ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות תפילת המנחה

הלכות תפלת המנחה א

אות א

לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו'. ואיתא בשלחן ערוך דעות שדיקא סמוך למנחה גזרו עין שם:

והנראה לעניות דעתי כי תפלת המנחה היא בחינת התעוררות השנה, כי בכל היום האדם טרוד בעסקיו במשא ומתן שלו. והמשא ומתן הוא בחינת שנה, ועל כן תקנו תפלת המנחה להזכיר את האדם שיזכר בה' יתברך ויתעורר משנתו הינו מהמשא ומתן שהוא בחינת שנה. ועל כן תפלת המנחה היא בחינת ראש השנה. כי ראש השנה היא בחינת התעוררות השנה שהיא המשא ומתן. כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה כל זה במאמר אשרי העם (בסימן לה) עין שם. כי יצחק תקן תפלת המנחה , וראש השנה הוא פחד יצחק . ועל כן נקראת התפלה על שם המנחה, כי מנחה היא קרבן עני שהוא בחינת דינים, כי אז דינים שורין בחינת ראש השנה בחינת פחד יצחק. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה. כי בקשת ותפלת אליהו היה שהיה רוצה לגלות האמונה בעולם לידע כי ה' הוא האלקים כמו שמבאר שם. ועל כן לא נענה אלא בתפלת המנחה, כי מנחה מועיל לאמונה על פסוק מה שמבאר לעיל שמנחה היא בחינת התעוררות השנה. ועל ידי זה נתחדש האמונה כמו שכתב רבנו שם. כי בשעת המשא ומתן הנשמה באה בתוך האמונה בחינת משא ומתן באמונה ונתחדשה שם. ואחר כך כשנתעוררין מהשנה נתחדש המח באמונה יתרה. נמצא שמנחה שהיא בחינת התעוררות השנה על ידי זה זוכין לאמונה כנ"ל. ועל כן אליהו זכה אז לגלות אמונה בעולם כמו שכתוב שם ה' הוא האלקים. ומחמת שהאמונה היא בחינת זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וכו' והחיצונים יונקים ממנה, על כן צריך לזהר בה מאד. כי צריך זהירות והתגברות שלא ישאר שקוע שם חס ושלום שלא יתגברו עליו, מאחר שהם יונקים משם. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, כי אז צריכין זהירות ביותר כנ"ל. ועל כן תקנו סמוך למנחה דוקא שלא להתחיל בשום מלאכה ואכילה סמוך לה פן ישכח להתפלל. כי אז דיקא חששו לזה מאחר שאז דינים שורין. כי החיצונים יונקים מהאמונה כנ"ל. ועל כן גזרו אז גזרות אלו פן ישכח, כי אז צריך זהירות יתרה שלא יתגברו עליו כנ"ל:

תפלת המנחה ב

אות א

על פי המאמר וביום הבכורים של רב יהודא הנדואה משתעי בלקוטי תנינא סימן ד עין שם היטב כל המאמר. והיוצא משם בקצור שעל ידי הצדקה מתקנין הפגם של זקני הדור שאינם כראוי. ואזי נכנע מצח הנחש דהינו שרש חכמת הטבע שיניקתו משם. ואזי נשמע קול הקריאה של יום טוב שהיא התגלות הרצון, על ידי שמקשרין לשרש הרצון שהוא מצח הרצון שהיא בחינת הסתלקות משה וכו'. כי נכנע קול שאגות החיות רעות שהם חכמי הטבע וכו' עין שם היטב. ועל ידי התגלות הרצון נעשה יראה. ועל ידי יראה נשפע החסד, ואזי אין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק, כי נתקיים העולם בחסדו ואזי נתקיים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' עין שם:

וזה בחינת התפלה. כי התפלה היא התגלות הרצון, כי על ידי התפלה שאנו מתפללין אליו יתברך מתגלה שהכל ברצונו יתברך. ונכנע חכמת הטבע, כי התפלה משנה הטבע. כי הטבע מחיב כך והתפלה משנה הטבע כמבאר בדברי רבנו נרו יאיר כמה פעמים . נמצא שהתפלה היא בחינת התגלות הרצון בחינת יום טוב. ועל כן תקנו שלש תפלות ביום כנגד שלשה רגלים שהם התגלות הרצון, כי התפלה היא גם כן התגלות הרצון כנ"ל. כי ידוע ששלשה רגלים פסח שבועות סכות הם כנגד שלשה אבות אברהם יצחק ויעקב. וכן שלש תפלות הם גם כן כנגד שלשה אבות, כי אברהם תקן שחרית יצחק תקן מנחה וכו'. כי שלש התפלות הם בבחינת שלשה רגלים שהם התגלות הרצון כנ"ל. ועל כן עקר התפלה כשיש עת רצון, כמו שכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון. כי עת רצון הוא בחינת התגלות מצח הרצון כמובא . ואזי יש כח להתפלה, והתפלה מקבלת על ידי התגלות מצח הרצון שרש הרצון. כי עקר בלבול התפלה ומחשבות זרות שבתפלה, הם באים מחיות רעות שהם כנגד חיות קדושות, שהם אריה שור נשר שהם בחינת שלש תפלות כמובא . וכנגדם כלב חמור נץ, שהם חיות רעות הדורסים וטורפים שהם כנגד שלש תפלות שמבלבלין את התפלה במחשבות זרות. ואלו המחשבות זרות שהם בחינת חיות רעות הנ"ל הם החיות רעות המבארין במאמר הנ"ל שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון כמבאר שם עין שם. כי עקר המחשבות זרות שבתפלה הם על ידי קלקול האמונה כמבאר היטב בדברי רבנו נרו יאיר . נמצא שמחשבות זרות נמשכין רק מן החיות רעות שהם חכמי הטבע שכופרין ברצון שזהו הפך התפלה. כי עקר התפלה על ידי אמונה שמאמין שהכל ברצונו כנ"ל, ומחשבות זרות שהם כנגד התפלה הם על ידי החיות רעות חכמי הטבע כנ"ל, שהם כנגד האמונה וכופרין ברצון כנ"ל. נמצא, שהכל בחינה אחת דהינו חיות רעות מחשבות זרות שבתפלה הם הם החיות רעות המבארין במאמר הנ"ל שהם חכמי הטבע כנ"ל. אבל כשנתגלה שרש הרצון מצח הרצון ואז נכנעין חיות רעות חכמי הטבע כמבאר שם, ועל כן אז הוא עת רצון ונתקבלין אז כל התפלות והבקשות, על ידי שהתפלות הם אז כראוי בלי תערבת מחשבות זרות הפוגמים בתפלה. כי זה ידוע שכשהתפלה זכה בלי מחשבות זרות אזי נתקבלת בודאי ועולה לרצון לפניו יתברך:

אף-על-פי שגם תפלת הצדיק שהיא זכה לגמרי. לפעמים אין נעשה בקשתו כמו שאיתא בזהר הקדוש זמנין דשמע וזמנין דלא שמע אף על פי כן תפלת הצדיק עושה רשם בודאי ומקבלת לרצון בודאי. רק שאף על פי כן אין ה' יתברך עושה בקשתו. ובאמת אין אנו מבינים דרכי ה':

ועל-כן עקר התפלה לכון העת רצון, דהינו כשנתגלה מצח הרצון. ואז נכנעין החיות רעות חכמי הטבע ונכנעין מחשבות זרות שבתפלה ואז התפלה צחה ונקיה וזכה בשלמות ואז היא מקבלת לרצון לפניו כנ"ל. וזהו שאמר רבי חנינא בן דוסא אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקבל ואם לאו יודע אני שהוא מטרף. מטרף דיקא, בחינת חיות רעות הדורסים וטורפים שהם מתגברים כנגד התפלה כנ"ל. וכמו שפרש רש"י מטרף לשון טורפין תפלתו בפניו. כי רבי חנינא בן דוסא היה מבין בתפלתו שהיתה זכה בודאי בלי שום תערבת מחשבות זרות. ועל כן בעת שהיה מרגיש שיש התגברות חיות רעות מחשבות זרות, וזה היה יודע על ידי שלא היתה תפלתו שגורה בפיו והדברים מרצים ונאמרים מפיו כסדר כמו שפרש רש"י שם. אבל כשיש איזה בלבול אין התפלה שגורה בפה. ועל כן היה רבי חנינא בן דוסא מבין כשלא היתה תפלתו שגורה בפיו כראוי שבודאי יש התגברות החיות רעות חס ושלום שהם כנגד התפלה. כי גם הצדיק הגדול יש לו מלחמה בתפלתו לפי בחינתו בדקות גדול. וזהו אם שגורה תפלתי בפי ואין לי שום עכוב ומניעה בהתפלה, וזה מורה שמתגלה מצח הרצון ונכנעין חיות רעות שהם כנגד התפלה, אזי יודע אני שהוא מקבל. כי כשנתגלה מצח הרצון אזי היא עת רצון, ואזי התפלה מקבלת. ואם לאו, שאין התפלה שגורה בפיו, זה מורה שאין עת רצון חס ושלום, ומתגברים חיות רעות הדורסים וטורפים. וזהו יודע אני שהוא מטרף, מטרף דיקא כנ"ל. ועל כן צריכין לתן צדקה קדם התפלה, כדי להכניע מצח הנחש, שהוא כנגד מצח הרצון. ואזי נתגלה מצח הרצון, ואז הוא עת רצון, ואז התפלה מקבלת. כמו שכתוב ואני תפלתי לך ה' עת רצון כנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על חסידים הראשונים שהיו שוהין שעה אחת קדם שמתפללין ושעה אחת בתפלתם וכו' והקשו מלאכתן מתי נעשית וכו'. ותרצו מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת. הינו על פי המאמר הנ"ל. פרוש כי על ידי שהיו חסידים והיו שוהין כל כך בתפלתם כדי להתפלל כראוי, ועל ידי זה בעצמו מלאכתן מתברכת מאליה ואין צריכין לעשות שום מלאכה ועסק. כי התפלה היא התגלות הרצון, ועל ידי התגלות הרצון נעשה יראה, ועל ידי היראה נשפע חסד. ואז אין צריכין לעשות שום עסק, כי נתקים ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו' כמבאר שם עין שם. נמצא שאלו החסידים על ידי זה בעצמו שהיו מתפללים כראוי, על ידי זה בעצמו מלאכתן מתברכת מאליה. כי אין צריכין לעשות שום מלאכה, כי נתקים ועמדו זרים וכו' כנ"ל. ועל כן התפלה נקראת יראה, כי על ידי התפלה שהיא התגלות הרצון נעשה יראה:

אות ב

והנה היוצא לנו שהאדם צריך לכון בתפלתו שיוכל לעורר ולגלות מצח הרצון שרש הרצון כדי שיהיה עת רצון שתתקבל תפלתו. כי על ידי התגלות שרש הרצון, על ידי זה יוכל לכון בתפלתו ולהתגבר על החיות רעות שהם בחינת חכמי הטבע הכופרים ברצון שמהם באים מחשבות זרות כנ"ל. וביותר צריך לזהר ולהתגבר בתפלת המנחה, כי בשעתא דמנחה דינא תקיפא שלטא, ומהשתלשלות הדינים משם אחיזת הסטרא אחרא כמובא . ועל כן אלו החיות רעות חכמי הטבע הנ"ל שהם מן הסטרא אחרא מתגברים ביותר חס ושלום בעת שליטת הדינים חס ושלום, דהינו במנחה, כי משם אחיזתם כנ"ל. כי אלו החיות רעות חכמי הטבע שכופרים ברצון הם בבחינת רגז שהוא הפך הרצון. בחינת קצר ימים שבע רגז, כמבאר היטב במאמר הנ"ל עין שם. כי הם בחינת רגז, כי אחיזתם מרגז ודינים חס ושלום כנ"ל. ועל כן נקראים בשם חיות רעות הדורסים וטורפים על ידי התגברות הרגז שבהם. נמצא שבמנחה שאז דינא תקיפא שלטא, אז צריך התגברות יותר נגד החיות רעות כנ"ל שהם חכמי הטבע שהם בחינת רגז כנ"ל. גם עקר יניקת החיות רעות הוא ממצח הנחש שהוא שרש חכמת הטבע כמבאר שם. ומצח הנחש יונק מזקני הדור ממאריכי ימים שבדור כשאינם כתקונו, דהינו כשאינם מוסיפים קדשה ודעת בכל יום ויום שהם מזקינים. כי האדם צריך להוסיף קדשה ודעת בכל יום ויום שבא אחר כך. ומי שפוגם ימיו שהוא מאריך ומזקין, מאלו זקני הדור יונק מצח הנחש כמבאר שם היטב:

וכאשר נסתכל נמצא שעקר יניקת מצח הנחש שיונק מזקני הדור הוא עקר בשעת מנחה שהיא לעת פנות היום, ואז היום עולה למעלה. ומי שהוסיף קדשה ודעת באותו היום אשרי לו. אבל כשעולה למעלה היום של המאריכי ימים הנזכרים לעיל שאינם כראוי שלא הוסיפו קדשה ודעת באותו היום ופגמו את היום, מזה מתגבר מצח הנחש חס ושלום שהוא בחינת רגז. נמצא שעקר יניקת מצח הנחש מזקני הדור הנ"ל הוא במנחה שאז פנה היום שלהם בחשך ופגם בלי קדשה ומזה הוא יניקתם כנ"ל. ואפשר מחמת זה בעצמו דינא תקיפא שלטא במנחה. מחמת שאז היום פנה, ואזי עולין כמה ימים פגומים של זקני הדור הנ"ל ומזה מתגברים דינים חס ושלום. הינו שיונק מצח הנחש מאלו הימים פגומים כנ"ל שהוא בחינת רגז הפך הרצון כנ"ל. ועל כן במנחה שליטת הדינים בחינת רגז. על כן צריכין להתגבר ביותר בתפלת המנחה לכון בה מאד, להתגבר על החיות רעות הנזכרות לעיל שמתגברין אז כנזכר לעיל. והעקר לראות לעורר ולגלות אז דיקא בחינת מצח הרצון שהוא בחינת עת רצון. כי עקר התגלות מצח הרצון עת רצון הוא במנחה של שבת שאז היתה הסתלקות משה כמובא . ועל כן צריכין גם בחל במנחה להמשיך קדשה של שבת לימי החל לעורר ולגלות במנחה דיקא של חל את העת רצון כמו בשבת. כדי להמתיק הדין הקשה בחינת הרגז שמתעורר במנחה כנ"ל. ומניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא. דהינו שבמנחה דיקא שאז מתעורר דין קשה ורגז חס ושלום, אז דוקא נמתק הדין והרגז על ידי העת רצון שממשיכין משבת לימי החל כנ"ל. אך לזה צריכין צדקה כדי להכניע מצח הנחש. כמבאר היטב במאמר הנ"ל. ועתה נכון ומתקן מאד תמיהת הפוסקים שתמהו למה קראו תפלה זו דיקא בשם מנחה הלא גם בבקר הקריבו מנחה, כמובא במגן אברהם (סימן רלב). והשתא ניחא שפיר כי בודאי ראוי ויפה לקרות תפלה זו בשם מנחה, על פי דברי רבנו זכרונו לברכה במאמר הנ"ל. כי עקר תקון תפלה זו הוא על ידי צדקה, שעל ידה נתתקן פגם זקני הדור. ואזי נכנע מצח הנחש שיניקתו משם. ואזי נתגלה הרצון כנ"ל. ועל כן נקראת בשם מנחה שהיא בחינת צדקה, בחינת מגישי מנחה בצדקה. כמו שכתב רבנו שם עין שם כי ביותר צריכין לצדקה בשעת תפלה זו כנ"ל:

אות ג

וזה שהביא שם רבנו זכרונו לברכה מה שאמר יעקב לעשו ולקחת מנחתי מידי וכו' עין שם. כי עשו הוא זהמת הנחש, בחינת מצח הנחש הנזכר לעיל. והוא כנגד יעקב שהוא בחינת רצון בחינת פנים כמו שכתוב מבקשי פניך יעקב סלה. ופנים הוא בחינת רצון כמו שכתוב ישא ה' פניו אליך וכמו שכתב רבנו במאמר הנ"ל. ועקר יניקת עשו הוא מיצחק שהוא בחינת תפלת המנחה, כי יצחק תקן מנחה. כי אחיזת מצח הנחש הוא מבחינת מנחה שהוא בחינת דינים כנ"ל. והתגברותו חס ושלום כשיש זקני הדור שאינם כתקונו. שעל ידי זה מתעורר הדין של מנחה שהוא בחינת יצחק הנ"ל. כי אף על פי שיצחק הוא בחינת דין שבקדשה, אף על פי כן זה מבאר שכשיש פגם חס ושלום מתעורר הדין שבקדשה. ומשם מתגברין שאר הדינים, כי כלם נאחזים ומקבלין מדין שבקדשה. וזה בחינת ויהי כי זקן יצחק , הינו כשמתעורר חס ושלום הדין של יצחק על ידי זקני הדור הנזכרים לעיל שזה בחינת התעוררות הדינים של מנחה כנ"ל, אזי ויקרא לעשו וכו'. הינו שאזי חס ושלום מחיב הדין הקדוש לתן יניקה לעשו שהוא מצח הנחש מפגם זקני הדור הנזכרים לעיל. כי יניקת מצח הנחש מזקני הדור כנ"ל, אך ה' יתברך ברחמיו מודיע זאת ליעקב שהוא הצדיק שהוא בחינת רצון כנ"ל, ומזרזו שיקדים לפיס הדין על ידי הצדקה שיתן לאכל לעניים שבהם נאחזים הדינים כמובא . ומי שנותן להם צדקה ומאכילן בזה מפיס הדין. וזהו שמזרזת השכינה בחינת רבקה את יעקב לילך אל הצאן שהם צאן קדשים, דהינו ישראל קדושים, ולקח מהם שני גדיי עזים לעשות אותם מטעמים ליצחק שהוא בחינת הדין דהינו לקבל מהם צדקה לתן לעניים שהם מאנין תבירין שנאחזין בהם הדינים. שעל ידי הצדקה שנותנין להם מפיסין הדין של יצחק. ואזי על ידי הצדקה נכנע מצח הנחש שיניקתו מזקני הדור כנ"ל. וזה שהתמיה יצחק כשאמר לו יעקב כי הקרה ה' אלקיך לפני ותמה ואמר הקל קול יעקב וכו'. כי בודאי היה פלא גדול בעיני יצחק, כי עשו היה רוצה עתה לינק ולהתגבר חס ושלום כנגד הרצון. כי הוא בחינת מצח הנחש שהוא חכמת הטבע כנ"ל. ועכשו הוא שומע ההפך ממש, דהינו כי הקרה ה' אלקיך וכו', שתולה כל הסבות והמארעות בה' יתברך. על כן אמר שבודאי הוא קול יעקב, שהוא בחינת רצון, שמאמין שהכל רק על ידי רצון ה' יתברך, ואין שום מקרה וסבה על פי טבע חס ושלום. ועל כן מאחר שנמתק הדין של יצחק ונתגבר יעקב שהוא בחינת רצון, אזי קבל הברכות. וזהו שברכו ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' , הינו שברכו שיהיה שופע עלינו חסדו הגדול עד שלא נצטרך לשום עסק ומלאכה. וזה יעבדוך עמים בחינת ועמדו זרים ורעו צאנכם וכו'. כי על ידי שנכנע מצח הנחש בחינת עשו ונתגלה הרצון, על ידי זה נשפע החסד, ואז נתקים ועמדו זרים וכו'. שזהו בחינת ויתן לך האלקים מטל השמים וכו' ורב דגן ותירש, הינו רב השפעת החסד בלי מעשה ידינו כלל, רק יעבדוך עמים וכו' כנ"ל. ומה שהזכיר אלקים ויתן לך האלקים. כי החסד צריך לקבל על ידי היראה שנעשה על ידי הרצון כמבאר שם. ואלקים בחינת יראה כמו שכתוב את האלקים אני ירא:

אות ד

ועל-כן אחר כך כשבא יעקב כנגד עשו אמר לו ולקחת מנחתי וכו', רמז לו שהוא נותן בחינת צדקה בחינת ונוגשיך צדקה שהיא בחינת מנחה כמבאר כל זה במאמר הנ"ל עין שם. וכל זה היה לתקן ולהכניע יניקת עשו שיונק מבחינת מנחה בחינת יצחק כנ"ל. על כן הוא נותן בחינת צדקה לתקן זאת כנ"ל:

אות ה

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא במנחה שנאמר וכו'. כי אליהו רצה אז להכניע עובדי עבודה זרה שבימיו. ועקר העבודה זרה שלהם היתה עבודת כוכבים ומזלות. כי תלו הכל במערכת השמים, על כן היו עובדים עבודתם להמשיך כחותם למטה. נמצא שאליהו היה צריך להכניע חכמת הטבע שתולה כל הסבות במערכת השמים. ולגלות כי ה' הוא האלקים, שכל הסבות על ידי רצונו יתברך לבד. ועל כן אלו שעמדו כנגד אליהו היו מתגברים ומתחזקים עד עלות המנחה, כי סברו שעל ידי מנחה יהיה להם יניקה והתגברות חס ושלום כנ"ל. אך אליהו היה ממתיק הדין של מנחה. ועל כן התגבר עליהם דיקא במנחה. כי כשממתיקין הדין של מנחה נעשה אז בחינת עת רצון כנ"ל. ועל כן ויהי כעלות המנחה אז דיקא ויגש אליהו וכו' . והתפלל וגלה הרצון על ידי האות והמופת הגדול שעשה אז. ואז ענו ואמרו כלם ה' הוא האלקים וכו', שהכל על ידי ה' יתברך לבד על ידי רצונו יתברך. כי ה' הוא האלקים השליט ומושל ומנהיג הכל ברצונו. וכל זה היה עושה אליהו במנחה דיקא על ידי שהיה יכל להמתיק הדין של מנחה להפכו לעת רצון כמו בשבת. וזה נעשה על ידי הצדקה שהיא בחינת ואת הערבים צויתי לכלכלך כמבאר היטב שם. ואליהו שזכה לבחינה זו, כי באליהו נאמר פסוק זה ואת הערבים צויתי לכלכלך סמוך לאותו מעשה הנ"ל. כי אחר מעשה זו שהיה נסתר והעורבים כלכלוהו הלך להראות אל אחאב, ואז הכניע עובדי הבעל הנזכרים לעיל. על כן היה כח באליהו להמתיק הדין של מנחה להפכו לרצון כנ"ל, על ידי בחינת ואת הערבים צויתי וכו'. כי מניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא . ומאחר שזכה להפך את אכזריות העורב לרחמים לכלכל אותו, על ידי זה היה בו כח גם כן להמתיק הדין של מנחה להפכו לרצון עד שהכל הודו ואמרו ה' הוא האלקים כנ"ל:

תפלת המנחה ג

אות א

זמן מנחה אחר שש שעות על פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי (סימן סו), שיש בחינת חרון אף, וצריך להמתיק ולברר העשן של החרון אף שיהיה נעשה ממנו בחינת רוח אוירי, והוא בחינת רוחו של משיח. וקדם שבא לבחינת הידים הוא בחינת קדם ההויה, ועקר ההויה כשבא בחינת הרוח לתוך בחינת הידים. ובתחלה שתי הידים אחד, ואז הוא בחינת קדם הבריאה. וצריך להוציא מכח אל הפעל לפתח ולחתך בחינת הידים שיהיה יד ימין ויד שמאל. וזה בחינת הבריאה, בחינת מוציא מכח אל הפעל. והם בחינת שתי הרוחות בחינת פי שנים הנזכרים לעיל, רוח דלעלא ורוח דלתתא. בחינת שני יודין יוד בראש ויוד בסוף שבשני השמות 'יאקדונקי', ובאמצע שש אותיות בחינת פתח, בחינת פותח את ידיך יודיך. שעל ידי הוא"ו בחינת הפתח נפתחין ונחתכין הידים בחינת היודין הנ"ל. ואז הוא בחינת הבריאה. בחינת מוציא מכח אל הפעל וכו' עין שם כל זה היטב:

וזהו בחינת סדר היום. כי בלילה בחשך בנפל תרדמה על אנשים ומארי דדינין אתערו, זהו בחינת חרון אף. וצריך לברר החרון אף דהינו העשן בבחינת עלה עשן באפו. וזה נעשה על ידי בחינת עשן הקרבנות שהיה עולה בלילה להכניע ולבסם כל מארי דינין כמובא . הינו לברר ולתקן עשן החרון אף הנ"ל על ידי עשן הקרבנות. ועל כן היה העשן יוצא לצפון כמובא , ששם כל בעלי הדין והכעס. כמו שכתוב (ירמיה א) מצפון תפתח הרעה, בחינת כעס כמו שכתוב (קהלת יא) והסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך. ועל ידי זה נמשך שפע פרנסה בבחינת (איוב לז) מצפון זהב יאתה, כי כשנמתק הכעס שבבחינת סטרא דצפון, נמשך משם עשירות ופרנסה. וכמו שכתב רבנו שם במאמר הנ"ל עין שם היטב. ואזי נתתקן ונתברר העשן של החרון אף ונעשה ממנו רוח אוירי דקדשה, בחינת רוחו של משיח כנ"ל. וזהו בחינת רוח צפון המנשבת בכנור של דוד בחצות. שזהו בחינת התגלות מלכות משיח, שהיא מלכות דוד שנתגלה בחצות כמובא . ועל כן הוא רוח צפונית. כי נתגלה מצפון דיקא מהתבררות העשן והכעס שבצפון כנ"ל. אך בחצות הוא התחלת ההתגלות בחינת רוחו של משיח. אבל עדין הוא לילה וחשך כי עדין לא בא לבחינת ההויה לבחינת הידים עד אור היום, שאז נתגלה הרוח הנ"ל בבחינת הידים שהם בחינת יהי אור ויהי אור יד ימין ויד שמאל. כי בתחלה נאמר (בראשית א) והארץ היתה תהו ובהו וחשך, זה בחינת כעס ודין בחינת חרון אף הנ"ל. ומשם דיקא נתברר רוחו של משיח, וזה בחינת ורוח אלקים מרחפת וכו' דא רוחו של משיח (זהר הקדוש ויחי דף רמ). שנמשך מהתבררות החשך והעשן הנ"ל. ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור , זה בחינת שתי הידים כמובא . הינו שנמשך זה הרוח לתוך בחינת הידים. ואז עקר ההויה בחינת יהי אור. וזהו וירא אלקים את האור כי טוב ועמד וגנזו לעתיד לבא , כי לא יתגלה זה האור עד ביאת המשיח ועולם הבא, כי זה האור הוא בחינת רוחו של משיח כנ"ל. וזהו ויבדל אלקים בין האור ובין החשך ויקרא אלקים לאור יום וכו' . זהו בחינת שאחר כך הוציא מכח אל הפעל ונתגלין בחינת שתי הרוחות שהם בחינת שתי היודין תחלת המחשבה וסוף המעשה. שהם בחינת יום ולילה כידוע . ומתחלה היו מערבין כי בתחלה הם אחד, ואחר כך נבדלין ונפתחין כנ"ל. עין בהמאמר הנ"ל היטב. ואזי הוא עקר הבריאה כנ"ל. ואזי נאמר ויהי ערב ויהי בקר וכו'. כי אזי הוא עקר התחלת הבריאה (ונתגלין הימים) [והתגלות הידים] על ידי בחינת ויבדל. דהינו שהוציא מכח אל הפעל כנ"ל. נמצא שבאור היום שאזי הוא בחינת יהי אור ויהי אור אז נתגלה בחינת רוחו של משיח בבחינת הידים כנ"ל. ועל כן מניחין אז תפלין ששם נתגלה מלכות משיח בבחינת קשר של תפלין כמובא . וזה בחינת תפלין של ראש ושל יד שהם בחינת ימין ושמאל בחינת הידים שתי היודין הנזכרים לעיל. ועקר התפלין בשעת קריאת שמע ותפלה. כי קריאת שמע היא ד דאחד שהוא בחינת מלכות משיח וגם תפלה היא גם כן בחינת מלכות משיח כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בסימן ב) כי עקר כלי זין של משיח היא התפלה. והנה באור היום בשחרית כל זמן שאין מתחיל להתגלות בחינת הלילה שהיא בחינת סוף המעשה בחינת יוד בסוף. עדין היא בחינת קדם שמוציאין מכח אל הפעל. וצריכין להוציא מכח אל הפעל לגלות בחינת הלילה. וזהו בחינת תפלת המנחה אחר חצות, ונמשכת כל שש שעות אחרונות, כי אחר חצות משינטו צללי ערב צריכין לגלות בחינת הלילה בבחינת מוציא מכח אל הפעל בבחינת התפתחות הידים כנ"ל. וזהו תפלת המנחה שהיא באמצע היום בין שחרית לערבית בין יום ללילה, בין בחינת שתי היודין הנזכרים לעיל. והיא בבחינת פתח שהיא בחינת שש אותיות שבין שתי היודין כנ"ל. ועל כן זמנה כל שש שעות, כי על ידי תפלת המנחה מוציאין מכח אל הפעל. ונתגלה בחינת יום ולילה בחינת שתי היודין הנ"ל. ועל כן אז דינא תקיפא שלטא , כי עקר התעוררות הדינים היא בשעת שמוציאין מכח אל הפעל שאז הם מקטרגין. כמו בשעת הבריאה שאמרו מה אנוש וכו'. וגם מתעוררין לינק גם כן חס ושלום מן הקדשה מאחר שהקדשה נשתלשלה ונמשכת למטה כידוע . וזה בחינת מה שכתב שם רבנו במאמר הנ"ל שאחיזת הסטרא אחרא מנפילת חתוך ופתיחות הידים הנ"ל, בבחינת והמה מידך נגזרו עין שם. הינו שאחיזתם מבחינת פתח הנ"ל מבחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל. ועל כן מתעוררים בשעת מנחה כנ"ל ועל כן אין קריאת שמע במנחה רק בשחרית וערבית. כי עקר בחינת רוחו של משיח שכלול פי שנים שתי היודין כנ"ל. הוא רק בבחינת שחרית וערבית יום ולילה שהם בחינת שתי היודין הנזכרים לעיל. והם בחינת הקריאת שמע שבשחרית וערבית שהיא ד דאחד כנ"ל בחינת קצו של ד שהיא יוד. הינו שתי היודין הנזכרים לעיל. אבל במנחה אין צריכין רק להוציא מכח אל הפעל בבחינת פתח, בחינת פותח את ידיך כנ"ל. וזה נעשה רק על ידי תפלה שהיא בחינת פתח. בבחינת אדני שפתי תפתח. כי התפלה היא בחינת פותח את ידיך ומשביע וכו'. שאנו מבקשין ומתפללין שיפתח את ידו וישביענו מרצונו יתברך. ועל כן במנחה צריכין רק לתפלה כנ"ל:

אות ב

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה. שכן אליהו לא נענה אלא במנחה וכו'. כי אליהו היה צריך להכניע אז התגברות הסטרא אחרא ועובדי עבודה זרה. ועל כן התפלל מנחה דיקא, כי עקר אחיזתם משם כנ"ל, בבחינת והמה מידך נגזרו כנ"ל. ועל כן התגבר אליהו והתפלל מנחה כתקונו, כדי להכניעם בשרשם. ועל כן דיקא בשעת מנחה הכניעם כנ"ל. וזה נעשה על ידי אליהו דיקא, כי פי שנים הנזכרים לעיל נמשכין מבחינת אליהו, כמו שכתוב ויהי נא פי שנים ברוחך וכו' שנאמר באליהו. כי על ידו נתגלה בחינת מלכות המשיח. ועל כן אליהו ממנה לבשר גאלה העתידה, לגלות מלכות משיח. ועל כן אליהו דיקא נזהר בתפלת המנחה ונענה, כי מנחה היא בחינת מוציא מכח אל הפעל. שזהו עקר ההתגלות הידים והיודין הנזכרים לעיל, שהם בחינת משיח שיבוא במהרה בימינו אמן:

כי מנחה היא בבחינת ראש השנה שהוא בריאת העולם. כי יצחק תקן תפלת המנחה. ועל כן אז דינא שלטא שהיא בחינת יצחק. והיא בחינת ראש השנה שהוא בחינת גבורות יצחק. ובראש השנה נברא [העולם]. נמצא שמנחה היא בחינת הבריאה. בחינת מוציא מכח אל הפעל כנ"ל:

תפלת המנחה ד

אות א

ענין תפלת המנחה שהזהירו עליו רבותינו זכרונם לברכה ביותר. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה וכו'. וכן הזהירו שלא להתחיל שום דבר סמוך למנחה. כמו שאמרו במשנה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. ולא יכנס אדם למרחץ וכו':

על פי המאמר ויאמר ה' אל משה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וכו' (בסימן סד בלקוטי א) עין שם כל המאמר כלו והבן שם היטב. כי הם דברים עמקים ונפלאים מאד:

והכלל שכל החכמות והקשיות והכפירות והבלבולים שאין עליהם תשובה כלם הם באים מבחינת חלל הפנוי שמשם צמצם ה' יתברך כביכול אלקותו בשביל בריאת העולם. כי בלא זה לא היה אפשר לברא את העולם כי היה הכל אחד. ועל כן מאחר שאלו החקירות והקשיות באים מבחינה הזאת דהינו מבחינת חלל הפנוי שמשם צמצם את אלקותו יתברך כביכול, על כן בודאי אי אפשר בשום אפן להבין אלו החקירות ולתרץ אלו הקשיות. כי אם כן אם יבין אותם החקירות ויתרץ אלו הקשיות, אם כן ימצא שם גם כן את ה' יתברך. ובאמת אי אפשר למצא שם באלו החקירות והקשיות שבאים מחלל הפנוי את ה' יתברך. כי משם הינו מבחינת חלל הפנוי צמצם את אלקותו יתברך כביכול בשביל בריאת העולם. כי בלא זה לא היה אפשר להיות בריאת העולם, כי הכל היה אין סוף כנ"ל. ועל כן על אלו החקירות נאמר כל באיה לא ישבון. כי אסור לכנס באלו החקירות כלל, כי בודאי לא יבינם בשום אפן, ולא ימצא עליהם תרוץ בשום אפן. כי אי אפשר למצא שם את ה' יתברך כנ"ל רק צריכים לסמך על אמונה לבד, להאמין בה' יתברך באמונה שלמה בלי שום חקירות כלל. כי באמת לאמתו בודאי נמצא שם ה' יתברך גם כן אפלו בבחינת חלל הפנוי. כי בודאי אין שום דבר בלעדי חיותו יתברך. רק שאי אפשר להבין זאת בשום אפן עד לעתיד לבא. שאז יבינו בחינת הצמצום של חלל הפנוי, איך שצמצם כביכול את זיו אלקותו משם ואף על פי כן הוא יתברך נמצא שם. אבל בעולם הזה אי אפשר להבין זאת כלל, רק צריכים לסמך רק על אמונה לבד. ובשביל זה נקראים ישראל עבריים על שיש להם אמונה וכו' עין שם. רק הצדיק הגדול מאד בחינת משה יכול לכנס לשם וכו'. והוא צריך דוקא לכנס לשם להעלות משם את כל הנשמות שנפלו לשם וכו'. הינו על ידי הנגון שמזמר זה הצדיק הגדול מאד בחינת משה הוא מעלה אותם משם. בחינת אז ישיר משה וכו' בחינת תבואי תשורי מראש אמנה וכו'. עין שם כל זה היטב:

וזה בחינת תפלת המנחה שהיא לעת ערב בשעת פנות היום, ואז דינא תקיפא שלטא כמו שאיתא בזהר הקדוש . כי בכל יום ויום הוא בחינת בריאת העולם, כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי בכל יום ויום נברא בריאה מיחדת. וכל יום ויום הוא בחינת מדה בפני עצמו שהם בחינת בריאת העולם בחינת התגלות הימים והמדות. כמבאר במאמר הנ"ל. ועקר התגלות הבריאה שהם התגלות הימים והמדות היה על ידי בחינת חלל הפנוי שהוא בחינת הצמצום וכו' כנ"ל. ועל כן בכל יום ויום קדם שיוצא זה היום ונכנס היום שלאחריו, צריך שיהיה כמו בשעת בריאת העולם. דהינו שמתחדש בחינת הצמצום של החלל הפנוי שעל ידי זה נתגלה בחינת היום השני שהוא בחינת בריאה חדשה. כי בכל יום ויום מתחדש הבריאה, כמו שכתוב ובטובו מחדש בכל יום וכו' כנ"ל. ועל כן בכל יום ויום הלילה קודמת להיום, כמו שכתוב ויהי ערב ויהי בקר וכו'. וזה בחינת בריאת העולם ברישא חשוכא והדר נהורא . כי הצמצום של חלל הפנוי זה בחינת לילה וחשך בחינת הסתלקות האור. ועל כן הלילה קודמת ליום כנ"ל, כי בהכרח שיהיה הצמצום קדם הבריאה שהוא התגלות האור של הימים והמדות, כי בלא זה אי אפשר לברא את העולם כנ"ל. וזה בחינת כיתרון האור מן החשך , כי עקר התגלות האור הוא מן החשך שהיא בחינת הצמצום כנ"ל. בחינת ברישא חשוכא והדר נהורא כנ"ל. כי בהכרח שיהיה מקדם הצמצום שהוא בחינת חשך בחינת הסתלקות האור בחינת חלל הפנוי כדי שיהיה מקום לברא את העולם כנ"ל. וזה בחינת מעוט הירח על ידי הקטרוג אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד . כי אור האין סוף זה בחינת שמש, בחינת כי שמש ומגן ה'. והעולם בכללו זה בחינת ירח שהוא בחינת מלכות. כי בחינת מלכות מנהיג את כלליות הבריאה. וזה בחינת קטרוג הירח אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. ואמר לה ה' יתברך לכי ומעטי את עצמך. זה בחינת צמצום האור, כדי שיהיה מקום לבריאת העולם שהנהגתו הוא על ידי בחינת ירח בחינת מלכות וכו' כנ"ל:

אות ב

ועל-כן בכל יום ויום לאחר חצות היום שאז מתחיל החמה להתמעט אורה, כי עד חצות היום החמה הולכת ומאירה בכל פעם ביותר עד שבחצות היום החמה בתקפה. ואז אחר חצות מתחיל החמה להתמעט ולהתצמצם אורה כדי שלא יתפשט אורה יותר מדאי. כי בהכרח שיתמעט אורה ויתצמצם בשביל בריאת העולם. הינו כדי לחדש הבריאה של יום שלאחריו שאי אפשר שיתגלה ויתחדש הבריאה של היום שלאחריו כי אם על ידי הצמצום האור כנ"ל. והצמצום הוא תקף הדין כידוע , כי כל הכפירות וכל הקשיות של המחקרים והפילוסופים והכופרים כלם באים משם מבחינת חלל הפנוי כנ"ל במאמר הנ"ל. וכל זמן שיש עבודה זרה בעולם דהינו כפירות ואפיקורסות, חרון אף בעולם. כי כל הטוב והחסד הוא אור ה' יתברך, כמו שכתוב טוב ה' לכל. ומי שמסלק ממנו אור ה' יתברך חס ושלום על ידי חקירות וקשיות, מסלק מעצמו כל הטוב ודינים שורין עליו. ועל כן אז בשעתא דצלותא דמנחה, שהיא אחר חצות היום שהיא בחינת הצמצום של החלל הפנוי, על כן אז דינא תקיפא שלטא כנ"ל. על כן תקנו חכמינו זכרונם לברכה אז את תפלת המנחה. והזהירו מאד עליה להתחזק ולהתאמץ להתפלל אותה בכונה ולא יעבר זמנה. כי תפלה הוא בחינת אמונה כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות . כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה ותרגומו פרישן בצלו. כי שם בבחינת חלל הפנוי אסור לחקר שם בדעתו כלל רק לסמך על אמונה לבד כנ"ל. כי על ידי אמונה מאמינים שגם שם בבחינת חלל הפנוי, גם שם נמצא הוא יתברך כביכול, רק שאי אפשר להבין זאת בשכל כלל כנ"ל. ועל כן בתפלת המנחה אין שם קריאת שמע רק תפלה לבד, כי קריאת שמע היא בחינת המשכת המחין כידוע . ועל כן בתפלת המנחה אין שם קריאת שמע, כי שם בבחינת חלל הפנוי אין יכולין לכנס שם בבחינת דעת כלל רק באמונה לבד כנ"ל. ועל כן אין שם רק תפלה לבד, כי קריאת שמע אף על פי שהיא בחינת אמונה היא גם כן בחינת מחין כנ"ל, הינו בחינת אמונה של בחינת אחר הבריאה. הינו בחינת אמונה לבטל החקירות והאפיקורסית השנית שבא ממותרות משבירת הכלים. ואף על פי שגם שם אסור לכנס בחקירות רק לסמך על אמונה, אף על פי כן יש שם בחינת דעת גם כן. ומי שזוכה יכול להבין שם בדעת ושכל. וזה בחינת קריאת שמע שהיא בחינת אמונה והמשכת המחין, כי בבחינת אחר הבריאה יכולין למצא אותו יתברך גם בדעת ושכל עם האמונה. ועל כן בכל התפלות יש קריאת שמע שהוא בחינת מחין כנ"ל. אבל בתפלת המנחה היא בבחינת חלל הפנוי בחינת הצמצום, ששם אי אפשר לכנס בדעת כלל רק באמונה לבד כנ"ל. על כן אין שם רק תפלה לבד שהיא רק אמונה לבד בלי שום דעת ומחין. כי התפלה היא רק דבקות ובטול ואמונה לבד. כי התפלה היא בחינת למעלה מהטבע למעלה מהבריאה בחינת קדם הבריאה. וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה (כי התפלה היא בחינת בריאה בכח והתורה היא בחינת בריאה בפעל), ועל כן בשעת מנחה מתפללין רק תפלה לבד שהיא אמונה ודבקות לבד. ואין מזכירין אז קריאת שמע, כי אז אינו זמן המשכת המחין. כי אז היא בבחינת חלל הפנוי ששם אי אפשר להשיג בשום דעת ומחין כלל, רק באמונה לבד בחינת תפלה לבד וכנ"ל:

אות ג

וזה בחינת מה שבשעת מנחה דינא תקיפא יותר מבלילה עצמה כמובא בכונות . כי באמת עקר הצמצום של חלל הפנוי שהוא בחינת הסתלקות האור כדי שיהיה מקום לבריאת העולם, הוא רק לפי שעה כהרף עין בעת הצמצום לבד. כי תכף כשנתצמצם האור כביכול, תכף ומיד התחיל להתמלאות הצמצום מאורו יתברך. כי תכף ומיד כשהיה בחינת הצמצום של חלל הפנוי, תכף התחיל בריאת העולם דהינו התגלות הימים והמדות כידוע ליודעי חן. נמצא שעקר בחינת הצמצום הוא רק לפי שעה בעת הצמצום לבד כנ"ל. ועל כן עקר בחינת הצמצום של חלל הפנוי הוא רק בשעת המנחה לבד דהינו לפנות ערב, כי אז הוא בחינת הצמצום של האור בשביל הבריאה של יום שלאחריו. אבל תכף כשנעשה לילה ומתחיל היום שלאחריו אף על פי שאז בלילה הוא בחינת צמצום בחינת חשך וכו' כנ"ל, אף על פי כן תכף שנעשה בחינת הצמצום תכף מתחיל להתמלאות ולהתגלות האור בתוכו שהוא התגלות הבריאה של הימים והמדות כנ"ל. ועל כן תכף בלילה אף על פי שאז היא בחינת צמצום כנ"ל, אף על פי כן אז תכף התחיל להתגלות הבריאה שבתוך הצמצום, כי אז מתחיל היום שלאחריו. ועל כן אומרים קריאת שמע בתפלת ערבית, כי מתחילין להמשיך בחינת מחין שהוא בחינת אור המדות והימים שמתגלה בתוך הצמצום כנ"ל. וכן אומרים אחר כך קריאת שמע שעל המטה וקמים בחצות ועוסקים בתורה שעל ידי כל זה מתקנים את בחינת המלכות שהיא בחינת כלליות הבריאה. כי ה' יתברך מנהיג את כל הבריאה על ידי בחינת מלכותו אשר בכל משלה. נמצא שבלילה מתקנים את כלליות הבריאה עד שבאור היום אז עקר התגלות האור מתוך החשך, ואז התפלה בשלמות. ואז עקר המשכת המחין על ידי קריאת שמע וכו'. כי אז ביום עקר התגלות האור. נמצא שבתחלת הלילה תכף כשנחשך היום ונגמר תכלית הצמצום, אז תכף מתחיל המלוי, דהינו להתגלות אור הבריאה כנ"ל. ועל כן עקר הצמצום הנ"ל הוא רק בעת הצמצום, דהינו בעת שמתחיל להתצמצם דהינו לעת פנות היום שהוא בשעת המנחה דיקא. כי תכף כשנגמר להתצמצם דהינו בעת חשכת לילה שאז הוא תכלית הצמצום, אז תכף מתחיל להתגלות האור מתוך החשך. כי תכף מתחיל להמשיך בחינת הבריאה של אותו היום כנ"ל. וזה בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו, כי עקר בחינת הצמצום של חלל הפנוי זה בחינת בין השמשות שהוא בין יום ליום, שאז צריך שיהיה בחינת צמצום בשביל התגלות הבריאה של יום השני. אבל הוא רק כהרף עין, כי הוא רק לשעה קלה. כי הסתלקות האור בשביל הצמצום של חלל הפנוי הוא רק כהרף עין בשביל שיהיה מקום לבריאה. ותכף ומיד שנעשה הצמצום הוא מתחיל תכף להתמלאות על ידי בחינת אור הימים והמדות שנמשך מהאור אין סוף כביכול ונתגלה בתוך החלל הפנוי כידוע למבין. וזהו 'ואי אפשר לעמד עליו', כי בודאי אי אפשר לעמד על זה ולהשיג זאת. כי זאת הבחינה של החלל הפנוי אי אפשר להשיג כלל עד לעתיד כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת קדוש החדש שנתקשה בו משה . כי זה בחינת מלוי הלבנה, כי מעוט הירח זה בחינת צמצום הנ"ל בחינת לכי ומעטי את עצמך מחמת שאי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד. כי לא יהיה מקום לבריאה כלל וכנ"ל. ועל כן תכף כשמגיע הירח לתכלית המעוט אזי תכף היא מתחלת להתמלאות, כי עקר הצמצום הוא כהרף עין וכנ"ל. ועל כן נתקשה משה בסוד קדוש החדש, כי הוא בחינת סוד חלל הפנוי של בחינת הצמצום שאי אפשר לשום אדם להשיגו, רק בחינת משה. וגם הוא נתקשה בו עד שגלה לו ה' יתברך החדש הזה כמו שפרש רש"י. ועל כן גלה לו זה הסוד של קדוש החדש עם דמדומי חמה דהינו בין השמשות, כמו שפרש רש"י שם שהראהו לבנה בחדושה עם חשכה. כי קדוש החדש דהינו מלוי הלבנה מפגימתה זה בחינת בין השמשות כשמגיע לתכלית המעוט והצמצום אז מתחלת להתמלאות וכו' כנ"ל:

אות ה

וזה בחינת ירידה שקדם העליה, והירידה היא תכלית העליה. כי כשאדם עולה מדרגא לדרגא זה בחינת בריאה חדשה. כי נתחדש ממש בבחינת תתחדש כנשר נעוריכי , ונעשה בריה חדשה ממש בבחינת אני היום ילדתיך הנאמר על האדם כשנעשה בר מצוה או בכל עת שהוא מקדש ומטהר עצמו ומקבל על עצמו על עבודתו ביותר שאז נאמר על האדם אני היום ילדתיך. כי נעשה בריאה חדשה ממש. ועל כן קדם שזוכה לזה לעלות מדרגא לדרגא שיהיה נעשה בריה חדשה, קדם לזה צריך שיהיה ירידה שהיא תכלית העליה. כי הירידה היא בחינת הצמצום שצריך שיהיה קדם הבריאה וכנ"ל. וזה בחינת צדיקים תחלתן יסורין וסופן שלוה כי היסורים באים מהצמצום שקדם הבריאה. וזה בחינת כל המניעות והעכובים שיש להאדם קדם שזוכה לעשות איזה מצוה או דבר שבקדשה. כי בכל דבר שבקדשה בוראים עולמות כידוע. ועל כן צריך שיהיה צמצום קדם. וזה בחינת המניעות שקודמין להדבר שבקדשה וכנ"ל:

אות ו

וזה בחינת אין בן דוד בא אלא בהסח הדעת. הסח הדעת זה בחינת הסתלקות האור, כי עקר האור הוא הדעת כמובא במקום אחר , כי כשיבוא משיח אז יתחיל בחינת חדוש העולם כאלו אז נברא העולם מחדש. כי עקר בחינת בריאת העולם כתקונו יהיה רק אז. ועל כן צריך שיהיה מקדם צמצום. וזה בחינת הסח הדעת בחינת צמצום שהוא הסתלקות האור כנ"ל. ותכף שיגיעו לתכלית הצמצום בחינת הסח הדעת, תכף יבא משיח בבחינת כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב וכו' . הינו בחינת תכלית הצמצום. ואז תכף תתחיל הבריאה מחדש, ויבא משיח במהרה בימינו. אמן:

אות ז

וזה בחינת מה שהעמיד יהושע השמש במלחמת שבעה עממין . כי כל אחיזתם והתגברותם מבחינת חלל הפנוי מבחינת הצמצום הנ"ל. והצמצום הוא בחינת שקיעת החמה בחינת הסתלקות האור כנ"ל. ועל כן העמיד יהושע החמה וגלה לכל העולם כח ישראל שעל ידי אמונתם השלמה הם יכולים לגלות האור מתוך הצמצום. ועל ידי זה הכניע כל המלכים של העובדי כוכבים שאחיזתם היתה מהכפירות של בחינת הצמצום של חלל הפנוי. כי המתיק את הצמצום והעמיד את החמה שלא תשקע ולא אץ לבוא כיום תמים. וגלה לכל באי עולם כי ה' הוא האלקים, גם בתוך הצמצום של חלל הפנוי גם שם ה' יתברך נמצא כנ"ל. וכן משה העמיד את החמה במלחמת עמלק. כמו שכתוב ויהי ידיו אמונה עד בא השמש כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה . כי עמלק היה כופר גדול כמובא במקום אחר , ועל כן הכניעו על ידי שגלה תקף האמונה עד שהעמיד החמה ונתגלה שגם בתוך הצמצום נמצא ה' יתברך בבחינת ויהי ידיו אמונה עד בא השמש . עד בא השמש דיקא, שגלה תקף האמונה גם בעת ביאת השמש שהוא שעת המנחה, שאז עקר בחינת הצמצום שמשם נמשכת עקר אפיקורסית של בחינת עמלק כנ"ל. ומשה רבנו גלה את תקף האמונה גם שם ועל כן העמיד את החמה בעת שהיתה ראויה לשקע. כי גלה גם שם בבחינת הצמצום בחינת שקיעת החמה, גם שם אור ה' יתברך נמצא ועל ידי זה הכניע את עמלק שהוא בחינת הכפירות והאפיקורסית של בחינת חלל הפנוי כנ"ל:

אות ח

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, ועקר מה שנענה אליהו אז היה התגלות האמונה שהיו ישראל תועים אז מאד אחרי ההבל של עבודה זרה והכפירות. וכל זה נמשך להם על ידי האפיקורסות שנמשך מבחינת חלל הפנוי. ואליהו רצה לבטל זאת ולגלות האמונה. על כן לא נענה אלא בתפלת המנחה, כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. ועל כן אז דיקא בשעת המנחה שהיא בחינת הצמצום של חלל הפנוי אז דיקא צריכין להתגבר ולהתאמץ בתפלה לגלות האמונה. כי עקר האמונה צריכין שם בבחינת חלל הפנוי, וכשזוכין שם לאמונה אזי נתבטלין כל מיני כפירות וקשיות וכנ"ל. ועל כן אליהו התגבר דיקא בשעת המנחה לבטל אז דיקא כל מני כפירות וחקירות ולגלות אמונה אז דיקא כי כשנתגלה אמונה בבחינת חלל הפנוי לידע ולהאמין שגם שם ה' יתברך נמצא כנ"ל אזי נתבטלין כל מיני כפירות כנ"ל ועל כן אז בשעת המנחה דיקא נענה אליהו. לגלות אלקותו בעולם ולבטל כל מני עבודה זרה וכפירות שנמשכין מחלל הפנוי. כי גלה האמונה בעולם שגם שם בחלל הפנוי נמצא ה' יתברך כי לית אתר פנוי מניה . ואזי וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים . אלקים זה בחינת צמצום ודין, כי גלה האמונה בעולם כי ה' הוא האלקים, כי הצמצום הוא אחדות פשוט עמו יתברך כההוא קמצא דלבושיה מניה וביה , כי כלו חד. וזה בחינת ה' הוא האלקים כי כלא חד רק שאי אפשר להבין זאת עד לעתיד. וזה בחינת וירא כל העם ויפלו על פניהם , שראו ששם בבחינת חלל הפנוי צריכין לבחינת נפילת אפים שהוא בחינת הסתלקות הדעת. כי פנים זה בחינת מחין כידוע . הינו ששם בבחינת חלל הפנוי צריכין לסלק את הדעת שהוא בחינת פנים, רק לסמך על אמונה לבד. כי באמת גם שם בחלל הפנוי גם שם נמצא הוא יתברך. כי ה' הוא האלקים כנ"ל. וזה שכפלו שתי פעמים ה' הוא האלקים, לבטל ולשבר כל מיני כפירות הנזכרים לעיל במאמר הנ"ל. דהינו כפירות הבאים ממותרות וכו'. וכפירות הבאים מחלל הפנוי. וכנגד זה כפלו ואמרו שתי פעמים ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים:

אות ט

ועל-כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה מאד על תפלת המנחה. ואסרו שלא להתחיל שום דבר קדם מנחה יותר מבשאר תפלות כמובא בשלחן ערוך . כי אז בשעתא דמנחה צריכין התגברות גדול לגלות אז האמונה על ידי התפלה שהיא בחינת אמונה כנ"ל. מחמת שאז הוא בחינת הצמצום של החלל הפנוי שמשם עקר הכפירות והאפיקורסות שהם הפך התפלה שהיא בחינת אמונה. על כן צריכים אז במנחה התגברות גדול לתפלה. והתפלה הזאת של מנחה יקרה מאד כנ"ל. כי זה הוא העקר לגלות האמונה בתוך בחינת הצמצום בבחינת החלל הפנוי לגלות כי גם שם נמצא אלקותו רק שאי אפשר להבין זאת בשכל כנ"ל רק באמונה לבד כי ה' הוא האלקים וכו' כנ"ל:

אות י

וזה בחינת מנחה של שבת שאז רעוא דרעוין אשתכח כמו שאיתא בזהר הקדוש תא חזי ביומי דחל בשעתא דמנחה וכו'. כי שבת הוא בחינת עולם הבא שהוא יום שכלו שבת. ואז בעולם הבא שהוא בחינת שבת יתגלה זה השכל של בחינת החלל הפנוי שהוא בחינת מנחה של ששת ימי המעשה כנ"ל. ואז כשנתגלה זה השכל של הצמצום של בחינת חלל הפנוי, אז נתבטלין כל הדינין שבעולם שכלם באים מבחינת זה הצמצום הנ"ל. ועל כן בשבת במנחה אז דיקא נמתקין כל הדינים ורעוא דרעוין אשתכח. כי אז בשבת הוא בחינת התנוצצות עולם הבא שאז יתגלה השכל של החלל הפנוי שהוא בחינת מנחה. ואז נמתקין כל הדינין בשרשן כנ"ל ונתגלה רעוא דרעוין. כי כל מה שזוכין לאמונה ולבטל כפירות ואפיקורסית. כמו כן זוכין לבחינת רצון. כמובא בדברי רבנו במקום אחר שעל ידי אמונה זוכין לרצון שהוא למעלה מחכמה עין שם, ועל כן בשבת במנחה שזוכין לבטל האפיקורסות הגדולה שבכל האפיקורסית דהינו הכפירות הבאים מבחינת חלל הפנוי כנ"ל. על כן אז זוכין לבחינת רעוא דרעוין רצון שברצונות. כי זאת האמונה הנ"ל של בחינת חלל הפנוי שמאמינים שגם שם נמצא אלקותו יתברך הוא בחינת ראש אמונה. דהינו אמונה העליונה ועל כן זוכין על ידי זה לרצון העליון בחינת רצון שברצונות כנ"ל:

אות יא

ועל-כן אז נסתלק משה בשבת במנחה ברצון שברצונות כי משה זכה לזה מחמת שגם בחייו זכה לבחינת ראש אמונה כנ"ל. כי רק משה יכול לכנס לשם וכו' כנ"ל. ועל כן זכה להסתלק ברצון שברצונות בשבת במנחה. כי זה זוכין על ידי ראש אמונה הנ"ל על ידי שמכניעין ומשברין הכפירות הבאים מבחינת חלל הפנוי כנ"ל שעל ידי זה זוכין לבחינת רצון שברצונות כנ"ל:

אות יב

וזה בחינת כל השומר שבת כהלכתו אפלו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו . כי כל עבודה זרה של הדורות הראשונים כלם היו על ידי שנפלו בכפירות ואפיקורסות הזאת של בחינת חלל הפנוי. כי היו חכמים גדולים מאד ורצו לכנס בחכמתם בחקירות האלו. ושם אי אפשר לעמד על ידי חקירות ושכל ועל ידי זה נפלו לכפירות. ועל ידי שבת זוכין לאמונה, כי שבת מורה על חדוש העולם כמובא במקום אחר . כי שבת הוא בחינת עולם הבא שאז יתגלה זה השכל כנ"ל. ועל כן מי ששומר שבת כהלכתו זוכה לטעם מעין עולם הבא. וזוכה לאמונה שלמה, בחינת ראש אמנה הנ"ל. כי זאת האמונה מתגלה בשבת שהוא מעין עולם הבא. ועל כן בשבת מתגלה ומתעורר שיר שהוא ראש לכל השירים. בחינת שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו שהוא בחינת שבת שלום כידוע . כי שיר השירים שיר שהוא ראש לכל השירים זה בחינת תשורי מראש אמנה כנ"ל במאמר הנ"ל. שעל ידו מבטלין האפיקורסות של חלל הפנוי כנ"ל, וזה מתגלה בשבת דיקא כנ"ל. ועל כן על ידי שמירת שבת אפלו עובד עבודה זרה כדור אנוש, שנפלו בכפירות האלו של בחינת חלל הפנוי הנ"ל מוחלין לו. כי על ידי שבת נכנעין ונופלין כל הכפירות האלו ומתקנין אותם. כי מגלין על ידי שבת שהוא ראש אמנה בחינת שיר השירים וכו' כנ"ל שגם שם ה' יתברך נמצא. רק שעכשו אי אפשר להבין זאת עד לעתיד בעת קבול השכר ליום שכלו שבת כנ"ל:

שיך לעיל וזה בחינת קדוש החדש וכו' כנ"ל. נמצא שקדוש החדש דהינו מלוי הלבנה מפגימתה בעת שהיא בתכלית המעוט זה בחינת תפלת המנחה שמגלין האמונה שהיא בחינת תפלה בעת המנחה דיקא בבחינת חלל הפנוי וכו' כנ"ל:

אות יג

והתגלות האמונה הזאת היא על ידי שיר ונגון כמבאר במאמר הנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במשנה פעם אחת נשתהו העדים לבוא ונתקלקלו הלויים בשיר התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה וכו'. כי על ידי שנשתהו העדים מלבוא ולא זכו לקדוש החדש כראוי, על ידי זה נתקלקלו הלויים בשיר, בשיר דיקא, כי עקר התגלות האמונה של בחינת חלל הפנוי שזהו בחינת קדוש החדש הוא על ידי השיר כנ"ל, בחינת תשורי מראש אמנה כנ"ל. ועל כן הלויים דיקא היו מנצחים בשיר, כי הלויים הם מסטרא דדינא כידוע , שזהו בחינת שעתא דמנחה בחינת צמצום של חלל הפנוי ששם צריכים שיר כדי לגלות האמונה גם שם כנ"ל. ועל כן על ידי שנשתהו העדים ולא זכו לקדוש החדש כראוי בזמנו, על ידי זה נתקלקלו הלויים בשיר דיקא כנ"ל. ועל כן התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה, כי עקר בחינת קדוש החדש הוא בבחינת מנחה שהיא בחינת התגלות האמונה בתוך בחינת חלל הפנוי כנ"ל:

אות יד

וזה שנוהגין להרבות בתפלה ביותר בערב ראש חדש במנחה שעושין אז 'יום כפור קטן' ומרבים בתפלה מאד. כי אז צריכין לזכות לראש חדש, שהוא בחינת מלוי הלבנה בחינת קדוש החדש שזה זוכין רק על ידי ראש אמונה הנ"ל. וזה צריכין לגלות דיקא בשעת מנחה שאז היא בחינת הצמצום של חלל הפנוי כנ"ל. ועל כן אז מרבים בתפלה כדי לזכות לגלות האמונה וכו' כנ"ל. שעל ידי זה עקר בחינת קדוש החדש על ידי בחינת תפלת המנחה כנ"ל. ואז מתודין ועושין תשובה על העוונות ומתפללין שה' יתברך יכפר להם, וקורין אותו יום הכפורים קטן. כי העוונות הם בחינת כפירות, כי כלם באים על ידי היצר הרע שהוא נקרא אל אחר כפירות כמובא במקום אחר . וכן מבאר בהא"ב של רבנו זכרונו לברכה (אות א אמונה סימן כב) וזה לשונו הפשע מכניס כפירה לאדם. ועל כן אז במנחה של ערב ראש חדש מתודין על העוונות ומבקשין שה' יתברך יכפר להם העוונות כדי להכניע כל מיני כפירות שעקרם באים מהצמצום של חלל הפנוי, ולזכות לראש אמונה הנ"ל שזה זוכין על ידי תפלת המנחה דיקא כשהיא בכונה כראוי כנ"ל. ועל ידי זה זוכין לראש חדש בחינת קדוש החדש בחינת מלוי הלבנה וכו' כנ"ל:

תפלת המנחה ה

אות א

ענין תפלת מנחה על פי מה שכתב רבנו זכרונו לברכה בלקוטי תנינא סימן כב לענין ענוה שבענין הכנעה וענוה טועין העולם הרבה. כי כמה אנו מתיגעין בתפלה לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות. ואם כן בודאי אין זה מדת ענוה כמו שסוברין העולם וכו':

וזה בחינת תפלת המנחה. כי עקר עבודת האדם לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות, כי עקר עבודת האדם הוא לשבר ולהכניע היצר הרע ותאוותיו. וזה ידוע שכל כח היצר הרע והתאוות כלם נמשכין מבחינת מחין דקטנות שמשם אחיזת כל הדינין שמשם עקר כח היצר הרע כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים . על כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כי כל העברות והפגמים הם על ידי הסתלקות הדעת שנמשך ממחין דקטנות. וכן מבאר בהתורה תקעו תוכחה (בלקוטי תנינא סימן ח) בתחלתו, שעקר תאות נאוף שהוא כלל כל התאוות נמשך ממחין דקטנות עין שם:

נמצא, שעקר עבודת האדם לצאת ממחין דקטנות למחין דגדלות, כי כמו שהאדם הולך וגדל בגשמיות שבתחלה כשנולד הוא קטן מאד וגם אין לו שום דעת ואחר כך הולך ונתגדל מעט מעט בימי היניקה עד שבסוף ימי היניקה יש לו איזה דעת של קטנות, ואחר כך הולך וגדל יותר עד אשר מגיע לבן חמש ואז יש לו דעת ללמד מקרא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בן חמש למקרא, ואחר כך הולך וגדול יותר ודעתו נגדל יותר וכו'. כמו כן צריך האדם בעבודת ה' להתיגע בעבודתו יתברך תמיד עד שיזכה לצאת בכל פעם מבחינת מחין דקטנות למחין דגדלות על ידי שישבר כל התאוות והמדות רעות שהם בחינת מחין דקטנות ויעסק בעבודתו יתברך. שעל ידי זה יזכה לדעת אותו יתברך בבחינת מחין דגדלות. וזה עקר עבודת האדם כל ימי חייו. וכן מובן ומבאר בכתבי האר"י ז"ל . וזה בחינת תפלת המנחה שהיא גבוהה מאד ורבותינו זכרונם לברכה הזהירו עליה ביותר, כי בשחרית הוא בחינת מחין דגדלות, ובלילה היא בחינת מחין דקטנות שהיא בחינת חשכת לילה שנמשך מקטנות הדעת, כמבאר במקום אחר שאור וחשך הם בחינת דעת וסכלות שהם בחינת מחין דגדלות ומחין דקטנות, כי מחין דקטנות הם בחינת סכלות בחינת חשך נגד מחין דגדלות שהוא עקר הדעת בחינת אור יום, כי יום ולילה הם בחינת המאור הגדול והמאור הקטן כמו שכתוב את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן וכו'. הינו בחינת גדלות וקטנות בחינת מחין דגדלות ומחין דקטנות כנ"ל. וכל הדינים נמשכין מבחינת מחין דקטנות שהוא חשך כנ"ל, ומשם עקר אחיזת היצר הרע וכל התאוות ומדות רעות כנ"ל. ועל כן תכף אחר חצות היום שמתחיל היום לערב כי ינטו צללי ערב, אזי תכף מתחיל שרש אחיזת מחין דקטנות. ושם עקר ההמתקה, כי עקר המתקת מחין דקטנות שמשם אחיזת כל הדינים והיצר הרע כנ"ל, עקר המתקתם הוא דיקא כשזוכין להמתיקם בשרש תחלת אחיזתם. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו. וזה בחינת תפלת המנחה שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה עליה מאד. ואזי עקר המתקת הדינים, כמבאר בזהר הקדוש שבמנחה דינא תקיפא שלטא. וצריכין להתיגע מאד במנחה להמתיק הדינים יותר מבתפלת ערבית, אף על פי שעקר הדינים שליטתם בלילה יותר, אף על פי כן בזמן המנחה עקר העבודה ביותר להמתיקם אז דיקא. כי דיקא, בזמן המנחה שעדין היום גדול רק שכבר התחיל היום לערב להיות נוטה אל הלילה, אז דיקא עקר ההמתקה. כי עקר המתקת הדינים שהם בחינת מחין דקטנות עקר המתקתם הוא דיקא בתחלת שרש אחיזתם שהוא אחר חצות היום שאז הוא זמן תפלת המנחה שאז מתחיל שרש אחיזת מחין דקטנות מחמת שמתחיל היום לערב. ואז דיקא צריכין להתיגע להמתיקם על ידי תפלת המנחה בכונת הלב:

וזה בחינת מנחה גדולה ומנחה קטנה, רמז שמנחה כלול מגדלות וקטנות. כי עדין הוא יום שהוא בחינת מחין דגדלות ואף על פי כן כבר התחילו להתעורר בחינת מחין דקטנות שהיא בחינת לילה. ואזי עקר ההמתקה, כי עקר המתקת הדינים שהם בחינת מחין דקטנות עקר המתקתם בשלמות הוא כשזוכין להמתיקם בשרשם העליון ששם כל המחין דגדלות וקטנות כלולים יחד. כי עקר בחינת מחין דקטנות וגדלות הוא למטה, בבחינת שש קצוות, אבל למעלה מעלה בשרש העליון של המחין, שם אין שיך גדלות וקטנות כלל ומשם עקר ההמתקה בשלמות. וכמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בהתורה חדי רבי שמעון (בסימן סא) שיש המתקה שממתיקין כל דין בשרשו בשכל הפרטי השיך לו, אבל עקר ההמתקה היא כשזוכין להמתיק הדינים על ידי שכל הכולל שהוא שרש העליון של המחין. ושם כל המחין כלולים יחד כל המחין דגדלות וקטנות, כי שם כלא חד, ומשם עקר ההמתקה בשלמות, וזה בחינת תפלת המנחה שצריכין אז להמתיק המחין דקטנות בעת שמתחילין להתעורר אחר חצות היום, כדי להמתיק בתחלת אחיזתם. ואזי עקר ההמתקה מבחינת שרש העליון של המחין שהוא למעלה מכל המחין ששם בשרשם כלולים כל המחין יחד דגדלות וקטנות כנ"ל. וזה השכל העליון שהוא למעלה מכל המחין אי אפשר להעולם להבינו ולהשיגו, כי אם מי שזוכה אליו. ושם עקר הענוה, בחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו כי הענוה שהיא לפי דעתנו בחינת קטנות שהוא קטן בעיני עצמו והגדלות כלא חד. כי במקום גדלתו שם דיקא אתה מוצא הענוה. וזה באמת אי אפשר להבין ולהשיג כי אם מי שזוכה לזה אשרי לו. וזה עקר שלמות הענוה באמת שזכה לזה משה רבנו עליו השלום, שהיה יכול לכתב על עצמו כל גדלת שבחו וכתב על עצמו והאיש משה ענו מאד, ואף על פי כן היה ענו באמת כי נכלל באין ששם הגדלה והענוה כלא חד בחינת במקום גדלתו אתה מוצא ענותנותו כנ"ל. ועל כן באמת לאו כל אדם זוכה לענוה, כי ענוה גדולה מכלם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וזה שכתב רבנו זכרונו לברכה במאמר זה שאנו עוסקין בו, שבענין הענוה טועין העולם הרבה. כי בודאי אין הענוה להיות במחין דקטנות חס ושלום וכו' כנ"ל. כי עקר הענוה כשזוכין להיות בתכלית מחין דגדלות, ואזי דיקא יהיה בתכלית הענוה והבטול בבחינת במקום גדלתו שם אתה מוצא ענותנותו כנ"ל. ואזי דיקא זוכה להמתיק כל הדינים שבעולם הנאחזין במחין דקטנות. כי עקר המתקתם משם דיקא, שהוא בחינת ענוה אמתית ששם גדלות וקטנות כלול יחד שאי אפשר לנו להשיג ולהבין זה כלל וכנ"ל. ועל כן עקר ההמתקה של מנחה צריכין להמשיך מבחינת מנחה של שבת שאז רעוא דרעוין אשתכח . שאז הוא הסתלקות משה שזה בחינת רצון העליון בחינת אין סוף ששם שרש העליון של כל המחין ששם כלולים כל המחין דגדלות וקטנות ושם עקר המתקתם כנ"ל:

אות ב

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא במנחה שנאמר ויהי כעלות המנחה וכו'. כי עקר הכנעת העבודה זרה והכפירות שהוא עקר היצר הרע שנקרא אל אחר, עקר הכנעתו על ידי ההמתקה שזוכין להמתיק בבחינת תפלת המנחה מי שזוכה לזה אשרי לו. כי עקר אחיזת היצר הרע והכפירות הם דיקא משרש התחלת אחיזת המחין דקטנות שהוא אחר חצות היום בזמן המנחה כנ"ל. כי שרש אחיזת המחין דקטנות נמשכין מתחלת הצמצום כידוע . כי הצמצום הוא בחינת הסתלקות הדעת ומשם שרש אחיזת מחין דקטנות שמשם עקר אחיזת הסטרא אחרא והכפירות. כי תחלת הצמצום אי אפשר להשיג בשום שכל וכמבאר זה במקום אחר . ומי שרוצה לכנס בחקירות כאלו הנמשכין מתחלת הצמצום של חלל הפנוי, הוא בא לכפירות גדולות חס ושלום רחמנא לצלן. כי תחלת הצמצום אי אפשר להשיג בשכל רק באמונה לבד כמבאר במקום אחר . וזה בחינת וירא העם כי בשש משה בא שש, בא שש דיקא. דהינו בזמן התחלת תפלת מנחה שאז התחלת שרש מחין דקטנות שנמשך מתחלת הצמצום, ומי שנכנס לחקירות הנמשכין משם נופל לכפירות גדולות כנ"ל. ועל כן אז דיקא עשו הערב רב את העגל וכפרו בה' יתברך ובמשה מחמת שלא רצו להתחזק שם באמונה ולהתגבר להמתיק הדין על ידי תפלת המנחה רק נכנסו להחקירות והכפירות הנמשכין משם. ועל כן אז דיקא עשו מה שעשו. וכל זה היה מחמת שמשה לא היה ביניהם אז כמו שכתוב כי זה משה האיש לא ידענו מה היה לו, כל הכפירות הנמשכין משם אין מי שימתיקם כי אם משה דיקא שהוא ענו בתכלית הענוה כנ"ל. ועל כן אליהו שהיה צריך להכניע תקף התגברות עבודה זרה של הבעל שהתגבר אז בימי אחאב לא נענה כי אם בתפלת המנחה דיקא. כי דיקא על ידי תפלת המנחה זכה להמשיך ההמתקה משרש העליון של המחין ששם כל המחין דגדלות וקטנות כלולים יחד כנ"ל. שמשם דיקא ההמתקה בשעת המנחה כנ"ל. שעל ידי זה דיקא נמתק ונתבטל העבודה זרה והכפירות הנמשכין מתחלת הצמצום וכנ"ל. ועל כן אז כשנענה כתיב וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים. ה' הוא האלקים דיקא, כי ה' הוא בחינת מחין דגדלות ואלקים הוא בחינת מחין דקטנות כידוע בכתבי האר"י ז"ל , הינו שכל המחין דגדלות ודקטנות כלא חד. כי ה' הוא האלקים. ועל ידי זה דיקא מכניעין תקף העבודה זרה שהתגברה בימי אחאב שנמשך מהערב רב שרצו להתגבר אז דיקא כנ"ל. כמו שכתוב כי בשש משה כי בא שש כנ"ל. כי עקר המתקתה על ידי הצדיק האמת כמו משה ואליהו שיכולין לעלות לשרש העליון של המחין שהוא בחינת אין בחינת תכלית הענוה ששם הגדלות והקטנות כלא חד בחינת ה' הוא האלקים וכנ"ל:

אות ג

ועל-כן עקר קבלת התענית הוא בזמן מנחה. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל תענית שלא קבלו עליו במנחה אינו תענית, כי כל התעניתים הם בשביל תשובה, ועקר התשובה זוכין על ידי הצדיק האמת שהוא בחינת משה שיכול להמשיך ההמתקה של בחינת תפלת המנחה. כי כל החטאים נמשכין מהיצר הרע שכל כחו ואחיזתו ממחין דקטנות כנ"ל. ועל כן עקר התשובה שהוא תקון כל החטאים נמשך על ידי ההמתקה של תפלת המנחה שאז עקר ההמתקה של כל המחין דקטנות על ידי שרשם העליון ששם גדלות וקטנות כלא חד כנ"ל:

אות ד

וזה בחינת עד שיפוח היום ונסו הצללים וכו' , שפרושו על ענין הפגמים והחטאים שחטאו ישראל במדבר אחר כל הגדלה והטובות שזכו שם, כמבאר בפרוש רש"י שם. וזה בחינת איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים , בצהרים דיקא, כי עקר אחיזת הסטרא אחרא הוא מבחינת צהרים בחינת עד שיפוח היום. שאז תכף בצהרים בעת התגברות אור השמש שהוא בחצות היום, אז תכף מתחיל המעוט. כי אז תכף מתחיל החמה להיות נוטה למערב למקום שקיעתה. ואז דיקא עקר אחיזת הסטרא אחרא בתחלת אחיזת מחין דקטנות שהוא בהתחלת עריבת היום שמתחיל תכף בחצות היום. כי תכף באותה הרגע של חצות היום מתחיל תכף החמה להיות נוטה להעריב ולהחשיך. שאז היא בחינת מחין דקטנות שהיא בחינת חשכת לילה כנ"ל. ועקר שרש אחיזת חשכת לילה שהוא שרש מחין דקטנות עקר שרשו מתחלת עריבת היום שהוא ברגע של חצות היום ושם עקר המתקת הדינים. כי עקר ההמתקה בתחלת אחיזתם דיקא כנ"ל. וכשאין זוכין להמתיקם שם, משם עקר אחיזת הסטרא אחרא. ועל זה צועק הפסוק איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים דיקא כנ"ל. וזה בחינת עד שיפוח היום דיקא, כי משם עקר אחיזתם כנ"ל. ועל כן שם דיקא צריכין להתגבר להמתיק הדינים בשרשם שזהו בחינת תפלת המנחה שנקראת בפסוק תפלת הצהרים, כמו שכתוב ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וכו':

אות ה

וזה הענין הוא בכל אדם בענין כלליות עבודתו כל ימי חייו. כי שחרית מרמז על התחלת עבודת האדם את ה' יתברך. ועל פי רב בתחלה כשמתחיל לעבד את ה' יתברך הולך לו כסדר ומתפלל ולומד ועוסק בעבודת ה'. וזה בחינת שחרית שהוא בחינת חסד. ואז הוא כל סדר התפלה באריכות, קרבנות ופסוקי דזמרה וקריאת שמע ותפלה וציצית ותפלין וכו'. זה רמז על התחלת עבודת האדם שאז הוא בחינת חסד והולך לו הכל כסדר ומרבה בעבודת ה' כל אחד לפי בחינתו. אבל על פי רב אחר כך נופל מעבודתו ומתחיל ה' יתברך לנסות אותו ומתגרה בו הבעל דבר כידוע לכל מי שרוצה לכנס בעבודתו יתברך, ואזי עקר הנסיון של האדם. וזה בחינת צהרים בחינת עד שיפוח היום שנאמר על כלל ישראל שזכו לכל הגאלות והטובות שזכו במעמד הר סיני וכו'. ואחר כך כשהתגבר עליהם הבעל דבר נכשלו במה שנכשלו. וכן הוא בכל אדם לפי בחינתו. ואז צריכין התחזקות גדול מאד מאד בלי שעור וערך ומספר להתחזק בכל פעם בעבודתו יתברך ולבלי לפל משום דבר שבעולם. כמבאר בדברי רבנו זכרונו לברכה כמה פעמים. והעקר שצריך להתגבר כנגד בחינת המחין דקטנות שהם מתגברין על כל אדם. כי מה שבא על האדם מחשבות של פחיתות וקטנות על ידי עצם פשעיו, אף על פי שעשה באמת מה שעשה, אף על פי כן על פי רב אלו המחשבות הם תחבולות היצר הרע ואין זה ענוה כלל. רק הוא מבחינת מחין דקטנות שרוצין להתגבר עליו להפילו בדעתו חס ושלום, כאלו אין לו תקוה חס ושלום. או למנעו מאיזה תפלה בכונה ושמחה וכיוצא בזה. ועל זה הזהיר רבנו זכרונו לברכה לבל יטעה האדם עצמו כמבאר לעיל. כי האדם צריך לדעת שה' יתברך גדול מאד ולגדלתו אין חקר, ואין אנו יודעים כלל. וכמבאר שיחה זאת מרבנו זכרונו לברכה בספר ספורי מעשיות בסופו . ובאמת שיחה זאת אי אפשר לבארה בכתב, רק מי שזכה לשמעה יכול להבין איזה רמזים משם. אבל הכלל שאין שום אדם יודע כלל גדלתו יתברך ורחמנותו עד אין סוף. ועל כן כל אחד אפלו אם נפל למקום שנפל אף על פי כן לעצם גדלתו ורחמנותו יתברך, יש ענין שיכול להתהפך הכל לגמרי מרע לטוב, ועוונות יתהפכו לזכיות. כמו שאמר רבנו זכרונו לברכה בפרוש:

אות ו

ועל-כן צריך האדם להתחזק מאד מאד בבחינת עת הצהרים דהינו באמצע ימיו, בפרט אחר שעברו רב שנותיו שאז הוא בבחינת אחר חצות היום בערך ימי חייו. ועל פי רב אז דיקא מתגבר הבעל דבר ביותר ויותר. כי בודאי עקר העבודה צריכין להתחיל בימי הנעורים דיקא, כי טוב לגבר כי ישא על בנעוריו וינקותא כלילא כורדא . וכמו שכתב רבנו זכרונו לברכה (בהא"ב הישן אות ת תשובה סימן עג) שיום אחד שהאדם עובד את ה' יתברך בימי נעוריו יקר יותר מכמה שנים בעת זקנתו. וכן שמעתי מרבנו זכרונו לברכה כמה פעמים שהעקר הוא לקרב לה' יתברך בני הנעורים דיקא, כי הזקנים קשה להשיבם מהנערים. וכמבאר בספר הא"ב (החדש אות ת תשובה סימן ד), וכמו שמבאר בהתורה תעיתי כשה אבד (בסימן רו) עין שם. אבל אפלו מי שזכה להתחיל בעבודת ה' בימי נעוריו, אף על פי כן כשמגיע לאמצע ימיו ורוצה להגיע למה שצריך להגיע, על פי רב מתגבר הבעל דבר ומתפשט מאד מאד למנעו מדרך החיים חס ושלום. ומכל שכן מי שלא התחיל כלל בימי הנעורים שאז בודאי כשבא עליו איזה הרהורי תשובה כשרואה שעברו רב שנותיו וצריכין לחשב על סופו ותכליתו וכו'. שאזי תכף מתגבר עליו הבעל דבר מאד מאד ומתפשט כנגדו מאד, ואינו רוצה להניחו לצאת מתאוותיו ורשתיו אשר נלכד בהם. ועל זה צועק הפסוק הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים. בצהרים דיקא, שהוא בחינת זמן המנחה שהוא אחר חצות היום, שהוא בכלליות ימי האדם אחר שעברו רב שנותיו. ועל כן צריכין ישועה ורחמים רבים. ועל זאת יתפלל כל חסיד בימי נעוריו שה' יתברך יעזרהו לאחרית טוב שלא יפל מעבודתו לעולם, וגם עד זקנה ושיבה אלקים אל יעזבנו. וכמו שבקש דוד המלך עליו השלום על זה אל תשליכני לעת זקנה ככלות כחי אל תעזבני. כי לפעמים האדם נופל לעת זקנותו, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה בספר הא"ב (אות נ נפילה סימן א), ועל כן צריכין להרבות בתפלה בימי הנעורים שלא יפל לעולם מעבודתו יתברך, ובפרט כשכבר הימים באים והגיע לאמצע ימיו ומתחיל היום לערב שמתחילין להתקרב ימי קצו וסופו, שאז צריך להסתכל מאד מאד על אחריתו וסופו בהאיך אנפין יעול קדם מלכא. כי אז צריך התגברות ביותר ויותר, כי אז הוא בחינת צהרים בחינת זמן המנחה. כי ימי חיי האדם הם בחינת יום, ומיתתו והסתלקותו הוא בחינת לילה וחשך. כמו שכתוב עד אשר לא תחשך השמש. ועל כן אחר חצי ימיו הוא בבחינת זמן המנחה, שאז צריכין להתחזק ולהתגבר ביותר ויותר להמתיק הדינים שהוא בחינת היצר הרע, ולקשר עצמו היטב לצדיקי הדור האמתיים שהם בחינת משה. שהם דיקא יכולין להמתיק הדין של זמן המנחה בשרשו העליון כנ"ל. שעל ידי זה נתבטלין כל הדינים וכל כח היצר הרע וזוכין לתשובה שלמה. ועל כן קבלת התענית שהוא בחינת תשובה הוא בתפלת מנחה דיקא כנ"ל:

אות ז

וזה בחינת ראש השנה. כי מנחה היא בחינת פחד יצחק, כי יצחק תקן תפלת המנחה. וזה בחינת ראש השנה שהוא בחינת פחד יצחק כידוע. וזה בחינת שני ימים של ראש השנה שהם בחינת דינא קשיא ודינא רפיא, זה בחינת מנחה גדולה ומנחה קטנה, כי בזמן מנחה גדולה הוא בחינת דינא קשיא מחמת שאז התחלת שרש הדין של תחלת הצמצום שמשם עקר התגברותם, כי עקר התגברותם היא מההתחלה כנ"ל. ועל כן אז צריכין להמשיך ההמתקה ממקום גבוה יותר. ועל כן נקרא מנחה גדולה. אבל אחר כך היא בחינת מנחה קטנה, כי אחר שנתרחק הצמצום והדין מן ההתחלה, שם אין להם כח להטעות כל כך. כי עקר הטעות שלהם בההתחלה דיקא, מחמת שזה אי אפשר להשיג בשום שכל כנ"ל. ועל כן אז נקרא מנחה קטנה, כי המשכת המחין להמתיק הדין הוא כפי הדין, וכשהדין גדול יותר צריך להמשיך מח גדול יותר להמתיקו. וכן כשהדין נקטן אין צריכין להמשיך כי אם מח קטן מזה להמתיקו. וזה בחינת שני ימים של ראש השנה. כי ביום ראשון הוא דינא קשיא, מחמת שאז הוא בחינת תחלת הצמצום. ואז צריכין להמשיך מחין גדולים מאד מאד להמתיק הדינים אז. ועקר ההמתקה מבחינת שרש העליון ששם כל המחין דגדלות וקטנות כלולים יחד. כי בראש השנה נכללין יחד חמה ולבנה שהם המאור הגדול והמאור הקטן. כי זכרון אחד עולה לכאן ולכאן , כי הוא ראש השנה וראש חדש שהם בחינת חמה ולבנה כידוע . וביום שני הוא דינא רפיא, מחמת שכבר נתרחק מההתחלה. ואז אין צריכין להמשיך מחין גבוהים כל כך. ובאמת שני ימים של ראש השנה כיומא אריכתא הן , כי כלו חד. כי עקר ההמתקה בשני הימים הכל נמשך משרש העליון ששם כלו חד. שם נכלל יחד שני ימים של ראש השנה שהם בחינת מנחה גדולה ומנחה קטנה גדלות וקטנות. כי כלא חד. ואז בראש השנה הוא יום ראשון של עשרת ימי תשובה. כי עקר התחלת התשובה נמשך מבחינת ההמתקה הנזכרת לעיל, שהוא בחינת ההמתקה של מנחה שהיא בחינת ההמתקה של ראש השנה כנ"ל. ועקר התשובה של עשרת ימי תשובה נגמר ביום הכפורים שהוא יום תענית יום מחילה וסליחה. נמצא, שהתחלת התשובה והתענית של יום הכפורים מתחיל בראש השנה, כי אז מתחיל התקון שנגמר ביום הכפורים כידוע בכונות . וזה בחינת קבלת התענית במנחה, כי עקר התקון של יום הכפורים שהוא יום תענית ותשובה, מתחיל בראש השנה שהוא בחינת תפלת המנחה כנ"ל. כמו כן כל מי שרוצה לעשות תשובה בכל השנה ולקבל עליו תענית, צריך לקבלו במנחה דיקא שהיא בחינת ראש השנה. והתענית שמקבל הוא בחינת יום הכפורים שהוא יום תענית. כי עקר התענית והתשובה זוכין על ידי ההמתקה של בחינת תפלת המנחה שהיא בחינת ההמתקה של ראש השנה וכנ"ל:

אות ח

ובזה מישב קשיות התוספות למה קראו תפלה זאת דיקא בשם מנחה, הלא גם בבקר הקריבו מנחה כמובא במגן אברהם (בסימן רלב) עין שם. אך על פי הנ"ל ניחא היטב, כי מנחה היא בחינת קרבן עני כמו שכתוב ואם לא תשיג ידו וכו' והביא עשירית האיפה וכו', וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נאמר בקרבן בהמה אשה ריח ניחוח ונאמר במנחה אשה ריח ניחוח, ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. ועל כן היו צריכין להקריב בקרבנות התמידין מנחה בבקר ובערב. כי מנחה שהיא קרבן עני זה בחינת תפלה לעני שהיא יקרה מאד בעיני ה' יתברך כמבאר בזהר הקדוש באריכות . כי הקרבנות הם בחינת תפלה כמבאר בדברי רבותינו זכרונם לברכה . ועל כן התמידין שהם בחינת תפלה צריכין מנחות, כי עקר עלית התפלה שהיא בחינת קרבן, היא על ידי תפלה לעני שעולה תחלה לה' יתברך כמבאר בזהר הקדוש . שזהו בחינת מנחה שהיא קרבן עני כנ"ל. ועל כן נקראת תפלת מנחה בשם מנחה דיקא. כי המנחה שהיא בחינת קרבן עני תפלה לעני, אף על פי שהיא יקרה מאד מאד בעיני ה' יתברך, אף על פי כן צריכה המתקה גדולה עד שתעשה פעלתה בשלמות. כי העני הוא בבחינת מחין דקטנות שהוא בחינת מעוט הלבנה בחינת המאור הקטן שמשם עקר הדלות והעניות כידוע , ועל כן גם מעט הפרנסה של העני באה לו בדחק ובצער גדול מחמת שקשה לו להמשיך השפע, מחמת שהוא בבחינת מחין דקטנות בחינת מעוט הירח שהיא בחינת דינים שעל ידי זה נתעכב השפע לו מאד:

וזה בחינת בתר עניא אזיל עניותא . אבל כשה' יתברך רוצה לרחם עליו ולהושיעו, עקר ישועתו על ידי צדיק הדור האמתי הגדול במעלה מאד שהוא עושה עצמו עני. כמו דוד המלך עליו השלום שעשה עצמו תמיד כעני. כמו שכתוב ענני כי עני ואביון אני. כי דוד ידע שתפלת העני יקרה מאד, על כן עשה עצמו תמיד כעני כמבאר בזהר הקדוש . וזה הצדיק בחינת דוד משיח שעושה עצמו עני, הוא דיקא יכול להמתיק העניות והאביונות בשרשו. דהינו שהוא ממתיק כל המחין דקטנות ותכלית קטנות דקטנות עד קצה האחרון עד אין תכלית, הכל הוא ממתיק בשרשו העליון הגבה והנורא מאד שהוא בחינת אין שהוא למעלה מכל המחין דגדלות וקטנות ששם כלא חד. והכל נמתק שם וכנ"ל. כי זה הצדיק בחינת דוד משיח אף על פי שעושה עצמו כעני ממש ומשתף עצמו עם כל העניים והדלים והשפלים שבעולם, אף על פי כן אינו נופל חס ושלום לבחינת מחין דקטנות, אדרבא בתכלית עניותו ושפלותו הוא בתכלית הגדלות דגדלות, כי אצלו גדלות וקטנות כלא חד. שזהו בחינת הענוה של משה רבנו ומשיח ודוד וכל הצדיקים הגדולים האמתיים וכנ"ל. וזה שאנו רואין שם במקומו במזמור פו הנ"ל שקרא עצמו שם עני ואביון, כמו שכתוב הטה ה' אזנך ענני כי עני ואביון אני. ובתוך כך מיד קרא לנפשיה חסיד, כמו שכתוב שם תכף ומיד, שמרה נפשי כי חסיד אני:

ובאמת אין אנו מבינים זאת היטב, אבל דוד זכה לזה שעשה עצמו עני ואביון באמת, ואף על פי כן היה בבחינת מחין דגדלות וקרא לנפשיה חסיד. וצדיק כזה דיקא הוא יכול לעזר ולהושיע את העניים, מחמת שאף על פי שעושה את עצמו עני אף על פי כן אינו נופל למחין דקטנות חס ושלום. וזה בחינת משיח שהוא בחינת עני, כמו שכתוב עני ורוכב על החמור, שעקר ישועת העניים והאביונים על ידו, כמו שכתוב יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע. כי צדיק כזה יודע להמתיק כל המחין דקטנות שמשם העניות בשרשן העליון כנ"ל. ועקר העניות והדלות הוא העניות מדעת התורה והמצוות שהוא רחוק מה' יתברך חס ושלום, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין עני אלא מן הדעת. וכשזה העני במעשים רואה פחיתותו ושפלותו, בפרט כשמרגיש חובותיו שהוא חיב לה' יתברך על ידי עוונותיו ופשעיו הרבים, כשהוא מתחיל להתמרמר לפני ה' יתברך בלב נשבר ונדכא ומפרש צערו ושיחתו לפני ה' יתברך, בודאי תפלתו יקרה וחשובה מאד מאד לפני ה' יתברך ופותחת כל התרעין וכו'. כי זה עקר תפלה לעני שחשובה מאד בעיני ה' יתברך (כמבאר מזה במקום אחר בהלכות תפלין הלכה ה עין שם). אבל אף על פי כן עדין אין לה כח לפעל פעלתה בשלמות מחמת תקף הדינים, כי הוא עדין בבחינת מחין דקטנות, כי הוא עני מן הדעת וכנ"ל. ועל כן עקר ישועתו על ידי הצדיק הגדול האמתי שהוא בחינת משיח שהוא משתף עצמו עם אלו העניים, אף על פי שפגמו מאד ועשו מה שעשו, אף על פי כן רחמיו מתגברים עליהם והוא מוריד עצמו אליהם ועושה עצמו כמותם וגרוע מהם, כי הוא ענו מכל האדם אשר על פני האדמה. ואף על פי כן אינו נופל למחין דקטנות חס ושלום, שזהו בחינת תכלית שלמות הענוה של בחינת משה משיח שאין אנו יכולין להבין זאת. ומחמת זה רב העולם טועין בזה בענין הענוה וכנ"ל:

וזה בחינת ועשירית האיפה סלת למנחה בלולה בשמן . שהמנחה שהיא בחינת קרבן עני שהוא בחינת מחין דקטנות צריכה להיות בלולה בשמן, כדי להמתיק הדין על ידי זה. כי שמן הוא בחינת אורו של משיח, בחינת שמן משחת קדש שזהו בחינת משיח שנקרא משיח על שם שנמשח בשמן, וכמו שכתוב על כן משחך אלקים אלקיך שמן ששון. הינו שעקר המתקת המנחה שהיא בחינת קרבן עני בחינת מחין דקטנות, עקר המתקתו על ידי בחינת משיח שהוא בחינת השמן שבוללין בו המנחה שזה עקר תקון והמתקה בחינת המנחה שהיא בחינת קרבן עני וכנ"ל:

ועל-כן נקראת זאת התפלה בשם מנחה, כי עקר תפלת המנחה הוא להמשיך המתקה ממקום עליון ונורא מאד משרש העליון של כל המחין כדי להמתיק כל הדינים הקשים שנתעוררים בשעת מנחה דיקא כנ"ל. שכל אלו הדינים נמשכין מבחינת מחין דקטנות שהם בחינת דלות ועניות. שזהו עקר בחינת קרבן מנחה שהוא קרבן עני, שזה הקרבן והתפלה יקר מאד בעיני ה' יתברך, ועקר תקונו על ידי המתקה הנ"ל שנמשך מבחינת משה משיח וכו' כנ"ל. ועל כן נקראת זאת התפלה דיקא בשם מנחה, כי כל עקר תקון זאת התפלה הוא בבחינת קרבן מנחה וכנ"ל:

שיך לעיל לענין קבלת התענית שהוא בשעת מנחה דיקא

אות ט

כי גם ההמתקה והתקון הנמשך על ידי התענית, הוא בבחינת ההמתקה והתקון של תפלת המנחה, כי איתא בדברי רבנו זכרונו לברכה בלקוטי הראשון (בסימן קעט) בענין גדל התקון של התענית שעל ידו נתבטל כל מיני מחלקת בכלל ובפרט בגשמיות ורוחניות וכו' עין שם. ומבאר שם שעל ידי התענית מחיין כל הימים המתים שהם הימים שחטא ופגם בהם שהם מנחים כמו פגרים מתים ממש וכו'. כי כשמתענה איזה יום אזי אין לו כח מזה היום לעבד את השם יתברך מחמת חלישות התענית, ואזי מקבל כח מיום שלפניו. וכן כשמתענה יותר הוא צריך לקבל כח מימים הקודמים יותר וכו'. עד שיש מי שמתענה הרבה כל כך עד שצריך לקבל כח מימי היניקה מהחלב שינק ממעי אמו, ואז מעלה גם אלו הימים וכו'. נמצא שעל ידי התענית מעלין כל ימי הקטנות ויניקה, שהם הימים הקודמים שאז היה בבחינת קטנות. כי כל מה שהאדם הולך וגדל נגדל מחו יותר. והימים הקודמים הם בחינת קטנות נגד הימים שהוא גדל אחר כך. ובפרט שבימים הראשונים פגם או לא עסק כל כך בעבודת ה' יתברך ועכשו מתענה ועושה תשובה על זה. ועל כן בודאי ימים הראשונים שפגם בהם הם בחינת קטנות, ועל ידי התענית מעלה כל אלו הימים ומתקן אותם עד שיכולין להעלות אפלו הימים של קטנות גמור שהם ימי היניקה. נמצא שעל ידי התענית מעלה ומתקן וממתיק כל המחין דקטנות שהם בחינת הימים הקודמים. וזה עקר בחינת תפלת המנחה כנ"ל, על כן קבלת התענית בשעת מנחה דיקא וכנ"ל:

וזה שהזהירו רבותינו זכרונם לברכה ביותר שלא להתחיל בשום מלאכה ועסק קדם תפלת המנחה, כמו שכתוב במשנה לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו'. ומבאר בפוסקים שדיקא במנחה צריכין לזהר בזה ביותר שלא יטעה וישכח להתפלל מנחה וכו'. כי דיקא בשעת מנחה יש חשש וסכנה שלא יטעה יותר מבשאר כל התפלות, מחמת שאז מתחיל התעוררות הדין מבחינת תחלת הצמצום שמשם עקר הטעות של כל הנסוגים אחור מה' יתברך. כי משם נמשכין הכח והטעיות של כל הכופרים. שבזה טעו הערב רב בשעת מנחה דיקא. כמו שכתוב וירא העם כי בשש משה, בא שש דיקא כנ"ל, שמבחינת טעות וכפירה זאת נמשך כל הכח של היצר הרע ותאוותיו וטרדותיו שמטריד את האדם בעסקי העולם הזה עד ששוכח בהשם יתברך ועבודתו. כי עקר כח היצר הרע הוא מכפירות ופגם אמונה וכנ"ל. ועל כן אז בשעת מנחה צריכין לזהר יותר ויותר שלא יטעה וישכח להתפלל ולהמתיק הדין הקשה שנתעורר אז. ועל כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה אז ביותר שלא יתחיל בשום מלאכה ועסק סמוך למנחה עד שיתפלל, כי אז הטעות מצוי ביותר כנ"ל. ועל כן צריכין לזהר מאד ביותר להתפלל מנחה בכונה גדולה, כדי שיזכה להמתיק הדין הקשה שנתעורר אז. והכל בכח התקשרות לצדיקים אמתיים שהם בחינת משה משיח. שעל ידם עקר ההמתקה של תפלת המנחה וכנ"ל:

תפלת המנחה ו

אות א

על פי התורה 'חבלים נפלו לי בנעימים' בלקוטי תנינא סימן ע"א עין שם וכלל הדברים כי כל הבריאה היא רק בשביל כבודו יתברך. ועל כן הכבוד הוא שרש הבריאה כלה. דהינו שרש כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם וכו'. ועל כן כשמגיע לאדם איזה כבוד צריך לזהר מאד שלא לקח לעצמו מזה הכבוד ושלא יהנה ממנו כלל לצרך עצמו, רק יעלה כל הכבוד לה' יתברך. כי צריך להבין מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד אשר זה הכבוד הוא שרש אותו המאמר וכו' עין שם. ועקר הכבוד הוא על ידי האדם שהוא תכלית כל הבריאה שבשבילו נברא הכל כדי שהוא יגדל ויפרסם כבודו יתברך כי אין בכל הבריאה מי שיגדל כבודו יתברך כמו האדם. ועל כן על ידי ההולדה כשנולדין ונתרבין בני אדם על ידי זה נתגלה כבודו יתברך ביותר. ועקר ההולדה הוא על ידי בחינת נעם העליון שמשם שרש העליון של ההולדה. ונעם העליון שופע תמיד, אך צריכין כלי לקבל על ידו השפעת הנעם העליון, והכלי נעשה על ידי צדקה לקבל שלהובין דרחימותא שנמשכין מנעם העליון. ויש צדקה של ארץ ישראל, ויש צדקה של חוץ לארץ. ועקר היא הצדקה של ארץ ישראל, כי ארץ ישראל בחינת נעם, שהוא בחינת המחין של ארץ ישראל שמנעימים זה את זה בהלכה, דהינו שלום. וחוץ לארץ הוא בחינת חובלים, שהם מחין של חוץ לארץ שהם בחינת מחלקת, בחינת שחובלים זה לזה בהלכה. ואזי כששופע הנעם העליון על ידי הכלי הנעשה על ידי הצדקה בשביל ההולדה, וגם בחינת הנעם העליון שהוא המחין מקבל ונשפע עוד מלמעלה יותר כידוע. אזי אלו המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, הם נופלים גם כן באלו המחין של ארץ ישראל שהם בחינת נעם כדי להתתקן כי אז הוא זמן תקונם. כי עקר קלקולם הוא על ידי פגם הכבוד (כמבאר כל זה שם היטב). ועל כן עתה שנמשך הולדה שהוא בחינת התגלות הכבוד, על כן הם באים להתתקן. אבל לפעמים המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים, הם פגומים כל כך עד שאינם יכולים להתתקן, ואדרבא הם גורמים פגם גם להמחין של ארץ ישראל, ומזה נמשך המחלקת שיש בארץ ישראל גם כן. כי עקר המחלקת נמשך רק מבחינת מחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים כנ"ל. אבל המחין של ארץ ישראל הם בחינת נעם בחינת שמנעימים זה לזה בהלכה שהוא בחינת שלום. רק על ידי שהמחין של חוץ לארץ מבקשין לעצמן תקון, ותקונם בעת ששופע נעם העליון בשביל הולדה על ידי הכלי של צדקה כנ"ל. ואז נופלין החובלים בנעימים כדי להתתקן. וכשהם פגומים ביותר, הם פוגמים גם את הנעימים שהם פגם המחין של ארץ ישראל ומשם נמשך המחלקת שיש בארץ ישראל. והכל על ידי [פגם] הכבוד שעל ידי זה כל המחלקת שבעולם שבארץ ישראל ובחוץ לארץ. והכל נמשך על ידי פגם החובלים הנזכרים לעיל וכנ"ל. עין שם כל זה היטב:

וזה בחינת שלש תפלות ביום. כי צריכין להמשיך השפעת הנעם העליון בכל יום. כי ה' יתברך מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית. ועקר מעשה בראשית היה על ידי השפעת הנעם, שעל ידי זה נתגלה כבודו שהוא שרש הבריאה כנ"ל. ועל כן בכל יום שה' יתברך מחדש בטובו מעשה בראשית, הוא גם כן על ידי השפעת הנעם העליון ששופע בכל יום, שעל ידי זה נמשכין נשמות ישראל, שעל ידי זה נתגדל כבודו, שעל ידי זה עקר קיום העולם בבחינת חדוש מעשה בראשית שבכל יום. כי כמו שתחלת כל הבריאה של מעשה בראשית היה על ידי השפעת הנעם שמשם הכבוד שהוא שרש הבריאה כנ"ל. כמו כן חדוש מעשה בראשית בכל יום הוא גם כן על ידי זה. כי זה עקר בחינת חדוש מעשה בראשית שמחדש בטובו בכל יום תמיד, דהינו שמחדש הבריאה בכל יום בשביל קיום העולם כמו שהיה בתחלת הבריאה. ועל כן עקר קיום העולם על ידי צדקה וחסד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי על ידי הצדקה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון, שעל ידי זה נתגלה כבודו שהוא עקר קיום הבריאה כנ"ל. וזהו בחינת אור יום שהוא עקר בחינת חדוש מעשה בראשית בכל יום מה שה' יתברך מזריח השמש בכל יום בבקר ומשקיעה בערב. שעל זה עקר הברכה והשבח שאומרים בברכת המאורות, ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית. כי עקר אור יום הוא בחינת הארת הכבוד, בבחינת והארץ האירה מכבודו . שנמשך מהמוחין שנמשכין בכל יום על ידי השפעת הנעם העליון. בחינת ומתוק האור (קהלת יא), בחינת נעימות ומתיקות. כי המחין הם בחינת אור יום כידוע, כמו שכתוב כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור מן החשך. נמצא שעקר השפעת הנעם העליון הוא בבקר שאז מאיר אור יום שנמשך משם כנ"ל. וזהו בחינת תפלת שחרית שתקן אברהם שהוא הראשון שגלה אלקותו יתברך בעולם שעל ידו עקר הבריאה. כמו שכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם-באברהם כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי אברהם התחיל להמשיך ולהאיר השפעת הנעם העליון שהם המחין הקדושים של ארץ ישראל שעל ידי זה עקר ידיעת אלקותו יתברך והתגלות כבודו יתברך. ועל כן היה עוסק כל ימיו בצדקה וחסד כדי לעשות כלי לקבל על ידו השפעת הנעם כנ"ל. כי הנעם בחינת ימין בחינת אברהם בחינת נעמות בימינך נצח . ועל כן אברהם היה הראשון שגלה קדשת ארץ ישראל, כי זכה למחין של ארץ ישראל שהיא בחינת נעם וכנ"ל. ועל כן אברהם תקן שחרית, כי אז עקר השפעת הנעם שהוא בחינת המחין שהוא בחינת אור יום כנ"ל:

ועל-כן כל סדר התפלה בשלמות הוא בבוקר בשחרית שאז מאריכין בפסוקי דזמרה בחינת נעים זמירות ישראל (שמואל ב כג), כדי להמשיך עלינו השפעת הנעם העליון כנ"ל. ועל כן אומרים מקדם פרשת הקרבנות שהם בחינת צדקה בחינת נדבת לב, שעל ידי זה מקבלין השפעת הנעם העליון כנ"ל. ואחר כך אומרים ברכות המאורות וקריאת שמע, שאז הוא המשכת המחין כידוע . כי המחין נמשכין מהשפעת נעם העליון שמשם בחינת ההולדה, הינו בחינת הנשמות הנולדים. ונמשכין בכל יום על ידי המחין הנמשכין על ידי קריאת שמע כידוע בכונות . ואחר כך מתפללין תפלת שמונה עשרה, שאז עקר המשכת הנשמות שהם המחין למטה יותר כמובן בכונות . שעל ידי זה עקר התגלות כבודו יתברך כנ"ל. כי עקר כבוד ה' יתברך ביותר הוא על ידי תפלה דיקא, על ידי שמתפללין ומבקשין מה' יתברך כל צרכיו כל מה שחסר לו בגשמיות וברוחניות. כמו שכתוב וקראני ביום צרה אחלצך ותכבדני, כי זה עקר כבודו. ועל כן תפלת שמונה עשרה גבה מאד ויקר מכל סדר התפלה כמובן בכונות, כי אף על פי שעל ידי כל פסוקי דזמרה וברכת המאורות מגדלין כבודו יתברך ומודיעין שהוא יתברך יחיד בעולמו וברא הכל לכבודו, אף על פי כן עקר שלמות הגדלת כבודו ביותר הוא על ידי התפלה. שבזה שמתפללין על צרכיו, בזה מודים שה' יתברך מנהיג עולמו ומשגיח בפרטיות על כל דבר שבעולם ובידו לשנות הטבע. ונתן לנו כח ורשות לרצותו ולפיסו בתפלה ותחנונים, עד שישוב ממדת הדין למדת הרחמים לבטל כל הגזרות שאינם טובים ולמלאות כל מחסורנו. וזהו עקר כבודו בשלמות, כי כל זמן שאין מודיעין ומפרסמין זאת, עדין לא נתגלה כבודו יתברך בשלמות, כי אף על פי שמשבחין ומפארין אותו ומודים שהוא יתברך גדול מאד ובורא הכל כו', שכל זה הוא הגדלת כבודו בודאי. אבל עדין לא הודיעו בפרוש שמשגיח גם עתה בעולמו ושהוא מבטל רצונו מפני רצון ישראל כשהם מרבים בתפלה ותחנונים, שזה עקר שלמות כבודו שבשביל זה ברא הכל. כמו שמבאר בהתורה אלקים אל דמי לך (סימן צז לקוטי חלק א) שעקר הבריאה היתה שצפה שיקבל שעשועים מישראל שימשלו בתפלותיהם וכו' עין שם. כי זהו עקר הכבוד שמקבל מהאדם דיקא שבשביל זה ברא הכל כנ"ל. הינו מה שבגדלת נפלאותיו העצומים ברא בריאה כזאת שהוא האדם הבעל בחירה שיש לו כח למשל בו יתברך שינהיג העולם כרצונו. שכל זה רחוק בודאי מאד מאד משכל אנושי, אבל הן הן גבורותיו, הן הן נוראותיו העצומים. כי עקר הגדלת כבודו יתברך הוא כשאנו מודים על כל הדברים הרחוקים מדעתנו מאד שאי אפשר להכניס הענין הזה בדעת אנושי כלל. ואף על פי כן אנו מאמינים בגדלתו יתברך אשר מחשבותיו ודרכיו שגבו וגבהו מאד מאד מדעתנו, כמו שכתוב כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וכו'. וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שעל ה' יתברך בהכרח שיהיה קשה קשיות, כי אם לא כן יהיה חס ושלום דעתו כדעתנו עין שם. ועל כן עקר הגדלת כבודו הוא על ידי תפלה, שעל ידי זה רואין נפלאותיו העצומים ביותר, וזה הדרך של התפלה גלו לנו אבותינו, והראשון היה אברהם שיגע וטרח בעבודתו מאד ושבר ובטל כל תאוותיו ומסר נפשו בשבילו יתברך כל ימיו. והרבה בתפלה ותחנונים מאד עד שהמשיך דרך התפלה בעולם ותקן לנו תפלת שחרית. וכן אחר כך בא יצחק ויעקב ותקנו יותר תפלת מנחה ומעריב. וכן כל הצדיקים האמתיים שאחריהם עד היום הזה, כלם הלכו בדרכיהם וחזקו אותנו להרבות בתפלה ותחנונים, ואנו צריכים לבטל דעתנו הפחותה והחסרה מאד ולילך בדרכיהם של אבותינו ורבותינו להרבות בתפלה על כל דבר ולהאמין שיש כח בידינו לנצח אותו יתברך להפך דעתו מדין לרחמים, אף על פי שאי אפשר להבין כל זה, אף על פי כן האמת הוא כן. וזה עקר הגדלת כבודו בשלמות כנ"ל ועל כן עקר שלמות הכבוד הוא על ידי התפלה כנ"ל:

אות ב

נמצא שעקר השפעת הנעם העליון שהם בחינת המחין של ארץ ישראל הוא בשחרית כשמאיר היום, כי משם עקר אור יום כנ"ל. והיום הולך ומאיר בתקפו עד נכון היום שהוא עד חצות. ואחר כך מתחיל היום לערב והולך האור ונתמעט, ואז נתמעט ונתעלם בחינת השפעת הנעם שהם המחין ואז רוצים בחינת החובלים להתגבר, שהם בחינת המחין של חוץ לארץ שהם בחינת חובלים בחינת מחלקת. כי עקר יניקתם הוא כשאור הנעם מתמעט. כי בודאי כשהמחין שהם בחינת נעם, בשלמות. אין שיך שום ספק ומחלקת שהם בחינת חובלים כלל, כי יודעין כל הדברים וכל ההלכות על ברין מחמת שהמחין בשלמות. רק כשהמחין מתחילין להתמעט שזהו בחינת אחר חצות היום כי ינטו צללי ערב, אז נאחזין ספקות וקשיות ומחלקת שהם בחינת חובלים. וכשאין מתקנים וממתיקין אותם, משם באים כל הקלקולים וכל הפגמים חס ושלום. וזהו בחינת חטא העגל על ידי הערב רב שהיה אחר חצות היום דיקא כמו שכתוב וירא העם כי בשש משה, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה כי בא שש וכו'. כי הערב רב הם בחינת מחלקת שיניקתם מבחינת חובלים מבחינת מחין של חוץ לארץ הפגומים ביותר. כי הם היו ממצרים שהיא תכלית הזהמא של חוץ לארץ. והם היו צריכין להתתקן על ידי נעימת המחין שנמשכו בשעת מתן תורה שנמשכו מנעם העליון. כמו שכתוב דרכיה דרכי נעם וכל נתיבתיה שלום. אבל על ידי שהיו פגומים ביותר מאד, על כן לא די שלא נתתקנו, אף גם פגמו את הנעימים עד שהטעו גם את ישראל והחטיאום חטאה גדולה בעגל. וכל זה היה אחר חצות היום דיקא, כי בא שש כנ"ל. כי אז עקר התחלת יניקת החובלים מחמת שאור יום שנמשך מבחינת נעם מתחיל להתמעט ולהתעלם כנ"ל. ועל כן תקן יצחק תפלת המנחה שזמנה אחר חצות היום, כדי להמתיק בחינת החובלים, לבטל מהם אחיזת הרע כדי שלא יקלקלו את הנעימים אדרבא הנעימים יתקנו אותם וכנ"ל. ועל כן יצחק דיקא תקן תפלת המנחה, כי יצחק הוא הולדה הראשונה בעולם שנולד בקדשת ישראל שזה עקר הגדלת כבודו יתברך:

כי עקר הגדלת כבודו הוא על ידי ההולדה, דהינו על ידי הולדה דקדשה של בני ישראל, שכל מה שנולדין ונתרבין יותר בני ישראל הם מגדלין כבודו יתברך. ויצחק הוא הולדה הראשונה שנולד בקדשת ישראל, כי אברהם היה הראשון שהתחיל להמשיך קדשת ישראל בעולם, אבל הוא בעצמו עדין לא נולד בקדשת ישראל, רק יצחק הוא הראשון בזה. ועל כן אז עקר התעוררות החובלים לבוא ולנפל בנעימים כמבאר בהתורה הנ"ל, שכשנמשך הולדה דקדשה שאז התגלות כבודו יתברך, אז באים החובלים לפל בנעימים וכו' עין שם. ובפרט עתה שהיתה הולדה הראשונה דקדשה, שעל זה היו מצפים כל המחין הפגומים בחינת חובלים שהיו מימות עולם מתי תהיה הולדה כזאת שיוכלו להתתקן. [כי פגם החובלים התחיל מחטא אדם הראשון שאכל מעץ הדעת טוב ורע כמבאר אצלנו מזה בהלכות כבוד אב ואם עין שם בהלכה ב]. על כן היה יצחק תקף הדין מחמת שבו רצו להתאחז החובלים להתתקן שהם בחינת דינים. על כן תקן יצחק דיקא תפלת המנחה שהיא אחר חצות היום, שאז מתחיל יניקת החובלים כנ"ל. כי הוא היה צריך ביותר לתקן החובלים מחמת שהוא היה הולדה הראשונה שאז באים החובלים להתתקן. וצריך לזהר מאד להמתיקם ולתקנם שלא יפגמו את הנעימים יותר חס ושלום כנ"ל:

אות ג

ועל-כן הזהירו רבותינו זכרונם לברכה שיהא אדם זהיר מאד בתפלת המנחה. מחמת שאז צריכים לתקן החובלים שזהו עקר תקון התפלה. כי עקר פגם התפלה הוא מהחובלים הנזכרים לעיל שהם מבלבלין המחשבה בתפלה. מחמת שבכל תפלה נמשכין מחין מהשפעת הנעם העליון, שמהם נתהוים נשמות שהם בחינת הולדה שעל ידי זה נתגדל כבודו כנ"ל. ועל כן תכף כשאדם עומד להתפלל ולעסק בתקון זה, באים מיד החובלים להתתקן. ומגדל הפגמים הנאחזים בהם בפרט עתה בדורות הללו, על ידי זה פוגמים את הנעימים ומבלבלים המחשבה מאד מאד. על כן צריכים להתגבר כנגדם מאד מאד, וביותר צריכים לזהר בתפלת המנחה, שאז תקפא דדינא שלטא כמו שאיתא בזהר הקדוש . הינו כי אז עקר יניקת החובלים, ועקר תפלת המנחה היא בשביל להמתיקם כנ"ל. על כן צריכים לזהר בתפלת המנחה מאד מאד להתפלל בכונה עצומה כדי שיוכל להתגבר על פגם החובלים שנאחזים אז ביותר כנ"ל. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה וכו' (ברכות ו:). כי אליהו היה צריך לבטל אז את העבודה זרה שנמשך מפגם החובלים שהם בחינת מחלקת, כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שעל ידי המחלקת באים לעבודה זרה (כמו שמבאר בסימן רנא לקוטי חלק א ובכמה מקומות). וזהו עד מתי אתם פסחים על שתי הסעפים, זהו בחינת החובלים שהוא בחינת מחלקת וספקות, בחינת פסחים על שתי הסעפים, ועל כן הכנעתם היתה במנחה דיקא, כי עקר הכנעת החובלים במנחה שנתתקנה בשביל זה כנ"ל. וזהו וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים. ויפלו על פניהם זה בחינת חבלים נפלו לי בנעימים, כי הנעימים הם בחינת פנים בחינת שבע שמחות את פניך נעמות וכו'. וזהו ויפלו על פניהם שהעם שנאחזו בהם החובלים, שעל ידי זה באו לעבודה זרה, עתה נפלו על פניהם, דהינו על הנעימים שהם פניהם האמתיים. כי עקר אור הפנים האמתי של ישראל הם המחין הקדושים, שהם בחינת נעם כנ"ל, הינו בחינת חובלים הנופלים בנעימים כנ"ל, ואז נתתקנו באמת. וזהו ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים שתי פעמים. כי עקר יניקת החובלים הוא מבחינת דינים שהוא בחינת אלקים כידוע , והנעימים הם בחינת ה' בחינת רחמים. ואז אמרו ה' הוא האלקים שכלו חד. כי הדין נכלל ברחמים, שעל ידי זה החובלים הנאחזים בהדין נכללין בנעימים ששרשם רחמים. ועל כן כפלו ואמרו שתי פעמים ה' הוא האלקים לחזק הענין, להורות שתקון זה יהיה נשאר קים לנצח. כי לפעמים כשהחובלים בחינת דינים נופלים בנעימים הם מתגברים אחר כך ופוגמים את הנעימים יותר. אבל עתה בכח אליהו שתקן אז תקון גדול מאד, על ידי זה יהיה נשאר קים התקון לנצח שהחובלים יתהפכו לנעימים. וזה בחינת שתי פעמים ה' הוא האלקים, כנגד מחין של הנעימים ומחין של החובלים, שבשניהם נשיג כי ה' הוא האלקים. כי החובלים לא יפגמו את הנעימים רק גם הם מתהפכין לנעימים ומודים כי ה' הוא האלקים:

אות ד

ועל-כן נקראת תפלת המנחה אף על פי שגם בבקר הקריבו מנחה כמו שהקשו התוספות כמובא במגן אברהם , כי עכשו עוסקין להמתיק ולתקן החובלים כנ"ל, אשר עקר זה התקון נמשך על ידי צדקה כנ"ל:

ועל-כן נקראת התפלה הזאת בשם מנחה בחינת צדקה בחינת והיה לה' מגישי מנחה בצדקה . כי עקר התקון שתהיה הצדקה בבחינת קרבן מנחה שהוא קרבן עני שמקריב הקרבן בכל נפשו, כמו שפרש רש"י על פסוק ונפש כי תקריב קרבן מנחה שפרש רש"י שם שבכל הקרבנות לא נאמר נפש כי אם במנחה וכו'. כי מי דרכו להקריב מנחה? עני, מעלה אני עליו כאלו הקריב נפשו. כי באמת מה שלפעמים מתגבר חס ושלום קלקול החובלים כל כך עד שפוגמים גם את הנעימים כשנופלים בהם להתתקן על ידי כלי של הצדקה כמו שמבאר לעיל. כל זה נתהוה על ידי שגם הכלי של הצדקה אינו בשלמות, שעל ידי זה אין מקבלין אור הנעם בשלמות שעל ידי זה קשה לתקן את החובלים עד שלפעמים יכולים חס ושלום החובלים לפגם גם את הנעימים כנ"ל, וכל זה מחמת שאין מקימין מצות הצדקה כראוי, כי מעלת מצות צדקה היא בלי שעור. וכל התורה וכל תקון כל העולמות תלוי בזה. כי הכל נברא בשביל כבודו, וכל כבודו נתגלה על ידי הצדקה שעל ידה נמשך נעם העליון וכו' כנ"ל. ועל כן שקולה מצות צדקה ככל התורה כלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . אבל צריכין להרבות בצדקה מאד ולבקש מאד מה' יתברך שיזכה לקים מצות הצדקה כראוי, שיתן בלב שלם למען שמו יתברך באמת, ושיזמין לו ה' יתברך עניים הגונים לזכות בהם. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (סכה מט:) שמא תאמר כל הבא לקפץ ולתן צדקה קופץ, תלמוד לומר מה יקר חסדך אלקים וכו'. כי עקר תקון הצדקה שיתגדל כבודו יתברך על ידי זה שזה תקון וקיום כל הבריאה. על כן צריך לכון בצדקה בשביל כבוד ה' יתברך לא בשביל כבוד עצמו חס ושלום. על כן צריכין להשתדל לתן צדקה לעניים הגונים באמת העוסקים לגדל כבודו יתברך. לא שיתן צדקה רק בשביל כבוד עצמו, כמצוי בכמה אנשים בעוונותינו הרבים שאין נותנים כי אם למי שיש לו ממשלה וכבוד גדול הם מכרחין לתן לו כדי שלא יהיה להם פחיתת כבוד כשלא יתנו לאיש כזה. ועל עניים הגונים העוסקים בתורה בפשיטות באמת אינם משגיחים כלל ומעלימין עיניהם מהם. נמצא שהצדקה שנותנין היא בשביל כבוד עצמם, ואף על פי שבודאי שגם בזאת הצדקה יש נקדות טובות, אבל קשה לתקן החובלים על ידי צדקה כזאת מאחר שהצדקה בעצמה אינה בשלמות בשביל כבוד ה' יתברך לבד שעל ידי זה עקר התקון כנ"ל:

ועל-כן עקר תקון הצדקה שתהיה בבחינת מנחה שהיא קרבן עני שכונתו בקרבנו רק לשמים לבד מחמת שנתינתו מעטת. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה נאמר בקרבן בהמה ריח ניחוח ונאמר וכו' ונאמר במנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים. כי העני מכון בודאי בנתינתו לשמים לבד מאחר שנתינתו מעטת ואין מגיע לו כבוד על ידי נתינתו. כמו כן העשיר אף על פי שנותן הרבה חלילה לו להתגאות בנתינת הצדקה ולהתכון לכבודו, רק שכל מה שיתן צדקה אף על פי שיתן לצדקה הון הרבה יהיה בעיניו כעני. כי באמת נגדו יתברך הכל עניים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מי הקדימני ואשלם. כי הכל ממנו יתברך, כמו שכתוב כי ממך הכל ומידך נתנו לך. ועל כן דוד המלך עליו השלום בעת שנתן הון רב לנדבת הבית המקדש, אמר והנה בעניי הכינותי לבית ה' כסף וזהב וכו' (דברי הימים א כב). כי החזיק כל נתינתו לעניות. וכן דרכו תמיד לקרות את עצמו עני, כמו שכתוב ואני עני ואביון וכו', וכן כמה פעמים . וצדקה כזאת יקרה מאד כי מחזיק את עצמו לעני ואין מתכון בשביל כבוד עצמו כלל רק בשביל כבוד ה' יתברך לבד. וזה בחינת מנחה שהיא קרבן עני שכונתו לשמים. וזהו בחינת שלמות הצדקה בחינת מגישי מנחה בצדקה, שעל ידי זה מקבלין בשלמות אור הנעם עד שיכולים לתקן גם את החובלים וכנ"ל. ומחמת שזה התקון צריכין ביותר בעת תפלת המנחה כי אז עקר התחלת תקון החובלים, על כן נקראת תפלה זאת בשם מנחה וכנ"ל. וזהו בחינת מה יקר חסדך שמזה הפסוק למדו רבותינו זכרונם לברכה שלא כל הבא לקפץ קופץ כנ"ל. וזהו מה יקר חסדך אלקים, שיקר מאד החסד והצדקה לזכות לתן הצדקה כראוי לעניים הגונים בשביל כבודו יתברך לבד. וזהו ובני אדם בצל כנפיך יחסיון. שיזכה לתן לבני אדם החוסים בו בצל כנפיו יתברך, דהינו עניים הגונים באמת. ואז כשזוכה לזה, על ידי זה נעשה כלי בשלמות לקבל אור נעם העליון שהוא בחינת עדן העליון אשר עין לא ראתה וכו'. וזהו ירויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. כי על ידי צדקה בשלמות זוכין לנחל עדניך וכו'. שהיא בחינת נעם העליון וכנ"ל:

אות ה

וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב . כי יעקב הוא שלמות האבות והוא עקר התקון של חטא אדם הראשון שפגם בבחינת החובלים הנ"ל כנ"ל. כי אברהם התחיל להמשיך בחינת הנעם על ידי רבוי החסד שעשה, כי היה נדיב לב הראשון, ועל כן תקן שחרית כנ"ל. ויצחק עסק להמתיק בחינת החובלים כדי שלא יפגמו את הנעימים, שזהו בחינת תפלת המנחה כנ"ל. ויעקב הוא עקר התקון, ועל כן תקן ערבית שהוא תקון נפלא שהתקין להתפלל גם בלילה בעת התגברות החשך שאז עקר שליטת החובלים הפגומים לגמרי. כי בו תרמש כל חיתו יער, שהם בחינת חובלים ומזיקים דמחבלי עלמא. כי כל המזיקים נקראים מחבלים, וכחם על ידי פגם העברות שנקראים בלשון חבלה, כמו שכתוב (נחמיה א) חבל חבלנו לך. והעקר על ידי פגם הברית שהוא עקר פגם הנעימים כמובן בהתורה הנ"ל. ועל כן נקרא בשם חבלה כמו שכתוב כי השחית כל בשר את דרכו וכו', ותרגומו ארי חבילו אורחיהון וכו'. ועקר שליטתם בלילה ששם עקר אחיזת פגם הברית בחינת מקרה לילה רחמנא לצלן. וכמו שכתוב בחנת לבי פקדת לילה צרפתני בל תמצא, וכמו שפרש רש"י שם. ועל כן בלילה אין זמן תפלה מן הדין מאחר שאז מסתלקין המחין שהם בחינת נעם לגמרי, שזהו בחינת מה שאיתא בזהר כד לילה פריש גדפהא על עלמא כל תרעי דגן עדן סתימין וכו'. כי בגן עדן עקר המשכת הנעם שהוא בחינת עדן עין לא ראתה כנ"ל. ובלילה תרעי דגן עדן סתימין, כי אז מסתלקין המחין בחינת נעם לגמרי כמבאר בכונות . ועל כן לא היה ראוי לתקן תפלה בלילה. אבל יעקב בגדל כחו תקן להתפלל גם בלילה שהוא בחינת תפלת ערבית שתקן. כי יעקב הוא בחינת אמת כמו שכתוב תתן אמת ליעקב. ועל ידי אמת עקר תקון של כל החובלים שבעולם שהם בחינת מחלקת. כי יצחק התחיל לתקן החובלים, ועל כן תקן תפלת המנחה שהיא ביום רק שמתחיל לערב שאז התחלת אחיזת החובלים כנ"ל. אבל יעקב תקן תפלת ערבית שנוכל להתפלל אפלו בחשכת לילה בעת שמתגברין ביותר חס ושלום. וזה זכה לתקן מחמת שהוא היה בבחינת אמת כנ"ל. ועל ידי אמת נתבטלין כל החובלים שבעולם. כי עקר יניקת החובלים הוא ממחלקת כנ"ל, ובתחלה מתחיל המחלקת בקדשה, ואחר כך נשתלשל ממנו אחיזה למטה עד שנעשה מחלקת גמור, עד שנתהוה אחיזת הקלפות לגמרי שמשם כל החטאים שנקראים חובלים כנ"ל. אבל על ידי אמת נתבטל כל מיני מחלקת. כי מי שכונתו אל האמת לאמתו לא יזיק לו שום מחלקת מאחר שהוא חפץ רק בהאמת, כי עקר יניקתם ממחלקת שבקדשה שהחכמים חולקים בהלכה זה אוסר וזה מתיר, ואלו החכמים שניהם מתכונים אל האמת, רק שזה נראה לדעתו כך וזה להפך. ומי שחפץ באמת אינו מזיק לו זה המחלקת כלל, כי מאמין שבאמת אלו ואלו דברי אלקים חיים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וכבר למדונו רבותינו זכרונם לברכה איך להתנהג בענין מחלקת כזה כגון ספק דאוריתא לחמרא ודרבנן לקלא וכו', ויחיד ורבים הלכה כרבים וכו' . וכן בענין המחלקת שבין הצדיקים והכשרים, כשחפץ רק באמת אינו מזיק לו כלל כי החפץ באמת מוסרין לו מלאך של אמת ויזכה לידע האמת. מכל שכן כשהחולקים הם אנשים גסים או אנשים קלים ורשעים, בודאי יוכל להבין היכן האמת, כי אמת הוא אור ה' יתברך בעצמו, ומי שחפץ באמת לאמתו מאיר לו ה' יתברך בעצמו לצאת מתוך החשך ואפלה (כמו שמבאר בהתורה צהר תעשה לתבה וכו'. עין שם בסימן ט). וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב שהוא בחינת אמת. שעל ידי זה תקן שנוכל להתפלל גם בעת חשכת לילה, גם בעת שליטת החובלים ביותר. כי האמת מאיר בתוך תקף החשך ואפלה, כי אמת הוא אור ה' יתברך בעצמו, שעל זה נאמר כי אשב בחשך ה' אור לי. וכמו שכתוב גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו'. וכתיב כי אתה תאיר נרי ה' אלקי יגיה חשכי. וכתיב גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי. ועל כן יעקב שהוא בחינת אמת, שתקן תפלת ערבית להתפלל גם בתוך תקף החשך על ידי גדל האמת שהמשיך בעולם, על כן הוא עקר התקון של החובלים. כי הוא אינו מתירא שלא יתגברו פגם החובלים הפגומים ביותר ויקלקלו גם את הנעימים חס ושלום כנ"ל. כי כל מיני חובלים שהם כל מיני מחלקת וקשיות וספקות המחשיכים את העולם נתבטלים כנגד נקדת האמת לאמתו שהוא בחינת יעקב. כי האמת עד לעצמו . וכל זה מחמת שיעקב זכה לתקון הברית בשלמות, כמו שכתוב ראשית אוני כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ולא פגם בהמשכת הנעימים להנאת עצמו כלל וכלל. על כן היתה מטתו שלמה ולא יצא ממנו שום פסול, כמו שיצא מאברהם ויצחק ישמעאל ועשו, שהם עקר החובלים שהחריבו את הבית המקדש והגלו את ישראל מארצם ששם הנעם. וכל זה מחמת שפגמו החובלים את הנעימים בעת שנפלו לתוכם כנ"ל. ועל כן אף על פי שהאבות הקדושים אברהם ויצחק טרחו מאד והמשיכו את הנעם בתקון גדול ותקנו גם את החובלים והמשיכו הולדות קדושות, שהם יצחק שנולד מאברהם ויעקב מיצחק. אך אף על פי כן נתעוררו חובלים פגומים מאד מאד שלא היה אפשר לתקנם אז, ועל ידי זה יצאו מהולדות שלהם עשו וישמעאל. אבל יעקב היתה מטתו שלמה והמשיך ההולדה שלו רק על ידי קדשת הנעם לבד. וכל החובלים שרצו להתאחז בו כלם נתתקנו, כי בגדל כחו תקן כלם על ידי גדל האמת שהיה בו. ועל כן זכה לקדשת ארץ ישראל בלי גבול ומצר, כמו שכתוב ופרצת ימה וקדמה וכו', שהיא נחלה בלי מצרים כי אין שום מצר נגדו. כי יעקב בחינת אמת ממשיך בחינת קדשת ארץ ישראל שהוא השפעת הנעם, הוא ממשיכו בלי גבול לתקן כל החובלים שבעולם כנ"ל. ועל כן אברהם קרא את מקום הבית המקדש הר ויצחק קראו שדה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי הר ושדה הוא מקום שליטת החובלים, שהם בחינת חיות רעות ומזיקי עלמא שמקומם בהר ושדה. ועל כן שני הבנינים שהיו כנגדם נחרבו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . אבל יעקב קראו בית ששם אין שום אחיזה להחובלים, כי הוא זכה להמשיך בחינת הנעם בשלמות עד שמתקן כל החובלים כנ"ל. כי עקר השפעת הנעם הוא בבית המקדש, שהוא קדשה העליונה של ארץ ישראל ששם ברור ההלכה, בחינת שמנעימים זה את זה בהלכה. כי שם ישבו סנהדרי גדולה לברר כל ההלכות, כמו שכתוב וקמת ועלית אל המקום וכו'. וזה בחינת אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' וכו' לחזות בנעם ה' וכו' . בבית ה' דיקא, כי עקר השפעת הנעם הוא בבית ה' שהוא הבית המקדש. והעקר בבית שיבנה על ידי יעקב במהרה בימינו שאז נזכה להשפעת הנעם בלי קלקול אחר כך, כי החובלים לא יקלקלו עוד. כי על ידי בחינת יעקב בחינת אמת יתתקן הכל כנ"ל. כי יעקב הוא בחינת הבריח התיכון וכו' המבריח מן הקצה אל הקצה. הינו מקצה העליון מתחלת השפעת הנעם העליון שאינו פגום כלל שם. ועל ידי זה הוא יכול להמשיכו עד תכלית קצה התחתון לתקן כל החובלים הפגומים ביותר וכנ"ל:

אות ו

וזהו ויפגע במקום שאז תקן תפלת ערבית כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ואז ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שהאבנים היו מריבות זה עם זה וכו' ונעשו כלם אבן אחד. הינו כי אבנים הם בחינת החובלים בחינת מחלקת שהם בחינת אבני נגף. כמו שכתוב וכי יריבון אנשים והכה איש את רעהו באבן וכו'. ועל כן באמת היו מריבות זה עם זה כנ"ל. אבל יעקב בגדל כחו, מגדל האמת שהיה בו עשה ביניהם שלום ונעשה אבן אחד, ועל כן אז תקן תפלת ערבית וכנ"ל. ועל כן אז וידר יעקב נדר וכו' וסים והאבן הזאת וכו' יהיה בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, שנדר נדר שהוא נדבת לב, וקבל על עצמו מצות צדקה בשלמות לתן מעשר מכל. כי עקר התקון להמשיך הנעם הוא על ידי צדקה, ועקר שלמות הצדקה על ידי יעקב בחינת משפט וצדקה ביעקב וכו'. כי הוא זכה להמשיך התקון של הצדקה בתכלית השלמות, כי זכה לתקן כל החובלים כנ"ל. וזהו בחינת מעשר, לתקן כל הבריאה שנבראה בעשרה מאמרות, על ידי עשרה בחינות חלקי הכבוד כנ"ל בהתורה הנ"ל. כי כל זה נתתקן על ידי צדקה בשלמות כנ"ל. וזהו בחינת מעלת נתינת מעשר לצדקה, לתקן כל חלקי הכבוד שכלול בעשר כנ"ל. וזה בחינת עשר אעשרנו לך, שכונתו בנתינת המעשר הוא בשביל אעשרנו לך, לעשות רצונך בלבד לא בשביל כבוד עצמו חס ושלום. וזהו בחינת צדק צדק תרדוף , שכונתך בהצדקה שתתן יהיה למען הצדק לבד כדי לקים מצות צדקה כרצונו יתברך לא בשביל כבוד עצמך כלל. כי לפעמים כשפוגמים בזה ומתכונים בהצדקה בשביל כבוד עצמו חס ושלום, אזי יש כח להחובלים לפגם את הנעימים, עד שגם הם נתקלקלים חס ושלום וכנ"ל. ואז הוא חס ושלום מקום הצדק שמה הרשע . כי החובלים בחינת רשע התגברו על הנעימים שנמשכו על ידי הצדק דהינו על ידי הצדקה וכנ"ל. ועל כן הזהיר הפסוק צדק צדק תרדוף, שתכון בהצדקה למען הצדק לבד. ואז ישאר הצדק על מקומו בשלמות, כי אדרבה הצדק יתקן גם החובלים. וזהו גם כן בחינת צדק צדק תרדוף שתי פעמים. כי גם החובלים נתהפכים לצדק כשכונתו בצדקה באמת שנותן צדקה למען הצדקה לבד, בבחינת צדק צדק תרדוף וכנ"ל. וזהו למען תחיה וירשת את הארץ, כי על ידי זה זוכים לארץ ישראל ששם עקר השפעת הנעם כנ"ל. וזהו למען תחיה וכו', כי עקר החיות מבחינת הנעם, כמו שכתוב תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח. וזהו נעמות בימינך נצח דיקא שישאר הנעימות לנצח ולא יוכלו החובלים לקלקלו חס ושלום. וזה נעשה על ידי בחינת יעקב שהוא בחינת אמת שהוא בחינת אור הפנים בחינת זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה. שכל הדורות הדורשים אותו יתברך ומגדלים כבודו יתברך נמשכים על ידי בחינת יעקב שהוא אמת שהוא אור הפנים בבחינת אלה תלדות יעקב יוסף וכנ"ל. והוא זכה לנעמות נצח, כי בית המקדש השלישי שיבנה בזכותו יתקים לנצח וכנ"ל. וזהו שבע שמחות את פניך, בחינת יעקב בחינת אמת, נעמות בימינך נצח. כי על ידי גדל האמת לא יוכלו החובלים לקלקלו רק ישאר ויתקים הנעימות לנצח כנ"ל:

אות ז

וזה בחינת ראש השנה. כי בראש השנה נברא העולם, דהינו אדם הראשון שהוא עקר העולם כנ"ל. כי עקר הכבוד הוא על ידי האדם שבשביל זה נברא הכל. ועקר האדם נמשך מנעם העליון כמובן בהתורה הנ"ל. ועל כן צריכין להמשיך בראש השנה בחינת הנעם, וזה נמשך על ידי השופר שהוא בחינת כלליות עשרה מיני נגינה בבחינת היטיבו נגן בתרועה , שזהו בחינת נעם בחינת נעים זמירות ישראל (שמואל ב כג) וזה בחינת עלה אלקים בתרועה ה' בקול שופר זמרו אלקים זמרו וכו' . כי תרועה וקול שופר הם בחינת נגינה וזמרה שהוא בחינת נעם כנ"ל (ועין כל זה בדברינו בהלכות ברכת הפרות הלכה ד). ועל כן קורין בראש השנה לדת יצחק, כי יצחק הוא הולדה הראשונה בקדשה כנ"ל, שנמשך מנעם עליון שעל ידי זה עקר התגלות כבודו כנ"ל. (וכמבאר כל זה בהלכות ברכת הפרות הנ"ל עין שם). וזהו בחינת תקף הדינים של ראש השנה שצריכים להמתיקם בכמה המתקות כידוע. כי מחמת שאז צריכין לעורר נעם העליון כדי לגלות כבודו יתברך, שעל ידי זה היתה כל הבריאה שנברא בראש השנה כנ"ל, על כן אז באין החובלים להתתקן כנ"ל. וגם כי כל פגם החובלים נמשך מחטא אדם הראשון כמבאר בדברינו (בהלכות כבוד אב ואם עין שם), וחטא אדם הראשון היה בראש השנה על כן נתעוררין אז כל תקף הדינים. כי החובלים הם בחינת מחלקת בחינת דינים קשים, כי משם שרשם כידוע. וזה כל עבודת ראש השנה של הצדיקים להמתיק תקף הדינים, הינו להמתיק לבטל יניקת החובלים שלא יוכלו להתגבר לקלקל את הנעימים חס ושלום, ואדרבא החובלים יתתקנו על ידי הנעימים וכנ"ל. ובשביל זה צריכים לנסע לגדולי הצדיקים על ראש השנה שיודעים לעסק בתקון זה בשלמות. וזה בחינת מה שהולכין על קברי צדיקים בערב ראש השנה. כי הסתלקות הצדיק הוא בנעם העליון וכו' (כמבאר שם בהלכות ברכת הפרות הנ"ל עין שם). כי יש עבודה גדולה בענין זה לתקן בחינת החובלים. כי כל מה שממשיכין הארה יותר מנעימות עליון יותר, באים חובלים מקלקלין יותר ויותר להתתקן ויכולים לגרם קלקול יותר חס ושלום. על כן צריכין לזה צדיק גדול במעלה מאד מאד שיכול להמשיך מנעם העליון בתכלית המעלה ולא יפגם שם כחוט השערה. כי זכך עצמו מתאוות עולם הזה בתכלית, ואין לו שום נגיעה כל שהוא בשום נדנוד תאוה בעולם שכלם נמשכין מנפילת נעימות העליון. ואין מי שיכול לעלות בשלמות לנעם העליון לתקן החובלים, כי אם מי שהוא נקי לגמרי מפגם הנעימות ואין לו שום הסתכלות בזה העולם כנ"ל. והוא זוכה לנעימות נצחי בבחינת 'נעמות בימינך נצח' ששם אין מגיע שום פגם כלל:

וזה בחינת השופר של ראש השנה שהוא כלול מכל העשרה מיני נגינה שהם כלל הנעימות העליון. כי קול השופר חזק וגבה מאד מאד, ויש לו כח לעלות למעלה למעלה ולעורר תכלית הנעם העליון הנ"ל ששם נתתקן הכל, בבחינת ויהי קול השופר הולך וחזק מאד וכו' . וכתיב וקול שופר חזק מאד, שקול השופר חזק מאד שיש לו כח להתגבר ולהמתיק ולבטל כל החובלים מחמת שיכול לעורר תכלית הנעם העליון באפן שלא יוכלו החובלים לקלקלו וכנ"ל. אבל צריכין לזה כח הצדיק הגדול מאד שפרש עצמו מכל וכל מנפילת הנעימות שנפל לזה העולם לכל התאוות וכנ"ל. ומחמת שאין שכיח עתה צדיק כזה שיהיה גדול במעלה כזה, על כן צריכים לילך ולסע על קברי הצדיקים המפלגים במעלה שזכו לזה. וזהו אשרי העם ידעי תרועה , ידעי דיקא שיכולים לעורר המחין על ידי התרועה וקול שופר. דהינו שיכולים להגיע עם התרועה וקול שופר עד תכלית נעם העליון שמשם עקר הדעת והמחין כנ"ל. וזהו ה' באור פניך יהלכון. זה בחינת אור הפנים שהוא בחינת שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח וכנ"ל. וזהו בשמך יגילון כל היום, כי שם עקר השמחה בחינת שבע שמחות וכו' כנ"ל. וזהו בצדקתך ירומו, בצדקתך דיקא. כי עקר התקון על ידי הצדקה שעל ידי זה נעשה כלי לקבל השפעת הנעם העליון כמו שמבאר שם בהתורה הנזכרת לעיל. ובשביל זה נוהגין כל ישראל להרבות בצדקה בימים אלו כדי להמשיך השפעת הנעם שנמשך על ידי הכלי של הצדקה כנ"ל. וזה עקר התשובה של ראש השנה ועשרת ימי תשובה, כי כל החטאים נמשכין על ידי החובלים כנ"ל, ועתה עוסקין לתקנם שעל ידי זה עקר התשובה:

אות ח

וזהו בחינת יום כפור. שאז עקר גמר שלמות התקון של כל החטאים שנמשכין על ידי החובלים כי אז הוא סליחת עוונות, כי ביום הכפורים עולין עד הבינה כידוע , ובינה הוא בחינת נעם העליון כמובא בכתבים . כי נע"ם בגימטריא קס"א וכו' עין שם. וזה בחינת התענית הקדוש של יום הכפורים שצריכין להתענות בו בחמשה ענויים, ובערב יום כפור צריכין לאכל. כי עקר הבריאה היתה בשביל כבודו יתברך כנ"ל, ועקר הכבוד הוא על ידי האדם דיקא שבשבילו נברא הכל כנ"ל. ועל כן עקר הכבוד נמשך על ידי הולדה שנמשך מנעם העליון, כי רק בשביל זה ברא ה' יתברך את העולם. כי רצה שיעלה כבודו מבני אדם התחתונים שיש להם בחירה, כמו שאומרים ואבית תהלה מגושי עפר וכו'. כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים . ועל כן עקר כבודו כשנמשך הולדה על ידי השפעת הנעם וכנ"ל:

וזה כלל שכל התענוגים והאהבות של זה העולם, כלם נמשכין ונשתלשלין מנעימת העליון בבחינת מה יפית ומה נעמת אהבה בתענוגים. וזה כל עבודת הצדיקים שאין מקבלין לעצמן כלל ממתיקות ונעימות של זה העולם, רק הם משברין כל התאוות ומעלין כל הנעימות לשרשו העליון לנעם העליון. וזה עקר כבודו יתברך כשהבן אדם שבזה העולם משבר את כל תאוותיו ומעלה הכל לנעם העליון. ועל כן התלמיד חכם אסור להתענות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה האי בר בי רב דיתיב בתעניתא וכו'. כי ה' יתברך רוצה בקיום העולם, ובהכרח להמשיך נעם העליון לתוך כל האהבות שבזה העולם שהם אכילה ושתיה וכו', שהם קיום העולם ולעמד בנסיון זה שלא יהיה כרוך אחר המתיקות המר של זה העולם, רק לקדש עצמו על פי התורה ולהעלות הנעימות לשרשו העליון לנעם העליון שעל ידי זה עקר כבודו כנ"ל. אבל יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאין בו לא אכילה ושתיה וכו' . כי יום הכפורים הוא תרין , אמא וברתא סלקין כחדא כמובא בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל . כי אמא וברתא זה בחינת נעם העליון והכבוד. כי נעם העליון זה בחינת בינה, בחינת אם לבינה תקרא . והכבוד הוא בחינת מלכות שהיא ברתא , כמו שכתוב כל כבודה בת מלך וכו'. והם בחינת נעמי ורות, נעמי זה בחינת נעם העליון ורות הוא בחינת כבוד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , למה נקרא שמה רות שיצא ממנה דוד שרוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות. ודוד הוא בחינת כבוד בחינת מלך הכבוד, ובגלותא נאמר בהון ותלכנה שתיהן כידוע, וביום הכפורים סלקין כחדא. הינו כי יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שאז אין צריכין שיעלה הכבוד לשרשו על ידי שיתלבש הנעם באהבות של זה העולם וכו' כנ"ל. כי זה הוא רק בזה העולם. אבל לעתיד לבוא יתקים ונגלה כבוד ה' וכו', ואז נוכל להעלות הכבוד על ידי השפעת הנעם בעצמו בלי שיתלבש באהבות של זה העולם, וזה בחינת יום הכפורים שאין בו לא אכילה ולא שתיה וכו', כי הוא בחינת עולם הבא, כי אז ברתא סלקא עד אמה, שהכבוד עולה עד הנעם בלי התלבשות באהבות של זה העולם. ואז נתתקן הכל ולית רשו לשטן לאסטוני כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי אז נתבטל יניקת כל החובלים, כי יניקתם רק מפגם הכבוד שנפגם על ידי שפוגמין בהנעימות שמתלבש בזה העולם. וכל אחד כפי מה שפוגם בזה כן פוגם בכבודו יתברך, ומשם יניקת החובלים. אבל ביום הכפורים שאין הנעם מתלבש באהבות של זה העולם כלל, על כן אין להחובלים שום יניקה אז. ועל כן אז הוא סליחת העוונות שבאים מהחובלים, כי אז נתבטלים החובלים כנ"ל אבל אי אפשר לקבל הארה זאת של יום הכפורים כי אם על ידי שאוכלין ערב יום כפור, כי אי אפשר לזכות לעולם הבא כי אם על ידי שמתקנים עצמן בעולם הזה, שבשביל זה בא האדם לעולם הזה, שבו מלבש הנעימות בתאוות עולם הזה. ועל ידי זה דיקא צריכין לגדל כבודו יתברך כנ"ל. ואז נזכה לעולם הבא, שעל ידי זה יתגלה כבודו יתברך בלי שום התלבשות כלל כנ"ל. וזה בחינת ערב יום כפור ויום כפור. כי יום הכפורים הוא בחינת עולם הבא שעולה הכבוד עם הנעם בלי התלבשות באכילה ושתיה וכו'. אבל אי אפשר לזכות לזה כי אם על ידי מצות אכילה בערב יום הכפורים. כי על ידי אכילה דקדשה עולה כבודו יתברך, בחינת שלחן מלכים מלך הכבוד (כמו שמבאר בהתורה ויבן בסימן סז בלקוטי חלק א עין שם). ואז זוכין ביום הקדוש יום הכפורים לגדל כבודו על ידי החמשה קולות חמש תפלות הנמשכין מנעם העליון בלי התלבשות כלל, שזהו בחינת יום כפורים תרין אמא וברתא סלקין כחדא וכנ"ל. והבן היטב:

כי הדברים עדין צריכין באור רחב ואין הזמן מסכים עתה לבאר כראוי, ומחשש השכחה שלא נשכח לגמרי חס ושלום הכרחתי לרשם הדברים לעת עתה כמות שהן עד יערה עלינו רוח ממרום:

אות ט

וזה בחינת סכה. ועקר מצות סכה הוא אכילה ושתיה ושנה, שהם כל צרכי אדם וחיותו ותענוגיו שכלם יכניס לתוך הסכה. כי סכה היא בחינת אמא דמסככא על בנין , שהוא בחינת נעם העליון בחינת אם לבינה וכנ"ל. ועל ידי קדשת מצות סכה אנו זוכין להעלות ולקשר כל הנעימות שבאכילה ושתיה וכלים נאים וכו' לקשר הכל לנעם העליון. כי זה עקר עבודת האדם בזה העולם שלא יהיה כרוך אחר הנעימות שבזה העולם רק יקשר ויעלה הכל לשרשם לנעם עליון. וזה זוכין על ידי שמכניסין כל האכילה ושתיה וכו' לתוך הסכה שהוא בחינת נעם העליון כנ"ל. כי ביום הכפורים זכינו לבחינת עולם הבא ששם אין הנעם מלבש בשום גשמיות, רק בקולות קדושות של החמש תפלות. ועל כן חיבין אז בחמשה ענויים, כי הוא בחינת עולם הבא שאין בו לא אכילה ושתיה. אבל זה אי אפשר כי אם איזה זמן דהינו יום הכפורים, או מי שצריך לשוב בתשובה שגוזרין עליו תעניתים. כי התשובה הוא בבחינת יום הכפורים. כי מאחר שפגם על ידי חטאיו בהנעימות הנזכרות לעיל שנמשך אחר נעימות של זה העולם עד שעבר על התורה, על כן תקונו על ידי תשובה ותענית שהוא בחינת יום הכפורים. כי צריך לפרש עצמו לגמרי מנעימות של זה העולם ולקבל עליו תענית בשביל תשובה שהוא בחינת יום הכפורים כדי שיעלה לבחינת עולם הבא ששם אין הנעם מלבש כלל שזהו בחינת יום הכפורים כנ"ל. אבל זה אי אפשר כי אם איזה זמן כמו יום הכפורים שחיבין הכל בתענית או כל אחד שמקבל עליו תעניות כפי חטאו. אבל עקר עבודת האדם בזה העולם היא שיתנהג על פי התורה, שצריך דיקא לאכל ולשתות כפי צרך על פי התורה, רק שלא יהיה כרוך אחר הנעימות שבהמאכל וכו', רק לקשר הכל לשרשו לנעם העליון כנ"ל. ועל כן אמרו רבותינו זכרונם לברכה בר בי רב דיתיב בתעניתא. כלבא ליכול שרותיה. כי הכלבים הם בחינת מיין מרירין הפך הנעם. ועל כן אפלו זה שצער עצמו מן היין נקרא חוטא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על שלא זכה לקשר הטעם והנעימות שביין לשרשו. מכל שכן וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שם. ועל כן אחר יום הכפורים זכנו ה' יתברך לישב בסכה צלא דמהמנותא. שעל ידי זה מגן עלינו בצל כנפיו וממשיך עלינו אור נעם העליון. וצוה עלינו לאכל ולשתות וכו' כדי שעל ידי זה נזכה לקשר כל הנעימות שבזה העולם לשרשו שהוא בחינת נעם העליון בחינת סכה כנ"ל:

אות י

וזה בחינת שמיני עצרת ושמחת תורה. שאז מסימין התורה ומתחילין התורה, ואז מכבדין את כל אחד בכבוד התורה ואומרים לו תן כבוד לתורה, והכל עולין לתורה אז. כי ידוע בכונות שבשמיני עצרת הוא גמר התקון שמתחילין בראש השנה בכל שנה ושנה. כי בראש השנה התחלנו להמשיך עלינו השפעת הנעם העליון על ידי השופר. ועקר המשכת הנעם הוא, שיהיו נמשכין מחין קדושין עד שיהיה נעשה הולדה. דהינו שיהיו נמשכין נשמות קדושות של ישראל שיגדלו כבודו שהכל נברא בשביל זה כנ"ל. וזה התקון נגמר בשמיני עצרת [שאז הנוקבא עוצרת הטפה בשביל הולדה כידוע בכונות ומובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה תקעו אמונה סימן ה לקוטי תנינא]. ועל כן אז עקר הגדלת הכבוד כנ"ל. ועל כן אז מתחילין התורה שהוא בראשית ברא וכו', וקורין כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם לכבודו. כי עכשו נשלמין ומאירין העשרה מאמרות באור גדול, מאחר שעכשו נגמר תקון המשכת הנעם עד שהגיע להולדות נשמות ישראל, שעל ידי זה עקר התגלות כבודו, שבשביל זה היו כל העשרה מאמרות כנ"ל. ועל כן עתה ראוי ונאה לקרות בראשית וכו' שהם העשרה מאמרות שבהם נברא העולם. כי עתה הוא שלמות הארתם, מאחר שעתה הוא בחינת התגלות כבודו על ידי בחינת הולדה כנ"ל. כי זה עקר התקון שעוסקין בכל שנה מראש השנה עד שמיני עצרת שהוא לתקן חטא אדם הראשון שפגם בכבודו וגרם אחיזת החובלים, שעל ידי זה פגם בעשרה מאמרות ונחשב כאלו אבד את העולם שנברא בעשרה מאמרות. ובחמלתו יתברך שזכהו לתשובה וסבב בנפלאותיו שיצאו ממנו האבות וכל זרע ישראל וכל הצדיקים שעוסקים בכל שנה בתקון חטאו. והעקר מראש השנה עד שמיני עצרת וכנ"ל. ועל כן אז בשמיני עצרת חוזרין ומעוררין העשרה מאמרות על ידי שקורין אותם אז בתורה. כי עתה חוזרים ומאירים באור גדול על ידי הגדלת הכבוד שנמשך עתה, שעל ידי זה מקימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות רק בשביל זה כנ"ל. וזה שמסימין תחלה את התורה שמסימת בגדל כבודו יתברך שנתגלה על ידי משה רבנו על ידי כל האותות והמופתים אשר שלחו ה' וכו', כמו שכתוב לכל האתת והמופתים וכו' ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול וכו'. שעל ידי כל זה נתגדל כבודו יתברך מאד. כמו שכתוב ואכבדה בפרעה ובכל חילו וכו'. וכמו שכתוב בכל האותות והמופתים בפרשת וארא , למען ספר שמי בכל הארץ, למען תדע כי לה' הארץ וכו'. נמצא שבאלו הפסוקים לכל האתת והמופתים וכו'. שמסימין בהם התורה, מספרים מהגדלת כבודו יתברך שנתגדל מאד על ידי זה, וזה נתגלה ומאיר ביותר בשמיני עצרת, שהוא גמר וסוף כל השלשה רגלים שהתחילו מפסח ומסתימין בשמיני עצרת, שכלם הם זכר ליציאת מצרים שאז היה עקר הגדלת כבודו כנ"ל. ועקר הגדלת הכבוד נמשך בשמיני עצרת שאז נמשך על ידי השפעת הנעם בחינת הולדה כנ"ל, שעל ידי זה עקר הגדלת כבודו יתברך, כי אם לא יהיו בני אדם חס ושלום, מי יגדל כבודו ומי יספר ויכיר עצם גדלת כבודו על ידי כל האותות והמופתים שהיו ביציאת מצרים. כי עקר הגדלת כבודו הוא על ידי בני ישראל שנולדין בכל דור ודור שהם עוסקים לספר ולפרסם ולהגדיל כבודו יתברך, כמו שכתוב דור לדור ישבח מעשיך וכו' כבוד מלכותך יאמרו וכו'. ועל כן בשמיני עצרת שאז נמשך בחינת הולדה כנ"ל, על כן אז קורין סיום התורה ולכל האתת והמופתים שמספרין מהגדלת כבודו יתברך. ואחר כך מתחילין מיד בראשית ברא אלקים וכו', שהם כל העשרה מאמרות שבהם נברא העולם ובהם ה' יתברך מקים את העולם, הכל בשביל כבודו שנתגלה ומאיר עתה באור גדול כנ"ל. ועל כן מכבדין אז את כל אחד בכבוד התורה ואומרים לו תן כבוד לתורה. להזהיר ולהזכיר את כל אחד שיהיה נזהר מאד בהכבוד, שלא יקח הכבוד בשביל עצמו חס ושלום, רק יחזיר ויתן הכבוד להתורה ולה' יתברך, כי עקר הארת העשרה מאמרות שמעוררין עתה הוא על ידי כבוד דקדשה שהוא שרש כל הבריאה שנברא בעשרה מאמרות וכנ"ל. על כן צריכין לזהר שיהיה הכבוד כלו אמר, כלו מאמר, כמבאר בהתורה הנ"ל. שזה נעשה כשנזהרין לבלי להנות מהכבוד כלל בשביל עצמו רק להעלות ולחזר הכבוד לה' יתברך שהוא אחדות פשוט עם התורה. וזהו תן כבוד לתורה וכנ"ל:

אות יא

וזהו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י על פסוק לעיני כל ישראל שנשאו לבו לשבר הלוחות לעיניהם שנאמר ואשברם לעיניכם. והסכימה דעת המקום לדעתו וכו' שנאמר וכו' יישר כחך ששברת. ולכאורה תמוה מה לו להזכיר שבח כזה בענין נפלאות גדלת משה. אך באמת גם זה הוא נפלאות נוראות גדלתו של משה, שכון לדעת ה' יתברך לשבר הלוחות אז אחר מעשה העגל. כי עקר חטא העגל היה על ידי הערב רב שהחטיאו את ישראל, וזה היה פגם החובלים שבאים בנעימים להתתקן. ומעצם קלקולם הם פוגמים גם את הנעימים כמבאר מזה לעיל (ובמקום אחר בהלכות ברכת הפרות ובהלכות כבוד אב ואם). כי משה רבנו רצה לקרב את הערב רב כדי שיתתקנו, כי הערב רב היו ממצרים שהיא ערות הארץ עקר זהמת חוץ לארץ ההפך מארץ ישראל ממש, ושם עקר פגם החובלים המקלקלים ביותר. וסבר משה מאחר שישראל יוצאים ממצרים לבוא לארץ ישראל לקבל את התורה שהיא בחינת השפעת הנעם העליון, על ידי זה יוכלו גם החובלים האלו שהם הערב רב להתתקן. אבל באמת מעצם רבוי זהמתם וקלקולם לא די שלא נתתקנו אף גם קלקלו את ישראל שקבלו את התורה שהיא בחינת נעם והחטיאום בעגל. ועל כן כשראה משה זאת נשאו לבו לשבר הלוחות לעיניהם. ועל ידי זה דיקא תקן הרבה. כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה שעל ידי שבירת הלוחות נמשך שכחה, ועל ידי השכחה שנתהוה על ידי שבירת הלוחות נמשך כל המחלקת שבישראל. דהינו המחלקת שבקדשה של התנאים ואמוראים. כי עקר מחלקתם על ידי השכחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה משרבו תלמידי שמאי והלל שלא שמשו כל צרכן נתרבה המחלקת. דהינו על ידי שכחה שבאה עליהם מחמת שלא שמשו כל צרכן. ועל כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה שם, ואותו היום שנתהוה המחלקת היה דומה כיום שנשתברו בו הלוחות, שנשתברו בו הלוחות דיקא. כי משם בעצמו נתהוה המחלקת על ידי השכחה שנמשך משם. נמצא שכל המחלקת דקדשה נמשך משבירת הלוחות. ועל ידי זה דיקא נעשה תקון גדול בענין החובלים הנזכרים לעיל, שהם בחינת מחלקת כנ"ל. כי אין הדין נמתק אלא בשרשו, ועל כן דיקא על ידי מחלקת שבקדשה שנמשך על ידי שבירת הלוחות, נמתק ונתבטל יניקת החובלים שהם בחינת מחלקת דסטרא אחרא. [וכמובא בדבריו זכרונו לברכה במקום אחר על פסוק בקמים עלי מרעים בסימן רעז לקוטי חלק א]:

כי על ידי מחלקת שבין הצדיקים נתרחקים אותם שראויים להתרחק שמחין שלהם הם בחינת מחין של חוץ לארץ ממש, בחינת חובלים, מחמת שפגמו מאד בכבוד ה' יתברך, כי חפצים בכבוד עצמן. כי כששופע הנעם העליון באים כל החובלים ורוצים להתתקן, הינו שבאים גם אנשים פגומים שמחין שלהם בחינת חובלים ורוצים להתתקן. ובודאי היה ראוי לתקנם, אך הם מקלקלים מאד, ואם ירצו לקרבם ולתקנם יוכלו לקלקל גם את הנעימים כנ"ל, כמו שארע למשה על ידי הערב רב. על כן היא טובה גדולה מה שיש מחלקת על הצדיקים האמתיים שעל ידי זה נופלים בדעתם ספקות וקשיות ונתרחקים אותם הראויים להתרחק. ואותם החפצים באמת סובלים בזיונות ויגיעות וטרחות ומתקרבים. כי בודאי אם היו הכל רואים ומרגישים תכף נעימות מתיקות השפעת הנעם העליון, היו הכל רצים רק אחר נעימות התורה שנמשכת משם. ועל כן בתחלה כשנמשך איזה נעימות התורה נמצאים קופצים הרבה שחפצים להתקרב ולינק משם, כי מי פתי שלא ירוץ אחר נעימות כזה. אבל אלו המתקרבים הם רוצים להנות מהנעימות בלי יסורים ושפיכת דמים, והם חפצים שישפע עליהם נעימות התורה וגם יהיה להם כל הכבוד וכל התאוות שלהם. וזהו בחינת פגם החובלים המקלקלים ביותר שעקר קלקולם בתחלה היה על ידי פגם הכבוד, שפגמו בכבוד ה' יתברך ורדפו אחר כבוד עצמן. שעל ידי זה נפלו לבחינת מחין של חוץ לארץ ממש שהם בחינת חובלים כמו שמבאר בהתורה הנ"ל. וגם עכשו כשבאים להתתקן רוצים עדין בכבוד עצמן. ועל כן מחין כאלו יכולים לקלקל גם את הנעימים וכנ"ל. על כן היא טובה שיש מחלקת, שעל ידי זה באים קשיות וספקות שעל ידי זה כל הרוצה להתקרב צריך להפקיר כבוד עצמו ולסבל בזיונות ושפיכת דמים הרבה. ומי שאינו יכול לעמד בזה מתרחק, ובודאי ראוי להרחיקו מאחר שרוצה עדין בכבוד, כדי שלא יקלקל את הנעימים וכנ"ל. ומי שחפץ בהאמת רואה את האמת ומתקרב על ידי יסורים ויגיעות ובזיונות, כי אי אפשר להתקרב ולהתתקן כי אם על ידי זה. מאחר שעקר פגם החובלים נמשך מפגם הכבוד. על כן צריך עתה לבטל כבודו לגמרי ולסבל בזיונות ושפיכת דמים, ואז יזכה להתקרב ולטעם קצת מהנעימות נעם התורה. כי גם אחר השכחה וההעלמה והמחלקת שנמשך משבירת לוחות, גם עתה מי שרוצה בהאמת יכול לראות ולטעם גם עתה מעט נעימות התורה, אשר גם בשביל מעט נעימות כזה שהוא מרגיש בתוך גשמיותו ראוי להשליך כל התאוות וכל הכבוד. ומי שהוא איש אמת וחס על עצמו ומרצה לזה ומתקרב על ידי בזיונות ושפיכת דמים הוא מתתקן באמת על ידי השפעת הנעם, מאחר שמפקיר כבודו שעל ידי זה מתקן פגם הכבוד שפגם תחלה וכנ"ל. נמצא שעל ידי שבירת הלוחות שעל ידי זה נתהוה שכחה שעל ידי זה נתהוה מחלקת, על ידי זה עקר תקון החובלים כראוי דהינו שנתתקן מי שהוא ראוי להתתקן כנ"ל. ומי שאינו ראוי יתרחק על ידי המחלקת כדי שלא יקלקל את הנעימים וכנ"ל. ועל כן שבחה התורה אותו בזה אשר עשה משה לעיני כל ישראל ששבר את הלוחות לעיניהם. כי על ידי זה דיקא הוא תקון החובלים על ידי הנעימים שבזה עוסקת סיום התורה כנ"ל. וזהו שדרשו זאת על פסוק לעיני כל ישראל דיקא ששבר את הלוחות כמו שכתוב ואשברם לעיניכם, כי שבר את הלוחות לעיני כל ישראל דוקא. דהינו שהראה להם את הלוחות שהם בחינת נעימות התורה ושברם מיד, ועל ידי זה הפיל עליהם שכחה כנ"ל. וזהו נסיון לכל אחד, מי שרוצה באמת הוא רודף אחר האמת גם אחר השבירה והשכחה. כי על כל פנים איזה רשימו נשאר והוא נמשך אחר האמת על ידי הרשימו. כי מבין על ידי זה שיש נעימות, נפלא מכל הטובות והמתיקות שבעולם. ומי שאינו חפץ באמת נמשך אחר הקשיות והספקות והמחלקת ומתרחק וכנ"ל. והוא בודאי ראוי להתרחק וכנ"ל, כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם וכו' . ועל כן שברם לעיני כל ישראל, כמו שכתוב ואשברם לעיניכם, הינו כי לקח הלוחות שהם בחינת נעימות התורה והראה אותם לעיניהם ושברם מיד לעיניהם, כאומר הרי אני מראה לכם נעימות התורה אך תכף אני חוטף מכם ומשברם ומפיל שכחה. וזה יהיה לכם עתה לנסיון כנ"ל. וכן מתנהגים גדולי הצדיקים גם עתה, כמו שכתב רבנו זכרונו לברכה על מאמר רבותינו זכרונם לברכה אנא עלמא בחרובא אשכחתיה (בסימן סמך לקוטי חלק א) והבן היטב:

וזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לוחות ושברי לוחות מנחים בארון. להורות שהצדיקים אמתיים ממשיכין התורה בבחינת לוחות ושברי לוחות. כי מתחלה מגלין נעימות התורה, ואחר כך מעלימין ומכסין אותה מיד ומפילין שכחה שהיא בחינת שברי לוחות וכנ"ל. והכל בשביל נסיון שכל הרוצה להתרחק ימצא מקום להתרחק, והרוצה וחפץ האמת לאמתו יסתכל על האמת וישליך כבודו מנגד ויתקרב על ידי יגיעות ובזיונות וכו' ויזכה לנעימת התורה וכנ"ל:

אות יב

וזה שנוהגין בחוץ לארץ שעל פי רב עקר גדל שמחת יום טוב הוא ביום טוב שני של גליות שעושין מחמת ספק, ובפרט בשמחת תורה שעושין אותו ביום טוב שני דיקא, כי חוץ לארץ ששם עקר אחיזת החובלים, אי אפשר לתקנם בשלמות כי אם על ידי בחינת ספקות שהיא בחינת מחלקת וכנ"ל. כי ביום טוב נמשך השפעת הנעם שמשם עקר שמחת יום טוב. ועל כן חיבים לעלות לרגל לבית המקדש ששם עקר קדשת ארץ ישראל עקר השפעת הנעם כי שם ברור ההלכה וכנ"ל. ועל ידי זה עקר השמחה בחינת שבע שמחות את פניך נעמות וכו', שזה בחינת שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני ה' וכו' . ובחוץ לארץ ששם אחיזת החובלים וצריכים לתקנם על ידי הנעימים, אי אפשר לתקנם כי אם על ידי שעושין יום טוב שני של גליות מחמת ספק שהוא בחינת מחלקת שמשם כל הספקות והקשיות. כי זה עקר תקון החובלים כשמתקרבים מתוך מחלקת וספקות ומאמינים בכל הצדיקים אף על פי שחולקים זה על זה, לא כמו הליצנים שאומרים מאחר שחולקים זה על זה הוא שומע דברי שניהם וחולק על שניהם, כי זהו דברי ליצנות ונוגעים בכפירות רחמנא לצלן. רק האמת הוא להפך שצריך להאמין בכלם ולבלי להסתכל כלל על המחלקת שביניהם. (וכמו שמבאר על פסוק אזן שומעת תוכחת חיים וכו' בהתורה בחצוצרות בסימן ה לקוטי חלק א עין שם):

וזהו אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיתיך על משכנות הרעים . הינו אם לא תדעי לך למי להתקרב, כמו ששאל תחלה הגידה לי וכו' איכה תרעה וכו'. על זה השיב אם לא תדעי לך וכו' צאי לך וכו' ורעי וכו' על משכנות הרעים, הרעים דיקא לשון רבים. הינו שתתקרב לכלם, כי מאחר שאינך יודע למי להתקרב צריך אתה להתקרב לכלם ולהאמין בכלם מאחר שכלם מזהירים אותך לקים תורת משה בכתב ובעל פה. כי רק מהאנשים הכופרים ההולכים בדרכי החקירות הרוצים להטות מתורת משה ללמד חכמות חיצוניות ופורקים על ורבם מגלחים זקנם וכו' כמפרסם, מהם צריכים להתרחק בתכלית הרחוק, אבל כל מי שמנהיג על פי התורה כפי שמסרו לנו רבותינו בגמרא ופוסקים וספרי יראים המיסדים על פי דבריהם הקדושים, בהם צריכים להתדבק בכלם, כמו שכתוב ובו תדבק ואמרו רבותינו זכרונם לברכה הדבק בתלמידי חכמים. ועל זה מרמז יום טוב שני שעושין מחמת ספק שני ימים טובים של גליות. ועל ידי זה עקר תקון בחינת החובלים מאחר שמחמירים מחמת ספק ועושים שני ימים טובים, כמו כן צריכים מחמת ספק להתקרב לכל הצדיקים ההולכים על פי התורה וכנ"ל. (כי קדשת יום טוב הוא בחינת קדשת הצדיק, כי מהם נמשך קדשת יום טוב כמבאר על פסוק כי אקח מועד וכו' בסימן קלה) ועל כן עקר השמחה בחוץ לארץ ביום טוב שני, כי זה עקר השמחה כשנתתקן החובלים על ידי הנעימים שאז נגדל כבוד ה' יתברך, בבחינת כד אתי יתרו וכו' , שעל ידי זה השמחה גדולה מאד בבחינת יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו . וזה נעשה בחוץ לארץ ביום טוב שני שעושין מחמת ספק וכנזכר לעיל. ועל כן בארץ ישראל אף על פי שעושין שם רק יום טוב אחד מחמת ששם הוא בחינת נעם וכנ"ל, אבל ראש השנה עושים גם בארץ ישראל שני ימים. מחמת שבראש השנה עקר השפעת הנעם כנ"ל, ואז באים ביותר כל החובלים להתתקן. ועל כן אז הוא דינא קשיא כנ"ל. ועל כן מכרחים גם בארץ ישראל לעשות שני ימים ראש השנה מחמת ספק כדי לתקנם וכנ"ל:

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בראשונה וכו' פעם אחד נתקלקלו הלויים בשיר התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה. ואם באו מן המנחה ולמעלה התקינו שיהיו נוהגין אותו היום קדש ולמחר קדש. ומשם נמשך שעושין שני ימים ראש השנה כמבאר בפוסקים , הינו מחמת קלקול השיר שהוא בחינת נעם בחינת נעים זמירות ישראל שזהו נמשך מפגם החובלים, על כן התקינו שלא יהיו מקבלין עדות החדש אלא עד המנחה, עד המנחה דיקא. כי אז עקר אחיזת החובלים כמבאר למעלה. ואם באו מן המנחה ולמעלה עושין שני ימים קדש כדי לתקן החובלים על ידי שני ימים. וזה בחינת שני ימים של ראש השנה שעושין גם בארץ ישראל בשביל תקון החובלים על ידי הנעימים וכנ"ל:

אות יג

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם. כי אלו השלש מדות רעות הם ההפך מהבחינות קדושות הנאמרות בהתורה הנ"ל. כי שם מבאר מענין הנעימות שנמשך על ידי צדקה שעל ידי זה נגדל כבוד ה' יתברך וזוכין לשלום כנ"ל. והקנאה והתאוה והכבוד הם ההפך מזה, כי התאוה הוא ההפך מקדשת הנעם, כי כל התאוות נמשכין מנפילת המתיקות מנעם העליון כידוע. וצריך האדם להשכיל על דרכיו לבלי להיות כרוך אחר תאות המתיקות של זה העולם רק לקדש את עצמו ולדבק את עצמו בנעם העליון. גם על ידי התאוה הוא ממעט בצדקה, כי רוצה למלאות תאוותיו על ידי ממונו ועשירותו ומעלים עיניו מעניים חסרי לחם ואינו נותן צדקה. וזה עקר פגם הנעם, כי עקר השפעת הנעם נמשך על ידי צדקה כנ"ל. והכבוד הוא פגם הכבוד דקדשה כמבאר שם בהתורה הנ"ל שצריך האדם לבלי לרדף אחר הכבוד, רק להסתכל על הכבוד מאיזה מאמר נתהוה זה הכבוד ולחזר הכבוד רק להשם יתברך ומי שרוצה בכבוד פוגם בזה. והקנאה הוא בחינת קנאה שנאה ומחלקת הפך השלום. נמצא שאלו השלש הפך קדשת התורה הנ"ל. ועל כן מוציאין את האדם מן העולם, כי הכל נברא בשביל האדם דיקא כדי שיגדל כבודו יתברך וכמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל. וכשפוגם בזה יוצא מן העולם חס ושלום, כי מי שמסתכל היטב בענין בני העולם עקר מה שמאבדין חיי עולם נצחיים הוא על ידי שמתקבצין בהם יחד כל אלו השלש מדות רעות. כי כל אחת מאלו השלש מדות רעות מזקת מאד להאדם. אבל אף על פי כן היה לו איזה תקוה לשוב ולצאת משם, אבל על ידי שמתקבצין אלו יחד הם מוציאין את האדם מן העולם לגמרי רחמנא לצלן. כי בודאי התאוה לבד מזקת מאד להאדם, אך אף על פי כן אם לא היה חפץ בכבוד היה לו תקוה, כי היה מכיר את מקומו השפל והיה מבטל את עצמו נגד יראי ה' האמתיים והיו יכולים להושיע לו בכמה אפנים כי הולך את חכמים יחכם (משלי יג), ובודאי היה לו תקון גדול על ידם. אבל הכבוד המדמה של זה העולם מטעהו ומטרידו שנדמה לו שיאבד כבודו כשיתקרב ליראים וכשרים אמתיים. ומחמת זה מטעה את עצמו וחותר למצא עליהם קשיות וספקות וכו' ומתרחק מהם. ולא זו אף זו שמתגבר עליו הבעל דבר עד שיש לו קנאה ושנאה עליהם ועל כל הנוגעים בכבודו. ועל ידי כל זה נטרד מן העולם רחמנא לצלן, כי אם יהיה מסיר הקנאה והשנאה מלבו ויתקרב ליראים אמתיים יוכל להנצל גם מהתאוות רעות כי הם יורו אותו דרך הישר והאמת על פי התורה הקדושה ובודאי היה לו אחרית טוב:

שיך להתורה הנ"ל וזה ישא ברכה מאת ה' וצדקה מאלקי ישעו זה דור דורשיו כי על ידי צדקה ממשיכין השפע והברכה מאת ה', דהינו מבחינת נעם העליון שמשם כל השפע והברכה וזהו זה דור דורשיו, כי ההולדה של כל הדורות נמשך על ידי זה כמו שמבאר שם. וזהו מבקשי פניך יעקב וכו', בחינת שבע שמחות את פניך נעמות וכו' שזכה יעקב לזה ביותר כי היתה מטתו שלמה וממנו כל זרע ישראל לדורותם הדורשים את ה' בחינת זה דור דורשיו וכו' וכנ"ל. וזהו שאו שערים וכו' ויבא מלך הכבוד וכו'. כי על ידי זה נתגדל כבודו כנ"ל. ועל כן הזכיר שתי פעמים שאו וכו' ויבא מלך הכבוד, כנגד בחינת הנעימים ובחינת החובלים הנתתקנים על ידי הנעימים, שעל ידי שניהם נתגדל כבוד ה' וכנ"ל, כי זה המזמור מתחיל מענין ארץ ישראל וחוץ לארץ כמו שהתחיל לה' הארץ ומלואה הינו ארץ ישראל, תבל ויושבי בה זה חוץ לארץ כמו שפרש רש"י שם.הינו בחינת המחין של ארץ ישראל והמחין של חוץ לארץ, שגם הם צריכין להתתקן ולהכלל בהמחין של ארץ ישראל, ל ידי שיתקנו פגם הכבוד על ידי צדקה שעל ידי זה נמשכין הדורות וכו', שזהו בחינת וצדקה מאלקי ישעו זה דור דורשיו שאו וכו' ויבא מלך הכבוד שכופל שתי פעמים וכנ"ל. נמצא שהכל קשור ומחבר יפה. ועל כן אומרים מזמור זה בכניסת ראש השנה כי אז עוסקים בתקון זה כנ"ל:

תפלת המנחה ז

אות א

על פי התורה 'לשמש אהל בהם' בסימן מט לקוטי חלק א. עין שם כל התורה היטב:

וזה בחינת תפלת המנחה. כי אז עקר המתקת הדינים שצריכין אז לזהר להתפלל בכונה גדולה להמתיק תקף הדינים שמתעוררין אז כמו שאיתא בזהר הקדוש וכמובא בהתורה הנ"ל על פסוק סלת למנחה. שמנחה בחינת דינים בחינת פחד יצחק , כי יצחק תקן תפלת המנחה . ועקר התקון והמתקת הדינים הוא על ידי תשובה. ועקר התשובה היא לשוב ממחשבות רעות למחשבות טובות, כי הם עקר היצרין. כמו שמבאר שם עין שם היטב שחבר כל זה יחד תפלה ותשובה ועשרה מיני נגינה וה דלית הוית וכו'. והכל על ידי זה שזוכה להתגבר לקים כל מה שמבאר שם בתחלת התורה הזאת, שהעקר להתגבר על המחשבות רעות להפכם למחשבות טובות, כי אור להביות איש הישראלי הוא בחינת אור אין סוף, כי אין סוף ואין תכלית לתשוקתו עד שאינו יכול לעשות שום עבודה ולהמשיך שום מדה וכו'. וצריך לצמצם התלהבות הזאת עד שיהיה בחינת חלל בלב בחינת ולבי חלל בקרבי. והלב הוא הציר של כל המדות שהם העולמות. והעקר על ידי החכמה שבלב שהם מחשבות טובות וכו'. וכשחושב מחשבות רעות חס ושלום הוא מטמטם החלל שבלב וכו'. על כן צריך להתגבר בזה לצמצם התלהבות הלב שלא יתלהב יותר מדאי, כי זה בחינת רבוי האור שממנו היה בחינת שבירת כלים. רק לראות שתהיה ההתלהבות בהדרגה ובמדה בבחינת ולבי חלל בקרבי וכו'. והעקר להתגבר להמשיך לתוך הלב חכמה אמתית שהם מחשבות טובות ולהתגבר בכל כחו על המחשבות רעות. ועל ידי זה יזכה לכל המדות טובות ולעבד את ה' יתברך כראוי. והכל כדי שיתגלה מלכותו יתברך שבשביל זה נברא הכל בשביל האדם שיזכה על ידי כל הנ"ל לגלות מלכותו יתברך בכל העולמות על ידי שיקבל עליו על מלכותו בשלמות בזה העולם המעשה וכו'. ומבאר שם שזה בחינת תפלה בחינת תשובה וכו' עין שם היטב:

אות ב

וכל זה היא בחינת תפלת המנחה. שאז מתעורר בחינת תחלת הצמצום שמשם כל הדינים, וצריכין להמתיקו על ידי תפלה בכונה שהיא בחינת תשובה כנ"ל. כי זה הענין של התלהבות האור והצמצום וכו', זה נעשה אצל האדם בכל יום ויום כפי תקון הבריאה של אותו היום שהוא צריך להמשיך. כי כמו שבתחלת הבריאה נעשה זה אצל ה' יתברך בעצמוף שבתחלה היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאה וכו', וצמצם האור לצדדין וכו' שעל ידי זה היתה כל הבריאה על ידי החכמה וכו' וכו' כמו שמבאר שם בתחלת התורה הנ"ל. כמו כן נעשה זאת אצל האדם שהוא חלק אלוה ממעל, שהכל נברא בשבילו שהוא יעסק בתקון וקיום העולם כל ימי חייו. ובכל יום ויום כפי הבריאה שהיתה באותו היום, כמו כן הוא צריך להמשיך על ידי עבודתו תקון וקיום אותה הבריאה מחדש על ידי כל הנ"ל, כגון ביום ראשון כלליות בריאת שמים וארץ וכו' וביום שני בחינת יהי רקיע בתוך המים וכו', שזה בחינת מה שהיו אנשי המעמד עוסקין בפרשת בראשית בכל יום ויום כמובן למשכיל. ועקר תקון הבריאה בכל יום על ידי האדם, הוא על ידי כל הבחינה הנ"ל שבכל יום ויום מתעורר לבו בהתלהבות חדש עד אין סוף וכו', וצריך לצמצם וכו'. והעקר להתגבר להמשיך מחשבות טובות בכל יום איך לעבד את ה' יתברך ולברח ממחשבות רעות וכו' עד שיעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה שעל ידי זה יקבל עליו על מלכות שמים שלמה ויגלה מלכותו בעולם שזה העקר. ועל כל זה תקנו לנו אבותינו סדר התפלות. כי תפלת ערבית הוא בחינת צמצום האור שהוא בחינת חשך בחינת ישת חשך סתרו וכו' . ותפלת שחרית הוא בחינת התגלות והמשכת האור על ידי תקון הצמצום. ואז ביום נמשכין כל המחין וכו' שהם בחינת תקון הבריאה שבאותו היום (וכמבאר בכונות), אבל אחר התפלה מסתלקין המחין ולא נשאר רק רשימו וכו' (כמבאר בכונות), ואחר חצות היום שמתחיל היום לערב אז מתעורר תחלת הצמצום בשביל להמשיך האור בשביל תקון הבריאה של יום שלאחריו. ועל כן אז דינא תקיפא שלטא , כי כל הדינים נמשכין מתחלת הצמצום. ועל זה תקנו רבותינו זכרונם לברכה אז תפלת המנחה והזהירו עליו ביותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה וכו'. כי אז צריכין התגברות גדול מאד ביותר לבטל המחשבות רעות שנמשכין מתקף הדינים ולהמשיך מחשבות טובות. שכל זה הוא בחינת תשובה, כי עקר התשובה של כל אדם הוא שישוב בכל פעם מהמחשבות רעות שנלכד בהם למחשבות קדושות. כי המחשבה ביד האדם בכל עת ורגע ושם עקר הנסיון והבחירה. וזה עקר התשובה לשוב במחשבתו ממקום שהוא שם למחשבות קדושות כאשר שמעתי מפיו הקדוש. ואפלו אם נתעה במחשבתו כמו שנתעה, אף על פי כן צריך שיאמין שבכל מה שמנתק עצמו במחשבתו מרע לטוב הוא יקר בעיני ה', כי הוא ידע יצרנו וכו'. ועקר היצר הרע הם המחשבות כנ"ל:

וזה בחינת תפלת המנחה שהיא קרבן עני בחינת תפלה לעני וכו' . כי מחמת העסקים של האדם בכל היום על פי רב אין נצולין ממחשבות פגומות, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלשה אין אדם נצול בכל יום וכו'. ועל כן תפלת המנחה היא בחינת תשובה, שצריך מתוך כל עסקיו לזכר את עצמו בה' יתברך ולשוב אליו יתברך, והעקר על ידי שיתגבר לנתק מחשבתו ממחשבות רעות למחשבות טובות שזה עקר התשובה. וזה בחינת תקון הה' שהזכיר שם בחינת ה דלת הוית וכו' כי אין עני אלא מן הדעת וכו' . וכשמרחם על עצמו ורואה עניותו ואינו מתיאש עצמו מן הרחמים, ומתפלל לה' יתברך בבחינת תפלה לעני כי יעטף , שהוא מעטף בצרתו ואין לו מקום לנוס ולברח ימין ושמאל כמו שצעק דוד כמה פעמים סבוני גם סבבוני וכו'. ואף על פי כן הוא מתגבר בכל מה דאפשר לברח מהמחשבות רעות וצועק לה' יתברך וכו', שכל זה הוא בחינת תפלת המנחה כנ"ל. על ידי זה עקר תקון התשובה כנ"ל ועל ידי זה אתחזרת ואתעבידת ה' וכו', שזה עקר בחינת תשובה לשוב הה' למקומה כמו שמבאר שם עין שם. ואז נמתקים כל הדינים שיונקים מתחלת הצמצום, כי נתגלה שבהצמצום בעצמו נעלם ה' יתברך. כי הצמצום הוא חסד גדול כדי לגלות אלקותו ומלכותו על ידי זה דיקא כידוע. וזה בחינת 'שכן אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים'. ויפלו על פניהם זה בחינת צמצום האור בחינת ויסתר משה פניו כי ירא מהביט וכו'. ויאמרו ה' הוא האלקים. אלקים בחינת צמצום כידוע ואז נתגלה כי ה' הוא האלקים. כי אין שום הסתרה והעלמה בעולם, כי גם בתקף הדינים וכו' שנמשכין מתחלת הצמצום גם שם נמצא ה' יתברך, כי לית אתר פנוי מניה . וזהו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים שתי פעמים. בחינת עלית ביתא עלאה וביתא תתאה, שיש לשניהם עליה על ידי שמתגברין על המחשבות רעות וכו' עד שמגלין מלכותו יתברך למטה וכו' כמו שמבאר שם:

אות ג

וזה שאמר אליהו ענני ה' ענני ואמרו רבותינו זכרונם לברכה ענני שתרד אש וכו' וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. כי אליהו היה צריך אז לגלות אלקותו ומלכותו בעולם להוציא את ישראל מטעות ושקר של נביאי הבעל שהיו מכשפים גדולים והביאו את ישראל לכל הרעות רחמנא לצלן. וכל זה נמשך ממותרות הבא על ידי רבוי אור וכו' (כמו שמבאר בהתורה בא אל פרעה שכשוף הוא בחינת מותרות כמו זעה וכו' עין שם). ואליהו היה צריך אז לתקן זאת להמשיך ולגלות אורו יתברך על ידי האש שתרד מן השמים וכו', שנמשך מבחינת כי ה' אלקיך אש אכלה הוא דאכלי ושצי כלא. אבל ישראל המצמצמין האור וכו' ומגלין מלכותו בעולם הם מקבלין חיות משם בבחינת ואתם הדבקים בה' וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנ"ל (באות ז), הינו שימשיך מלמעלה אש דקדשה שנמשך בהדרגה ובמדה באפן שיתגלה מלכותו ואלקותו לעין כל. ונביאי השקר יהיו נכלין ונהרגים על ידי זה כמו שהיה אז שישראל נפלו על פניהם על ידי זה הנס הגדול של ירידת האש ואמרו ה' הוא האלקים שתי פעמים וכו', שזה בחינת התגלות מלכותו יתברך. ונביאי הבעל נשחטו ונהרגו על ידי זה. הינו כנ"ל. אבל כשהתפלל על זה בקש את ה' יתברך ענני שתרד אש וכו' וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. כי כן דרך הבעל דבר והסטרא אחרא שבתחלה מטעין את האדם כמו שמטעין על ידי שקריהם ודעותיהם ההפוכות מן האמת. וכשרואין שבא צדיק אמתי שמגלה אלקותו באמת כמו שהיה אז בימי אליה, ואינם יכולים לסתר ולהעלים נס נגלה ונפלא כזה. הם מהפכים הדבר ואומרים מה זה חדוש הלא מעשה כשפים הם ותולין אותו בכשוף. וזה היה מתירא אליהו שלא יאמרו שאליהו הוא בודאי חכם גדול ויודע חכמת הכשוף יותר מנביאי הבעל, וכל הנס היה על ידי מעשה כשפים. ועל זה התפלל שיפתח ה' את לבם ועיניהם של ישראל שיסתכלו על האמת לאמתו שהוא נס מן השמים לבד ברצון ה' יתברך הבורא היחיד יתברך ששומע תפלת הצדיקים, ולא יאמרו מעשה כשפים הם. וכן מתנהג עתה בכל דור שכשבא צדיק גדול ונורא שמגלה חדושים שאי אפשר לסתרן בשום אפן, שרואין שהוא רק תורה מן השמים שאי אפשר בשום אפן לגלות כזאת בשכל אנושי (וכמו שמבאר מזה בהקדמת העץ חיים עין שם), מתחלה חותרים להתלוצץ מהם וכו', אבל כשרואים ששניהם קהות ונמצא שם חדושים נוראים שאי אפשר להתלוצץ מהם וכו', הם אומרים מה זה חדוש בודאי היה חכם גדול ונפלא ויכול לומר פשטים וחדושי תורה וגם ראשי תבות וצרופי אותיות כמו שנמצאים כמה חכמים ולומדים גדולים שאינם צדיקים כלל ואומרים תורה בשכלם וכו'. אבל הצדיק האמתי מתפלל על זה תמיד ענני ה' ענני שתרד אש וכו', שהוא בחינת התגלות התורה אמתיית מן השמים שהיא בחינת אש כמו שכתוב ודבריו שמענו מתוך האש וכו', וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם, שלא יוכלו להכחיש האמת לומר שנאמרו הדברים בחכמה בלי יראה אמתית וכו'. שזהו בחינת מעשה כשפים שהוא על ידי תחבולות על ידי הכח שנתן ה' יתברך לשכל אנושי בשביל הבחירה וכו'. רק ה' יתברך יפקח עיניהם ולבם ויראו בעיניהם ויבינו בלבם שאין זה שכל אנושי כלל רק היא תורה מן השמים שהיא אש אכלה דאכלי כלא ושצי כלא כל החולקים על זה. אבל הדבקים בה מקבלים חיות לנצח משם בבחינת ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום כמו שמבאר עין שם:

אות ד

וזה ושרים כחללים כל מעיני בך המובא בהתורה הנ"ל, כחללים שני חללים חלל הימיני שבלב וחלל השמאלי, שכל עבודת האדם בעולם הזה להגביר בחינת חלל הימיני ששם משכן היצר טוב על חלל השמאלי ששם וכו', שהם מחשבות טובות ורעות וכו' כנ"ל. כי על ידי מחשבות טובות אזי הלב בבחינת ולבי חלל בקרבי שהוא תקון החלל הפנוי שהיה בתחלת הבריאה שלשם נמשכו כל העולמות שהם המדות, שהכל היה בשביל האדם שימשיך בלבו כל המדות טובות וכו' שהם נעשים כפי מה שמצמצם ההתלהבות וכו' ומתגבר במחשבות טובות וכו'. אבל כשחושב חס ושלום מחשבות רעות וכו', מטמטם החלל, כי נסתלק שכינת אלקותו ממנו וחזר לבחינת אין סוף שזה בחינת סוד שבירת כלים וכו'. ואזי נטמטם החלל ממש שבלב האדם בבחינת ונטמטם בם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכו' , כי מתגבר החלל השמאלי על החלל הימיני, ואז נטמטם הלב בבחינת ערלת לב חרפת לב. אבל להפך על ידי שחושב מחשבות טובות איך לעבד את ה' יתברך אזי מקים ומחזיק את בחינת החלל הפנוי הנ"ל. כי עקר קיום החלל הפנוי של תחלת הבריאה שלא יחזר האור כמו שהיה בבחינת אין סוף שעל ידי זה היה חס ושלום נחרב העולם. עקר קיומו על ידי עבודת הצדיקים על ידי שמקימין כל הנ"ל כראוי, שמצמצמין התלהבות אור אין סוף שבלבם כראוי ועושין חלל פנוי בלב בבחינת ולבי חלל בקרבי, ומתגברין בכל כחם על המחשבות רעות העולים על הלב בכל פעם שרוצים לטמטם הלב, שעל ידי זה יסתלק האור אין סוף חס ושלום ויתבטל לפי בחינתו החלל הפנוי של תחלת הבריאה שהוא חרבן העולם. על כן מתגברין במחשבות טובות שעל ידי זה נמשכין כל המדות שהם קיום כל העולמות שעל ידי זה נתגלה מלכותו לכל באי עולם כי אין מלך בלא עם וכו'. אשר בשביל זה היה עקר התגלות אור אין סוף על ידי הצמצום וכו' כנ"ל. ואז יש עליה גם לביתא עלאה, כי לא אבוא בעיר וכו'. כי דיקא אחר כך כשנתגלה מלכותו על ידי כל הנ"ל, אז דיקא חוזר ומאיר אור להביות הלב כראוי בלבו בבחינת תקון באפן שיוכל לסבל ולא יתבטל רק ישתוקק לה' יתברך ברצון נפלא ונורא מאד כמעט עד אין סוף. אבל אף על פי כן הוא בבחינת צמצום בבחינת ולבי חלל וכו' שזהו בחינת צמאה נפשי לאלקים וכו' בחינת לבי ובשרי ירננו אל אל חי . וכן בפסוקים הרבה שזה בחינת כל ספר תהלים של דוד המלך עליו השלום שהוא נעים זמירות ישראל, כי זה בחינת יוד מיני נגינה שכלם הם בחינת השתוקקות ורצון וכסופין חזקים ונוראים עד אין סוף וכו'. שזה בחינת כל הנגונים דקדשה שבעולם ואף על פי כן יתקים כי כל הנגונים הם בחינת עולה ויורד וכו' בחינת מי עלה שמים וירד שזה כל אמנות וחכמות הנגינה וכו'. ועל כן חבר לשם בתורה הנ"ל יוד מיני נגינה וכו':

אות ה

כי מאן דזעיר הוא רב ומאן דרב הוא זעיר וכו' שמי שמקטין עצמו בחינת צמצום האור בחינת ויסתר משה פניו וכו' בחינת כי אתם המעט וכו'. שאתם ממעיטין עצמכם כשאני משפיע לכם טובה הינו אפלו טובה אמתיית שזה עקר הטובה שהיא התנוצצות אור אין סוף אז גם כן אתם ממעיטין עצמכם בבחינת צמצום האור. ואז זוכה על ידי כל הנ"ל לרצון נפלא וכו'. בחינת מאן דזעיר הוא רב. ולהפך למאן דהוא רב ורוצה להרס חס ושלום הוא זעיר כי נסתלק האור לגמרי וכו':

אות ו

וזה בחינת מעלת ישראל שהקדימו נעשה לנשמע. נעשה בחינת עבדות ועשית מצוות מעשיות, שהם בחינת המשכת המדות טובות שעל ידי זה מתקים ומאיר מלכותו לכל העולם שהוא בחינת נעשה. כי מלכותו היא בחינת עשיה כידוע. כי העקר שיאיר מלכותו בעולם העשיה על ידי האדם שבשביל זה נברא הכל. ואחר כך ונשמע בחינת דבקות ורצון וכו', כי שמיעה בלבא תליא וכו' . הינו שדיקא אחר בחינת נעשה בחינת תקון המלכות תקון ביתא תתאה להמשיך שכינתו בתחתונים וכו', אז דיקא יהיה תקון הנשמע שתליא בלבא שהוא בחינת עלית ביתא עלאה כנ"ל. אבל העובדי כוכבים הם להפך שרוצים תכף להשיג מה שאי אפשר להשיג שהוא נגדם בבחינת אין סוף, ואחר כך היו עושים וכו'. כי היו רואים מה שנעשה מכל מצוה וכו'. אבל ה' יתברך מואס בהם בשביל זה, כי הוא חפץ שיתגבר האדם על ידי בחירתו, ועקר הבחירה הוא על ידי העלמת הדעת שהוא בחינת צמצום האור בתחלת הבריאה. וכן צריך האדם להמשיך תקון הצמצום בבחירתו שכשמתלהב יותר מהראוי לו יצמצם ההתלהבות וכו', רק יתגבר בכל כחו על המחשבות רעות וכו'. לחשב מחשבות טובות וכו'. ואז דיקא ישיג מה שישיג וכו'. שכל ההשגות העליונות הם על ידי בחינת תקון ביתא עלאה שזהו בחינת השגת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו' הנזכר שם. ועל ידי כל הנ"ל תוכל קצת לחבר התורה הנוראה הנ"ל ועדין צריכין סיעתא דשמיא לבאר עוד בישועתו יתברך:

אות ז

ועל-כן הצדיק צריך לקבל כל כחו מכנסת ישראל, שהם בחינת מלכות בחינת אין מלך בלא עם. כי דיקא עליהם נתגלה מלכותו ואז הצדיק מתגבר בהשגותיו העצומים שהם בחינת ביתא עלאה בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו'. והעקר על ידי שישראל יוצאים מחכמות חיצוניות של העובדי כוכבים שהם ההפך מכל הנ"ל כנ"ל, וממחשבות רעות שהם הפך חכמה שבלב. כי הכל אחד כי חכמות חיצוניות שלהם נקראים כסילות נגד חכמות התורה, כי נמשכין מטפשות הלב ממחשבות רעות מערלת לב וכו'. ועל כן באמת כל קיומנו על ידי הצדיקים העוסקים בתקוננו, ואנו צריכין רק להתגבר על המחשבות רעות שהם בחינת חכמות חיצוניות וכו', ואז הצדיק ישיש כגבור לרוץ ארח הזה שהיו ישראל יכולין לילך בזמן שהיו נזופים. וזה עקר תקון התשובה של כל אחד שאי אפשר לו לשוב כי אם על ידי הצדיק שהוא מורה דרך לשבים:

אות ח

כי הבעל תשובה צריך לזה ביותר מחמת שכבר טמטם הלב על ידי טפשות לב וכו', ותכף כשנתעורר בו איזה הרהור תשובה על ידי העלמת הנקדה המסתתרת בלב שנשאר מהרשימו בשביל קיומו, אז מתלהב הניצוץ מאד ורוצה להתדבק בשרשו באור האין סוף וכו', שמזה בא שרוצה מיד לקבל על עצמו כל התשובות שבעולם תעניתים וסגופים בלי שעור מחמת שיודע בנפשו שקלקל הרבה וכו'. אבל אף על פי שכך ראוי אבל לא בשביל זה ימנע מהתשובה חס ושלום, מחמת שתכף הוא נסוג אחור במחשבתו וחושב שאינו יכול לקים סגופים וכו' כל כך ועל כן נמנע מהתשובה לגמרי, וזה מצוי מאד בכמה בני אדם, כי ישראל עם קדוש הכל חפצים לשוב אבל רבם המניעה מחמת רבוי ההתלהבות הנ"ל שעל ידי זה נכבה לגמרי רחמנא לצלן וכו'. ועל כן עקר התשובה היא על ידי הצדיקים ותלמידיהם וכו' שקבלו דרכי אמת מרבם וכו'. כי באמת עקר התשובה היא כשבא האדם אל המקומות שהיה בהם מתחלה ושב מהם וכו', כמו ששמעתי מפיו הקדוש . וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה היכי דמי תשובה וכו'. והעקר תלוי במחשבה כשהאדם מתגבר על המחשבות רעות ואפלו אם מתגברים עליו המחשבות כמו שמתגברים חס ושלום. אף על פי כן בכל רגע שמתגברים כנגדם וכו', זהו בחינת תשובה וכו' וכמו שכתוב לרגעים תבחננו וכו'. ואם יהיה חזק בזה יוכל לזכות ברבות הימים לתשובה שלמה. ועל כל פנים לית רעותא טבא דאתאבד וכו' כמבאר בדברינו הרבה בזה . ואי אפשר לבאר הכל בכתב. ורק בשביל זה צריכין לנסע ולילך רגלי לצדיקים ותלמידיהם ולקים עשה לך רב וקנה לך חבר , הכל בשביל לקבל עצות אמתיות הנמשכים ממים עמקים מאד. שעל ידי זה דיקא יש תקוה טובה לאחריתו. ועל כן באמת עקר התקון של כל אחד הוא על ידי מה שמבאר לקמן שה' יתברך גדול מאד ואין יודעין כלל וכו'. וצריכין רק לבטל דעתו נגד הצדיק וכו':

אות ט

וזה מה שמבאר שם בהתורה הנ"ל באות ז בענין תכלת דאכלי כלא ושצי כלא וכו', אבל ישראל הדבקים בה' יקבלו חיותם וכו'. כי העובדי כוכבים שאינם מתגברים על מחשבות רעות, וגם רודפים אחר חכמות חיצוניות שנמשכים משבירת כלים שהיה על ידי רבוי אור, כי רוצים רק לדעת הכל קדם ששברו שום מדה רעה ומחשבה רעה וכנ"ל. על כן מכלה אותם ושורף אותם בחינת רבוי אור בבחינת דאכלי כלא ושצי כלא. אבל ישראל הדבקים בה' על ידי בחינת תקונים הנ"ל שמצמצמין האור וכו' ומתגברין על המחשבות רעות וכו' עד שמגלין מלכותו וכו'. ואחר כך משיגין מה שמשיגין על ידי בחינת עלית ביתא תתאה עם ביתא עלאה וכו', הם מקבלים כל חיותם משם וכו'. וזה בחינת שהצדיק מקבל כחו מכנסת ישראל על ידי שמתגברין לצאת מחכמות חיצוניות ממחשבות רעות וכו'. כי הצדיק נגד כנסת ישראל הוא בבחינת ביתא עלאה נגד ביתא תתאה. שכל עליתו על ידי עלית ביתא תתאה שהם כלל ישראל. כי שתי בחינות אלו שהם ביתא עלאה וביתא תתאה הם בכלליות ובפרטיות וכו' וכמו שמבאר לקמן. ועל כן אף על פי שהצדיק כבר זכה בעבודתו לתקון שני בתים הנזכרים לעיל. אף על פי כן בכלליות העולמות הוא צריך לקבל כחו מכלל ישראל בבחינת כלום נתתי לך גדלה וכו' . ועל כן הם מתיגעים כל כך להחזיר ישראל בתשובה ובפרט הגרועים ביותר, כי כל מה שמתגלה מלכותו יתברך ביותר על הנמוכים יותר שהם בתכלית גשמיות העשיה ביותר, על ידי זה עקר עלית מלכותו יתברך. כי זה בחינת מלכות מקנן בעשיה המובא בזהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל , כי עקר רצונו יתברך הוא לגלות מלכותו בתקף תחתיות העשיה וכו' כמובא בדברינו הרבה בזה . ואז דיקא כשמלכותו עולה מכל המקומות הנמוכין, על ידי שכלם מכירין אותו יתברך ומודים במלכותו יתברך שנתקיים ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה , שעל ידי זה עקר עלית המלכות שהיא בחינת ביתא תתאה אז יש עליה גם לביתא עלאה, שהיא בחינת השגת הצדיק שהשגתו בבחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא נגד כנסת ישראל בבחינת ביתא עלאה כנ"ל, בבחינת מי עם זאת עולה וכו' כנ"ל. וכל מה שמחזירים בתשובה הרחוקים ביותר יש להם עליה ביותר וכו', שזהו בחינת מה שמביא בסוף על פסוק לשמש שם אהל בהם וכו' שזריחתו של הצדיק הינו השגתו אינו אלא על ידי ישראל וכו', וכשישראל יוצאין מחכמתן של העובדי כוכבים אזי הצדיק יוצא מהחפה והמכסה שהיה לו וכו'. ומביא שם ענין תכלת שמכלים ושצים העובדי כוכבים וכו'. ועל ידי זה זוכים להשגת אוריתא דעתיקא סתימאה וכו' עין שם כל זה היטב. ועל ידי כל הנ"ל תוכל לחבר קצת כל דברי התורה הנ"ל שנכתבה ברמז ובקצור גדול כאשר הבנתי מפיו הקדוש שהתורה הזאת נאמרה וכן נכתבה בקצור וברמז. כי אמר שעקר התורה אמרה רק בשביל לבטל הגזרות וכו'. (כמו שמובא במקום אחר בספר חיי מוהר"ן):

אות י

וזה בחינת פרשת שקלים בחינת מחצית השקל תרומה לה' שיהיה ההתלהבות במשקל וכו' כנ"ל. והכל בשביל בנין המשכן שהוא בחינת הבית המקדש שהוא בחינת ביתא תתאה הנ"ל שעל ידי זה נתתקן גם בחינת ביתא עלאה, כי על בחינת הבית המקדש נאמר לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש, שלא יכנס בירושלים שלמעלה וכו'. כי בנין המשכן היה בחינת תקון התשובה, כי נבנה בשביל לתקן חטא העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וחטא העגל היה על ידי שפגמו בתקונים הנזכרים לעיל שנמשך האור יותר מדאי, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והובא בפרוש רש"י פרשת כי תשא על פסוק ואיש לא יעלה עמך, הראשונות על ידי שהיו על ידי תשואות וכו' שלטה בהם עין הרע אין לך יפה מן הצניעות. כי אף על פי שהזהירם מאד אל יהרסו וכו' כנ"ל והם קימו האזהרה, אף על פי כן עדין היה האור מרבה מכחם כמובן בדברי רבנו זכרונו לברכה הנזכר לעיל ובמקום אחר . וכמו שכתוב ואל אצילי בני ישראל לא שלח ידו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו. ופרש רש"י מכלל שהיו ראויים להשתלח בהם יד וכו', כי הסתכלו בו מתוך לב גס וכו'. וההמון עם בפרט הערב רב פגמו גם בגשמיות, שקלקלו מחשבתם במחשבות רעות והרהורים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא כדי להתיר להם עריות וכו'. כי באמת הכל תלוי זה בזה, כי כל המדות וכל העבודות של האדם כלם תלויים זה בזה. כי לפעמים מתלהב יותר מדאי וכו' ובתוך כך מתגברים עליו המחשבות והרהורים מאד. כי היצר הרע והסטרא אחרא אורבים עליו מכל צד, כשמתעורר בו איזה הרהור תשובה לשוב לה' יתברך, הוא חותר עליו לבלבלו בכל מיני בלבולים ומניעות, לפעמים כפשוטו שמתגבר עליו אז דיקא בהתגברות גדול במחשבות רעות שהם עקר היצר הרע כנ"ל. ולפעמים כשהאדם מתגבר נגדו במה דאפשר, הוא מתגבר על ידי התלהבות הלב יותר מדאי. ולפעמים בשעה אחת הוא מערבב ברגע אחת בוער לבו מאד וכו', ובתוך כך בוער לבו לתאוות עולם הזה מאד וכו', שזה בחינת יעלו שמים ירדו תהומות כמובא בדבריו זכרונו לברכה , וכעין מה שמבאר בסימן עח על מאמר רבותינו זכרונם לברכה אלמלא כנפי ריאה שהם בחינת התורה הוי לבא אוקיד כל גופא מרבוי ההתלהבות אל ה' יתברך יותר מדאי ומרבוי תבערת האש להתאוות וכו'. אך התורה מגינה על זה עיין שם. ומזה בא חטא העגל אחר מתן תורה בהתגלות אלקות פנים בפנים כזה באותות נוראות כאלו וכו' וכו'. כמו שהוכיחם משה הנהיה כדבר הגדול הזה וכו' . ואף על פי כן קלקלו כל כך תיכף עד שהמלך במסבו וכו' , והכל על ידי בחינה הנ"ל. על כן נצטוה משה אחר כך בבנין המשכן בשביל תשובה ותקון לחטא העגל שכולל כל החטאים. כי העיקר שצריכין להשתדל בכח הצדיקי אמת בחינת משה לצמצם ההתלהבות כל אחד ואחד לפי בחינתו ולא יהרס הגבול וכו'. ויתגבר ביותר על המחשבות רעות שהם עיקר היצר הרע. ובזה צריך עיקר ההתגברות, כי המחשבה ביד האדם תמיד להטותה כרצונו ויתגבר להפוך הדבר, לברוח ממחשבות רעות ולחשוב מחשבות טובות לחשוב איזה פסוק מהתורה או איזה הלכה ומאמר רבותינו זכרונם לברכה וכו', ולפעמים צריך לפקח מחשבתו במילי דעלמא וכו', הכל כדי למלט נפשו מהרהורים שהם עיקר קלקול המחשבה. ואפלו אם מחמת רגילותו נלכד במחשבות אלו מאד כמצוי בכמה אנשים, אף על פי כן יתחזק בכל עוז בכל דרכי העצות אמתיות להסיח דעתו מהם וכו' (כמבאר בדברינו במקום אחר), ויאמין שכל תנועה ותנועה שהוא מנתק עצמו מהם יקר מאד אצל השם יתברך, וימשיך עצמו לתוך מחשבות טובות ויברח אל הספר לעסוק בתורה וכו'. עד שיזכה להמשיך לפי בחינתו בחינת תקון המדות שהם כלל כל מצוות התורה לתוך לבו שהם בחינת תקון העולמות. ועל ידי זה יזכה לפי בחינתו לקבל עליו עול מלכותו יתברך ולגלות מלכותו יתברך שמו לכמה נפשות, כי לכך נוצרת, כי חייב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם , ואפלו הפחות שבישראל נברא שיהיה לו חלק בהתגלות מלכותו יתברך לכל באי עולם. והתגלות מלכותו זה בחינת תקון ביתא תתאה, ואז דיקא יש עליה גם לביתא עלאה וכו' כנ"ל. כי אז דיקא יכול להתלהב לה' יתברך בהדרגה ובמדה כראוי וכנ"ל (באות ד'). אבל גם אחר כך צריך לזהר מאד בכל פעם לצמצם ההתלהבות כנ"ל, ומכל שכן לזהר מאד מאד ממחשבות רעות שהם אורבין וחותרין עליו מאד בכל יום ובכל עת ובכל שעה כמו שכתוב צופה רשע לצדיק וכו' וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וכמו שכתוב יארב במסתר כאריה בסכה יארב לחטף עני יחטף עני במשכו ברשתו:

והבן מאד מאד כל זה איך הוא אורב עליך אולי תחמל עליך להשתדל להנצל ממנו. על כן עקר התקון בכלל הוא על ידי הבית המקדש ששם עקר המקום לה' שעל זה התיגע דוד משיח כל ימיו. כמו שכתוב אם אבוא באהל ביתי וכו' עד אמצא מקום לה' וכו', כי שם בבית המקדש הוא עקר בחינת תקון ביתא תתאה שעל ידי זה נתתקן גם בחינת ביתא עלאה בבחינת לא אבוא בעיר שלמעלה עד דבקרבך קדוש שנאמר עקרו על הבית המקדש, כי שם הוא המקום הנבחר להמשיך לשם שכינת עזו באפן שיתגלה מלכותו לכל באי עולם. ואפלו מי שחטא ופגם על ידי היצר הרע שהם המחשבות רעות, כשבא לשם נתתקן על ידי הקרבנות הבאים מבהמות וכו', שעל ידי זה שהיו הכהנים מביאין בהמה לקרבן בבית המקדש נתגלה לכל כי מלכותו בכל משלה, ואפלו בבהמות ועופות יש קדשות גבוהות מאד עד שיכולין להעלותם לקרבן לריח ניחוח לה', שזה עקר בחינת תקון ביתא תתאה כשממשיכין הדעת אמתי לכל באי עולם עד שידע כל פעול כי אתה פעלתו וכו'. ועל כן על ידי הקרבן נתתקן פגם החטא שבא על ידי מחשבות רעות שהם בחינת פגם התגלות מלכותו כנ"ל:

אות יא

וזה בחינת המשכן שהקים משה במדבר. כי עקר התקון הוא בבית המקדש ששם עקר המקום הקדוש המסגל לזה לגלות מלכותו לכל באי עולם. ובשביל זה נתאוה משה כל כך לבוא לארץ ישראל וכו' כידוע. ואם לא היו מקלקלים בחטא העגל ומרגלים היו מוכנים לכנס לארץ ישראל ולבנות הבית המקדש תכף כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , אבל מחמת רבוי קלקולם נתעכבו. אבל ה' יתברך חמל עליהם וצוה להם לבנות המשכן במדבר שנבנה בקדשה כזאת שיוכלו להמשיך קדשת הבית המקדש גם במדבר, להכניע שם בחינת נחש שרף ועקרב וצמאון וכו'. ועקר קדשת המשכן שהיא בחינת הבית המקדש הוא, שעל ידי בנין המשכן וכליו נמשך תקון כזה שכל מי שיש לו חלק בבנין המשכן על ידי נדבת לבו הטוב שמסיע בבנינו בגופו ובממונו וברצונו ותשוקתו הטוב, על ידי זה כל דבר מצוה וקדשה וכל נקדה ונקדה טובה שהוא חוטף מתוך כל הבלבולים והמניעות מתוך תקף תבערת האש שבזה העולם וכו', הכל יכול להכניס לתוך מקום הקדוש הזה שהוא המשכן שהוא בחינת הבית המקדש שהוא בחינת האהל מועד, שלשם מתאספין כל ישראל ולשם מתכנסין כל נקדות טובות של כל קדשות ישראל שחוטף כל אחד בכל יום ובכל עת, עד שעל ידי זה יש כח לכל אחד לשאר על עמדו בקדשת ישראל ולהתחזק בכל פעם לשוב ממחשבות רעות וכו', ולצמצם ההתלהבות שכל זה היא בחינת תקון התשובה כנ"ל. ואז אפלו אם נעשה עמו כמו שנעשה שמתגברין עליו בכל פעם כמו שמתגברין, אף על פי כן מה שחטף טוב מקדם כבר הוא נכנס ונגנז במקום קדוש ונורא מאד בהמשכן ובית המקדש, ונצטרף ונכלל זה הטוב עם כל הנקדות של כל ישראל שמתכנסין לשם, שעל ידי זה אין כח לשום סטרא אחרא לקלקל את התקון הזה שכבר נעשה על ידי נקדותיו הטובים שנכללו בתוך קדשת כלל ישראל בתוך המשכן שהוא אוצר בית ה' ששם אין שולטין ידי זרים. והכל עולה לה' למקום שעולה, עד שבכח זה יכול להתחיל בכל פעם כל ימי חייו עד שישוב אל ה'. בבחינת ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור וכו', שהוא בחינת המשכן ובית המקדש, על ידי זה תשב אנוש עד דכא, עד דכדוכה של נפש , שכל אחד יכול לשוב לה' יתברך אפלו בדכדוכה של נפש בגשמיות ורוחניות:

אות יב

ואפלו עתה בגלותנו הארך המר, כל חיותנו וקיומנו הוא על ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת קדשת המשכן ובית המקדש בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי זה עקר סוד בנין המשכן שמשה רבנו ראה עצם התגברות הבעל דבר והסטרא אחרא, שאחר מתן תורה בהתגלות אלקות כזה קלקלו כל כך. על כן עשה תקון לדורות על ידי בנין המשכן במדבר שבזה המשיך תקון שאפלו כשיחרב הבית המקדש שתי פעמים, אף על פי כן יהיה לנו כח להמשיך קדשת הבית המקדש אפלו בחוץ לארץ בארצות צפון במקומות הרחוקים מה' יתברך מאד, גם שם נוכל להמשיך קדשת הבית המקדש על ידי הבתי כנסיות ובתי מדרשות שמתכנסין שם ועוסקין בתורה ותפלה וכו'. כי כל הבתי כנסיות ובתי מדרשות שלנו בחוץ לארץ הם בבחינת קדשת המשכן שבמדבר. ובשביל זה נקרא משכן לשון המשכה, בחינת משכני וכו' , הינו שעל ידי קדשת המשכן שנבנה במדבר ואנו קורין אלו הפרשיות בתורה, על ידי זה יש לנו כח להמשיך קדשת הבית המקדש גם בגלות הזה בחוץ לארץ כמו שהמשיך משה קדשת הבית המקדש על ידי המשכן שבמדבר. ועל כן באמת עקר הכח לזה הוא על ידי בחינת משה שהוא בחינת צדיקי אמת שצריכין לבוא אליהם ולהתקשר להקבוץ שלהם בבתי מדרשות שנבנו על שמם. כי הם בגדל כחם עוסקים תמיד גם בדורות אלו בבחינת בנין המשכן כמו שמבאר בהתורה אזמרה וכו' (בסימן רפב), שכל צדיק אמתי בונה בחינת משכן וכו' עין שם. ושם יכול כל אחד לגנוז כל נקודה ונקודה טובה שלו להכניסה לתוך השותפות הקדוש של כלל הקבוץ הקדוש, שעל ידי זה לא יוכלו לחטפה ולקלקלה שום מחבל והסטרא אחרא חס ושלום בבחינת מי זה ערב את לבו לגשת אלי וכו' דהיינו בבתי מדרשות שהם בחינת המשכן ובית המקדש ששם ה' יתברך:

וזה בחינת פרשת שקלים שקורין עתה בכל שנה להזהיר העם על השקלים בשביל בנין המשכן, שעל ידי זה ממשיכין בחינת קדשת המשכן ובית המקדש עלינו על ידי הבתי מדרשות הנזכרות לעיל וכנ"ל שעל ידי זה עקר תקון התשובה וכו' כנ"ל:

וזה בחינת בראשית ראש בית, כי בראשית מרמז על תשובה בחינת בראשית ירא שבת שהיא בחינת תשובה כמו שמבאר שם. כי עקר התשובה היא על ידי הראש בית על ידי בחינת הבית שהוא בונה שהיא הבית המדרש שלו שהיא בחינת המשכן וכו' וכנ"ל שעל ידי זה זוכין לבחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת ענג שבת כמו שמבאר שם:

אות יג

גם שקלים הם בחינת צדקה נדבת לב, בפרט צדקה שנותנין בשביל בנין בית המדרש שהיא צדקה המתקימת ביותר, כמו שפרש רש"י על פסוק ומי אוהב בהמון לא תבואה וכו' (כמובא במקום אחר), כי צדקה בחינת תשובה בחינת תקון הה' הנ"ל. כי עקר בחינת צדקה להמשיך בחינת הה לעשות מצדק צדקה כמובא (בסימן סז), כי ה דלת הוית שמשם כל העניות והדלות של העניים והאביונים שנמשך מתקף הדין של הצמצום הנ"ל. וכשנותנין לו משפע עשירותו צדקה, בזה ממשיכין יוד לתוך הה על ידי שמוציאין העני מדלותו ומעלין אותו, בבחינת ועשירית האיפה סלת למנחה וכו' כמובן שם בהתורה הנ"ל, כי המשכת הקדשה על ידי מחשבות קדושות והמשכת שפע העשירות דקדשה לתוך הדלת שהיתה דלה ועניה לעשותה בחינת ה, כל זה בחינה אחת כמובן שם. וכל זה היא בחינת צדקה לעני הגון שהוא בחינת השכינה בחינת אשכן את דכא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , בחינת אל ישוב דך נכלם , שעל ידי השפע שמשפיעין לו מעלין השכינה כביכול מדלות ועניות ואתחזרת ואתעבידת ה כנ"ל. נמצא שצדקה היא בחינת תקון הה הנ"ל, שהיא בחינת התקונים הנזכרים לעיל שזהו בחינת תקון השקלים שהם בחינת תשובה כנ"ל:

אות יד

וזה כי תשא את ראש בני ישראל וכו' שנצטוו לתן השקלים בעת המנין כדי שלא יהיה בהם נגף בפקד אותם. וקשה למה לו למנותם ויש סכנה שלא ישלט בהם הנגף, ולא ימנה אותם כלל. אך המנין היה הכרח בשביל בחינה הנ"ל, כי המנין הוא בחינת צמצום שמצמצמין על ידי זה את אור להביות הלב של כל אחד מישראל שלא יתלהב יותר מדאי, כי לפי אור להביות לבו עד אין סוף, שם אין שיך מנין ומספר כלל בבחינת לפני אחד מה אתה סופר . ועקר המנין והמספר מתחיל אחר הצמצום כידוע. ועל כן נצטוו למנותם דיקא, כדי שיהיה נמנה כל אחד ואחד בפרטיות שזהו בחינת צמצום האור ששם שיך מנין ומספר כנ"ל, וגם שלא יתערבבו יחד ולא יכנס אחד בגבול חברו, כי כמו שצריכין הצמצום שלא יתלהב יותר מדאי וכו' כנ"ל, כן צריכין גם כן לצמצם התלהבות הלב שלא יצא מהגבול שלו לגבול חברו. כי אף על פי שכל ישראל נחשבו כאיש אחד, כי בשרשם הם כלולים באחד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב היו לו שבעים נפש וכלם נקראים נפש אחד, אף על פי כן כל אחד ואחד מישראל יש לו צמצום וגבול בפני עצמו. כי דעת כל אחד משנה מחברו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לענין ברכת חכם הרזים. והכל כפי מה שמצמצם התלהבות לבו בבחינת חלל הפנוי וממשיך לשם מחשבות טובות שהם מדות טובות. ועל ידי זה נתגלה מלכותו יתברך, כי כל אחד יש לו שעור בלבו לפי מדרגתו בבחינת נודע בשערים בעלה, כל חד כפום מה דמשער בלביה . וכן כל אחד עובד ה' כפי מדותיו הטובים, זה נזהר ביותר במצוה זאת שהיא בחינת תקון מדת חסד, וזה במצוה זאת שהיא בחינת תקון מדה אחרת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אביך במאי זהיר טפי וכו'. ואף על פי שבודאי צריך כל אחד מישראל לקבל מחברו מנקדתו הטובה שיש לו בפרטיות מה שאין בחברו כמו שמבאר בהתורה ואתם תהיו לי ממלכת כהנים עין שם, אף על פי כן אסור להרס את הגבול שלא יתלהב יותר מדאי לכנס לגבול חברו, כי לפעמים גם בני ישראל הכשרים יכולין להפיל אחד את חברו על ידי שנוי דעותיהם כמבאר במקום אחר על כן צריכין הצמצום בכמה בחינות שלא יתלהב יותר מדאי וכו' כנ"ל, וגם שלא יהרס הגבול שבינו לחברו. ובשביל זה נצטוו למנותם שיהיה נמנה כל אחד ואחד בפני עצמו. כי כל אחד יש לו גבול ושעור בדעתו להכיר את ה' יתברך ולעבדו בהדרגה ובמדה כפי מדרגתו וכנ"ל. ועל כן נצטוו למנותם במספר שמות, כי כל אחד מישראל יש לו שם בפני עצמו כפי אחיזתו בשמא דקדשא בריך הוא כפי מדרגתו. כי השם בחינת כלי וצמצום ששם נגבל החיות שהיא הנפש (כמו שמבאר בהתורה וביום הבכורים בסימן נו), ועל כן היה ההכרח למנותם כנ"ל. אבל על ידי המנין שהוא בחינת צמצום כנ"ל, יכול לשלט הנגף חס ושלום, כי בהצמצום שם אחיזת הדינים כידוע שמשם משתלשל סטרא דמותא חס ושלום כשאין נזהרין להמתיקו כראוי, על כן נצטוו למנותם על ידי השקלים שנותנין לנדבת המשכן שעל ידי זה עקר תקון בחינת ביתא תתאה שעל ידי זה יש עליה גם לביתא עלאה וכנ"ל. כי בהמשכן שהוא האהל מועד, וכן בבית המקדש שם מתכנסין הכל כל ישראל כאיש אחד, ואף על פי כן כל אחד עומד על גבולו, בבחינת עומדים צפופים ומשתחוים רוחים, שעומדים צפופים ודחוקים זה בזה כאיש אחד ואף על פי כן משתחוים רוחים שלא ישמע אחד בודוי חברו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי כל אחד צריך לשוב לה' כפי מדרגתו, כמו שכתוב בספר הא"ב כל אחד ינהג כמו ששמע מרבו, וכמו שאמרו אם אין אני לי מי לי וכו', כי כל אחד יש לו גבול בפני עצמו כנ"ל. וזה התקון נעשה בבית המקדש ובמשכן. ועל כן נצטוו למנותם על ידי השקלים שנותנין בשביל המשכן שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל, כי על שם זה נקראו שקלים שנמשך האור במדה ובמשקל לכל אחד לפי מדרגתו וכנ"ל:

אות טו

ועל-כן כל הקלקולים היו על ידי הערב רב, שנקראים ערב רב על שם התערובות שמערבבין דעתם בתערובות שאינו טוב שרוצים לחקר במפלא מהם במה שאסור לחקר בחינת במפלא ממך אל תדרוש , ואפלו במה שהרשה להתבונן יש כמה דברים שאסור לעסק בהם ברבים, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. והרשעים והכופרים הרוצים להשיגו יתברך על ידי חקירות ומופתי השכל הם בהפך מזה שנכנסים בחקירות שאסור לחקר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המסתכל בארבעה דברים וכו', וגם רוצים לעסק בזה ברבים בבתי כנסיות הרעים שלהם שכל זה היא בחינת ערב רב שמערבבין ומבלבלין הכל, שעל ידם היה עקר חטא העגל שהיא עבודה זרה וכפירות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . והתקון לזה שקלים לנדבת המשכן וצדקה לתלמידי חכמים שהם גם כן בחינת שקלים כנ"ל. שעל ידי זה ממשיכין שפע העשירות אל הקדשה כנ"ל הפך הערב רב שעל ידי רבוי העשירות עשו את העגל כמו שכתוב ודי זהב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי כשנותנין צדקה בשפי לעניים הגונים ולבנין הקדשה שהיא בחינת נדבת המשכן, על ידי זה נעשה בחינת תקון הה הנ"ל שהיא בחינת תקון ביתא תתאה וביתא עלאה כנ"ל שעל ידי זה נתתקן הכל כנ"ל:

ראשי פרקים שיך להלכות מנחה ובו ענין פורים

אות טז

וזה בחינת פורים שהוא הכנה לפסח שהוא הכנעת המן עמלק. כי איתא בכתבי האר"י ז"ל שעקר התגרות המן עמלק היתה מחמת שראה שהיא סוף הגלות וישראל רוצים לבנות הבית המקדש וכו', כי עקר התקון לכל הנ"ל הוא על ידי בית המקדש. כי כלל הדבר הוא כי יש בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה, והם בחינת בינה ומלכות שהם בחינת לב ופה, כי בינה לבא ומלכות פה. הינו מה שיודעים מה' יתברך על ידי התבוננות הלב כל חד כפום מה דמשער בלביה, זה בחינת ביתא עלאה וזה בחינת השגות אלקות על ידי בחינת אתערותא דלעלא שהיא על ידי קדשת הנשמה בשרשה שהיא חלק אלוה ממעל שמטבעה לבער לה' יתברך עד אין סוף ואין תכלית כנ"ל. אבל אין זה שלמות כנ"ל, כי העקר לצמצם ההתלהבות וכו' ולעבד ה' יתברך בהדרגה ובמדה שזה בחינת בריאת העולמות שהם המדות. והעקר על ידי החכמה שבלב שהיא על ידי שמגביר היצר טוב על היצר הרע שהיא על ידי שמגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות וכו', שעל ידי זה מגלה מלכותו יתברך לעין כל, שזה בחינת תפלה שצריכין להוציאה בפה דיקא ולשום כל לבו עליה להתגבר מאד להתפלל במחשבות טהורות לקשר המחשבה שבלב להדבור פה בקשר אמיץ וחזק. ועל ידי זה עקר התגלות מלכותו שהיא התגלות האמונה הקדושה בבחינת אודיע אמונתך בפי . ועל ידי זה נכלל ביתא עלאה וביתא תתאה ויש לשניהם עליה וכו' שזהו בחינת עבודה שבלב זו תפלה וכו'. וזה עקר התקון, כי עקר תקון הכל הוא על ידי אתערותא דלתתא דיקא, כי כשמגלין אלקותו ומלכותו יתברך על ידי אתערותא דלתתא שהיא בחינת תקון ביתא תתאה אז דיקא יש עליה גם לביתא עלאה כנ"ל:

נמצא שכלליות העולמות נקרא אתערותא דלעלא בחינת ביתא עלאה, ואתערותא דלתתא בחינת ביתא תתאה, ובודאי גם למעלה למעלה יש בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בינה ומלכות וכן בכל עולם ועולם מתחלת אצילות עד עולם המעשה הזה שבו הבחירה שבשביל זה נברא הכל. וכן בכל אדם ואדם יש שתי בחינות אלו בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהם בחינת לב ופה וכו' כנזכר לעיל. אך הכל תלוי בהאדם שהוא בעל בחירה. וכל התנוצצות אלקות שמאיר בלב האדם מלמעלה מאיזה בחינה שהיא הכל היא בחינת ביתא עלאה. וכשמתגבר כנזכר לעיל עד שמגלה מלכותו כנזכר לעיל זה בחינת ביתא תתאה. ואז דיקא יש עליה לביתא עלאה שאז יכול לקבל אור התנוצצות אלקות שבלב וכו' וכנזכר לעיל:

אות יז

וזה בחינת פסח ואסור חמץ. כי אז יצאו בחפזון כי לא היו ראויים לגאלה על ידי אתערותא דלתתא שלא היה בשלמות. על כן הכרחו לצאת בחפזון כמובא שזה בחינת אסור חמץ (כמו שמבאר במקום אחר). ואפלו בשעת מתן תורה שכבר היה להם איזה הכנות אף על פי כן לא היו ראויים עדין להתגלות נבואה כזה פנים בפנים, כי היה ראוי לתן התורה לאלף דור וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . על כן התגרה בהם הבעל דבר על ידי הסתת הערב רב עד שעשו להם אלהי זהב שהיא העגל. כי אי אפשר לכנס לבחינת ביתא עלאה שהיא השגת אלקות כי אם כפי תקון ביתא תתאה, שהיא על ידי עבודות ומעשים טובים, והעקר על ידי התגברות המחשבות טובות על המחשבות רעות וכו' כנזכר לעיל שעל ידי זה עקר התגלות מלכותו יתברך בבחינת אודיע אמונתך בפי שהיא בחינת ביתא תתאה כנזכר לעיל, שזהו בחינת שצריכין להקדים נעשה לנשמע כנזכר לעיל:

ועל-כן היה התקון על ידי המשכן שנעשה מכסף וזהב ונחשת שהם גונין עלאין. כי עקר הנסיון והבחירה היא בענין שמירת הברית שתלוי במחשבה. וכשמתגבר על המחשבות רעות והרהורים רעים, כמו כן זוכה לגלות מלכותו, וכמו כן יש עליה לבחינת ביתא עלאה וכו' כנזכר לעיל. וכשפוגם בזה ורוצה לכנס במחשבתו להבין השגת אלקותו יוכל לבוא לקלקולים גדולים כמבאר במקום אחר . ואז מתגבר בו מאד תאות ממון שהיא עבודה זרה בחינת אלקי כסף ואלקי זהב . כי הממון בשרשו גבה מאד ושם אור השפע אינו מגשם כל כך כמו אור השפע הנמשכת בשביל הולדה שמתלבש בהגוף בהטפה זרעית וכו' ששם כל ההתגרות. וכפי הפגם בזה והעקר כשפוגם באסור חס ושלום, כי לא נתנה תורה למלאכי השרת , ועל כן בהתר אף על פי שגם בזה יש כמה פגמים, אף על פי כן הוא התר וכו' כמו ששמעתי וכו' וכו'. אבל כשפוגם באסור חס ושלום אזי נפגם ביתא תתאה ואז מגיע הפגם לאור השפע של הממון ביותר. כי הממון שהוא הפרנסה נמשך ממקום גבה מאד ואז פוגם בהגונין עלאין שהם בחינת ביתא עלאה עד שיוכל להכשל בעבודה זרה ממש חס ושלום. או שנופל ביותר בתאות ממון שהיא גם כן בחינת עבודה זרה שזהו בחינת חטא העגל על ידי כל הנזכר לעיל. כי לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם וכו' . והתקון על ידי המשכן שהיא בחינת הבית המקדש שעשה משה על ידי בצלאל ואהליאב וכל חכמי לב את המשכן וכליו בתקונים נפלאים כאלה עד שהמשיכו לשם התגלות אלקותו ומלכותו יתברך בבחינת מי עם זאת עולה וכו'. [ועין בזהר הקדוש בהקדמה בדף יוד. פתח רבי אלעזר ואמר מי זאת עולה מן המדבר וכו'. כמה דאת אמר ומדברך נאוה וכו'. בההיא מלא דפומא היא סלקת ועאלת בין גדפי דאמא. ולבתר בדבורא היא נחתת ושריא על רישייהו דעמא קדישא וכו'. כי עקר תקון הצמצום הנזכר לעיל הוא על ידי הדבור שהיא הדבור של תפלה ושירות ותשבחות שזהו בחינת שלש תפלות ביום ועין לקמן]:

אות יח

ועל-כן חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת ומתפללין וכו' . כי בתחלה היו מדבקין עצמן לאור האין סוף בדבקות נפלא, שזהו בחינת השעה שהיו שוהין בשתיקה קדם התפלה. ואחר כך כשראו שיכולין לעלות חס ושלום חוץ מהמדה צמצמו האור אין סוף שבלבם ועסקו בתפלה בדבורים, שזה עקר תקון הצמצום וכו' שעל ידי זה דיקא מי עם זאת עולה בבחינת עבודה שבלב זו תפלה שהיא עקר התגלות מלכותו כמו שמבאר שם. ועל כן אחר כך היו חוזרין ושוהין שעה אחת אחר התפלה, כדי להעלות המלכות בחינת ביתא תתאה עם ביתא עלאה יחד בבחינת מי עם זאת עולה מן המדבר דיקא שהיא הדבור של התפלה. כי דיקא אחר התגלות מלכותו אז יש עליה גם לביתא עלאה כנזכר לעיל:

וזה בחינת חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש עד שהיה כמעט נשרף מרבוי ההתלהבות וכו', שזהו בחינת פגם נדב ואביהוא בקרבתם לפני ה' וכו' . והתקון דברתי בלשוני בחינת הדבור של התפלה ושירות ותשבחות וכנזכר לעיל:

אות יט

וכל זה הוא ענין פורים ומלחמת המן עמלק, כי כל עבודת הצדיק לגלות מלכותו לכל באי עולם למגדול ועד קטן מרום כל דרגין עד סוף סוף כל דרגין, להוציא אפלו הנשמות והניצוצות שנפלו למקום שנפלו לבררם ולקבצם ולטהרם ולזככם וכו'. והעקר על ידי בחינת הנזכר לעיל על ידי בנין התורה הנזכר לעיל, שצריכין לצמצם אור ההתלהבות וכו' ולהתגבר מאד להמשיך מחשבות טובות ולסלק המחשבות רעות שהם עקר היצרין וכו', עד שיתגלה מלכותו על ידי זה. ואפלו מי שפגם בזה כמו שפגם עד שנפל למחשבות רעות מאד מאד שהוא מהעשרים וארבעה דברים המעכבין התשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , אף על פי כן יאיר בו בנפלאותיו שיתגבר בכל פעם על המחשבות רעות ולא יפל בדעתו מהמחשבות שעוברין עליו וכו', וידע שכל נקדה והעתקה שנעתק מחשבתו מרע לטוב, הכל יקר מאד בעיניו יתברך וכלם יתקבצו לעזרתו וכו'. והמן עמלק שכלול מכל הקלפות כמובא הוא בהפך מכל זה, וכל כונתו להרע מתחלה ועד סוף. כי יונק מהסיגים של בחינת שבירת כלים שהם בחינת מלכי אדום שכלול מכל הסיגים, שזהו בחינת עשרת בני המן שהם עשר כתרין דמסאבותא כמובא . כי זה ידוע בעץ חיים מענין מלכי אדום וכו' שעקר השבירה היה מרבוי האור, כמו שהתחיל ספר העץ חיים בזה כשעלה ברצונו וכו' היה האור אין סוף ולא היה מקום לבריאת העולם וכו' וצמצם וכו'. ומרבוי האור היתה שבירת כלים שהם בחינת מלכי אדום שמתו וכו'. וכל עבודתנו לתקן זאת. וזה עקר נפלאות מעלתו של הבעל בחירה וכו'. כי אי אפשר לתקן כי אם על ידי הבעל בחירה שיש לו יצר הרע כזה שעל ידי זה יש בחירה וכו'. כי בהכרח שיהיה אתערותא דלתתא. כי כל השבירה היתה על ידי שלא היתה אתערותא דלתתא ועקר אתערותא דלתתא היא על ידי הבעל בחירה דיקא. אבל מזה בעצמו היא כל הבחירה, כי כל כח היצר הרע הוא מהשבירה שהיתה על ידי שלא היה אתערותא דלתתא והבן מאד. ועל כן בכל עת ורגע שמתעורר הבעל בחירה באיזה נקדה בעלמא לשוב למקורו וכו', נתעורר תכף כנגדו היצר הרע שהוא מהסיגים ומבלבלו ומונעו בכמה מיני בלבולים שונים, בבחינת יעלו שמים ירדו תהומות , שהם בחינת רבוי אור שמסיתו להתלהב יותר מדאי בלי צמצום הראוי לו, ומכל שכן וכל שכן כשמסיתו להסתכל במה דלית ליה רשו בחינת מה למעלה מה למטה וכו', שזה גם כן בחינת המחקרים וכו'. ובתוך כך מסיתו בגשמיות בהרהורים רעים מגשמים ומזהמים מאד וכו'. ומחמת שהנקדות טובות שבלבו אי אפשר לכבותם בבחינת מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה וכו' , על כן מתעורר בלבו בכל פעם הרהורי תשובה ותכף שרוצה לשוב מבלבלו בבחינת רבוי אור. וגם בזה יש כמה בחינות וכו'. וכל זה מעשה המן עמלק שכלול מכל רע הנזכר לעיל. כי הוא בבחינת וכל יצר מחשבות לבו רק' רע' כל' היום' סופי תבות עמלק . בבחינת ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד , שמתגבר מראשית ועד אחרית, והכל לרעתו כי על ידי זה דיקא יהיה נמחה ונאבד לעד, בחינת עדי אבד בחינת עת אשר שלט וכו' לרע לו . ותכף כשרואה שהאדם רוצה לנתק מחשבתו מרע לטוב כנ"ל. מבלבלו כנזכר לעיל. וזה בחינת כל מלחמת הצדיק עם עמלק בשביל החלושי כח שבישראל. וזה זכור את אשר עשה לך עמלק וכו' שצריכין לזכר היטב את כל אשר עשה וכו' אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך וכו' שמקרר כל הנחשלים שהם החלושי כח וכו':

ועל-כן אי אפשר לעמד נגדו כי אם בכח הצדיקים הגדולים בחינת משה ויהושע רבי ותלמידים וכו'. כי אי אפשר להכניעו ולבטלו בפעם אחד, כי חנון ורחום הוא וחפץ חסד ורוצה בקיום העולם וכו' ושיתבררו כל הניצוצות בבחינת אתערותא דלתתא דיקא לעשות עמהם נפלאות שיעלה מהם שעשועים לפניו יתברך על ידי בחינת בחירתם דיקא וכו'. והעקר שיכניס בהם בחינת בקיאות המבאר בהתורה קרא את יהושע בחינת בקי ברצוא בקי בשוב וכו', ושיצמצמו ההתלהבות וכו', ויהיה יקר בעיניהם כל העתקה ותנועה שמנתקים מחשבתם מרע לטוב וכו' שזה עקר התשובה כנזכר לעיל. ועל כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור מדורו של משה עד דורו וכו' . כי אי אפשר למחות זכר עמלק בפעם אחד, כי סערה בזרוע של הקדוש ברוך הוא וכו' . כי צריכין לחוס גם על הניצוצות הנעלמים בו בחינת כי ציד בפיו וכו' . שזה בחינת מבני בניו של המן למדו תורה בבני ברק . שמשם היה כל כחו. כי בכל מקום שנעלם טוב הרבה מתגבר הקלפה הרבה וכו', ועמלק והמן רצו לעקר עצמן לגמרי אשר לא יזכר שם ישראל עוד, וביותר התגבר הרשע המן להשמיד להרג ולאבד וכו' . אבל ה' יתברך מפיר מחשבות ערומים, כי לא דבר ה' למחות שם ישראל . ואפלו הנשמות ששרשם מקדשת ישראל הכבושים אצלו לא ימחה אותם בשום אפן. על כן אינו מוחה זכרו בפעם אחד רק מלחמה לה' בעמלק מדור דור, שעל ידי זה יש בחירה לכל אחד, ועל ידי זה דיקא יתבררו ויצאו הנשמות הכבושים אצלו כנזכר לעיל ואז ימחה שמו וזכרו לגמרי מתחת השמים וכו', כי אז יהיה בלע המות לנצח וכו' . ועל כן מלחמה לה' בעמלק מדור דור דיקא, כי עקר הברור על ידי הדורות שנולדים:

אות כ

כי עקר ההולדה על ידי זה שבהכרח שתעבר הנשמה מרום כל דרגין מלמעלה מכל הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה מאתר דלית מחשבה תפיסא תמן כלל, ויורדת עד שנמשכת על ידי יצר מחשבת לב האדם, עד שצריכה לעבר דרך הגוף הגשמי הזה עד שעוברת שתי פעמים דרך מעבר השתן (כמובא לשון זה בכמה ספרים), ונולדת בחבלים וצירים ועל ידי רבוי דם נדה של הלדה. ומשם דיקא צריכה להתברר להעביר הערלה ביום השמיני ולבטל ערלת לב שהם מחשבות רעות שמטמטמין הלב כנזכר לעיל, עד שיזכה לשבר יצר מחשבות לבו הרעים בכל יום עד שיזכה למה שיזכה כפי קדשתו. ועקר המלחמה עבור החלושי כח שנכשלו כמו שנכשלו, וגם עתה בכל פעם שמתעוררת נקדתם לשוב חותר עליהם בחינת עמלק בבחינת הנזכר לעיל. וכו' וצריכים ללחם עבורם להאיר בלבם ולעוררם ולהודיעם שכל נקדה ונקדה שמנתקים מחשבתם וכו' כנזכר לעיל. והעקר לידע שאין יודעים כלל וכו', ושלא יתיאשו מן הצעקה והתפלה לעולם וכו'. בבחינת 'ומרדכי' בחינת הצדיק הדור הנזכר לעיל 'ידע את כל אשר נעשה' בזה העולם את כל הנכלים והערמומיות וכו', שחותר בחינת עמלק וכו' בחמימות התאוות ובמחלקת בין איש לאשתו וכו', ובמחלקת שבעולם ובפרט להרחיק מהצדיק וכו', והכל מעשה עמלק כנזכר לעיל. ועל כן ויצא בתוך העיר ויזעק וכו'. וכן הכניס בישראל שבכל עיר ועיר צום ובכי וכו' בחינת ודברי הצומות וזעקתם וכו'. ועל ידי זה נתהפך הכל לטובה. על כן דיקא על ידי הולדות הדורות שמודיעים להם אלקותו מדור לדור בבחינת ועד דור ודור אמונתו , על ידי זה דיקא הכנעת ומפלת עמלק מדור לדור וכו'. בחינת לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמד , מחשבות לבו לדור ודור מגן ומושיע להם ולבניהם אחריהם בכל דור ודור , בחינת דור לדור ישבח מעשיך וכו' . ועד דור ודור אמונתו וכו':

אות כא

וזה אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית בשנים ולא במרכבה ביחיד שנסמכו זה לזה כי הם שיכים זה לזה. כי עקר הנסיון והבחירה היא בתאוה זאת, ואפלו בהתר יש אלפים ורבי רבבות בחינות ומכל שכן באסור חס ושלום. וכלם כלולים בשלשה שהם הקדוש ביותר שאין למעלה ממנו, והפגום הגרוע ביותר מהכל, והבינונים שהם בחינת צדיקים בינונים רשעים. ובודאי בכל בחינה יש כמה דרגות אבל כללותם הם שלשה. ואסור לדרש בזה ולחקר מה שנעשה בזה כי אי אפשר לדבר בזה הרבה, כי רבוי החושב אפלו לבחינת השולל וכו' . גם כל הולדות הדורות הם שלשה בחינות שהם האב והאם והולד הנולד. ואיך הנשמה נמשכת דיקא על ידי זה. בזה אסור לדרש כי נעלם מאד וכו'. ולא במעשה בראשית בשנים, כי מעשה בראשית הם שנים בחינת קדם הבריאה ואחר הבריאה. ובזה אסור לדרש איך נעשה ונמשך וכו'. ולא במרכבה ביחיד, מרכבה זה בחינת איך נכלל הפעל והכח יחד, ואיך יצא הפעל מהכח על ידי כח הממצע שביניהם שנקרא כח ההיולי (כמו שמבאר במקום אחר), ועל כן נקרא מעשה מרכבה וכו'. וזה בחינת אחדות, כי נכללים כלם באחד. ובזה אסור לדרש אפלו ליחיד אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו וכו'. ועל כן אלו הדברים תלויים זה בזה, כי מחמת שאי אפשר לדרש בעריות בשלשה מחמת שנאחז שם כל תאותם שנמשך מהסיגים הנזכרים לעיל שהם בחינת זהמת עמלק. מחמת זה אסור לדרש במעשה בראשית ומעשה מרכבה ועל כן נסמך מיד במשנה כל המסתכל בארבעה דברים וכו':

[ותחסרהו מעט מאלקים בחינת הצמצום וכו'. וכבוד והדר תעטרהו שעל ידי זה בא כל הכבוד הזה וכו']:

פורים לשון פרורים בחינת פור התפוררה ארץ וכו' . כי עקר התקון על ידי בחינת פרורים דקים שמתגבר כל אחד לחטף וכו'. כי עמלק מתגבר מאד ועקר התגברותו בפגם הברית שהוא פגם המחשבה, שהיא בחינת פרורים בבחינת מאן דזריק פרורין דנהמא וכו' כל שכן מאן דזריק פרורין דמחא . והתקון על ידי הצדיק שיכול להגביה אלו הפרורין על ידי שמלקט מעט המחשבות טובות שעמלק רוצה לדרסם ולבטלם. והצדיק מלקט אותם כנזכר לעיל, כי זה בחינת תשובת המשקל וכו', ועושה מזה בחינת פורים שהיא מפלת המן עמלק והעקר על ידי שמשמח הכל בשמחת פורים שנמשך מעשרה מיני נגינה שהיא שמחת חתן וכלה שעל ידם ההולדה מדור לדור שעקר התקון על ידי השמחה. שזהו בחינת גודל עוצם המצווה לשמח חתן וכלה. ירושלמי שקלים פרק א' לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל, מבאר שמחצית השקל הוא בבחינת התקון שצריכין בחצי היום שהיא בחינת תפלת המנחה:

אות כב

ולבאר יותר ענין התורה הנזכר לעיל וענין תפלת המנחה. כי כבר נתבאר שאדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה מרמז בתורה הזאת שכל ענין הצמצום של חלל הפנוי המבאר בזהר הקדוש ובעץ חיים בתחלתו וכו', כל זה נעשה אצל כל אחד מישראל שהוא חלק אלוה ממעל, כי בצלם אלקים עשה את האדם . כי כל ענין הצמצומים של תחלת הבריאה הכל היה רק בשביל האדם שהכל נברא בשבילו. שבשביל זה צמצם עצמו יתברך בכמה צמצומים שונים, והמשיך התגלות אלקותו בחכמה נפלאה, הכל בשביל בריאת העולמות שהם המדות, והכל בשביל שיהיה נברא האדם בעולם העשיה הזה שיהיה לו בחירה כזאת שעל ידו עקר התגלות מלכותו שבשביל זה נברא הכל. כי ה' יתברך רצה שיהיה עקר התגלות מלכותו על ידי אתערותא דלתתא דיקא שהיא על ידי האדם הבעל בחירה דיקא. ועל כן לא נתתקנו ולא נתקימו כל הצמצומים והתגלות אלקות שהיתה על ידם עד שבא האדם. שזה בחינת סוד וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ וכו' כי לא המטיר ה' אלקים ואדם אין לעבוד וכו' כמובן כל זה בספרים . שזה סוד תקון המתקלא. כי עקר תקון המתקלא הוא רק על ידי האדם הבעל בחירה. כי הבחירה בחינת מתקלא שהיא במשקל ממש ויכול להכריע לכאן או להפך חס ושלום. ועל כן צריכין להבין מרחוק מי שיש לו לב להבין מדעתו בכתבי האר"י ז"ל ובזהר הקדוש ובספרי מפרשיהם ובספרים שיצאו לאור בדורות אלו שכל סודות הקבלה הכל נאמרו על בחינת צלם אלקים שנברא בו האדם. וכל הצמצומים של בחינת חלל הפנוי הכל נעשה עם כל אדם בכל זמן כפי מדרגתו וכמובן בהתורה הזאת כנזכר לעיל:

והנה מבאר בכתבי האר"י ז"ל מענין הצמצומים הנפלאים שהיו מקדם, שנקראים עולם המלבוש וכו' מה שלא מבאר כלל בספר העץ חיים רק בשאר ספרי האחרונים מביאים הרבה בזה בשם האר"י ז"ל. ושם מבאר כמה בחינות צמצומים ברצוא ושוב בבחינת מטי ולא מטי וכו' שהיה קדם וכו'. והכל כלול במה שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה מישרא סימן ל, וזה לשונו השגות אלקות אי אפשר להשיג כי אם על ידי כמה צמצומים מעלה לעלול משכל עליון לשכל תחתון וכו', וצריכין לזה רבי גדול וכו' עין שם. וכלל הדברים המבארים לענין הצמצומים של תחלת הבריאה לגלות אלקותו יתברך הוא שבתחלה צמצם האור, ואחר כך התחיל להמשיך איזה בחינת אור ואחר כך חזר האור למקומו והשאיר רק איזה רשימו, כי לא היה אפשר עדין לסבל זה האור. ואחר כך חזר והמשיך עוד הפעם איזה בחינת אור בצמצום חדש נפלא וחזר והעלימו שלא יהיה רבוי אור. וחזר והמשיך האור בדרך נפלא וכו' וכן כמה וכמה פעמים, שזה בחינת סוד הטהירו עלאה וטהירו סתם וכו'. ועולם המלבוש שקפל האור וכו' עד שנעשה בחינת חלל הפנוי וכו'. ואחר כך המשיך אור המלכים ולא יכלו לקבל האור ונשברו ומתו וכו' עד שהתחיל עולם התקון וכו', והכל בשביל האדם. כי כל השבירה והמיתה היו מחמת שעדין לא היתה אתערותא דלתתא, כי אדם אין וכו' כנזכר לעיל. ועל כן כשבא האדם הבעל בחירה שנברא בצלם אלקים, בו תלויים תקון כל העולמות. ועל כן נעשים אצל האדם כל הבחינות הנזכרות לעיל שהם בחינת הצמצומים הנזכרים לעיל, שזהו בחינת מה שמבאר בדרך כלל בהתורה הנזכרת לעיל שאור להביות הלב של איש הישראלי הוא בחינת אין סוף וכו', וצריכין לצמצם וכו'. ואלו הצמצומים בעצמן שצמצם עצמו ה' יתברך בצמצומים נפלאים שונים כנזכר לעיל כדי לגלות אלקותו יתברך, כלם בהכרח שיעברו על האדם. כי כלם לא היה כי אם בשביל האדם שהוא יתקן הכל על ידי אתערותא דלתתא דיקא. כי כלל הצמצומים הם מה שה' יתברך מראה ומאיר פניו קצת, ואחר כך מסתיר אותו וכן כמה פעמים בכמה בחינות שונות [וכמו שמבאר בשיחה של פורים על פסוק ואם מפאת פניו ימרט ראשו וכו']. וכמו שכתוב אכן אתה אל מסתתר. וכתיב כי רגע באפו חיים ברצונו וכו', ה' ברצונך העמדת להררי עז הסתרת פניך הייתי נבהל. וכתיב קול דודי דופק וכו' זה בחינת התגלות אלקותו, ודודי חמק עבר בחינת הסתרת אלקותו. וזה בחינת מה שפרש רש"י על פסוק אתם נצבים היום כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר כך עתיד להאפיל ולהאיר לכם וכו'. וכל זה נעשה בכל דור בכל אדם ובכל זמן הכל בשביל הבחירה. כי על ידי זה עקר הבחירה על ידי ההתגלות וההעלמה. ובשביל זה מי שרוצה לילך בדרכי ה' צריך להיות בקי בהלכה בקי ברצוא ובקי בשוב בקי בעיל בקי בנפיק וכו' (כמו שמבאר בהתורה קרא את יהושע וכו'). כי כל הצמצומים הנזכרים לעיל הוא בחינת רצוא ושוב כמובן. וכל המלאכים ושרפים וכו' כל השגתם את הבורא יתברך הוא בבחינת רצוא ושוב כמו שכתוב (יחזקאל א) והחיות רצוא ושוב, אבל עקר הוא האדם שהוא חלק אלוה ממעל ונברא שיהיה לו ממשלה עליהם. כי הרצוא ושוב של העליונים הוא בלי כח הבחירה, על כן אין יכולים לתקן המשקל לעבדו בהדרגה וכו', על כן הם רועשים ובוערים ומתנשאים וכו'. אבל האדם שיש לו בחירה כשזוכה להיטיב מעשיו שהם גדולי מבחרי הצדיקים, הוא מתקן הצמצום הנזכר לעיל שיאיר התגלות אלקותו ומלכותו לכל באי עולם בהדרגה ובמדה בבחינת תקון. כי עקר התקון על ידי אתערותא דלתתא שהוא על ידי האדם התחתון שבזה העולם דיקא וכנזכר לעיל:

וזה נעשה בכל יום ויום כל ימי עולם, שזהו בחינת חדוש מעשה בראשית שבכל יום ויום שהוא יתברך מאפיל ומאיר יוצר אור ובורא חשך וכו' בחכמה פותח שערים ובתבונה משנה עתים וכו' וגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור ומעביר יום ומביא לילה וכו' , הכל בשביל טובת ישראל להודיע אלקותו ומלכותו לכלם. ועל כן אומרים כל זה קדם קריאת שמע שהוא התגלות יחודו ומלכותו לעולם ועד. כי עקר השנויים האלו שגולל אור מפני חשך וחשך מפני אור וכו', הכל נמשך מסוד הצמצומים הנזכרים לעיל של תחלת הבריאה שגלה האור והעלימו וחזר וגלה אותו בדרך חדש נפלא יותר וחזר והעלימו וכן כמה פעמים, והכל בדרכים נפלאים חדשים כמובן בכתבים הנזכרים לעיל. וכל זה היה בשביל שיהיה נברא העולם ויתקים עתה שעקרו האדם הבעל בחירה. ועל כן נעשין עתה כל בחינות הצמצומים הנזכרים לעיל. אבל עתה הכל תלוי בהאדם שאליו נמסר הכל, בבחינת והארץ נתן לבני אדם , שמסר לו כח להמשיך אלקותו והתגלות מלכותו על ידי צמצומים הנזכרים לעיל כפי בחירתו. כי נתן בו כח אלקי בלבו שעל ידי זה יכול לבער עד אין סוף, אבל צוה עליו שיצמצם האור שלא יעבר על פן יהרסו וכו' כנזכר לעיל. ואחר כך כשמצמצם האור ומהצמצום יש אחיזת הדינים שמהם כל כח היצר הרע שהוא מחשבות רעות כנזכר לעיל. ועל כן תכף כשמצמצם האור וכו' צריך לזהר להתגבר על המחשבות רעות ולהמשיך רק מחשבות טובות וכו', עד שיעבד ה' יתברך בהדרגה ובמדה שזה בחינת בריאת וקיום העולמות וכו', ועל ידי זה יגלה מלכותו וכו' כנזכר לעיל שזה העקר. ואז עקר התקון כשנתגלה מלכותו יתברך על ידי בחינת אתערותא דלתתא שהוא על ידי האדם הבעל בחירה כשזוכה לכנס ולצאת בשלום. ואז יש עליה גם לביתא עלאה כנזכר לעיל. ואחר כך צריך לחזר ולעסק בתקונים אלו במדרגה הגבה יותר וכו' וכן מיום ליום ומדרגא לדרגא. וזה בחינת כלל חדוש מעשה בראשית שנעשה בכל יום שעקרו על ידי האדם שבשבילו נברא ומתקים הכל כנזכר לעיל:

אות כג

וכל זה נעשה אצל הצדיקים בכל דרגא ודרגא. וביותר צריכין תקונים אלו לאותן שכבר עברו על מצוות התורה וצריכין לשוב בתשובה. כי זה ידוע שהעברה היא בחינת חרבן העולמות וקלקול התקונים הנזכרים לעיל. אך כל קיום העולם הוא על ידי גדולי הצדיקים שממשיכין רחמיו יתברך בכל פעם וממשיכין תקונים הנזכרים לעיל בדרכים נפלאים, באפן שימשיכו הארת התנוצצות אלקותו יתברך בלב כל אחד לעוררו לה' יתברך, ומאירין בהם עצות עמקות והתחזקות נפלא בכל פעם באפן שיזכו לשוב בכל פעם מכל מקום שהם. אבל אף על פי כן בהכרח שיהיה להם איזה אתערותא דלתתא כי בלא זה אי אפשר כנזכר לעיל. וזהו בחינת כל העליות והירידות אלפים ורבבות שעוברין על כל אדם, ואפלו על הרחוקים מאד מה' יתברך, יש להם בחינת עליות וירידות, כי גם אצלם אין יום דומה לחברו. ואפלו ביום אחד יש לכל אחד כמה שנויים לאין מספר. ובפרט אלו המתעוררין לשוב לה' יתברך ולהתקרב לצדיקי אמת, והם חלושי כח וכו' שעליהם מתגבר וחותר היצר הרע יותר ורוצה להפילם חס ושלום, והם מתיגעים להתגבר עליו ויש להם שנויים בחינת עליות וירידות בלי שעור בחינת יעלו שמים ירדו תהומות וכו' . ועל כל זה צריכין התחזקות גדול ועצום מאד, בפרט בדורות הללו ובדורות הבאים שהם סמוכין לימות המשיח. כי כל מה שסמוכין יותר אל הקץ הבעל דבר הוא מתפשט ומתגרה יותר (כמו שמבאר במקום אחר), ועל מי לנו להשען כי אם על אבינו שבשמים. והעקר בכח הצדיקים שכבר עמדו במלחמה של זה העולם כראוי בתכלית השלמות שאין שלמות אחריו, והם מודיעים לנו שאין שום התעוררות לה' יתברך נאבד אפלו משאול תחתיות ומתחתיו. אדרבא על ידי זה נעשין תקונים נפלאים על פי כל הנזכר לעיל. כי הלא סוף כל סוף הכל יתתקנו וכו'. אך עקר התקון על ידי מי שיהיה לו איזה חלק באתערותא דלתתא שבזה תלוי תקון כל העולמות עליונים ותחתונים, וכל דרי מעלה ודרי מטה מסתכלין ומצפין על התקון הנעשה על ידי אתערותא דלתתא שהוא על ידי האדם הבעל בחירה אפלו על ידי הגרוע שבגרועים, אדרבא על ידו דיקא נעשין תקונים נפלאים ונוראים מאד על ידי כל התעוררות והתעוררות כל שהיא שמתעורר באיזה נקדה טובה באיזו יום ובאיזו שעה באיזו רגע וכנזכר לעיל. והכל בכח הצדיקים העוסקים בתקונים אלו, והעקר בכח הצדיקים שוכני עפר כנזכר לעיל וכדלקמן. כי כל מיני עליות וירידות והתנוצצות אלקות והעלמתו וכו' שעוברין על כל אדם בכל עת אפלו על הגרועים והרחוקים מאד מאד, הכל נמשך מבחינת סוד הצמצומים הנפלאים הנזכרים לעיל שגלה אורו והעלימו וכו'. וכן כמה וכמה פעמים וכו' שמשם סוד השבירה, והתקון שמשם סוד הבחירה שאי אפשר לתקן כי אם על ידי האדם הבעל בחירה. אבל בני אדם לא די שאינם מתקנים אף גם הם מקלקלים הרבה בכל דור המקום ירחם להבא. על כן עקר התקון על ידי הצדיקי יסודי עולם שעמדו בנסיון ולא קלקלו ותקנו הרבה, והם עוסקים לתקן כל העולם כלו. אבל אחר כל יגיעתם העצומה שהם סובלין כל מיני יסורים וצער בשבילנו אף על פי כן אי אפשר לתקן כי אם על ידי איזה התעוררות מאתנו. על כן כל מה שחוטפים איזה התעוררות טוב אפלו מהגרוע שבגרועים, הוא יקר מאד אצלם. והם מלקטים כל הנקדות טובות של כל מיני התעוררות כל שהיא ובונים מהם תקונים נפלאים. אך העקר שלא יהיו חולקים ולצים על העוסקים בתקונם, ויתחזקו לקים דבריהם להתעורר בכל עת מחדש בכל מה שיוכלו כל זמן שהנשמה בקרבם, ויקימו עיני תמיד אל ה' וכו' עד ישקיף וירא ה' משמים . ואז יזכו סוף כל סוף לאחרית טוב ונפלא ויהיה להם חלק גדול בבחינת אתערותא דלתתא שעל ידי זה תקון כל העולמות כנזכר לעיל:

אות כד

וכל זה הוא בחינת תפלת המנחה, שהיא בין יום ליום בין יציאת יום זה לכניסת יום השני שאחריו. שיש בזה סוד נפלא ונורא מאד סוד תחלת הצמצום, שהוא בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו. כי הוא סוד נורא שאי אפשר לעמד עליו סוד הצמצום הנזכר לעיל. אבל עתה צריכין לתקן כל זה על ידי אתערותא דלתתא, ועקר אתערותא דלתתא היא תפלה. על כן תקנו אז תפלת המנחה שצריכין לזהר בה מאד. כי אז צריכין לזהר מאד להתפלל בכונה ולשום כל לבו עליה כדי לתקן הצמצום שבין יום ליום שהיא הסתלקות יום זה וכניסת יום אחר, שהיא בחינת הסתלקות אור השכל של התגלות אלקותו ומלכותו יתברך שהוא בחינת אור היום העובר, וכניסת צמצום ואור חדש של התגלות מלכותו יתברך של יום השני. כי אין שני ימים שוין, ובכל יום ויום ה' יתברך מחדש בטובו מעשה בראשית כדי להכיר את עצמו עם העולם בשכל חדש באפן שכלם ידעו אותו וכו'. ואף על פי שנדמה שעוברים כמה ימים ששוכחין אותו יתברך יותר, אבל עקר התקון על ידי גדולי הצדיקים שבכל דור ודור שמכירין אותו בכל יום מחדש, וממשיכין השגת אלקותו יתברך בכל יום בצמצומים נפלאים חדשים באפן שיודיעו אלקותו ומלכותו יתברך לכל באי עולם:

כי בחינת בין הערבים שאז זמן תפלת המנחה, שהיא בין יום ליום שהיא בחינת בין דרגא לדרגא בין השגת אלקות שביום זה להשגת אלקותו שביום שלאחריו, שבהכרח שיהיה ירידה קדם העליה שבין דרגא לדרגא. שאצל הצדיקים הירידה היא איזה הסתלקות דעתם הקדוש וכו' שהיא בחינת עריבת וחשכת יום זה שהיא חשכת אור השכל וכו'. אבל אצל רב העולם יש ירידות ממש על ידי הפגמים והעברות שלהם רחמנא לצלן, והצדיקים עוסקים בכמה תקונים להחזירם בתשובה. ועקר התשובה הוא בבחינת בין הערבים שהיא בחינת תפלת המנחה. כי העברה והקלקול חס ושלום היא בחינת הסתלקות האור. אבל מאחר שכבר היה קצת אור, כי גם פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון . ובודאי כבר עשה כמה מצוות וטוב. ועל כן אפלו אחר שנסתלק ונחשך האור על ידי פגמיו, אז עקר העבודה להשתדל לשוב בתשובה לחזר ולהמשיך האור בתוספת מרבה. בבחינת השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם . הינו כקדם כמו שהיה מקדם בתחלת הבריאה שהאיר האור ונתעלם וכן כמה פעמים, שהכל בשביל התקון ומשם כל הבחירה כנזכר לעיל. כמו כן יחוס עלינו וישיבנו בתשובה לפניו ויחדש ימינו מיום אל יום שנזכה ביום שבא לעלות למדרגה גבה דיקא על ידי הירידה בבחינת ירידה תכלית העליה. כי מאחר שכבר היה איזה אור ונסתלק יכולין אחר כך להמשיכו בתוספת מרבה בהתחדשות נפלא יותר, כמו שהיה בתחלת הבריאה כמובן בספרים הנזכרים לעיל בענין הצמצומים. והכל היה בשביל האדם וכו' כנזכר לעיל. אבל כל זה אי אפשר כי אם בכח הצדיקים הגדולים שזכו לכל זה בשלמות, רק שצריכין להתעורר להתקרב אליהם וכו', כי בלא אתערותא דלתתא כלל אי אפשר להתתקן וכנזכר לעיל:

אות כה

וזה תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב . שעקר התפלה היא בבחינת מנחת ערב בחינת תפלה לעני, שזהו בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו בחינת ולפני ה' ישפך שיחו . שבעת שרואה שהאור הולך להסתלק שזהו בחינת בין הערבים, אז צריך להתגבר בתפלה ושיחה בבחינת ויצא יצחק לשוח בשדה. וישפך לבו כמים לפני ה' בטרם יעבר יום. בבחינת אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב (ירמיה ו). מכל שכן כשהאדם רואה שכבר עברו הרבה מימיו ומכל שכן מי שעברו רב ימיו והיום מתחיל לערב, כי לא ידע האדם את עתו וימינו כצל עובר, שצריך לקים וזכר את בוראיך וכו' עד אשר לא תחשך השמש והאור וכו' . וכל זה היא בחינת תפלת המנחה שהיא בחינת תשובה וכנזכר לעיל:

אות כו

וזה בחינת פרשת החדש שקורין קדם פסח שהוא מצות קדוש החדש. כי מצות קדוש החדש היא לתקן פגימת הלבנה שנמשך מענין הנזכר לעיל דהינו מפגם הצמצומים הנזכרים לעיל. כי עקר האור של שני המאורות שהם חמה ולבנה הוא אור ה' יתברך שהוא אור האין סוף שהוא אור כל האורות. כמו שכתוב ה' אורי וכו'. ובתחלה ברא ה' יתברך את האור שהיה גדול מאד, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק וירא אלקים את האור כי טוב, שאור שברא הקדוש ברוך הוא בשבעת ימי בראשית היה מאיר מסוף העולם ועד סופו. ראה רשעים שעתידין לצאת וכו' עמד וגנזו לצדיקים וכו'. הינו שרצה ה' יתברך שהאור יאיר באור גדול מאד, אך עמד וגנזו מפני שאין העולם כדאי להשתמש בו וכו'. כי ראה שרב העולם יפגמו אם יהיה האור גדול ביותר. כי ירצו להסתכל בו חוץ מהמדה עד אין סוף שזה בחינת רבוי אור שהיא בחינת חרבן העולם, על כן עמד וגנזו לצדיקים וכו'. כי רק הצדיקים הם כדאי וראויים להשתמש בו, כי הם יודעים לצמצם גם אור הגדול מאד. אבל שאר העולם אינם יכולים להשתמש באור כזה שלא יצאו חוץ מהמדה כנזכר לעיל. כי בודאי כל אחד יש לו גבול ומדה כפי מדרגתו, כמו שפרש רש"י על פסוק ועלית אתה ואהרן והכהנים והעם אל יהרסו לעלות (שמות פרק יט), ופרש רש"י אתה מחצה לעצמך ואהרן מחצה לעצמו וכו' והעם כל עקר אל יהרסו וכו'. (וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהתורה תקעו אמונה על מאמר רבותינו זכרונם לברכה שיש די באלקותו לכל בריה וכו' עין שם בסימן ה בלקוטי תנינא). ומשנגנז האור הראשון עשה ה' את שני המאורות, שהם חמה ולבנה להבדיל בין היום ובין הלילה ולהאיר על הארץ כמו שפרש רש"י שם בפרשת יהי מארת וכו' . ואז קטרגה הירח ואמרה אי אפשר לשני מלכים להשתמש בכתר אחד וכו'. כי רצונה היה שיתגדל אורה ביותר, כי היתה מתאוה להאור הראשון שנגנז שהיו מסתכלין בו למרחוק מאד. ואמר לה ה' יתברך לכי ומעטי את עצמך. כי מאחר שאתה רוצה להסתכל למרחוק אתה צריך למעט עצמך יותר, כי מאן דאיהו רב הוא זעיר ומאן דאיהו זעיר הוא רב . כי מי שרוצה להסתכל חוץ מהמדה צריך להקטין את עצמו ביותר, שזהו בחינת צמצום האור הנזכר לעיל שלא יתלהב יותר מדאי וכו'. ואז נתרעמה הלבנה וטענה עם ה' יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה במאמר רבי שמעון בן פזי וכו' (חלין בפרק אלו טרפות), ואמר לה ה' יתברך צדיקים יקראו על שמך: יעקב הקטן, דוד הקטן, שמואל הקטן וכו'. הינו שאמר לה שזה עבודת הצדיקים הגדולים שהם מקטינים עצמן בבחינת כי אתם המעט מכל העמים-שאתם ממעיטין עצמכם וכו' כנזכר לעיל. וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום ה' לא גבה לבי וכו' ולא הלכתי בגדולות ובנפלאות ממני אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו וכו'. שכל זה הוא בחינת מה שמצמצמין אור להביות לבם שלא יבער יותר מדאי וכו'. ועל ידי זה דיקא זוכין להמשיך האור בהדרגה ובמדה וכו', עד שזוכין אחר כך להאיר בלבם אור גדול בבחינת תקון וכנזכר לעיל, שזה בחינת מי זאת עולה כנזכר לעיל. שזהו בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה, כי כל הפגם של הלבנה היה על שרצתה לקבל האור שלא בהדרגה וכו'. ועל כן התקון על ידי הצדיקים הגדולים המקטינים עצמן כנזכר לעיל וזה בחינת סוד קדוש החדש שנתקשה בו משה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , והוא סוד העבור שלא נמסר אלא לגדולים. כי הוא סוד תקון הצמצום שקשה מאד לעמד עליו שזה בחינת בין השמשות כהרף עין וכו' ואי אפשר לעמד עליו כנזכר לעיל. ועל כן מצות קדוש החדש שהוא פרשת החדש הנזכר לעיל נאמרה למשה בין השמשות, כפי שפרש רש"י על פסוק החדש הזה , סמוך לשקיעת החמה נאמרה לו פרשה זו והראהו עם חשכה. כי קדוש החדש הוא בחינת בין השמשות שאז עקר תקון הצמצום כנזכר לעיל שזה בחינת תפלת המנחה שהיא אחר חצות היום בין הערבים כשמתחיל אור יום הקודם לצאת ושיכנס אור יום השני, שצריכין לתקן הצמצום של אור יום שלאחריו על ידי בחינת אתערותא דלתתא שזהו בחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל:

אות כז

ועל-כן שם בפרשת קדוש החדש נצטוו על הקרבן פסח ומצות אכילת מצה ואסור חמץ. כי עקר אסור חמץ ומצות אכילת מצה הוא מחמת החפזון כמו שכתוב שבעת ימים תאכל מצות לחם עני כי בחפזון יצאת וכו' . וכתיב ויאפו את הבצק עגות מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. ועקר החפזון היה מחמת בחינת הנזכר לעיל, מחמת שאז לא היה עדין בחינת אתערותא דלתתא בשלמות כי לא היו ראויים לגאלה וה' יתברך פסח ודלג על הקץ כמובא . כי ה' יתברך האיר עליהם אז אור גדול מאד שעל ידי זה היתה הגאלה כמו שאיתא בכונות . אבל הם לא היה להם כח על ידי אתערותא דלתתא לקבל אור כזה, רק שה' יתברך חמל עליהם ונתן להם כח לקבל זה האור הגדול ונתן להם מצות פסח ומילה וכו' כדי שיהיה להם איזה זכות שהיא בחינת אתערותא דלתתא מעט. אבל לא היה כדאי בהתעוררות שלהם לקבל אור כזה רק ברחמיו ובחמלתו. ומחמת זה הכרחו לצאת בחפזון ולא יכלו להתמהמה. ומחמת זה נאסר החמץ אז באסור חמור מאד, כי חמץ הוא בחינת חמוץ המח שמשם יניקת החמץ, ואי אפשר לתקן החמץ כי אם על ידי שמצמצמין אור ההתלהבות כראוי וממשיכין האור בהדרגה, ומתגברין שלא להחמיץ המח במחשבות רעות רק להחמיץ המח במחשבות קדושות לחשב מחשבות איך לעבד את ה' יתברך עד שיגלה מלכותו יתברך על ידי זה ואז יונק החמץ מהקדשה. אבל עכשו שקבלו האור שלא בהדרגה, אסור לאכל חמץ רק מצה שהיא בחינת חפזון, שלא יתגבר חמוץ המח דסטרא אחרא חס ושלום מאחר שעדין לא צמצמו האור כראוי ולא בררו עדין חמוץ המחשבה שיהיה רק בקדשה וכנזכר לעיל. ועל כן מצוות קרבן פסח ואסור חמץ מתחיל אחר חצות אף על פי שהוא בין הערבים שאז מתחיל זמן מנחה. כי אז צריכין לעסק בתקון הצמצום שבין יום ליום כנזכר לעיל. ובפרט עתה בערב פסח שמתחיל להתנוצץ האור של פסח שאז בחינת חדוש העולם, כי אז התחיל קיום העולם שהיה מתמוטט עד מתן תורה שהתחלתו ביציאת מצרים בפסח, ועל כן צריכין עתה להמשיך האור של תחלת הבריאה בבחינת צמצום על ידי קצת אתערותא דלתתא. על כן צריכין בערב פסח אחר חצות שהוא זמן מנחה לעסק בתקונים הנזכרים לעיל על ידי קרבן פסח ואסור חמץ כדי לקבל האור על ידי איזה התעוררות. כי אף על פי שאין האתערותא דלתתא בשלמות כראוי בשביל אור גדול כזה, אף על פי כן צריכין איזה התעוררות על כל פנים מעט. וזה בחינת התקונים שנעשין על ידי הקרבן פסח ואסור חמץ אז כדי שנוכל לקבל האור הגדול הזה כראוי. שהתחלת התקון הוא אחר חצות שהוא זמן מנחה וכנזכר לעיל:

אות כח

ועל-כן כל פגם הערב רב בעגל היה בזמן מנחה אחר חצות, כמו שכתוב וירא העם כי בשש משה כי בא שש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי כל פגם הערב רב היו פגמים הנזכרים לעיל שלא צמצמו האור כראוי ולא קדשו מחשבתם כלל רק רצו להסתכל ולראות מה שלא היה ראוי אליהם כלל. כי מחשבותם ומעשיהם לא היו זכים כלל, רק דעתם היה גדול והבינו בדעתם גדלת משה על ידי הדעת שהאיר בהם ועל ידי כל האותות והמופתים שעשה לעיניהם ומחמת זה הלכו אחריו. אבל עדין לא צמצמו האור כלל, ועדין לא עמדו במלחמה ונסיון של המלחמה שבמחשבה. ועל כן באמת לא רצה ה' יתברך לקבלם, רק משה חשב שיתגירו באמת ואמר טוב שידבקו גרים בהשכינה. אבל הם שחתו והשחיתו על ידי כל הפגמים הנזכרים לעיל כנזכר לעיל עד שעשו על ידי זה את העגל, שכל זה בא מרבוי אור הנזכר לעיל ומפגם המחשבה שלהם וכנזכר לעיל (באות יוד). ועל כן היה עקר הקלקול אחר שש בזמן מנחה שאז צריכין לעסק בתקון הצמצום כנזכר לעיל והם פגמו בזה אז דיקא:

אות כט

ועל-כן עקר התקון הוא בראש השנה שהוא בחינת פחד יצחק שהוא בחינת תפלת המנחה, כי יצחק תקן תפלת המנחה , כי בראש השנה נברא העולם שאז היה הצמצום של תחלת הבריאה. אבל מחמת שהיה בלי אתערותא דלתתא היה צריך תקון על ידי אדם הראשון שהיה צריך להתפלל תפלתו, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכנזכר לעיל. אבל הוא חטא אז בעץ הדעת ולא התפלל תפלתו כראוי, כי הסתכל במה דלא הוי ליה רשו , וגם חטא במחשבה כמו שאיתא בזהר הקדוש במחשבה חאב. וה' יתברך חמל עליו ועסק בתקונו. וכל זה היה אחר חצות בזמן המנחה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בעשירית סרחו וכו'. ואז וישמעו את קול ה' מתהלך בגן לרוח היום וכמו שפרש רש"י שם. כי כל קלקולו ותקונו היה בענין הצמצום הנזכר לעיל וכנזכר לעיל. ועל כן היה בזמן המנחה כנזכר לעיל. ועל כן עקר התקון הוא בראש השנה, כי אז מקדימין ישראל לעסק בתשובה באלול ובפרט הצדיקים והנלוים אליהם. ועל ידי זה ממשיכין תקון הצמצום של בריאת העולם שהיה בראש השנה, ממשיכין עתה על ידי אתערותא דלתתא שעל ידי זה עקר התקון וכנזכר לעיל:

אות ל

והנה על פי כל הדברים [הנזכרים לעיל] יתבאר כל ענין הארבע פרשיות שקורין קדם פסח. כי "פרשת שקלים" כבר נתבאר (באות יוד) שהוא בחינת תקון המשקל לקבל האור בהדרגה וכו', שזה בחינת בנין המשכן שהוא בחינת הבית המקדש, שהוא בחינת ביתא תתאה שעל ידי זה יש עליה לביתא עלאה וכו' כנזכר לעיל. שכל זה היא בחינת התקון של תפלת המנחה כנזכר לעיל. כי השקלים באו לכפר עוון העגל שחטאו לאחר שש בזמן המנחה. וכן מצאתי מבאר בירושלמי שקלים פרק א וזה לשונו לפי שחטאו בחצי היום יתנו מחצית השקל וכו' הינו כנזכר לעיל. אחר כך קורין "פרשת זכור" שהיא בחינת מחית עמלק, שזה בחינת המלחמה של המחשבה שצריכין להתגבר אחר הצמצום כראוי. להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות שהם בחינת קלפת וזהמת עמלק שהוא עקר הרע והסטרא אחרא שרוצה בכל פעם להתגבר במחשבות רעות והרהורים רעים, בבחינת אשר קרך בדרך שהיא בחינת מקרה כמובא , שבא על ידי מחשבות רעות שהם עקר קלקול המחשבה. וכן מתגבר בחכמות חיצוניות ובכמה מיני בלבולי המחשבות, עד שרוצה להביא להרהר אחר ה' יתברך ולבוא לכפירות חס ושלום, שכל זה מעשה עמלק וצריכים להתגבר כנגדו מאד מאד בכח הצדיקים משה ויהושע והזקנים שלוחמים עמו. ועל כן צריכין לזכר היטב את כל אשר עשה לך עמלק כדי לזכר להזהר ממנו שלא יתגנב לתוך מחשבתו חס ושלום, כי דרכו לארב על האדם תמיד וכמבאר במקום אחר . וזה כי יד על כס י"ה מלחמה לה' בעמלק מדור דור, נשבע ה' יתברך שאין שמו שלם ואין כסאו שלם עד שימחה זכר עמלק . שם וכסא זה בחינת ביתא תתאה וביתא עלאה. כי שם זה בחינת מלכות כמו שכתוב ויעש דוד שם, וכמו שמבאר במקום אחר שזהו בחינת ביתא תתאה שהוא בחינת התגלות מלכותו כנזכר לעיל. וכסא זה בחינת כסא המשפט שהוא בחינת ביתא עלאה כעין מלכותא דארעא. שעקר אימת המלכות בכל מדינות מלכותו למרחקים היא רק מחמת השם ששומעין שמו שהוא מושל עליהם, ועל ידי זה נושאין עליהם על מלכותו. אבל עקר כסא מלכותו הוא בבית המלכות הפנימי ששם יושב המלך על כסא מלכותו. ועל כן השם הוא בבחינת ביתא תתאה שמתפשט שמו עד למרחוק, והכסא הוא בבחינת ביתא עלאה בבית המלכות הפנימי כנזכר לעיל. וכן הוא כביכול בבחינת מלכותא דרקיעא וכנזכר לעיל. ונשבע הקדוש ברוך הוא שאין שמו וכסאו שלם עד שימחה זכר עמלק שמתגרה תמיד כנגד זה כנזכר לעיל. ועל כן ה' יתברך בעצמו לוחם עמו, כי צופה רשע לצדיק וכו', ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו'. שזהו בעצמו בחינת לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש, שכביכול אין הקדוש ברוך הוא נכנס בביתו לישב על כסאו עד שימחה זכר עמלק ויגדל שם כבוד מלכותו בכל העולם בכל הרחוקים מאד מאד, ואז דיקא יהיה עליה לשני הבתים וכו' וכנזכר לעיל. וזהו מלחמה לה' בעמלק מדור דור, כי הוא מתגבר מחדש בכל דור ודור בתחבולות עצומות עד שהיה קשה לעמד כנגדו. אבל ה' יתברך לוחם עמו ושולח ברחמיו בכל פעם צדיקים נוראים בחינת משה שלוחמים עמו וכו' וכנזכר לעיל. וזהו בחינת פורים שהיא מפלת המן עמלק וכנזכר לעיל. וזה בחינת קימו וקבלו , בחינת נעשה ונשמע שצריכין להקדים הנעשה להנשמע כנזכר לעיל (באות

אות י

, שזהו בחינת קימו וקבלו, קימו בחינת נעשה בחינת קיום התורה, וקבלו בחינת נשמע ששומעין ומקבלין את התורה, והם זכו אז על ידי מפלת המן עמלק לקבל את התורה מחדש כנזכר לעיל. והעקר שזכו לבחינת קימו וקבלו להקדים קימו לקבלו הנעשה לנשמע שהיא בחינת צמצום האור בהדרגה ולהתגבר על המחשבות רעות עד שיקימו התורה בעבדא ומלולא ואחר כך ישמעו ויקבלו אור התנוצצות האין סוף בהדרגה ובמדה כראוי וכו' כנזכר לעיל:

אות לא

ואחר כך קורין פרשת פרה אדמה שהיא מטהרת מטמאת מת. כי עקר המיתה נתהוה מחמת רבוי האור שעל ידי זה היתה מיתת המלכים וכו' כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל . ואדם הראשון היה צריך לתקן זאת וקלקל על ידי חטאו ואז נגזר המיתה. והתקון על ידי המשכן ששם מעשה הקרבנות, שכלם באים לכפר על כל העוונות שעקרם נמשך מבחינת הנזכר לעיל מבחינת פגם הצמצום הנזכר לעיל. כי על ידי הקרבנות שבבית המקדש מגלין כי מלכותו בכל משלה ואפלו בהמות ועופות יכולין להעלות לה' וכו' וכנזכר לעיל:

ופרה אדמה הוא חדוש יותר כי מעשיה בחוץ, והיא בחינת תשובה, כי באה לכפר על עוון העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי פגמו בפני שור מהשמאל וכו' כמובא . שהוא בחינת פגם הצמצומים הנזכרים לעיל. כי עקר כל העוונות והקלקולים נמשך על ידי שאין נזהרין בענין תקון הצמצומים כראוי מתחלה ועד סוף. כי יש שלבו בוער ביותר חוץ מהמדה ואינו מצמצם אור להביות לבו כראוי, שזה בחינת רבוי אור שגורם שבירה חס ושלום, שמזה באים כמה קלקולים חס ושלום וכנזכר לעיל. וכשמתגבר על זה ומצמצם האור כראוי צריך לזהר ביותר להמשיך חכמת לב בבחינת יצירה לטב, שהיא להתגבר להמשיך מחשבות טובות ולהגבירם על המחשבות רעות. כי המחשבות רעות נמשכין מהצמצום שהוא שרש הדין שהיה מכרח כדי שלא יהיה רבוי אור כנזכר לעיל. אבל תכף כשנתהוה הצמצום התחיל להשתלשל ממנו אחיזת סיגי הדינים, שמהם כל כחות הסטרא אחרא והיצר הרע שהם המחשבות רעות. ועל כן צריכין להתגבר מאד על המחשבות רעות כנזכר לעיל עד שיעבד ה' יתברך במדות ובמעשים טובים בפשיטות ותמימות עד שיגלה מלכותו יתברך וכו' כנזכר לעיל:

נמצא שהעקר שבהכרח שיהיה לו צמצום שלא יתלהב יותר מדאי. אבל צריכין להמתיק הצמצום ולהתגבר שלא יינקו ממנו הסטרא אחרא על ידי מחשבות רעות חס ושלום. וזה כל עבודת האדם. ומחמת חטא אדם הראשון ופגם הדורות נגזר מיתה שבאה מפגם הצמצום שלא יתתקן בשלמות עד תחית המתים. ופרה אדמה היא בחינת התקון לטהר מטמאת המת. כי היא בחינת המתקת הדין בשרשו שמביאין פרה שאחיזתה בשמאל בחינת פני שור מהשמאל, והיא אדמה תמימה בתקף האדמימיות, שהיא בחינת תקף הדין והצמצום. והכהן בעצם כחו והעקר בכח משה רבנו שכל הפרות נקראו על שמו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על ידי זה יש לו כח להוציאה אל מחוץ למחנה ולשחטה שם נכח פתח אהל מועד שהוא המשכן ובית המקדש שהוא בחינת תקון ביתא תתאה וביתא עלאה כנזכר לעיל. ועל ידי זה דיקא יתקן כל הצמצומים מתחלה ועד סוף וממתיק הדינים בשרשן. ועל כן באמת אי אפשר להשיג זה הסוד של פרה אדמה. ועקר הדבר שממשיך מתחלת תקף הצמצום עד מחוץ למחנה בקדשה ובטהרה כזאת, עד שגם משם שוחט אותה נכח פתח אהל מועד, שמעלה אותה בכונתו לשם שתהיה נכללת בבחינת תקון ביתא תתאה שעל ידי זה נתתקן ביתא עלאה, שכל זה היא בחינת תקון כל הצמצומים הנזכרים לעיל, שעל ידי זה מבטלין סטרא דמותא שבא מפגם הצמצומים כנזכר לעיל. ועל כן באמת החמירו מאד רבותינו זכרונם לברכה בענין עשית הפרה בטהרה נפלאה מה שלא עשו כן בשום דבר ובשום קרבן. כי היו מכרחים להביא תינוקות נקיים על גבי שורים וכו' ושארי חמרות עצומות מאד בענין טהרת הפרה כמבאר במסכת פרה, הכל בבחינה הנזכר לעיל. כי צריכין להמשיך הצמצומים מראש ועד סוף בבחינת טהרה נפלאה עד שיוכלו לשחטה נכח פתח אהל מועד להמשיך ההמתקה משם וכו', באפן שעל ידה דיקא יטהרו מטמאת מת, על ידי שתקנו על ידה כל הצמצומים כנזכר לעיל. וזה בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת שהשליכו לתוך שרפת הפרה שפרש רש"י שמרמז שהגבה כארז ישפיל את עצמו כאזוב וכשני תולעת. הינו כנזכר לעיל, בחינת מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב . כי על ידי זה עקר התקון על ידי שמקטינים את עצמם בבחינת כי אתם המעט כנזכר לעיל. ועל כן היה עקר תקון הפרה אדמה על ידי משה רבנו, וכל הפרות נקראו על שמו וצריכין לקדשם באפר הפרה של משה. כי עקר כל תקון הצמצומים הנזכרים לעיל היו על ידי משה על ידי שהיה ענו מאד מכל האדם וכו' וכנזכר לעיל ואחר כך קורין פרשת החדש שהיא מצות קדוש החדש שהיא בחינת תקון ומלוי פגימת הלבנה שהיא תקון הצמצומים הנזכרים לעיל:

נמצא שקדם פסח קורין אלו הארבע פרשיות, שכלם בשביל להמשיך קדשת פסח ושבועות שהיא יציאת מצרים ומתן תורה, שהיא בשביל לגלות אלקותו יתברך בהדרגה ובמדה בבחינת תקון כדי שיתגלה מלכותו לכל באי עולם לעולם ועד. שהעקר על ידי תקון הצמצומים הנזכרים לעיל בחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. שכל זה הוא ענין ארבע פרשיות הנזכרות לעיל וכנזכר לעיל:

אות לב

וזה בחינת נחום אבלים. כי עקר הנחמה היא בחינת נחמות ציון וירושלים כמו שנוהגין לומר 'המקום ינחם אתכם בתוך אבלי ציון וירושלים'. וכלל הנחמה היא שמאחר שכבר היה האור שהוא הנפש בעולם ונסתלק ומת ונתעלם, יש תקוה לתקנו שזה בחינת תחית המתים. כי עקר המיתה נמשך מבחינת מיתת המלכים שהיתה בתחלת הבריאה על ידי רבוי אור וכו' וכנזכר לעיל. אבל באמת לא היה אפשר שיתהוו העולמות כי אם על ידי זה כמבאר בכתבים הרבה בזה. כי עקר הכבדות לגלות אורו יתברך ולברא את העולמות היה רק מחמת רבוי אור, כי אין שום עולם שיוכל לסבל אורו יתברך כי הוא אין סוף. וה' יתברך רצה שיאיר אורו דיקא בעולם העשיה הזה, שבכאן עקר הבחירה שבשביל זה נברא הכל. על כן צמצם אורו יתברך בכמה וכמה מיני צמצומים, וכל הצמצומים היו על ידי בחינת רצוא ושוב וכו' כנזכר לעיל, שכביכול המשיך האור באיזה בחינה ואחר כך העלימו וכן כמה וכמה פעמים בכמה דרכים עד שברא את העולם וכנזכר לעיל. אבל עקר תלוי בהאדם שיתקן הכל על ידי בחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. אבל אדם הראשון חטא תכף וה' יתברך עסק בתקונו לעוררו בתשובה, וכן היה ששב בתשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . אבל מאז נגזרה מיתה לדורות. אבל עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והנה טוב מאד זה המות. כי מחמת קלקול אדם הראשון וכן מחמת קלקולי הדורות על ידי זה אי אפשר שיקבל האור שצריך לקבל בעודו בגופו זה בחיים חיותו, וההכרח שימות ויסתלק נפשו, ואז יזדכך ויחזר ויקום בתחית המתים בתוספת אור חדש ונפלא כל אחד לפי מדרגתו. כי מאחר שכבר היה האור ומת ונסתלק, יכולין עתה לחדשו ולתקנו ולזכך הכלי שיוכל לקבל אור חדש גדול ביותר, כמו שהיה בתחלת הבריאה שדיקא על ידי שהאיר האור כמה פעמים וסלקו, על ידי זה דיקא נתהוו הכלים שיוכלו לקבל האור שכל זה הוא סוד מיתת המלכים ותקונם שדיקא על ידי השבירה והמיתה נמשך אחר כך עולם התקון בתוספת אור נפלא יותר כמובן בכתבים . רק עתה העקר תלוי בתשובה של האדם, כי בהכרח שיהיה על כל פנים איזה התעוררות בעלמא שהיא בחינת אתערותא דלתתא. על כן אין לך דבר שעומד בפני התשובה , ועד יום מותו תחכה לו אם ישוב וכו' . כי אפלו אם חטא כמו שחטא אלפי אלפים ורבבות פעמים, עם כל זה בכל פעם שמתעורר באיזה התעוררות לשוב אל ה' אין שום התעוררות נאבד, כמו שאיתא בזהר הקדוש לית רעותא טבא דאתאבד. ובפרט כמו שהאריך אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בענין זה הרבה . וכמובא בדברינו הרבה בזה . כי על ידי התשובה נתהפכין העוונות לזכיות . כי נעשה תקון על ידי הקלקולים. כי כל מה שקלקל והמשיך האור למקום שהמשיך למקומות המזהמים רחמנא לצלן שזה עקר הקלקול. אבל אחר כך כשנתעורר בתשובה הוא מקים הכל, ואזי נעשה על ידי זה דיקא כלים חדשים ונמשך לתוכן אור חדש נפלא. כי על ידי שהמשיך האור למקומות גסים וכו', על ידי זה נתעבו הכלים ויכולין אחר כך לזככם שיתהפך לטובה, שדיקא על ידי זה יתהוו כלים נפלאים לקבל האור חדש שלא היו יכולים לקבל מקדם. כי לא היה אפשר להתעבות הכלים כי אם על ידי זה. שזהו בחינת ירידה תכלית העליה, עוונות נתהפכין לזכיות, התרחקות תכלית התקרבות. שכל זה הוא בחינת תקון מיתת המלכים, שדיקא על ידי מיתתם ושבירתם נמשך אור מ"ה החדש הגדול ביותר כמובן בכתבים . אבל כל זה לאו כל אדם זוכה כי אם בכח הצדיקים הגדולים שיודעים סוד זה לעמקו. שהם יכולים לעורר בני אדם בתשובה ולחזק את כל אחד, ולהעלות כל מיני התעוררות בעלמא כל נקדה ונקדה טובה, ולתקן על ידי זה כלים נפלאים באפן שיתתקן כל אחד ביתר שאת. על כן באמת מי שרוצה לחוס על חייו צריך לחפש ולבקש כל ימיו חיי נפשו לנצח, שיזכה למצא צדיק כזה שיוכל לעסק בתקונו כנזכר לעיל, והחפוש והבקשה בעצמו היא טובה גדולה מאד אליו לנצח אפלו אם קלקל כמו שקלקל. כי ה' יתברך וצדיקי אמת עוסקין בתקון נפשות ישראל תמיד, רק אי אפשר כי אם על ידי איזה התעוררות מלמטה כנזכר לעיל. על כן תכף שיש איזה התעוררות בעלמא הם עושין מזה תקונים נפלאים וכנזכר לעיל. וזהו מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שה' יתברך מבקש פתחו לי כמחט סדקית ואני אפתח לכם וכו'. (ועין זהר חדש פרשת נח) הינו כנזכר לעיל:

והעקר על ידי כח הצדיקים. כי מאחר שכבר היו הצדיקים בזה העולם ושברו תאותם לגמרי ופעלו מה שפעלו וזכו למה שזכו על ידי עבודתם על ידי אתערותא דלתתא שלהם בתכלית השלמות, על כן עשו כלים נפלאים ונוראים מאד שיכולים להועיל ולתקן כל הקלקולים שבעולם רחמנא לצלן. רק אף על פי כן צריכין איזה התעוררות בעלמא של האדם בעצמו, כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר לתקנו כראוי. ועל כל פנים שלא יהיה לץ וחולק ומתנגד על העוסק בתקונו, כמו שכתוב ועתה אל תתלוצצו וכו' וכתיב ותועבת לאדם לץ וכו'. וזה כל תקותנו ונחמתנו על חרבן בית המקדש. כי מאחר שכבר היה הבית המקדש אף על פי שנחרב שני פעמים, אף על פי כן מאחר שכבר היה אור הבית המקדש בעולם אף על פי שנחרב ונסתלק נשאר רשימו. ועתה כל תקותנו שעל ידי זה דיקא יבנה הבית המקדש בתקונים נפלאים יותר. כי גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון וכו' . כמו הבעל מלאכה כשרוצה לעשות כלי נפלאה בלי שום חסרון שאי אפשר שיצא בשלמות בפעם הראשון, ועל כן הוא עושה אותה ושוברה וחוזר ועושה אותה וכן כמה פעמים. עד שמזככה כראוי שתצא לאור כרצונו בשלמות. כמו כן כביכול ה' יתברך, הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר וכו'. שזה סוד שהיה בונה עולמות ומחריבן, שהוא סוד שבירת הכלים ותקונם כמובא . ואף על פי שאין מי שישיג ויבין כל זה כי אם גדולי הצדיקים, אך זאת צריכין לידע הכל שכל זמן שהאדם מתעורר באיזה התעוררות בעלמא, יש לו תקוה לעולם בכח הצדיקים וכו'. שזהו בחינת ושבת עד ה' אלקיך. בכל המקומות אשר הדיחך ה' אלקיך שמה וכו'. אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך וכו' ומל ה' אלקיך את לבבך וכו' . שמכל המקומות הרחוקים מאד מאד ישיבנו ה' יתברך ויהפך הכל לטובה כנזכר לעיל. וזה בחינת תשב אנוש עד דכא-עד דכדוכה של נפש. ותאמר שובו בני אדם וכו' . כי כל זמן שהאדם חי על פני האדמה יש לו כח לתקן הכל בכח הצדיקי אמת שיכולים להפך כל הירידות לעליות כל העוונות לזכיות. כי עושין על ידי זה דיקא כלים נפלאים לקבל האור אין סוף כראוי בבחינת הנזכר לעיל. רק העקר שישמע לדבריהם וילך בדרכיהם מעתה על כל פנים ויסלק חכמתו כאלו אין לו שום שכל רק יבטל דעתו לגמרי נגדם שזהו בחינת כי אתם המעט וכו' הנזכר לעיל. בחינת מאן דאיהו זעיר הוא רב וכו' כנזכר לעיל:

אות לג

והנה מבאר לעיל שמצות אכילת מצה הוא בחינת תקון הצמצומים כנזכר לעיל, ועל כן עקר החלוק שבין חמץ למצה היא באות ה כמובא. שזהו בחינת אין בין חמץ למצה אלא משהו , שהוא המשהו של חלל הה. וכל זה הוא בחינת תקון הצמצומים הנזכרים לעיל המבאר בהתורה הנזכרת לעיל. כי מבאר שם שכל זה הוא בחינת ה. כי דלת היתה ואתחזרת ונעשית ה וכו' עין שם. וזה בחינת מצה שנקראת לחם עני שעקר קדשתה בחינת הה, הינו כנזכר לעיל. ובשביל זה נקראת לחם עני כי דלת היתה לשון דלה ועניה כמו שמבאר שם. כי עקר התקון הוא בבחינת תשובה, דהינו כשמתגברים עליו המחשבות רעות שהם טפשות הלב, שזה עקר העניות והדלות, כי אין עני אלא מן הדעת , ואז היא בחינת דלת. וכשמתגבר ומקדש מחשבתו וכו' נעשית ה, שזהו בחינת הה של מצה. כי מצה בחינת מחשבות קדושות הפך חמוץ המח במחשבות רעות חס ושלום כמו שמבאר בהתורה בחצצרות בסימן ה שמצה בחינת גער חית קנה וכו', דהינו מה שגוערין בהמחשבות רעות וכו' עין שם. וזה 'הא לחמא עניא' וכו' , וזה בחינת מצה פרוסה מה דרכו של עני בפרוסה וכו' . כי עקר התקון הוא דיקא כשיוצאין מעניות ודלות שהוא חסרון הדעת לקדשת הדעת שזה עקר התקון התלוי בהאדם שהוא בחינת אתערותא דלתתא. דהינו כשמתגברין עליו המחשבות רעות והוא משברן ומקדש מחשבתו, אז דיקא נתגלה מלכותו יתברך בשלמות. ואז דיקא יש לשני בתים עליה וכו' כנזכר לעיל. שכל זה הוא בחינת ה"א דלת הוית ואתחזרת ונעשית ה"א וכו' כנזכר לעיל. שזהו בחינת מצה לחם עני שעקר קדשתה היא בחינת ה הנזכר לעיל וכנזכר לעיל:

אות לד

גם מה שמבאר לעיל בענין קדוש החדש שהוא תקון פגימת הלבנה וכו'. צריכין לבאר עוד על פי התורה הנזכרת לעיל, שזהו בחינת מה שבסוף כשלא נתפיסה הלבנה אמר ה' יתברך הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח וכו' . הינו שאמר לה שאי אפשר לתקן הדבר כי אם על ידי ישראל שהם בזה העולם הבחירה שהם דיקא צריכין לכפר ולתקן ענין זה של פגימת הלבנה, שהיא בחינת פגם הצמצומים הנזכרים לעיל. כי כביכול ה' יתברך בעצמו אי אפשר לתקנו, כי עקר התקון הוא על ידי אתערותא דלתתא דיקא. כי עקר פגם הצמצומים שעל ידי זה היתה השבירה שמשם כל הפגמים, הכל היה מחמת שלא היה אז אתערותא דלתתא כנזכר לעיל, ומשם היתה פגימת הלבנה כנזכר לעיל. על כן אי אפשר לתקן כי אם על ידי בני אדם התחתונים, שזהו בחינת הביאו עלי כפרה על שמעטתי את הירח. כי כביכול ה' יתברך בעצמו אי אפשר לתקן כי בהכרח שיהיה אתערותא דלתתא וכנזכר לעיל. וזהו מה שמבאר לעיל, שעקר התקון בראש השנה, כי ראש השנה הוא בראש חדש שאז אומר ה' יתברך הביאו עלי כפרה. והוא שרש התשובה, כי אז הוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה וכו'. (כמו שמבאר כל זה בהתורה משפטים בסימן יוד לקוטי חלק א, ובהתורה תקעו א בלקוטי תנינא סימן א עין שם). ועל כן אז עוסקין הצדיקים עם כל הנלוים אליהם להמשיך תקון הצמצומים הנזכרים לעיל בבחינת אתערותא דלתתא, שזהו בחינת תקון פגימת הלבנה שבזה תלוי תקון כל העולמות כידוע ומובן בספרים:

אות לה

וזה בחינת שבועות בחינת קבלת התורה. כי חג השבועות הוא בבחינת תפלת המנחה. כי זה ידוע ששלשה רגלים הם בחינת אברהם יצחק ויעקב. פסח בחינת אברהם, שבועות בחינת יצחק, סכות בחינת יעקב. נמצא ששבועות בבחינת יצחק שהוא בחינת מנחה, בחינת יצחק תקן תפלת המנחה. וזה בחינת תורה מפי הגבורה נתנה . וזה קול השופר של מתן תורה שזה בחינת שופר של ראש השנה שאז מזכירין מתן תורה בברכת השופרות שהיא 'אתה נגלית' . שכל זה בחינת שופר של אילו של יצחק . כי שבועות זמן מתן תורה הוא בחינת חדוש העולם, כי נחשב כאלו אז נברא העולם מחדש. כי העולם היה מתמוטט עד ששי בסיון שבו נתנה תורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק נמוגים ארץ וכל ישביה אנכי תכנתי עמודיה סלה. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק יום הששי שכל העולם היה תלוי עד ששי בסיון שבו נתנה תורה. ובריאת העולם הוא על ידי בחינות הנזכרות לעיל, שהוא על ידי שמאיר אור האין סוף ומצמצמין אותו בבחינת הצמצום הנזכר לעיל וכו', ומתגברין להמשיך חכמת לב להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות להגביר היצר טוב על היצר הרע ולעבד את ה' במדות ומעשים טובים עד שיתגלה מלכותו יתברך לעין כל באי עולם. שכל זה הוא בחינת מתן תורה, שאז נתגלה מלכותו יתברך לעין כל פנים בפנים. ואז הזהרו ביותר על הצמצומים הנזכרים לעיל, שזהו בחינת אזהרת פן יהרסו לעלות אל ה' וכו' כנזכר לעיל. שהזהיר אותם על זה מאד קדם מעשה ובשעת מעשה כמו שפרש רש"י שם בפרשה. וכן הזהיר אותם על קדשה ופרישות כמו שכתוב היו נכונים לשלשת ימים, שזהו בחינת קדשת המחשבה, שעקר קדשת המחשבה היא בתאוה זאת. וכל זה הוא בחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל. כי בהימים שקדם מתן תורה היו צריכין להכין עצמם לתקן כל הנזכר לעיל על ידי בחינת אתערותא דלתתא וכמבאר לעיל מזה. כי בשעת בריאת העולם יש מאין ממש היה נעשה כל זה על ידי בחינת אתערותא דלעלא, ועל כן לא היה התקון בשלמות. כי ה' יתברך ברא כל העולמות שיהיה עקר התקון על ידי האדם הבעל בחירה וכנזכר לעיל. על כן היה עקר התקון בשעת מתן תורה שאז נתבסס ונתקים העולם. על כן הכרחו להמשיך אז כל התקונים הנזכרים לעיל על ידי אתערותא דלתתא שזה בחינת תפלת המנחה. שקדם שיצאו הימים שקדם מתן תורה, יכינו עצמם לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל בבחינת אתערותא דלתתא, כדי שיוכלו לקבל אור האין סוף שיאיר עליהם בשעת מתן תורה בהדרגה ובמדה. וגם יתגברו שלא יינקו תקף הדינים מהצמצומים שמשם אחיזת היצר הרע שהם המחשבות רעות. רק יתגברו להמשיך מחשבות קדושות לקבל עליהם לקים את כל דברי התורה, שעקר תלוי על ידי התגברות היצר טוב על היצר הרע שהיא התגברות מחשבות טובות על מחשבות רעות כנזכר לעיל:

אות לו

וזה בחינת ספירת העמר. שכלל כונות הספירה היא בחינת תקון הצמצומים כמובן בכונות . כי הם ימי דין, ועל כן אסור לגלח השערות בהם. כי כל ימי הספירה שהם הכנה לקבלת התורה, הכל להכין עצמם לתקן הצמצומים בכמה בחינות כדי שנוכל לקבל אור הגדול והנורא של קבלת התורה בהדרגה ובמדה על ידי בחינת אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. ועל כן סופרין לעמר שהוא קרבן מנחה של שעורים, בחינת מנחת בכורים אביב קלוי באש , כי עקר אזהרת האביב כמו שכתוב שמור את חדש האביב, הוא בשביל העמר. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שיהיה האביב בזמנו. כי אביב בחינת תקון ביתא עלאה וביתא תתאה כמו שמבאר שם. ועקר התקון על ידי בחינת מנחה שהיא מנחת העמר שהוא המתקת הדינים על ידי שמתקנים בחינת הצמצומים הנזכרים לעיל על ידי בחינת אתערותא דלתתא שכל זה בחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל:

אות לז

וזה בחינת גדל הרעש והפחד והמורא הגדול שהיה בשעת מתן תורה כמו שכתוב ארץ רעשה גם שמים נטפו. וכתיב ותגעש ותרעש הארץ וכו', וכמו שכתוב ויהי קולות וברקים וענן כבד וכו'. ויחרד כל העם וכו'. הכל מחמת שהיו צריכים להמשיך צמצומים גדולים ונוראים לצמצם אור הגדול הזה, והצמצומים הם בחינת דינים, על כן היה אז כל הרעש הגדול הזה עד שסברו שהעולם נחרב חס ושלום כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי באמת היה קשה אז מאד לצמצם אור גדול ונורא כזה. ועל כן באמת אמרו רבותינו זכרונם לברכה שיצאו נשמתן אז. אך ה' יתברך המשיך עליהם טל של תחיה כמו שדרשו על פסוק גשם נדבות תניף אלקים. הינו שהמשיך עליהם בחינת תחית המתים שאז יתתקנו הכל ויקבלו כל אחד אור האין סוף בהדרגה כפי בחינתו, שזה יהיה עקר נעימות שעשוע עולם הבא. ואז יקים והיה יום אחד הוא יודע לה' לא יום ולא לילה והיה לעת ערב יהיה אור, שזה בחינת מנחה שהיא לעת ערב, ומשם המשיך עליהם תקון הצמצומים כדי שיתקימו בעולם:

אות לח

כי זה עקר בחינת מתן תורה, שבשביל זה נברא העולם בכלל וכל אדם ואדם בפרט נברא בשביל זה. הכל בשביל שיתקן בזה העולם בחינת כלים ולבושים שיוכל לקבל אור האין סוף בהדרגה, שזהו עקר שכר עולם הבא להשיג אותו יתברך על ידי אלו הכלים והלבושים שיזדככו אז בתכלית. ובענין תקון ועשית כלים אלו שנעשין על ידי הצמצומים הנזכרים לעיל, שם כל הבחירה של כל אדם. כי אורו יתברך הוא אין סוף ומאיר תמיד, אך אי אפשר לקבלו מחמת רבוי אור, וצריכין לצמצמו כנזכר לעיל כמו שהיה בתחלת הבריאה וכנזכר לעיל. ותכף שיש צמצום יש אחיזת הדין שמשם משתלשל כח אחיזת היצר הרע, שהם מחשבות רעות טפשות לב כסילות, שהם בחינת חכמות חיצוניות ודעות זרות ועצות נבערות של העולם וכו', וזה כל מלחמתו של האדם בזה העולם. ובשביל זה נתנה תורה שהיא כלה שעורים וצמצומים בחינת כלים לקבל ולהמשיך אור האין סוף על ידם כמו שמבאר במקום אחר . כי בענין הצמצומים יש כמה וכמה בחינות, כי יש צמצום שהיה קדם הבריאה קדם התחלת שרשי האצילות שצמצם אורו הגדול כדי שיהיה מקום לבריאת העולם ונעשה חלל הפנוי. וגם בצמצום זה יש כמה וכמה בחינות כמובן בכתבי האר"י. (וכמובא לעיל מעט מזה בענין המלבוש והטהירו וכו' שאינם מובאים כלל בספר העץ חיים רק בשאר ספרים מכתבי האר"י ז"ל והם מובאים בציור האילן הקדוש עין שם). אבל גם אחר כך כשהתחיל להמשיך האור דרך קו בשביל בריאת העולמות שהם המדות, המשיך אור כל מדה דרך כמה וכמה צמצומים עד שנתצמצם ונתהוה בחינת עולם האצילות וכו'. ואחר כך נעשה בחינת פרסה ונעשה בחינת עולם הבריאה וכו' עד שברא עולם היצירה ועולם העשיה הגשמי הזה שבו האדם הבעל בחירה שבו תלוי הכל. וכל המשכת האורות של כל מדה ומדה שהם בחינת בריאת העולמות, הכל היה על ידי צמצומים רבים, שהמשיך האור דרך צמצומים רבים בתוך בחינת החלל הפנוי שהוא כלל הצמצומים הראשונים של קדם הבריאה, ועל ידי זה ברא את כל הבריאה שעקרה האדם הבעל בחירה. על כן כל זה עובר על כל אדם מישראל שהוא צריך לפי בחינתו לתקן ולהמשיך כל הצמצומים על ידי בחינת אתערותא דלתתא שזה עקר התקון כנזכר לעיל. וזה כלל מתן תורה כנזכר לעיל, וכלל קיום התורה של כל אדם ואדם בכל דור ודור, שזהו בחינת כלל התורה 'לשמש' הנזכר לעיל שאנו עוסקין בה וכמבאר לעיל:

וזה בחינת פסח ושבועות. כי בפסח בשעת יציאת מצרים היתה בחינת התגלות אור האין סוף בהתגלות נפלא גדול מאד, כמו שכתוב ועברתי בארץ מצרים ותרגומו ואתגליתי וכו' אני ולא מלאך אני ולא שרף וכו' אני ה' אני הוא וכו', וכמו שאיתא בכתבים עצם האור שמאיר בליל פסח מה שאין נמצא אפלו בשבת ושבועות וכו'. ואף על פי שאי אפשר בלי צמצום, אבל אלו הצמצומים היו בחינת הצמצומים הקודמים מאד וכנזכר לעיל. אבל עקר תקון הצמצומים מתחילין ביום שני של פסח שאז מביאין קרבן מנחה שהיא מנחת העמר שעורים, ואז עוסקין בתקון כל הצמצומים של כל מדה ומדה בכל שבעה שבועות של ימי הספירה, עד שזוכין בשבועות לקבל האור הגדול בהדרגה ובמדה, שזהו בחינת קבלת התורה כנזכר לעיל. שהיא כלל המדות טובות. והכל בשביל לגלות מלכותו, בחינת ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וכו' שזהו בחינת שבועות שנקרא עצרת לשון מלכות כמו שכתוב זה יעצר בעמי:

אות לט

וכל מצות הספירה שהיא תקון הצמצומים הנזכרים לעיל הוא לספר הימים לעמר. כמו שכתוב וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה וכו' שהוא מנחת העמר שעורים שהביאו ביום שני של פסח. כי מנחה בחינת יצחק בחינת תקון הצמצומים, שהוא בחינת המתקת הדינים, שזה בחינת תקון הכל בחינת תקון התשובה כנזכר לעיל:

אות מ

כי בימי הספירה צריכין לטהר עצמנו מזהמת מצרים שזהו בחינת תשובה. וכן כל אדם בכל דור ובכל זמן בכל שנה ושנה צריך לטהר עצמו בכל עת מזהמתו שזהו עקר התשובה שזהו עקר ההכנה לקבלת התורה, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה . ועקר התשובה היא בבחינת תפלת המנחה כנזכר לעיל, שהיא בחינת תפלה לעני כי יעטף , שזהו בחינת קרבן מנחה שהיא קרבן של עני ודל מאד שהיא עשירית האיפה שבאה בדלי דלות. הינו כי ה' יתברך מאיר אורו הגדול בלב כל אחד בכל יום לעוררו בתשובה, שזהו בחינת מה שמבאר בהתורה זכרון (סימן נד) שה' יתברך מצמצם עצמו מאין סוף עד אין תכלית ומרמז רמזים לכל אחד וכו'. אך כל מה שמאיר בלבו מלמעלה הוא אצלו בבחינת אור אין סוף, ועל כן על פי רב כשנתעורר קצת הוא מתעורר חוץ מהמדה וכנזכר לעיל. וכשרוצה לצמצם האור מתגברין בו המחשבות רעות שיניקתם מהצמצומים וכו' שהם בחינת כח היצר הרע וכו' כנזכר לעיל. ומחמת זה נתרחקו כמה מתשובה. ועל כן עקר תקון התשובה הוא בבחינת קרבן מנחה שהוא קרבן עני ודל בדלי דלות. דהינו שיבטל גאותו לגמרי וידע שפלותו באמת, וכל ידיעת והרגשת שפלותו וקטנותו וקלקוליו ופגמיו המרבים מאד לא יהיו לרעה רק לטובה, שלא יתרחק חס ושלום יותר על ידי שיכיר שפלותו וקלקוליו, רק יבטח בחסדי ה' ורבוי רחמיו העצומים מאד שיש תקוה גם אליו שיכולין לזכות להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא על ידי בחינת קרבן עני שהיא מנחה. שהוא אף על פי שאין החוטא יכול להביא פר ואיל וכבש, ואפלו עופות תורים ובני יונה אין ידו משגת להביאם, אף על פי כן מצא לו ה' יתברך תקנה ברחמיו המרבים, שיביא על כל פנים עשירית האיפה קמח. ובזה גלה לנו ורמז לנו שרחמיו לא כלים לעולם. שאפלו אם אין האדם יכול לשוב בתשובה כראוי לפי מעשיו כמו בעלי תשובה הקדמונים שהיו מתענים ומסגפים עצמן הרבה מאד כידוע. אף על פי כן חלילה חלילה למנע חס ושלום מחמת זה מתשובה. כי גם נקדה טובה אחת של בחינת תשובה יקר מאד בעיני ה' יתברך. דהינו כשהאדם מצמצם האור המאיר בלבו ואינו הולך בגדולות ונפלאות ממנו וממשיך האור על עצמו בהדרגה ובמדה. והעקר כששומר מחשבתו ומנתק מחשבתו מרע לטוב וכו'. אף על פי שתשובתו בקטנות גדול, יקר הוא בעיני ה' יתברך, כי היא בחינת קרבן עני ודל שהיא בחינת עשירית האיפה שיקר מאד בעיני ה' יתברך. כמו שהפליגו רבותינו זכרונם לברכה כמה וכמה יקר בעיני ה' יתברך קרבן מנחת עני, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק ונפש כי תקריב קרבן מנחה וכו'. וכן במדרש שמפליג מאד בעצם מעלת יקרת קרבן מנחת עני אצל ה' יתברך:

כי עקר הקרבן עתה היא תפלה שזה עקר התשובה בחינת קחו עמכם דברים ושובו אל ה' , וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה איני מבקש מכם אלא דברים. ועקר חשיבות התפלה והדבורים אצל ה' יתברך הם התפלה והדבורים של העני והדל, כמו שהאריכו רבותינו זכרונם לברכה בזה הרבה. כמו שאיתא בזהר הקדוש על פסוק תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, כמה וכמה יקר אצל ה' יתברך תפלת העני, אפלו העני המתפלל על צרכיו הגשמיים על חסרון פרנסתו, מכל שכן וכל שכן כשהאדם מרגיש עניותו ושפלותו במעשיו שהוא עני ודל מן הדעת שזהו עקר העניות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אין עני אלא בדעת, דהינו כשיש לו מעשים רעים שזהו עניות הדעת, כי אין אדם עובר עברה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות . מכל שכן כשנופלים עליו שני מיני העניות שהוא עני מן הדעת מרבוי קלקוליו העצומים וגם הוא עני ומחסר פרנסה מאד, והעניות וחסרון פרנסתו מבלבל אותו מאד. וכשמשכיל על דרכיו ומטה לבו להכרוזים והרמזים שה' יתברך קורא אותו בכל יום ורואה שאין לו שום תקוה. כי מימין ומשמאל אין סומך, מעשיו מקלקלים מאד, ופרנסתו דחוקה, ואשתו ובניו צועקים לחם ופרנסה ומלבושים ושארי הצטרכות ההכרחיות, וכשהוא מתגבר מכל זה ושופך שיחו לפני ה' יתברך מתוך עצם עניותו ודחקו, בבחינת תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו, שזהו בחינת קרבן עני בחינת עשירית האיפה שבאה בדלי דלות, זה יקר מאד מאד אצל ה' יתברך כנזכר לעיל. כמו שכתוב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. מכלל שראוי לבזותו ולשקצו ולהסתיר פניו ממנו. אך רבים רחמיו מאד מאד ואינו מבזהו ואינו משקצו וכו'. וכמו שכתוב אשכון את דכא. וכתיב תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש:

אות מא

וזה שכתב במדרש רבה פרשת ויקרא ובמדרש רבה פרשת לך לך כל הקרבנות גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו עליו השלום חוץ מעשירית האיפה. כי זה הסוד של קרבן מנחה שהיא עשירית האיפה שהיא קרבן עני ודל בדלי דלות וכו', זה אי אפשר להשיג מחמת שהגאלה האחרונה תלויה בזה. כי בזה תלוי עקר תקון התשובה לבלי ליאש עצמו אפלו בדלי דלי דלות וכו' בכל הבחינות כנזכר לעיל. אף על פי כן יתגבר עצמו במה שיוכל שהיא בחינת עשירית האיפה שהיא קרבן עני, דהינו שתשובתו היא בקטנות עצום מאד. וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שלמדו מזה שגם מעט העבודה והתפלה של הקטנים והנמוכים בחינת עניים ודלים יקר אצל ה' יתברך. כמו שכתוב נאמר בקרבן בהמה ריח ניחוח ונאמר בעוף וכו'. ונאמר במנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. ועל כן זה הסוד לא נתגלה אפלו לאברהם אבינו עליו השלום, כי אי אפשר לגלות זה הסוד רק כל אחד צריך להבין מדעתו כי רחמיו לא כלים. כאשר גלו לנו הצדיקים בדורות אלה, כי עקר זה הענין אי אפשר לגלות כי אם על ידי הצדיקים שבדורות האחרונים האלה שהסטרא אחרא התפשטה מאד. אבל ה' יתברך שולח בסוף צדיקים שהם בחינת התנוצצות משיח כמובא בכתבי האר"י ז"ל הרבה בזה . כי עקר זה הענין לגלות ולהודיע עצם החסד הזה שיכולין להתתקן אפלו על ידי בחינת עשירית האיפה, זה מתגלה רק בכל דור ודור על ידי הצדיקים הגדולים שממשיכין התנוצצות משיח, שהוא בחינת דוד שעשה עצמו תמיד עני ואביון כמו שכתוב ואני עני ואביון וכו'. כי משיח הוא בחינת עני ורוכב על החמור ובו כתיב וחסו בו עם עני ודל. וכתיב יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע. ובו יחסו עניי עמי . וכתיב כי אתה עם עני תושיע וכו'. ועל כן באמת יש דעה במדרש שגם לאברהם אבינו נתגלה סוד עשירית האיפה רק שהיה ברמז כמו שמובא שם במפרשים. כי באמת אי אפשר לגלות זה הסוד כי אם ברמז שיבין האדם בעצמו עד היכן צריך להתחזק. כי אי אפשר בשום אפן לגלות לו בפרוש, כי אם כן תתבטל הבחירה, כי בהכרח שישאר לו בחירה. וזה בחינת מנחת שעורים שהיא מנחת העמר שמביאין בתחלת ההתקרבות ישראל שהיא תחלת התשובה. כי עמר שעורים הוא פלא יותר, כי גם הקמץ מנחה הוא משעורים שהוא מאכל בהמה, שהיא בחינת העדר הדעת בתכלית, בחינת תכלית הדלות והעניות. ומשם דיקא צריכין להביא מנחת שעורים שהיא בחינת תשובה ותפלה שהיא בתכלית הקטנות והשפלות. ועל ידי זה עקר התחלת התקרבות ישראל לאביהם שבשמים שעל ידי זה זוכין להכין עצמם בכל יום מימי הספירה עד שזוכין לקבלת התורה בשבועות:

אות מב

ועין מה שאיתא שם במדרש ויקרא הנזכר לעיל (פרשה ה) שאמר רב זעירא על פסוק ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, אף הקדוש ברוך הוא ותר לנו סליחה אחת משלו, ואיזו זו עשירית האיפה. והפרוש אינו מובן לכאורה. אך הכונה היא שזה החסד שסולח על ידי עשירית האיפה הוא יתברך מותר משלו כי לא גלה זאת לאברהם אבינו שירבה לרחם ולסלח כל כך. כי לא גלה רק החסד והרחמים שמרחם על ידי בחינת שארי הקרבנות הגדולים שמרמזים בעגלה משלשת ותור וגוזל, שהם בחינת פרים וכו' כמבאר במדרש. אבל סוד רבוי הסליחה של בחינת עשירית האיפה, זה לא גלה אפלו לאברהם אבינו, ואפלו למאן דאמר שגלה לו, היה רק ברמז. רק הוא יתברך מותר סליחה אחת משלו בחינת ואל אלקינו כי ירבה לסלוח. וזה הדבר אי אפשר לגלות בפרוש עד היכן רחמיו ורבוי סליחתו מגיע, רק כל אחד צריך להבין מעצמו שיחוס על עצמו תמיד ואל יתיאש עצמו מן הרחמים. שכל זה סוד קרבן מנחה עשירית האיפה שזהו בחינת מנחת שעורים וכו' כנזכר לעיל. ועל כן איתא בזהר הקדוש שמנחה של העמר היא בדיקו דאשת חיל שהיא כנסת ישראל. הינו שזה עקר הנסיון של כל אחד מישראל שצריכין להבין מרחוק על ידי הרמזים שמרמזים לו הצדיקי אמת שיש תקוה על ידי כל נקדה ונקדה טובה שהיא בחינת מנחת עמר שעורים וכנזכר לעיל. שעל ידי זה עקר ההתקרבות לה' יתברך בחינת קבלת התורה כנזכר לעיל:

אות מג

וזה שאמר דוד כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי כצל כנטתו נהלכתי וכו'. ופרש רש"י כצל כנטתו לעת ערב, שאז הוא זמן תפלת המנחה. כי דוד בחינת תשובה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא כדי להורות תשובה. והוא בחינת תפלה בחינת ואני תפלה כמו שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל. כי עקר התשובה הוא על ידי דבורי התפלה וכנזכר לעיל. ועקר התשובה שהיא התפלה היא בבחינת תפלת המנחה שהיא לעת ערב, שהיא בחינת תפלה לעני בחינת קרבן עני שהיא מנחה כנזכר לעיל. כי עקר התשובה היא על ידי בחינת כצל כנטתו וכו', שהאדם צריך לשום אל לבו בכל יום שהיום יפנה השמש יבא ויפנה , וכן כל ימיו הם כצל עובר. ובפרט כשרואה ומבין בעצמו מה שנעשה עמו, ורואה שהדעת שהוא בחינת אור השמש מסתלק ממנו על ידי רבוי עוונותיו, שמחמת זה הוא עני מן הדעת, רק שיש לו איזה רשימו ונקדה מהדעת שעל ידי זה יש בלבו עדין איזה התעוררות לשוב לה' יתברך על ידי ששומע עדין קול הכרוז והרמזים שה' יתברך קוראו ומרמז לו לשוב. וצריך לשום אל לבו שרק עתה יש לו עת למהר למלט על נפשו. כי אולי ישכח גם את זאת. וכמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בסימן רו) על פסוק תעיתי כשה אבד וכו' כי מצותך לא שכחתי עין שם. ועל ידי זה נתעורר לשוב בכל מה שיוכל אפלו בבחינת קרבן עני כנזכר לעיל. וכל זה הוא בחינת מנחה שהיא לעת ערב כשהיום מתחיל לערב ולהסתלק, שזה בחינת כצל כנטתו נהלכתי, שזה עקר בחינת התעוררות לתשובה כנזכר לעיל. ועל כן נסמך לפסוק כי עני ואביון אנכי ולבי חלל בקרבי. כי עקר התשובה על ידי שמרגיש עניותו ודלותו וכו' כנזכר לעיל, ומצמצם האור בבחינת ולבי חלל בקרבי כמו שמבאר בהתורה הנזכר לעיל, וממהר לחוס על נפשו בבחינת ישיש כגבור לרוץ ארח כמו שמבאר שם. בטרם יפנה היום, עד אשר לא תחשך השמש וכו' כנזכר לעיל, שזהו בחינת כצל כנטתו נהלכתי וכו' כנזכר לעיל. ועל כן נסמכו זה לזה וכנזכר לעיל:

אות מד

ועין גם במדרש רבה (צו פרשה יח) שמפליג שם גם כן במעלת קרבן מנחה וזה לשונו, ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינם באים חצים וזו באה חציה, מחציתה בבקר ומחציתה בערב. ולא עוד אלא כל מי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו שנאמר כי ממזרח שמש עד מבואו וכו'. וסיפא דקרא ומנחה טהורה עין שם. הינו כי בחינת קרבן עני שהיא עקר התשובה כנזכר לעיל, הוא נוקב ויורד עד התהום ומגיע מסוף העולם ועד סופו ממזרח שמש עד מבואו. כי כל אדם שבעולם בכל דרגא ובכל מקום שהוא אפלו הרחוקים מאד מאד, גם לשם מגיע התקון והעצה הנזכרת לעיל של בחינת קרבן עני, שהוא בחינת אחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. שבאיזה בחינת התעוררות כל שהוא בכל נקדה ונקדה טובה יכולין לשוב לה' יתברך, רק שיבטל גאותו וירגיש שפלותו באמת וירגיל עצמו להתפלל ולפרש שיחתו לפניו יתברך בבחינת תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפך שיחו. שישפך שיחו כמו השופך מים אפלו אם נדמה לו שהוא בלי שכל ובלי כונה הראוי, אף על פי כן את כל אשר עם לבבו ישפך (שיחו) לפניו יתברך בבחינת שפכי כמים לבך נכח פני ה' וכו'. וזה יקר מאד בעיני ה' יתברך, ועל ידי זה יזכה לשוב ולהתקרב אליו יתברך בחינת ואל אלקינו כי ירבה לסלוח וכנזכר לעיל. וזה מרמז במה שאמרו במדרש הנזכר לעיל ולא עוד אלא שכל הקרבנות אינם באים חצים וזהו באה חציה וכו', הינו שאפלו גם מעט התפלה העניה והדלה בחינת מנחת עני עשירית האיפה שבאה בדלי דלות וכו', גם מעט התפלה הדלה הזאת אינה באה בשלמות כי אם בבחינת חציה וכו', כי מערבת במחשבות מקלקלות הרבה וכו' שבודאי אינה ראויה לעלות, אף על פי כן זהו המעלה של בחינת תפלה לעני הנזכר לעיל שהיא באה חציה, כי איך שהיא הקדוש ברוך הוא מרחם ומקבלה, מאחר שמרגיש עניותו ומתגבר להתפלל ולשוח איך שיכול מתוך מרירות דמרירות עניותו ודלותו וכו' וכנזכר לעיל. וזה שמסים שם ולא עוד אלא כל מי שמקריב אותה מעלה עליו הכתוב כאלו הוא מקריב מסוף העולם ועד סופו וכו' הינו כנזכר לעיל. כי בכל זה גלו לנו חכמינו זכרונם לברכה שדיקא תפלה ושיחה עניה ודלה כזאת מגעת עד אין קץ מסוף העולם ועד סופו וכו', מאחר שמתחזק מגריעות ועניות הדעת כזה לצעק ולהתחנן עדין לפני ה' יתברך. כי זה יקר מאד אצל ה' יתברך. והוא סוד שאי אפשר להשיג עד היכן רחמיו מגיעים כל זמן שאינו מתיאש עצמו מהצעקה ותפלה כמו שגלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בהשיחה הנזכרת לעיל המובאה לעיל. עין שם היטב:

אות מה

וכל זה הוא בחינת ספירה שצריכין לספר כל יום ויום לעמר. שעל ידי זה אנו מכינין עצמנו לטהר עצמנו לקבלת התורה שזהו בחינת תשובה כנזכר לעיל. כי עקר בחינת תקון הספירה בכל יום הוא על ידי כל הנזכר לעיל שצריכין לספר ארבעים ותשעה יום, כל יום ויום לעמר שהיא מנחת עני ודל בדלי דלות, שעל ידי זה שישראל היו מביאין מנחת העמר שעורים בבית המקדש על ידי הכהנים, על ידי זה תקנו כלל הצמצומים של כל ישראל באפן שכל אחד ואחד מישראל מי שירצה לחוס על עצמו לשוב לה' יתברך יוכל לשוב על ידי כל נקדה ונקדה טובה בכל יום ויום כל ימי חייו. שזהו בחינת קרבן עני בחינת מנחת שעורים. ועל כן צריכין לספר אחר כך כל יום ויום לעמר. כי כבר מבאר לעיל שבכל יום ויום צריכין לתקן בחינת הצמצום של אותו היום לפי תקון הבריאה שצריכין להמשיך באותו היום, שזהו בחינת שלש תפלות בכל יום, כי עקר תקון הצמצומים הוא על ידי הדבורים של תפלה וכנזכר לעיל שזהו בחינת מי זאת עולה מן המדבר המובא לעיל. שעל זה דרשו בזהר הקדוש המובא לעיל מי עם זאת עולה. ועקר העליה היא מן המדבר, הינו על ידי הדבור כמבאר בזהר הקדוש (בההקדמה בדף

אות יא

שפתח רבי אלעזר ואמר מי זאת עולה מן המדבר וכו' כמה דאת אמר ומדברך נאוה וכו' בההוא מלא דפומא. היא סלקת ועאלת בין גדפי דאמא ולבתר בדבורא היא נחתת ושריא על רישייהו דעמא קדישא וכו'. ועל כן צריכין בכל יום לספר הימים בפה לעמר, להמשיך תקון הצמצום של אותו היום על ידי כלל התקון של מנחת העמר שהקריבו ישראל. כי עקר תקון הצמצום של כל יום ויום הוא על ידי בחינת קרבן עני שהיא בחינת מנחת העמר כנזכר לעיל. שעל ידי זה יכול כל אחד להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא בכל יום ויום. שיצמצם מחו ודעתו באפן שיאיר בו התנוצצות אלקותו יתברך שהוא בחינת אור האין סוף בהדרגה ובמדה. ויתגבר בכל כחו על המחשבות רעות עד שיעבד את ה' יתברך בהדרגה במדות ומעשים טובים עד שיגלה מלכותו יתברך. שזה בחינת כלל כונות הספירה שהוא לתקן בחינת מלכות. כמובן בכונות (כמו שמבאר במקום אחר):

אות מו

וזה בחינת עצם נוראות קדשת מנחה של שבת שאז נסתלק משה. כמו שאיתא בזהר הקדוש ובכתבים גדל התגלות אלקות בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא. כי עקר כל התקונים הנזכרים לעיל שהם תקון כל העולמות, עקרם הוא על ידי קדשת שבת קדש שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה כמבאר בהתורה הנזכרת לעיל. ומשם עקר כח התשובה בחינת ושבת עד ה' אלקיך כמו שמבאר שם. כי כבר מבאר שכל הקלקולים והפגמים נמשכין מפגם הצמצומים הנזכרים לעיל, דהינו מה שאינו מצמצם האור כראוי וכו'. וכשמצמצם אינו נזהר מאחיזת הדינים שבהצמצומים שמהם אחיזת היצרים רעים שהם מחשבות רעות וכו' כנזכר לעיל. שזה בחינת חטא אדם הראשון כנזכר לעיל. ועקר התקון הוא שבת, כי שבת אגין על אדם הראשון כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בדבריו זכרונו לברכה . כי שבת הוא בחינת עולם הבא שעקר התקון יהיה אז. כי בשבת הוא שביתא וניחא שלא היה אז שום בריאת העולמות שהם המדות. כי אז הוא בחינת התכלית של כל הבריאה בחינת תכלית מעשה שמים וארץ. והתכלית של כל הבריאה כלה הוא התגלות מלכותו יתברך שצמצם עצמו וכו' עד שברא כל העולמות וכו'. והכל בשביל לגלות מלכותו שזה כל התכלית של הבריאה. וזה בחינת שבת שאז אין שום בריאה רק התכלית של כל בריאה ובריאה של כל ששת ימי המעשה מאיר ומתגלה בשבת שהוא התגלות מלכותו יתברך. ועל כן נקרא שבת מלכתא. ואם לא היה חוטא אדם הראשון בערב שבת הראשון היה מתתקן הכל בשבת הראשון כמובא . אך אפלו אחר שקלקל היה כל התקון על ידי שבת, כי שבת אגין עלוהי כנזכר לעיל. כי בכח קדשת שבת שנמשך אז, כי חטאו היה סמוך לכניסת שבת, על ידי זה האיר עליהם התעוררות התשובה שנמשך בשבת עד שברחמיו התחיל תקונם תכף בשבת הראשון. כי בשבת מאירין כל האורות הגדולים על ידי צמצומים זכים וקדושים שאין בהם אחיזת הדינים כלל. כי הוא בחינת עולם הבא שאז יתתקן הכל. כי מחמת שכבר היה בריאה וכבר היה האדם בזה העולם, על ידי זה יכולין להמשיך האור בבחינת תקון כמובא לעיל מזה. והעקר על ידי כח הצדיקים שהם בבחינת שבת דכלהו יומי, כי הם לא פגמו כלל, ואף על פי כן היו כל ימיהם בתשובה על השגתם הראשונה (כמו שמבאר בהתורה קרא את יהושע סימן ו). על ידי זה ממשיכין קדשת שבת שהיא תקון הצמצומים הנזכר לעיל לבטל מהם אחיזת הדינים באפן שיזכו ישראל לתשובה ויתגלה מלכותו יתברך לעין כל על ידי כל הבריאה שזה עקר התכלית בחינת שבת:

וזה בחינת עצם מעלת קדשת מנחה של שבת. שאז עולין העולמות בתכלית העליה עד תליסר תקוני דיקנא וכו' בחינת רעוא דרעוין וכו', כמובא בכתבים עצם עלית העולמות בשבת בערבית ובשחרית ובמוסף ובשלש סעדות וכו', עד שבמנחה הוא תכלית העליה וכו'. כי אז בחינת רעוא דרעוין תכלית בטול הדינים, כי זה חמלת ה' שבמנחה של שבת שסמוך שיסתלק אור יום שבת קדש ויכנסו התחלת ששת ימי המעשה, בחינת תחלת הבריאה שהיא בחינת תחלת הצמצום של הבריאה שהוא מתעורר בכל שבוע ובכל יום כנזכר לעיל. על כן התקון על ידי שמקדם בשבת נתתקנו הצמצומים בתכלית התקון עד שיכולים לקבל אור נורא, וכל הדינים שנאחזין בהצמצומים נתבטלין ונמתקין בשרשן. שעל ידי זה יכולין אחר כך להמשיך הבריאה של ששת ימי המעשה בבחינת תקון. וזה נעשה בכל שבת ושבת על ידי שישראל שומרים את השבת שהיא מתנה טובה שיש לו בבית גנזיו וכו' . כי בודאי היא מתנה גנוזה מאד, כי תקון הצמצומים הנזכרים לעיל אי אפשר להשיג כי הוא בחינת אור הגנוז מששת ימי בראשית שמאירין אותו הצדיקים הגנוזים בשבת בלב כל אחד ואחד כפי השתדלותו והתקרבותו אל הצדיקים ואל השבת, לקבל את השבת בכבוד גדול וכו', ולהתקרב לצדיקים שהם בחינת שבת. שעל ידי זה עקר תקון הצמצומים שתכלית שלמות תקונם הוא במנחה של שבת כנזכר לעיל, שעל ידי זה עקר התעוררות התשובה וכנזכר לעיל. ועל כן באמת נוהגין הצדיקים לומר תורה בשבת יותר, והעקר בסעודה שלישית הכל לעורר העולם לתשובה שעקר ההתעוררות על ידי מנחה של שבת וכנזכר לעיל:

אות מז

ועל-כן אז נסתלק משה שנתן לנו את התורה שנסתלק בשעתא דצלותא דמנחה דשבתא ברעוא דרעוין. כי משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע וכו' עד הדור הזה. וכל צערו ויגיעתו והשתדלותו בסוף סמוך להסתלקותו היה שיכניס בישראל קיום התורה שזה קשה מהכל. וכמבאר בהפרשיות של סוף ספר דברים שמרבה להוכיחם על זה כמו שכתוב הקהילו אלי וכו', כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך וכו'. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת וכו'. כי לא תשכח מפי זרעו וכו'. וה' יתברך גמר על ידו שזכה שנסתלק בשבת במנחה ברעוא דרעוין. כי המיתה של האדם נמשך בשרשו ממיתת המלכים כמבאר בכתבי האר"י ז"ל , שהיה על ידי רבוי אור על ידי שלא היו הצמצומים מתקנים כראוי עין שם. ואדם הראשון היה צריך לתקן זאת וקלקל, ועל ידי זה חזר ונתעורר בחינת מיתת המלכים ומשם גזרת המיתה. אך עתה המיתה טובה מאד, כי מאחר שכבר היה אור הנשמה של זה האדם בעולם ומת ונסתלק יכולין לתקנו וכנ"ל (באות לב). ועקר התקון על ידי גדולי הצדיקים שהם בחינת משה שנסתלק בשבת במנחה ברעוא דרעוין, שאז תכלית תקון הצמצומים העליונים מאד שמקבלים אור נורא מאד מאד בבחינת תקון ושם נסתלק משה. ועל ידי הסתלקות אור נשמתו הנוראה לשם, הוא חוזר וממשיך משם התגלות אור האין סוף בלב כל אחד מישראל בבחינת תקון הצמצומים והמתקתם באפן שסוף כל סוף יזכה את כל ישראל בתשובה. כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם , כי כל ימי חייהם הקדושים היו מתיגעים מאד בעבודתם לגלות מלכותו יתברך בעולם שזה עקר עבודת הצדיקים שהוא על ידי שממשיכין עליהם בכל פעם אור האין סוף בבחינת צמצומים מתקנים באפן שיעבדו את ה' יתברך בהדרגה ובמדה לפי מדרגתם הגבה וכו', באפן שיגלו מלכותו לעין כל כמו שכתוב וחסידיך יברכוכה, כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו וכו'. שהצדיקים והחסידים יברכוכה והם מודיעין ומגלין ואומרים לכל כבוד מלכותך וכו'. אבל מחמת גדל כח הבחירה של כל אחד ואחד שהסטרא אחרא והיצר הרע שהם המחשבות רעות וזרות ומגנות וכו' מתגברין מאד על כל אחד ואחד, בפרט על הרוצים להתקרב לה' יתברך שעליהם אורב הבעל דבר וחותר ומתגבר יותר כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על כן הצדיקים הם סובלים צער גדול מאתנו, שזהו בחינת מה שמובא לעיל מה שמשה רבנו הצטער והוכיחם הרבה קדם מותו שיקימו התורה כנזכר לעיל. ועל כן הם מתיגעים כל ימי חייהם להמשיך חדושי תורה באפן שיוכלו לעורר לב בני ישראל לשוב לה' יתברך. כי כל החדושי תורה האמתיים הם בחינת כלים וצמצומים קדושים בבחינת תקון, שנוכל לקבל אור האין סוף על ידם בהדרגה וכו' בבחינת תקון וכו' אבל הבעל דבר מתגרה בכל פעם, אך אף על פי כן הם גומרין את שלהם. וכל מה שלא יכלו לגמר בחייהם הם גומרים אחר מיתתם, כי גדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם כנזכר לעיל. כי אז נסתלקין למקום שנסתלקין, ותכף שנסתלקין הם מתחילין לחיות בחינת חיים נצחיים של עולם הבא שהוא בחינת חיים של תחית המתים. כי שאר העולם אינם זוכים לאלו החיים עד אחר הזכוך, ואז יזכו לחיי עולם הבא אחר התחיה כפי חלקם. אבל הצדיקים הגדולים שזככו גופם בתכלית השלמות בחייהם הם זוכים אחר הסתלקותם מיד לחיים נצחיים של עולם הבא, שהיא בחינת שנכללים באור האין סוף בבחינת חיים נצחיים. וגם שם הם עובדים את ה' יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וכל עבודתם היא להמשיך אור האין סוף בלב כל ישראל בבחינת תקון הצמצומים הנזכרים לעיל, באפן שיגלו מלכותו לעין כל שזהו עקר התכלית של כל הבריאה כנזכר לעיל. וזהו בחינת גדל המעלה של השתטחות על קברי צדיקים, בפרט בערב ראש השנה. שאז צריכין להמשיך בחינת בריאת העולם שהיה בראש השנה, להמשיך בחינת תקון הבריאה מחדש לתקן חטא אדם הראשון שהיה אז. שכל זה נתתקן על ידי בחינת תקון הצמצומים כנזכר לעיל שזה נעשה על ידי גדולי הצדיקים שנסתלקו וכנזכר לעיל:

אות מח

וזה בחינת לוחות ושברי לוחות, שבזה מסימת התורה שמדברת שם מגדלת משה והסתלקותו, כמו שכתוב שם וימת שם משה וכו', ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל. ודרשו רבותינו זכרונם לברכה ששבר את הלוחות לעיניהם. כי שברי לוחות זה בחינת שבירת כלים בחינת מיתת המלכים. אבל על ידי השבירה והמיתה הוא עקר התקון כנזכר לעיל, שזהו בעצמו בחינת שברי לוחות שאף על פי שנשתברו, אף על פי כן על ידם התקון, על ידי שכבר היו ונשתברו וכנזכר לעיל, שזהו בחינת לוחות ושברי לוחות מנחין בארון. כי הלוחות שניות שקבלם בתקון יותר ונאמר בהם טוב כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כל זה התקון היה על ידי שכבר היו לוחות הראשונים ונשתברו. כי בפעם הראשון קשה שיצא הדבר מתקן בשלמות וכנזכר לעיל. (שזה בחינת שהיה בונה עולמות ומחריבן וכו' כנזכר לעיל). שזהו בחינת המיתה והתחיה כנזכר לעיל. אבל הצדיקים הגדולים מאד אינם מתים מצד עצמן כלל, רק כל מיתתן היא מסטרא דילן כמו שאיתא בזהר הקדוש (ומובא בדברינו) משה לא מית (זהר פרשת תרומה). וכן יעקב אבינו לא מת רק מיתתו הוא הסתלקות באור אין סוף, למען יחזרו וימשיכו האור משם, בבחינת תקון לגלות מלכותו בעולם כנזכר לעיל, כמו שהיה בתחלת הבריאה שהיא תחלת האצילות שהאיר האור והסתירו והאיר והסתירו כמה פעמים בכמה בחינות כנזכר לעיל. אבל אז היה הכל בלי שום אתערותא דלתתא, אבל עכשו נעשו תקונים נפלאים בבחינה זאת. בבחינת אתערותא דלתתא על ידי הצדיקים השלמים על ידי הסתלקותם לחיים נצחיים וכנזכר לעיל. שזהו בחינת הנך שוכב עם אבותיך וקם, שתכף שתשכב ותסתלק, תכף וקם שהיא בחינת תחית המתים כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי הצדיק תכף שנסתלק מתחיל לחיות חיים נצחיים של תחית המתים כנזכר לעיל. והכל בשביל לגלות מלכותו לכל באי עולם על ידי שממשיך האור בבחינת תקונים כנזכר לעיל. שעל ידי זה נמשך הארת התשובה כנזכר לעיל, שישובו כל ישראל באמת אליו יתברך אמן כן יהי רצון:

אות מט

וזה בחינת שלש פעמים 'צדקתך' שאומרים בשבת במנחה מחמת שנסתלקו אז שלשה צדיקים יוסף משה דוד. כי עקר התקון הוא בבחינת צדקה שהיא בחינת תקון הה הנזכר לעיל בחינת ה דלת הוית, בחינת עניות ודלות על ידי טפשות הלב, ואתחזרת ואתעבידת ה, על ידי המשכת הקדשה בחינת התגברות המחשבות קדושות על המחשבות רעות בכח הצדיקים הגדולים שנסתלקו אז וכנזכר לעיל. ועל כן מזכירין אז שלש פעמים צדקתך, כי עקר התקון בבחינת צדקה שהוא תקון הה שזה בחינת תשובה, שמגדל העניות והדלות שהיא הטפשות שבלבו שנטמטם כל כך יחזר וישוב בכח הצדיקים שנסתלקו, עד שיעשה מד' ה' מצדק צדקה. עד שיזכה להמשיך עשרה מיני נגינה כמו שמבאר שם, בחינת שמחה לשמח בה' בשמחת שבת קדש. בפרט בשבת במנחה בסעודה שלישית בבחינת חדו השתא בהאי שעתא דבה רעוא וכו'. בחינת ארי השתא במנחתא בחדותא וכו'. ברוך ה' לעולם אמן ואמן:

אות נ

וזה בחינת מה שחיבים בליל פסח שישאלו הבנים קשיות מה נשתנה. כי אז מאיר אור האין סוף באור גדול וכו' שעל ידי זה היתה הגאלה. אך אף על פי כן בהכרח שיהיה איזה צמצום וכו' וכנזכר לעיל. ועל כן אז חיוב שישאלו הבנים קשיות דיקא, כי הקשיות הם בחינת צמצום. כי הקשיות הם הסתרת הידיעה, ועל ידי שמקשין ושואלין על ידי זה ממשיכין בחינת צמצום האור שלא יתלהב יותר מדאי כנזכר לעיל:

אך השאלה צריך שתהיה בדרך חכמה שהיא שאלת הבן החכם מה העדות וכו' . שמודה בהתורה שהם העדות והחקים, אך הוא שואל על מה הכל מרמז וכו'. אבל חלילה לשאל כבן רשע. כי השאלה שהיא בחינת צמצום צריך שתהיה גם כן בשביל לגלות מלכותו יתברך. הינו כשמאיר אור להביות הלב של איש הישראלי בהתלהבות גדול שהוא בחינת אין סוף, וצריכין דיקא לצמצמו כנזכר לעיל, צריך שתהיה עקר כונת הצמצום בשביל שיוכל לעבד ה' יתברך בהדרגה במדות ומעשים טובים וכו' כנזכר לעיל. אבל לא שיהיה הצמצום חס ושלום בבחינת הסתרה שרוצה להסתיר מאתו חס ושלום הארת אורו יתברך שזהו בחינת ויתנו (אליו) כתף סוררת בחינת ואקרא אליכם השכם ודבר ולא שמעתם וכו' . ועל זה מזהיר אשכילך ואורך וכו', איעצה עליך עיני אל תהיה כסוס כפרד וכו' . וכן בפסוקים רבים שמוכיח את ישראל על שהוא יתברך מרמז להם ומעוררם בכל פעם ואינם שמים על לב. וכמו שכתוב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים וכו'. רק עקר הצמצום צריך שיהיה בשביל שיוכל לעבד את ה' יתברך וכו' עד שיגלה מלכותו יתברך כנזכר לעיל. ועל כן שואלין ארבע קשיות, כי ה ד הוות, לשון דלה ועניה בלא דעת, שהוא בחינת קשיות שהם הסתרת הדעת כנזכר לעיל. כי כל עסקנו עתה לתקן בחינת הה לעשות מדלת ה שזה בחינת כונת המצה פרוסה שעונין עליו דברים הרבה שהיא בבחינת הא לחמא עניא ד"י אכלו אבהתנא . בחינת ד"י שהיא דלת יוד וכו' כמובא בכונות עין שם:

אות נא

וכשמקדשין מחשבתו עד שנתגלה מלכותו ונתתקנת בחינת הה על ידי היוד בחינות קדש שממשיכין לתוכה, אז נעשה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע, שהם עשרה מיני נגינה, שהם בחינת השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישעיה ל), שהוא בחינת ליל פסח שאז נתיסד ההלל ואנו גומרין אותו אז כמה פעמים. כי שיר פשוט כפול וכו' מרמז על כל מה שכתוב שם בענין הצמצומים וכו'. כי שיר פשוט זה בחינת הארת אור האין סוף שהוא פשוט בתכלית הפשיטות. ואחר כך כשמצמצמין אותו בשביל לגלות מלכותו כנזכר לעיל, זה בחינת שיר כפול שהוא י"ה, כי ה' בחינת בינה שהוא תחלת הצמצום. ואחר כך כשממשיכין חכמה בלב בשביל בריאת העולמות שהם המדות וכו', זה בחינת שיר משלש שהוא יה"ו, כי הוא"ו היא בחינת המשכת החכמה שבלב לברא ולציר את המדות שהם העולמות שהם כלל הבריאה שנברא בששת ימי המעשה. כי עקר הבנין מתחיל מבחינת הו כידוע, ושם צריכין התגברות להמשיך על עצמו רק בחינת יצירה לטב שהיא להגביר המחשבות טובות וכו' כנזכר לעיל. כי שם יש אחיזה לבחינת עץ הדעת טוב ורע שנאחז בהבריאה שנברא על ידי בחינת הוי"ו בששת ימי המעשה שהם בחינת ימי הבנין כידוע. וכשמתגבר כראוי נעשה בחינת שיר משלש. והעקר כשעובד השם יתברך על ידי זה עד שמגלה מלכותו שהוא בחינת ד, ואז נעשה שיר פשוט כפול משלש מרבע שהם עשרה מיני נגינה, שעל ידי זה נמשך יוד בחינות קדש לתוך הד ונעשית ה וכו' כמו שמבאר שם. ועקר השיר פשוט כפול וכו', הוא שחוזרין בכל פעם לבחינת היוד. כי השיר פשוט כפול וכו' הוא על ידי י י"ה יה"ו יהו"ה כידוע. כי בכל פעם צריכין לחזר לזכר באור האין סוף המאיר בלב, כי אף על פי שבהכרח לצמצמו, אבל חלילה להסתיר פנים ממנו, רק בכל פעם צריכין לקשר אור האין סוף בלבו. ועל כן אפלו כשמצמצמין האור שהוא בחינת ה כנזכר לעיל, צריכין לקשר לשם היוד שהוא בחינת אור האין סוף וכן להלן וכו'. ועל ידי זה יוכל להגביר בכל פעם המחשבות טובות על המחשבות רעות על ידי שיזכר תמיד את ה' יתברך בחינת בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי וכו' . כי כל הצמצום היה רק בשביל זה כדי שנוכל לעבדו במדות וכו' כדי לגלות מלכותו. ועל כן כל הצמצומים הם רק בבחינת הסבי עיניך מנגדי וכו'. והם רק כדי שיקבל על מלכותו, ואז יתלהב ויחשק יותר לה' יתברך בחשק נמרץ יותר. כי המניעה בשביל החשק כמו שמבאר במקום אחר , שזהו בחינת מי עם זאת עולה. כי אחר כך כשמקבל על מלכותו יתברך בשלמות אז דיקא יכול לקבל התלהבות אור האין סוף בלבו בהתלהבות והשתוקקות נפלא בבחינת תקון באפן שיוכל לקבלו, שזהו עלית ביתא עלאה על ידי עלית ביתא תתאה, כי לא אבוא בעיר עד דבקרבך קדוש. כי מה שהיה בתחלה בבחינת אין סוף אצלו, זה היה מחמת שעדין לא נתקדש כראוי ולא היה לו כלים לקבל האור על ידי בחינת אתערותא דלתתא. אבל אחר כך כשצמצם האור והתגבר על המחשבות רעות וכו' עד שקבל מלכותו יתברך שזה בחינת ביתא תתאה, אז נתעלה גם בחינת ביתא עלאה. כי אז יכול לקבל האור כנזכר לעיל וכמבאר לעיל מזה. וכן צריך לעלות מדרגא לדרגא בכל פעם וכו' וכמובן לעיל:

אות נב

וזה בחינת מעלת התשובה שמגעת עד כסא הכבוד שהיא אוריתא דעתיקא סתימאה . כי דיקא מחמת שירד למקומות נמוכים ומגשמים וכו' כאלה, והתגבר בכח הצדיק לעלות משם, על ידי זה דיקא נעשין כלים נפלאים לקבל האור הנפלא מה שאין צדיקים גמורים יכולים לקבל אור כזה מחמת שאין להם כלים כאלו. כי כל מה שיורדין יותר, כשזוכין לעלות משם נתתקנין כלים נפלאים יותר לקבל אור חדש נפלא ונורא יותר וכנזכר לעיל. והכל בכח הצדיקים הגדולים שהם בחינת בעלי תשובה גם כן. כי הצדיקים הגדולים הנוראים הם תמיד בבחינת בעלי תשובה אף על פי שלא טעמו שום טעם חטא חס ושלום מעולם. כי הם עושים תשובה בכל פעם על השגתם הראשונה כמו שמבאר בהתורה קרא את יהושע (בסימן ו). וגם על פי רב הם יורדים בכונה למקומות נמוכים מאד מאד בשביל להעלות הנפשות משם להחזירם בתשובה, שזהו בחינת מה שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ואני ידי מלכלכות בדם וכו' בשביל לטהר וכו'. ובכח אלו הצדיקים יש תקוה לכל מי שיאחז בם, שיעלה מעמק ירידתו לעליה גדולה וכו' כנזכר לעיל. כי אלו הצדיקים הגדולים הם עקר הבעלי תשובה, כי רק הם נקראים בעלי תשובה, כי הם הבעלים של התשובה. וכל מי שחס על חייו ורוצה לשוב בתשובה צריך לקבל מהם, וכמו שדברתי מזה עם אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה:

אות נג

גם שיר פשוט כפול וכו' שנעשה על ידי שמקדש מחשבתו עד שעובד ה' יתברך כראוי ומגלה מלכותו יתברך כנזכר לעיל, עקרו נעשה על ידי השמחה, על ידי שמתגבר לשמח את נפשו לקים עבדו את ה' בשמחה , שזה עקר שלמות הקדשה כמו שכתב אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כמה פעמים וכמבאר בכל ספרי קדש עצם מעלת קדשת השמחה של מצוה וכו'. וזה בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע וכו':

כי מובן בתוך דברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה שצריכין לשמח נפשו בכל מיני עצות, והעקר על ידי שלא עשני גוי, ועל ידי שנתקרב לצדיקי אמת והבדילנו מן התועים החולקים עליהם בחנם. וכן על ידי שמוצא בעצמו איזה נקדות טובות עדין כמו שמבאר בהתורה אזמרה לאלקי בעודי עין שם. והשמחה היא בחינת שיר ונגון בחינת עשרה מיני נגינה, כמו שכתוב עלי עשור ועלי נבל, כי שמחתני ה' בפעלך כמו שמבאר במקום אחר . וזה בחינת שיר פשוט כפול וכו' כי על ידי ששמח עצמו בנקדת האמונה הקדושה שהיא שלא עשני גוי, זה בחינת שיר פשוט שמשמח את עצמו שהוא איש יהודי שמאמין בה' יתברך שהוא פשוט בתכלית הפשיטות כנזכר לעיל. ושיר פשוט זה בחינת יוד כנזכר לעיל. שזהו בחינת קדשת ישראל עם קדוש שנקראים כלם צדיקים, כמו שכתוב ועמך כלם צדיקים שנקראים על שם היוד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות כט:), ועל כן נקרא כל אחד איש יהודי על שם היוד. וזה בחינת שיר פשוט שמשמח את עצמו על שהוא איש יהודי ולא עשני גוי. ואחר כך יוסיף לשמח את עצמו במה שזכה להתקרב להצדיקי אמת ונעשה בחינת שיר כפול שהוא בחינת י"ה. כי הה היא בינה, בחינת התבוננות בגדלתו יתברך שזה עבודת הצדיק האמת שהוא איש תבונות שמכניס בלב המתקרבים אליו התבוננות בגדלתו יתברך. וצריך לשמח עצמו מאד בזה שזכה להתקרב להצדיק שמכניס בו השגת אלקות, כמו שמבאר בהתורה מישרא (סימן ל חלק א) שעקר השגות אלקות הוא על ידי שמתקרב לרבי אמתי שהוא צדיק גדול במעלה מפלגת מאד וכו' עין שם. ועל ידי זה נעשה שיר כפול וכנזכר לעיל. ואחר כך צריך להוסיף לשמח את עצמו גם במה שמוצא בעצמו נקדות טובות עדין, כי איך אפשר שלא עשה איזה טוב מימיו וכו' כמו שמבאר בהתורה אזמרה הנזכר לעיל. וזה בחינת שיר משלש ששמחתו בשלשה בחינות, מה שלא עשני גוי, ומה שהבדילנו מן התועים החולקים המרחקים מהצדיק האמת, ומה שזכינו בעצמנו כל אחד לאיזו נקדות טובות. וזה בחינת שיר משלש. וזה בחינת מה שאיתא (במדרש חזית שיר השירים) על פסוק שחורה אני וכו', שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה אבותי וכו'. זה בחינת מה שמחזקים ומשמחים את עצמם במה שלא עשני גוי רק זכיתי להיות מזרע אבותינו אברהם יצחק ויעקב שהורישו לנו ירשתנו הטובה להאמין בה' יתברך, כמו שאנו מתפארין בזה בכל יום שאומרים אשרינו מה טוב חלקנו וכו' ומה יפה ירשתנו וכו'. וזה בחינת שיר פשוט כנזכר לעיל. עוד איתא שם במדרש הנזכר לעיל שחורה אני במעשי ונאוה אני במעשה הצדיקים. זה בחינת השמחה מה שאין אנו חולקים ומתנגדים על הצדיקים שזהו בחינת שיר כפול כנזכר לעיל. ועוד איתא שם שחורה אני במעשה העגל ונאוה אני במעשה המשכן. הינו שגם במעשי נמצאים כמה נקדות טובות וכמובא בפרוש רש"י על פסוק זה עין שם. זה בחינת שיר משלש כנזכר לעיל. ועל ידי כל זה שמשמח ומחזק עצמו על ידי כל הנזכר לעיל, על ידי זה הוא מתגבר לחטף גם עתה איזה טוב, תורה ותפלה וצדקה ומעשים טובים, שזהו בחינת קבלת על מלכותו יתברך, ועל ידי זה נעשה שיר מרבע שהוא שלמות השם יהו"ה, שהוא על ידי שמשמח עצמו בשלש בחינות הנזכרות לעיל עד שמחזק עצמו גם עתה על ידי זה לסור מרע ולעשות טוב לקבל על מלכותו יתברך שזהו עקר שלמות השם. כי על ידי כל מה שעובדין אותו יתברך כביכול נשלם שמו יתברך כידוע. וזה בחינת שיר מרבע. ונשלם השמחה שהוא בחינת עשרה מיני נגינה וכו'. אשרי שיאחז בזה עד שיזכה לכל הנזכר לעיל:

אות נד

וזה בחינת תלמידי רבי עקיבא שמתו בין פסח לעצרת בימי הספירה. כי הם היו צדיקים גדולים והיו צריכים להמשיך התורה לעולם שקבלו מרבי עקיבא רבם שהיה כמו משה רבנו, כמובא בספרים על פסוק ולא קם נביא עוד כמשה, נביא לא קם אבל חכם קם ומנו רבי עקיבא. וגם במנחות אמרו רבותינו זכרונם לברכה עצם גדלת רבי עקיבא עד שמשה לא ידע להשיג תורתו וכו' עד ששאל ראוי שתנתן תורה על ידו וכו'. ועקר הפגם של תלמידי רבי עקיבא היה שלא היתה ביניהם אהבה והתחברות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. כי הם היו צריכים להמשיך תורה ולתקן צמצומים וכלים שיזכו כל ישראל לקבל אור האין סוף כראוי, כי על ידי כל אות ודבור ופרשה של התורה הקדושה ועל ידי כל הלכה והלכה נעשים כלים וצמצומים לקבל אור האין סוף לגלות מלכותו יתברך בעולם כמובן בהתורה מישרא דסכינא (סימן ל) ובשארי מקומות. ובשביל זה הוא חיוב גדול על בעלי תורה להתיגע לחדש חדושין דאוריתא אמתיים, וכל הצדיקים וכשרים מתיגעים על זה מאד, כי כל מה דאתחדש מלה באוריתא נעשה בחינת כלי וצמצום לקבל ולהמשיך אורו יתברך לגלות אמונתו ומלכותו ביותר, שזהו בחינת שמים חדשים וארץ חדשה שנבראים על ידי חדושין דאוריתא כמו שאיתא בזהר הקדוש (בהקדמה דף ה), כי כל תכלית העולמות שהם בחינת שמים חדשים וארץ חדשה, הוא לגלות על ידם אור האין סוף ברוך הוא. בבחינת לנטע שמים וליסד ארץ שנאמר על זה כמו שאיתא בזהר הקדוש הנזכר לעיל, ומסים שם בפסוק ולאמר לציון עמי אתה. כי על ידי אלו הצמצומים שנעשים על ידי חדושי תורה שהם בחינת עולמות בחינת שמים וארץ חדשים, על ידי זה מתגלה אלקותו ומלכותו יתברך עד שכל ישראל שהם בני ציון יתקרבו וישובו אליו בשלמות, בחינת ולאמר לציון עמי אתה. ועל כן אלו גדולי הצדיקים תלמידי רבי עקיבא היו צריכים להמשיך תורה לכל ישראל, שעל ידי זה היו מתקנים צמצומים נפלאים לגלות מלכותו יתברך, אבל הפגם שלהם היה שלא היה בהם אהבה וכו'. כי לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל להמשיך אור האין סוף בהדרגה כראוי, לזה צריכין שיתחברו באהבה כמה נפשות רבות מישראל יחד. כי צריכין לזה כלים רבים שאי אפשר שיתתקנו כי אם על ידי כמה וכמה אלפים נשמות שמתחברים יחד באהבה כאיש אחד עד שיוכלו לקבל בהדרגה כראוי אור הגדול הזה. ועל כן לא נתנה תורה עד שנתקבצו ששים רבוא ישראל יחד באהבה, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בפרוש רש"י על פסוק ויחן שם ישראל נגד ההר, כלם כאיש אחד וכו'. וכן אמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק שובה ה' רבבות אלפי ישראל ללמדך שאין השכינה שורה על פחות משני רבבות ושני אלפים מישראל הרי שהיו ישראל חסרים וכו'. כי אי אפשר להמשיך בחינת השראת השכינה שהוא התגלות אלקותו אלא על ידי קבוץ נפשות רבות מישראל, שזהו בחינת המנין שנצטוו למנותם קדם מתן תורה וכן אחר הקמת המשכן כדי להשרות שכינתו עליהם. כי אי אפשר להמשיך קבלת התורה והשראת השכינה כי אם על ידי מספר כזה שהיה בישראל אז, שעל ידי זה דיקא נתתקנו כלים וצמצומים כאלה לקבל אור האין סוף וכו' כנזכר לעיל. וכמו שמבאר לעיל (באות יד) בענין שקלים שעל ידי המנין נמשך תקון הצמצומים כנזכר לעיל. ועל כן קורין קדם שבועות פרשת במדבר שמדבר ממנין בני ישראל וכמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה מנו ועצרו. כי עקר קדשת שבועות שהיא קבלת התורה, הוא על ידי זה כנזכר לעיל. ועל כן נסתלקו תלמידי רבי עקיבא בימי הספירה שאז צריכין לתקן הצמצומים בשביל קבלת התורה, ובהם היה תלוי לתקן כל זה ביותר, כי הם היו צריכים להמשיך חדושי תורה נפלאים של רבי עקיבא רבם לעולם שהוא היה בחינת משה כנזכר לעיל, והם פגמו בזה על ידי שלא היתה אהבה ביניהם. על כן מתו אז דיקא כנזכר לעיל:

אות נה

והיה העולם שמם כיום שנשברו בו הלוחות, עד שבא רבי עקיבא ושנאה לרבותינו שבדרום שהם רבי שמעון בן יוחאי וכו'. שהם חמשה תלמידים שהם קימו התורה בישראל. ועל כן היו חמשה כי כל התקון של המשכת התורה שהוא לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל, עקר התקון לתקן בחינת הה כמו שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל, שזהו בחינת חמשה חמשי תורה. ועל כן היו חמשה תלמידים כי הם עסקו בתקונים הנזכרים לעיל שהוא תקון הה וכו' כנזכר לעיל:

אות נו

ועקר התקון היה על ידי רבי שמעון בן יוחאי וחבריו שאמר תמן יאות הוי למדחל אנן בחביבותא תליא, כמובא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה (בהתורה חדי רבי שמעון סימן סא עין שם), כי רבי שמעון בן יוחאי עסק בזה ביותר לתקן הצמצומים הנזכרים לעיל, לתקן בחינת כלים להמשיך אור האין סוף לגלות אלקותו בעולם, שזהו בחינת כל ספר זהר הקדוש בפרט האדרא רבא ואדרא זוטא. שעל ידי זה המשיך ותקן וגלה צמצומים נפלאים שהם בחינת מצחא ועינין ותקוני דיקנא קדישא וכו', שכלם בחינת צמצומים נוראים להשיג על ידי זה אור האין סוף כידוע ומובן לכל מחצדי חקלא. ועל כן אמר בזהר דא יפקון מן גלותא. כי על ידי תקון הצמצומים כנזכר לעיל, על ידי זה עקר תקון התשובה שעל ידי זה עקר הגאלה כמו שאיתא בזהר הקדוש לית מלתא דא תליא אלא בתיובתא. ועל כן הבטיח שהתורה לא תשתכח מישראל על ידו, כמו שכתוב כי לא תשכח מפי זרעו (וכמו שגלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על זה, עין בתחלת הספר) ועל כן נסתלק רבי שמעון בן יוחאי בל"ג בעמר, ונוהגין בארץ ישראל לעשות שמחה גדולה בהלולא דיליה, מה שלכאורה היה ראוי לבכות ולהצטער מאד על הסתלקותו. אך בודאי מנהג ישראל תורה, כי כל השמחה היא מה שזכינו שהיה צדיק וקדוש כזה שגלה תורה נוראה כזאת ותקן תקונים כאלה בתורתו הקדושה, עד שעל ידי זה אנו בטוחים שלא תשכח התורה מפי זרענו. וזה גמר דיקא על ידי הסתלקותו, שאז דיקא תקן הפגם של תלמידי רבי עקיבא שמתו קדם זמנם. וגלה אז האדרא זוטא, מלבד מה שגלה כל ימי חייו האדרא רבא וספרא דצניעותא וכל ספר זהר הקדוש, שעל ידי כל זה המשיך תקונים כאלה שבכל דור ודור עד הסוף כל מי שירצה לשוב יוכל להתקרב לה' יתברך מכל מקום שהוא על ידי תקון הצמצומים שתקן בחייו ובפרט ביום הסתלקותו הקדוש, כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם , וכמבאר לעיל לענין הסתלקות משה בשבת במנחה עין שם:

כי עכשו כל קיום התורה וכל תקותנו הוא על ידי גדולי הצדיקים שנסתלקו, וכמו שאיתא בזהר הקדוש אלמלא תפלת הצדיקים המתים על החיים לא הוי עלמא מתקים אפלו רגעא חדא. וכמבאר לעיל מזה שמאחר שכבר היו אלו הצדיקים בעולם וגמרו התקון בשלמות, אף על פי שהכרחו להסתלק מחטא אדם הראשון ומחטאי הדורות, אבל מאחר שכבר היו ונסתלקו הם חוזרים וממשיכים אור האין סוף בתקונים נפלאים ונוראים באפן שיוכלו הכל להתתקן וכנזכר לעיל. ועל כן רבי שמעון בן יוחאי וחבריו היו התקון של תלמידי רבי עקיבא שמתו אז. כי מיתת תלמידי רבי עקיבא זה בחינת מיתת המלכים בחינת שבירת כלים שמשם גזרת המיתה וכנזכר לעיל. ורבי שמעון בן יוחאי וחבריו שהיו התקון שלהם פעלו שחזרו ותקנו תקונים נפלאים ונוראים על ידי נשמת הצדיקים תלמידי רבי עקיבא שמתו אז. שזה סוד תקון שבירת כלים ומיתת המלכים, שמאחר שהיו כבר אורות האלה ונסתלקו, אבל על כל פנים רשימו נשאר, ועל ידי זה יכולים ביותר לתקן כלים וצמצומים נפלאים ונוראים וכנזכר לעיל. ועין בהאדרא רבא מבאר על פסוק ואלה המלכים ענין זה קצת, עין שם בדף קלה מה שמבאר בענין מיתת המלכים ואתבטלו סלקא דעתך וכו', אלא אתבטלו ואסתלקו מההוא תקונא עד דייתי תקונא דאדם וכד אתא האי דיוקנא אתגלפו כלהו ואתחזרו לקיומא אחרא וכו' עין שם:

וזה ארבעה נכנסו לפרדס. זה פגם שלא צמצם האור וכו', על כן הציץ ונפגע שפגם בשיר פשוט. וזה רצה לצמצם, אבל ראה תכף גדל הרעש של בחינת יצירה לביש וכו' ונתבהל, ועל כן לא רצה לאינסובי וכו', ועל ידי זה הציץ ומת ופגם בשיר כפול וכו'. ואחר נכנס למלחמה של היצרין ולא עמד במלחמה עד שקצץ בנטיעות על ידי זה. ופגם בשיר משלש. ועל כן באמת אמרו זמרא יוני לא פסק מפומיה, שפגם בשיר קדוש הנזכר לעיל וכו'. וכשהיה קם מבית המדרש כמה ספרי מינין וכו', שפגם בחכמה שבלב, ונכנס על ידי תאוותיו לחכמות חיצוניות על ידי שלא בטל דעתו וגאותו נגד צדיקי אמת שהיו אז. רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. כי נכנס למלחמה עצומה, כי היה לו נסיונות עצומים מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בענין אשת טורנוסרופוס הרשע ימח שמו וכו' , שבכה ושחק ורק וכו' ויצא בשלום אשרי לו. ועל כן באמת זכה שיצתה נשמתו בד דאחד, ששם כלליות שיר פשוט כפול משלש רבוע שהם ד מיני נגונא שכלול בד דאחד שיזכו הצדיקים אשרי להם. ועל כן היה ראוי שכל התקון הנזכר לעיל יהיה על ידו. אבל תלמידיו פגמו על ידי המחלקת שביניהם, ועל כן מתו בין פסח לעצרת והתחיל התקון על ידי רבי שמעון בן יוחאי וכו':

אות נז

וזה בחינת סוד קריעת ים סוף. כי מבאר בפרי עץ חיים שהוא סוד מחין דקטנות מאד וכו' שאי אפשר להמתיקם אלא על ידי בחינת עתיקא שזהו בחינת מה תצעק אלי בעתיקא תליא מלתא וכו'. עין שם היטב בכונות שביעי של פסח שמפליג שם מאד מאד בעצם עמקות הסוד הזה וכו' עין שם. ועל פי דברים הנזכרים לעיל (באות מם מ"א וכו') יכולים להבין מזה רמזים נפלאים להתחזק בתפלה בכל מקום שהוא אפלו בקטנות דקטנות שאי אפשר לבאר כלל, אפלו אם נפל לבחינת קטנות מאד, המרמז בענין הסכנה שהיה לישראל כשעמדו על הים על פי כונות האר"י הנזכר לעיל בענין ההוא נחש וכו', אף על פי כן אין יאוש בעולם ויש ויש תקוה על ידי בחינת עתיקא וכו'. שמשם סוד מנחת העמר שעורים שהיא בחינת עשירית האיפה שלא נתגלה לאברהם אבינו וכו' וכמבאר לעיל שהוא בחינת שצריכין להתחזק (שקורין דער האלטין זיך) גם שם על ידי חלק מאלף אלפים ורבי רבבות שיש לו, בבחינת מנחה שהוא קרבן עני שיכולין להביאו לחצאין וכן לכמה חלקים כמו מנחת העמר שעורים שבא קמץ מנחה של שעורים מכל ישראל. ועל ידי תפלה שהיא אפלו בבחינה זו, גם על ידי זה יכולין להושע. כי דיקא תפלה כזאת יקרה מאד אצל ה' יתברך כנזכר לעיל, כי היא בחינת תפלה לעני וכו', בחינת עשירית האיפה שלא נתגלה לאברהם. כי זה הסוד אי אפשר לגלות עד היכן רחמיו מגיעים בחינת ואל אלקינו כי ירבה לסלוח וכו', כמו שמבאר לעיל שזהו בחינת מה תצעק אלי וכו' בעתיקא תליא וכו'. כי זה הסוד הוא בבחינת עתיקא בחינת רעוא דרעוין ששם נסתלק יוסף משה דוד וכו' כמו שמבאר שם (באות מו):

וזה בחינת מה שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל אתתך גוצא גחין ולחיש לה שהוא בחינת תפלה, הינו כשהמלכות בקטנות בבחינת אתתך גוצא בחינת המאור הקטן וכו', צריך להקים אותה וכו'. הינו על פי הנזכר לעיל שאפלו שתפלתו בתכלית הקטנות והשפלות, אף על פי כן כשמתחזק בתפלה ותחנונים משם, הוא מקים את בחינת המאור הקטן וכו', שיקים את שני המאורות הגדולים וכו' ועין מה שמבאר שם. וזהו בחינת ולחיש בחינת התפלה שהיא בלחש. הינו שלפעמים האדם בקטנות כזה עד שאינו יכול להרים קולו כלל, אף על פי כן אל יתיאש עצמו מן התפלה ותחנונים, ויקים ושפלת מארץ תדברי וכו' ומעפר אמרתך תצפצף . שזהו בחינת ממעמקים קראתיך ה', מעמקי עמקי פנימיות הלב וכו', בחינת צעק לבם אל ה', שזהו בחינת תפלה בלחש שתקנו חכמינו זכרונם לברכה להתפלל בלחש, בשביל קטנים שבקטנים גרועים שבגרועים ובשביל גדולים שבגדולים. כי הקטנים מאד כל תפלתם היא בחינת תפלה בלחש כנזכר לעיל, וכל תקונם על ידי הגדולי צדיקים שמתפללים בלחש כי עולים עד עתיקא ששם בחינת לחש בחינת חכם חרשים ונבון לחש . כי שם בחינת סיג לחכמה שתיקה, כי אי אפשר לדבר באתגליא בזה הסוד עד היכן רחמיו מגיעים אפלו לגרועים כאלה וכו'. כי זה הסוד לא נתגלה אפלו לאברהם אבינו כי אם ברמז גדול וכו'. וזהו מה תצעק אלי וכו', מה תצעק דיקא בעתיקא תליא מלתא ששם אין צעקה וכו' כי שם סוד שתיקה ולחש וכו' וכנזכר לעיל. ועל כן אמר לישראל ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וכו', כי שם צריכין לצעק בלחש מעמק הלב וכו'. וזה בחינת תפלה בלחש ואחר כך בקול רם, כי בתחלה צריכין להתפלל בלחש מטעמים הנזכרים לעיל. ואחר כך נתתקנים על ידי הצדיק שמעלה תפלותיהם וכו' כנזכר לעיל. ואז מתפללין בקול רם, כי אז יכולין להרים קול בתפלה וכו'. כי צריכין להחיות ולחזק את עצמו בכל מיני דרכים, כי בודאי צריכים לצעק הרבה לה' יתברך כמבאר בדברינו הרבה בזה. אך לכל עת כי יש עתים שאי אפשר להרים קולו וצריכים רק להתחנן בלחש וכו':

אות נח

וזה יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח . הינו שהעקר שיעזב רשע דרכו מעתה, ואיש און מחשבותיו, כי המחשבות הם עקר היצרין וכו' כנזכר לעיל. והעקר להתגבר על המחשבות לעזב מעתה המחשבות רעות שהרגל בהם ואל יפל בדעתו לומר שאפס תקוה חס ושלום מחמת שעד היום קלקל כל כך אלפים ורבבות פעמים. כי ישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, שהוא סוד מנחה שותר הקדוש ברוך הוא מחילה אחת משלו וכו' כנזכר לעיל. וזהו כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו' כי גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם וכו' . כי אי אפשר להבין אלו הסודות עד היכן רחמיו מגיעים אפלו אחר כל הקלקולים שבעולם כי רחמיו לא כלים לעולם וכו' וכנזכר לעיל:

אות נט

ועל-כן קריעת ים סוף הוא בשביעי של פסח אחר שכבר הביאו ישראל מנחת העמר שעורים וכבר ספרו ששה ימים לעמר. כי עקר הנס של קריעת ים סוף היה על ידי ספירת העמר שכבר ספרו ששה ימים כמובן בכונות . הינו שעקר בחינת קריעת ים סוף היה על ידי בחינת מנחה וכו', שהוא תקון כל המחין דקטנות מאד מאד שמהם כל הקלקולים והחטאים רחמנא לצלן כידוע. כי על ידי עשירית האיפה שהיא מנחת העמר שהוא בחינת קרבן ותפלה של העני והדל מאד מאד בתכלית דלי דלות, על ידי זה עקר התקון, כי הוא בחינת סוד עמק שלא נתגלה לאברהם אבינו, רק באחרית הימים האלה מרחם ה' יתברך ומגלה זה הסוד על ידי גדולי הצדיקים וכו' וכנזכר לעיל, ומשם היה סוד קריעת ים סוף בחינת בעתיקא תליא מלתא וכו' כנזכר לעיל:

אות ס

וזהו בחינת שירת הים, שנמשך מהשיר שלעתיד שהוא שיר פשוט וכו' שנמשך על ידי תקון הצמצומים הנזכרים לעיל שהם בחינת תקון התפלה והתשובה וכו', כמו שמבאר בהתורה הנזכרת לעיל שעל ידי זה זוכין לבחינת השיר הנזכר לעיל, שהוא בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה שמשם היה הנס של קריעת ים סוף כנזכר לעיל. וזה שסימו השירה מקדש ה' כוננו ידיך ה' ימלך לעלם ועד. כי זה עקר התקון לגלות מלכותו בעולם על ידי בחינת ביתא תתאה שהוא בחינת הבית המקדש כנזכר לעיל. ועל כן כופלין זה הפסוק ה' ימלך וכו'. כי על ידי עלית ביתא תתאה עולה גם ביתא עלאה וכו' כנזכר לעיל:

וזה שאיתא במדרש שבזכות מצות ציצית היה הנס של קריעת ים סוף. כי ציצית הם בחינת שיר פשוט כפול וכו' כמו שמבאר שם בהתורה הנזכרת לעיל שזה בחינת שירת הים שאמרו אז וכו' כנזכר לעיל:

אות סא

וזה בחינת וישמע יתרו, מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק. כי קריעת ים סוף זה בחינת צמצום אור האין סוף הנזכר לעיל. כי רבוי המים של הים שמחמת זה אי אפשר לעבר בו, זה נמשך מבחינת רבוי הדעת, כי המים בחינת דעת בחינת ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים . ומגדל רבוי הדעת שהוא בחינת אין סוף אי אפשר לעבר בו. והשם יתברך עשה נס שנקרע הים, זה בחינת צמצום האור לצדדין. אך תכף שיש צמצום נתעורר מיד אחיזת הסטרא אחרא, שהם המחשבות רעות שהם בחינת קלפת עמלק שהוא מתגבר ביותר במחשבות רעות והרהורים רעים כמו שכתוב אשר קרך בדרך וכו'. ועל כן נסמך קריעת ים סוף למלחמת עמלק. כי אחר קריעת ים סוף שהוא בחינת צמצום האור אין סוף כנזכר לעיל, צריכין מלחמת עמלק להכניע ולשבר המחשבות והרהורים רעים כנזכר לעיל. וזה שמע יתרו ונתגיר כי על ידי הנס של קריעת ים סוף ומלחמת עמלק, שהוא בחינת צמצום האור שלא יתלהב יותר מדאי ולהתגבר במלחמת עמלק להכניע המחשבות רעות כנזכר לעיל, על ידי זה נתגלה מלכותו לעין כל עד שבאים גרים ונתגירין. כי זה עקר התגלות מלכותו על ידי כל הנזכר לעיל שגם הרחוקים מאד יבואו ויתגירו ויכירו כח מלכותו. ועל כן על ידי קריעת ים סוף ומלחמת עמלק שמע יתרו ונתגיר וכנזכר לעיל:

אות סב

ועקר הנס של קריעת ים סוף היה על ידי זכות יוסף הצדיק כמו שכתוב הים ראה וינס. כי יוסף היה הראשון מהשלשה צדיקים שנסתלקו בשבת במנחה ברעוא דרעוין, בבחינת עתיקא, שמשם עקר הנס של קריעת ים סוף כנזכר לעיל. ועל כן בפרשת בשלח שספר מהנס של קריעת ים סוף מזכיר תכף ויקח משה את עצמות יוסף עמו, כי משם היה הנס של קריעת ים סוף וכנזכר לעיל:

אות סג

וזה ובקצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם וכו', שנסמך לפרשה של העמר וספירה ושבועות. כי עקר בחינת שבועות שהוא מתן תורה, שנמשך בכל שנה על ידי בחינת משה שהוא הצדיק הדור האמתי שעוסק להכניס קיום התורה בישראל שלא תשכח מפי זרענו וכו', כל זה נעשה רק על ידי בחינת לקוטים, שזה בחינת יוסף הצדיק שהוא גם כן בחינת משיח כידוע, שעל ידו היה עקר הקיום לישראל במצרים שלא ישתקעו לגמרי בזהמת מצרים עד שזכו שהוציאם משם משה בכח עצמות יוסף. כי הצדיקי אמת עוסקים בזה ללקט לקוטים שהם בחינת ניצוצות קדושים המתבררים בכל עת על ידי כל נקדה ונקדה טובה של כל אחד מישראל שזהו בחינת וילקט יוסף את כל הכסף וכו' . כי עקר הגאלה תלויה בזה לברר כל ניצוצות הקדושים שנפלו על ידי שבירת כלים כידוע. אבל אי אפשר לבררם כי אם על ידי אתערותא דלתתא וכו', וכנזכר לעיל. ובשביל זה אריכת הגלות כל כך, כי הבעל דבר מתפשט בכל עת לארך ולרחב בכלל ובפרט. וביותר כל מה שרואה שאחד רוצה להתקרב לה' יתברך וכו'. אבל הצדיק האמת הוא בחינת ישיש כגבור לרוץ ארח וכו' כמו שמבאר שם, וכל התגברותו הוא רק על ידי בחינת והוא כחתן יוצא מחפתו, שהוא על ידי שכל אחד מישראל יוצא מחכמות חיצוניות וממחשבות רעות והרהורים רעים וכו' כמובן שם בהתורה הנזכרת לעיל. אבל הוא סביל מרעין ויסורים רבים מאתנו בבחינת והוא מחלל מפשעינו וכו', מחמת שבכל פעם שאחד מתעורר מעט לשוב לה' יתברך תכף מתגברין עליו וכו', והוא אינו מתגבר כראוי וכו', כידוע כל זה מה שעובר על כל אחד. אבל העקר הוא ההתחזקות בכח הצדיק שצריכין לידע שהצדיק הוא גבור כח כזה שכל נקדה ונקדה טובה שמתגבר כל אחד באיזה רגע, הוא חוטף אותה מיד ומכניסה לתוך בית הקדשה שהוא בונה, שהוא בחינת משכן ובית המקדש שהוא בחינת ביתא תתאה וכו' כנזכר לעיל. ועל כן אפלו כשאחר כך יורד כמו שיורד זה שרצה להתקרב, אף על פי כן אינו נאבד ההתעוררות המעט שלו, כי כבר נכנס לתוך בנין בית הקדשה שהצדיק עוסק בבנינו כנזכר לעיל. על כן צריך כל אחד לבלי להניח את מקומו בשום אפן בבחינת מקומך אל תנח . ובכל פעם שמתגבר על מחשבתו הרעה ומנשא עצמו לחשב מחשבות טובות ומתגעגע וכוסף להתקרב לה' יתברך לית רעותא טבא דאתאבד, מכל שכן מה שעושה בכל פעם איזה דבר שבקדשה. כי הלא אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון וכו'. (וכמבאר בדברינו הרבה מזה ובפרט על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו' שהזהיר הוא זכרונו לברכה לילך עם זה מאד). והעקר הוא כח הצדיק שעוסק בתקון העולמות על ידי תקון נפשות ישראל, שהוא על ידי שמקבץ ומלקט בכל עת ורגע כל מחשבה ומחשבה טובה וכל דבור ומעשה טוב ומכניס אותם תכף לתוך בית הקדשה וכו' כנזכר לעיל, עד שמתקבצים ומתלקטים כל הנקדות טובות של כל אחד ואחד, עד שיש לכל אחד ואחד חלק גדול בבנין הבית דקדשה, שעל ידי זה מתבררים הניצוצות ונעשים כלים לקבל האור אין סוף שמאיר בלב כל אחד בכל יום עד שסוף כל סוף ישובו הכל אל ה':

וזה בחינת אשרי יושבי ביתך שנסמך לפסוק אשרי אדם עז לו בך. כי עקר העז וההתחזקות לאחז עצמו בה' יתברך בכל מקום שהוא, הוא על ידי שזוכה להיות בכלל יושבי ביתך שהם בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה שהצדיק עוסק בבנינם כנזכר לעיל. שעל ידי זה עקר ההתחזקות, שעל זה נאמר אשרי אדם עז לו בך, אשרי בודאי כי זה העקר כידוע. ועל ידי זה עקר המשכת התורה שהצדיק ממשיך לישראל בכל דור שהעקר על ידי בחינת לקוטים אלו, וכמובן בתורה אשרי העם-השגחה (סימן יג לקוטי חלק א) בחינת ולקח נפשות חכם וכו'. בחינת אריתי מורי עם בשמי וכו'. שעל ידי זה עיר גברים עלה חכם וירד עז מבטחה. שזהו בחינת ספירת העמר ושבועות שהוא מתן תורה. כי סופרין הימים לעמר שהוא מנחת עני שמביאין בתחלת קצירת השדה, כמו שכתוב כי תבואו אל הארץ וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן וכו'. כי צריכין לתקן קצירת התבואה על ידי מנחת העמר, להוציא את התבואה מפגם חטא אדם הראשון שחטא באכילה שנתקללה האדמה בעבורו וכו'. וישראל עוסקין בתקון זה, כי כל צמיחת התבואה הוא על ידי בחינת ניצוצות שמתבררין וכו' כידוע, ועקר התקון על ידי המצוות שישראל מקימין בהתבואה. ועל כן כל קבלת התורה בשבועות תלתה בתקון קצירת התבואה על ידי העמר שאז מתחילין ימי הספירה. ועקר התקון על ידי מנחת העמר שהוא בחינת קרבן עני וכו' כנזכר לעיל. שהוא על ידי שהצדיק בגדל כחו מעלה בחינת קרבן עני שהוא בחינת הנקדות טובות הנזכרות לעיל שמלקט מתוך עניות ודלות גדול בדלי דלות וכו'. ועל ידי זה דיקא הוא מברר ומלקט לקוטים עד שמחברם ובונה מהם בחינת ביתא הנזכר לעיל, וממשיך תורה וכו' כנזכר לעיל. ועל כן קורין אז רות שנתגירה בעת הזאת כמו שכתוב והמה באו בית לחם בימי קציר שעורים, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בקצירת העמר הכתוב מדבר, כי ממנה יצא משיח שהוא עוסק בזה ביותר שהוא עני ורוכב על החמור. בחינת דוד שקרא עצמו בכל פעם עני ואביון, כמו שכתוב עני אני וגוע מנער וכו', כי עני ואביון אנכי וכו' וכן הרבה. וזהו בחינת ותלך ותלקט בשדה וכו' אלכה ואלקטה וכו' ותלקט מאז הבקר ועד עתה וכו'. כי כל התקון של הצדיקי אמת שהם בחינת משיח הוא על ידי הלקוטים הנזכרים לעיל:

אות סד

ועל-כן הזהירה תורה ובקצרכם וכו' לא תכלה פאת שדך בקצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזב אותם וכו'. שצריכין להניח פאה ולקט לעניים, שזהו בחינת צדקה שהוא תקון הה' הנזכר לעיל, בחינת ה' דל"ת הוות וכו' כנזכר לעיל. כי על ידי שמניחים מפרנסתו וקצירו פאה ולקט לעניים, על ידי זה מוסיף כח להשכינה שהיא עניה בגלותא ולהצדיק בחינת משיח שנקרא עני, שיש להם כח לילך בשדה העליונה וללקט לקוטים וברורים מכל התעוררות והתעוררות שמתעורר כל אחד בכל פעם לה' יתברך ולבנות מהם בנין הקדשה וכו' כנזכר לעיל. וכן מרמז על כל אחד כשעוסק בעסקי העולם הזה במשא ומתן ואכילה ושתיה וכיוצא, שכל זה הוא בחינת קצירה שהוא תכלית הזריעה ועקרה בשביל האכילה. ועל כן האכילה ושתיה בחינת קצירה שהיא התכלית וכו'. אבל באמת צריך האדם שיכון לעקר התכלית הנצחי שיזכה בזה העולם על ידי מעשיו הטובים לקבל שכרו בשדה העליונה, בבחינת בא יבא ברנה נושא אלמתיו, (ועין מה שמבאר בהתורה ויאמר בעז אל רות על פסוק עיניך בשדה אשר יקצרון וכו'). ועל כן באמת אשריהם הצדיקים שאינם מקבלים כלום מזה העולם, וכל עבודתם ויגיעתם הכל בשביל התכלית הנצחי. אבל לאו כל אדם זוכה לזה. ועל כן מזהיר את כלל ישראל שעל כל פנים לא יגמרו הקציר בשביל תאוות גופם לגמרי חס ושלום, רק יניחו פאה ולקט לעני ולגר, שהוא בפשיטות לתן צדקה מכל מה שחננו ה'. וגם מרמז להניח פאה ולקט לעני שהוא נפשו שנקראת עניה בגלותא מחמת שהיא בגלות אצלו, וצריך לרחם על נפשו העניה להניח ממאכלו ותאוותיו, על כל פנים פאה ולקט, שלא ימלא תאוותיו לגמרי רק יניח מתאוותיו בשביל נפשו העניה, שזה בחינת פאה ולקט לעני וכו'. ועל ידי זה הצדיק שהוא בחינת עני מקבץ ומלקט כל אלו הנקדות טובות של כל אחד ואחד ובונה מהם בנינים הנזכרים לעיל. ועל ידי אלו הלקוטים ממשיך תורה שהיא בחינת שבועות כנזכר לעיל. ועל כן נסמך פסוק זה לפרשת העמר ושבועות וכנזכר לעיל:

וזה בחינת הספרים הקדושים שנקראים בשם לקוטים. וכן קרא אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה כל ספריו בשם לקוטים. כי כל התורה הקדושה שמגלים הצדיקי אמת, הם על ידי בחינת לקוטים הנזכרים לעיל. ועל כן קורין רות בשבועות, כי היא ראש לגרים שהם בחינת בעלי תשובה, שכל תקונם על ידי בחינת לקוטים הנזכרים לעיל שעל ידי זה נעשה בחינת שבועות שהוא מתן תורה וכנזכר לעיל:

אות סה

וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אם פגע בך מנול זה משכהו לבית המדרש וכו'. שעקר התקון על ידי הבית המדרש הקדוש של צדיקי אמת שדורשין ומחדשים חדושי תורה נפלאים בכל עת כפי הדור וכפי האדם והמקום והזמן, ומחזקין ומשיבין את נפש כל אחד אפלו הפגומים מאד מאד וכו'. וכשבורח לשם יכול לבטל המנול הזה בבחינת אם אבן הוא נמוח ואם ברזל הוא מתפוצץ שנאמר הלא כה דברי כאש וכו' וכפטיש יפוצץ סלע. שכל זה על ידי הדרשות והחדושים הקדושים והנוראים של הצדיק האמת שכל הבתי מדרשות הקדושים מקבלים ממנו, כי כל דבריו כגחלי אש וכפטיש יפוצץ סלע מקרא אחד מתחלק לכמה טעמים, לכל אחד כפי מה שצריך לפי מקומו ושעתו. שעל ידי זה מתפוצץ הסלע והאבן, בחינת והסרתי לב האבן מבשרכם וכו' . וזה שדקדקו ואמרו אם פגע בך מנול זה. כי במקום אחר אמרו אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסק בתורה וכו', אי אזיל מוטב וכו'. וכאן אמרו בלשון זה אם פגע בך מנול זה וכו'. כי יש כמה בחינות ביצר הרע (כמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בסימן עב עין שם היטב), עד שיש יצר הרע שהוא מנול ממש שהוא מאוס ומזהם מאד, ועל כן נקרא מנול. וזהו אם פגע בך, לשון פגע רע שהוא פוגע נגד האדם בכל עת, שעל זה אנו מבקשים להצילנו מפגע רע. ועקר התקון הוא משכהו לבית המדרש, ושימשיך מחשבתו לתוך בית המדרש הקדוש הנזכר לעיל, שעל ידי זה בעצמו שיזכיר את עצמו שהוא בכלל הקבוץ הנזכר לעיל של הבית המדרש הנזכר לעיל, על ידי זה אם אבן הוא נמוח וכו' כנזכר לעיל:

אות סו

וזה דברי עונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם. אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך קדש היכלך וכו' . הינו שהעוונות גברו ממנו מאד ואין כחנו אלא בפה לבקש פשעינו אתה תכפרם. וכמו שאמר בפסוק הקודם לזה שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו, אפלו גרוע ופגום כמוני יכול לבוא עדיך על ידי תפלה. אך עקר ההתחזקות לזה, כי הלא הבעל דבר מתגבר בחלושי כח כאלו לרשל ידם ולהרחיקם חס ושלום גם מזה מלהתפלל ולצעק תמיד לה' יתברך מכל מקום שהוא בכל זמן ובכל מקום וכו'. על זה אמר אשרי תבחר ותקרב ישכן חצריך נשבעה בטוב ביתך וכו', שהעקר לזכות לזה הוא על ידי בחינת הבית המקדש שהם הבתי מדרשות של הצדיקי אמת שהם בחינת מקדש מעט כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי אין מקום לברח ולנוס כי אם אל הבית המדרש לכלל בתוך הקבוץ הקדוש של הנפשות המקרבים עצמם להצדיק האמת שהוא בחינת הרבי של הישיבה. (ועין בהתורה תקעו אמונה מה שמבאר שם וזה בחינת ישיבה רבי עם תלמידים וכו'). כי כל הזוכה להתקרב לשכן בחצריהם ובביתם וכו', על ידי זה כל נקדה ונקדה טובה שחוטף בכל עת, וכל מה שמנתק עצמו מעט ממחשבות רעות למחשבות טובות, נגנז ונכלל תכף בתוך הבית המדרש הזה שהוא בחינת משכן ובית המקדש שבונה הצדיק בכל דור וכו', כמו שכתוב בהתורה אזמרה וכו' וכמו שמבאר לעיל. וזהו בחינת שנסמך לזה נוראות בצדק תעננו אלקי ישענו מבטח כל קצוי ארץ וים רחוקים. שה' יתברך יעננו נוראות לקרב רחוקים כאלו מקצוי ארץ וים רחוקים, שהם הרחוקים מאד על ידי מחשבותם ומעשיהם הרעים מה' יתברך. אף על פי כן גם להם יהיה מבטח ויענם נוראות על ידי כח הבית המדרש וכו' שברחו לשם וכו' וכנזכר לעיל:

אות סז

וזה בחינת מה שכתבנו לעיל על פסוק אשרי אדם עז לו בך שנסמך לפסוק אשרי יושבי ביתך וכו'. כי עקר העז וההתחזקות הוא על ידי שהוא בכלל יושבי ביתך וכו'. ועל ידי זה יזכה עוד יהללוך סלה, להללו יתברך סלה, שזה עקר התכלית הנצחי להודות ולהלל ה' יתברך לנצח (כמו שמבאר בהתורה ימי חנכה), וכן כל המזמור מדבר שם מזה ממעלות הבתי מדרשות של ישראל שהם בחינת משכן ובית המקדש כנזכר לעיל. כמו שכתוב שם מה ידידות משכנתיך ה' צבאות נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' וכו' גם צפור מצאה בית. כי יש נפשות שרחוקים מאד מה' יתברך שעליהם נאמר כצפור נודדת מן קנה כן איש נודד ממקומו כמובא במקום אחר . וגם הם מוצאים בית מנוחה על ידי משכנות ה' שהם הבתי מדרשות. כי על ידי זה יש להם גם כן תקוה לנצח כנזכר לעיל. וזה ודרור קן לה, כי יש שקשה לתפסם ולקרבם אל הקדשה, כמו צפור דרור שנשמט מאד ממקום למקום וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . ועל ידי קדשת הבית המדרש גם הם מוצאים קן להם להתקרב ולשאר קים בקדשת ישראל. וזה אשר שתה אפרוחיה את מזבחותיך ה' צבאות וכו'. אפרוחים, הם בחינת הנפשות הנפולין כמו שאיתא בזהר הקדוש בענין קן צפור דלית גדפין דלהון שלמים וכו'. וגם הם יתקרבו על ידי מזבחותיך שמקריבין עליהם קרבנות, שהם בחינת היגיעות שמתיגעין אלו הרחוקים להתקרב וללמד ולהתפלל, שכל זה הוא בחינת קרבנות בחינת כי עליך הרגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה כמו שמבאר במקום אחר . וזה שמסמיך לזה אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה אשרי אדם עז לו בך וכו' וכנזכר לעיל. וזהו עברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו וכו'. שעל ידי קדשת הבית המדרש הזה גם אלו שהם עברי בעמק הבכא, שנפלו לעמק הבכא שהיו נופלים בעמק הגיהנם והשאול תחתיות על ידי מעשיהם הרעים (כמו שפרש רש"י ז"ל על עמק הבכא), גם הם מעין ישיתוהו, שימצאו מעין היוצא מבית ה', שנאמר עליו ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים, שדרשו רבותינו זכרונם לברכה לכפר על מעשה שטים, שהוא רבוי תאוות נאוף שחטאו בשטים שזה עקר ההתגברות על כל אחד כמו שאיתא בזהר הקדוש עקרא דיצרא בישא וכו'. אבל יש מעין היוצא מבית ה' שהוא הבית המקדש שהוא בחינת הבית המדרש הנזכר לעיל שמטהר ומכפר עבודה זרה. וזה גם ברכות יעטה מורה שהוא הצדיק המורה דרך וכו' וכמו שפרש רש"י שם לענינו שמורה נאמר על המוכיח ומורה אותם וכו' עין שם. הינו שגם משם מעמק הבכא יעלו ברכות שיעטה המורה לצדקה שהוא הצדיק ראש הבית המדרש, שהמשיך גם למקומם מעינות החכמה שנובע מהם עצות עמקות גם להם להחזיקם ולהשיבם וכו'. כי כל התקון על ידו. ועל כן בקש שם מגננו ראה אלקים שנאמר על הבית המקדש כמו שפרש רש"י שם. והבט פני משיחך שעוסק בזה לקרב כל הרחוקים. כי כל צדיק הוא משיח שעוסק בבנין הבית המקדש, על ידי הקבוץ של הבית המדרש שעל ידי זה מקרב הרחוקים מאד מאד שעל ידי זה עקר הגאלה. כמו שכתוב ובא לציון גאל ולשבי פשע ביעקב וכו'. וזה כי טוב יום בחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבית אלקי מדור באהלי רשע. כי עקר התקון לכל הרחוקים מאד הוא על ידי הבתי מדרשות שהם בחינת חצרות ה' ובית אלקים וכנזכר לעיל:

אות סח

וזה ואני ברב חסדך אבוא ביתך. כי מתחלה אמר תאבד דברי כזב איש דמים ומרמה יתעב ה' ואחר כך הסמיך ואני ברב חסדך אבוא ביתך. ואיתא במדרש שאמר דוד תאבד וכו' על דואג ואחיתפל והחולקים עליו. ועל זה אמר ואני כאשר עשו כן עשיתי וכו'. אך ברב חסדך אבוא ביתך וכו' עין שם. וכן צריך כל אדם לומר על עצמו כשיודע בנפשו כאב עוונותיו, וכל חיותו וקיומו הוא על ידי שאינו חולק על הצדיק האמת וחותר ומתיגע להתקרב אליו באמת שצריך להחיות עצמו בזה. וכמו שכתבנו לעיל על פסוק אשרי יושבי ביתך וכו', שכל חיותי הוא מה שאני זוכה להיות בכלל יושבי הבית המדרש של הצדיק האמת שזהו ענין ואני ברב חסדך אבוא ביתך. הינו אף על פי שגם אני עשיתי כמו שעשו החולקים כנזכר לעיל לענין דוד, אף על פי כן ברב חסדך שגמלת עלי אבוא ביתך הינו לבית המדרש הנזכר לעיל. שזה כל תקוותי למה שהצלתני מדוברי כזב החולקים וכו' אשר אתה עוסק לאבדם. אבל אני ברב חסדך אבוא ביתך וכו' וכנזכר לעיל. ועקר הוא הבית המדרש של הצדיק האמת שהבית המדרש והישיבה נקרא על שמו כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב) צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים בישיבה, אחר רבי אליעזר ללוד אחר רבי יוסי לצפורי אחר רבי לבית שערים וכו' וכן בכל דור ודור:

אות סט

וזה ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור. מעון בחינת הבית המקדש שהוא בחינת הבית המדרש של הצדיק שהוא מקדש מעט כנזכר לעיל. וזהו מעון אתה היית לנו בכל דור ודור. שבכל דור ודור נמצא ישיבה של תלמידים עם רבי אמת שעוסקין בבית המדרש שלהם בחדושי תורה אמתיים, שצריכין לילך אחר הבית המדרש והישיבה הזאת בכל דור ודור, כמבאר במאמר רבותינו זכרונם לברכה הנזכר לעיל שאמרו שם צדק צדק תרדוף הלך אחר חכמים בישיבה אחר רבי אליעזר בלוד אחר רבי חנינא בן תרדיון לברור חיל וכו' אחרי רבי לבית שערים וכו' וחשבו הרבה מקומות שקבעו שם הבית המדרש והישיבה בכל דור. והתורה היא נצחיית. ועל כן בודאי אין דור יתום לגמרי ובודאי נמצא גם עתה בית המדרש בכל דור שנקרא על שם צדיקי האמת שצריכין לילך אחריו וכו' וכנזכר לעיל. ושם הוא מעון ובית דירה לברח לשם מהמנול הזה שפוגע בו בכל עת כנזכר לעיל:

וזה בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם עד עולם אתה אל. תשב אנוש עד דכא וכו', כי עקר התשובה לכל אחד לכל הגרועים שבעולם הוא על ידי המעון הזה שהוא הבית המדרש הנזכר לעיל. וכמו שכתבנו לעיל מזה באות יא יב, שאפלו אם מתעורר לשוב ואחר כך נופל חס ושלום וכן אלפים ורבבות פעמים, אף על פי כן כל נקדה ונקדה טובה אינה נאבדת. כי הכל מאסף ומקבץ הצדיק האמת ומכניס הכל בתוך הקבוץ הקדוש של הבית המדרש הזה. שזהו בחינת תקון של המשכן שעשה משה לתקן מעשה העגל שכולל כל החטאים שבעולם וכנזכר לעיל. כי תקון התשובה הוא תקון שבירת כלים שמשם כל הקלפות שמהם כל החטאים. וכל השבירה היתה מחמת רבוי אור כידוע . והתקון הוא רק על ידי אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. ועל כן בכל נקדה ונקדה טובה שמנתק עצמו מרע לטוב ממחשבות רעות למחשבות טובות, נעשין מזה כלים נפלאים בכח אמנות הנפלא של הצדיק האמת וכו', וכמו שמבאר לעיל קצת מזה. ומבאר שם שגם כל הבריאה היתה על ידי כמה צמצומים רבים לאין מספר שגלה האור והחזירו וכו'. ולא נשאר רק רשם וכו', וכל זה עובר על האדם ומשם משתלשל כל רבוי העליות והירידות של כל אחד. ומי שאוחז עצמו בהצדיק ואינו מיאש עצמו בשום אפן ומתחזק בכל פעם מחדש יש לו תקוה לעולם. והעקר בכח הבית המדרש הנזכר לעיל כנזכר לעיל:

וזה סמיכות הפסוקים הנזכרים לעיל שאחר שאמר ה' מעון אתה היית לנו בדור ודור שהוא בחינת הבית המדרש הנזכר לעיל שהוא המעון להתחבא ולנוס לשם בכל דור ודור כנזכר לעיל. אמר אחר כך בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל, הינו קדם התחלת הבריאה. ומעולם ועד עולם אתה אל הינו שאתה הוא אחד קדם שבראת העולם ואתה אחד לעולם הבא לנצח. וכל הבריאה היתה רק על ידי צמצומים הנזכרים לעיל. ומחמת זה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. כי עקר תקון התשובה הוא על ידי אמונה, על ידי שיודעים ומאמינים כי מעולם ועד עולם אתה אל וסוף כל סוף יתתקן הכל רק צריכין איזה התעוררות מלמטה וכו' וכנזכר לעיל. ועל כן תשב אנוש עד דכא עד דכדוכא של נפש, שאפלו עובר עליו מה שעובר עד דכדוכא של נפש, עם כל זה ותאמר שובו בני אדם. כי תמיד יש תקוה כמו שכתוב אני ה' לא שניתי ואתם בית יעקב לא כליתם. כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר וכו'. הינו שכל מה שעובר על האדם אפלו אם יחיה אלף שנים כמו אדם הראשון הכל הוא כיום אתמול כי יעבר, הינו כמו שחולפין הימים יום אחר יום ויום אתמול יעבר ובא יום שאחריו, וכן כל ימי עולם, שכל זה בחינת התגלות אור אין סוף שמשם כל אור היום והעלמו וכו'. וכמו שמבאר לעיל שזהו בחינת אתם נצבים היום , כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר וכו'. ומשם כל כח היצר הרע להעלים, ומשם כל הנסיונות והצרוף של האדם. אבל מדה טובה מרבה וה' יתברך ברחמיו מצמצם עצמו בכל יום מאין סוף עד אין תכלית ומאיר בלב האדם ומעוררו לשוב וכו', כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (בסכה פרק החליל) בכל יום יצרו של אדם מתחדש עליו ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו'. שזה נמשך מהתגלות האור והעלמו הנזכר לעיל. אבל עתה עקר תלוי בכל יום ויום בהאדם הבעל בחירה שצריך לצמצם בעצמו אור אין סוף וכו' ולזהר ממחשבות רעות וכו', וכל זה נעשה בכל יום ויום וכו' וכנזכר לעיל. ועל כן כל מה שעובר על האדם אפלו באלף שנים שבודאי עובר עליו עליות וירידות לאין מספר, הכל הוא כיום אתמול כי יעבר. כי כל העליות וירידות הם בחינת העלמת האור של יום אתמול וחוזר ומאיר יום שאחריו, שזה בחינת תפלת המנחה שהוא בחינת תשובה. וכן כל דרגא ודרגא הוא בחינת מדות וימים. ובין מדה ומדה ובין דרגא ודרגא עובר מה שעובר וכמו שמבאר במקום אחר . והצדיק שעומד בנסיון בשלמות כראוי אשרי לו. אבל שאר העולם שבאים לנפילות וירידות גמורות חס ושלום על ידי זה וכו', אף על פי כן לכלם יש תקוה כל זמן שאוחזין בהצדיק האמת על ידי שנכללין בתוך בית מדרשו הקדוש שהוא בחינת מעון אתה היית לנו וכו' כנזכר לעיל. ועל כן על ידי זה תשב אנוש עד דכא אפלו בתכלית הירידה בדכדוכא של נפש וכו' וכנזכר לעיל:

אות ע

והעקר על ידי שמרגיש עניותו וכו' בחינת ה' דלת הוות. ואז דיקא אתחזרת ואתעבידת ה'. וזה כה אמר ה' השמים כסאי וכו' איזה בית אשר תבנו לי וכו' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח . כי עקר בנין הבית דקדשה וקיומו הוא על ידי זה על ידי עני ונכה רוח וכו'. שזהו בחינת מה שמבאר לעיל בענין קרבן מנחה שהוא קרבן עני שהוא יקר מאד בעיני ה' יתברך שזהו בחינת מנחת העמר וספירה וכו'. כי עקר תכלית הבית המקדש והמשכן הם הקרבנות. ועקר הקרבן המבחר מכלם הוא עשירית האיפה שהוא קרבן עני ודל, שלא גלה סוד זה אפלו לאברהם אבינו כנזכר לעיל. ועל ידי זה עקר בנין הבית המקדש וקיומו, שהוא על ידי הקרבנות. וכן עתה עקר בנין בית המדרש וקיומו הוא על ידי תפלה לעני הנזכר לעיל שזהו בחינת מאן דזעיר הוא רב. כי רק על ידי זה שמרגיש שפלותו באמת לטובה ולא לרעה להתקרב ולא להתרחק וכנזכר לעיל, על ידי זה דיקא הוא בכלל אנשי הבית המדרש שקבלו חדושי תורה הנפלאים שמלאים עצות וכו', שעל ידי זה זוכין לתקן בחינת הצמצומים הנזכרים לעיל לקבל אור האין סוף על ידי זה בהדרגה ובמדה ולהשמר ממחשבות רעות וכו' עד שיגלה מלכותו יתברך בעולם וכו' כנזכר לעיל. נמצא שעקר בנין הבית המקדש וכן בנין הבית המדרש הנזכר לעיל שהוא מקדש מעט, הוא על ידי עני ונכה רוח דיקא שרק הם ממשיכים שכינתו עליהם כמו שכתוב ואת דכא ושפל רוח וכו'. וזהו שאמר הכתוב הנזכר לעיל השמים כסאי והארץ הדם רגלי, ועל כן בודאי לפי נוראות גדלתי איזה בית אשר תבנו לי ואיזה מקום מנוחתי וכו'. וכמו שאמר שלמה הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה וכו'. אך אל זה אביט אל עני ונכה רוח, כי רק העניים ונכה רוח הם מתקנים הצמצומים בכח הצדיק האמת, שעל ידי זה ממשיכין שכינת אלקותו בהדרגה ובמדה שזהו עקר קדשת הבית המקדש וכו' וכנזכר לעיל. ועל כן אמר דוד ואני בעניי הכינותי לבית אלקי וכו' . בעניי דיקא, כי דיקא על ידי שהחזיק את עצמו תמיד לעני ואביון כמו שכתוב בספר תהלים פעמים אין מספר ואני עני ואביון. כי יחיד ועני אני וכו' וכן הרבה. על ידי זה דיקא הכינותי לבית אלקי אלף ככרים וכו' וכנזכר לעיל:

אות עא

נמצא שעקר כל התקונים הנזכרים לעיל הוא על ידי הקבוץ הקדוש וכו' כנזכר לעיל. ועל כן כתב שם בתורה הנזכרת לעיל שכל זה בחינת ציצית תכלת וכו'. כי ציצית מקבץ נדחים שזהו בחינת מה שמקבצין הארבע ציצית אצל והביאנו לשלום מארבע כנפות הארץ וכו' כמו שכתוב בכונות , וכמו שכתוב והחזיקו עשרה אנשים בכנף איש יהודי וכו', שלמדו רבותינו זכרונם לברכה מזה שכל אחד מישראל יהיה לו שני אלפים ושמונה מאות עבדים על ידי שיחזיקו בארבע כנפות הטלית וכו'. כי ציצית הוא בחינת תקון הצמצומים הנזכרים לעיל שנעשה על ידי הקבוץ של הבית המדרש הקדוש של הצדיק האמת שזהו בחינת קדשת ארץ ישראל ובית המקדש וכו'. ועל כן מבקשין אז ותוליכנו מהרה קוממיות לארצנו וכו':

אות עב

וזה בחינת הארבעה דגלים שהלכו סביב למשכן ששם הארון עם עשרת הדברות, והלכו בארבע רוחות העולם ראובן לדרום ויהודה למזרח וכו' . כל זה בחינת ציצית שהם בארבע כנפות כנגד ארבע רוחות העולם, שהם נמשכין מבחינת ד' דאחד, מבחינת ארבע אותיות השם שהוא בחינת שיר פשוט כפול וכו', שעל ידי זה תקון הצמצומים הנזכרים לעיל, שצריכין לזה שיתקבצו יחד כל נפשות ישראל הכלולים בששים רבוא אותיות התורה. ועל כן ביניהם הלך הארון עם התורה שכלולה בעשרת הדברות. כי הארבעה דגלים עם העשרת הדברות, הם בחינת שיר פשוט כפול משלש מרבע ועשרה מיני נגינה, שכל זה בחינת ציצית בחינת תקון הצמצום, שנזכה להמשיך ולהאיר בנו אור האין סוף בהדרגה ובמדה באפן שנוכל לקבלו לחיים ולא למות וכו', עד שנזכה לגלות מלכותו לכל באי עולם, שזהו כלל קבלת התורה בשבועות שנקרא עצרת לשון מלכות כמו שמבאר במקום אחר . ועל כן קורין פרשת במדבר קדם עצרת שנכללין יחד באהבה שזה בחינת הארבעה דגלים הכתובים שם בפרשת במדבר. ועין במדרש רבה פרשת במדבר ובשארי דברי רבותינו זכרונם לברכה מה שהפליגו במעלת הארבעה דגלים והכל שיך לענין התורה הנזכרת לעיל:

אות עג

וזה בחינת שלש תפלות ביום. וזה בחינת קריאת שמע ותפלה. כי קריאת שמע בכלל הוא בחינת יחודא עלאה בחינת ביתא עלאה. ותפלה בחינת יחודא וביתא תתאה. כי כלל כונות קריאת שמע הוא בחינת יחוד אבא ואמא שהם חכמה ובינה כדי להמשיך המחין (כמו שמבאר בכונות) שזה בחינת ביתא עלאה. כי על ידי שאומרים שמע ישראל וכו', על ידי זה אנו מגלין אלקותו יתברך שהוא יחיד ומיחד. ואף על פי שעל ידי זה אנו ממשיכין אמונתו בלבנו היטב, אבל עדין לא זכינו לגלות מלכותו לכל באי עולם. כי עקר הצמצום שהיה בשביל הבריאה, העקר בשביל לגלות מלכותו. ועקר שלמות התגלות מלכותו הוא, כשכל באי עולם מקבלים על מלכותו באהבה, כמו שיהיה בימות המשיח ולעתיד לבוא שיתקים והיה ה' למלך על כל הארץ וכו', כי אין מלך בלא עם. ועל כן כל מה שמתפשט מלכותו ביותר על כל באי עולם, זה עקר שלמות המלכות שבשביל זה היו כל הצמצומים וכל הבריאה שהיתה בחכמה נפלאה וכו'. ועל כן בקריאת שמע אף על פי שמגלין אלקותו ומלכותו על ידי שאומרים ה' אלקינו ה' אחד, ומכונין בד' דאחד להמליכו בכל הששה קצוות, אף על פי כן הכל הוא בכח עדין, שאנו מאמינים זאת בלבנו היטב. אבל עדין אנו צריכין עבודה גדולה להמשיך החכמה שבלב לציר על ידי זה כל המדות שהם העולמות, שהוא להגביר החכמה שבלב שהם מחשבות טובות שהם יצר טוב על הטפשות לב שהם חכמות רעות שהם היצר הרע, ולעבד את ה' יתברך בהדרגה ובמדה, שעל ידי זה דיקא יתגלה מלכותו בשלמות עלינו ועל כל באי עולם. וזה בחינת פרשיות של קריאת שמע שאומרים אחר כך ואהבת, והיה אם שמוע וכו'. שאנו מקבלים עלינו על מלכות שמים בואהבת, ואחר כך על מצוות בוהיה אם שמוע כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . הינו שאנו מקבלים עלינו לילך בדרך זה, שעל ידי שהמשכנו האמונה הקדושה בלבנו בפסוק שמע ישראל שהוא בחינת יחודא עלאה, על ידי זה נזכה לקבל עלינו על מלכותו יתברך, על ידי שנקבל עלינו על המצוות ולשמר עצמנו מאד ממחשבות רעות שזהו בחינת השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם וכו'. כי כל מיני מחשבות רעות שהם היצר הרע הם בחינת עבודה זרה וכו' כמו שמבאר במקום אחר . ואחר כך אומרים פרשת ציצית בחינת תכלת דאכלי כלא וכו', אבל ואתם הדבקים וכו', שעל ידי זה עקר הכח להגביר היצר טוב על היצר הרע כמובן בהתורה הנזכרת לעיל. ואחר כך אומרים אמת ויציב וכו' להסמיך גאלה לתפלה, שהוא בחינת שאנו מקבלין כח הצדיק האמת שהוא משה משיח שהוא הגואל הראשון, והוא יהיה הגואל האחרון, כי רק בכחו אנו יכולין להתגבר, עד שנזכה לגלות מלכותו בשלמות לכל באי עולם. כי כל ברכת אמת ויציב מדבר מזה שאנו מעידין ומודים שאמת ויציב ונכון וקים וכו' הדבר הזה וכו' ודבריו חיים וקימים וכו' על אבותינו ועלינו על בנינו ועל דורותינו, שהם דברי התורה הזאת שקבלנו מפי משה ומפי הצדיקים שבאו אחריו שקבלו ממנו וכו'. ומדברים מיציאת מצרים וקריעת ים סוף שהיה על ידי משה, שעל ידי כל זה נתגלה מלכותו לכל באי עולם, כמו שמסימין יחד כלם הודו והמליכו ענו ואמרו ה' ימלך לעולם ועד וכו'. וכן בברכת אמת ואמונה ערבית שאומרים ומלכותו ברצון קבלו עליהם וכו'. וזה בחינת משה ובני ישראל לך ענו שירה וכו', כי השירה מבחינת שיר פשוט כפול וכו' שנתגלה על ידי התגלות מלכותו בשלמות וכו' כמו שמבאר שם. ואז מתחילין להתפלל כי עקר שלמות מלכותו הוא בחינת תפלה בחינת ואני תפלה. כי עקר התגלות מלכותו יתברך לכל באי עולם הוא על ידי תפלה שישראל מתפללין שעל ידי זה יכולין לשנות הטבע. שעל ידי זה יודעין כל באי עולם כי ה' הוא האלקים ושליט בעולמו ועושה רצון ישראל המתפללים לפניו (וכמו שמבאר במקום אחר):

אות עד

ועל-כן אומרים תכף אחר שמע ישראל, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש. כי מודיעים שעל ידי זה שאנו מקבלים עלינו אלקותו על ידי שמע ישראל וכו' שהוא בחינת ביתא עלאה, על ידי זה נזכה לגלות מלכותו לכל באי עולם לעולם ועד, אפלו להרחוקים מהקדשה מאד. שזהו עקר בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שהוא בחינת ציקי קדרה וכו' כמו שמבאר במקום אחר . ועל כן אומרים בלחש כי עדין לא זכינו לזה, על כן צריכין להסתיר הדבר שלא יתגרה עמנו חס ושלום. כי עדין צריכין לעמד במלחמה להגביר המחשבות טובות שהם היצר טוב על ההפך וכו' כנזכר לעיל. שבזה עוסקין באמירת ואהבת והיה אם שמוע וכו' ויאמר וכו' כנזכר לעיל. ואחר כך באמת ויציב להמשיך כח הצדיק בחינת משה משיח שממנו הכל וכו' כנזכר לעיל. אבל עקר התגלות המלכות הוא על ידי התפלה כנזכר לעיל. וכן מובן בכונות שבקריאת שמע ממשיכין מחין כדי לבנותה. אבל עקר בנינה ויחודה וכו' הוא על ידי התפלה ועין שם והבן היטב:

אות עה

ועקר התקון על ידי תשובה. ועקר התשובה הוא על ידי כח הצדיק, כי בלעדו אין אנו יכולין להרים ידינו ורגלינו. אבל גם הצדיק אי אפשר לו לגמר חפצו בשלמות עמנו כי אם על ידינו כשאנו מתגברים להתקרב אליו וכו', כי בהכרח שיהיה איזה אתערותא דלתתא כל שהוא על כל פנים וכנזכר לעיל. אבל כל מי שאוחז את עצמו בהצדיק ובכל מה שעובר עליו הוא מתחזק עצמו כאשר הזהיר כמה פעמים שאיך שהוא יתחזק וכו', אזי הוא תמיד בכלל בעלי תשובה, וכל הירידות והנפילות וההתרחקות נהפכים לעליות והתקרבות בבחינת זדונות נתהפכין לזכיות וכו'. כי דיקא מחמת שירד למקומות רעים ומגנים כאלה בעוונותיו וגם משם אחז את עצמו בהצדיק ולא נתרחק ממנו חס ושלום, על ידי זה הצדיק מעלה אותו, ומעלה משם על ידו דיקא ניצוצות הנפולין מאד מאד שלא היה אפשר להעלותן זולתו וכו'. כי על ידי זה נעשין כלים וכו' וכנזכר לעיל:

כי תשובה הוא בחינת אמא אוזפת מאנהא לברתא. הינו כי אמא היא בינה בחינת ביתא עלאה, וברתא בחינת מלכות בחינת ביתא תתאה שהיא בחינת תפלה, שאי אפשר למלכות בחינת ביתא תתאה להתגבר על כל הסטרא אחרא והחולקים וכו' כי אם על ידי זה הצדיק שזכה להגביר בשלמות היצר טוב על היצר הרע וכו', עד שזכה לקבל מלכותו יתברך בשלמות. והוא זוכה לתפלה בשלמות שעל ידי זה יש לו כח להכניע כל הצרים והרודפים כל החוחים והקוצים הסובבים וכו'. כי עקר המלחמה והכלי זין הוא על ידי התפלה (כמו שמבאר במקום אחר סימן ב' לקוטי חלק א). אבל אין מי שיזכה לזה לתפלה בשלמות כי אם הצדיק הגדול וכו', בבחינת כרוזא כריז בכל יומא מאן דקטיל לחויא קדמאה יהבין ליה ברתא דמלכא דאיהו צלותא כמו שאיתא בתקוני זהר . אבל רב ישראל אפלו הכשרים, מכל שכן וכו' בודאי רחוקים מכלי זין הזה שהוא התפלה. רק כל כחם על ידי הצדיק הזה שעל ידו מכניסם שיהיו בכלל בעלי תשובה, שעל ידי זה מקבלים כח ללחם מלחמות ה', בבחינת אמא אוזפת מאנהא לברתא המזכר בהתורה הנזכרת לעיל. הינו שאף על פי שאין לו בעצמו כלי זין מחמת שלא עמד במלחמה הנזכרת לעיל להגביר המחשבות טובות וכו', אף על פי כן עתה מקבל כח ברחמיו מבחינת בינה לבא שהיא בחינת אמא שהיא אוזפת מאנהא לברתא לבחינת התפלה של הבעלי תשובה הנזכרים לעיל, שיהיה להם כח ללחם עם הצרים וכו', אף על פי שמצד עצמם אין להם כלי זין שהוא שלמות התפלה כנזכר לעיל. וזה בחינת יום כפור שהוא עקר בחינת תשובה, שהוא יום הכפורים תרין אמא וברתא סלקין כחדא כמו שאיתא בזהר הקדוש , הינו כנזכר לעיל שה' יתברך מוחל עוונות ישראל ביום הכפורים על ידי בחינת תשובה, שעל ידי זה מרחם שאף על פי שלא זככו המדות טובות שצריכין להמשיך מבינה למלכות וכו', שעל ידי זה עקר שלמות המלכות כנזכר לעיל, אף על פי כן ברחמיו אמא וברתא סלקין כחדא וכנזכר לעיל:

אות עו

ועל-כן מסימין ביום הכפורים ה' הוא האלקים שבע פעמים, ואומרים שמע וברוך שם בסוף יום כפור אחר תפלת נעילה בקול רם. שכל זה הוא בחינת מי עם זאת עולה שיש לשני בתים עליה, שהם בחינת שמע וברוך שם שאומרים עתה בקול רם. כי אין מתיראין מהם עתה, כי אז נסלח עוונות ישראל. וזהו בחינת שבע פעמים ה' הוא האלקים כנגד כל השבעה מדות שצריכין לזככם כנזכר לעיל, ועל ידי זה עקר התגלות מלכותו כנזכר לעיל. אבל אנחנו בעוונותינו הרבים לא זכינו לבררם וקלקלנו הכל. אבל עתה בכח יום כפור שמחל לנו עוונותינו ונתהפכו לזכיות, נחשב כאלו בררנו כל השבע מדות עד שאנו מגלין אלקותו ומלכותו לכל באי עולם, שזהו בחינת שבע פעמים ה' הוא האלקים שהוא התגלות מלכותו לכל באי עולם. ועל כן אומרים שבע פעמים כנגד השבע מדות שעל ידי זה שמבררין אותן כראוי נתגלה מלכותו כנזכר לעיל. ועכשו בכח יום כפור שהוא סליחת עוונות שנמשך בכח הצדיק, על ידי זה נחשב כאלו בררנום וכנזכר לעיל:

אות עז

ועל-כן עקר שלמות התפלה הוא ביום כפור שמתפללין אז חמש תפלות מה שלא נמצא בכל השנה. כי התפלה בחינת תשובה, הוא בחינת ה' כמו שמבאר שם. ועתה ביום כפור זוכין לתכלית שלמות התפלה, ועל כן מתפללין חמש תפלות כנגד בחינת ה' הנזכר לעיל. ועל כן התפלה הנוספת היא נעילה שהיא גם כן בחינת תפלת מנחה, כי זמן תפלת נעילה היא בזמן תפלת מנחה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . כי כל תקון התשובה היא בבחינת תפלת מנחה כנזכר לעיל. ועל כן מוסיפין להתפלל בזמן המנחה שתי פעמים ליחד ביתא עלאה וביתא תתאה, שעקר כללותם הוא על ידי בחינת תשובה שהוא בחינת תפלת המנחה וכנזכר לעיל. ועל כן אחר כך אחר נעילה אומרים שמע וברוך שם בקול רם, ושבע פעמים ה' הוא האלקים שהם התגלות מלכותו בשלמות וכו' וכנזכר לעיל:

אות עח

וזה בחינת מה שאומרים בשבועות ההתחלה והסוף של כל סדרא ושל כל מסכתא וכו'. כי ההתחלה של כל ספרי קדש הוא בחינת ביתא עלאה, והסוף הוא בחינת ביתא תתאה. כי כבר מבאר קצת שביתא עלאה זה בחינת בינה לבא שמצמצם אור האין סוף לקבלו בהדרגה וכו'. אבל עדין אין זה שלמות עד שמתגבר על המחשבות רעות שהם היצר הרע כראוי, ועובד ה' בהדרגה כראוי ואז מגלה מלכותו יתברך שהוא בחינת ביתא תתאה. ואז דיקא מי עם זאת עולה וכו' כנזכר לעיל. ועל כן ההתחלה של כל סדרא וספר קדש, הוא בחינת ביתא עלאה, כי כל ספרי קדש של התורה הקדושה הם בחינת המשכת אור האין סוף לגלות מלכותו כראוי שזה עקר תכלית ספרי התורה כנזכר לעיל. ועל כן התחלת הסדרא או המסכתא זה בחינת התחלת הארת אור האין סוף, על ידי צמצומי אותיות התורה שזה בחינת ביתא עלאה. כי עדין לא נגמר המכון שבזה הסדר או המסכתא עד הגמר, שהוא בחינת שעדין לא נתברר הברור הטוב מן הרע שהוא לברר יצירה לטוב מן יצירה לביש וכו', עד סוף הסדר או המסכתא שאז נגמר המכון בסדר זה או במסכתא זאת, שעל ידי זה נתגלה מלכותו שהוא בחינת ביתא תתאה. וכן בכל סדרא ובכל מסכתא:

כי זה ידוע שכל התורה הקדושה היא בכל אדם ובכל זמן ובכל מקום. כי בכל אדם ובכל יום וכו' נעשה בחינות אלו המבארין בתורה הנזכרת לעיל, וכמו שנתבאר קצת לעיל מזה. כי בכל יום מאיר בלב האדם אור האין סוף לעוררו לשוב לה' יתברך וכו', וזה בכל אדם ובכל דרגא ובכל זמן. וכל מה שאנו לומדין בהתורה הקדושה שבכתב ובעל פה מבראשית עד לעיני כל ישראל, וכן ספרי נביאים וכתובים וש"ס משנה וכו', בכלם צריך שתהיה כונתנו בגין דישתמודעין ליה להכיר אותו יתברך שהוא על ידי בחינת הנזכר לעיל, על ידי המשכת אור האין סוף בהדרגה ובמדה על ידי צמצומי אותיות התורה הקדושה וכו'. ועל כן ההתחלה היא בבחינת ביתא עלאה והסוף בבחינת ביתא תתאה. וכלל הסדר או המסכתא הוא בחינת המשכת האור בהדרגה ממדה למדה וכו' על ידי התגברות יצירה לטוב על יצירה לביש וכו'. ועל כן עכשו בשבועות אחר שספרנו ארבעים ותשעה ימי הספירה, שהם בחינת ארבעים ותשעה שערי תשובה (כמו שמבאר במקום אחר), כדי לצאת מזהמת מצרים וכו'. וכן כל אחד צריך לצאת מזהמתו שזהו בחינת תשובה על כן עתה אנו עוסקין רק בהתחלה והסוף שהם בחינת מי עם זאת עולה ביתא עלאה עם ביתא תתאה. שזהו בחינת יום כפור שהוא בחינת יום החמשים בחינת יובל שהוא בחינת תשובה כידוע. הינו מה שמבאר לעיל שבכח הצדיק יש לנו כח להעלות ביתא תתאה עם ביתא עלאה אף על פי שלא בררנו באמצע כל המדות כראוי שזהו בחינת יום כפור וכו' וכנזכר לעיל:

אות עט

וזה בחינת מה שמבאר שם על פסוק ישיש כגבור לרוץ ארח, שהצדיק רץ במהירות זה הדרך וכו' עין שם. הינו שתכף כשישראל יוצאין מחכמות חיצוניות וממחשבות רעות כל אחד כפי מה שמתגבר לצאת מהם, תכף רץ הצדיק כגבור לרוץ ארח וכו' כנזכר לעיל, ומתקן את כל הדרך שהיה זה צריך לילך בזמן שהיה נזוף וכו'. ואזי מעלה אותו בבחינת מי עם זאת עולה. אף על פי שלא ברר המדות כראוי, אדרבא קלקל הרבה כמו שקלקל. כי הוא רץ ומדלג בכחו על הכל בבחינת קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות וכו' . ומעלהו על ידי בחינת אמא אוזפת מאנהא לברתא וכו' כנזכר לעיל. הינו שמזכהו לגלות מלכותו יתברך בעולם ולהמשיך בלבו התנוצצות אור האין סוף, שזהו בחינת כלליות ביתא תתאה וביתא עלאה אף על פי שלא ברר המדות וכו' כנזכר לעיל. רק העקר שעל כל פנים יהיה לו איזה אתערותא דלתתא קצת על ידי שאוחז עצמו בהצדיק ומתיגע בכל פעם לברח מהמחשבות רעות וכו', שגם זה יקר מאד אצל ה' יתברך כמו שמבאר במקום אחר שזהו בחינת כי עליך הרגנו כל היום וכו', בחינת בשוא גליו אתה תשבחם וכו' עין שם:

אות פ

וזה בחינת מה שמבאר לעיל בענין מעלת ההליכה על קברי צדיקים הגדולים, כי הצדיק עמד במלחמה בחייו ושבר כל היצרין רעין וכו' עד שזכה על ידי מעשיו לגלות מלכותו יתברך בעולם, שעל ידי זה עולה גם ביתא עלאה כנזכר לעיל. ואז זוכה ביום הסתלקותו להסתלק לעלא ולעלא למקום שנסתלק. ושם אין מעשה ועבדא לגלות מלכותו על ידי זה רק מתענג על ה' וכו' אשרי לו. אבל כבר מבאר בסימן ז' שעקר שלמות הצדיק הוא שאפלו כשהוא למעלה מעלה שיהיה למטה גם כן וכו'. כי חפצו ותשוקתו תמיד לגלות מלכותו בעולם, שזה רצון הבורא יתברך שבשביל זה ברא הכל כנזכר לעיל. אבל לגלות מלכותו אי אפשר כי אם על ידי עבדות ומעשים טובים שבזה העולם וכנזכר לעיל, ושם במקום הצדיק אין מעשה ועבדא. על כן כל שעשועיו כשבא אדם השפל מזה העולם אפלו אם הוא גרוע מאד ומשתטח על קברו ומבקש שישיבנו בתשובה ויתקנו, שאזי תכף על ידי ההתעוררות הזה הוא עושה מה שעושה ומעלהו בבחינת מי עם זאת עולה הנזכר לעיל, שהוא מעלהו אף על פי שלא ברר המדות אדרבא קלקלם. כי הצדיק יש לו כח לזה לתקן הכל על ידי עצם יגיעתו ומסירת נפשו בזה העולם ביסורים וסגופים קשים בשביל ה' יתברך ובשביל ישראל עד שעשה תשובה בשביל כל ישראל לדורות. וכמו שמצינו שאמר רבי שמעון בן יוחאי יכולני לפטר כל העולם וכו'. ואלמלי יותם בן עזיהו עמי, יכולני לפטר גם להבא עד הסוף וכו', רק העקר שיהיה להאדם שבזה העולם איזה אתערותא דלתתא מעט על כל פנים וכנזכר לעיל. כי בלא אתערותא דלתתא כלל אי אפשר, כי כל השבירה היתה רק על ידי זה שלא היה שום אתערותא דלתתא וכנזכר לעיל:

אות פא

וזה אמרת ליהוה אדני אתה. הוי' אדני הם בחינת ביתא עלאה וביתא תתאה. כי הוי' הוא שם העצם שהוא בחינת אור אין סוף שמאיר על ידי בחינת אהיה, שהוא בחינת הצמצום שזה בחינת ביתא עלאה. אדני בחינת ביתא תתאה בחינת מלכות. הינו שדוד אמר לנפשו שראוי לך לומר לה' לשם העצם בחינת ביתא עלאה אדני אתה, שהוא בחינת כלליות ביתא תתאה עם ביתא עלאה בחינת מי עם זאת עולה שזה עקר השלמות. אך טובתי בל עליך, כי לא זכיתי לזה במעשים טובים שלי כי הלא אדרבא קלקלתי הרבה בעוונותי הרבים. אך לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם שכל כחי לזה לכלל ביתא תתאה עם ביתא עלאה שהוא בחינת אמרת ליהוה אדני אתה כנזכר לעיל, הוא רק כח הצדיקים הקדושים אשר בארץ המה וכו'. כי הם יכולים לכלל ביתא תתאה עם ביתא עלאה שזוכה לזה אפלו מי שלא תקן המדות, אדרבא קלקל הרבה. כי הם כבר עשו תשובה בשביל כל העולם רק שאנו צריכין לבוא אליהם כדי שיהיה לנו איזה אתערותא דלתתא וכנזכר לעיל:

הלכות תפלת ערבית

אות פב

וזה בחינת תפלת ערבית שתקן יעקב אבינו. כמו שכתוב ויפגע במקום וכו' כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה . כי השלשה אבות גלו אלקותו ומלכותו בעולם. ועקר התגלות אלקותו ומלכותו יתברך, הוא על ידי בחינת התקונים המבארים בתורה לשמש הנזכרת לעיל. שהוא על ידי שמצמצמין אור האין סוף וכו' ונזהרין ממחשבות רעות וכו', שזהו בחינת תפלה כמו שמבאר שם וכמבאר לעיל. ועל כן כל אחד מהאבות תקן תפלה אחת. אברהם תקן שחרית שאז מאיר אור יום שנמשך מאור אין סוף שהוא אור כל האורות. אבל אי אפשר לקבלו מרבוי אור. ומחמת זה נכשל אדם הראשון על שלא צמצם האור כראוי והסתכל במה דלא הוי ליה רשו כמו שאיתא בתקוני זהר . ובפרט מה שלא שמר המחשבה כראוי כמו שאיתא שם בתקוני זהר אדם הראשון במחשבה חאב וכו'. ועל ידי זה נפגמה תפלתו שהיה צריך להתפלל בשביל תקון העולמות כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל . ואף על פי ששב בתשובה אחר כך, וכן אחר כך היו כמה צדיקים גדולים, אבל לא עסקו בתקון העולם לגלות אלקותו ומלכותו בעולם הגשמי הזה כמו אברהם אבינו, שהוא היה הראשון שעסק בתקון הצמצומים הנזכרים לעיל באפן שיגלה אורו יתברך בהדרגה ובמדה וכו'. עד שגלה מלכותו לכל, כמו שפרש רש"י על פסוק ה' אלקי השמים ואלקי הארץ, שבתחלה לא היה נקרא כי אם אלקי השמים רק על ידי אברהם נקרא ואלקי הארץ. כי הוא גלה אלקותו בעולם. ועל כן התחיל אברהם בתקון התפלה, כי עקר התגלות מלכותו יתברך הוא על ידי תפלה כנזכר לעיל. והוא תקן תפלת שחרית שאז נמשכין כל תקוני התפלה שהם עלית כל העולמות וכו' כמבאר בכונות . ועקר התקון שתקן אברהם וכן כל האבות היה בשביל העולם. כי בודאי גם הצדיקים הקדמונים נח ומתושלח ושם ועבר וכו' עסקו בתפלה, אבל לא המשיכו תקון התפלה לכל באי עולם לגלות מלכותו בעולם. ואברהם הוא הראשון שגלה מלכותו לכל העולם, שזה עקר התגלות המלכות כי אין מלך בלא עם כנזכר לעיל. ועל כן התחיל בתקון התפלה ותקן תפלת שחרית שהיא בחינת התגלות אורו יתברך על ידי כל תקוני התפלה שבשחרית שאז עקר תקון התפלה בכל תקוניה כמובן בכונות . כי אז נמשכין המחין בכל התקונים לכל הזוכים לזה בעבודתם וכו'. כי המחין הם בחינת אור יום כידוע. כי יש יתרון לחכמה וכו' כיתרון האור וכו'. ואחר כך בא יצחק אבינו והוסיף לתקן תפלת המנחה שאז כבר נסתלקו המחין ולא נשאר כי אם רשימו, כי אז מתחיל היום לערב וכו' וכמו שמבאר לעיל. וזה בחינת הסתלקות המחין שהוא אפלו אצל צדיקים גמורים בין דרגא לדרגא וכו' כנזכר לעיל. והוא המשיך אז תקון התפלה כדי להתחזק בתפלה בעת שמתחילין המחין להסתלק ולא נשאר רק רשימו וכו'. ועקר התקון הוא בשביל החלושי כח שצריכין לשוב בתשובה. ועקר התשובה היא בעת שרואין שהדעת נסתלק מחמת פגמיו כל אחד כפי מה שפגם ולא נשאר רק איזה רשימו שזוכר עדין שצריכין לחשב על תכליתו וכו'. וזה בחינת תפלת המנחה שתקן יצחק בעת כי ינטו צללי ערב עד אשר לא תחשך השמש, שהוא בחינת הסתלקות המחין לגמרי אפלו הרשימו וכו' וכמבאר מזה הרבה לעיל. אבל יעקב בחיר שבאבות הוסיף לתקן גם תפלת ערבית, שהוא בחשכת לילה אחר שכבר שקעה החמה ונחשך השמש וליליא פרישא גדפהא על עלמא, שזה בחינת הסתלקות המחין שהם אור יום, לגמרי אפלו אצל הצדיקים. ותקן אז תפלת ערבית שנוכל לעסק בתקון התגלות מלכותו גם אז. ועקר התקון בשביל העולם. כי כל האבות עסקו בתקון העולם להחזיר כל העולם בתשובה להשיב כלם אליו יתברך שיקבלו עליהם על מלכותו מכל מקום שהם. והעקר הוא יעקב שהיתה מטתו שלמה וזכה להעמיד כלל ישראל בעולם. אבל ידע ברוח הקדש שעתידים לחטא, על כן התגבר ותקן תפלת ערבית שהיא בעת חשכת לילה, שאפלו מי שנפל לחשך ממש, שהוא בחינת אריכת הגלות של עכשו שהוא בחינת וחשך על פני תהום, בחינת במחשכים הושיבני וכו', גם אז נוכל להמשיך תקון התפלה שהוא בחינת תשובה בחינת התגלות מלכותו כנזכר לעיל. כי גם חשך לא יחשיך ממך ולילה כיום יאיר וכו'. וזה תקן בעת שפגע במקום כמו שכתוב ויפגע במקום וילן שם וכו', ודרשו רבותינו זכרונם לברכה שתקן אז תפלת ערבית. כי השיג שעקר כל הקלקולים נמשכין מרבוי אור שעל ידי זה היתה שבירת כלים וכו'. וזה על ידי שלא היתה אתערותא דלתתא. ועל כן צריך כל אחד לצמצם האור וכו', אבל צריכין שיהיו הצמצומים כתקונן ושישמר עצמו מאד ממחשבות רעות שהם עקר היצרין רעים וכו' כנזכר לעיל. ויעקב אבינו זכה לתקון המחשבה שהיא תקון הברית יותר מכל האבות, כי היתה מטתו שלמה עד שזכה לראשית אונו וכו' שזה עקר תקון המחשבה. ומעצם קדשתו הגדולה זכה להוריד עצמו לעמק הנפילות של כל ישראל של כל אחד ואחד בכל דור ודור עד עקבות משיחא:

כי זה מובן בדברי רבנו זכרונו לברכה בכמה מקומות שכל מה שהצדיק גדול וקדוש יותר הוא יכול להוריד את עצמו יותר לכל הנופלים וכו' לעסק בתקונם. ועל כן יעקב דיקא תקן תפלת ערבית שהיא בעת החשך הגמור כנזכר לעיל. ועקר התקון שהוא מאיר בלב ישראל שאפלו בתכלית החשך הגמור צריכין להתחזק לעסק בתפלה, כי לית רעותא טבא דאתאבד. כי עקר התקון על ידי אתערותא דלתתא, על כן כל תנועה וכל נקדה ונקדה טובה שהאדם מנתק עצמו מרע לטוב, הכל יכול להרים ולקבץ לתוך בית הקדשה, אף על פי שבינו לבינו בין הנקדות טובות נעשה עמו מה שנעשה, אף על פי כן צריך להתחזק לחטף בכל פעם נקדות טובות כל מה שיוכל כל ימי חייו מתוך עמק החשך. כי הצדיק בחינת יעקב מרים ומקבץ ומאסף הכל לתוך בית הקדשה ובונה מהם בנינים נפלאים על ידי שמעלה בחינת אתערותא דלתתא ממקומות נמוכים כאלה, שזה עקר שלמות חשיבות אתערותא דלתתא. כי כל מה שהדרגא נמוך יותר ויותר, כמו כן יקר וחשוב יותר ויותר כשעולה משם איזה התעוררות ונקדה טובה לה' יתברך, שהיא בחינת אתערותא דלתתא שהוא עקר תקון העולמות וכו' כנזכר לעיל. ועל כן עוסק יעקב בבנין הבית השלישי שאנו מקוים שיתקים לנצח שזה עקר התקון של כל העולמות שכלם תלויים בזה העולם. והעקר בישראל על ידי שישובו לה' יתברך בכח הצדיק בחינת יעקב כלל ישראל העוסק בתקונם:

אות פג

כי עקר תקון כל הנזכר לעיל הוא על ידי המשכן ובית המקדש שהוא בחינת הבית כנסת ובית מדרש של ישראל שהם מקדש מעט, ועקר הוא הבית המדרש הנקרא על שם הצדיק האמת שבכל דור וכנזכר לעיל (באות סח סט) וכמו שמבאר במדרש בפתיחת איכה על פסוק ואת כל בית גדול זה בית מדרשו של רבי יוחנן בן זכאי וכו', ומקדם הזכיר שם במדרש ארבע מאות שמונים ואחד בתי מדרשות שהיו בירושלים כמנין מלאתי וכו', אבל מדרשו של רבי יוחנן בן זכאי קורא בית גדול, כי כל קדשת הבתי מדרש כלולין בו וכנזכר לעיל. כי על ידי קדשת הבית המדרש כל מי שזוכה להכלל בהקבוץ הקדוש הזה, על ידי זה כל נקדה ונקדה טובה שזוכה אפלו מתוך עמק החשך וכו', הכל מקבץ הצדיק לתוך הבנין הקדוש שעוסק בבנינו שהוא בחינת בנין המשכן ובית המקדש שבונה בכל עת. ועל ידי זה גם הוא יהיה לעם ויהיה נכלל בתוך הקבוץ הקדוש, שעל ידי זה עקר בנין הבית המקדש שיבנה במהרה בימינו שיהיה נבנה בזכות יעקב אבינו. כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שבית ראשון ושני היו בזכות אברהם ויצחק, אבל בית המקדש השלישי שאנו מקוים יהיה בזכות יעקב שהיתה מטתו שלמה ולא יחרב לעולם. ועל כן תקן יעקב תפלת ערבית כשפגע במקום שהוא מקום הבית המקדש שעסק אז בתקונו וקראו בית כמו שכתוב אין זה כי אם בית אלקים כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה . כי עקר תקון בנין הבית השלישי שהוא בחינת הגאלה האחרונה שלא יהיה אחריה גלות, הוא על ידי בחינת תפלת ערבית שתקן אז שהיא בחינת שתקן שיהיה לנו כח להתעורר בתפלה שהיא בחינת תשובה בחינת התגלות מלכותו אפלו מתוך עמק החשך וכו' כנזכר לעיל:

אות פד

כי עקר כל התקונים הם על ידי אתערותא דלתתא כנזכר לעיל, כי ה' יתברך רוצה שדיקא אנחנו נעבד אותו מזה העולם, וכמו שאמר אדוננו מורנו ורבנו לכמה מאנשיו אם היה הקדוש ברוך הוא רוצה לעבד את עצמו בעצמו לא היה צריך אותך וכו'. אבל זה ידוע שקשה וכבד מאד להאדם לעבד את ה' יתברך כי היצר הרע מתגבר ומתפשט מאד, ובפרט על כל מי שרוצה לכנס בעבודת ה' יתברך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק כי הגדיל לעשות שפשט ידו בגדולים וכו'. ועל כן בהכרח שיהיה סיוע מלעלא, ובאמת הכל ממנו יתברך כמו שכתוב מי הקדימני ואשלם, ואף על פי כן צריכין איזה התעוררות מלמטה על כל פנים. וזה אי אפשר להבין כלל איך הכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין אתערותא דלתתא, זהו נפלאות תמים דעים וכמבאר מזה במקום אחר . ועל כן יקר וחשוב מאד אצל ה' יתברך כל התעוררות והתעוררות של כל אדם מכל מקום שהוא. וכמובא הרבה בדברי רבותינו זכרונם לברכה בגמרא ומדרשים שה' יתברך מבקש מישראל פתחו לי כמחט סדקית ואני אפתח לכם וכו'. כי תכף שהאדם מתעורר בתפלה ועבודה באמת כל שהוא מתעורר תכף אתערותא דלעלא הרבה, כי הבא לטהר מסיעין אותו. ועל ידי זה יש לו כח להתעורר עוד, וכמו כן נמשך אתערותא דלעלא יותר וכו'. וזה עקר בחינת היחודים הנעשים מכל התפלות והעבודות שהוא מה שמתיחד אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא וכו' כמובן בכונות. וזה השיג אז יעקב כשפגע במקום ההוא שהוא מקום הבית המקדש, וכמובן למשכיל בדברי רבותינו זכרונם לברכה שאמרו ומדוע לא עכבוהו כשעבר שם, והשיבו, איהו לא יהיב דעתיה להתפלל ומן השמים יעכבוהו. איהו עד חרן אזיל, כד מט לשם אמר וכו'. יהיב דעתיה למיהדר, וקפצה לו הארץ ובאה לקראתו ופגע במקום וכו'. הינו כי כל זמן שלא היה לו אתערותא דלתתא להתעכב שם לא רצו לעכבו מן השמים, עד אשר נתן אל לבו לחזר לשם, ותכף נתעורר אתערותא דלעלא לקרבו ובא המקום לקראתו. ואז ראה גדל עצם נפלאות ענין אתערותא דלתתא שעל ידי זה נעשה אתערותא דלעלא ועקרו במקום הזה ששם כל היחודים כידוע. ואז השיג בעצם השגתו שגם כל התעוררות והתעוררות מעמקי עמקי מקומות הנפולים והרחוקים מאד גם זה יקר מאד. ועל כן תקן אז תפלת ערבית שהוא בחינת תקון זה כנזכר לעיל:

אות פה

וזה ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש . כי כשפגע במקום שבא לקראתו מקום הבית המקדש שהוא הבנין השלישי שיתקים ואז השיג עצם מרירות אריכת הגלות שיהיה מקדם. שזהו בחינת וילן שם כי בא השמש שמרמז על חשכת מרירת הגלות בגוף ונפש כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ומובא בדבריו זכרונו לברכה . ועל כן תקן אז תפלת ערבית על ידי שהבין אז עצם יקרת וחשיבות אתערותא דלתתא אפלו מעמקי עמקי החשך אפלה וכו' כנזכר לעיל. ואז ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו, בחינת הניצוצות והנפשות הנפולין שהם בחינת תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות, וישם מראשותיו שהעלם וקשרם במחשבתו הקדושה, כי כלא במחשבה אתברירו . ואז וישכב במקום ההוא שהוריד את עצמו לכל המקומות הנמוכים הנזכרים לעיל, לברר ולהעלות הנפשות משם. ואז ויחלם והנה סלם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה. שהאדם צריך לצאת מדרגא לדרגא כמו בסלם. והכל בשביל תקון העולמות על ידי אתערותא דלתתא דיקא. והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. מלאכי אלקים עולים בחינת אתערותא דלתתא. מלאכי אלקים ירדים בחינת אתערותא דלעלא שיורד מלמעלה לסיע על ידי שמקדם עלה מלמטה למעלה אתערותא דלתתא. כי על ידי כל התעוררות והתעוררות דקדשה מלמטה נבראים מלאכים שזהו בחינת מלאכי אלקים עלים מלמטה למעלה. ובאתערותא דלתתא אתער לעלא, ואז נמשך סיוע מלעלא שהוא מלאכי אלקים היורדים מלמעלה למטה לסיעו. וזהו בחינת והנה מלאכי אלקים עלים וירדים בו. ועל ידי שנכללין אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא, על ידי זה נעשים כל היחודים והתקונים כידוע. ואז וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. כי אפילו יעקב בקדושתו העצומה נעלם ממנו ולא ידע מתחילה עוצם קדושת המקום ההוא, עד שנתעורר מעצמו לחזור לכאן ואז בא המקום לקראתו 'וילן שם', ואז השיג עוצם קדושת המקום הזה שבו תלוי תיקון כל הנפשות הנפולין וכל העולמות, ובזה תיקן להכניס בלב כל הנפשות שבורות עד היום הזה, שאפילו הנפשות הנפולין מאד, שסוברים שבמקומם אין נמצא ה' יתברך, ידעו ויאמינו שגם במקומם יש השם יתברך, כי 'מלא כל הארץ כבודו' רק שנעלם מהם, ושגם התעוררות שלהם יקר מאד, ושיוכלו למצא השם יתברך בכל מקום שבעולם! כי באמת יש ה' במקום הזה רק שאינו יודע מגדל ההעלמה בחינת ואנכי לא ידעתי. אבל אם יתעורר בבחינת אתערותא דלתתא יזכה למצאו וכנזכר לעיל. ואז ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, שהשיג עצם נוראות המקום הזה ששם שרשי כל הנפשות, ומשם נמשך ההתעוררות לתשובה לכל ישראל. אך אף על פי כן צריכין התעוררות מלמטה כנזכר לעיל. ואז אמר אין זה כי אם בית אלקים שמרמז על הבית השלישי שיבנה בזכותו, שרק זה נקרא בית לא כאברהם שקראו הר וכו' כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , אבל אמר בלשון 'אין זה' שמרמז על החרבן של שני בתים הראשון והשני כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . להודיע שבודאי עקר התקון על ידי בחינת בית השלישי, אבל עדין 'אין זה', כי עדין לא באנו לתקונו, כי אם בית אלקים, כי עדין צריכים תקונים הרבה עד שנזכה לבחינת בית אלקים. ובזה רמז שצריכין מקדם בתי כנסיות ובתי מדרשות הרבה שהם מקדש מעט שלשם מתקבצין כל התעוררות שלמטה וכו' כנזכר לעיל. שעל ידי זה הרבה יזכו לתשובה כנזכר לעיל. עד שיבנה בית אלקים זה, ואז ישובו הכל אל ה' ויתתקן הכל במהרה בימינו אמן:

אות פו

וזה תנו עז לאלקים וכו', אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם וכו'. ואיתא בדברי אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה בסימן קמז לענין עזות דקדשה שבתחלה צריך האדם להתחזק בעזות דקדשה שזהו בחינת 'תנו עז לאלקים'. ואזי ה' יתברך משפיע עליו מלמעלה התחזקות ועזות דקדשה בחינת 'אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם' וכו' עין שם. נמצא שאלו הפסוקים מדברים מענין הנזכר לעיל שצריכין אתערותא דלתתא כדי לעורר אתערותא דלעלא שזה עקר התקון כנזכר לעיל. ועקר תקון זה הוא על ידי קדשת הבית המקדש שאנו ממשיכין עלינו על ידי הבתי מדרשות וכו' שהם מקדש מעט כנזכר לעיל. וזה שכתוב שם נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם וכו'. הינו שבתחלה אמר תנו עז לאלקים, שאנו צריכין להתעורר מלמטה לתת עז לאלקים, שזה בחינת מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ישראל מוסיפין כח למעלה בבחינת באלקים נעשה חיל , וכמובא בספרים הרבה מזה. וזהו על ישראל גאותו וכו'. שעקר מלכותו וגאותו בחינת ה' מלך גאות לבש, הוא על ישראל, כי רק הם מגלין מלכותו לעולם על ידי עבודתם כנזכר לעיל. ועזו בשחקים שדיקא על ידי ישראל שנותנין עז לאלקים על ידי זה נתגלה עזו גם בשחקים בין מלאכי שחק. כי עקר התגלות עז נוראותיו יתברך הוא על ידי עבודת ישראל למטה כידוע. ועל כן נסמך לזה מיד נורא אלקים ממקדשיך אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם שהוא בחינת אתערותא דלעלא, שה' יתברך משפיע ונותן עז ותעצומות יתרה לישראל להתחזק לשאר על עמדם על ידי שהתעוררו מלמטה לתת עז לאלקים. שעל ידי זה עקר כל היחודים והתקונים כנזכר לעיל. שכל זה נעשה דיקא על ידי נוראות קדשת הבית המקדש והמשכן שנקרא אהל מועד בחינת ונעדתי אליך שם , ששם מתיחדין ומתקשרין ישראל עם ה' יתברך, שנכלל אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא בבחינת אני לדודי ודודי לי, בחינת את ה' האמרת היום וה' האמרך וכו'. ועקר יחוד זה הוא בבית המקדש כנזכר לעיל. וזהו נורא אלהים ממקדשיך בחינת מה נורא המקום הזה. כי הוא נוראות נפלאות תמים דעים שעל ידי זה הוא מחילת וכפרת כל העוונות שהיה בבית המקדש. ועקר הוא הבית המקדש שלעתיד שהצדיקי אמת עוסקין בכל דור ודור בבנינו על ידי הקבוץ הקדוש שלהם בבתי מדרשות שלהם כנזכר לעיל. שעל ידי זה מכניסים בלב כל אחד אפלו בהגרועים ביותר להתעורר בכל פעם מחדש, ומקבצים לתוך בית הקדשה שלהם כל נקדה ונקדה טובה כנזכר לעיל, עד שמעלין מזה בחינת אתערותא דלתתא בחינת תנו עז לאלקים וכו' עד שנמשך עליהם עז ותעצומות מלמעלה, בחינת אל ישראל הוא נתן עז ותעצמות לעם כנזכר לעיל. וכל זה על ידי כח קדשת הבית המקדש שהוא בחינת בתי מדרשות שזה בחינת נורא אלקים ממקדשיך וכו' וכנזכר לעיל:

אות פז

וזהו אלקים מושיב יחידים ביתה , שמרמז על יחודים הנעשים על ידי עבודת ישראל שעקר היחוד והתקון על ידי שנכלל אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא כנזכר לעיל. וזהו אלקים מושיב יחידים ביתה דיקא. כי עקר התקון על ידי בחינת הבית הינו בחינת הבית המקדש שהוא בחינת הבתי מדרשות של צדיקי אמת כנזכר לעיל. וזהו מוציא אסירים בכושרות שגם אלו האסורים בעוונותיהם בבחינת ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל גם אותם הוא מוציא בכושרות שיכשרו מעשיהם ויהיו נעשים אנשים כשרים. כי הבתי כנסיות ובתי מדרשות מטהרין הכל, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל כנחלים נטיו מה נחל מטהר אף בתי כנסיות ובתי מדרשות מטהרין וכו'. וכל זה מי שחפץ באמת וחותר להתקרב לה' יתברך ולצדיקים אמתיים. אבל הסר מן הדרך לגמרי ומטעה את עצמו וכו', עליו נאמר אך סוררים שכנו צחיחה, כי בודאי מי שאינו חפץ להתעורר אל האמת כנזכר לעיל מרחקין אותו ושוכן צחיחה:

אות פח

וכל זה מבאר בפסוקי הפטרת תענית צבור שמסים ובני הנכר הנלוים על ה' וכו'. והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכו' כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. שאפלו בני נכר ועמים יכולים להתקרב על ידי קדשת הבית המקדש שהוא בית תפלה. וזה שמסים שם נאם ה' אלקים מקבץ נדחי ישראל עוד אקבץ עליו לנקבציו. הינו כל זה שכתבנו למעלה שבבית המקדש שהוא בחינת הבית מדרש של צדיקי אמת שם ה' יתברך מקבץ נדחי ישראל. וכל מה שמקבץ נדחים לשם על ידי זה נתיסד על מכונו הבית תפלה, עד שנתוספין בכל פעם עוד נדחים כהנה וכהנה הנלוים אליהם בבחינת עוד אקבץ עליו לנקבציו. כי עקר בנין הבית תפלה הנזכר לעיל הוא על ידי שמלקט נפשות ונקדות טובות שעל ידי זה הוא בונה בחינת משכן שהוא בחינת בית תפלה. ולשם הוא מוסיף לקבץ נדחים. וכל מה שנקבצים לשם נפשות יותר כמו כן נתגדל ונתחזק כח הבית תפלה עד שנקבצין עליו עוד יותר ויותר וכנזכר לעיל:

אות פט

וזה בחינת תפלת ערבית רשות. כי תפלת ערבית הוא מה שתקן יעקב אבינו להתחזק בתפלה אפלו מתוך עמק החשך שהוא בתקף מרירת הגלות בגוף ונפש וכו' כנזכר לעיל, שעל ידי זה עקר בנין בית השלישי שאנו מקוים שיהיה נבנה בזכות יעקב וכו' כנזכר לעיל. ועל כן תפלת ערבית רשות. ולכאורה קשה אם כן כשזאת התפלה של ערבית היא רשות, אם כן מה תקן יעקב אבינו, וכי יעלה על הדעת שיש אסור להתפלל בלילה. אך יעקב אבינו צפה וראה עמק אריכת הגלות המר הזה, איך הסטרא אחרא והיצר הרע מתפשט מאד מאד בכלל ובפרט שזהו בחינת חשכת לילה כנזכר לעיל, והוא בעצם כחו תקן שגם אז נוכל להתפלל ולשוב אל ה' שזהו בחינת תפלת ערבית כנזכר לעיל. אבל ראה שמעצם מרירת התפשטות הסטרא אחרא והקלפות על כל אחד ואחד אי אפשר לתקן להטיל עליו חיוב להתפלל אז, כי אז בבחינת תקף מרירת חשכת לילה הוא בבחינת העדר הדבור, בחינת יונה אלמת , בחינת נאלמתי לא אפתח פי , בחינת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכו' שזה נאמר על זמן הגלות. עד שלולי כח הצדיקים הגדולים בחינת יעקב כבר היו הכל מתיאשים לגמרי מלהתפלל ולשוב אז בהתפשטות תהומות רעים וכו' כאלה. וזה תקן יעקב אבינו שהוא בחינת כלל הצדיקים הגדולים כי ממנו יצאו כלם. שבעצם כחו תקן תקנות נפלאות ונוראות מאד בעת שלן שם במקום ההוא, וירד למקום שירד בעת שנתו ומשם עלה למקום שעלה, עד שתקן שאפלו בחשכת לילה ואפלה ממש יתעורר האדם ברצונות חזקים להתפלל ולשוב לה' יתברך ולא יתיאש מן התפלה והצעקה לעולם. כמו שהזהיר אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה ואמר רק שלא יתיאש מן הצעקה והתפלה. [אבי מע איז זיך ניט מיאש פון שרייאן, מע שרייט מע בייט וכו'], ואז הכל מתהפך לטובה וכו'. וזה בחינת תפלת ערבית רשות שתקן יעקב אבינו, כי קדשת יעקב המשרש בכל אחד מישראל שבא מזרעו, הוא בחינת נקדת האמת לאמתו, שהוא בחינת רצון, שהוא בחינת אור הפנים כמו שמבאר במקום אחר . וכמו שכתוב תתן אמת ליעקב, בחינת מבקשי פניך יעקב סלה . על כן יעקב אבינו בעצם כחו הכניס בלב כל ישראל עד סוף הדורות האחרונים האלה שהם עקבות משיחא שגם עתה במרירות הגלות שהוא בחינת תקף חשכת לילה יסתכל כל אחד על האמת לאמתו, עד שכל אחד יתחזק מכל מקום שהוא ברצונות חזקים וכסופין טובים לה' יתברך, בבחינת זכרתי בלילה שמך ה' , בחינת אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי מה יהיה הסוף והתכלית ממני, בחינת על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי . שיתחזק גם אז לחפש ולבקש את שאהבה נפשי שהיא קדשת יהדותו, ואף על פי שנדמה לו שאינו יכול למצא בחינת בקשתיו ולא מצאתיו, אף על פי כן אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות וכו'. וזה עקר התקון שתקן יעקב אבינו שגם בתקף חשכת לילה בחינת אריכת הגלות, נבקש ונחפש את ה' יתברך ברצונות חזקים מאד, עד שעל ידי זה ממילא יתחזק לפתח פיו בדבורי תפלה גם אז בבחינת נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר חם לבי בקרבי בהגיגי תבער אש דברתי בלשוני. ובאמת בחינת דרך זה הוא עקר שלמות התפלה תמיד. וזה עקר העצה לתפלה ושיחה והתבודדות (וכמו שמבאר במקום אחר). כי באמת אי אפשר להתפלל ולפרש שיחתו כי אם על ידי רצונות טובים וכסופים וכו'. וזה בחינת אל תעש תפלתך קבע וכו'. רק שאף על פי כן בהכרח לתקן תפלות שיהיו חובה בשביל ההמון עם, כי בלא זה לא יתפללו כלל. אבל יעקב שהוריד את עצמו עד הסוף עד עקבות משיחא הוא עסק בעקר התקון שהוא בחינת תפלת ערבית רשות, שגם בעמק החשך הכניס לבל יתיאש מן התפלה רק יתחזק ברצונות חזקים לה' יתברך עד שיתעורר מעצמו להתפלל לה' יתברך ברשותו ורצונו שזה עקר תקון התפלה כנזכר לעיל:

כי יעקב נקרא על שם העקב והסוף בחינת עקבות משיחא בחינת וידו אחזת בעקב עשו , שהוא אחז בעקב עשו ששם יש נשמות וניצוצות הנפולין שנפלו מאד עד העקב, שזהו בחינת רב הנשמות של דורות אלו שהם בחינת עקבות משיחא, כמובן בכתבי האר"י ז"ל . ובאמת הם נשמות גבוהות ועצומות מאד רק שנפלו וירדו מאד כמבאר מזה הרבה בספר הגלגולים . ויעקב אחז בעקב עשו שלא להניחו לגמר רצונו הרע חס ושלום לכבש אלו הנשמות לגמרי רחמנא לצלן, רק יוציאם בכחו הגדול ויעלם למעלה עד הראש, וזכה לנצח המלחמה עד שנקרא י'ש'ר'א'ל כי שרית, וכו' שהוא בחינת ל'י' ר'א'ש', שהעלם מהעקב עד הראש בבחינת ירידה תכלית העליה. אבל אף על פי כן מתארך הגלות מאד. כי אי אפשר להעלותם בשלמות כי אם על ידי אתערותא דלתתא כנזכר לעיל. על כן התיגע מאד עד שהעמיד מטה שלמה של בני ישראל שיצאו ממנו צדיקים נוראים כאלו בכל דור שהם בחינת התנוצצות משיח. עד שיהיה להם כח להכניס בישראל התחזקות אפלו בעקבות משיחא בעצם ירידתם, שגם משם אל יתיאשו מן הרחמים ויתחזקו ברצונות וכסופים טובים עד שיתעוררו לזעק ולהתפלל ולהתחנן לפני ה' יתברך תמיד יהיה איך שיהיה, שזהו בחינת תפלת ערבית רשות שתקן יעקב אבינו. וזהו בודאי תקון גדול, אף על פי שהוא עדין רשות. כי לולא תקונו כבר היו מתיאשים עצמן אז מן התפלה לגמרי מעצם מרירת התפשטות היצר הרע והקלפות כנזכר לעיל. אבל עתה בכחו הכניס בנו להתפלל ולהתחנן גם אז וכנזכר לעיל:

אות צ

וכל זה הוא בכח הקבוץ הקדוש שעוסק הצדיק לקבץ ולאסף בכל עת לקרבם לה' יתברך, שזהו בחינת הבית המדרש הקדוש שלו שהוא בחינת מקדש מעט כנזכר לעיל. שהוא בחינת בנין הבית השלישי שיהיה נבנה בזכות יעקב שלא יחרב לעולם וכו' כנזכר לעיל. וזה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל שהם הבתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת המשכן ובית המקדש כנזכר לעיל. שראה בלעם שעקר כח ישראל בכל הגליות בפרט הגלות האחרון הארך הזה הוא על ידם. כי בלעם ברך את ישראל שלשה פעמים כנגד השלשה בנינים של בתי מקדשנו. כי בלק ובלעם היו קוסמים ומכשפים גדולים וראו גדל החרבנות שיהיה לישראל מחמת התגברות הסטרא אחרא להחטיאם בכל פעם. ועל כן רצו לעקר את ישראל לגמרי חס ושלום. אבל ה' לא עזבנו בידם והפך הקללה לברכה. ועל כן כשראה בלק שברכם ברכה הראשונה עדין לא שב מדעתו הרעה. מחמת שצפה שבית הראשון שהוא בחינת ברכה הראשונה של בלעם סופו לחרב. על כן סבר שיתגבר עוד אולי תחול הקללה חס ושלום. וכמו שבאמת חשבו נבוכדנצר וטיטוס וכל הרשעים המחריבים, שמאחר שרואים שיש להם כח להחריב את הבית המקדש על כן הם אומרים לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד . וכן בפעם השני שהוסיף בלעם לברכם חזר והתחזק ברשעתו להוליכו למקום אחר אולי תחול הקללה חס ושלום משם. מחמת שראה שגם הבית השני יהיה נחרב וכנזכר לעיל. ובפרט ששם אל המדבר פניו אל חטא העגל כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה . וגם בעצם רשעתו ראה שאי אפשר להשיג קץ האחרון כי הוא נעלם מאד מאד כי לביה לפומיה לא גלי , על כן סבר שעתה בפעם השלישית תחול הקללה חס ושלום. אבל ה' יתברך בעצם רחמיו מאד כאשר עקם את פיו עד שהכרח לברכם, פתח תכף בתחלת הברכה מה טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל. שהוא מה שכתבנו לעיל שבכח האהלים הקדושים והמשכנות של יעקב וישראל שהם הבתי כנסיות ובתי מדרשות של הצדיקי אמת שהם בחינת מקדש מעט, על ידי זה לא יוכל לבלע את ישראל חס ושלום, כי על ידי זה יתגברו עליו בכח הצדיקים האמתיים שבכל דור כנזכר לעיל. וזהו כנחלים נטיו ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מה נחלים מעלין את האדם מטמאה לטהרה אף הבתי מדרשות מעלין מטמאה לטהרה הינו כנזכר לעיל. וזהו כגנת עלי נהר. זה בחינת מה שנתבאר לעיל שעקר תקון הבית המדרש שהוא בחינת מקדש מעט, הוא מה ששם מתקבצין כל הנקדות טובות וכל התעוררות טוב של כל אחד אפלו של הגרוע שבגרועים. כי בתוך הכלל הכל מצטרף יחד ונחשב אצלו יתברך. כי הן אל כביר לא ימאס עד שנחשב לאתערותא דלתתא שעל ידי זה עקר התקון. כי ה' יתברך מצפה לזה מאד כנזכר לעיל, ותכף מתעורר אתערותא דלעלא לסיעם וכו' כנזכר לעיל. כי שם בבית המדרש בחינת הבית המקדש מתועד ומתיחד ביחוד שלם ונפלא אתערותא דלתתא עם אתערותא דלעלא כנזכר לעיל. וזה בחינת כגנת עלי נהר , הינו כמו גן שצומחים בו פרות כשהוא אצל הנהר שתכף כשזורעין בו נמשך עליו מימי הנהר להשקותו ולהצמיחו מהרה. מה שאין כן שארי גנות כשזורעין אותן שצריכין להמתין עד ישקיף ה' משמים להוריד עליהם גשמי ברכה להצמיחם. כמו כן ממש הם הבתי כנסיות ובתי מדרשות של ישראל שכל התפלות והתורות והעבודות שעושים בהתקשרות הקבוץ הקדוש שבבתי כנסיות ובתי מדרשות, נמשך עליהם מיד מהנהר היצא מעדן להשקות את הגן להצמיחם ולגדל פרותיהם מהרה. כי בחינת האתערותא דלעלא יורד עליהם מיד בזכות הקבוץ הקדוש שמתקבצים אל הצדיק האמת וכנזכר לעיל. כי היחוד וההתועדות של האתערותא דלתתא הוא ממש כמו צמיחת פרות הגנה. כי אף על פי שהשם יתברך בורא ומקים הכל, כי הוא בורא פרי העץ ופרי האדמה וכל מיני צמחים שבעולם, אף על פי כן ברא העולם בהנהגה כזאת שההכרח שהאדם יחרש ויזרע הארץ והגנה, ואחר כך הוא מוריד עליהם גשם מן השמים, ועל ידי זאת דיקא צומחים הפרות וכל הצמחים. וכל זה הוא מחמת שכל מה שבעולם הכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה, שעקר גדלתו הוא מחמת בחינה הנזכר לעיל, בחינת אתערותא דלתתא שתלוי בהאדם הבעל בחירה דיקא שבשבילו נברא הכל. ועל כן כל הדברים שבעולם הכל צריכין אל האדם שיעסק בתקונם, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק אשר ברא אלקים לעשות וכו' (כמובא בדברינו מזה במקום אחר). וכמו שבענין הצמחים של הגנות לפעמים אף על פי שזורעין אינם צומחים או שמתעכב צמיחתם מחמת עכוב הגשמים, אבל כשה' יתברך נותן הגשם בעתו הם צומחים מיד. כמו כן הוא בענין האתערותא דלתתא ואתערותא דלעלא לפעמים כשאין האתערותא דלתתא כראוי מתעכב השפעת האור העליון לסיעו כראוי שהוא בחינת אתערותא דלעלא, ואזי אם אינו חזק בדעתו כראוי יכול לפל על ידי זה חס ושלום, ולפעמים יורד עליו בחינת האתערותא דלעלא מיד וכנזכר לעיל לענין הצמחים. אבל בכח הצדיקים האמתיים על ידי שנכללין בהקבוץ הקדוש של הבית המדרש שלהם, אזי מתחזק תמיד בכל מה שעובר עליו בכח הסיוע דלעלא, שהוא בחינת אתערותא דלעלא שיורד עליו מיד בבחינת כגנת עלי נהר שאינם צריכים להמתין על גשמים. כי הנהר סמוך אליהם מיד. כמו כן שם באהלים ומשכנות יעקב וישראל סמוך וקרוב מאד האתערותא דלעלא לבחינת האתערותא דלתתא לסיעו בכל עז להתחזק תמיד וכנזכר לעיל:

וזה שמחזק הנביא את ישראל שישובו, כמו שכתוב בהפטרת דרשו ה' וכו' שמזרזם ומחזקם שם מאד מאד שישובו אל ה' אף אם חטאו כמו שחטאו, כמו שכתוב שם יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, כי לא מחשבותי מחשבותיכם וכו'. כי אתם חושבים התרחקות חס ושלום ואני רוצה רק לקרב. וכמו שפרש רש"י שם. ואמר שם כי כארץ תוציא צמחה וכגנה זרועיה תצמיח. כן ה' אלקים יצמיח וכו'. הינו כנזכר לעיל שהודיעם כי רבים רחמיו מאד שישפיע עליהם סיוע דלעלא בחינת אתערותא דלעלא להצמיחם תכף וכנזכר לעיל. וכמו שמבאר והולך שם כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים וכו' הינו כנזכר לעיל, רק העקר שיהיה איזה אתערותא דלתתא בחינת דרשו ה' בהמצאו וכו'. והעקר בכח ראש השנה ועשרת ימי תשובה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על פסוק זה . וזה שסים שם ובני הנכר הנלוים על ה' וכו' והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי וכו'. כי הכל בכח הבית תפלה שהוא בחינת הבית המדרש שהוא מקדש מעט וכנזכר לעיל. וזהו כאהלים נטע ה', שהם בחינת בשמים יקרים. זהו בחינת נרדי נתן ריחו הנאמר על מעשה העגל, שרצה בלעם להתגבר חס ושלום בכח זה. אבל ה' יתברך כבר הקדים רפואה ומחל להם עד שנאמר עליו נרדי נתן ריחו, עזב לא נאמר אלא נתן כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , ומובא בדבריו זכרונו לברכה בהתורה תקעו ג לענין שהצדיק יכול להוכיח את ישראל בקול כזה שהוא בחינת קולו של משה, שעל ידי זה יהפך עוונותיהם לזכיות עד שכל העוונות יתהפכו ויעלו ריח טוב בבחינת נרדי נתן ריחו וכו' כנזכר לעיל. וזה בחינת כאהלים נטע ה' וכו'. וזהו כארזים עלי מים, בחינת כח הצדיק שנקרא ארז אשר בלבנון בחינת צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה , כי הכל בכחו וכנזכר לעיל:

אות צא

וזה בחינת בראשית, בית ראשית. ראשית בחינת ברור המחשבה שהיא חכמה שבמח שנקרא ראשית בחינת ראשית חכמה. שעקר בריאת העולם שדומה לבית כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , הוא בשביל ברור המחשבה, להגביר היצר טוב על היצר הרע, שהוא להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות שהם עקר היצרין, שעל ידי זה נבנה בית הקדשה בחינת בית המקדש על ידי שמתקבצים לשם ברור המחשבות טובות מתוך הרעות שזה עקר הברור כי כלא במחשבה אתברירו . וזהו בעצמו מה שהביא שם בהתורה לשמש הנזכר לעיל, בראשית ב ראשית שהם ניסן ותשרי כי בניסן ותשרי נבנו הבתים דקדשה. כי בניסן נגמר ונתחנך המשכן. ובתשרי הבית המקדש. שהם עקר הבתים דקדשה שכלולים מבחינת ביתא עלאה וביתא תתאה, שעקר בנינם וקיומם הוא על ידי התגברות המחשבות טובות על המחשבות רעות, שזהו בחינת ראשית כנזכר לעיל. כי ניסן ותשרי הם ימי תשובה כמו שמבאר שם שעקר התשובה על ידי שמגביר המחשבות טובות על הרעות בבחינת יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וכו' וכנזכר לעיל ועל כן אז בניסן ותשרי עקר תקון הקבוץ דקדשה. כי בראש השנה הכל מתקבצין אל הצדיקי אמת, ואז תוקעין בשופר שהוא בשביל קבוץ הנדחים לירושלים ובית המקדש, כמו שכתוב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האבדים וכו' והנדחים וכו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. וכמו שמתפללין אז על זה תקע בשופר גדול לחרותנו ושא נס לקבץ גליותינו וכו'. וניסן הוא ראש לרגלים, כי כל הרגלים הם זכר ליציאת מצרים שהיה בניסן. וברגלים נצטוינו לעלות אל הבית המקדש, נמצא שגם אז הוא בחינת קבוץ שמתקבצים לעלות לרגל אל הבית המקדש. ועל כן הם בחינת בראשית בית ראשית כנזכר לעיל שבשביל זה ברא אלקים את השמים ואת הארץ. כי הכל נברא בשביל האדם הבעל בחירה שמגביר היצר טוב על היצר הרע. ועקר היצרין הם המחשבות וכנזכר לעיל. וזה בחינת בחכמה יבנה בית שעקר בנין הבית דקדשה הוא על ידי חכמה שבמח שהוא ברור המחשבה כנזכר לעיל:

אות צב

וזה יהי ביתך בית ועד לחכמים . שעקר קביעות ביתך יהיה הבית ועד לחכמים, שבמקום שהחכמים אמתיים מתועדים שהם הצדיקים והכשרים המתגברים במחשבתם להגביר המחשבות טובות על המחשבות רעות שרק הם נקראים חכמים אמתיים, ובמקום שהם מתועדים רק שם יהיה ביתך כנזכר לעיל. וזה והוי מתאבק בעפר רגליהם, שאתה צריך לשבר מניעות רבות ולהתאבק בעפר רגליהם כדי להתקרב להם מתוך מניעות ויסורים. כי אי אפשר להתקרב אל הקדשה כי אם על ידי שבירת מניעות רבות, כמו שכתוב טוב לי כי עניתי למען אלמד חקיך. כי עקר תקון התשובה לכל הוא על ידי בחינת הבית ועד לחכמים הנזכר לעיל שהוא בחינת קדשת הבית המקדש וכנזכר לעיל:

אות צג

וכל זה הוא בחינת חתנה. [כי זאת התורה לשמש וכו' והוא כחתן וכו' נאמרה מפיו הקדוש על חתנת בתו ז"ל. והיא מדברת הרבה מענין חתן וכלה וכו'] וזה בחינת מה שקורין להחתן שיעלה לתורה בשבת שקדם החתנה והולכין עמו הרבה מישראל וכו' ועושין שמחה גדולה ומכבדין הכל במאכלי דבש וכו'. וגם הנשים זורקין על החתן מיני תרגימא של דבש ואגוזים:

כי זה ידוע שיחוד חתן וכלה בשרשו העליון הוא גבה מאד, גבה מעל גבה אשר לית מחשבה תפיסא תמן כלל. כי צריכין להמשיך נשמה של ישראל שנמשכה מבחינת ישראל עלה במחשבה תחלה, שהוא למעלה מכל הארבעה עולמות אצילות בריאה יצירה עשיה וכו'. (וכמו שמבאר בסימן יז על אנא בריה קלה שבים וכו' עין שם) וכל זה הוא בחינת התורה הנזכרת לעיל שנאמרה על החתנה כנזכר לעיל. כי אור להביות הלב של איש הישראלי הוא עד אין סוף וכו'. כי אור להביות לבו הוא בחינת שרש נשמתו שנמשכה ממנו יתברך בעצמו מאור האין סוף. וכמו שאיתא בזהר הקדוש ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכו נפח וכו' (וכמו שמבאר בספרי קדש מזה). אבל צריכין לצמצם ההתלהבות בשביל קיום הבריאה שהם המדות וכו'. אך תכף שיש צמצום יש אחיזת הדין שמשם התחלת שרש הקלפות והסטרא אחרא כמבאר בעץ חיים כמה פעמים . וכל התקון הוא רק על ידי האדם הבעל בחירה דיקא וכנזכר לעיל. אבל אדם הראשון ביום הראשון לא עמד בנסיון וכו'. ומאז צריכין ברורים וזכוכים וצרופים רבים עד אין חקר להוציא הסיגים מהכסף וכו'. וכל התקון הוא על ידי הצדיקי אמת הגדולים במעלה מאד שבכל דור. והעקר הם בחינת השבעה רועים. וכל גמר התקון על ידי משיח שיהיה כלול מכלם, שהוא משיח בן דוד שהוא בחינת מלכות בחינת נעים זמירות ישראל וכו'. וגדלת משיח גלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה מעט בהמעשה של הזין בעטלירש כמובן למשכיל ומעין בדברינו [ועין בהלכות תפלין הלכה ה' על פי המעשה הנזכר לעיל הנדפס בכרך ראשון ]. וכל המעשה הנזכר לעיל נאמרה על ענין חתנה של הילדים וכו' שברכם כל אחד כברכתו. והראשון היה העור וכו' שנתן להם (דרשה גישאנק) שיהיו כמוהו, זקנים כמוהו וכו'. וספר להם מענין הזכרון, שכל הספור היה בענין המשכת נשמת האדם מתחלת אצילותו עד הסוף עד שנולד בזה העולם. שהקטן שבכלם התפאר שזוכר מה שנעשה עמו בעת חתיכת הטבור וכו', אשר כל לב מבין יכול להבין שאין ערך למעלת התפארות כזה וכו'. והוא הקטן שבכלם. ואחר כך התפארו עוד ועוד גבה מעל גבה. עד שהוא בעצמו התפאר שאינו זוכר כלום וכו', והוא גבה מכלם אשר אין ערך להתפארות של כלם נגדו וכו'. וכל זה הוא בחינת חתנה שהוא בשביל הולדה בשביל שיתרבו בני ישראל. ועקר הכונה בשביל לגלות מלכותו יתברך בעולם שעקרה על ידי רבוי עם בני ישראל, בבחינת ברב עם הדרת מלך כי אין מלך בלא עם וכו' . אבל אי אפשר להמשיך התגלות מלכותו כי אם על ידי צמצומים רבים מאד. ובכל צמצום וצמצום מתחלה ועד סוף מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין צריכין לצמצם בחכמה קדושה באפן שלא יתאחזו הדינים שמהם אחיזת הקלפות וכו'. וכל מה שיורדין למטה לעולם נמוך יותר צריכין מלחמה ושמירה יותר. כי בעולם אצילות אין להם אחיזה כל כך כי אם מעט דמעט בדקות נפלא וכו'. אבל בבריאה יצירה עשיה שם אחיזתם ביותר עד שבעולם העשיה ששם הגופים הגשמיים שאנו מלבשים בהם שם אחיזת הקלפות ממש וכו'. אבל ה' יתברך נתן כח להאדם לעמד כנגדם כמו שכתוב ואתה תמשל בו, ופרש רש"י אם תרצה תתגבר עליו וכו'. אבל זעירין אנון שנצחו המלחמה כראוי. ואפלו הצדיקים הגדולים מאד שעמדו במלחמה, אף על פי כן רבם לא נמלטו משגיאה דקה וכו' כידוע. על כן כל התקון על ידי בחינת משיח שנצח המלחמה כל כך ויגע במסירת נפש כל כך כל כך עד שזכה להתפאר (ער גידיינקט גאר ניט וכו' ועין במעשה הנזכר לעיל) שזוכר לאו כלום וכו':

כי הוא יודע מה שנעשה עם הנשמה מקדם האצילות עד תחלת הצמצום. עד כל הצמצומים שבכל עולם ודרגא שכלולים בבחינת נפש רוח נשמה שהם בחינת מראה טעם ריח, עד שהתחילו להתגשם הכלים בבחינת אור מים רקיע וכו' עד שיצא מבטן אמו לזה העולם הגשמי וכו'. והוא עוסק בתקון העולם יותר מכלם. כי כלם מתקנים הרבה מאד, אבל עדין לא נגמר תקונם. ועל כן עדין הגלות מתארך ומלכות דסטרא אחרא מתפשט שרוצה להעלים מלכות דקדשה. על כן כל שלמות התקון על ידי בחינת מלכות משיח שיבוא במהרה בימינו, שהוא להמשיך סוף מעשה ממחשבה תחלה. וסוף מעשה הוא בחינת התגלות מלכותו שזה עלה במחשבה תחלה. כי כל התחלת הצמצום בשביל הבריאה היתה בשביל זה לגלות מלכותו כנזכר לעיל. אבל ההכרח לגלות על ידי המדות שנתהוין על ידי כמה צמצומים, ובכל צמצום ובכל דרגא ובכל מדה צריכין מלחמה רבה. והצדיק הגדול בחינת משיח זכה לזכך את עצמו כל כך, עד שמתחלת המחשבה ומריש כל דרגין שהם למעלה מהמחשבה למעלה מנפש רוח נשמה עד תכלית סוף המעשה, עמד במלחמה בכל הבחינות עד שזכה לגלות מלכותו בשלמות. אבל אין מלך בלא עם וצריכין להודיע מלכותו לכל באי עולם וכו', על כן עקר התקון של כל אחד בכלל ובפרט הוא על ידו. כי זה ידוע שכל מה שהדרגה נמוכה יותר, שם אחיזת הקלפות יותר וכו' וכנזכר לעיל. אבל על זה נתנה לנו התורה הקדושה אשר דרכיה דרכי נעם וכו', שאינה מכבדת עלינו ביותר וכו' (כמו שמובא במקום אחר), כי הוא ידע יצרנו וכו'. ועל כן כל מה דאסר לן שרי לן , שזהו בחינת מה שמזכירין בברכת ארוסין ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות וכו'. ועל כן על ידי כל חתנה ועל ידי כל הולדה של ישראל בהתר נעשה תקון נפלא ונורא מאד, אף על פי שרב העולם אי אפשר שיהיה זך מאחיזת התאוה שמתגברת ביותר בענין זה. והוא מחמת שעל ידי זה צריך שיהיה נמשך הולדת אדם מישראל, שבכל אדם מישראל נתגלה מלכותו יתברך, כי חיב כל אדם לומר בשבילי נברא העולם שהוא לגלות מלכותו על ידו. והתגלות המלכות אי אפשר כי אם על ידי צמצומים רבים שמהם אחיזתם. ובכל דרגה נמוכה יותר מתפשטים ביותר עד שבהיחוד הגשמי שעל ידי זה דיקא עקר ההולדה עקר התגלות מלכותו על כן שם התגברותם מאד. אבל התורה מגנת עלינו וקדשנו במצוותיו, שעל כל פנים כשנשמרין מאסור ומתחברין על ידי קדשת חפה וקדושין בברכת ארוסין ונשואין בקבוץ מנין עשרה לפחות ובשמחה גדולה. על ידי כל זה ממשיכין כח הצדיק הגדול שהתפאר בכל הנזכר לעיל שזוכר לאו כלום וכו', שבכחו נמתקין כל הצמצומים והדינים וכו' שבכל דרגא, עד שנתגלה מלכותו על ידי זה, על ידי חבור זה דיקא. כי עקר התגלות מלכותו הוא דיקא על ידי הגשמיים הרחוקים מאד וכמו שמבאר במקום אחר . ועקר על ידי כח הצדיק הנזכר לעיל שעל ידו כל המשכת התורה שמתקנת הכל כנזכר לעיל:

אות צד

וזה בחינת אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי וכו' . ופרש רש"י מראש ועד סוף מעת יציאתך מהבית המקדש אל הגלות וגם בתוך הגלות עד שתחזר ותשוב למקומך ללבנון וכו' אתי תהיה וכו' עין שם. וכל זה מרמז לענינינו שמתחלת הלבן העליון עד כל הדרגות שצריכין לעבר בהם שבהם אחיזת הקלפות שזהו בחינת גליות עד שתחזר ותשוב בשלום לבחינת קדשת הבית המקדש שהוא בחינת לבנון, הכל אתי תהיה וכו', שזהו בחינת תבואי תשורי מראש אמנה. כי עקר התקון על ידי האמונה בה' ובמשה עבדו שהם הצדיקים שבכל דור וכו'. וזהו מראש שניר וחרמון ממענות אריות מהררי נמרים. שהם בחינת מקומות שיש בהם אחיזת החיצונים והקלפות הקשות מאד שהם מעונות אריות והררי נמרים, שמקומם אצל הרי שניר וחרמון וכו', גם משם תעלה בכח ראש האמונה הנזכרת לעיל. וזהו לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורניך, שזהו בחינת שמחבב את ישראל על ידי כל נקדה ונקדה טובה שמוצא בהם אף על פי שקלקלו כמו שקלקלו בעגל וכו', וכן בכל דור וכמו שפרש רש"י שם, שזהו בחינת הלמוד הקדוש שגלה אדוננו מורנו ורבנו זכרונו לברכה על פסוק אזמרה לאלקי בעודי וכו' עין שם וכן בשארי מקומות . כי כל התקון על ידי זה הצדיק הנזכר לעיל שעבר בכל הדרגות מראש ועד סוף וכו' כנזכר לעיל ועמד בכלם, שבכחו יכול להעלות הכל מסוף כל דרגין עד ריש כל דרגין בכח האמונה הקדושה ולגלות מלכותו יתברך על ידו דיקא וכנזכר לעיל. וכל זה הוא בחינת תשובה הנזכרת לעיל בחינת אוריתא דעתיקא סתימאה הנזכרת לעיל וכו' שנאמרה על פסוק והוא כחתן יצא מחפתו וכו':

אות צה

ובשביל זה עולה החתן לתורה. כי הקורא בתורה נקרא עולה לתורה, בחינת מי עם זאת עולה וכו', בחינת תשובה וכו'. כי על ידי קריאת התורה שעקרה בשבת שאז עולין כל השבעה קרואים שהם בחינת שבעה רועים כידוע , שהם מתקנים שבעת ימי הבנין שהם כלל המדות והעולמות. על ידי זה מקבלין בכח הצדיק הנזכר לעיל הארה משרשי התורה שהוא אוריתא דעתיקא סתימאה, שהיא בחינת שבת בחינת תשובה בחינת תורת ה' תמימה משיבת נפש וכו', ששם נתתקן הכל וכנזכר לעיל. ומשם עקר התקון של החתנה שהוא בשביל התגלות מלכותו כנזכר לעיל. ועל כן הולכין עמו רב עם ישראל, כי ברב עם הדרת מלך , בחינת ברבות צדיקים ישמח העם , כי עמך כלם צדיקים . שזהו עצם השמחה שמתחילין אז, שמתחילין לעורר בחינת שיר פשוט וכו', שמשם כל השמחות וכו'. ועל כן נוהגין לכבד אז, וכן על החתנה במיני תרגימא של דבש. כי על התורה נאמר הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונפת צופים שנסמך לפסוקי תורת ה' תמימה וכו' עדות ה' נאמנה וכו', שמדבר משבח התורה עד צדקו יחדיו וכו'. כי דבש בחינת תקף הדינים (כמבאר בכונות שופר) שנאחזים במתיקות התאוות של זה העולם שעקרם תאוה זאת (כי דבש גימטריא אשה כמובא), שמי שאינו נזהר בזה נאמר עליו נפת תטפנה שפתי זרה וכו' ואחריתה מרה כלענה וכו' . שזה בחינת פגם שמשון שהלך אחר עיניו , כי סבר שיכול לעמד בנסיון אפלו בזווג של אסור מחמת שהיה נזיר אלקים וכו' , וזכה למצא הדבש בגוית האריה. אבל לסוף טעה בזה הרבה וכו'. כי אפלו בקדשה נאמר דבש מצאת אכל דיך, שנאמר אפלו על התלהבות הלב לה' יתברך שצריכין לצמצמו כנזכר לעיל, שזהו פגם בן עזאי ובן זומא כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , שעליהם נאמר דבש מצאת וכו', מכל שכן בזווג הגשמי וכו', מכל שכן וכל שכן כשהוא באסור חס ושלום, שבזה פגם אפלו שלמה המלך עליו השלום ושמשון הגבור. ובן עזאי ובן זומא ונדב ואביהוא פגמו להפך שלא רצו להוריד עצמן כלל להחבור הגשמי ורצו להשיג אלקותו יתברך על ידי תבערת לבם לבד לה' יתברך בלי צמצומים ומלחמה הנזכרת לעיל, שעליהם נאמר בקרבתם לפני ה' וימתו. אבל עתה שהחתן עולה לתורה וזוכין לחתנה של מצוה של ישראל עם קדוש, עתה מצוה לאכל תרגימא של דבש ולרמז שבכח הצדיק שהוא שרש התורה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , על ידו נמתק אחיזת הדינים שבדבש כנזכר לעיל. אדרבא על ידי זה דיקא יהיה הולדה דקדשה שעל ידי זה יתגלה מלכותו יתברך שזה כל כונת הבריאה וכו' כנזכר לעיל:

ובשביל זה נוהגות הנשים שזורקין אז על החתן לעקיך של דבש ואגוזים. כי דבש הוא כנזכר לעיל. ואגוזים זה בחינת אל גנת אגוז ירדתי וכו' , ופרש רש"י למה נמשלו ישראל כאגוז, מה אגוז קלפתו קשה ובתוכו מגורות של מאכל כך ישראל וכו', אפלו פושעי ישראל מלאים מצוות כרמון וכו'. דבר אחר, מה אגוז אף על פי שאתה משליכו בתוך הרפש והטיט אין מה שבתוכו נמאס אף ישראל וכו'. הינו כנזכר לעיל שאף על פי שכל אחד מישראל עובר בגליות שעקרם גלות התאוות כמו שעוברים, אף על פי כן אין מה שבתוכם נמאס, כי אדרבא דיקא על ידי הקלפה הקשה שעל האגוז שקשה מאד מאד לשברה, על ידי זה דיקא אין מה שבתוכם נמאס כמובן מהמשל בחוש. כי הקלפה שומר לפרי כידוע. כי כל הרפש והטיט המאוס מאד שמתגלגל האגוז בתוכם אין בו כח למאס את המאכל שבפנימיות האגוז מחמת שהקלפה הקשה מגנת עליו וכו'. ולסוף ירחצו במים הרפש והטיט וישברו הקלפה הקשה ויוציאו המאכל נקי וזך והכל בכח הצדיק הנזכר לעיל:

אות צו

כי השבעה ברכות של חתן וכלה. הם בחינת המשכת הקדשה מהשבעה רועים שהם בחינת השבעה בעטלירס הנזכר לעיל. שמשם קדשת הולדת ישראל לגלות מלכותו יתברך. שזה בחינת השבעה קרואים שעולים לתורה בשבת כנזכר לעיל. ועל כן על ידי שהחתן עולה לתורה בשבת שלפני הנשואין על ידי זה מקבל כח לזכות לבחינת השבעה ברכות וכו' כנזכר לעיל:

ראשי פרקים להלכות תפלת המנחה על פי התורה "לשמש שם אהל בהם" בתחלה עלה במחשבה לברא את העולם במדת הדין ומשם שרש היצר הרע (כמו שמבאר בסימן עב עין שם). ואחר כך שבר היצר הרע ושתף מדת הרחמים במדת הדין, זה בחינת תשובה ומשם שרש התשובה ושרש הכח לשבר היצר הרע כמו שמבאר שם. ומדת הדין הוא מבחינת תחלת הצמצום שלא היה אפשר לגלות אלקותו לברא כל העולמות כי אם על ידי זה, אבל תכף כשהיה צמצום בחינת דין והמשכת האור לתוך הצמצום שהוא בחינת רחמים שמשניהם דיקא נתהוה הבריאה. אבל היה בחינת רבוי אור וכו', ומשם אחיזת הסטרא אחרא שמשם כל המחשבות רעות והרהורים והעקר הם הכפירות רחמנא לצלן וכו'. ואדם הראשון היה צריך לתקן כל זה על ידי מצוה אחת שלא לאכל מעץ הדעת וכו' ולבלי להסתכל במה דלא הוי ליה רשות בחינת רבוי האור בחינת התלהבות הלב יותר מדאי וכו' רק לעסק בתפלה בחינת מלכות דוד שזה עקר התקון כמובן בתורה הנזכרת לעיל. אבל הוא פגם בכל זה, על ידי עצת הנחש שאמר להם והייתם כאלקים שזהו בחינת רבוי אור וכו'. וגם לא המתין בזווגו עד שבת וכו'. והיא הסיתה אותו לאכל וכו', שזהו בחינת פגם המחשבות עד שבא לפגם המעשים וכו'. וכל הפגמים האלו תלויים זה בזה. ועל ידי זה כמעט שנחרב העולם כלו שנברא רק בשבילו כי היה ראוי למות ביום אכלו וכו' , אך רבים רחמיו ונתגלה אליו כמו שכתוב וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן לרוח היום שהוא לפנות ערב בזמן מנחה, ואמר לו איכה בחינת איכה ישבה וכו' . בחינת צמצום, וכו'. בחינת אי"ה וכו'. ואז נתעורר בתשובה שעקר התשובה להתחיל בכל עת מחדש בכל יום ובכל שעה ואפלו בכל רגע בבחינת לרגעים תבחננו . שבכל רגע מבחין ומנסה ה' יתברך את האדם ומרמז לו לשוב על כל פנים ממחשבות רעות שהם היצר הרע וכו' ועקר התקון על ידי שישים אל לבו שאינו יודע כלל וכו':

וכל זה כלול בשיחתו הקדושה. גאט איז גרויס מע וויסט גאר ניט וכו'. גדול ה' זה בחינת אור האין סוף המאיר בלב האדם וכו'. ואין יודעין כלל זה בחינת תקון הצמצום. סע טוהין זיך אוף דער וועלט אזוני זאכין מע וויסט גאר ניט . זה בחינת המשכת העולמות שהם המדות שבני אדם ממשיכין בכל יום ובכל עת בתוך הצמצום בתוך החלל וכו'. אבל אין יודעין כלל. כי בכל פעם צריכין לחזר לבחינת צמצום הדעת שאין יודעין כלל. כי תכף שיחשב שיודע, נפגם הכל, כמו שמבאר על פסוק שלום לרחוק ולקרוב (בסימן סג לקוטי חא). ואפלו העסק שלכם וכו'. אבל יש ענין וכו', כי אין יודעין כלל. אך איך באין לזה הוא על ידי צעקה ותפלה וכו'. כי עקר התקון על ידי שמבינים בלבו שאין יודעין כלל ומתחזקים על ידי זה דיקא לצעק ולצעק ולהתפלל ולבקש רחמים, ואפלו אם נעשה כן אלפים ורבבות פעמים. כי אפלו ביום אחד עוברים על האדם מה שעובר בלי שעור. והעקר לידע שאין יודעין כלל. והפה הקדוש שאסר לנו כל האסורים, הוא בעצמו אמר שהכל יכולין לתקן על ידי כח הצדיק שיודע כל זה והגיע לתכלית הידיעה דלא נדע ברום המעלה וכו'. ויקים על כל פנים אל תרשע הרבה ואל תתחכם יותר למה תשומם וכו' . כי לגדלתו אין חקר. כי כמו שאי אפשר להבין התחברות יש ואין של תחלת הצמצום של חלל הפנוי כמו שמבאר במקום אחר , כמו כן אי אפשר להבין כל הנזכר לעיל, שכל העברות פוגמין מאד מאד, אבל אין לך דבר שעומד בפני התשובה , ועקר התשובה הוא כששב בדעתו ובורח ממחשבות רעות להפכם למחשבות טובות וכו'. וזה יכול לזכות בכל רגע אם ירצה, והעקר על ידי שיבטל דעתו נגד אנשי אמת שיונקים מהצדיק האמת וכו' שצעק שאין שום יאוש בעולם כלל. והכל על פי הנזכר לעיל. ועל כן חבר שם בתורה הנזכרת לעיל תשובה ותפלה שהכל נעשה על ידי צמצום הלב וכו' ולהמשיך לתוכו מחשבות טובות וכו'. עד שיקבל על מלכות שלמה וכו':

וזה בחינת שלש תפלות. ערבית בחינת צמצום. שחרית בחינת המשכת האור. ובשניהם יש קריאת שמע בחינת מחין. כי גם בהצמצום יש מחין נפלאים וכמובן מזה למשכיל בכתבי האר"י. ובפרט בהספרים שמדברים מעולם המלבוש וכו' . ובאמת יש עוד ועוד גבה מעל גבה וכו'. כאשר הבנתי משיחותיו הקדושים כי לגדלתו אין חקר. אבל בכל יום ויום יש בריאה חדשה, ובין כל יום ויום צריכין הצמצום כמו שמבאר במקום אחר . וזה בחינת בין השמשות כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמד עליו וכו' . אבל התחלתו מכי ינטו צללי ערב שהוא אחר חצות שנקרא בין הערבים. ואז התקון על ידי תפלת המנחה שאין בו קריאת שמע. כי אי אפשר להמשיך אז מחין מחדש רק על ידי הרשימו של המחין של בקר קדם שמסתלקין לגמרי בערב צריכין אז להתחזק רק בתפלה לבד, וצריכין לזהר בתפלה זאת מאד כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , כי שם סוד הצמצום והמשכת האור איך כלולין יחד בחינת ה' הוא האלקים שתי פעמים שגלו אז ישראל על ידי אליהו כמו שכתוב וירא כל העם ויפלו על פניהם. כי שם בחינת נפילת אפים בחינת ויסתר משה פניו כי ירא וכו', ועל ידי זה דיקא ויאמרו שתי פעמים ה' הוא האלקים וכו'. לתקן ביתא עלאה וביתא תתאה שעקר התקון על ידי הצעקה והתפלה שהוא עקר התשובה:

וכל זה הוא בחינת מתן תורה שעקר האזהרה היתה פן יהרסו וכו' שהזהירם מאד שתי פעמים. הינו בחינת צמצום האור וכו', ועל ידי זה הודיעם וידבר וכו' אנכי ה' אלקיך וכו' וכל העשרת הדברות, שהם בחינת עשרה מיני נגינה בחינת שיר פשוט וכו'. כי כל זה אי אפשר להבין כנזכר לעיל רק לכל חד כפום מה דמשער בלביה, שזה בחינת נגון כמובן למשכיל כח הנגון וכו', שמרמז בלב כמו שמרמז וכו', למי שחפץ באמת לאמתו , בחינת אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי וכו'. ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי. אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב. תכון תפלתי קטרת לפניך משאת כפי מנחת ערב . וצריכין לחזר ולבאר התורה הנזכרת לעיל על פי מה שכבר עזרני ה' יתברך לבאר מעט. כנדפס במקומו. ועוד לאלק מלין. והעקר לידע ולהבין שאין יודעין כלל. ואף על פי כן יחיה עצמו בכל דבור של הצדיק שמבטל דעתו נגדו, בבחינת תורת ה' תמימה דא אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא תמימה ואין יודעין בה כלל. אף על פי כן משיבת נפש וכו':

לבאר קצת מאמר רבותינו זכרונם לברכה של רבי אילעא אם רואה אדם וכו' ילבש שחורים וכו' וילך למקום שאין מכירין אותו שהוא בחינת הנזכר לעיל שאין יודעין שם כלל, ששם אין מכירין אותו אם פגם. כי אין מגיע שם שום פגם כלל. ועל ידי זה שיקים דברי רבותינו זכרונם לברכה שעל כל פנים לא יחלל שם שמים בפרהסיא, על ידי זה יוכל לזכות לתשובה כמובא בספרים על ויעשה מה שלבו חפץ וכו'. ועל כל פנים לא יהיה נאבד לגמרי. כי בודאי כשיש בו עדין נקדה טובה שלא יחלל שם שמים בפרהסיא בודאי עדין צועק לה' יתברך וכו'. ועל ידי זה יזכה לתשובה עד שיתהפכו העוונות לזכיות בכח הצדיקים אמתיים וכו' וכנזכר לעיל . ענני ה' ענני. ענני שתרד אש וכו' וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם:

רבי שמעון בן יוחאי היה תכף אחר החרבן, וכל תקונו בבחינת תקון ביתא תתאה שהוא הבית האחרון שאנו מקוים ואז דיקא יתתקן ביתא עלאה. ועל כן לא גלה האדרא זוטא עד יום הסתלקותו, אחר שגלה האדרא רבא וכו'. כי משה רבנו לא ידע איש את קבורתו בשביל מעשה שטים כמובא . כי כל כחו וזכותו היו צריכים בשביל שיכנסו ישראל לארץ ישראל ויבנו בית המקדש שכל זה בחינת לא אבוא בעיר וכו'. אבל אף על פי כן כל זה בחינת ביתא עלאה ולא נשלם תקון ביתא תתאה, שעל ידי זה אין שלמות. ועל כן נחרב פעמים. כי משה בנה המשכן שנגמר בניסן בחינת ביתא עלאה נגד הבית המקדש שהוא ביתא תתאה שנגמר בתשרי שאז עקר תקון התשובה, אבל גם בבית המקדש עדין לא נגמר תקון ביתא תתאה וכו'. ונחרב פעמים וכו', ועל כן אי אפשר לידע קבורתו שלא ידחקו את הקץ וכו'. אבל אחר שכבר נחרב הבית המקדש פעם שניה ולא יבנה בנין שיחרב עוד חס ושלום רק אנו ממתינים ומצפים עד שיבנה בנין עולם. על כן התחיל רבי שמעון בן יוחאי לעסק מיד בתקון ביתא תתאה על ידי האדרא רבא וכו'. אבל לא גלה האדרא זוטא שהוא תקון אבא ואמא כמו שאיתא בכתבי האר"י ז"ל עד יום הסתלקותו, כי אז דיקא אחר שגלה האדרא רבא ותקן בחינת ביתא תתאה אז עסק בתקון ביתא עלאה שהוא בחינת תקון, על ידי התגלות סוד אבא ואמא וכו' ועל כן אז ירדו כל נשמות הצדיקים שנסתלקו. כי זה עקר התקון עתה על ידי הצדיקים שנסתלקו וכו' כנ"ל ומאז עוסקים גדולי הצדיקים בתקון זה כמו האר"י ז"ל והבעל שם טוב וכו' עד הסוף עד שיגמרו מה שהתחילו לגלות אלקותו ומלכותו בעולם. כי תכף ביום שנחרב הבית המקדש ונתמעט בחינת התגלות מלכותו בתכלית המעוט, התחיל תכף המלוי והתקון, שזהו בחינת מה שמשיח נולד בתשעה באב . שזה בחינת מלוי פגימת הלבנה שמתחיל דיקא בעת שהיא מגיעה לתכלית המעוט שהוא ראש חדש שאז שרש התשובה וכו':

התגלות מלכותו שהוא בחינת ביתא תתאה. זה צריכין לגלות על ידי העבודה בעולם הזה שנברא בשביל זה כנזכר לעיל. אבל השגת אוריתא דעתיקא סתימאה שהיא בחינת בן עזאי, זה בחינת עולם הבא שהיא בחינת בינה, עלמא דאתי וכו'. אבל אי אפשר לבוא לעולם הבא כי אם על ידי העבודה שבזה העולם. כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת . ועל כן עקר עבודת הצדיקים לגלות בחינת מלכות שזה כל עבודתם בזה העולם. ואף על פי כן שבכל פעם זוכין על ידי זה להעלות גם בחינת ביתא עלאה כנזכר לעיל, אף על פי כן עקר שלמות עלית ביתא עלאה וכו' הוא בעת הסתלקותם, שאז נסתלקין לחיי עולם הבא. אבל אז דיקא הם שכיחי יתיר בהאי עלמא (כמו שאיתא בזהר הקדוש פרשת אחרי דף ע) כי אז דיקא אין להם בעצמן עבדא ועשיה בזה העולם, רק כל עבודתם שם לתקן הצמצומים מבחינת עולם הבא לזה העולם באפן שיזכו כל הרחוקים להכיר אותו יתברך. כי כל מה שעולין במעלה עליונה, הם ממשיכין צמצומים בתקונים כאלה עד שיגלו אלקותו יתברך לכל הרחוקים מאד, ואז דיקא יהיה נשלם תקון העולמות ויהיה נבנה הבית המקדש השלישי בתכלית שלמות תקון ביתא תתאה עד שיעלו יחד בשלמות ביתא עלאה עם ביתא תתאה:

כי עקר התקון על ידי המשכן והבית המקדש שהוא עקר בחינת ביתא תתאה שנקרא אהל מועד, ששם נתועדו ונתכנסו כל נפשות ישראל יחד, שעל ידי זה דיקא יכולים לעשות כלים לקבל אור האין סוף וכו' כנזכר לעיל. שזהו בחינת תקון השקלים שנתנו בשעת המנין וכו':

כי רבי עקיבא היה בעת החרבן ועל ידו התחיל מיד עקר התקון הנזכר לעיל על ידי שנסתלק על קדוש ה', שזהו בחינת מה שצריכין לכון בכל יום שתי פעמים אל נקמות ה' לעשרה הרוגי מלכות שעקרם רבי עקיבא וכו'. כי גדולים מעשי ה'. כי רבי עקיבא סרקו את בשרו וכו' ומכרוהו במקולין. שעל זה שאל משה זו תורה וכו' . ועתה כל תקותנו על ידי אלו הצדיקים שנתגלה קבורתם שהם יעוררו את משה רעיא מהימנא שיתחברו יחד לעסק בתקוננו:

כי משה רבנו עליו השלום לא ידע איש את קבורתו . כי מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא לבדו . ועל כן אי אפשר לבוא על קבורתו, כי הוא בבחינת אור אין סוף נגדנו וכו'. וכל זה מחמת פגם מעשה שטים, שעל ידי זה פגמו כל כך עד שמשה בעצמו צריך לעסק בתקון עוון פעור אשר לא הטהרנו ממנו וכו'. אבל אי אפשר לנו לבוא על קברו, כי על ידי רבוי פגמינו הוא בבחינת אין סוף נגדנו שאי אפשר לנו לצמצמו וכו'. וכל זה מחמת שאז עדין לא נכנסו לארץ ישראל ולא נבנה הבית המקדש שהוא עקר ביתא תתאה וכו'. ועל כן היה באמת עסק הגאלה שהיה על ידי משה קשה מאד. כי אי אפשר להמשיך האור בפעם אחת, כי אם על ידי כמה התגלות והעלמות בדרכים נפלאים כנזכר לעיל. וכשצריכים לתקן כל זה על ידי הבעל בחירה דיקא, קשה מאד. כי לא די שאינו מתקן כראוי הוא מקלקל בכל פעם וכו', רק שקיום העולם על ידי הצדיקים שעומדים בנסיון הבחירה. אבל העשק יהולל חכם וכו', שגם הם שוגים על ידי זה איזה שגיאה דקה וכו' כמו ששגה משה בהכאת הצור וכו', וסביביו נשערה מאד וכו' . ועל כן יש להם יגיעות עצומות מאד מאד לתקננו וכו'. ובפרט משה שהיה הראשון שאז קשה מאד לתקן הצמצומים כראוי וכנזכר לעיל ואלו לא חטאו ישראל וכו', אבל חטאו בעשרה נסיונות וכו' . על כן בהכרח שיחרב הבית המקדש. אבל עדין צריכין יגיעה עצומה שיכנסו ישראל לארץ ישראל ויבנה הבית המקדש על כל פנים שאף על פי שיחרב אחר כך ויגלו ישראל וכו', אף על פי כן יהיה תקון גדול על ידי שכבר נבנה וכו'. אדרבא גם החרבן יתהפך לתקון וכו'. וזה בחינת מזמור לאסף, קינה לאסף מבעיא ליה. אלא ששפך חמתו על עצים ואבנים וכו'. וקשה הלא נזכר שם גם מיתת הצדיקים -נתנו את נבלת עבדיך מאכל וכו' בשר חסידיך וכו'? אך כל זה הוא תקון על ידי כל הנזכר לעיל, ועל כן קדם בנין בית המקדש הראשון כל יגיעתו של משה היה שיבנה וכו'. ועל כן לא ידע איש את קבורתו, מעצם גדלתו לא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא, ומעצם פגמינו וכו'. שאם ידעו קבורתו היה בחינת רבוי אור שגורם חרבן וכו', על כן לא ידע איש וכו'. וזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה , שזה מחמת מעשה שטים, שניהם אמת. כי היה מחמת גדלתו ומחמת קלקולם וכו' כנזכר לעיל. והכל מחמת שעדין לא נכנסו לארץ ישראל ולא נבנה הבית המקדש וכו' כנזכר לעיל. אבל אחר החרבן השני התחיל תכף הבנין השלישי כנזכר לעיל, כי אז הגיעו לתכלית המעוט שהוא הגלות הארך המר הזה וכו'. ועל כן התחיל תכף התקון. ועל כן ה' יתברך ברחמיו העצומים סבב שאז היה רבי עקיבא שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה גדול ממשה בחכמה, כמו שאמרו בנביאים לא קם וכו', והוא המשיך התורה לישראל וכו'. ובענין מיתתו היה בהפך ממשה שלא נתעסק בו אלא הקדוש ברוך הוא, ובו לא התעסקו אפלו ישראל אדרבא סרקו את בשרו וכו', ומכרו את בשרו במקולין, וזה מעצם גדלתו וכו'. ומאחר שכבר היה הבית המקדש פעמים וכו', אז התקון דיקא על ידי הגוף של הצדיק שנשאר בזה העולם וכו'. ועל כן עתה עושין הלולא של רבי שמעון בן יוחאי שהוא מתלמידי רבי עקיבא ששמחים על שבאים על קברו. כי עתה עקר התקון על ידי קברי צדיקים כאלו וכו'. שאנו זוכים לתקן הצמצומים וכו', על ידי שבאים על קבריהם הקדושים, כי כבר עשו פעלות נוראות כאלו מאז ועד עתה שיכולים לבוא על קברם אפלו הגרוע שבגרועים הרשע שברשעים ולהתתקן על ידי זה. כמו שרואים ששלטו זרים בבשרו הקדוש של רבי עקיבא שאי אפשר להבין זאת כלל. אבל על כל פנים הכל היה לטובת ישראל לנצח וכו'. וגם כבר היה הבית המקדש פעמים, וישראל ירשו כבר ארץ ישראל בקדשה ראשונה וקדשה שניה, וכבר היה רבי עקיבא ותלמידיו וצדיקים כאלה בעולם, על כן עתה כל התקון על ידי קבריהם הקדושים. והכל בכחו של משה- שלא ידע איש. כי הוא היה הראשון שאי אפשר לידע את קבורתו וכו'. אבל הוא בעצמו יהיה הגואל האחרון שיבוא על ידי זכות הצדיקים שיחזירו ישראל בתשובה על ידי חדושי תורתם הקדושה שחדשו בתורת משה, ועל ידי קבריהם הקדושים, שעל ידי זה אנו ממשיכים עלינו קיום תורת משה וכו'. וכמו שכתוב לקדושים אשר בארץ המה וכו'. ועל ידי זה יתבאר מאמר רבותינו זכרונם לברכה במנחות אמר רבי יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום וכו' בענין רבי עקיבא. ובענין ששקלו בשרו במקולין. עין כל המאמר:

וזרח השמש ובא השמש. עד שלא שקעה שמשו של עלי זרחה שמשו של שמואל וכו'. ביום שנפטר רבי וכו' נולד רב אשי וכו' . הינו בחינת הנזכר לעיל בחינת זה נכנס וזה יוצא וכו':

והעקר שיקבלו מלכותו מעצמם על ידי בחירתם, בבחינת ומלכותו ברצון קבלו עליהם וכו' , כי עקר התקון על ידי אתערותא דלתתא. וזה בחינת אין האשה מתקדשת אלא מדעתה . ועל כן הרבה המופתים ביציאת מצרים, כי יכול היה הקדוש ברוך הוא לשלח ברק אחד וכו'. ואף על פי כן היו רשעים שמתו בשלשת ימי אפלה וכו'. כי היה להם בחירה שבשביל זה רדף פרעה וכו'. וכן ישראל וימרו על ים בים סוף וכו'. ועל כן עקר השלמות יהיה על ידי משיח שיגלה מלכותו שיקבלו עליהם מרצון על ידי חדושי תורתו, כמו שאיתא ובגלותא קדמאה וכו'. ובגלותא בתראה בקנה דילך וכו'. ואז יהיה עקר שלמות המלכות שיתקים והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד בחינת יחודא עלאה, ושמו אחד בחינת יחודא תתאה וכו'. כי עקר השלמות הוא מלכות משיח שיתקים וישתחוו לו מלכים כל גוים יעבדוהו וכו'. וכל ישראל יהיו מלכים כמו שכתוב והיו מלכים אמניך וכו' אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וכו'. כי יתקים 'ישראל ממשלותיו' שיהיו מחיין מתים וכו' כמו שכתוב עוד ישבו וכו'. אבל אין מקבלין גרים לימות המשיח . כי כל זה בחינת תכלת דאכלי כלא וכו'. כי עתה שכבר היה משה רבנו וכו' וכן גדולי הצדיקים וכו', אי אפשר כי אם על ידי התורה ועל ידי הצדיקים שהמשיכו קיום התורה וכו'. ועל ידי שהתקרבו להם במרירות הגלות בבזיון כזה, כמו שכתוב נבזה וחדל אישים וכו' ולא חשבנוהו וכו' ואת דורו מי ישוחח וכו' כאשר רואין בחוש עתה. ועליהם נאמר ואתם הדבקים וכו', שהם הדבקים בהצדיק האמת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה וכי אפשר לדבק בו והלא אש אכלה הוא , אלא הדבק בתלמידי חכמים וכו' וכנזכר לעיל. ועל כן בכל דור ודור העקר המלחמה והנסיון של האדם וגדולה מכל מיני מלחמות שיש להאדם בעולם הזה הוא בענין התקרבות להצדיק, כמו שהיה בימי משה רבנו שעקר הקלקולים והנסיונות של ישראל היו על ידי דתן ואבירם. וכן בימי דוד וכו', וכן סמוך לדורותינו בימי האר"י ז"ל והבעל שם טוב וכו'. ובפרט בימינו כי כל התקרבות הרחוקים וכו'. והתעוררות השנה אפלו תשובה שעקרה בחינת התחדשות שנעשה על ידי זה הצדיק וכו'. וכל זה בחינת שבת בחינת התגלות אוריתא דעתיקא סתימאה שזוכין על ידי תשובה שקדמה לעולם שעולה עד כסא הכבוד וכו'. וזה בחינת הדלוג המובא בכונות קדשת כתר בעת שאומרים איה' וכו'. זה בחינת כד איהי סליקת שאלין איה וכו', מחמת שמדלגת וכו'. שזהו בחינת תשובה כנזכר לעיל. שהיא בחינת שבת. וכן ביום טוב שמתפללין מוסף. כי גם הם ימי תשובה וכו'. וזה בחינת שבע שבתות תמימות , ממחרת השבת עד ממחרת השבת. מחרת השבת בחינת תשובה בחינת יום אתמול בחינת מנחה וכו'. וזה בחינת שמטה ויובל שהם ביתא תתאה וביתא עלאה. שמתחלה היא שמטה. ואז דיקא זוכין ליובל. כי לא אבוא בעיר וכו'. ואז הכל הפקר. שזה בחינת מה שקורין שבת בשעת חתנה וכו'. ועקר קדשת היובל הוא ביום כפור, כמו שכתוב ביום הכפורים תעבירו שופר. שמשם בחינת השופר של ראש השנה שהוא התחלת התשובה. שאז צריכין ביותר הקבוץ הקדוש וכו'. וזה שאיתא בזהר הקדוש ששמטה ויובל הם ברזא דה'. הינו בחינת ה' הנזכר לעיל שהיא בחינת מי עם זאת עולה. ועין שם בזהר הקדוש בענין לאה ורחל וכו':

ראשי פרקים להלכות תפלת המנחה ובו ענין פסח על פי התורה הנזכרת לעיל שאלת 'מה נשתנה' בחינת צמצום הדעת, שהיא בחינת קשיות, ארבע קשיות, כי ד הוות וכו'. אך השאלה צריך שתהיה בדרך חכמה מה העדות וכו'. אבל לא כבן הרשע וכו'. כי הצמצום מתחלה צריך שיהיה גם כן בשביל לגלות מלכותו. אבל לא יהיה חס ושלום כמסתיר פנים, בחינת ויתנו אליו כתף סוררת , בחינת ואקרא אליכם וכו'. ואדבר אליהם השכם ודבר ולא שמעתם וכו' . בחינת השמן לב. רק שיהיה בבחינת הסבי עיניך מנגדי וכו' כמו שפרש רש"י שם. ואז תקון הה בבחינת 'ד"י אכלו', שנעשה מד יוד ה וכו'. שיר פשוט וכו'. כשמאיר אור האין סוף זה בחינת אור פשוט וכשמצמצמו זה בחינת שיר כפול. כי הצמצום על ידי בחינת ה' עלאה ושם הוא למעלה מימי הבנין שהם המדות, ואחר כך כשממשיך האור בשביל המדות זה בחינת ו, שהם כלל הבנין שהם המדות שהכל נברא בששת ימי המעשה. ושם עקר הברור ממחשבות רעות שלא יתאחז עץ הדעת שיניקתו משם. וכשמתקדש כראוי שזהו בחינת משלש ואז נשלם הה' שהיתה ד', כי נתגלה מלכותו שזה כל שלמות השמחה, בחינת ה' מלך תגל הארץ , בחינת ישמחו השמים וכו'. ובכל פעם צריכין לחזר לאחור שלא יתגבר הצמצום לשכח בה' יתברך חס ושלום, רק לזכר תמיד את ה' יתברך. בחינת בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי . בחינת השמר לך פן תשכח וכו' . בפסח היה בחינת התגלות אור אין סוף בהתגלות גדול מאד, כמו שכתוב ועברתי, ואתגליתי וכו' אני ולא מלאך וכו'. וכמו שאיתא בכתבים עצם האור וכו', ואף על פי שאי אפשר בלי צמצום, אבל אלו הצמצומים היו בחינת הצמצומים הקודמים מאד מבחינת עולם המלבוש והטהירו וכו'. וכל זה מחמת שלא היה עדין אתערותא דלתתא בשלמות. אבל אחר כך סופרין ארבעים ותשעה ימי הספירה. ואז מקבלין בשבועות האור הגדול בהדרגה באפן שנזכה לקבל התורה וכו' שהם כלל המדות וכו'. לגלות מלכותו בחינת עצרת זה יעצר בעמי:

כל הקרבנות גלה לאברהם אבינו עליו השלום חוץ מעשירית האיפה (בפרשת לך לך ובפרשת ויקרא). ואל אלקינו כי ירבה לסלוח, אף הקדוש ברוך הוא ותר לנו סליחה אחת משלו, ואיזו זו עשירית האיפה. כי זה הסוד של קרבן מנחה, קרבן עני ודל בדלי דלות וכו', זה אי אפשר להשיג מחמת שהגאלה האחרונה תלויה בזה. כי בזה תלוי עקר התשובה לבלי ליאש עצמו אפלו בדלי דלות וכו', בכל הבחינות שהוא עני ודל מן הדעת וממעשים טובים, והוא עני ממש שאין לו פרנסה ויש לו מניעות ובלבולים עצומים מזה וכו'. ואף על פי כן הוא מתגבר להביא על כל פנים מנחת עני עשירית האיפה, בפרט מנחת העמר שהיה משעורים מאכל בהמה, זה לא הראה אפלו לאברהם אבינו עליו השלום עצם נוראות הענין הזה עד היכן צריכין להתחזק וכו', כי עקר זה הענין מאירין הצדיקים שהם בחינת משיח בחינת דוד שאמר כמה פעמים ואני עני ואביון , כי הוא עני ורוכב על החמור . ובו כתיב וחסו בו עם עני ודל, וכתיב יחוס על דל ואביון ונפשות אביונים יושיע. ובו יחסו עניי עמי . כי אתה עם עני תושיע . אשכון את דכא , שזה בחינת תפלה לעני כי יעטף בצרתו , שיקרה מאד מאד, ואפלו מאן דאמר שגלה זאת לאברהם אבינו, היה רק ברמז וכו'. כי מעשירית האיפה קרבן עני למדו רבותינו זכרונם לברכה שאפלו תפלה קטנה אינה נמאסת, כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה בסוף מנחות נאמר בבהמה ריח ניחוח ונאמר בעוף וכו' ונאמר במנחה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט וכו'. שזהו בחינת כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ולא הסתיר פניו ממנו ובשועו אליו שמע. מכלל שהיה ראוי לבזותו ולשקצו ולהסתיר פניו ממנו. אך רבים רחמיו. והוא מרבה לסלח ומותר סליחה אחת משלו וכו' כנזכר לעיל:

החרשים שמעו והעורים הביטו לראות . אך איך אפשר לעור לראות ולחרש לשמע ועל כן נסמך לזה, מי עור כי אם עבדי וחרש כמלאכי אשלח , שהם הצדיקים הגדולים המרמזים בהמעשה של השבעה בעטלירס שנקראים עור וחרש וכו'. שעל ידם נתתקן הכל וכו':

עין בזהר הקדוש בהקדמה (דף ב) רבי אלעזר פתח שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה וכו' ששיך להתורה לשמש הנזכר לעיל. עין שם מה שכתב על פסוק ירושלים הבנויה כעיר וכו' ומה שכתוב: נכון ואמא אוזפת מאנהא לברתא וכו' שזה נזכר שם בהתורה הנזכרת לעיל:

גם מה שמבאר שם מענין מ"י ומ"ה מה חמית וכו'. שיש לו מעט שיכות להתורה כי מרחמם בענין דרי מעלה ודרי מטה אך צריכים לעין ולבאר היטב. כי שם בזהר הקדוש מבאר שמ"ה הוא לתתא וכו'. והדברים עמקים:

וזה בחינת מנחה של שבת שאז הסתלקות משה. כי על ידי זה עקר תקון התשובה, שדיקא אחר הסתלקות הצדיק למקום שנסתלק, משם ימשיך הארת האור בבחינת צמצומים נפלאים וכו' לעורר הכל לתשובה. שזהו בחינת שלש פעמים 'צדקתך' שאומרים. צדקה בחינת עני שמשפיעין בו הדעת בבחינת ה' דלת הוות וכו'. בחינת צדקתך צדק לעולם ותורתך אמת , ואז נסתלקו יוסף משה דוד , שעל ידם כל הגאלות וכו':

וזה בחינת רבוי ספרים אמתיים שצריכין עתה בחינת עשות ספרים הרבה אין קץ . שזה בחינת מעלת הדפוס. כי כל החדושים הם בחינת כלים וכו'. וזה בחינת לוחות ושברי לוחות. בחינת סיום התורה בענין הסתלקות משה, שמסים ולכל היד החזקה וכו' אשר עשה משה לעיני כל ישראל-ששבר את הלוחות לעיניהם . ואחר כך מתחילין מיד בראשית ברא וכו', כי שברי לוחות בחינת שבירת כלים שהם מיתת המלכים וכו'. ואף על פי שנשתברו, אף על פי כן על ידם התקון על ידי שכבר היו ונשתברו וכנזכר לעיל. שזה בחינת לוחות ושברי לוחות מנחים בארון . כי הלוחות השניות היו על ידי שכבר היו הלוחות הראשונות ונשתברו, שזה בחינת הסתלקות הצדיק וקיומו בתחיה. בחינת הנך שכב עם אבותיך וקם וכו' (תקיא). ועל ידי זה דיקא יתתקנו כל הקלקולים בחינת וזנה אחרי אלקי נכר וכו' (תקיב). כי על ידי הסתלקותו למקום שנסתלק, הוא עוסק רק להמשיך האור בבחינת תקון על ידי אתערותא דלתתא על ידי שכבר היה בעולם המעשה ויצא בשלום וכו'. שעל ידי זה צדיק מושל בו יתברך. כי יש לו כח יותר להמשיך בכל פעם בחינת בריאת העולמות מחדש בבחינת תקון. באפן שיאיר אור האין סוף בלב כל אחד בבחינת תקון שיתגבר על המחשבות רעות וכו'. עד שיתגלה מלכותו שזה בחינת שבת. וזה בחינת מעלת ההליכה על קברי הצדיקים בפרט בערב ראש השנה שאז היה תחלת הבריאה וכו' (תקיג):

וזה ויהיו עניים בני ביתך ואל תרבה שיחה וכו'. כי בית גאים יסח ה' (תקיד). וזה ואני בעניי הכינותי לבית אלקי (תקטו). בעניי דיקא, כי דיקא על ידי עניותי זכיתי להכין לבית אלקי וכו' וכמו שכתוב (תקטז) אשכון את דכא וכו'. כי על ידי עניות וקטנות יכול לתקן הצמצומים כראוי לקבל האור אין סוף וכו' וכנזכר לעיל. שזה בחינת מאן דזעיר הוא רב וכו' (תקיז) וכנזכר לעיל:

כל התורה היא כלולה בבראשית ראש בית. בית דבראשית. בית ישראל ברכו וכו' (תקיח). ב' ראשית, ביתא עלאה וביתא תתאה. הצדיק יכול להגביה למעלה ממדרגתו כאלו עשה תשובה, שעל ידי זה עולה ביתא תתאה עם ביתא עלאה אף על פי שלא זכך בעצמו המדות, שזה בחינת יום כפור וכו' כנזכר לעיל. ועקר התקון על ידי הקבוץ עם הראש האמתי שלהם שהוא בחינת ראש בית וכו'. כמו שכתוב בהפטרת במדבר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי. ומפרש הפסוק על ידי מה יזכו לזה. על ידי ונקבצו בני ישראל ובני יהודה יחדו ושמו להם ראש אחד, הינו כנזכר לעיל. כי על ידי זה יזכו הכל לבחינת תשובה, שעל ידי זה במקום אשר יאמר להם לא עמי יאמר להם בני אל חי. כי על ידי זה עוונות יתהפכו לזכיות וכנזכר לעיל:

וזה בחינת מעלת קברי הצדיקים הגדולים. כי אז הם בגן עדן העליון שהוא בחינת ביתא עלאה, ואין להם שום עבדא מעולם הזה, כי היום לעשותם וכו'. רק הם שכיחי יתיר וכו' בשביל טובות ישראל. ותכף מי שלומד הלכות שלהם ומשתטח על קבריהם הם מעלין אותו בבחינה הנזכרת לעיל. כי יש להם כח גדול מחמת שהיו בזה העולם ונצחו המלחמה כראוי וכו'. רק אף על פי כן צריך זה האדם הרוצה להתתקן על ידם שיהיה לו על כל פנים איזה אתערותא דלתתא וכו' כנזכר לעיל. בכל פעם שמחזק ואוחז עצמו בהם, כי לגדלתו אין חקר, כמו שנתבאר בהשיחה הנזכרת לעיל. ה' יתברך גדול מאד וכו'. אפלו כמו שנעשה עמכם לכל מקום שנפל כל אחד וכו'. אבל יש ענין וכו'. וזה אמרת לה' אדני אתה. הויה בחינת אור אין סוף נגד שאר שמות שעקר הארתו בבחינת אקיה תחלת הצמצום בחינת ביתא עלאה. אדני נכתב כאן באלף דלת בחינת ביתא תתאה מלכות. הינו שאתה צריך לומר להשם העצם בחינת ביתא עלאה אדני אתה. שזה בחינת מי עם זאת עולה. טובתי בל עליך, כי לא זכיתי להעלותם במעשים טובים שלי שכך היא המדה כנזכר לעיל. אבל אני טובתי בל עליך כי פגמתי וכו'. אך לקדושים אשר בארץ המה וכו'. כי הם יכולים להעלות למעלה מהמדות בחינת יום כפור. בבחינת אמא אוזפת מנהא לברתא, שזהו בחינת ישיש כגבור לרוץ ארח. וזה בכל פעם כל עוד נפשו בו. וזה בחינת בראשית בית ראשית. ראש בית ששניהם נכללים יחד: