ליקוטי הלכות/אורח חיים/ענין קדיש

ענין קדיש

אות א

על פי המאמר וביום הביכורים ואת העורבים צויתי לכלכך עיין שם כל המאמר והובא קצת בכרך אחר בהלכות תפלת המנחה. וקצת הקדמות היוצא משם בקיצור. כי על ידי צדקה זוכין שאין צריכין לעשות שום עסק ושום מלאכה. כי אף על פי שכל העסקים והמשא ומתן הם בחינת אתערותא דלתתא, כי נמשכין מל"ט מלאכות המשכן שהם כנגד עובדא דבראשית וכו' אף על פי כן אם היה שופע חסדו יתברך לא היינו צריכין לשום עסק, כי היה מתקיים העולם בחסדו. ואפילו ההכרחיות היו נעשין על ידי אחרים, בבחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכרמיכם ואתם כהני ה' תקראו בחינת חסד שהוא בחינת כהן וכו'. ולקבל החסד צריכין כלי וצנור ועל כן צריכין יראה סטרא דלוי שהוא בחינת כלי לקבל שפע החסד. ויראה נעשה על ידי רצון על ידי שנתגלה שהכל מתנהג על ידי רצונו יתברך לבד ואין שום חיוב הטבע כלל. וזה נתגלה על ידי השלש רגלים שהם בחינת מקרא קדש. כי קדושת יום טוב קורא ומגלה הרצון שהכל רק על ידי רצונו לבד. כי בכל הימים טובים עשה השם יבתרך אותות נוראות שעל ידי זה נתגלה הרצון, אך יש קול שאגת החיות רעות הם חכמי הטבע שהם רוצים להתגבר על קול הקריאה של יום טוב שמגלה את הרצון. והכנעתם הוא על ידי חכם שבקדושה שיודע לקשר כל הרצונות לשורש הרצון שהוא בחינת מצח הרצון בחינת רעוא דרעוין. אך יש מצח הנחש שורש חכמת הטבע ויניקתו מזקני הדור שאין בהם שלימות שאין מוסיפין קדושה ודעת בכל יום וכו' עיין שם. ועל ידי צדקה מעלין אלו הימים הנפולים ועל ידי זה נכנע מצח הנחש ומתגבר ומתגלה מצח הרצון ועל ידי זה נשמע קול הקריאה של יום טוב שמגלה הרצון ועל ידי זה נעשה יראה. ועל ידי היראה נשפע החסד ואזי אין צריכין לשום עסק, כי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' עיין שם כל זה היטב.

אות ב

וזה בחינת תפלה שהיא התגלות הרצון. כי התפלה מגלה הרצון ומכניע ומבטל חכמת הטבע כי הטבע מחייב כך והתפלה משנה הטבע וכמבואר בדברי רבינו ז"ל כמה פעמים. ועל כן הם ג' תפלות ביום כנגד שלשה אבות שהם בחינת שלשה רגלים כמובא. כי ג' תפלות הם בחינת ג' רגלים שמגלין הרצון כנ"ל וכמבואר כל זה היטב בהלכות תפלת המנחה על פי מאמר הנ"ל. וזה בחינת סדר התפלה בשחרית, שבתחלה מסדרין ואומרים סדר הקרבנות לתקן ולברר עולם העשיה כידוע, זה בחינת מלאכת מעשה בראשית שהם בחינת מעשה המשכן שמשם נמשכין כל המלאכות וכל העשיות וכל המשא ומתן והעסקים שהם כלולים בל"ט מלאכות זה בחינת עשיה. בחינת ומעשה ידינו כוננה עלינו וכו' שברכם משה בגמר מלאכת המשכן יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. וזה בחינת הקרבנות שמסדרין. כי כל הקרבנות היו במשכן שעל ידם מבררין בחינת עשיה שהוא בחינת כל העשיות וכל המשא ומתן והמלאכות שהם כלולים במלאכת המשכן כנ"ל. והם נתבררים על ידי סדר הקרבנות שהם בחינת מעשה המשכן ששם קריבין כל הקרבנות. וזה עיקר מעשה המשכן להקריב שם קרבנות.

אות ג

ואחר כך אומרים פסוקי דזמרה. שהם בחינת יראה סטרא דלוי. כי כל הזמירות והניגונים הם מסטרא דלוי כידוע. כי אנו מעלין כל העולמות על ידי סדר התפלה מתתא לעילא כידוע. ועל כן אנו מעלין כל העשיות והעסקים על ידי סדר הקרבנות לבחינת יראה שמשם נמשך החיות להם על ידי החסד הנשפע על ידי היראה שמחיה ומקיים כל העולם כנ"ל. והיראה נעשה על ידי הרצון. ועל כן אחר פסוקי דזמרה שהם בחינת יראה סטרא דלוי, אחר כך אומרים ברכת קריאת שמע שהם בחינת התגלות הרצון. כי בקריאת שמע אנו מעידין על יחודו יתברך שהוא יתברך לבדו יחיד בעולמו והוא לבדו מנהיג העולם ברצונו לבד, כמו שאמרו רז"ל שצריך להאריך בד' דאחד כדי שימליכהו למעלה ולמטה ובד' רוחות, דהיינו שהוא יתברך לבדו מושל בעולמו. כי הוא לבדו יתברך מנהיג העולם ברצונו לבד. וזה בחינת ברכת קריאת שמע שאומרים יוצר אור ובורא חשך וכו' יוצר המאורות. ובזה אנו מגלין ומפרסמין שאין שום מערכת השמים כלל, ומכניעין ומבטלין חכמת הטבע. שהיא חכמת הכוכבים ומזלות. כי אנו מודים ומעידין שהשם יתברך ברא את המאורות שבשמים והוא מנהיג ומחיה אותם את כל המאורות ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ואין שום טבע כלל רק הכל ברצונו. וזה בחינת יום טוב שמגלה את הרצון בחינת וירא אלקים את האור כי טוב ויקרא אלקים לאור יום. כי כשיודעין שהשם יתברך מנהיג הכל ברצונו לבד והוא לבדו יצר המאורות שבשמים זה עיקר אור יום. כי להיפך חכמת הטבע הוא בחינת חשך בחינת חשך השמש בצאתו וירח לא יגיה אורו וכמובא לעיל מזה בהלכות נטילת ידים שחרית. כי עיקר האור הוא השם יתברך לבד. וכשמגלין שהכל על ידי רצונו לבדו זה בחינת יום טוב בחינת אור יום שהוא בחינת טוב בחינת ובטובו מחדש וכו' בחינת וירא אלקים את האור כי טוב ויקרא אלקים לאור יום וכו' כנ"ל. ועל ידי שביום טוב נתגלה הרצון כנ"ל על כן נקרא יום טוב, כי אז דייקא מאיר אור יום. שהוא בחינת טוב כנ"ל. וכן בכל יום ויום אנו ממשיכין קדושת יום טוב שהוא התגלות הרצון שמגלין בברכת המאורות שהוא ברכת קריאת שמע שאז מעידין השהשם יתברך ברא כל המאורות שבשמים וכל הכוכבים ומזלות כולם הוא לבדו יתברך בראם ואין שום טבע כלל. וזה עיקר אור יום וכו' בחינת יום טוב וכו' כנ"ל. וזה בחינת סדר קדושה שאומרים בברכת יוצר המאורות. זה בחינת מקרא קדש שהקודש קורא ומגלה את הרצון כי בכל מקום שיש קדושה נתגלה הרצון בבחינת מקרא קדש כנ"ל. כי קודש היא בחינת חכמה כידוע, היינו בחינת החכמים שבקדושה שהם בחינת קדש שהם מגלין את הרצון. ועל כן עיקר קדושת יום טוב תלוי בחכמי הדור שהם קובעים את השנים והחדשים וכל הימים טובים תלויים בהם, כמו שכתוב אלה מועדי ה' אשר תקראו אתם מקראי קודש כמו שדרשו רז"ל . כי עיקר בחינת מקראי קודש דהיינו לקרות ולגלות את הרצון הוא על ידי חכמי הדור שעל ידם נשמע קול הקריאה של יום טוב על ידי שהם מקשרים כל הרצונות לשורש הרצון כנ"ל. וזה בחינת סדר קדושה שבברכת המאורות שהם בחינת התגלות הרצון כי על ידי בחינת קדושה נתגלה הרצון בבחינת מקרא קודש כנ"ל. נמצא שעל ידי קריאת שמע וברכותיה נתגלה הרצון. ואחר כך מתפללין התפלה בלחש ואז עולין למקום שעולין. ואז מתקשרין לבחינת רצון שברצונות רעוא דרעוין שזה עיקר בחינת התפלה בבחינת ואני תפלתי לך ה' עת רצון.

אות ד

וזה בחינת קדיש שאומרין בין עולם לעולם והוא בחינת העמוד שבין עולם לעולם שדרך שם עולין מעולם לעולם כמבואר בכוונות. כי מעלת הקדיש גבוה מאד מאד כמו שאמרו רז"ל וכמו שכתוב בזוהר הקדוש. כי הוא מתבר כל שלשלאין דפרזלא. כי הקדיש הוא בחינת התגלות הרצון בבחינת בעלמא די ברא כרעותי' וימליך מלכותי'. ומעלין ומקשרין הרצון לשורש הרצון שהוא בחינת רעוא דרעוין בבחינת מה שאומרין בקדיש יתברך וישתבח וכו' לעילא מן כל ברכתא ושירתא תשבחתא וכו' דאמירן בעלמא וכו'. כי כל השירות והתשבחות. שאומרין כולם הם בחינת התגלות הרצון שמודים ומשבחין להשם יתברך שברא הכל ברצונו. ובקדיש אומרים לעילא מן כל ברכתא ושירתא וכו' זה בחינת למעלה מבחינת התגלות הרצון בזה העולם. היינו בחינת רצון שברצונות בחינת רעוא דרעוין ששם מתקשרין כל הרצונות בחינת שורש הרצון. כי בקדיש עולים ומתקשרים לבחינת שורש הרצון הנ"ל. ועל כן הקדיש הוא גבוה מכל הקדושות שהם בחינת התגלות הרצון כנ"ל כי הקדיש הוא בחינת שורש הרצון כנ"ל. ועל כן נתתקן בלשון תרגום כי לשון תרגום משם עיקר יניקת חכמי הטבע. כי התרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר. וזה בחינת הטבע שם מעורב טוב ורע ושם עיקר בחינת הבחירה. כי כשמאמינים שהטבע בעצמה מתנהגת ברצונו לבד זה בחינת הטוב שבטבע. ואז הטבע נכלל בהשגחה ורצון. ולהיפך כשמתגברים ח"ו חכמי הטבע שמפרידין הטבע מהשגחה זה בחינת הרע שבטבע. נמצא שהטבע הוא בבחינת עץ הדעת טוב ורע שהיא בחינת לשון תרגום. ועל כן הקדיש שהוא עיקר התגלות הרצון על ידי שעולין ומתקשרן לשורש הרצון כנ"ל על כן נתתקן בלשון תרגום. כי זה עיקר שלימות התגלות הרצון כשמהפכין חכמת הטבע לרצון כמו שאמר רבינו ז"ל, כי מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. כי התרגום הוא בחינת הטבע בחינת עץ הדעת טוב ורע שעיקר יניקת חכמי הטבע הוא משם מבחינת תרגום כנ"ל. וזה בחינת ארמי אבד אבי וירד מצרימה. כי לבן הארמי הוא בחינת מצח הנחש שורש חכמת הטבע שמתגבר אפילו כנגד בחינת שורש הרצון בחינת מצח הרצון ועל כן נקרא לבן לשון לבנונית. כי מצח הרצון שמתגלה על ידי זקני הדור שבקדושה שיש בהם שלימות כמבואר במאמר הנ"ל זה בחינת לובן העליון כידוע שהוא בחינת זקנה ושיבה שבקדושה שהוא תכלית הרחמים בחינת לבנונית הזקן שבזקנים. ועל כן לבן הארמי שהוא בחינת מצח הנחש נקרא לבן בחינת לובן שבקליפה. כי את זה לעומת זה וכו'. ועל כן לבן בקש לעקור את הכל. כי רצה להטיל פגם ח"ו בשורש הרצון ששם עיקר בחינת ישראל שהם בבחינת רצון. כי ישראל הם למעלה מהטבע לגמרי. כי יעקב אבינו הוא בחינת זקן שבקדושה בחינת זקן נשוא פנים בחינת מבקשי פניך יעקב סלה. ועל כן כשברח יעקב מפני עשו ברח אצל לבן. כי עשו הוא בחינת חזיר היער כמו שאמרו רז"ל . בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים בחינת חכמי הטבע שהם בחינת אומות העולם שכולם כלולים בעשו שהוא עיקר מלכות הרשעה בבחינת ראשית גוים עמלק שהוא מזרעו של עשו. וכל החיות רעות שהם אומות העולם חכמי הטבע שכולם כלולים בעשו עמלק. מקבלין כוח מבחינת מצח הנחש שהוא בחינת לבן הארמי. ועל כן יעקב כשראה שעשו מתגבר כנגדו שזה בחינת שחכמת הטבע מתגבר כנגד התגלות הרצון כנ"ל על כן ברח אצל לבן דייקא. כי ראה שאי אפשר להכניע את עשו כי אם על ידי שיכניע תחלה את שרשו שהוא לבן הארמי שהוא בחינת מצח הנחש שהוא שורש חכמת הטבע. כי כשיתגבר כנגד לבן שהוא בחינת מצח הנחש, כשל עוזר ונפל עזור. כי ממילא יתבטל כוח של עשו היינו בחינת חכמת הטבע על ידי שיבטל חכמת הטבע בשרשו על ידי שיכניע ויתגבר על לבן וכו' כנ"ל. ועל כן כשיצא מבית לבן וזכה להכניע ולבטלו ולצאת ממנו, על כן שלח אל עשו עם לבן גרתי וכו'. היינו שהודיעו שכבר זכה לעמוד כנגד לבן שהוא שורש חכמת הטבע, ועל כן ממילא אין כוח לעשו בחינת חכמת הטבע כי כבר הכניעו בשרשו כנ"ל. ותרגום הוא לשון הארמי, כי משם עיקר יניקת חכמת הטבע בחינת מצח הנחש לבן הארמי וכנ"ל.

אות ה

וזה בחינת מן ארם ינחני בלק וכו'. כי בלק ובלעם רצו להתגבר על ישראל ולקללם ח"ו על ידי בחינת ארמי, דהיינו לשון ארמי. לשון תרגום שמשם יניקת חכמת הטבע, שעל ידי זה אין יכולין לקבל החסד כ"ל. וכשנשפע החסד שהוא בחינת כהן בחינת ואת כהני ה' תקראו זה בחינת ברכה בחינת ברכת כהנים. כי עיקר כל הברכות הם בבחינת כהן איש החסד. ועל כן עשו בחינת חכמת הטבע היה מתקנא ביעקב על שקיבל הברכות מיצחק שהם בבחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' בחינת ויתן לך האלקים מל השמים וכו' יעבדוך עמים וכו'. כי עשו חכמת הטבע הוא היפך הברכות הבאים על ידי בחינת חסד כנ"ל, כי עיקר החסד נמשך רק על ידי התגלות הרצון וכו' כנ"ל. וכמו שכתוב בעשו ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה. כי עשו חכמת הטבע הוא ההיפך מברכה שהוא בחינת חסד כנ"ל. ועל כן היה מתקנא ביעקב על הברכות כי עשו בחינת חכמת הטבע מתגבר תמיד להעלים בחינת הרצון ולבטל הברכות ח"ו. עד שהלך יעקב לבית לבן והכניע חכמת הטבע בשרשו כנ"ל. ואז נתבטל ממילא כוח עשו כוח חכמת. הטבע כנ"ל. ואז הודה לו על הברכות כמו שאמרו רז"ל על פסוק יהי לך אשר לך כאן הודה לו על הברכות וכנ"ל. ועל כן בלעם ובלק שרצו לקלל את ישראל נאמר שם מן ארם ינחני בלק וכו'. כי דייקא על ידי בחינת ארם היינו לשון ארמי לשון תרגום על ידי זה רצה להתגבר על ידי חכמת הטבע שיניקתה מבחינת לשון ארמי כ"ל שעל ידי זה אין יכולין לקבל ברכה ח"ו כשמתבר חכמת הטבע כנ"ל אבל לא היה להם כוח לגמור מחשבתם הרעה ח"ו כי באמת ישראל היה להם אמונה גדולה בה' ובמשה. ואותו הדור גילה הרצון בעולם שהכל ברצונו יתברך לבד. כי עיניהם הרואות את כל מעה ה' הגדול אשר עשה את כל האותות והמופתים אשר עשה משה לעיני כל ישראל כי משה הוא בחינת רעוא דרעוין כי שם נסתלק משה. ועל כן היה לו כוח לקשר כל הרצונות לבחינת שורש הרצון ולא היה כוח לבלעם לקלל ח"ו. רק אדרבה. נתהפך הקללה לברכה על ידי גודל התגלות הרצון שהיה אז בדורו של משה כנ"ל.

אות ו

נמצא שתרגום הוא בחינת עץ הדעת טוב ורע שמשם עיקר יניקת מצח הנחש שורש חכמת הטבע. ועל כן אין מלאכי השרת נזקקין ללשון ארמי מחמת שם עיקר בחינת הבחירה והם אין להם בחירה כי נקראים עומדים. ועל כן התרגום שהוא בחינת עץ הדעת ששם עיקר בחינת הבחירה אין מלאכי השרת נזקקין. כי הם אין להם בחירה ואינם רוצים להזדקק כלל לבחינת הבחירה שהיא בחינת תרגום כנ"ל. כי עיקר התגלות הקדושה שהוא התגלות הרצון הוא רק על ידי לשון הקודש כי לשון הקודש הוא קורא ומגלה את הרצון בבחינת מקרא קודש שבחינת קדש קורא ומגלה את הרצון. וזה בחינת לשון קדש כי בכל מקום שיש קדושה הוא קורא ומגלה את הרצון בחינת מקרא קדש כנ"ל. כי עיקר הקריאה דהיינו לקרות ולגלות את הרצון הוא על ידי הדיבור כי הדיבור של קדושה קורא ומגלה את הרצון. ועיקר שלימות. הדיבור שבקדושה הוא בחינת לשון הקדש. ועל כן כל הברכות והקדושות ושירות ותשבחות כולם נתקנו בלשון הקדש. כי כל הברכות והקדושות כולם הם בחינת התגלות הרצון ועל כן נתקנו בלשון הקדש. כי עיקר התגלות הרצון הוא על ידי לשון הקדש שהוא עיקר שלימות שקורא ומגלה את הרצון כנ"ל. כי לשו הקדש שהוא שלימות הדיבור הוא בבחינת זקן שבקדושה דהיינו שמוסיפין חכמה ודעת בכל יום ויום. ועל ידי שלימות הדעת נשלם הדיבור כי הדיבור הוא התגלות הדעת. וכל מה שנשלם הדעת יותר על ידי הזקנים שבקדושה שמוסיפין קדושה ודעת בכל יום נשלם הדיבור ביותר. כי הדיבור הוא התגלות הדעת כמו שכתוב מפיו דעת ותבונה. ושלימות הדיבור הוא לשון הקדש. כי כל לשונות העמים הם חסרים ונקראים לשון עלגים ואין שלימות כי אם ללשון הקדש. נמצא שלשון הקדש שהוא עיקר שלימות הדיור יניקתו מזקני הדור שבקדושה כנ"ל.

אות ז

כי אין זקנה ושיבה פחותה משבעים. ושבעים שנה הם בחינת שבעים פנים לתורה כמו שאמר. רבינו ז"ל במקום אחר . וכנגד שבעים פנים לתורה שהם שבעים אנפין נהירין יש שבעים אנפין חשוכים שהם שבעים אומות שבעים לשונות שהם חכמי הטבע. ועל כן עיקר יניקתן מפגם זקני הדור כשאין בהם שלימות ואין זוכין כל זמן שמזקינים לבחינת שבעם פנים לתורה שזה עיקר בחינת הזקנה. אזי על ידי זה מתגבר בחינת שבעים לשונות שהם כנגד שבעים פנים הנ"ל. ולשון הקדש שהוא ההיפך משבעים לשונות העמים הוא בבחינת שבעים פנים לתורה. כי התורה ניתנה בלשון הקדש וכל השבעים פנים שבעים אנפין נהירין כלולין בלשון הקדש. נמצא שלשון הקדש הוא בבחינת זקני הדור שיש בהם שלימות שמוסיפין דעת בכל יום שהם בבחינת שבעים פנים לתורה, שזה בחינת לשון הקדש שהוא בחינת שלימות הדיבור שלימות הדעת כנ"ל. וזה בחינת ימים ידברו ורוב שנים יודיעו חכמה, כי כל מה שמוסיפין ימים נשלם הדיבור יותר שהוא בחינת לשון הקדש על ידי שמוסיפין חכמה בכל יום ויום שמזקינים יותר. וזהו ימים ידברו ורוב. שנים יודיעו חכמה, כשזוכין ברוב שנים לידיעת חכמה אזי הימים ידברו. כי על ידי החכמה נשלם הדיבור ביותר כנ"ל שהוא בחינת לשון הקדש כנ"ל. נמצא שלשון הקדש יניקתו מזקני הדור שבקדושה שעל ידי זה עיקר התגלות הרצון. ועל כן כל הקדושות והברכות וכו' שכולם הם בחינת התגלות הרצון כולם הם בלשון הקדש כי עיקר התגלות הרצון הוא על ידי לשון הקדש כנ"ל. אבל הקדיש שהוא קדושה גבוה מאד למעלה מכל הקדושות כמו שכתוב בזוהר הקדוש והוא מתבר כל שלשלאין דפרזלא, דהיינו שעולים לשורש הרצון ומקשרין כל הרצונות לשם עד שמתגבר התגלות הרצון מאד עד שנתהפך חכמת הטבע להתגלות הרצון. וזה בחינת קדיש בלשון תרגום, כי עכשיו קוראין ומגלין את הרצון על ידי תרגום דייקא. כי אנו מהפכין על ידי קדושה זו הרוגז לרצון דהיטינו חכמת הטבע שיניקתה מלשון תרגום מתהפך וקרוא ומגלה את הרצון, ומניה וביה אבא ליזיל בי' נרגא שזה עיקר שלימות התגלות הרצון כמובן במאמר הנ"ל. דהיינו שלשו. תרגום דייקא שדרך שם יניקתם של חכמי הטבע על ידו דייקא יתגלה הרצו ואז נכנע חכמת הטבע לגמרי. ועל כן הקדיש בלשון תרגום מתבר כל שלשאלאין דפרזלא כי כולם מתבטלין לגמרי על ידי שהתרגום בעצמו מגלה את הרצון וכו' כנ"ל.

אות ח

ועל כן הקדיש הוא בחינת העמוד שבין עולם לעולם, שדרך בו עולים מעולם לעולם. כי עיקר עליית העולמות מעולם לעולם הוא רק על ידי בחינת רצון שברצונות שהוא בחינת המדריגה העליונה תכלית המעלה שבאותו העולם שנמשך מעולם הגבוה יותר. ועיקר העליה מדרגא לדרגא ומעולם לעולם העיקר הוא על ידי שלימות הרצון כשזוכין לבטל הכל עד שבאים לשלימות הרצון בחינת רצון שברצונות אז עולים לעולם גבוה יותר, כי משם נמשך בחינה זו בזה העולם כמובן בכוונות. ועל כן הקדיש שמתקשרים על ידו לבחינת שורש הרצון רצון שברצונות עד שנתהפך הכל לרצון. ואפילו חכמת הטבע שיניקתה מבחינת לשון תרגום נתהפך הכל לבחינת רצון. על כן על ידי זה עולים מעולם לעולם. כי. עיקר העליה על ידי בחינת שורש הרצון כנ"ל.

אות ט

וזה בחינת ברכו שאומרים בין ישתבח ליוצר. כי ברכה מסטרא דכהני. בחינת כה תברכו. ועל ידי פסוקי דזמרה שעל ידי זה מעלין את היראה. ואזי נמשך חסד בבחינת והנה פרח מטה אהרן לבית לוי. כמו שכתב רבינו ז"ל שם במאמר הנ"ל. ועל כן על ידי זה זוכין לבחינת ברכה שהוא בחינת כהן כנ"ל. וזה בחינת ברכו בחינת ברכה בחינת ואתם כהני ה' תקראו כנ"ל.

אות י

וזה בחינת אקדמות שאומרים בשבועות שהוא שבח גדול ונורא מאד. ונתתקן בלשון תרגום דייקא. כי שבועות הוא בחינת זקן שבקדושה בחינת שורש הרצון הנ"ל כמו שאמר רבינו ז"ל במאמר הנ"ל שנאמר בשבועות. כי בשבועות נתגלה השם יתברך כזקן מלא רחמים. ועל כן אז יש לנו כוח לשבר חכמת הטבע ולהפכה לרצון על ידי התגברות התגלות הרצון שמתגלה אז וכו' כנ"ל. ועל כן אז אומרים שבח גדול ונורא שהוא אקדמות בלשון תרגום דייקא. שזה עיקר שלימות התגלות הרצון כשלשון. תרגום נכלל בקדושה. ולשון תרגום דייקא שמשם יניקתם מגלה ומפרסם את הרצון כנ"ל. ומיני' ובי' בא ליזיל בי' נרגא. וזה עיקר שלימות התגלות הרצון שמתגלה בשבועות שאז נתגלה שורש הרצון כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן.

אות יא

ועל כן צריכין ליתן צדקה קודם התפלה. כדי לזכות לבחינת עת רצון בשעת התפלה כי עיקר התגלות מצח הרצון שהוא בחינת עת רצון הוא על ידי הצדקה כמבואר במאמר הנ"ל. וכבר מובא זה בהלכות תפלת המנחה.

נעתק מהדף דלהלן אך שם זה הועתק בטעות במקום אחר בהלכות ברכות השחר הלכה א' לקראת סוף העמוד
http://breslev.eip.co.il/?key=2838