו שאמר לו שעתה מתחיל קדשתי שהוא קדשת ישראל שיצאו ממני, שמעתה אין לכם רשות לומר שירה עד שבני יאמרו תחלה ועל כן אני תופסך עד שתברכני ותתהפך מיגון ואנחה לששון ושמחה לשמח את בני עד שיזכו לברר מהיכלי התמורות. כי זה עקר הברור בשלמות כשממירין ומחליפין מרע לטוב שמהפכין מיגון ואנחה לששון ושמחה שעל ידי זה זוכין לילך ולהודיע אלקותו יתברך בכל העולמות, שזהו בחינת תקון נצח הוד יסוד כלי ההליכה שזהו בחינת השירות והתשבחות שאומרים ישראל, עד שעולין עד הכתר שהוא המסדר ששם עלית יעקב כמובא שקדשת יעקב עולה עד הכתר וכו'. ואז דיקא כשישראל יאמרו שירה בשמחה אז דיקא תוכל לעלות ולומר שירה גם כן, כי עתה שכבר התחיל ממני קדשת ישראל עתה אי אפשר לכם לומר שירה עד שיאמרו בני תחלה. וזה דיקא על ידי שמהפכין היגון ואנחה לשמחה שזה בחינת לא אשלחך כי אם ברכתני שאתה בעצמך דיקא תתהפך לברכני ולשמח את בני כנ"ל:

אות כו

ויאמר לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, שהודה לו על כל זה ואמר לו לא יעקב יאמר עוד שמך שהוא בחינת שיש לך עוד מלחמה עם בחינת הרגלין בבחינת וידו אחזת בעקב עשו וכו', כי אם ישראל יהיה שמך שמורה שכבר נצחת המלחמה כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל, זה בחינת מה שמבאר למעלה שעל ידי שמחת המצוה עולין עד הכתר שהוא המסדר, ואז המחין מכין בהפריסא ומשיגין התשעה היכלין וכו'. אבל אי אפשר לפעל כל זה כי אם על ידי בחינת מי יימר שהוא על ידי שיורדין להיכלי התמורות ומעלין הקדשה משם וכו' כנ"ל. וזהו בחינת כי שרית עם אלקים שהוא בחינת צמצום העליון בחינת המעכב הנ"ל שהוא בחינת כתר שנקרא גם כן אלקים כמובא בכתבי האר"י ז"ל , הינו כי כשהרדיפה מכה בהמעכב והמסדר והמעכב מונע וכו', ואף על פי כן הוא מתגבר וממשיך משם השגת התשעה היכלין זהו כמו מלחמה בחינת כי שרית עם אלקים עם המסדר והמישב וכו'. וזה ועם אנשים שהם עשו ולבן שהם בחינת היכלי התמורות ותוכל שנצחת כלם, כי אי אפשר להשתרר עם אלקים עם בחינת המעכב ולקבל ולהשיג משם מה שישיג, כי אם על ידי שהשתרר עם אנשים שהם בחינת היכלי התמורות על ידי שהתגבר לברר ולהעלות הקדשה משם כנ"ל. וזה שברכו המלאך שיהיה שמו ישראל כי שרית עם אלקים בחינת המעכב וכו'. וזה על ידי ששרית עם אנשים בחינת היכלי התמורות ותוכל לכלם, ועל כן שמך ישראל וכנ"ל. וזהו שמובא ששם ישראל הוא בחינת שיר א"ל, הינו בחינת שיר ושמחה, כי עקר ההתגברות בחינת כי שרית וכו' הוא על ידי השמחה וכנ"ל:

אות כז

וזה ויזרח לו השמש-לרפאותו מצלעתו , ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהאיר לו אור השמש שיאיר לעתיד כמו שכתוב וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא וכו', שהוא בחינת אור הגנוז לעתיד כמובא בזהר הקדוש , הינו בחינת אור הנזכר לעיל שמשיגין על ידי שמחת המצוה שהוא בחינת קדשת יעקב כנ"ל , שעל ידי זה עולה עד הכתר שהוא המסדר ומשיג האור בבחינת מטי ולא מטי וכו' שזה האור הוא בחינת אור הגנוז וכל אורות השכליים שמקבלין עתה כלם נמשכין משם כמובא בזהר הקדוש כמו שמבאר במקום אחר . אבל גדולי הצדיקים זוכין גם עתה להשיג זה האור על ידי כל הנ"ל שזה בחינת השמש שיתגלה לעתיד שעל ידי זה נתרפא מצלעתו, הינו כי כבר מבאר שהא בהא תליא כל מה שמתגברין יותר בשמחת המצוה זוכין להשגת אורות הנזכרים לעיל, וכל מה שמשיגין ביותר אורות הנזכרים לעיל כמו כן זוכין לשמחת המצוה ביותר וכו' כנ"ל. וזהו בחינת ויזרח לו השמש הנ"ל שיעקב בגדל כחו זכה שהאיר לו השמש בתקפה שהוא בחינת אור הגנוז בחינת אורות הנזכרים לעיל שזכה אז שיאיר לו באור נפלא שיתגלה לעתיד עד שעל ידי זה נתרפא מצלעתו שהוא מה שנגע בכף ירכו דהינו ביוצאי ירכו בפרט בדורות האחרונים להגביר עליהם העצבות וכו' כנזכר לעיל. כי על ידי תקף השגת אור הנ"ל שזכה יעקב אז שהוא בחינת ויזרח לו השמש וכו' כנ"ל, על ידי זה זכה לרפאות צלעתו שהוא לרפאות יוצאי ירכו שרפואתם על ידי השמחה שממשיך עליהם ממקור השמחה שהוא אור הנ"ל שהוא בחינת ושמחת עולם על ראשם. כי באמת כל כחנו וחיותנו עתה בעמק הגלות הזה שמתגבר העצבות וכו' כנ"ל, הוא רק על ידי נקדת השמחה שממשיכין עלינו גדולי הצדיקים בחינת יעקב בהשגתם העצומה שזהו בחינת ויזרח לו השמש לרפאות צלעתו מה שנגע בכף ירכו וכנ"ל. וזהו בחינת איתו אשלי ומושחו הנ"ל שממשיכין השמחה ממקור השמחה שיתגלה לעתיד שאז יאיר אור הגנוז וכנ"ל. וזה בחינת מה שמובא לעיל שהתפאר שיכול לרפאות הבת מלך שרפואתה על ידי שמחה וכו' וכנ"ל:

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שחזר יעקב על פכים קטנים. ואיתא שהם בחינת ניצוצות קטנים שרצה להגביה ולברר אותם גם כן. הינו כנ"ל שעקר השגת אור הנ"ל הוא על ידי בחינת מי יימר על ידי שמבררים ניצוצות מהיכלי התמורות וכו' כנ"ל:

אות כח

גם איתא שפך מרמז על פך השמן בחינת ויצק שמן על ראשה שהוא בחינת צפחת השמן לא תחסר בחינת שמן המשחה שהיה בו ברכה , כי ממנו נמשחו כהנים ומלכים וכלי שרת וכלו קים לעתיד לבוא, כי כל זה בחינת שמן של נר חנכה הנ"ל שהיה הנס נפלא על ידי בחינה זאת שדלק שמן מעט שמונה ימים, כי היה בו בחינת ברכה הנ"ל שבשביל זה טרח יעקב אז להמשיך על ישראל בחינת ברכת השמן הנ"ל שהוא ברכת השכל וכו', ואז נתקנא בו המלאך והתגרה בו עד שיעקב בעצם כחו נצחו עד שהכרח לברכו, דהינו שהוא בעצמו יתהפך לברכה בחינת שמחה כנ"ל עד שהאיר אור הנ"ל שהוא בחינת אור הגנוז וכו' כנ"ל:

אות כט

וזה בחינת מה שאיתא בכונות חנכה לכון בכל לילה שם אהי"ה פעמים אהיה שעולה אמת, ולעורר בכל לילה מדה אחת מי"ג מכילין דרחמי עד נוצר ששם כלול עד ונקה וכו', ושם אהיה הנ"ל יכון בכל לילה בצרוף מיחד וכו', שכללותם הם שלשה אהיה, ביודין בההין באלפין וכו' עין שם. הינו כי עקר כלל הכונה הוא להמשיך בחינת שמחת המצוה מעולם הבא לעולם הזה, שזה העקר שנתגבר לזכר בכל עת תכלית העולם הבא שאז לא ישאר מן האדם ולא מן תאוותיו והבליו וכספו וזהבו שום דבר כי אם נקדת המצוה שזכה לסגל בחייו. ועל כן כשבא לעשות איזה מצוה צריך להתגבר לעשותה בשמחה עצומה עד אין סוף כי רק זה חיותו וקיומו לנצח, ואפלו אם עשה מה שעשה ועכשו נעשה עמו מה שנעשה אף על פי כן ישמח ביותר, כי אדרבא הוא צריך לשמח ביותר שהוא גם הוא בעצם שפלותו וגריעותו וכו' זוכה לעשות מצוה להתעטף בציצית ולהניח תפלין ולתן איזה צדקה וכו' שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה , שחוטפין היגון ואנחה ומכניסין אותו לתוך השמחה וכו' כנ"ל (וכמו שמבאר מזה בהלכות פריה ורביה הלכה ד עין שם). וכל זה ממשיכין עתה על ידי מצות הדלקת נר חנכה שהוא להמשיך קדשת השמחה של שבת לששת ימי החל כמו שמבאר בהתורה ימי חנכה הם ימי הודאה (סימן ב בלקוטי תנינא) עין שם, וכל זה זוכין על ידי בחינת אמת שהוא בחינת יעקב שהוא עצם השמחה שבלב כנ"ל, כי לפי נקדת האמת שבלב בודאי ראוי לו לשמח מאד בשעת עשית איזה מצוה, כי האמת שבלב יודע שלא ישאר להאדם שום דבר כי אם נקדת המצוה וכו' כנ"ל. וזה בחינת שם אהיה. בחינת אהיה פעמים אהיה שעולה אמת כי אהיה בחינת כתר שהוא בחינת כח המסדר והמישב את המחין כמו שמבאר שם על פסוק ואהיה עמך ואברכך. ושם מקור השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם. ושם שרש בחינת אור השמן בחינת שמן המשחה שהוא בחינת כתר בחינת נזר אלקיו על ראשו , שממנו נמשכין כל אורות השמנים כנ"ל, שזהו בחינת אורו של משיח שנקרא על שם שנמשח בשמן המשחה, כי מחמת שהוא יזכה לזה בתכלית השלמות יותר מהכל על כן נקרא בשם משיח על שם שמן המשחה, והוא שמחת ישראל שמאיר בהעלם בישראל גם עתה על ידי גדולי הצדיקים להכניס בנו נקדת האמת שנזכה לשמח בעשית המצוות גם עתה בעמק הגלות שרק זה הוא קיומנו וחיותנו כנ"ל. ומשם ממשיכין אור נר שמן של חנכה שנעשה על ידי הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה. (כי אף על פי שאז בימי בית שני כבר נגנז שמן המשחה, אף על פי כן כל קדשת הכהן הגדול נמשך משם מאהרן הכהן הראש שנמשח שעל ידי זה קבל קדשתו לדורות):

וזה שמבקשים שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנתיך , שהוא הבית המקדש שהוא בחינת התשעה היכלין הנ"ל, ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי שיזכה לשמחה. וכל זה על ידי שלח אורך ואמתך שהוא אור האמת שהוא אורו של משיח כמו שפרשו חכמינו זכרונם לברכה על פסוק זה , שזהו בחינת אור שמן של חנכה שעקרו להאיר נקדת האמת שבלב עד שיזכה להמשיך קדשת הבית המקדש קדשת התשעה היכלין ששם מקור השמחה בחינת ואבואה אל מזבח אלקים אל אל שמחת גילי וכנ"ל, ואודך בחינת הודאה וכנ"ל. ושם אהיה הנ"ל בשלשה צרופין שכלם עולים בגימטריא חותם כידוע בכתבים , הינו בחינת חותם של השמן של חנכה שהיה חתום בחותמו של כהן גדול. ועקר החותם הוא אמת, כי חותמו של הקדוש ברוך הוא אמת , כי אמת בחינת אהיה פעמים אהיה כנ"ל, כי אהיה בחינת כתר בחינת המסדר והמישב בחינת הפריסא והמעכב וכו' כנ"ל שזהו בחינת חותם שחותם בעד המחין ומעכבם שימתינו עד שיתישבו שעל ידי זה דיקא עקר השגת המחין. ועקר כלל כל ההשגות הוא אמת כמבאר בכמה מקומות שעקר החכמה הוא אמת, וכמו שכתבו גם כל חכמי המחקרים שעקר החכמה הוא אמת, בפרט בהשגת אלקות. ועקר כלל ההשגה של כל אחד הוא בחינת תכלית הידיעה דלא נדע רק להמשיך על עצמו אמונה שהוא בחינת אמת על ידי שרואין השגת הצדיקים שעל ידי זה נתחזק האמת והאמונה בלב כל אחד מישראל מי שמשים לבו אל דבריהם באמת. נמצא שעקר האור בחינת שמן המנורה שבו נעשה הנס של חנכה, נמשך על ידי בחינת החותם שהוא המעכב וכו' כנ"ל. ועל כן היה הנס על ידי שהיה חתום בחותמו של כהן גדול וכנ"ל:

וזה בחינת אהיה שהוא בחינת אנא זמין למהוי כמו שמובא בהתורה קרא את יהושע , הינו שזה בחינת השמחה שבלב שסוף כל סוף אנא זמין למהוי, שבודאי יתהוה ממני איזה הויה. כי כל ההתהוות של האדם עתה בזה העולם הכל הבל וריק אפלו בחייו כידוע לכל, מכל שכן שמכרח למות ולשוב לעפר ויתבלה הכל, ועל כן אין זה שום הויה כלל רק אנא זמין למהוי שבודאי אני מוכן ומזמן שיהיה ממני איזה הויה לעתיד לנצח, כי בודאי ישאר ממני אז מה שישאר וכמו ששמעתי מפיו הקדוש זכרונו לברכה ענין זה לענין התחזקות בשמחה וכו'. וכל ההשארה הוא נקדת המצוות כנ"ל. וזה בחינת אהיה אנא זמין למהוי שזה עקר השמחה כנ"ל. וזה בחינת מה אנו מה חיינו וכו', כי הכל הבל לבד וכו', הינו כנ"ל שאין להאדם שום הויה כלל רק מה שישאר ממנו נקדת התורה והמצוות וכנ"ל. ועל כן אומרים תכף אחר כך אשרינו וכו' וכנ"ל. כי הכל הבל ואין הויה בעולם כי אם אשרינו וכו'. דהינו שמחת קדשת ישראל שמיחדין שמו יתברך בכל יום וכו' שזה בחינת שמחת המצוות כי כל מצותך אמונה וכנ"ל:

וזה בחינת מה שצריכין לכון בכל לילה בצרוף אחר כמו שאיתא בכונות , כל זה לתקן ולברר בחינת היכלי התמורות שמתגברין בכל פעם בשקרים וחליפין ותמורות שונות שהם הרעיונים רעים והבלבולים וכו' שכלם בחינת שנויים וחלופים ותמורות ועל כן צריכין לתקן בכל פעם על ידי שם אהיה פעמים אהיה בצרוף מיחד וכל צרוף עולה אמת כמו שמבאר שם, כי כפי התגברות השנויים של התמורות שלהם כן צריכין להתגבר לברח מהם על ידי שימשיך על עצמו אמתת האמת על ידי עצות טובות שיש בהם וכו' כמה שנויים לטובה, לפעמים על ידי תורה ומצוות לפעמים על ידי תפלה לפעמים על ידי שיחה וכו', שכל זה נמשך מבחינת צרופים שונים של שם אהיה הנ"ל שהוא בחינת אמת כנ"ל, כי צריכין להפך הכל לטובה שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו הנ"ל. וכפי התגברות העצבות של היכלי התמורות, כן צריכין להפך הכל לששון ולשמחה שזהו בחינת עוונות נתהפכין לזכיות , בחינת ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו כנ"ל. ועל כן בכל יום ממשיכין צרופים מיחדים של שם אהיה שהוא בחינת אמת כפי התקון והברור שצריכין לברר משנוי התמורות וכנ"ל, כי האמת הוא אחד, אבל מצד המקבלים יש בו כמה שנויים לטובה (כמו שמבאר במקום אחר בסימן רנא לקוטי חלק א) כפי הברור שצריכין, שהעקר על ידי האמת שמבטל כל השקרים והשנויים הנמשכין מהיכלי התמורות, ועל כן הדלקת נר חנכה שהוא בחינת אור האמת צריך לכון צרוף מיחד בכל יום של שם אהיה פעמים אהיה שהוא עולה אמת כנ"ל. וזה בחינת מה שצריכין לכון להמשיך תליסר מכילין דרחמי שהם "אל רחום וחנון", כי על ידי אלו השלש עשרה מדות של רחמים העוונות נתהפכין לזכיות שהם בחינת שמחה שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה, שזה בחינת הנס של חנכה, שהצדיקים בגדל כחם מהפכין הכל לטובה לששון ושמחה עד שכל אחד יכול להמשיך על עצמו אור השמחה הזאת שזהו בחינת הדלקת נר חנכה וכנ"ל:

אות ל

וזה בחינת מה שמצות הדלקת נר חנכה היא מעת יציאת הכוכבים עד שתכלה רגל מן השוק , כי עקר העצבות שהיא עקר גלות השכינה נמשך מבחינת פגימת הלבנה. כי המאורות הם בחינת שמחה כנ"ל, ובתחלה היו שניהם גדולים ועל ידי קטרוג הירח נתמעטה שזהו בחינת יהי מארת חסר , ומזה החסרון הוא יניקת העצבות בבחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מארת חסר דא לילית שמשם כל היללה והעצבות והמרה שחורה שהיא בחינת חשך. וישראל עם קדוש עוסקים בזה בעבודתם למלאות פגימת הלבנה כידוע , שהעקר על ידי עשית המצוות בשמחה, כי דיקא על ידי שמחת המצוה מתקנים פגימת הלבנה שהיא בחינת עצבות כנ"ל. ועל כן קדוש הלבנה נוהגין ישראל לקדשה בשמחה רבה, וכמו שכתוב בשלחן ערוך שנוהגין לעשות רקודין ומחולות בשעת קדוש לבנה, וכמו שמזכירין בברכת הקדוש ששים ושמחים לעשות וכו', כי קדוש הלבנה הוא תקון ומלוי פגימת הלבנה, וכמו שאומרים אז למלאות פגימת הלבנה וכו', ועל כן מקדשין אותה בשמחה, כי עקר תקון מלוי פגימת הלבנה הוא על ידי שמחה כנ"ל. ועל כן ישראל מונין ללבנה דיקא שהיא בחינת מאור הקטן, כי בשבח ישראל נאמר כי אתם המעט מכל העמים, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שאתם ממעיטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה וכו', שזהו בחינת שבח הצדיקים הגדולים שנקרא כל אחד קטן כמו הלבנה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה צדיקים יקראו על שמך, יעקב הקטן, דוד הקטן וכו'. כי עקר שלמות השמחה משיגין הצדיקים והם ממשיכין השמחה עלינו, וכל שמחתם של הצדיקים הוא על ידי קטנות ושפלות וענוה דיקא, בבחינת ויספו ענוים בה' שמחה ואביוני אדם בקדוש ישראל יגילו , כי העובדי כוכבים והרשעים הכרוכים אחר העולם הזה כל שמחתם היא רק על ידי גאוה וגדלות, דהינו כשמשיגין איזה עשירות או כבוד וגדלה הם מתנשאים בעצמן ושמחים בזה. ועל כן באמת אין שמחתם שמחה כלל, כי שמחתם מערבבת תמיד בבחינת לשחק אמרתי מהולל ולשמחה מה זו עושה, כי באמת בעסקי עולם הזה אין שום שמחה כלל, ועל כן נקרא כל שמחתם שחוק הכסיל שהיא עצבות ומרה שחורה כמו שאיתא בזהר ומובא בהתורה צוית צדק (בסימן כג), כי אחרית שמחה תוגה, כי מאחר שכל שמחתו הוא תאוות עולם הזה שמתגאה בעשרו וכיוצא, בודאי אין זה שמחה כלל. כי זה ידוע לכל שאין שום אדם ממלא תאותו בעשרו כי אין אדם מת וחצי תאותו בידו . וכל מה שיש לו יותר חסר לו יותר בפרט שעל פי רב מתנהג בגדולות עד שעתה חסר לו יותר באמת מבתחלה לפי הנהגתו עתה. וכן בכל התאוות בפרט שמכרח למות ולא במותו יקח הכל. וכן כל מה שיש לו גדלה וכבוד יותר הוא מתגאה בעצמו עד שחסר לו כל הכבוד וההתנשאות של כל העולם ומתקנא באחרים שיש לו גדלה וכבוד וכו' כידוע כל זה. ועל כן על ידי גדלות וגאוה אין שום שמחה כלל רק שנדמה שהם שמחים, אבל באמת כל שמחתם נהפכת ליגון בבחינת ואחרית שמחה תוגה וכנ"ל. אבל שמחת הצדיקים שהיא שמחת ישראל הוא על ידי הקטנות דיקא שהם קטנים בעיניהם כל כך שכל מה שמקבלים מה' יתברך הם שמחים בו, ואפלו כשיש להם יסורים ועניות חס ושלום הם שמחים ביסורים ומכל שכן כשמשפיע להם איזה טובה הם מקבלים בשמחה ומודים לה' יתברך בין בטיבו בין בעקו חס ושלום כמו שכתוב בה' אהלל דבר באלקים אהלל דבר, ואינם מתגאים להתאוות בכל פעם יותר רק הם שמחים בחלקם כי יודעים שגם זה המעט הוא חסד חנם מאתו יתברך, וכל שמחתם היא שמחה נצחיית שממשיכין על עצמם שמחת המצוות שהיא שמחה אמתיית הקימת לנצח, וכל מה שהם קטנים בעיניהם יותר ויודעים שפלותם ביותר כמה וכמה פגמו וכו' הם מתגברים על ידי זה יותר לשמח בשמחת המצוה על שאף על פי כן הוא זוכה לעשות מצוה שזהו בחינת ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה הנ"ל וכמבאר מזה לעיל ובמקום אחר . ועל כן כשנחם ה' יתברך את הלבנה מפגימתה אמר לה צדיקים יקראו על שמך יעקב וכו' , כי כל נחמתה היא שמחה שהיא תקון פגימת הלבנה. על כן אמר לה שצדיקים יקראו קטנים על שמך שעל ידי זה כל שמחתם על ידי קטנות ושפלות, שזאת השמחה קימת לנצח בחינת שמחת המצוה שזהו עקר תקון פגימת הלבנה כנ"ל. וזהו בחינת מה שנתן להלבנה את הכוכבים להפיס דעתה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , זה בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד שהם הצדיקים המצדיקים את הרבים שהם מצדיקים ומזכים את הרבים שמכניסים בהם שמחה שזה עקר התקון על ידי שמוצאים בהם נקדות טובות של המצוות בכל אחד ואחד אפלו בהגרוע שבגרועים וכמבאר בדברינו בזה הרבה . וכמו שמבאר על פסוק ועוד מעט ואין רשע וכו' שזה בחינת אזמרה לאלקי בעודי וכו'. שזהו בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים שהם בחינת נקדות המאירים ומשמחים לב ישראל שהם מפיסין דעתה של הלבנה על פגימתה שהיא בחינת עצבות ומרה שחורה כי על ידי בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים נתמלא אורה כי הם משמחים נפשות ישראל שזה עקר תקון פגימתה כנ"ל:

וזה בחינת מה שהדלקת נר חנכה שהיא בחינת המשכת שמחת המצות כנ"ל הוא מעת יציאת הכוכבים בחינת ומצדיקי הרבים ככוכבים שהם הצדיקים המשמחים לב ישראל על ידי נקדת המצות כנ"ל עד שתכלה רגל מן השוק שזה עקר התקון הנעשה על ידי שמחת המצוה שהיא להעלות הרגלין שמשם עקר יניקת הסטרא אחרא שהיא בחינת עצבות כנ"ל, כי על ידי שמחת המצוה מעלין המלכות וכו' עד שהמצוה הולכת לעורר כל העולמות לעבודת ה' יתברך שזה בחינת עלית הרגלין שמעלין הרגלין מיניקת הסטרא אחרא עד שילכו בכל העולמות לעוררם לה' יתברך. וזהו בחינת עד שתכלה רגל מן השוק שהוא מקום אחיזת החיצונים להעלות הרגלין משם על ידי הדלקת נר חנכה שהיא בחינת שמחת המצוה שזוכין על ידי מצדיקי הרבים ככוכבים וכנ"ל:

אות לא

וזה שהשיב דוד למיכל כשאמרה לו מה נכבד היום מלך ישראל (שמואל ב ו) וכו' על שבזה עצמו והקטין עצמו כל כך כשהעלה הארון שהיה מפזז ומכרכר בשמחה עצומה וכו'. והשיב לה לפני ה' אשר בחר בי מאביך וכו' ונקלתי עוד מזאת וכו'. הינו שהשיב לה שאדרבא זהו כל תקף שמחתי מחמת שאני קטן בעיני באמת כל כך שעל ידי זה דיקא בחר בי ה' מאביך להיות מלך ותתקימה מלכותי וכמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה (יומא כב) אין ממנין פרנס על הצבור אלא אם כן קפה של שרצים תלויה מאחריו שאם תזוח דעתו עליו וכו'. ובשביל זה לא נתקימה מלכותו של שאול שלא היה בו שום דפי וכו', כי עקר עלית המלכות דקדשה הוא על ידי שמחה כמו שמבאר בהתורה הנ"ל, ועקר השמחה היא על ידי ענוה וקטנות דיקא שהיא להיות קטן בעיניו באמת כמו דוד שאמר ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם וכו', ובזה בעצמו היה משמח את עצמו שאף על פי כן גמל ה' יתברך עמו חסדים כאלה. וכן הוא בכל אדם לפי מדרגתו. ועל כן השיב לה כראוי, כי זה עקר שמחתי מה שאני מבזה עצמי ומקטין עצמי כל כך בשביל לשמח בשמחת הארון עם הלוחות שהם כלל התורה כלל שמחת ישראל, כי אני שמח לפני ה' אשר בחר בי למלך מאביך על ידי זה דיקא, ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני וכו' (שמואל ב הנ"ל), כי אני בעיני נקל ונבזה עוד יותר מזה וזה דיקא הוא תקף שמחתי שאף על פי כן אני זוכה עם ישראל להעלות הארון למקומו. וכן הוא בכל אחד מישראל, שאדרבא כל מה שרוצים להרחיקו משמחה מחמת שפלותו ופגמיו המרבים מאד צריך להתחזק להיות שמח בכל כחו על ידי זה דיקא ולהפך היגון ואנחה לשמחה, כי אף על פי כן אני מלבש בציצית ואומר קריאת שמע וכו' בכל יום וכיוצא בשארי נקדות המצות וכנ"ל, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה שהוא בחינת מלכות דוד שתתקים לנצח על ידי זה כנ"ל. ועל כן אומרים בשמחה בשעת קדוש הלבנה דוד מלך ישראל חי וקים, כי עקר החיות והקיום לנצח הוא בחינת שמחה שיזכה כל אחד על ידי התקרבותו לצדיקים שמרימין נקדות המצוות של כל אחד למקומו בבחינת תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך וכו' , שעקר חיי עולם הבא הוא בחינת שמחה שזהו בחינת דוד מלך ישראל חי וקים, כי דוד הוא בחינת כלל שמחת ישראל כי הוא בחינת בדחא דמלכא כמו שאיתא בזהר הקדוש , כי זכה לעשרה מיני נגינה שהם כלל השמחה ועל כן מזכירין זאת בשעת קדוש הלבנה וצועקין בשמחה גדולה דוד מלך ישראל חי וקים, כי עקר תקון פגימת הלבנה הוא על ידי שמחה שהוא בחינת דוד שזכה למלכות דקדשה על ידי זה לנצח כנ"ל:

ועל-כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם אחת בחדש דים. וכמו שאומרים זאת בברכת קדוש הלבנה בשמחה, כי זה עקר קדשת וזכות ישראל שזוכין בזה העולם הכלה והנפסד וכו', לשמח בשמחת האמונה הקדושה שזהו בחינת קדוש הלבנה שהוא מלוי הלבנה מפגימתה על ידי זה כנ"ל. ועל כן בודאי אלמלא לא זכינו בזה העולם אלא להקביל פני אבינו שבשמים פעם אחת בחדש על ידי קדוש הלבנה דינו, כי כל זכיותינו וחיותנו הוא שמחת המצוה שזהו בחינת קדוש הלבנה וכנ"ל מכל שכן וכל שכן שאנו עושים כמה מצוות בכל יום ומיחדין שמו יתברך פעמים בכל יום:

אות לב

וזה וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו ' אלה תלדות יעקב יוסף וכו'. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה מגורי אביו לשון גרים שהיה יעקב מגיר גרים. ואיתא בדבריו זכרונו לברכה בסימן רכח שזהו בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף, כי זה שעוסק לגיר גרים בהכרח שיהיו לו יסורים ומחלקת וכו'. וכן הוא בכל אדם שאלו הגרים ובעלי תשובה הרוצים לשוב אל ה' על ידי הצדיק בהכרח שיהיה עליהם גם כן כמה מיני מחלקת ויסורים והתגרות וכו' בכל פעם כי אי אפשר להתקרב באמת לה' יתברך כי אם על ידי זה כמבאר בדברינו הרבה בזה. וכמו שמבאר בסימן ע"ב שהוא להתחזק בכל פעם כנגד היצר הרע וכו' עין שם. ועל כן על כל אחד ואחד מישראל הרוצה לשוב לה' יתברך נאמר בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו וכו'. והתקון לכל זה הוא בחינת יוסף בעצמו, בחינת אלה תלדות יעקב יוסף , ופרש רש"י הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן הפחמי תמה אנה יכנס כל הפשתן הזה?! היה פקח אחד השיב לו ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף כל הפשתן כך וכו', והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף הכל. כי יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה וכו' מה כתיב למטה אלה תלדות יעקב יוסף וכו' ניצוץ אחד וכו'. וכן פרש רש"י בפסוק ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני וכו' , ופרש רש"י משנולד שטנו של עשו וכו' אש בלא להבה אינו שולט וכו', הינו כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת שיכול לשמח את לב כל אחד מישראל ולהפך היגון ואנחה לשמחה, שעל ידי זה מלהיב את לב ישראל לה' יתברך וכמו שמבאר בסימן ט בלקוטי תנינא כי הצדיק הוא בחינת איש אשר רוח בו שמנשב העפרוריות שהוא בחינת עצבות מלב איש הישראלי כדי שיוכל להתלהב לה' יתברך וכו' עין שם. וזה בחינת יוסף שנאמר בו הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו , כי יוסף הוא בחינת הצדיק שיכול לירד לתוך כל היכלי התמורות ולהוציא כל הנפשות משם כל אחד ואחד מעמק נפילתו כל מי שרוצה להתאחז בו, כי בודאי מי שאינו רוצה כלל מכל שכן כשחולק וכו', בודאי אי אפשר לעזר לו ועליו נאמר באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך, אבל כל מי שחס על נפשו עדין וחפץ בחיים אף על פי שנפל כמו שנפל יכול הצדיק בחינת יוסף להוציאו משם, כי יוסף ירד לכל היכלי התמורות בבחינת לעבד נמכר יוסף, עבדות בחינת עצבות כמובא במקום אחר שנמשך מזהמת הנחש שהוא בחינת חם שממנו יצא מצרים שנתקלל עבד עבדים יהיה וכו' כמובא, ויוסף עבר בכל זה, והיה לו נסיונות עצומים בתאוה זאת שנמשך מעצבות והיה בבית האסורים כמה שנים, ועל ידי זה עבר בכל בחינות היכלי התמורות ויצא מהם בשלום, אף גם זכה לתוספות קדשה עצומה על ידי זה שזהו בחינת יוסף בחינת ישמע חכם ויוסף לקח. ועל כן יש לו כח להפך הכל לטובה להפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת מה שהתנבאה רחל כאשר נולד יוסף ואמרה אסף אלקים את חרפתי, כי על ידי בחינת יוסף הצדיק שיכול לעבר בכל היכלי התמורות ולצאת משם בשלום על ידי זה יתבטלו כל החרפות הבאין משם, ואחר כך קראה שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר , הינו שאמרה שלא די שעל ידו יתבטלו החרפות בחינת אסף אלקים את חרפתי, אף גם יהיה לו כח להפך החרפות לכבוד להפך היגון ואנחה לשמחה שזהו בחינת יוסף ה' לי בן אחר, בחינת מעשים טובים המשמחים הלב בחינת בן חכם ישמח אב, כי עקר תולדותיהן של צדיקים הם מעשים טובים, הינו שדיקא על ידי החרפות וכו' יוסף בן אחר שהוא הולדה דקדשה להוסיף להוליד על ידי זה דיקא שמחה וטוב בבחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה, שכל זה בחינת יוסף כמו שכתוב למחיה שלחני אלקים לפניכם וכו', וכמו שכתוב ואתם חשבתם לרעה אלקים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב. ואיתא בספרים על זה אשריהם בעלי תשובה כי למחיה שלחם אלקים וכו' ולטהר המקומות אשר נפצו שם לקרב ניצוצי קדשה למקומם וכו' שכל זה בחינת ירידה תכלית העליה בחינת הנ"ל שנתהפך הכל לטוב לששון ושמחה וכנ"ל. ועל כן דיקא בחינת יוסף יכול להלהיב את הלב לה' יתברך, ועל ידי זה ישרף את כל בחינת אלופי עשו ויהפך הכל לשמחה ולטובה. וזהו וישב יעקב, וישב דיקא, בחינת כח המסדר והמישב שזכה יעקב בחינת השכל הקדוש שרודף תמיד להשיג האור אין סוף וכו' כנ"ל, כי השכל נקרא יעקב כמו שמבאר כמה פעמים . וזהו וישב יעקב שזכה לבחינת המסדר והמישב. וזהו בארץ מגורי אביו על ידי שהיה מגיר גרים שזהו בחינת מי יימר הנ"ל שיכול לירד להיכלי התמורות וכו'. אך בכל פעם מתגרים בו ובהנלוים אליו מאד מאד ואין מניחים אותו וכו' לישב בשלוה כלל. והתקון לזה הוא אלה תלדות יעקב יוסף וכו', שהצדיק בחינת יעקב בחינת השכל הקדוש מוליד בקדשתו בחינת יוסף שהוא בחינת תוספת קדשה בכל פעם כי אינו נופל לזקנה דסטרא אחרא בשום אפן, רק הוא מוסיף קדשה ודעת בכל פעם עד שיכול להפך כל היגון ואנחה לשמחה בבחינת ויספו ענוים בה' שמחה וכו' ועל ידי זה נעשה בחינת בית יוסף להבה שמלהיב אש הקדשה של יעקב כי הוא איש אשר רוח אלקים בו שמנשב העפרורית מכל אחד מישראל כנ"ל, ועל ידי זה ניצוץ אחד יוצא מבחינת יוסף ששורף את כל אלופי עשו שהם כלל כל המניעות והסטרין אחרנין שמהם כל העצבות והחלישות הדעת וההתגרות וכו' וכו' שמתגרין בכל אחד ואחד, כי על ידי ניצוץ אחד של אור האמת שמכניס בלב איש הישראלי עד שמלהיב את לבו לה' יתברך על ידי זה מכלה ושורף את כל המונעים וכו'

אות לג

וזה וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו . זקנים לשון רבים, כי הוא עוסק תמיד להגביר בכל פעם הזקנה דקדשה על בחינת הזקנה דסטרא אחרא, כי יש זקן דסטרא אחרא שעסקו תמיד להפיל את האדם לידי זקנה דהינו להחליש את דעתו כאלו הוא זקן במעשיו וכו' שעל זה הזהיר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה וכן שמענו מכמה צדיקים שאסור להיות זקן וכו' והכנעתו על ידי זקן דקדשה שהוא בחינת זקן ויושב בישיבה האמתי בחינת זקן זה קנה חכמה , שהוא בחינת יוסף שהוא מוסיף קדשה וחיות בכל פעם וכו' וכמבאר מזה בדברינו הרבה (ועין בהלכות תפלין הלכה ה). וזהו בחינת כי בן זקנים הוא לו לשון רבים שבכל פעם מוסיף זקנה דקדשה על זקנה דקדשה שהוא בחינת יראת ה' תוסיף ימים להכניע ולבטל בחינת זקנה דסטרא אחרא שעל זה התפלל דוד אל תשליכני לעת זקנה וכו', כי צריכין להתחדש בכל פעם מחדש בבחינת וקווי ה' יחליפו כח וכו' שזהו עקר בחינת זקנה דקדשה שזהו בחינת יוסף הצדיק שנקרא על שם זה יוסף על שם שהוא מוסיף קדשה ודעת שהוא עקר החיות בכל פעם וכנ"ל:

אות לד

ודע כי מובן בכתבים שיעקב ויוסף יחד עולים שלש עשרה פעמים שם הויה ברוך הוא. וכבר הובא לעיל באות כ"ט שכונות חנכה הם להמשיך שלש עשרה תקוני דקנא שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים ושצריך לכון בשמונת ימי חנכה בכל לילה שם אהי"ה פעמים אהי"ה שעולה אמת וכו', ועקר שרש השלשה יחודים שעולים נר עקרם הוא יחוד העליון שהוא הוי"ה אהי"ה. עין בפרי עץ חיים בכונות חנכה ותבין כל זה. רק זה שכתבנו בכאן מענין יעקב ויוסף שעולים שלש עשרה פעמים שם הויה זה אינו מבאר שם בכונות חנכה כי אם במקום אחר. ועל פי דברינו הנ"ל לעבדא ולעצות טובות מבאר הכל על נכון, כי זה ידוע שעקר ויסוד כל השמות הוא שם הויה ברוך הוא, הוא בחינת עצם האמת בחינת ואמת ה' לעולם, וכל היחודים שעוסקים הצדיקים וכל ישראל ליחד השמות על ידי מצוות ומעשים טובים הכל הוא כפי הברור שמבררים ניצוצות הקדושים מעמקי הקלפות שזהו בחינת מה שמבאר בהתורה הזאת אמצעיתא דעלמא וכו', שזהו בחינת מי יימר וכו' וכנ"ל. והעקר על ידי שמחזקים עצמן באמת ובאמונה בה' יתברך ובתורתו וצדיקיו האמתיים שמודיעים לנו עצם נוראות נפלאות קדשת כל מצוה ומצוה אשר הם חיינו וכל קיומנו לנצח עד שזוכים לעשות המצוה בשמחה שעל ידי זה עקר עלית השכינה בחינת מלכות מן הגלות עד שעולה בכל העליות הנ"ל עד שנעשין בחינת תשעה היכלין הנזכרין לעיל דלא מתדבקין ולא מתידעין וכו', שמשם שרש כל היחודים וכל השגת אלקות של צדיקי אמת, כמובן למשכיל בספרי אמת. והעקר הוא נקדת האמת כנ"ל, שזהו בחינת אהיה פעמים אהי"ה שעולה אמת שצריכין לכון בכל לילה וכו', אבל זה מובן שם שלהמשיך האמת הזה אי אפשר כי אם על ידי שם העצם שהוא שם הויה ברוך הוא שצריכין ליחדו עם שם אהי"ה וכו' כנ"ל, וכל זה נעשה על ידי צדיקי אמת שהם בחינת יעקב ויוסף שהם מאירין האמת בלב כל אחד מישראל על ידי שמנשבין ומנפחין העפרורית שהיא העצבות מלב איש הישראלי עד שהלב בוער לה' יתברך במדה כראוי. ושרש זה האש הקדושה הוא בחינת יעקב בחינת בית יעקב לאש. אבל עקר התלהבות האש כראוי הוא על ידי בחינת יוסף בחינת בית יוסף להבה וכו' ועל ידי זה בוער האש כראוי לה' יתברך בבחינת רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה עד אשר מים רבים שהם הסטרא אחרא המתגרים להגביר העצבות והמניעות וכו', לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אשר אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שירצה להסית ולהדיח אחד מישראל מן האמת על ידי הון ביתו על ידי עשירותו הגדולה ששם עקר אחיזת העצבות והדאגות בחינת בעצבון תאכלנה בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה (וכמו שמבאר בהתורה צוית צדק וכו' עין שם) בוז יבוזו לו, כי כבר זכה לטעם נעימת האמת על ידי הצדיקי אמת שהם בחינת יעקב ויוסף כנ"ל. וכל זה מרמז בשמונת ימי חנכה, שצריכין להדליק בכל לילה נר חנכה להמשיך האש והלהבה דקדשה מבחינת יעקב ויוסף, כי יעקב התחיל לעסק בזה להמשיך השמן משחת קדש על ידי בחינת ויצק שמן על ראשה וכו' וכנ"ל (באות כד וכח) ויוסף הוא בחינת משיח בן יוסף שהוא עוסק בזה ביותר לירד לתוך כל עמקי עמקי הקלפות שהם היכלי התמורות לברר הקדשה משם וכו', עד שיזכה לבחינת התשעה היכלין ששם שרש השמן וכו' כנ"ל. ועל כן יעקב ויוסף הם עולים שלש עשרה פעמים שם הויה שהוא עקר כח הרחמים הגדולים של שלש עשרה תקוני דקנא, כי שם הויה עצם הרחמים בחינת ה' ה' קל רחום וחנון וכו' (וכמובן בכונות שעקר שלש עשרה תקוני דקנא שהם בחינת שלש עשרה מדות של רחמים שרשם הוא שם הויה ברוך הוא עין שם) אך עקר המשכתם עלינו הוא על ידי צדיקי אמת שהם בחינת יעקב ויוסף שעולים שלש עשרה פעמים הויה ברוך הוא כנ"ל, והם מאירים האמת בישראל שהוא בחינת אהי"ה פעמים אהיה שצריכין לכון בכל לילה שעולה אמת כנ"ל. ומבאר שם בכונות חנכה שבכל לילה יכון אהיה אחד ומדה אחת משלש עשרה תקוני דקנא הנ"ל עד לילה השמיני שהוא בחינת נוצר שהוא אחר תקון ואמת, ואז במדה השמינית נכללין שאר התקונים עד ונקה וגו' עין שם. ולפי דרכנו הנ"ל יבא הכל על נכון בעזר ה' יתברך, כי עצם האמת הוא בחינת יעקב בחינת תתן אמת ליעקב, ויעקב עולה שבע פעמים הויה כמובא, שזהו בחינת שבעה תקוני דקנא עד ואמת שהוא תקון השביעי שהוא עקר בחינת יעקב שעולה שבע פעמים הויה שהם בחינת שבעה תקונין עד תקון השביעי שהוא ואמת כנ"ל. ואחר כך תקון השמיני נוצר הוא בחינת יוסף המלהיב האמת וכו' כנ"ל. ועל כן תכף שמגיעין בלילה השמיני להתקון של יוסף שהוא התלהבות האמת נכללין בו כל השארי תקונים עד ונקה ואין צריכין עוד להדליק נר חנכה יותר, כי עקר עסקנו בהדלקת נר חנכה היה להמשיך אור האמת של יעקב עד שיגיע לבחינת יוסף שהוא מלהיב האמת, ואז אין צריכין וגם אי אפשר להדליק יותר באתגליא רק שארי התקונים נכללין בו כנ"ל:

אות לה

כי יוסף הוא בחינת משיח שהוא יגמר הגאלה שהיא בחינת אמת, כמו שכתוב שלח אורך ואמתך וכו', אבל גמר הגאלה שהוא גמר התגלות האמת אי אפשר עתה להאיר באתגליא כמובן בכל דברי רבותינו זכרונם לברכה כי לבא לפומא לא גלי , וגם שלא יתלהב האור יותר מדאי שזהו בחינת פן יהרסו, כמבאר (בסימן ט לקוטי תנינא) על איש אשר רכב על סוסי אש בסערה , וכמבאר בזאת התורה אמצעותא בענין כח המסדר והמישב וכו' וכנ"ל, על כן כשמגיעין בלילה השמיני להתחלת התקון של יוסף שעולה ששה פעמים שם הויה ברוך הוא וממשיכים שם א' בלילה השמיני אחר שכבר נמשכו כל השבע פעמים הויה שעולה יעקב, בשבע לילות הראשונים שהם שבעה תקוני דיקנא עד 'ואמת', אזי אי אפשר להאיר יותר כנ"ל. רק שאר תקוני דיקנא שהם בחינת שמות הויה ואהיה כלולים שם בהעלם כי אי אפשר לגלות ולהאיר עתה יותר כנ"ל:

אות לו

כי כל חיותנו וקיומנו הוא על ידי עצם הרחמים הגדולים שממשיכין הצדיקי אמת עלינו שנמשכין על ידי שלש עשרה מדות של רחמים שהם בחינת שלשה עשר תקוני דיקנא, שעל ידי זה הם מרחמין עלינו ומאירין בלבנו נקדת האמת בלב כל אחד ואחד בכל מקום שהוא באפן שהוא גם הוא יוכל להתעורר ולהתלהב לה' יתברך ברשפי שלהבת י"ה וכו' עד שגם הוא ישמח נפשו כנ"ל, שעל ידי זה עקר עליתו וכו' שכל זה הוא בחינת חנכה כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

אות לז

ו'נוצר' הוא אותיות 'רצון' כי עקר הוא הרצון כמבאר בדברינו הרבה בזה. וזה עקר הארת התלהבות האמת שבלב, שהאמת יאיר וילהיב בלבו תמיד בהדרגה ובמדה עד שרצונו יהיה חזק תמיד לה' יתברך ותורתו וצדיקיו האמתיים שזה העקר כנ"ל. ועל כן כשמגיעים לבחינת נצר חסד אין מדליקין עוד יותר באתגליא כנ"ל כי אי אפשר להאיר באתגליא יותר רק עקר התקון על ידי הרצון החזק שמאיר ביותר על ידי התלהבות האמת שהוא בחינת יוסף וכנ"ל:

אות לח

ועל-כן היה זוכה יוסף הצדיק לחלומות צודקים ואמתיים וגם היה יודע לפשר חלמין שבשנה של אחרים, כי השנה הוא אחד מששים במיתה , ועצבות היא סטרא דמותא, כי עקר השנה הוא מחמת שנתיגעו המחין. ושרש השנה בקדשה שהיא שנת הצדיקים נמשך מבחינת הרדיפה והמעכב הנ"ל שעל ידי זה שהמחין רודפין להשיג והמעכב מעכבם עד שיתישב וכו', ועל ידי זה נעשין תשעה היכלין הנזכרים לעיל ועל ידי זה משיגין אור אין סוף וכו', ואף על פי שאלו התשעה היכלין לא מתדבקין ולא מתידעין וכו', אף על פי כן משם נמשכין כל המחין דקדשה של צדיקי אמת כי הם אורות הצחצחות שהם שרש כל המדות שמשם השתלשלות כל המחין על ידי הצמצומים והכלים שעושין הצדיקים במעשיהם הטובים. אבל מחמת יגיעת המחין על ידי הרדיפה והמעכב, על ידי זה מכרחין לישן לתת ניחא למחין, ואז דיקא בשעת השנה הצדיק מברר ביותר מהיכלי התמורות ועולה נשמתו שהיא המחין למקום שעולין ומשיגין אז דיקא מה שמשיגין, שזהו בחינת מה שמבאר לעיל (באות כד) בפרשת ויצא ויפגע במקום וילן שם וכו' ויחלם וכו' עין שם. ועל כן צריכין לזהר לישן מתוך דברי תורה כדי לישן מתוך שמחה שלא יטעם טעמא דמותא. וזה שבקש דוד האירה עיני פן אישן המות , וכן נתתקן לכל אחד לומר קדם השנה בברכת המפיל והאר עיני פן אישן המות הינו כנ"ל. וזה שנסמך לפסוק עד אנה אשית עצות בנפשי יגון בלבבי יומם עד אנה ירום אויבי עלי , שנסמך לזה הביטה וכו' האירה עיני פן אישן המות, כי צעק מאחר שהגלות מתגבר כל כך שעקרו הוא יגון ועצבות בחינת יגון בלבבי יומם, על כן אני מבקש האירה עיני פן אישן המות, שה' יתברך יאיר עיניו שיוכל לשמח נפשו שלא יישן המות שלא תהיה השנה בבחינת סטרא דמותא חס ושלום שהיא בחינת יגון ועצבות, כי אלו הארבע פעמים עד אנה שצעק דוד במזמור זה הם כנגד הארבע גליות כמו שפרש רש"י שם, ועקר כל הגליות היא עצבות, ועל זה צעק דוד והתפלל שיהיו ישראל נצולין מהיגון והעצבות שלא ירום אויביהם עליהם על ידי זה חס ושלום שלא יישנו המות על ידי זה כנ"ל, כי כל מה שצעק דוד והתפלל היה הכל עבור כלל נפשות ישראל, והעקר על גלות הנפש שמתפשט ומתגבר מאד על כל אחד ואחד שעקר הגלות היא העצבות כנ"ל. ועל כן נסמך מיד לזה ואני בחסדך בטחתי יגל לבי בישועתך אשירה לה' וכו', שחזק את עצמו ואת כל נפשות ישראל הכלולים בו ואמר שבטוח בחסדו יתברך, ועל ידי זה משמח את עצמו בחינת יגל לבי בישועתך וכו', כי זה עקר התקון של כל אחד ואחד שיחזק לבו בבטחון גדול בחסדי ה' יתברך שבודאי לא יעזב אותו עד שישמח ויגיל נפשו בחינת יגל לבי בישועתך וכו'. אבל אלו שאינם זוכים לזה אזי השנה שלהם נאחז בהסטרא דמותא כפי הפגם שלהם בהמחין ועל ידי זה חלומות שלהם מערבבים וכו' כמו שאיתא בזהר הקדוש , כי כל פגם המחין והדעת של כל אחד הוא מחמת פגם המסדר והמישב שאינו זוכה לכח המסדר והמישב את המחין כראוי, כי אם היה לו ישוב הדעת כראוי בודאי לא היה כרוך אחר שטותים ומעשים שאינם הגונים כאלה. וכמו שמבאר במקום אחר (בסימן יוד) שעקר ההתרחקות מה' יתברך הוא מחמת שאין לו ישוב הדעת. ומבאר שם שעקר ישוב הדעת הוא על ידי שמחה וכו', עין שם. הינו כנ"ל כי הא בהא תליא, מחמת שאינו מתגבר בשמחה מה שעל כל פנים נצל שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים בכמה בחינות וכו', על ידי זה מחו בגלות וכו', וכל מה שגלות הדעת מתגבר יותר מתגבר העצבות יותר, וכן להלן, ומחמת זה כל ההתרחקות מה' יתברך. והתקון לכל זה הוא הצדיק האמת בחינת יוסף שיודע בעמקות חכמתו לשמח נפשות ישראל בכל מקום שהם כנ"ל, ועל כן היה יודע לפשר חלמין, כי היה יכל לידע לברר הטוב מן הרע שבהיכלי התמורות שעל ידי זה ידע פתרון החלום אפלו של ההמון שכל ערבובו הוא על ידי בלבול היכלי התמורות. כי הוא ידע לברר כל זה כנ"ל:

אות לט

ועל-כן ידע יוסף לפתר חלום פרעה, שעל ידי זה יצא מגלות ועבדות. כי פרעה שהוא מלך מצרים שהוא גלות הראשון שנמשך מחטא אדם הראשון שאז נמשך עצבות סטרא דמותא בחינת בעצבון תאכלנה וכו' עד שובך אל האדמה וכו'. ועל כן ראה פרעה ששבע פרות הרעות בולעים שבע פרות הטובות. וכן שבע שבלים וכו' עד כי באו אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה, שמתגבר העצבות והיגון על הטוב שהוא בחינת שביעה וברכה בחינת שמחה, כמו שפרש רש"י בפסוק לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישיר -תרועת שמחה, וכן פרש במקום אחר . אבל בחינת שבע שני הרעב שהוא ההפך בחינת יללה ועצבות כמו שכתוב ביואל בגזרת הרעב, בכו והלילו וכו' הלילו על חטה ועל שעורה וכו', מתגבר כל כך עד אשר הם רוצים להבליע ולהעלים שמחת ישראל לגמרי, בבחינת ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה שזה עקר אריכת הגלות כנ"ל. ועקר העצבות ביותר הוא בענין הממון והפרנסה והעשירות. ששם עקר העצבות בחינת בעצבון תאכלנה שאפלו מי שיש לו ממון ועשירות, הרבה חסר לו בכל פעם יותר ודואג יותר מן העניים. בחינת מרבה נכסים מרבה דאגה שזה בחינת ולא נודע כי באו אל קרבנה, כי מצרים בחינת תאות ממון כמו שמבאר במקום אחר , והתקון לכל זה הוא בחינת יוסף הצדיק שהוא יודע להמשיך שמחה גם בעמק הגלות, ולפשר החלום באפן שיהיה לנו קיום בחינת כי למחיה שלחני אלקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ וכו', כי כל אלו המעשיות שעברו בין יוסף ופרעה ובין יוסף ואחיו וכו' הכל מרמז על אריכת הגלות הזה עד קץ הפלאות כידוע:

ועל-כן נאמר ביוסף הצדיק הנמצא כזה איש אשר רוח אלקים בו, שיודע לנשב ולנפח העפרורית מלב ישראל וכו' כנ"ל. וזהו אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך, כי מאחר שאתה יודע לפתר חלום כזה ולתקנו שזהו מחמת שאתה יכול לברר היכלי התמורות על ידי התגברות השמחה בעצותיך העמקות, וכמו שאיתא במדרש (פרשה פו) על פסוק ויהי איש מצליח שהוא לשון מפזז ומרקד, שגם בעבדותו בבית הסהר היה מפזז ומצליח לשמח נפשו. כי עקר העצה לשמח נפשו במלי דשטותא כמו שמבאר בדברינו הרבה בזה . על כן אמר לו אחרי הודיע אלקים אותך את כל זאת בודאי אין נבון וחכם כמוך, כי בודאי אתה זוכה לברכת השכל שזוכין על ידי שמבררין היכלי התמורות על ידי התגברות השמחה וכנ"ל:

אות מ

וזהו אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך, כי הצדיק בחינת יוסף שזוכה לעלות מהיכלי התמורות עד שעולה בכל העליות הנזכרים לעיל הוא זוכה לכל הברכות כנ"ל, והוא ממשיך כל הברכות וכל ההשפעות בגשמיות ורוחניות לכל העולם בחינת אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי שכל ההשפעות יהיו נמשכין על ידך. רק הכסא אגדל ממך, זה בחינת כסא דמתכסיא בחינת כתר הנ"ל שהוא בחינת המעכב וכו', אגדל ממך שלא ירדף מחשבתך יותר מדאי רק תזכה לבחינת המישב והמסדר שהוא מעכב המחין שהוא בחינת כתר בחינת כסא דמתכסיא כמו שמבאר בסימן ו (לקוטי חלק א) וזהו גם כן בחינת אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו וכו' , הרמת הידים והרגלים זה בחינת כלל כל התקונים הנזכרים לעיל שעקרם להרים הרגלין שילכו לעורר כל העולמות לה' יתברך, שעל ידי זה נמשך ברכה וכו', שזהו בחינת ידים וכו', אבל אף על פי כן אני פרעה. וזה דגמת רק הכסא אגדל ממך כמו שפרש רש"י שם. וכל זה מרמז על כל המבאר בתורה הנ"ל שמי שזוכה לברר היכלי התמורות, עד שזוכה לעלות וכו' כנ"ל. עד שזוכה לברכת השכל והשכל רודף להשיג וכו', אזי עקר התקון על ידי המעכב שהוא בחינת כתר כנ"ל שזהו בחינת רק הכסא אגדל ממך, וזהו בעצמו בחינת אני פרעה וכו' וכנ"ל וכמו שפרש רש"י שם לענין פשוטו. וכן הוא מרמז לענין השגת אלקות של הצדיק האמת בחינת יוסף וכנ"ל. וכן מבאר במדרש בפרשה זאת (פרשה צ) וזה לשונו אמר ריש לקיש שתי פרשיות הכתיב לנו משה בתורה ואנו למדים מפרשת פרעה הרשע, כתוב אחד אומר והיית רק למעלה יכול כמוני אתמהה, תלמוד לומר רק, גדלתי למעלה מגדלתכם, ואנו למדים אותה מפרעה הרשע אתה תהיה וגו' יכול כמוני תלמוד לומר רק , גדלתי למעלה מגדלתך. והדין דבר וכו' קדושים תהיו יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני ה' אלהיכם, קדשתי למעלה מקדשתכם, ואנו לומדים אותה מפרעה הרשע אני פרעה וגו' יכול כמוני תלמוד לומר אני פרעה גדלתי למעלה מגדלתך עד כאן לשון המדרש. הנה מבאר למבין ומעין בהתורה הנ"ל כל דברינו הנ"ל שכל זה מרמז שאף על פי שהצדיק בחינת יוסף זכה לברר כמו שזכה עד שזכה לברכת המחין כראוי והמחין רודפין וכו', אף על פי כן אסור לו להרס אל ה' וכל תקונו על ידי בחינת המעכב וכו', שהוא בחינת כתר שהוא בחינת רק הכסא וכו', שכל זה בחינת אני ה' קדשתי למעלה וכו' ואסור להרס וכו'. כי מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע וכמו שאיתא במדרש הנ"ל שאנו למדים מפרשת פרעה הרשע לענין נוראות קדשת המקום ברוך הוא וכנ"ל:

אות מא

וזהו ויקראו לפניו אברך, אברך מרמז על התקונים הנזכרים לעיל. אברך-דין אבא למלכא בחינת תקון המלכות כנ"ל. אברך לשון ברכים כמו שפרש רש"י שם בחינת תקון הרגלין. אברך לשון ברכה בחינת ברכת הידים. אברך אב בחכמה וכו', בחינת ברכת השכל והחכמה. וזה בחינת צפנת פענח -מגלה נסתרות, כי זוכה לתשעה היכלין הנזכרים לעיל דלא מתדבקין ולא ידעין שמשם כל השגת הרזין והסודות הנוראות הצפונים ונסתרים:

אות מב

וזה ועתה אל תעצבו. שמאחר שזוכים להתקבץ יחד אל הצדיק האמת בחינת יוסף, בודאי אין להתעצב עוד רק צריכין לשמח הרבה בבחינת ברבות צדיקים ישמח העם . כי כל מי שבא אל הצדיק בתוך כלל הקבוץ הוא בכלל צדיק, כי עמך כלם צדיקים שאצלם מקור השמחה בחינת שמחו צדיקים בה', רננו צדיקים בה' , רק מחמת מרירות הגלות בכלל ובפרט נעלם בחינת צדיק שיש אצל כל אחד. אבל תכף כשמתקבצים אל הצדיק שהוא איש אשר רוח בו, מאיר בחינת נקדת צדיק שיש אצל כל אחד. ועל ידי זה נתרבה השמחה בבחינת אור צדיקים ישמח (וכמו שמבאר בהתורה חדי רבי שמעון בסימן סא על פסוק זה), ועל כן אז ותחי רוח יעקב אביהם , בחינת חיות ושמחה וכמו שכתוב שם רב עוד יוסף בני חי , ופרש רש"י רב לי עוד שמחה וחדוה וכו', כי עקר השמחה שהיא האמת והאמונה הקדושה שזה כל החיות והשמחה וכו' כנ"ל עקרו הוא על ידי הבנים שמולידים שעל ידי זה נתרבין בני ישראל בחינת בן חכם ישמח אב וכו' , וכמו שכתוב ישמח האב ביוצאי חלציו וכו' , ונאמר ישמח אביך ואמך , כי האמונה הקדושה צריכין לגלות מדור לדור שזהו עקר השמחה. וזהו עבדו את ה' בשמחה וכו' דעו כי ה' הוא האלקים שזה עקר השמחה וכו', וסים ועד דר ודר אמונתו , וכתיב חסדי ה' עולם אשירה לדור ודור אודיע אמונתך בפי וכו'. ועל כן עקר השמחה בו יתברך שהתחיל מאברהם שהוא התחיל לגלות אמונתו בעולם עקרה נתגלה על ידי יעקב שהיתה מטתו שלמה שהוליד שנים עשר שבטים כלם צדיקים. וכל מה שנולד שבט נמשך שמחה כנ"ל. אך עקר התלהבות אור השמחה היתה על ידי הולדת יוסף כנ"ל. אבל הבעל דבר התגרה מאד בהם ועשה ביניהם מחלקת שהוא פגם השמחה מאד, כי עקר השמחה על ידי האהבה והשלום בחינת כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון, כי העקר שיתקבצו ישראל יחד אל הצדיק בחינת יוסף כנ"ל שעל ידי זה עקר השמחה וכנ"ל:

אות מג

ועל-כן בסוף היה כל הרעש על ידי בנימין, כי בנימין היה הבית המקדש בחלקו שהוא המקום הקדוש והנורא ששם יכולין לקבל אור השמחה הקדושה הזאת. כי באמת עקר שלמות השמחה הוא על ידי כל התקונים הנזכרים לעיל שנמשכין על ידי הצדיק האמת שמשמח נפשות ישראל עד שמבררין מהיכלי התמורות ועולין וכו', עד שהמחין רודפין להשיג וכו', והמסדר והמישב מעכבים וכו', ומשם נעשין התשעה היכלין על ידי הרדיפה והמעכב שהוא בחינת כתר ששם מקור השמחה, בחינת ושמחת עולם על ראשם כנ"ל. אבל זאת השמחה קשה מאד לסבל בזה העולם, כי היא למעלה מנפש רוח נשמה וכו', וצריכין המקום הנורא שהוא מקום בית המקדש שהוא נמשך בשרשו ממקום ההוא שהוא בחינת כתר שנקרא מקום, בחינת ברוך כבוד ה' ממקומו, שזהו בחינת ויפגע במקום הנאמר ביעקב (כמו שמבאר לעיל באות כד). וזה המקום זכה בנימין הצדיק שהיה בחלקו. ועל כן אף על פי שנולד יוסף הצדיק שיכול לשמח את ישראל כנ"ל, לא נשלם המטה הקדושה עד שנולד בנימין בארץ ישראל, כי אין מקום בעולם שיוכל לסבל אור השמחה הזאת שהוא לשמח בו יתברך שזה אי אפשר לבאר ולספר כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בלביה. על כן אין מקום בעולם לזה כי אם מקום בית המקדש ששם מקור השמחה בחינת הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך ומשם נמשך השמחה לכל ישראל לכל אחד ואחד בלבו כפום מה דמשער בלביה כפי מעשיו הטובים. והעקר כפי התקרבותו לצדיקי אמת שהם יכולים לשמח הכל אפלו הגרועים מאד, כי הם יכולים להפך יגון ואנחה לשמחה וכו' כנ"ל:

אות מד

ועל-כן באמת עתה בגלות שנחרב הבית המקדש, קשה מאד לשמח כי אם בכח הצדיקים שיש להם דעת גדול ונפלא שנחשב כבנין בית המקדש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל מי שיש בו דעה וכו', שהם ממשיכים עלינו שמחה בו יתברך כדי שנוכל להתקים בגלות המר הזה. ועל כן קראה לו אמו בן אוני , כי רחל מתה אז ונקברה בפרשת דרכים כדי שיוכלו ישראל לבכות על קברה בעת החרבן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן מחמת שרחל אמנו ראתה גדל החרבן שיהיה קדם שנזכה לקץ האחרון, על כן קראה שמו בן אוני על שם גדל האנינות והבכיה שצריכין בכל לילה לבכות על חרבן בית המקדש. וכן צריך כל אחד לצעק ולבכות הרבה בכל יום על פגמיו שמעכבין בנין בית המקדש שזה בחינת קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה וכו' . אבל אביו קרא לו בנימין על שם ארץ ישראל כי יעקב קרא אותו בן ימין על שם הסוף שנחזר לארץ ישראל ויבנה בית המקדש בחלקו של בנימין ששם מקור השמחה. הינו שיעקב אמר שגם עתה צריכין לקרותו בנימין על שם ארץ ישראל שהוא בחינת שמחה, כי גם עתה בגלות אסור להיות בעצבות רק צריכין לצעק ולבכות ולפרש שיחתו איזה שעה ביום, אבל בכל היום צריכין להיות בשמחה לשמח נפשו בכל דרכי העצות . כי על ידי שמחה עקר הברור מהיכלי התמורות שעל ידי זה דיקא יוצאין מן הגלות כל אחד לפי בחינתו בבחינת כי בשמחה תצאו וכנ"ל:

אות מה

וזה בחינת גדל מרירת הצער שהיה להם על ידי הגביע שמצאו באמתחת בנימין, ואחר כך על ידי זה דיקא נתגלה יוסף להם ונתקבצו יחד, בחינת ולא יכל יוסף להתאפק שעל ידי זה נתרבה השמחה כנ"ל, זה רמז לידע ולהודיע שכשהאדם בצער גדול ומר מאד עד שמעקם את לבו מאד מאד, ידע ויאמין שגם זה לטובה ובודאי נעלמין רחמים נפלאים במרירת הצער הזה, רק שצריכין לצעק ולהתפלל לה' יתברך ולחכות לרחמיו יתברך. כי איתא שגביע בגימטריא י"ג ע"ב שהם בחינת תליסר מכילין דרחמי, שהם כלל כל הרחמנות והחסדים הגדולים כידוע . וזהו בחינה הנ"ל שדיקא על ידי הגביע שהיה באמתחת בנימין שגרם להם צער קשה ומר כזה, על ידי זה דיקא נתקבצו יחדו ונתגלה שהגביע שהיה נעלם הוא בחינת רחמים נפלאים כי הוא בחינת י"ג ע"ב תליסר מכילין דרחמי שהם כלל כל הרחמנות וכו' כנ"ל:

אות מו

וזה שמחתי באמרים לי בית ה' נלך, כי עקר השמחה הוא בבית ה' שהוא מקום בית המקדש שנמשך מבחינת מקומו של עולם בחינת ברוך כבוד ה' ממקומו וכו' כנ"ל. וזהו עמדות היו רגלינו בשעריך ירושלים, ששם עקר העמידה והקיום של הרגלין שהעקר לברר בחינת רגלין כנ"ל, אבל שלמות ברורם הוא כשבאין ברגליו אל בית המקדש וכן אל צדיקי אמת שהם בבחינת בית המקדש ששם עקר שלמות השמחה וכו' כנ"ל. וזהו ירושלים הבנויה כעיר שחברה לה יחדו ששם עלו שבטים שבטי י"ה עדות לישראל להדות לשם ה', הינו כי ירושלים של מטה מכון כנגד ירושלים של מעלה שהוא המקום העליון הנ"ל, בחינת ויפגע במקום הנ"ל, ששם עלו שבטים וכו' להדות וכו', כי לשם כל העליות, כי עקר כל העליות על ידי התקונים הנזכרים לעיל הוא לעלות לשם למקום העליון ששם עקר התודה וההודאה בשמחה בחינת להודות לשם ה'. וזהו שאלו שלום ירושלים וכו' יהי שלום בחילך וכו' למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך וכו' . כי העקר תלוי בשלום כנ"ל:

כי המחלקת הוא בחינת שנאה וכעס בחינת עצבות שבא מהיכלי התמורות שממירין ומחליפין הכל ומכניסין סברות של שקר בלב לשנא את חברו בחנם עד שאפלו בין צדיקים וכשרים מרבים מחלקת על ידי סברותיהם המהפכות מן האמת, שזהו בחינת המחלקת של השבטים על יוסף הצדיק עד שמכרוהו לעבד וכו'. אבל סוף כל סוף נתהפך הכל לטובה בכח הצדיקים הגדולים שיודעים להמשיך שמחה גם במרירות הגלות שעל ידי זה מוציאין מן הגלות מהיכלי התמורות וכו' כנ"ל:

אות מז

וזה בחינת ויגש אליו יהודה, שעקר התקון על ידי שנתקבץ יהודה ויוסף שהם העקר, בחינת משיח בן דוד שבא מיהודה ומשיח בן יוסף. כי דוד בחינת תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שהם בחינת שמחה, כי הוא נעים זמירות ישראל, כי התלהבות השמחה שבלב שזה בחינת יוסף בחינת בית יוסף להבה, עקר התגלותו הוא על ידי דבורי תודה והודאה שזה בחינת דוד שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות , כי הדבור יש לו כח גדול, ועל ידי זה עקר התגלות השמחה, בחינת שמחה לאיש במענה פיו , וכתיב דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה . וזה בחינת ושפתי רננות יהלל פי דיקא שכל זה בחינת דוד שיצא מיהודה שנקרא על שם הודאה כמו שכתוב הפעם אודה את ה':

וזה שאמר יהודה ליוסף ידבר נא עבדך דבר באזני אדני, אזנים הם כלי השמיעה, ושמיעה בלבא תליא ששם שרש השמחה בחינת נתת שמחה בלבי, שזאת השמחה מעורר בחינת יוסף שמלהיב הלב על ידי שמנפח ממנו העפרורית. אבל אף על פי כן עקר התגלות וקיום השמחה הוא על ידי הדבור שהוא בחינת דוד שיצא מיהודה כנ"ל. ועל כן אמר יהודה ליוסף ידבר נא עבדך דבר דיקא בחינת דבורים קדושים של שמחת האמונה הקדושה כמו שאנו מתפארין בכל יום ואומרים בפה מלא אשרינו מה טוב חלקנו וכו'. באזני אדני שהוא בחינת שמיעה בלבא תליא, ופרש רש"י יכנסו דברי באזניך, כי על ידי הדבור יכנסו הדברים באזניו ובלבו עד שתאיר השמחה בשלמות ויתבטל העצבות שהיא בחינת חרון אף ודינים. וזהו ואל יחר אפך בעבדך שיתבטל החרון אף על ידי תקף השמחה שתאיר על ידי הדבור כנ"ל:

אות מח

ועל-כן נזהר יעקב מאד שלא תהיה נשלמת המטה הקדושה בחוץ לארץ כמו שאיתא בזהר הקדוש שעל כן אמר כשנולד יוסף שלחני, כי אם היה נולד בנימין בחוץ לארץ לא היה יכל לצאת משם כמו שאיתא שם בזהר הקדוש , כי בנימין שהוא שלמות המטה הקדושה גמר שלמות השמחה, כי על ידו נמשך השמחה ממקומו של עולם למקום זה העולם שעקר המקום הקדוש הוא המקום הנורא של בית המקדש וכנ"ל. אבל אם היה נולד חס ושלום במקום הטמא שהוא חוץ לארץ בבית לבן, היה חס ושלום נמשך השמחה להסטרא אחרא, כי כל התגברותם הוא על ידי שהם רוצים להמשיך השמחה להם, שזהו בחינת כל מיני שמחות של הבלי העולם הזה שהם בחינת שחוק הכסיל שעליהם נאמר ולשמחה מה זו עושה . ועל זה אנו מבקשים אל ישמחו אויבי לי, אל יעלצו אויבי לי , וכן הרבה. ועל כן נזהר שיהיה נשלם המטה הקדושה על ידי הולדת בנימין כדי שתהיה נמשכת השמחה למקומה לארץ ישראל ובית המקדש ששם השמחה הקדושה בו יתברך כנ"ל. ומשם אנו יכולין להמשיך השמחה הקדושה גם עתה בגלות לחוץ לארץ. כי בכל מקום שישראל גולין לשם הם ממשיכין קדשת ארץ ישראל על ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת מקדש מעט והעקר על ידי כח הצדיקי אמת וכנ"ל:

אות מט

ועל-כן עקר מציאת המקום הנורא ההוא היה על ידי דוד דיקא שיגע וטרח מאד מאד למצא המקום הזה, כמו שכתוב זכר ה' לדוד את כל ענותו וכו' אם אבוא באהל ביתי וכו' אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום לה' וכו', כי הוא נעים זמירות ישראל שעסק בדבורי שירות ותשבחות תמיד שעל ידי זה עקר התגלות מקום הנורא ההוא ששם התגלות אלקותו יתברך שזה כל שמחותינו וכנ"ל. ועל כן עקר הגאלה תהיה על ידי משיח בן דוד שיהיה כלול משניהם מדוד ויוסף כמובא . וכן כל אחד מישראל צריך להמשיך על עצמו בכל עת קדשת השמחה בו יתברך על ידי דבורים קדושים וכנ"ל:

אות נ

וזה בחינת ברכת הנסים שמברכין כשמגיעים למקום שנעשה לו נס או שנעשו שם נסים לאבותינו, כמו שמובא בשלחן ערוך סימן ריח הרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו מברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וכשמגיע למקום שנעשה לו נס, מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה. ודקדקו רבותינו זכרונם לברכה להזכיר המקום בברכת הנס שמחיבים לומר שעשה לי או לאבותינו נס במקום הזה, במקום הזה דיקא:

כי עקר כל הנסים נמשכין מן המקום ההוא שהוא מקום הבית המקדש, שנוראות קדשתו נמשך מבחינת המקום העליון הנ"ל שהוא בחינת כתר הנ"ל שעליו נאמר ברוך כבוד ה' ממקומו כנ"ל. כי משם מבחינת המעכב וכו' הנ"ל שנקרא מקום כנ"ל, שזהו בחינת צמצום, משם נשתלשלו כמה צמצומים עד שנתהוה המקום הגשמי הזה שהוא עפר הארץ שאנו עומדים עליו בזה העולם העשיה, שבכאן היא כל הבחירה שלנו בני אדם שבשביל זה נברא הכל כידוע. ובשביל כח הבחירה נאחז בזה המקום הגשמי אחיזת הסטרא אחרא שהם בחינת היכלי התמורות, שהם רוצים להחליף ולהמיר הכל מטוב לרע מאמת לשקר וכו', שזה עקר עבודת האדם שיעמד בנסיון ולא ילך בעצת רשעים וכו' שממירין הכל בעצתם המהפכות מן האמת, רק ידבק עצמו לצדיקי אמת וילך בדרך עצתם וכו' עד שיזכה למה שיזכה לתכליתו הנצחי. ועקר הכח של היכלי התמורות להטעות את האדם, הוא כפי הפגם שנפגם אצלו בחינת כח המסדר והמישב את השכל שהיא בחינת המעכב הנ"ל שהוא בחינת מקום וכו' כנ"ל, שמחמת זה אין לו ישוב הדעת להתגבר כראוי להסתכל על האמת לאמתו ולילך בדרך האמת. וכל זה נמשך בשרשו מחמת שלא זכה עדין לתקון המסדר והמישב העליון הנ"ל. כי בענין הרדיפה והמעכב הנ"ל שמשם משיגין מה שמשיגין בזה תלוי הכל, כי יש גם כמה צדיקים נוראים גדולים שפגמו בזה על ידי שלא תקנו המסדר והמישב כראוי, שעל ידי זה רדפו מחם ביותר עד שהרסו לעלות אל ה', שזה בחינת פגם נדב ואביהוא בחינת בקרבתם לפני ה' וימתו וכנ"ל. וזהו בחינת הציץ ונפגע, הציץ ומת. וזה עקר חטא אדם הראשון כמו שאיתא בזהר הקדוש דאסתכל במה דלא הוי ליה רשו וכו', והוא פגם בזה ביותר כי הלך אחר עצת הנחש ונמשך אחר תאות אכילת עץ הדעת ששם עקר אחיזת היכלי התמורות, בחינת להט החרב המתהפכת, ולא די בזה כי אם הסתכלו למעלה במה דלא הוי ליה רשו, שזהו כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל, שהסיתם הנחש להיות כרוך אחר תאותם ולהסתכל בחכמות והשגות עליונות שאין להם רשות להסתכל בהם. בפרט אחרי פגמים כאלה, שזהו בחינת פגם כל המחקרים והחכמים להרע של עכשו שכרוכים אחר כל התאוות, אכילה שתיה ונאוף וממון וכבוד וכעס ונצחון וכו', ובכל זאת רוצים להבין ולהתחכם ולהסתכל בהשגת אלוקותו יתברך ובדרכי הנהגתו וכו', עד שנתעו כמו שנתעו. וכל זה הוא בחינת פגם המסדר והמישב את המחין. ומשם כל הצרות והיסורים שיש להאדם חס ושלום, כי על ידי זה מתגברים היכלי התמורות כנ"ל שמשם כל הסכנות והצרות חס ושלום. וכשה' יתברך מרחם ועושה נס להאדם, עקר הנס נמשך בכח הצדיקים הגדולים מן המקום ההוא שמשם משיגין התשעה היכלין הנזכרים לעיל דלא מתדבקין ולא ידעין וכו' כי הם למעלה מהשכל, ומשם כל הנסים שהם למעלה מהשכל, כי השכל מחיב שיהיה כך שיתנהג כפי דרך הטבע שיהיה הים ים ויבשה יבשה, אבל כשה' יתברך עושה נס ומהפך ים ליבשה זהו למעלה מהשכל. ועל כן באמת המחקרים שאינם מבטלים דעתם, אינם מאמינים בנסים כידוע וחותרים ומתיגעים להכחיש הנסים חס ושלום, מה שכבר ראינו בעינינו נסים ונפלאות עד אין מספר. ועל כן כל הנסים נמשכים מבחינת תשעה היכלין הנזכרים לעיל שנמשכין מבחינת כתר מבחינת תקון המסדר וכו' הנ"ל שהוא בחינת מקום כנ"ל. כי אלו התשעה היכלין הם למעלה מהשכל כי לא מתדבקין ולא ידעין כנ"ל. ועל כן באמת עקר כל הנסים נמשכין מבית המקדש שהיה שם עשרה נסים, שעקר קדשת הבית המקדש הוא קדשה העשירית שהיא בחינת כתר בחינת מקום הנ"ל, ומשם נמשכין כל הנסים שבעולם. ועל כן כשיצאו ממצרים בנסים נפלאים וקרע להם את הים בנס נפלא ונורא, אמרו בהשירה תבאמו ותטעמו בהר נחלתך, שהוא הבית המקדש שמשם עקר הנסים של יציאת מצרים וקריעת ים סוף, שהעקר היה כדי לבוא לשם כמו שכתוב ואותנו הוציא משם להביא אותנו כו' וכמו שמבאר במקום אחר . ועל כן כשנעשה להאדם נס צריך לברך שעשה לי נס במקום הזה, שצריך להזכיר המקום דיקא. כי עקר הנס שבמקום הזה הוא על ידי שנמשך למקום הזה מנוראות קדשת שרש המקום שהוא בחינת המסדר הנ"ל שמשם התשעה היכלין דלא מתדבקין וכו'. שמשם כל הנסים וכנ"ל:

אות נא

וזה בחינת ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ומבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה במדרש רבה ובפרט בזהר הקדוש בפרשה זאת שאותן שבע עשרה שנה היו עקר ימי חייו שחי בשמחה ונחת כמו שאיתא שם בזהר הקדוש . ולכאורה תמוה הדבר שכשהיה יושב בארץ ישראל לא ישב בשלוה, ובארץ מצרים שהיא מקום טמא שאז התחיל גלות מצרים שמררו את חייהם שם דיקא ישב בשלוה. אך כל זה הוא ענין ששון ושמחה ישיגו וכו' הנ"ל, שעקר שלמות השמחה בו יתברך שזה עקר החיות, הוא כשמתגברין לחטף את היגון ואנחה להפכו לשמחה כנ"ל שזהו עקר הברור מהיכלי התמורות הנזכרות לעיל שהוא על ידי שמחה כנ"ל. והעקר על ידי שמחליפין ומהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל. וכלל הדבר כי כל עבודת האבות היה לגלות ולהודיע אלקותו בעולם שרק בשביל זה בא האדם לעולם וזה כל השמחה והחיות, כי זה ידוע לכל שהעולם הזה מלא כעס ומכאובות ויגון ואנחה וסופו למות וימי חיינו הבל וכו', ואין שום שמחה וחיות בעולם כי אם על ידי התנוצצות האמת והאמונה, כי אמת סמא דחיי כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , ועקר האמת הוא ה' יתברך בחינת ואמת ה' לעלם , שהוא להאמין באמתת מציאותו יתברך ולחתר ולהתיגע כל ימיו להתקרב ולהתדבק בו יתברך בחינת ובו תדבק , שזה כל החיות, כמו שכתוב ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו כי הוא חייך וכו'. אבל זה הדבקות בשלמות אי אפשר לזכות כי אם כשמשברין כל תאוות הגוף לגמרי, כמו אבות העולם עד שזכו להמשיך האמונה הקדושה על עצמן בכל פעם עד שבאו לשמחה גדולה על ידי זה. ועל ידי זה בררו בכל פעם מהיכלי התמורות עד שעלו בכל פעם בכל העליות הנזכרות לעיל עד שזכו להשגת אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי הנ"ל כל אחד כפי עבודתו, כי יש בענין זה מדרגות רבות. וכל סדר העבודה של כלל ישראל בכל יום ויום, בפרט סדר התפלה בטלית ותפלין וכו', הכל הוא בחינת עליות הנ"ל המבארין בהתורה אמצעותא הנ"ל שאנו עוסקין בה כמובן שם, שמבאר שם כל כלל כונת התפלה להעלות המלכות מן הקלפות, ונצח הוד יסוד ילביש חסד גבורה תפארת, וחסד גבורה תפארת חכמה בינה דעת וכו' וכו', וכן מעולם לעולם וכו'. עין היטב בכונות ובהתורה הנ"ל ויתנוצץ לך מעט וכו':

אבל אף על פי שהאבות וגדולי הצדיקים שברו הגוף לגמרי עד שזכו למה שזכו לעקר שלמות השמחה הזאת בו יתברך, בחינת שמחו צדיקים בה' , וכתיב וצדיקים ישמחו ויעלצו לפני אלקים וישישו בשמחה וכן הרבה, אבל כל יגיעתם היתה לתקן כל העולם להמשיך השמחה והחיות הקדוש הזה בלב כל אחד ואחד מזרע בית ישראל, שאפלו מי שלא שבר תאוות גופו לגמרי, יזכה גם כן להתקרב אליו יתברך על ידי שמירת התורה והמצוות. ואפלו מי שפגם כמו שפגם, בכל עת שחפץ וחותר להתקרב לה' יתברך יוכל לשמח ולהחיות נפשו בגדל כחם של הצדיקים, על ידי שיאמין שכל נקדה ונקדה טובה שזוכה על ידי כל מצוה ומצוה שעושה אין ערך לזה, ואפלו נקדות טובות של עשית המצוות של פושעי ישראל עולים על כל התענוגים של הבל ועל כל מיני עשירות וכו' של כל העולם כלו, עד שישמחו את נפשם ביותר על שהם גם הם זוכים לטוב אמתי ונצחי כזה לעסק בעשית המצוות שעל ידי זה מתדבקין בו יתברך שהוא חי החיים מקור השמחה של כל השמחות. כמו שכתוב ואבואה אל אל שמחת גילי וכו', וכתיב תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות כו', שכל זה הוא בחינת ששון ושמחה ישיגו הנ"ל שחוטפין היגון ואנחה ומהפכין אותו לשמחה וכנ"ל. וזה בחינת כל הגליות שעוברין על ישראל שעקרם הוא גלות הנפש שהיא רחוקה מאביה שבשמים, שעקר הגלות הוא העצבות כנ"ל, כי מחמת חטא אדם הראשון וקלקולים של כל אחד ואחד בכל דור ודור, על כן בהכרח להיות בגלות עד שבכח הצדיקים הגדולים יבררו על ידי זה דיקא מהיכלי התמורות, ועקר הברור על ידי השמחה בבחינת הנ"ל על ידי שיהפכו היגון ואנחה לשמחה וכנ"ל, שזהו בחינת מכירת יוסף למצרים שעל ידי זה דיקא היו יכולים להתקים במצרים, כמו שכתוב כי למחיה שלחני אלקים לפניכם וכו' וכנ"ל. כי יוסף הוא בחינת התלהבות השמחה על ידי בחינה הנ"ל כנ"ל, עד שהכרח גם יעקב אבינו ובניו הקדושים כלל קדשת ישראל שירדו כלם למצרים, ושם דיקא חי יעקב בשמחה ושלוה, כי אז השיג בשלמות שגמר הגאלה האחרונה יהיה על ידי זה דיקא, על ידי שיורדין הצדיקים לעמקי עמקי היכלי התמורות שהם בחינת מצרים וכל הגליות שנקראים על שם מצרים כמובא , ומבררים הקדשה משם דיקא והכל על ידי בחינה הנ"ל על ידי שבכחם הגדול מהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל, שזה עקר בחינת הברור מהיכלי התמורות. כי היכלי התמורות רוצים בהפך להמיר ולהחליף הכל חס ושלום עד שאי אפשר לבאר ולספר סברותיהם המהפכות מן האמת, כי אין קץ לדברי רוח ולא יוכל הפה לדבר ולא תמלא אזן משמוע. אבל נקדת של גדולי הצדיקים האמתיים עולה על הכל והם ממירין ומחליפין לטובה עד שמהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל:

אות נב

ועל-כן השביע יעקב את יוסף לקברו בארץ ישראל, כי שם עקר המקום הקדוש הנ"ל שנמשך ממקום העליון מבחינת המסדר וכו' שנקרא מקום שמשם כל השגות התשעה היכלין הנזכרים לעיל, שהם בחינת אורות הצחצחות שזה עקר השגת הצדיקים שזוכין לזה בשלמות אחר הסתלקותם בבחינת והשביע בצחצחות נפשך וכו' , כי עקר המיתה נגזר בשביל זה מחמת שאדם הראשון פגם בהמסדר והמישב כנ"ל, ועל ידי זה נגזר עליו מיתה לדורות. כי עתה אי אפשר לשום אדם אפלו לצדיקים גמורים לבוא לאורות הצחצחות הנזכרים לעיל בחייהם בשלמות רק כל אחד כפי עבודתו זוכה להשיג בחייו מה שמשיג בזה, עד אשר בסוף מכרח למות ולשוב אל העפר בבחינת ואל העפר תשוב . ושם דיקא יתבלה הגוף ויזדכך ויתהפך לעפר קדש לבחינת אדמת קדש שהוא בחינת מקום הנורא הנ"ל, שזהו בחינת שנתהפך מעצבות מיגון ואנחה לחיות ושמחה שעל ידי זה יקום בתחית המתים שאז יהיה עקר השמחה בשלמות בחינת אז ימלא שחוק פינו וכו', בחינת עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים לעתיד לבוא, וכל אחד ואחד מראה באצבעו וכו' עד נגילה ונשמחה בישועתו וכו' . ועל כן אשרי אדם הזוכה להקבר בארץ ישראל ששם המקום הקדוש הנ"ל שעל ידי זה נכללין בבחינת מקום הנ"ל שהוא בחינת ברוך כבוד ה' ממקומו שעל ידי זה משיגין אורות הצחצחות שהם בחינת תשעה היכלין. אשרי הזוכה לזה:

אות נג

וזה ויקרא יעקב אל בניו וכו', שבקש לגלות קץ הגאלה ונסתלקה השכינה ממנו, כי עקר הגאלה על ידי השמחה הנ"ל בחינת כי בשמחה תצאו כנ"ל. ובתחלה סבר יעקב שכבר נתברר מהיכלי התמורות לגמרי עד שיוכל לגלות קץ הגאלה, ונסתלקה הימנו שכינה, זה בחינת במפלא ממך אל תדרוש , שנמשך מכח המעכב הנ"ל שמכה בהמחין הרודפין להשיג ואינו מניחם לרדף יותר מדאי, בפרט בענין זה של קץ הגאלה שהוא קץ הפלאות שלביה לפומיה לא גלי . ועל כן התחיל לדבר דברים אחרים ואמר הקבצו וכו' שעקר התקון על ידי הקבוץ של ישראל שזהו בחינת שלום הנ"ל שיתקבצו וישמעו אל בחינת יעקב וישראל שהם בחינת הצדיקים האמתיים, שעל ידי זה סוף כל סוף תבוא הגאלה השלמה על ידי עצם כחם על ידי שמהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל:

אות נד

וזה שהוכיח שלשה שבטים הראשונים ועקר תוכחתו אותם היתה על שפגמו בבחינת תקון המסדר והמישב הנ"ל שמשם נמשך טעותם ושגיאותם של גדולי הצדיקים כנ"ל. וזהו ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני, שהוא תקון הברית כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה, ששם עקר השמחה בחינת עז וחדוה במקומו הפך פגם הברית שהוא בחינת יללה ועצבות כידוע . ומאחר שנולדת בקדשה כזאת ראוי היה לך יתר שאת ויתר עז שהוא בחינת כהנה ומלכות שהוא בחינת תקונים הנזכרים לעיל. על ידי השמחה שעל ידי זה מעלין המלכות שהוא בחינת עז בחינת ה' בעזך ישמח מלך , ועל ידי זה זוכין לכל הברכות הנזכרות לעיל, שהוא בחינת יתר שאת בחינת וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכנ"ל. אבל פחז כמים אל תותר שמהרת להראות כעסך הינו בחינת פגם הנ"ל, שרדף מחו יותר מדאי עד שבא לידי כעס על ידי זה, על ידי שרצה לסתר דעת הקדוש של יעקב אבינו שנתן מטתו באהל בלהה. כי זה פגם הנ"ל של רדיפת המחין יותר מדאי על ידי פגם המסדר והמישב, כי אז חללת יצועי עלה שהוא השגת אור אין סוף שזכה על ערש יצועו בקדשה נוראה כזאת על ידי שהוא זכה לתקון המסדר והמישב כראוי על ידי שברר השמחה מהיכלי התמורות שזה סוד שהכרח להעמיד שבטים קדושים גם מהשפחות כנ"ל. כי עקר השגות הנ"ל זוכין הצדיקים על ידי קדשת זווגם בתכלית הקדשה כראוי, (ועין מזה בהלכות פריה ורביה הלכה ד על פי התורה ששון ושמחה ישיגו. ועל פי התורה הזאת אמצעותא וכו' עין שם היטב), ועל כן פגם בזה ראובן הרבה שרצה להתחכם נגד דעת יעקב, ובזה פגם בהמסדר והמישב, ועל כן אבד הכהנה והמלכות שהם בחינת תקונים הנזכרים לעיל שעל ידם עקר תקון המסדר וכו' כנ"ל:

וכן שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם. כי כשרוצין לחטף ידיעות והשגות שאינם ראויים לו זה בחינת חמס וגזלה וחרון אף כמובן במקום אחר . וזהו בחינת בסדם אל תבא נפשי, בסדם דיקא שנדמה להם שהשיגו כבר כל הסודות וההשגות עד שהעמידו על דעתם למכר את יוסף הצדיק שנדמה להם לפי דעתם שנוטה מדרך האמת. ועל כן אמר יעקב בסדם אל תבא נפשי, כי איני רוצה סודות כאלו, וכן בקהלם של קרח וזמרי אל תחד כבדי וכו', כי הם פגמו הרבה יותר ויותר שנמשכו אחר תאותם, זמרי רצה לנאף וטען עם משה כמו חכם ולמדן מפלג אם תאמר זו אסורה וכו', וכל בר דעת אמתי יודע החלוק שבין כונת משה רבנו ובין זמרי, כי משה רבנו היה פרוש גדול ונשא בת יתרו על פי הדבור, וזה יצא מדעתו ורצה להתיר נאוף בפרהסיא והעז פניו כל כך לטען עם משה בעזות כזה. וכן קרח שרצה בכבוד עצמו כמפרסם וטען כאלו מתקנא בשביל ישראל ואמר כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'. וכל זה נמשך מפגם המסדר והמישב את המחין שגם גדולי הצדיקים כמו שמעון ולוי פגמו בזה בדקות, לא מחמת תאוות חס ושלום, רק מרב התלהבותם לה' יתברך יותר מדאי שזהו בחינת פגם המסדר והמישב וכו' כנ"ל, על ידי זה טעו ביוסף וכו' כנ"ל. אבל זמרי וקרח פגמו בזה בגשמיות שפגמו בהמישב כל כך עד שיצאו מן הבושה והעזו פניהם כל כך כנ"ל:

ועל-כן בקש יעקב בקהלם אל תחד כבדי, כי יעקב שרש קדשת ישראל שהם עקר הכבוד של ה' יתברך שעוסקים בסדר עבודת התפלה בשירות ותשבחות וכו' ומעלין כבודו יתברך על ידי שמחת המצוה כנ"ל, עד שזוכין לבחינת תקון הרדיפה והמעכב הנ"ל כראוי שזהו ברוך כבוד ה' ממקומו, כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל, שזהו בחינת תכלית שלמות היחוד, כי כלל כל היחודים נמשכין מבחינה זאת כשנכלל בחינת הרדיפה בהמעכב, בבחינת מטי ולא מטי כראוי שעל ידי זה מולידין השגות אלקות כראוי. ועל כן אמר יעקב בקהלם אל תחד כבדי, אל תחד כבדי דיקא, כי על ידי קהלם לא יתיחד כבודי במקום שצריך להתיחד שזהו בחינת ברוך כבוד ה' ממקומו, כי זה היחוד אינו נעשה כי אם על ידי הצדיקים הגדולים ועל ידי הקבוץ הקדוש הנלוים אליהם המבטלים דעתם נגדם, אבל לא על ידי החולקים על משה ואהרן שהם בחינת הצדיקי אמת. כי קרח וזמרי הם פגמו מאד בהמסדר והמישב הנ"ל שמשם כל היחודים הקדושים כנ"ל. וזה יהודה אתה יודוך אחיך, כי ממנו יצא דוד ומשיח שהם יזכו לזה בשלמות שהם יתקנו הכל במהרה בימינו אמן. כי דוד עשה עצמו כל ימיו כעני ואביון, ואמר ואנכי תולעת ולא איש וכו', ואמר ה' לא גבה לבי ולא רמו עיני ולא הלכתי בגדולות ונפלאות ממני וכו', וסים יחל ישראל אל ה' מעתה ועד עולם, שזה העקר לעשות עצמו כגמל עלי אמו וכו' וליחל לישועת ה' ולהרבות בשירות ותשבחות ותפלות והודאות, כמו דוד שעסק בזה כל ימיו עד שזכה לחבר ספר תהלים שכלול מכל עשרה מיני נגינה שהם כלל השמחה בו יתברך, שזה עקר התקון שעל ידי זה תבוא הגאלה השלמה על ידי משיח שיצא מזרעו וכנ"ל, שעקר הגאלה על ידי שמחה כנ"ל. ועל כן יגע מאד למצא מקום הבית המקדש ששם מקבלין אור השמחה הקדושה לשמח בו יתברך בחינת אנכי אשמח בה' בחינת כי בו ישמח לבנו וכו':

אות נה

וזה בחינת שנים עשר שבטים הקדושים שהוליד יעקב אבינו שהם כלל קדשת ישראל שהם כלל השמחה בו יתברך, ועל כן הם שנים עשר שבטים כנגד שנים עשר חדשים כמובא , כי שנים עשר חדשים הם בחינת תקון פגימת הלבנה תקון מארת חסר שזה נעשה על ידי השמחה הקדושה כנ"ל:

אות נו

וכל לדתם היתה בקדשה נוראה בבחינת שמחה דקדשה שזהו עקר תקון הברית עקר תקון הזווג דקדשה (וכמבאר מזה בהלכות פריה ורביה עין שם), ועל כן כל שמותם הקדושים נקראו על שם התקונים הנזכרים לעיל הנעשים על ידי עשית המצוה בשמחה:

כי ראובן נקרא על שם ראו מה בין בני לבן חמי שהוא עשו שממנו כל הגליות שבאין על ידי עצבות, בחינת והיה כאשר תריד כנ"ל באות יח, ועשו מכר הבכורה ליעקב שהוא בחינת שמחה דקדשה של עבודת הקרבנות כי לא חפץ בברכה ותרחק ממנו , ואחר כך נתקנא בו ורדפו כל כך שהוא בחינת כל הגליות. וראובן הוא ההפך כי לא מכר הבכורה ליוסף ואף על פי כן הצילו, כי מחל כבודו ובטל עצמו כנגד יוסף הצדיק שהוא עקר שמחת ישראל. ועל כן ראובן הוא בחינת הברור מהיכלי התמורות בחינת ראו מה בין בני לבן חמי שנתברר בחינת קדשת ראובן הראשון לזרע ישראל מתוך קלפת עשו שזה נעשה על ידי השמחה שנולד מיעקב בקדשה כזאת. כי הוא ראשית אונו שעקר הקדשה של ההולדה הוא על ידי השמחה וכנ"ל. ועל כן ראובן הוא הראשון שפתח בתשובה כמו שאיתא במדרש שממנו יצא הושע הנביא וכו' (בראשית רבה פרשה פד), כי עקר התשובה הוא בחינת ברור מהיכלי התמורות להפך עוונות לזכיות בחינת התהפכות יגון ואנחה לשמחה כמו שמבאר בהלכות פריה ורביה הנ"ל:

שמעון בחינת המוכיח הראוי בחינת כי שמע ה' כי שנואה אנכי, כי המוכיח הוא שנוא (כמו שמבאר בהתורה ואלה המשפטים סימן יוד לקוטי חלק א), וזה בחינת הליכת המצוה לעורר הכל לה' יתברך כמו שמבאר שם שזה בחינת המוכיח הראוי שהולך לעורר כל העולם לה' יתברך:

לוי ממנו יצאו הכהנים שאצלם כל הברכות בחינת וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם שהוא בחינת תקון הידים בחינת חסד גבורה תפארת כמו שמבאר שם:

יהודה הפעם אודה את ה', בחינת גמר תקון התודה והודאה הנ"ל שזה עקר שלמות השמחה שעל ידי זה עולין עד המסדר וכו', ואז ותעמד מלדת. כי צריכין להמתין וכו' כנ"ל כי אף על פי שעדין צריכין להוליד השגת המחין שמשם כל הולדות דקדשה אבל אי אפשר לרדף יותר מדאי כנ"ל:

ואז ותקנא רחל באחתה ותאמר ליעקב הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי , כי ראתה והבינה שעדין צריכין להוליד הולדות קדושות של זרע ישראל שהם כלל השמחה בו יתברך, על כן אמרה אם אין מתה אנכי, כי כשלא תוליד בנים שהם עקר השמחה כנ"ל בחינת ישמח אביך ואמך כנ"ל, בודאי היא מתה כי עצבות סטרא דמותא כנ"ל. ויחר אף יעקב ברחל ויאמר התחת אלקים אנכי וכו' , כי אי אפשר לדחק את השעה כנ"ל. ותאמר הנה אמתי בלהה, כי הבינה ברוח קדשה שאי אפשר להוליד עוד הולדות קדושות הנזכרות לעיל כי אם על ידי שיחזר וירד לבחינת היכלי התמורות ויברר משם הקדשה כראוי שזהו בחינת מה שהשיגה שרה אמנו שאי אפשר לאברהם להוליד את יצחק כי אם על ידי שישא את השפחה שהיא הגר. אבל אז יצא מהולדה זאת ישמעאל שממנו הגלות בחינת עצבות שעליו נאמר בן כסיל תוגת אמו , כי אמו נתגרשה על ידו כמובא במדרש , אבל יעקב היתה מטתו שלמה וזכה לירד ולעלות בתכלית השלמות, כי זכה להעמיד גם מהשפחות שבטים קדושים שהם בחינת שמחה, כי ברר בשלמות מהיכלי התמורות שאחיזתם בבחינת השפחות, ועל כן כשילדה בלהה שפחתה בן קראה שמו דן על שם דנני אלקים וגם שמע בקלי . כי התפארה שזכתה שנתברר בן קדוש כזה מתקפא דדינא שנתהפך העצבות שהוא תקפא דדינא לבחינת שמחה כזאת שנולד שבט קדוש, שכל אחד מהשבטים בחינת בן חכם ישמח אב וזה על ידי רבוי תפלותיה בחינת וגם שמע בקלי, ועל ידי זה נתברר בחינת מלכות מן הקלפות שזהו בחינת דן בחינת דינא דמלכותא דינא כמו שמבאר במקום אחר:

נפתלי בחינת תקון הרגלים בחינת נפתלי אילה שלוחה , בעמק שלח ברגליו (שופטים ה):

גד בחינת תקון הידים בחינת וטרף זרוע אף קדקד של הסטרא אחרא על ידי שעל ידו נתתקן בחינת הידים שבהם מקבלים ברכת השכל שהוא בחינת ראש וקדקד בחינת שאו ידיכם קדש בחינת וישא אהרן את ידיו . שצריכין לנשאם עד הראש להמשיך ברכת השכל. ועל ידי זה טרף זרוע אף קדקד של החולקים והעובדי כוכבים. וזה שאמרה לאה בגד , ופרש רש"י כשבאת אל שפחתי כאיש שבגד באשת נעורים הינו שנראה כבוגד וכו', כי ירד להיכלי התמורות שהם בחינת שפחות. אבל לאה התפארה בזה, כי על ידי זה עקר התקון וכו' כנ"ל, וזה בא גד-מזל טוב, כי עקר ברכת מזל טוב שמברכין בשמחה כשנולד בן הוא על ידי זה דיקא על ידי שמבררין וכו' כנ"ל:

אשר באשרי כי אשרוני בנות , בחינת שלמות השמחה בחינת אשרי האיש שבזה התחיל דוד ספר תהלים. בחינת אשרינו מה טוב חלקנו שאנו מתפארים בכל יום שזהו בחינת אשריך ישראל שסים בזה משה ברכותיו אצל אשר כמו שכתוב שם בפרשת וזאת הברכה אשר ברך משה שכל ברכותיו היו מעין הברכות של יעקב אבינו כמו שפרש רש"י שם:

ואז מצא ראובן הדודאים בשדה שהם בחינת הדודאים נתנו ריח, ששני הדודאים הטובים והרעים שניהם נתנו ריח כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שזהו בחינת גדל כח הצדיקים שמשמחין הכל ומהפכין היגון ואנחה לשמחה כנ"ל שעל ידי זה עקר ההולדה כנ"ל. ועל כן בקשה רחל אותם, ותאמר לאה המעט קחתך את אישי, כי אני רואה ברוח הקדש שעדין אני צריכה להוליד הולדות קדושות וכו' ואז יצא יששכר שהם גדולי התורה שזה עקר השמחה בחינת פקודי ה' ישרים משמחי לב בחינת שמחת המצוה הנ"ל. כי מבני יששכר יודעי בינה לעתים לעבר שנים ולקבע חדשים, שהוא עקר תקון פגימת הלבנה לתקן מארת חסר שהוא על ידי השמחה כנ"ל, וזהו לדעת מה יעשה ישראל, שהם יודעים איך לשמח את כל אחד ואחד להודיעו מה יעשה בכל עת ועת איך להנצל ממרירת הגלות שהוא העצבות ולזכות לשמחת ישראל שהוא כלל הקדשה:

זבולון בחינת שמח זבולן בצאתך , כי זבולון עסק בפרקמטיא לפרנס אחיו יששכר התלמיד חכם , שזהו עקר תקון העשירות והממון ששם עקר אחיזת העצבות בחינת בעצבון תאכלנה , ועקר התקון על ידי בחינת זבולון שמחזיק ליששכר בחינת שמח זבולן:

ואז ויזכר אלקים את רחל וכו', כי אף על פי שכבר נולדו עשרה שבטים קדושים כאלו שהם מגלים אלקותו בעולם לשמח בו יתברך תמיד, אבל אף על פי כן עדין צריכין שיהיה נולד יוסף שעל ידו עקר התלהבות השמחה של ישראל כי הוא איש אשר רוח אלקים בו לנפח העפרורית בכל פעם מלב ישראל וכו' כנ"ל, ועל כן נתעוררו רחמיו יתברך וזכר את רחל בראש השנה ונולד יוסף הצדיק שעל ידו שלמות השמחה כנ"ל:

ואז תכף אמר יעקב שלחני וכו', שלא תהיה נשלמת המטה בחוץ לארץ כנ"ל. וזכה אחר כך שנולד בנימין בארץ ישראל שבית המקדש בחלקו. כי אחר שכבר נשלם השמחה על ידי הולדת השבטים. עדין צריכין מקום לה' שנוכל לקבל משם אור השמחה הזאת כנ"ל, שזהו בחינת בנימין שנולד בארץ ישראל שבית המקדש בחלקו ששם המקום הנורא שהוא בחינת המקום העליון הנ"ל בחינת ברוך כבוד ה' ממקומו בחינת מקור השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם וכו' כנ"ל:

ועל-כן נפקדה רחל בראש השנה כמו שרה אמנו שנפקדה בלדת יצחק בראש השנה, כי בראש השנה נברא העולם בשביל לגלות אלקותו בעולם שזה כל השמחה שהוא חיות וקיום העולם בחינת ישמח ה' במעשיו, ועל כן נפקדה שרה ונולד יצחק שהוא הולדה הראשונה דקדשה שנקרא על שם השמחה כנ"ל. אבל עקר הולדת המטה שלמה שהם כלל ישראל היה על ידי יעקב שהוליד שנים עשר שבטי י"ה שהם כלל השמחה בחינת ישמח ישראל בעושיו, ששלמות המטה היה על ידי רחל שהולידה יוסף ובנימין. על כן נפקדה גם כן בראש השנה שאז צריכין לתקן הבריאה לתקן חטא אדם הראשון שגרם בעצבון תאכלנה שמשם כל העצבות שמהם כל הגליות. ובראש השנה עוסקים בתקון זה וקורין אז וה' פקד את שרה שנולד יצחק שנקרא על שם השמחה כנ"ל, וזהו בחינת פקידת רחל, כי על ידי לדתה את יוסף ובנימין הוא שלמות השמחה שהתחיל מיצחק, כי בראש השנה תוקעין בשופר שכלול מעשרה מיני נגינה שהם כלל השמחה, בחינת אשרי העם ידעי תרועה וכו', בשמך יגילון כל היום וכו', בחינת כי חדות ה' היא מעזכם הנאמר על ראש השנה וכנ"ל. וכן חנה נפקדה בראש השנה והולידה את שמואל הנביא, כי שמואל משח את שאול ודוד שהוא תקון המלכות שעל ידי זה יצא משיח שיגאל את ישראל שאז כל גמר השמחה בשלמות במהרה בימינו אמן:

וזה בחינת מנשה ואפרים, מנשה בחינת כי נשני אלקים את כל עמלי בחינת העמל והיגון וכו'. אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי שלא די שזכה לצאת מהעבדות שהוא בחינת עצבון עמל ויגון, ובחסדו יתברך נשני ה' את כל עמלי כנ"ל, אף גם הפרני אלקים בארץ עניי זהו בחינת התהפכות העניות והעצבות לשמחה:

אות נז

וזה ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וכו' , שכשהתחיל לספר גלות מצרים וגאלתם התחיל משמות בני ישראל שבאים לשם, להורות שכל עקר קיומם בגלות וגאלתם משם, הכל היה בכח שמות בני ישראל שהם ראובן שמעון ולוי וכו', שכל שמותם נקראו על שם שמחת ישראל שעל ידי זה מבררין מהיכלי התמורות עד שמשיגין אור האין סוף וכו' שזה עקר תכלית הגאלה לדעת ולהכיר אותו יתברך כמו שכתוב וידעתם כי אני ה' המוציא אתכם וכו' . כי בשביל זה הקדים ה' יתברך שירדו יעקב ובניו הצדיקים בעצמן מצרימה, כי על ידי קדשתם העצומה שהיה מטה שלמה שהם גלו אלקותו בעולם שזהו עקר השמחה והחיות כנ"ל, על ידי זה היה להם כח לסבל מרירות הגלות ולבלי להשתקע שם. כי עקר מרירות הגלות הוא העצבות כנ"ל וכל מה שמכבידין הגלות מתגבר העצבות יותר, וכן כל מה שמתגבר העצבות שהוא גלות השכינה מתגבר גלות והעבדות הגשמי יותר, ואם כן מאין יבוא עזרנו, אך כל הקיום בגלות והתקוה לצאת משם הוא על ידי הצדיקים יעקב ובניו שירדו מצרימה שהם שמות בני ישראל הנזכרים לעיל, שבכחם הגדול יכולים להמשיך אלקותו יתברך ולהחיות ולשמח נפשות כל ישראל בכחם ועצותם העמקות שעל ידי זה מעלין המלכות בכל פעם עד שזוכין לכל הנ"ל שזהו עקר בחינת הגאלה בחינת כי בשמחה תצאו וכו' כנ"ל. וזהו ויוסף היה במצרים, כי עקר הקיום והתקוה הוא על ידי בחינת יוסף הצדיק שהוא בחינת איש אשר רוח בו שיודע בכל פעם לנשב על לב בני ישראל ולנפח העפרורית שהוא בחינת עצבות מלבם ולהלהיב לבם לה' יתברך בהדרגה ובמדה וכו', כי הוא יודע להפך כל היגון ואנחה לששון ושמחה וכו' כנ"ל. וזה ויהי כל יצאי ירך יעקב שבעים נפש , בחינת שבעים פנים לתורה שהם שבעים אנפין נהורין שזה בחינת שמחה בחינת מבקשי פניך יעקב וכו'. (כמו שמבאר בהתורה "צוית צדק" עין שם). וזה ויוסף היה במצרים, כי העקר על ידי ויוסף היה במצרים שהקדים ה' יתברך רפואה למכה לשלח מקדם את יוסף למצרים ונמכר לעבד שהוא בחינת מרירת העצבות שהוא בחינת עבדות וכו', ועמד בנסיון והתחזק גם שם בשמחה כמו שכתוב ויהי יוסף איש מצליח כמו שמבאר במדרש הנ"ל שהיה מפזז ומרקד. כי במרירת הגלות כשמתגבר העצבות ביותר זהו עקר העצה לעשות מלי דשטותא כדי לשמח את נפשו במרירות כזה:

וכמו שכתוב בדוד שהיה משנה טעמו לפני אבימלך שהיה שם בסכנה גדולה בגלות גדול ועל כן עשה שם מעשה שטות ויתו על דלתות השער וירד רירו על זקנו וכו' . ועל כן עקר קיומם במצרים ויציאתם משם היתה על ידי ויוסף היה במצרים, שהקדים לשלח את יוסף הצדיק לשם וכנ"ל. וזה וימררו את חייהם בעבדה קשה בחמר ובלבנים וכו' , כי עקר מרירת הגלות הוא בחינת עבדות שנמשך מזהמת הנחש מבחינת בעצבון תאכלנה, בחינת התגברות העצבות כנ"ל, שהוא בחינת טיט היון שעל זה צעק דוד טבעתי ביון מצולה ואין מעמד וכו' הצליני מטיט ואל אטבעה וכו'. וזה שכתוב בזהר הקדוש בעבדה קשה, בקשיא. בחמר, בחמרא דשמעתתא. ובלבנים, בלבון הלכתא, כי זה עקר מרירת הגלות שמבלבל השמחה בו יתברך שהוא בחינת אמונה הקדושה אנפין נהורין כנ"ל על ידי הקשיות והבלבולים וכו' שזהו בחינת חמרא דשמעתתא ולבון דהלכתא, כי עקר בחינת אסוקא שמעתתא אלבא דהלכתא הוא לברר וללבן עצות אמתיות לעבודת הבורא יתברך לצאת מזהמא דהאי עלמא שפלה ולהתקרב אליו יתברך כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה. ובשביל זה עקר ההתקרבות לתלמידי חכמים ולצדיקים אמתיים כדי שהם יורו לנו את הדרך אשר נלך בה ואת המעשה אשר נעשה בכל עת באפן שיזכה כל אחד לצאת ממה שצריך לצאת ולהתקרב ולשוב לה' יתברך. אבל הסטרא אחרא בחינת מרירת הגלות שהיא העצבות מתגבר כל כך וממרר את חיי ישראל בקשיות ובלבולי האמונה ובבלבולי עצות עד שאינם יודעים ללבן ההלכה והדרך וההלוך לשוב לה' יתברך. וזה ובכל עבדה בשדה שהוא תאות ממון וטרדת הפרנסה שמכרחין לצאת מאהל תורה לצאת מבית המדרש אל השדה לעסק בפרנסה, עד שמטרידו בכל עבודה בשדה ומסיתו ומדיחו מלקבע עתים לתורה על כל פנים. וזה את כל עבדתם אשר עבדו בהם בפרך, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בפה רך שבתחלה נכנס עמו הבעל דבר והסטרא אחרא בפה רך ומתלבש במצוות. ואומר לו הלא אי אפשר לישב בבית המדרש כל יום וההכרח לצאת אל השדה לעסק במלאכה ומשא ומתן, וכי אתה רוצה למות או להיות עני ומקבל וכו', עד שמשליכו בתוך עמק טיט היון שהוא אנפין חשוכין מרירת העצבות של הממון בחינת בעצבון תאכלנה, עד שאפלו כשמרויח ממון אינו מספיק לו כל ימיו כי משתוקק בכל פעם יותר, וכל מה שמרבה נכסים מרבה דאגה , כי מסיתו לבנות פתם ורעמסס שהם בנינים גדולים וגבוהים שבונים לעצמם כמו שכתוב הבנים חרבות למו וכתיב קרבם בתימו לעולם וכו':

אות נח

וזה בחינת מה שגזר פרעה כל הבן הילוד וכו' אם בן הוא והמתן אתו ואם בת היא וחיה , כי בן סטרא דדכורא בחינת שמחה בחינת בן חכם ישמח אב . ובת סטרא דנוקבא ששם עקר אחיזת העצבות בחינת רגליה יורדת מות וכו' . כי רצה להגביר סטרא דנוקבא בחינת עצבות שזה עקר תקף הגלות כנ"ל. וזה ותיראן המילדת את האלקים ולא עשו כאשר דבר אליהן פרעה מלך מצרים ותחיין את הילדים, המילדות הם בחינת צדיקי הדור שהם מילדות, שהם מולידין תלמידים הגונים בישראל שנחשבו כאלו ילדם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , שהם עשו בהפך מדעת הסטרא אחרא שהיא בחינת פרעה ומצרים שכל עסקיהם להגביר העצבות בכמה נכלים וערמומיות, העקר על ידי טרדת הממון והפרנסה, ולפעמים על ידי סברות ההפוכות שלהם שנמשכין מהיכלי התמורות שמשליכין את האדם על ידי התוכחה שאינה כראוי שלהם וכו'. (ואין כאן מקומו להאריך בזה ועין במקום אחר מזה). אבל המילדות הנזכרות לעיל בחינת צדיקי אמת הם עושים בהפך, שלא די שאינם משליכין את האדם בדבריהם כרצון הסטרא אחרא חס ושלום, אף גם ותחיין את הילדים, שהם מחיין את הילדים שהם תלמידיהם הנלוים אליהם שמחיין אותם בדבריהם האמתיים ומשיבין את נפשם בשבעה משיבי טעם ומשמחים אותם בכחם ובדרכי עצותיהם העמקות וכו' וכנ"ל. ועל כן נקראו המילדות שפרה ופועה, שפרה על שם שמשפרת את הולד, ופועה על שם שפועה לולד וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כי כן נוהגין הצדיקים אמתיים עם נפשות ישראל הנלוים אליהם שמשפרין אותם ומיפין אותם בכל מיני עצות להחיותם ולחזקם בכל נקדה ונקדה טובה שמוצאין בהם וכו', וכן פועין אליהם כמו לילד ממש ששורקין ופועין להם לבל יניחו להפיל עצמן בשום אפן רק יבטחו בחסדי ה' כי לא תמנו וכו'. ובגדל כח הצדיקים כי לא יעזב אותם לעולם ולא כחטאינו יעשה לנו כי לעולם יש תקוה וכו'. (כמבאר הרבה מזה בספרים קדושים ובפרט בדברינו עין שם היטב):

אות נט

וזה בחינת מראה הסנה ומה שמאן משה כל כך בשליחותו לגאלם, שהעקר היה מחמת שראה ברוח קדשו אריכת מרירת הגלות של עכשו שאי אפשר לעמד על קצו כי הוא קץ הפלאות, על כן לא רצה להתחיל לילך בשליחותו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י על פסוק "שלח נא ביד תשלח" , כי יודע אני שאיני מכניסם לארץ ישראל ואיני גואלם לעתיד וכו'. וכל זה מחמת רבוי המחלקת שבין ישראל עד שאין יודעין היכן הם הצדיקי אמת שזה עקר אריכת הגלות כידוע . וזה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל , והתפלא מאד מדוע לא יבער הסנה, כי הסנה מרמז על הגלות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , שראה התגלות אלקות בלבת אש מתוך הסנה, שהוא התלהבות האש של לב איש הישראלי שבוער לה' יתברך על ידי כח הצדיקי אמת בחינת איש אשר רוח בו הנ"ל שבוער לה' יתברך מתוך הסנה מתוך מרירת הגלות, ואף על פי כן והסנה איננו אכל, שאף על פי כן מתגבר הגלות שהוא מרירת העצבות שזה בחינת והסנה איננו אכל, שהסנה שהם החוחים והקוצים הסובבים את השושנה שעקרם הוא העצבות שהיא גלות השכינה איננו אכל, כי מתגבר בכל פעם. והתפלא משה על זה מאד ואמר "אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה", כי רצה להגיע עד סוף הקץ האחרון איך יזכו ישראל לגאלה שלמה שאין אחריה גלות לבער ולכלות הסנה שהם החוחים והקוצים לגמרי. ואז: "וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו ה' וכו' אל תקרב הלם וכו'", זה בחינת כח המסדר והמישב הנ"ל שהוא בחינת המעכב את רדיפת המחין שלא ירדף מחו להרס לעלות אל ה' כנ"ל. הינו כי משה שהוא הגואל צדק הראשון ראה שיגאל את ישראל, כי יוכל לשמח את ישראל מתוך מרירת הגלות להאיר בהם התנוצצות אלקותו יתברך שזה עקר השמחה, שזה בחינת לבת אש בחינת רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה, שנתגלה מתוך הסנה מתוך מרירת הגלות כי יכול להפך יגון ואנחה לשמחה כנ"ל. אבל אף על פי כן והסנה איננו אכל שאף על פי כן אינו נכלה הסנה שהוא הקוץ המכאיב, כי אף על פי כן הם מתגברים בכל פעם בכמה נכלים וערמומיות בלי שעור עד שהחטיאם חטאה גדולה תכף אחר מתן תורה וכו'. וכן כל העשרה נסיונות וכו'. שעל ידי זה נגזרו כל הגליות עד הגלות הארך המר הזה כמו שכתוב וביום פקדי וכו', ורצה משה לעמד על הדבר שזהו בחינת השגת קץ הפלאות, ואז אמר לו ה' יתברך אל תקרב הלם זה בחינת המעכב שהוא המסדר והמישב הנ"ל, כי משה זכה אז לבחינת השגת התשעה היכלין הנזכרים לעיל שזוכין על ידי שמחת המצוה שהיא בחינת התנוצצות קבלת התורה שהתחיל אז, עד שהשיג וראה מה שהשיג וכו', אבל אף על פי כן ראה שעדין הסנה איננו אכל ואמר אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה וכו', איך משיגין התגלות אלקות בשמחה כזאת עד שיוכל לכלות הסנה לגמרי, כי כבר מבאר קצת לעיל שהא בהא תליא, כל מה שמתגברין לעשות מצוה בשמחה זוכין לאיזה בחינת צמיחת קרן ישועה להוציא השכינה מהגלות ולעלות בכל העליות הנזכרות לעיל עד התשעה היכלין הנזכרים לעיל ששם מקור השמחה בחינת ושמחת עולם על ראשם כנ"ל. ואז ממשיכין שמחה יתרה ממקור השמחה ואז יכולין לברר ביותר מהיכלי התמורות כנ"ל. ואז עולין יותר ויותר בעליות הנזכרות לעיל, עד שמשיגין מה שמשיגין מבחינת תשעה היכלין הנזכרים לעיל בהשגה יתרה ואז מתגדל השמחה יותר ואז יכולין לברר מהיכלי התמורות יותר ויותר וכן להלן. ואם היה הולך כל זה כסדר בודאי כבר היה קץ הגאלה שהוא על ידי שמחה כנ"ל, אבל עוונותינו הטו אלה שבכל פעם מתגבר הבעל דבר ומחטיא את ישראל ומגביר העצבות בחינת יעציבוהו בישימון בחינת בלבולי האמונה שהוא בחינת עבודה זרה וכפירות שנקראים עצבים על שם העצבות כמו שכתוב עצביהם כסף וזהב וכו':

ועל-ידי זה אריכת הגלות כי לא גלו ישראל אלא על שפסקו מהם אנשי אמונה וכו' , שזהו בעצמו בחינת עצבות כנ"ל. אבל גדולי הצדיקים שבכל דור מתיגעים בגדל כחם בכל דור לעסק בתקון זה לשמח את ישראל על ידי הארת האמונה הקדושה בלבם בכל פעם וכו'. אבל עקר אריכת הגלות הוא על ידי המחלקת שחותרים להרחיק לב בני ישראל מצדיקי אמת, ועל ידי זה אי אפשר לעמד על קץ האחרון, עד שאפלו משה רבנו לא יכל לעמד על הדבר כי אמר לו ה' יתברך אל תקרב הלם, הינו שעדין לא נתבררו היכלי התמורות כל כך בשלמות עד שתוכל לעלות להשיג יותר, כי כל השגת אור האין סוף הוא כפי הברור מהיכלי התמורות בבחינת מי יימר הנ"ל. וזה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא , הינו שלכאן נמשך קדשת המקום העליון הנ"ל שהוא בחינת כח המעכב וכו' הנ"ל, שהוא בחינת ברוך כבוד ה' ממקומו כנ"ל. וצריכין לזה המקום חליצת המנעלים בחינת של נעליך, שהוא להפשיט עצמו לגמרי מהגוף של עולם הזה כמו שאיתא בזהר הקדוש . אבל לילך עוד יותר להשיג יותר איך לכלות ולבער הסנה לגמרי זה אי אפשר עתה כי זהו גם כן בחינת המתן הנ"ל שצריך להמתין הרבה עד שנזכה לברור מהיכלי התמורות כזה עד שיזכו הצדיקים להשיג איך לכלות הסנה לגמרי וכו' ועל כן באמת מאן משה בשליחותו שבעה ימים ואמר שלח נא ביד תשלח וכו'. וכנ"ל:

אות ס

עד שבסוף ויחר אף ה' במשה ויאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי וכו' הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכו', וראך ושמח בלבו דיקא שעל ידי זה עקר תקון הגאלה, על ידי גדל השלום שיהיה לו עמך ולא יתקנא בך כלל אדרבא ושמח בלבו. כי עקר התקון על ידי השמחה שעל ידי זה מעלין המלכות מהיכלי התמורות וכו' עד שזוכין לברכות הנזכרות לעיל שזהו בחינת קדשת הכהנה בחינת וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכו' כמו שמבאר שם. ועל כן באמת זכה אהרן על ידי ושמח בלבו, לקדשת הכהנה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , הינו כנ"ל. ועל ידי זה היתה גאלת מצרים, כי עקר הגאלה על ידי השמחה כנ"ל, ועקר שלמות השמחה הוא על ידי השלום, בחינת כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וכנ"ל. הינו שגלה לו ה' יתברך כי ההכרח שילך בשליחותו לגאל את ישראל ולתן לנו את התורה, כי אם הוא לא ילך בשליחותו עתה לא יגאלו ישראל לעולם כמו שמבאר במדרש , אם אין אתה גאלם אין אחר גואלם, הינו שגלה לו שאדרבא מחמת אריכת הגלות של עכשו מכרח אתה לילך בשליחותך כדי לתן את התורה על ידי זה, כי אם לא היינו מקבלים את התורה על ידי משה רבנו לא היה אפשר עתה להתקים בגלות המר הארך הזה כלל. וכמו שאיתא בזהר הקדוש שעקר התקוה עתה הוא על ידי שכבר הקדים לנו ה' יתברך רפואה למכה שכבר קבלנו את התורה והמצוות על ידי משה רבנו, שעל ידי זה אנו יכולים לשמח את עצמנו בכל פעם על ידי רבוי המצוות שאנו זוכין לעשות בכל יום אפלו הקל שבקלים, והעקר על ידי גדולי הצדיקים שבכל דור שמכניסין בנו לשמח נפשנו בנקדת המצוות וכו' כנ"ל, שעל ידי זה מעלין השכינה בכל פעם וכו', עד שזוכין לכל הנ"ל עד שנזכה לגאלה שלמה. אבל אם לא היה משה מקבל את התורה לא היה אפשר לשמח נפשנו עתה ולא היה אפשר לצאת מהגלות כלל, כי במצרים שלא התגבר עדין גלות אדום כל כך היה מספיק קדשת הצדיקים יעקב ובניו ובפרט קדשת יוסף הצדיק כנ"ל שיהיה להם כח להחיות נפשם לסבל הגלות. אבל עתה בדוחקא דגלותא בתראה, לא היה אפשר להחיות נפשנו ולצאת מהגלות לולא שהקדים לנו התורה והמצוות אשר הם חיינו ושמחתנו כמו שאומרים ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד כי הם חיינו וכו', וכמו שכתוב לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי. אבל כל כח הגאלה ממצרים אז היה על ידי וראך ושמח בלבו של אהרן שזכה לקדשת הכהנה על ידי זה כנ"ל, שהוא בחינת ברכת הידים וכו' שעל ידי זה זוכין להשגת הטית היכלין שמשם כל ידיעת והשגת אלקות שזה עקר תכלית הגאלה כנ"ל. כי עקר עכוב הגאלה אז היה על ידי דתן ואבירם שהם ראשי החולקים והכרוכים אחריהם, שמהם באו כל הקלקולים והנסיונות שעל ידי זה נתגלגלו כל החרבנות, חרבן בית ראשון ובית שני וכל הצרות רחמנא לצלן עד הגלות האחרון הזה שעקר אריכת הגלות על ידי המחלקת כנ"ל. כי בכל המחלקת יש ניצוצי דתן ואבירם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . אבל אף על פי כן אתה מרום לעולם ה', כי אז נמצא אהרן הכהן שלא התקנא בגדלת משה אחיו הקטן ממנו בשנים, אדרבא, יצא לקראתו בשמחה שעל ידי זה היתה הגאלה הראשונה, ואז נמשכה קדשת הכהנה. ובכח זה בכח משה ואהרן הכהן נמצאים עתה גם כן בכל דור ודור צדיקים וכשרים אמתיים שהם נלוים אל גדולי הצדיקים המבחרים ושמחים לקראתם ושומעין לעצתם ומשמחים נפשם בעשית כל מצוה ומצוה שעל ידי זה תבוא הגאלה השלמה, בחינת כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וכו' כנ"ל:

אות סא

וזה בחינת ברכת שהחינו, שכשהוא רואה את חברו שחביב עליו ושמח בראיתו מברך שהחינו וכו'. כי זה עקר החיות והקיום כששמחים בראית חברו איש הישראלי, שעקר השמחה מה שזכו שני ישראלים האוהבים זה את זה להתועד יחד בשלום שעל ידי זה עקר הגדלת שמחת ישראל. כי בכל אחד מישראל יש חלק אלוה ממעל שהוא מקור השמחה בחינת ישמח ישראל בעושיו. אך הקלפה הקודמת לפרי שהיא בחינת עצבות חופה עליו, וצריך התגברות גדול להגביר השמחה על העצבות והיא מלחמה גדולה, על כן צריכין לזה שיתחברו ויתקבצו כמה נפשות ישראל, כי כל מה שמתקבצין ומתחברין באהבה נפשות החברים ביותר, מתגדל השמחה ביותר. כי מתקבצין ומתחברין חלקי השמחה יחד ומאירין באור גדול ביותר, שזה בחינת אור צדיקים ישמח המובא לעיל (באות מב), בחינת ברבות צדיקים ישמח העם וכנ"ל. ועל כן מברכין על ראית ישראל חברו החביב עליו שהחינו וקימנו וכו' , כי זהו עקר החיות והקיום שהוא על ידי השמחה והשלום וכנ"ל. וזה בחינת וראך ושמח בלבו הנ"ל, שעל ידי זה היתה עקר גאלת מצרים על ידי שאהרן לא התקנא בגדלת משה אחיו הקטן ממנו הינו כנ"ל. כי עקר הגאלה על ידי שמחה כנ"ל שעקרה על ידי אהבת חברים העוסקים להתקרב אל ה' באמת לאמתו וכו' שזה בחינת וראך ושמח בלבו כנ"ל:

אות סב

וזה שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, שמברכין על כל דבר שמחה הבא מזמן לזמן, ועקר ברכת שהחינו הוא בימים טובים, כי עקר התהוות הזמן נמשך בשרשו מבחינת המתן עד שאתישב הנ"ל, כי באמת אין שום זמן כלל (כמו שמבאר על פסוק אני היום ילדתיך בלקוטי תנינא סימן סא), רק כל הזמן הוא בשביל הבחירה שהאדם צריך לעבר בזה העולם מספר ימי חייו כדי שיקשר הזמן למעלה מהזמן, כי זה העולם הוא במקום ובזמן, וצריך האדם לעבר בו כדי שיקשר בחינת הזמן והמקום לבחינת למעלה מהזמן, (ועין מזה בדברינו במקום אחר בהלכות מילה הלכה ד על פי התורה אני היום ילדתיך הנ"ל). ועקר הזמן נמשך מבחינת המתן הנ"ל שהוא בחינת כח המסדר והמישב את המחין שהוא המעכב הנ"ל שעקר התקון על ידי שמחת המצוה וכו' על ידי בחינת מי יימר הנ"ל. הינו שאדם בא רק בשביל זה להעולם כדי שיכיר את ה' יתברך על ידי בחינת השגת התשעה היכלין הנזכרים לעיל שעל ידם משיגין אור אין סוף בבחינת מטי ולא מטי וכו', שאי אפשר להשיג כל זה כי אם על ידי כח המסדר והמישב וכו', שהוא בחינת המתן עד שאתישב וכו'. כי כל ימי חיי האדם הם רק בבחינת המתנה כדי שיתישב היטב בבחינת ישוב הדעת אמתי, שעל ידי זה דיקא ישיג מה שישיג כפי עבודתו באמת מה שאין המלאכים זוכים להשיג. כי המלאכים אינם יכולים להשיג אורו האין סוף בבחינה הנ"ל כמו האדם, מחמת שלא תקנו כראוי כח המסדר והמישב שאינו נתתקן כי אם על ידי כח הבחירה שיש רק להאדם. (ועין מזה בהלכות נפילת אפים על פי התורה אמצעותא דעלמא הנ"ל). ועל כן הם בוערים ורועשים להשיגו, ואף על פי שגם השגתם גבוהה מאד, אבל אין ערך להשגתם נגד השגת האדם הצדיק שהיה בזה העולם ונתנסה במה שהתנסה על ידי כח הבחירה שעל ידי זה זכה לתקן המחין. ועקר התקון שזכה לתקן כח המסדר והמישב כנ"ל, שהוא בחינת המתן וכו' שמשם כל הזמן כנ"ל. כי כל הזמן של האדם שהם כל ימי חייו הם בחינת המתן, שאומרים לו שימתין הזמן של ימי חייו שיתישב בו בכל יום ובכל עת שעל ידי זה יזכה להשיג בכל עת מה שישיג עד שיזכה ביום קצו וסופו לעלות עם כל הימים והזמן של ימי חייו ששהה בזה העולם, לעלות למקום שיעלה להשיג מה שישיג שהם בחינת אורות הצחצחות שזוכין הצדיקים, בחינת והשביע בצחצחות נפשך אשרי להם:

ועקר כל זה זוכין על ידי עשית המצוה בשמחה כנ"ל, כי שמחה היא החיות והקיום של כל ימי האדם כי באמת אין שום זמן כלל כנ"ל. וכמו שרואין גם בגשמיות שאינן כלום כי הזמן פורח מאד מאד כצל עובר וכאבק פורח וכענן כלה וכו', כי העבר אין והעתיד עדין וההוה כהרף עין וכמובא בספרים הרבה מזה . וימי חיינו הבל, הבל הבלים, הבל הבלים (כמו שאיתא במדרש קהלת פרשה א), כהבל של הכלי השביעית וכו' שאין בו שום ממשות וכו', ואין נשאר מכל הזמן העבר וההווה והעתיד כי אם מה שחוטפין ממנו איזה טוב תורה ותפלה וצדקה ומעשים טובים ורצון והשתוקקות נמרץ לה' יתברך והתקרבות לצדיקים וחברים אמתיים וכו', והעקר הוא השמחה שהיא נקדת כל המצוות שהוא עקר החיות והקיום וכנ"ל. ועל כן עקר החיות שהוא בזמן ובמקום הוא על ידי זה היום והזמן שזוכין בו לשמחה של מצוה לשמח בו יתברך, בבחינת זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו , שרק זה היום עשה ה' כשזוכין לגיל ולשמח בו, כי משם כל החיות וקיום הימים והזמנים שהם ימי חיי האדם. כי הרשעים שאינם זוכים לשמחת המצוה, באמת אין להם שום חיות, ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה הרשעים בחייהם קרויים מתים, מאחר שאינם זוכין לקשר הזמן למעלה מהזמן לקבל חיות ממקור החיים על ידי שמחת המצוה כנ"ל. וכן להפך אפלו הצדיקים הגדולים כשאינם נזהרים להמתין עד שיתישבו כראוי ומחם רודפם ביותר מדאי להשיג, אינם יכולים לחיות בזה העולם כלל, כי זה בחינת בקרבתם לפני ה' וימתו , בחינת הציץ ומת . על כן עקר החיות של הימים והזמנים שחי האדם בזה העולם, הוא על ידי בחינה הנ"ל על ידי שזוכה לתקן המישב והמסדר כראוי על ידי עשית המצוה בשמחה וכו' כנ"ל. ואז זוכה לבוא ולעלות עם כל ימיו ועתותיו למקום שיעלה בבחינת ואברהם זקן בא בימים דסיב ועאל ביומין וכו' כמו שאיתא בזהר הקדוש . ועל כן בכל עת שמחה מברכין שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה, כי עקר החיות והקיום של כל ימינו הוא על ידי שהגיע לזמן הזה של שמחה, שהוא בחינת זה היום עשה ה' וכו' כנ"ל, שהוא זמנים המקדשים של הימים טובים שבהם נתגלה אלקותו יתברך על ידי גדל הנסים והנפלאות שעשה בהם שזה עקר השמחה, או כשרואה את חברו ששמח בו שהוא בחינת שמחה של מצוה כנ"ל:

אות סג

וכן אפלו על פרי חדש מברכין שהחינו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אנא אקרא חדתא נמי אמינא זמן, כי כל גדול וצמיחת הפרות הם על ידי שמחת המצוות שמקים כל העולם שנברא בשביל התורה. וכמו שמבאר בהתורה אריכת אפים בסימן קנה, שכל כח הגדול והצומח הוא על ידי אמונה שהיא בחינת שמחה כנ"ל. וכמו שכתוב לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר יתרועעו אף ישירו. וכן בפסוקים הרבה מבאר גדל השמחה על ידי שצומחים הפרות, כמו שכתוב הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וכו'. כי כל גדול וצמיחת הפרות בכל שנה הוא על ידי נקדת המצוות שהיא השמחה בו יתברך. כי הפרות והתבואה הם להחיות בהם נפש כל חי, שעקר הוא האדם, ועקר החיות הוא הדעת הקדוש להכיר אותו יתברך שהוא על ידי עשית המצוות בשמחה כנ"ל, ועל כן מברכין עליהם שהחינו וכו' כנ"ל:

אות סד

ועל-כן עקר ברכת הזמן הוא כשרואין הדבר אחר שלשים יום לפחות, כי תענוג תמידי אינו תענוג כמובא , כי עקר החיות על ידי בחינת המתן הנ"ל שהוא שרש השמחה כנ"ל, ועל כן השעור שלשים יום שהוא חדש שהוא בחינת מלוי פגימת הלבנה, שאז עקר תקון השמחה על ידי שמתקנים בחינת מארת חסר שמשם כל העצבות כנזכר לעיל (באות למ"ד) שמהפכים אותו לשמחה כנ"ל:

אות סה

כי צריכין להחיות ולשמח את נפשו בחסדי ה' וטובו שעשה עמנו בעבר והווה ושיעשה עמנו להבא, בבחינת הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב לנו וכו'. וזה כל החיות והקיום של הזמן שהם ימי חיי האדם, שהעקר לקשרם לבחינת למעלה מהזמן כנ"ל, הינו שכל אחד צריך לחפש ולבקש למצא בעצמו נקדות טובות מהמצוות שזכה לעשות בכל יום מעודו. כי כבר זכינו לקבל את התורה והמצוות על ידי משה רבנו אשר הם חיינו וארך ימינו וכו'. וכמבאר הרבה מזה בדברינו בפרט על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו', וכן גם עתה איך שהוא על כל פנים הוא חוטף איזה מצוות בכל יום ויום, כי אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון . והעקר הוא לשמח בזה ולידע ולהשכיל ולהבין האמת שאין שום חיות בעולם חוץ מזה וכנ"ל. והעקר מה שאנו מצפים לישועה ומקוים לאחרית טוב בכח הצדיקי אמת כאשר חזקונו כל הנביאים והצדיקים אמתיים ראשונים ואחרונים, כי כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא ואפלו אם הוא כמו שהוא, כל זמן שמאמין שאין שום חיות בעולם כי אם תורה ומצוות, וחותר ומשתוקק להתכלית הנצחי, ומקרב עצמו לצדיקים וחברים אמתיים, ומתחזק לשמח נפשו בכל עת בנקדת המצוות, בודאי יזכה לאחרית טוב. ועל כן הקדשה משלשת בכל הבחינות בחינת קדשה משלשת קדוש קדוש קדוש וכו', בחינת אורין תליתאה בזמן תליתאה וכו' , כי עקר הקדשה היא שמחה שהוא על ידי שלש בחינות הנ"ל שהם כלל הזמן שהם עבר והווה ועתיד שכל חיותם וקדשתם היא שמחת המצוה שעל ידי זה מקשרין הזמן למעלה מהזמן שבשביל זה בא האדם לעולם וכו' כנ"ל:

אות סו

וזה שהזהיר שלמה המלך עליו השלום בספרו קהלת מאד על השמחה של מצוה, כמו שכתוב אין טוב להאדם כי אם לאכל ולשתות ולשמח, שפרשו רבותינו זכרונם לברכה על אכילה ושתיה של תורה ומצוות ולשמח בשבתות וימים טובים וכו', כי זה העקר כנ"ל. כי שלמה מרבה מאד מאד לדבר בספר קהלת מהבל העולם וחוזר כמה וכמה פעמים גדל הבל העולם שלא יטעה האדם את עצמו וכו', על כן אמר שעקר התקון, שמחה של מצוה בחינת אין טוב באדם וכו' כנ"ל. וכן אמר גם כל האדם אשר יתן לו אלקים וכו' ולשמח בעמלו וכו' (קהלת ה). וזה כי לא הרבה יזכר את ימי חייו כי האלקים מענה בשמחת לבו , ופרש רש"י שה' יתברך מעיד על שמחת לבו ששמח לעשות טוב עין שם, ונסמך זה להתחלת הפסוק כי לא הרבה יזכר את ימי חייו. נמצא שהפסוק מחזק ומזהיר את האדם מאד שיזהר מאד להתחזק בשמחה כל ימי חייו, כי מאחר שימי חייו מעטים ופורחים מאד מאד כמו שכתוב כי לא הרבה, וכן מקדם ואחר כך מרבה קהלת לדבר מהבל העולם, על כן אמר כי לא הרבה שימיו מעטים מאד, על כן יזכר את ימי חייו, הינו שיזכר להחיותם שיהיה להם חיות אמתי וקיום שיהיו ראויים לקרותם בשם ימי חייו. וזה על ידי שמחה דקדשה שהוא כל החיות כנ"ל. וזהו כי האלקים מענה בשמחת לבו שה' יתברך מעיד על שמחת לבו ששמח בלבו לעשות הטוב, דהינו שהיה מישב דעתו בזה העולם וידע האמת שאין שום חיות אמתי כי אם תורה ומצוות כי הם חיינו וכו' ועל כן היה לבו שמח לעשות טוב, וזה כל תכלית וקיום אמתי של כל ימי חייו וכנ"ל:

אות סז

הכלל שהאדם צריך לישב דעתו היטב היטב בכל עת מה הוא עושה בזה העולם העובר, ומה יהיה סופו ומה התכלית מכל עסקי העולם הזה ומכל תאוותיו וכו'. (כמו שמבאר בסימן י בלקוטי תנינא), ועקר המניעה מזה היא העצבות שמחמת שכל אדם מלא עצבות ודאגות ויגון ואנחה, הן מהפרנסה ומצער גדול בנים וכו', ובפרט מרבוי עוונותיו כי אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי , ואף על פי שכתוב בספרי מוסר שעצבות על העוונות הוא טוב, אבל הבעל דבר והיכלי התמורות מתגברים בעצבות כזה עד שמרחיקו על ידי זה מה' יתברך ביותר. כי הדאגה על העוונות היה טוב אם היה חוזר בתשובה על ידי זה, שמרבוי הפחד מהעוונות ישליך כל עסקי עולם הזה לגמרי וישוב בתשובה שלמה לה' יתברך, כאשר כבר נמצאו כמה בעלי תשובה על ידי ששמו אל לבם מרירת פחד ענשי העברות ושבו בתשובה. אבל רב העולם בפרט בדורות אלו מתרחקים ביותר על ידי רבוי העצבות אפלו של עוונות, כי בחינת היכלי התמורות מחליפין האמת ומערבבין דעתו מאד שמכניס חס ושלום בחינת יאוש בלבו, כאלו אין לו עוד תקוה להתחדש כנשר ימיו, ומגביר עליו עצבות הפרנסה בחינת בעצבון תאכלנה, ורבוי תאות ממון ולהנהיג ביתו בגדולות בדירות נאות ובכלי בית וכלי כסף וזהב ותכשיטין הכל יותר מכחו הרבה, עד שכל מה שה' יתברך משפיע לו אינו מספיק לו, כמו שכתוב מרבה נכסים מרבה דאגה. ובפרט שהרבה פרנסתם דחוקה וכו', ויש בזה חלוקים רבים בין בני אדם, אבל רבם ככלם מלאים עצבות ודאגות ויגונות בלי שעור וזה מזיק ביותר, כי על ידי זה אין יכולים לישב דעתם מה הם עושים בזה העולם וכנ"ל. על כן צריכין להתחזק מאד מאד לשמח את נפשו בכל מיני עצות ודרכים שגלה לנו רבנו זכרונו לברכה וכמבאר בספרים הקדושים ובדברינו הרבה מזה. על כן צריכין להזכיר את עצמם בכל עת את כל החסדים והטובות והנפלאות שכבר עשה ה' יתברך עמנו בכלל ובפרט, כמו שכתוב ברכי נפשי את ה' ואל תשכחי כל גמוליו וכו':

וזה בחינת מצות זכירת יציאת מצרים בכל יום כמו שכתוב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, וכתיב זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו', וכן בפסוקים הרבה. ועל זה נקבעו כל המועדים הקדושים לשוש ולשמח בהם כמו שכתוב ושמחת בחגך, שכלם הם זכר ליציאת מצרים. כי צריכין לשום אל לבו להזכיר עצמו היטב את כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו בהוציאנו ממצרים ונתן לנו את תורתו, שעל ידי זה יש לנו תקוה לנצח כל אחד ואחד. כי בכל דור ודור חיב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים , כי בודאי לא על חנם גמל עלינו חסד כזה בנסים ונפלאות ונוראות כאלה, שהוציאנו ממצרים ונתן לנו את התורה וכו' וקרבנו לצדיקי אמת בכל דור דור ודור, שזה החסד בודאי ישאר קים לנצח כי דבר אלקינו יקום לעולם. וגם עתה הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ויום מה שאנו זוכים לחטף בכל יום כמה מצוות, ציצית ותפלין וקריאת שמע ותפלה וכו' ולמוד תורה וכו'. ואנו בטוחים ומחכים ומצפים לישועה בכל עת שסוף כל סוף בא יבוא לא יאחר ויש תקוה לאחריתנו וכו':

אות סח

וזה למה תרצדון הרים גבנונים ההר חמד אלקים לשבתו אף ה' ישכן לנצח , כי הסטרא אחרא שהם העובדי כוכבים והרשעים המתנגדים אל הקדשה, מתעוררים בכל פעם לעקר חס ושלום את הכל שרוצים להרס עד היסוד חס ושלום, כמו שכתוב זכר ה' לבני אדום את יום ירושלים האמרים ערו ערו עד היסוד בה, וכמו שכתוב על עמך יערימו סוד ויתיעצו על צפוניך אמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד. וכן הוא בכל אדם ובכל זמן, וכמו שכתוב צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו ורוצה להמיתו לגמרי וכו', אך ה' לא יעזבנו בידו. כי כבר יש לנו יסוד חזק שאנו בני אברהם יצחק ויעקב וכבר קבלנו את התורה הקדושה ואנו חזקים באמונתנו הקדושה ומתפארים בזה ואומרים אשרינו מה טוב חלקנו וכו' שאנו משכימים ומעריבים ומיחדים שמו יתברך פעמים בכל יום וכו'. על כן כל אחד מישראל צריך להחיות את עצמו על ידי יסוד האמונה שיש בו שזה עקר היסוד שעל זה עומד הכל כמו שנאמר בא חבקוק והעמידן על אחת שהיא האמונה הקדושה בחינת וצדיק באמונתו יחיה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן צריכין לזכר יציאת מצרים בכל יום, שאז ראינו התגלות אלקותו יתברך עין בעין על ידי כל האותות והמופתים הנוראים שעשה עמנו וכו', כמו שכתוב זכרו נפלאותיו אשר עשה. וכן בכל דור ודור באים צדיקים גדולים ומיסדים יסודות חזקים שאי אפשר להרסם בשום אפן, כי צדיק יסוד עולם , שזהו בחינת היסוד של הבית המקדש שהתיגע דוד עליו מאד כל ימיו עד שמצא המקום והיסוד של הבית המקדש, כמו שכתוב זכור ה' לדוד את כל ענותו אשר נשבע לה' נדר לאביר יעקב אם אתן שנת לעיני וכו' עד אמצא מקום' לה' וכו'. כי העקר הוא היסוד של הקדשה שהוא בחינת המקום והיסוד של הבית המקדש שמצא דוד שהוא בחינת משיח שעל היסוד הזה נבנה הבית המקדש פעמים, ואף על פי שבעוונותינו הרבים התגברה הסטרא אחרא והיכלי התמורות שהחריבו את הבית המקדש שתי פעמים, אף על פי כן לשוא עמלם, כי היסוד לא יהרסו בשום אפן בעולם, כמו שכתוב זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתיה. ואף על פי שבודאי היא צרה גדולה ומרה מה שהחריבו את הבית המקדש וצריכין להתאבל ולקונן על זה בכל לילה בחצות, אבל אף על פי כן אי אפשר לקונן כל היום, רק צריכין לנחם עצמנו כמו שנתתקן בתקון חצות ובכל הקינות לסים בדברי נחמה. כי על ידי עצבות וקינות לבד אי אפשר לחיות, כי עקר החיות הוא שמחה כנ"ל:

על-כן מי שרוצה להשתדל בתקון אחריתו, צריך לצעק בכל יום בפרט בחצות לילה על עוונותיו שמעכבין בנין בית המקדש, ועקר הצעקה והבכיה על עכוב ומניעת השמחה כמו שכתוב , שבת משוש לבנו וכו'. וצריכין לצעק ולהתפלל עד שירחם ה' יתברך עלינו וינחמנו מעצבון לבנו וישמחנו בישועתו במה שכבר זכינו לקבל התורה ולהתקרב לצדיקי אמת ולשמח בכל נקדות התורה והמצוות שזכינו כבר בחסדו ונפלאותיו הרבים, והעקר ביסוד האמונה שהיא בחינת יסוד הבית המקדש שמצא דוד שהוא בחינת משיח שזה אי אפשר להרס לעולם. כי לא החריבו רק הבנין שעל היסוד שהם בחינת ג"ג, כי כלל הבנין נגד היסוד הוא בחינת ג"ג. וזה בחינת מה לך אפוא כי עלית כלך לגגות , שהפסוק אומר מה לך אפוא ומה אתה מתפאר כל כך כי עלית כלך לגגות. שכל החרבן הוא רק שעלית כלך לגגות להחריב הבנין שעל היסוד שהוא בחינת ג"ג. אבל יסוד הבנין שהוא עקר הבנין אי אפשר לך להרס לעולם כנ"ל. וזה למה תרצדון הרים גבנונים. גבנונים דיקא לשון גב שהוא בחינת גג ועליה, הינו שדוד אומר להמחריבים למה תרצדון הרים גבנונים מה אתם מרצדין ומרקדים ולועגים הרים גבנונים, שכל גבורתם היא רק בבחינת גבנונים שהחרבתם הגב והגג שהוא הבנין שעל היסוד, אבל היסוד עצמו של הקדשה שהוא יסוד הבית המקדש אי אפשר לכם להחריבו בשום אפן, כי ההר חמד אלקים לשבתו אף ה' ישכן לנצח . כי יסוד הבית המקדש שמצא דוד משיח זה יהיה נשאר לעולם עד שיבנה במהרה בימינו בנין עולם שלא יהרס לעולם:

וזה בחינת כי תבנה בית חדש , מרמז על בית השלישי שאז יאיר אור חדש על ציון כמו שכתוב הנני עושה חדשה עתה תצמח. ועל כן הבית השלישי של לעתיד נקרא בית חדש, ואז ועשית מעקה לגגך וכו', שצריכין לזהר מעתה כל אחד ואחד לעסק בבנין הבית חדש שלעתיד, והעקר לעשות מעקה להגג שלא יפל הנופל ממנו, דהינו שיהיו נזהרים שיהיה הגג שהוא בחינת כלל הבנין שעל היסוד כנ"ל, בנוי ומשכלל היטב היטב שלא יחרב הבנין עוד חס ושלום, שזהו בחינת ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנופל ממנו, כי כל העברות הם בחינת דמים, כי באין על ידי תגברת הדמים של השס"ה גידין שהם כנגד השס"ה לא תעשה, שעל ידי זה נפלו הנופלים רחמנא לצלן שעל ידי זה נחרב הבית המקדש. על כן צריכין לתקן הבנין שהוא בחינת ועשית מעקה לגגך לבנות הבית חדש בתקונים כאלה שלא תשים עוד דמים בביתך שלא יוסיפו לחטא עוד שלא יפל הנופל רק הכל יתחזקו לשאר על עמדם קימים באמונתם כדי שיתקים הבית לנצח:

אות סט

ובשביל זה הוא אריכת הגלות כל כך, מחמת שה' יתברך מצפה לבנות בנין עולם ושתהיה גאלה שלמה שאין אחריה גלות, שזה עקר על ידי שהצדיקי אמת שבכל דור יעשו תקונים כאלה שלא יפלו עוד ישראל מקדשתם לעולם ולא ישובו לכסלה עוד. כמו שכתוב והסרתי לב האבן מבשרכם וכו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו וכו', על כן אי אפשר לעמד על קץ הפלאות כי לבעל בחירה קשה מאד לעזר. אך אף על פי כן עצת ה' לעולם תעמד, והוא ברחמיו מנחם ומשמח אותנו בהיסודות הקדושים שכבר זכינו על ידי שיצאנו ממצרים וקבלנו את התורה שעל ידי זה כל אחד מישראל חוטף כמה מצוות בכל יום כנ"ל. וכבר מצא דוד את מקום הבית המקדש וכבר נבנה פעמים והקריבו שם קטרת וקרבנות ובררו לנו שם כל הלכות התורה בלשכת הגזית וכו'. שעל ידי כל זה כבר יסדו לנו הצדיקים יסודות חזקים לעולם ועד, שאפלו בחרבנו אי אפשר להרס היסודות הקדושים האלו. וכן אחר כך אחר החרבן לא עזבנו אלקינו ועמדו צדיקים גדולים ונוראים בכל דור כי אין דור יתום, עד שגם עתה בדורותינו היו צדיקים נוראים שיסדו לנו יסודות חזקים שאי אפשר להרסם בשום אפן בעולם שזהו בחינת כי הפיצותים בגוים וכי זריתים בארצות ואהיה להם למקדש מעט , ודרשו רבותינו זכרונם לברכה אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ועל ידי זה אנו מצפים ומחכים לבנין הבית חדש שלא יהרס בנינו לעולם:

על-כן כל אדם צריך לשמח עצמו בכל יום בזה בהנסים והישועות של עבר והווה ועתיד, שהוא בחינת יסוד הבית המקדש שכבר נתיסד מימי אברהם יצחק ויעקב שהתפללו שם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , ומשה רבנו הזהיר על זה המקום כמה פעמים כמו שכתוב והיה המקום אשר יבחר ה' וכו'. ודוד משיח זכה למצא אותו ביגיעות עצומות. וזה בחינת השמחה של הנסים והישועות שבעבר, וכן הישועות והנסים של ההוה שהם בחינת הבתי כנסיות ובתי מדרשות שעוסקים בהם בתורה ותפלה בכל יום שהם בחינת מקדש מעט. ועקר השמחה על ידי התקוה שאנו מקוים על הבנין בית השלישי שלעתיד שיתקים לעולם, שאז תגדל השמחה עד אין קץ, כמו שכתוב אז ימלא שחוק פינו וכו'. וכן כל אדם צריך לשמח את נפשו בכל הנקדות טובות שכבר זכה מעודו, בפרט מה שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו', ובמה שזוכה עדין לחטף בכל יום נקדות טובות וכו'. ועל ידי התקוה שלעתיד, כי סוף כל סוף בודאי יתתקן כל אחד מישראל כי לא יטש ה' את עמו וכו' ולא דבר ה' למחות שם ישראל שנאמר זה הפסוק אפלו על הדורות שעבדו עבודה זרה כמבאר בספר מלכים ב , והכל בכח הצדיקי אמת שאנו חוסים בצלם שעל ידי זה יתתקן הכל והם כל שמחתנו וחיותנו וקיומנו לנצח:

וזה בחינת שלש פדיות ושלש הפוכות ושלש שלומות , כי הם בחינת פדיון והמתקת הדינים לבטל העצבות שהוא תקפא דדינא שמשם כל הגליות בגוף ונפש וכל הצרות רחמנא לצלן, ולהמשיך שמחה ושלום שהוא בחינת גאלה וחרות ובטול כל הצרות. ועל כן אומרים אותם במוצאי שבת, כדי שלא יתגבר העצבות והדינים שמתעוררים בימי החל, שבשביל זה נוהגין לומר פסוקי ויתן לך וכו' שהם פסוקים הרבה של שמחה וברכה ושלום, כדי להמשיך השמחה של שבת לימי החל לבטל העצבות הרוצה להתאחז בימי החל. ועל כן אומרים שלש שלש הנ"ל שלש פדיות וכו', הכל בשביל בטול העצבות וכו' וכנ"ל. ועל כן הם שלש שלש כנגד שלש בחינות הנ"ל שהם עבר והווה ועתיד שצריכין לשמח עצמו בהעבר, דהינו בהטוב האמתי שכבר עשה ה' יתברך בהתגלות אלקותו יתברך על ידי יציאת מצרים ומתן תורה וכו' כנ"ל. וכן בההוה והעתיד וכו' כנ"ל. וכן הוא מרמז בכל הפסוקים האלו שבשלש שלש אלו, כי שלש פדיות מתחילין פדה בשלום נפשי לשון עבר שכבר פדה נפשי מבאר שחת על ידי שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו והבדילנו מן התועים וכו' כנ"ל. ויאמר העם אל שאול היונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל וכו' ויפדו העם את יונתן ולא מת , זה מרמז על כל אדם על כל הסכנות והקטרוגים רחמנא לצלן העוברים עליו, וה' יתברך עושה עמו נסים ופודהו ומצילהו מהם, כי ברחמיו שולח בלב הצדיקים ללמד עליו זכות כמו שלמדו אז זכות על יונתן וכו'. וזהו בחינת החסדים והטובות שבהווה מה שה' יתברך גומל לחיבים טובות בכל עת על ידי גדל כח הצדיקים שמקימין העולם ומלמדין זכות על הכל וכו'. ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם וכו' , זה בחינת עצם התקוה והשמחה שלעתיד כשנשוב לציון שאז נזכה לשמחת עולם לנצח. וזהו ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה , כי זה העקר להפך כל היגון ואנחה לשמחה וכו' וכנ"ל:

וכן השלש הפוכות, הפכת מספדי למחול לי פתחת שקי ותאזרני שמחה , הכל לשון עבר, בחינת החסדים והטובות שלעבר שכבר עשה עמנו ה' יתברך נסים ונפלאות עד אין מספר והפך מספדי למחול לי כי הפך מצרה לרוחה פעמים אין מספר. פסוק ב, ולא אבה ה' אלקיך לשמע אל בלעם ויהפך ה' לך את הקללה לברכה וכו' , זה בחינת הנסים והישועות נפלאות הנעשים עם האדם בהווה בכל עת שמתעוררים עליו בכל פעם קטרוגים עצומים רחמנא לצלן על ידי הסטרא אחרא שהם מסטרא דבלעם הרשע שרוצה לעקר את ישראל חס ושלום כמובן בספרים ובדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה . וה' יתברך בעצם רחמיו אינו רוצה לשמע להם ומהפך הקללה לברכה בגדל כחו של משה רבנו שהוא בחינת צדיקי אמת שבכל דור. פסוק ג, אז תשמח בתולה במחול וכו' והפכתי אבלם לששון וכו' , זה בחינת השמחה שלעתיד, הינו כנ"ל. וכן השלש שלומות בורא ניב שפתים שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו , לשון עבר כי כבר הקדים רפואה שהיא בחינת שלום לרחוק ולקרוב על ידי צדיקי אמת שהכינו לנו כבר סמים של חיים ורפואות קדושות יקרות כאלה בספריהם ודבריהם הקדושים המשיבים את הנפש בשבעה משיבי טעם כמובן לכל מי שטועם דבריהם באמת. כמו שכתוב טעמו וראו כי טוב ה' וכו'. פסוק ב, ורוח לבשה את עמשי וכו' לך דוד ועמך בן ישי שלום שלום לך ושלום לעוזריך וכו' , זה מרמז על המלחמה שיש בכל דור ודור על הצדיקי אמת כמפרסם מה שנעשה בזה בדורותינו ובדורות הקודמים. וה' יתברך ברחמיו שולח בכל פעם בלב כמה נפשות מישראל להסתכל על האמת ובאים אל הצדיקי אמת והנלוים אליהם ומתקרבים אליהם באמת ואומרים להם שלום לך ושלום לעוזרך וכו'. פסוק ג, ואמרתם כה לחי ואתה שלום וכו' , מרמז על חיים נצחיים שלעתיד שאז יהיה השלום המפלא כמבאר בפסוקים רבים. וזהו ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום , כי עקר שלמות השמחה והברכה הוא השלום שהוא כלי מחזיק ברכה, כי על ידי השלום שמתקבצין הרבה נפשות מישראל יחד, על ידי זה מתגדל אור השמחה כנ"ל. ועל ידי זה יכולין לקבל אור התשעה היכלין הנ"ל להשיג אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי. כי מרבוי האור הזה אי אפשר לקבלו כי אם על ידי הרבה כלים של כמה וכמה נפשות ישראל שמתקבצין יחד באהבה ושלום לצדיקי אמת שזוכין לאורות אלו, שהם אורות הצחצחות שהם מרפאין ומשמחין את כל החולים בחלי הנפש אפלו החולים מאד מאד. כי כל מה שהם חולים ביותר צריכים לרפאם על ידי רפואות יקרות יותר שאין מי שיודע להמשיכם ולרפאות בהם כי אם הצדיק הגדול ביותר (כמו שמבאר בהתורה מישרא בסימן ל עין שם), והעקר על ידי השלום וכנ"ל. וכמו שכתוב כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וכו' וכנ"ל:

אות עא

וזה בחינת השלש קולות של השופר, שעקרם הם תקיעה תרועה תקיעה, רק שרבותינו זכרונם לברכה , נסתפקו בקול התרועה וכו' ועל כן תקנו לתקע תרועה ושברים כמבאר בגמרא . כי תקיעה שלפניו זה בחינת קול פשוט, וכן תקיעה שלאחריה הוא קול פשוט, זה בחינת הטוב והחסד שכבר עשה עמנו במתן תורה שנתנה בקול שופר שזהו בחינת קול פשוט, כי אז נפשט עקמומיות שבלב לגמרי. כי זכו אז לחרות גדול כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה חרות מיצר הרע וממלאך המות ומשעבוד מלכיות וכו', וכן לעתיד יקים והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' , שאז יהיה בחינת קול פשוט כי יקים כי כלם ידעו אתי למקטנם ועד גדולם , ויתבטלו לגמרי כל הצרות והעצבות וכו' הבאים מעקמומיות שבלב וכו'. ובאמצע תוקעין תרועה שהוא תרועה ושברים שהם גנוחי גנח וילולי יליל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , זה בחינת מה שצריך עתה האדם בהווה כל ימי חייו להתגבר להפך כל מיני עצבות שהם בחינת גנוחי גנח ילולי יליל, להפכם כלם לשמחה כנ"ל, שעל ידי זה עקר התשובה שבאה על ידי ישוב הדעת שהוא על ידי שמחה. והעקר שעל ידי כח מצות שופר נזכה להתעורר באמת ולהכניס האמונה הקדושה בלבנו שזה כל שמחתנו בבחינת אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון , להשיג בחינת אור הפנים שמשם כל השגת הדעת הקדוש לידע כי ה' הוא האלקים שזהו בחינת בשמך יגילון כל היום וכו'. עד שנזכה לחטף כל היגון ואנחה שמשם כל העוונות להפכו לשמחה שזה עקר התשובה בחינת עוונות נתהפכין לזכיות וכנ"ל, שזה בחינת קול התרועה שהוא העקר וכנ"ל:

אות עב

וזה בחינת כל מזמור הודו לה' שאומרים קדם התפלה בהתחלת הפסוקי דזמרה שמדבר בעבר והווה ועתיד, כמו שאומרים שם זכרו נפלאותיו אשר עשה וכו', זכרו לעולם בריתו דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם וכו', שנתן לנו את התורה והכניסנו לארץ ישראל חבל נחלתנו וכו' שכל זה מדבר בגדל הנסים שלעבר. ואחר כך אומר שירו לה' שיר חדש בשרו מיום אל יום ישועתו שגם בכל יום ויום הוא עושה עמנו ישועות נפלאות ונוראות וכנ"ל. ואחר כך מזכיר על העתיד כמו שכתוב ישמחו השמים ותגל הארץ ירעם הים ומלואו וכו', אז ירננו כל עצי יער לפני ה' שכל זה נאמר על לעתיד, כי בכל זה אנו צריכים לשמח עצמנו בכל עת בפרט קדם התפלה ולהודות לשמו יתברך על הנסים שכבר עשה עמנו ואשר הוא עושה עמנו עתה בכל עת ובצר הוא מרחיב לנו וכו' כמבאר מזה הרבה לעיל ובמקום אחר , ואשר הוא עתיד להיטיב עמנו לנצח בכח הצדיקי אמת שאנו חוסים בהם. וכל זה המזמור הודו אמר דוד לפני הארון כשנכנס למקומו וכו' כמבאר בדברי הימים , כי עקר השמחה כשבא הארון על מקומו שנמשך מבחינת ברוך כבוד ה' ממקומו כנ"ל שמשם מקור השמחה, כי עקר השמחה היא התורה שנמשכה משם וכנ"ל. וכן בכל השירות והתשבחות רבם מדברים בעבר והווה ועתיד כנ"ל. הכל כדי לשמח נפשנו בעצם גלותנו הארך בגוף ונפש כדי שנזכה לשוב על ידי זה ולהתקרב ולהתדבק לה' יתברך שהעקר על ידי שמחה וכנ"ל:

אות עג

וזה שאיתא באותיות דרבי עקיבא מובא בילקוט ראובני פרשת שמות וזה לשונו: דבר אחר אהיה אשר אהיה, במדת הרחמים בראתי העולם ובמדת הרחמים אני מנהיגו, ובמדת הרחמים אני מחדשו. דבר אחר אהיה אשר אהיה, במדת טוב בראתי העולם ובמדת טוב אני מנהיגו ואני עתיד לחדשו, עד כאן לשונו. הינו כנ"ל בחינת הוא הטיב הוא מטיב הוא ייטיב שעל ידי זה עקר השמחה והדבקות בו יתברך שהוא החיות והקיום וכו' כנ"ל. וזה בחינת אהיה שהוא בחינת כתר כמו שמבאר שם על פסוק ואהיה עמך ואברכך, כי כתר בחינת מקום הנ"ל בחינת המסדר וכו' הוא מקור השמחה שמשם הגאלה של מצרים ושל כל הגליות וכו' כנ"ל. וזה שסים שם, דבר אחר במדת אמונה בראתי העולם, כי אמונה בחינת שמחה כנ"ל, שזה יסוד הכל כנ"ל:

אות עד

ועל-כן אומרים אלו השלש פדיות וכו' בהטבת חלום, כי עקר תקון החלום הוא על ידי שמחה, כמו שמסימין בהטבת חלום לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך וכו', כי כבר מבאר שהשנה נמשכת בשרשה מיגיעת המחין על ידי הרדיפה והמעכב וכו' כנ"ל (באות לח), וכפי תקון המחין כן השנה וכן החלומות. ועל כן עקר תקון החלום שאינו טוב הוא על ידי המשכת השמחה של שלשת המטיבין שעל ידי זה עקר תקון המחין כנ"ל. ועל כן אומרים אז השלש פדיות ושלש הפוכות וכו', כי על ידם נמשך בחינת שמחה ושלום שזה עקר בחינת הפדיון מכל הצרות שמתבטלים על ידי השמחה כנ"ל:

אות עה

ועין בזהר הקדוש פרשת פינחס (דף רל"ו עב) מה שאיתא על פסוק שמע ישראל וכו', וזה לשונו: אמר רב המנונא סבא כל מאן דמיחד יחודא דא בכל יומא, חדוא זמינא עליה מלעלא מרזא דאתון אלין. ש"מ מהאי סטרא. וא"ח מהאי סטרא וכו'. וסימנך א'ש'מ'ח' דכתיב אנכי אשמח בה', בה' ממש דא יחודא קדישא ושפיר, עד כאן לשונו. וזה כל קטב דברינו הנ"ל בכל הדרוש הזה, שעקר פנימיות דברינו הוא שכל אחד מישראל צריך לשמח בה' בחינת אנכי אשמח בה' הנ"ל, שזה עקר הגאלה והישועה של כל אחד מישראל וכו'. והעקר שכל אחד מישראל איך שהוא צריך לשמח במה שהוא זוכה על כל פנים לומר שמע ישראל פעמים בכל יום וכמו שאנו מתפארין בזה אשרינו מה טוב חלקנו וכו', כי זה כל חיותנו ותקוותינו בעולם הזה ובעולם הבא לנצח. כי לא ישאר מהאדם ומהזמן הפורח כלום, כי אם שמחת האמונה הקדושה וכו', כמו שמבאר לעיל. וזה מבאר בזהר הקדוש הנ"ל שגלה לנו שצרוף תבת אשמח מרמז באותיות ש"מ משמע ואותיות א"ח של אחד וכו', כי צריכין לשמח בזה מאד מאד מה שאנו זוכין ליחד שמו יתברך בכל יום בבחינת אנכי אשמח בה' וכנ"ל: