ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ה

הלכה ה?

אות א

עניין קריאת שמע בכל יום ערב ובוקר:

על פי מה ששמעתי מפי אדמו"ר ז"ל, ונדפס מזה בליקוטים שאצל המעשיות, שאמר שגדולת הבורא יתברך שמאיר לאדם השלם בליבו אי אפשר לספר לחברו. ועל כן אמר דוד המלך עליו השלום "כי אני ידעתי כי גדול ה'" וכו', 'אני ידעתי' דייקא ("איך ווייס", ודחק מאוד תיבת "איך"). כי אי אפשר לספר לחברו כלל. ואפילו האדם לעצמו אינו יכול לספר מיום לחברו דהיינו ההתנוצצות וההארה שמאיר בדעתו באיזה יום, אי אפשר לספר לעצמו מיום לחברו וכו'. ועניין זה אי אפשר לבאר בפה ומכל שכן בכתב, כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בליביה, כמו שכתוב, "נודע בשערים בעלה" וכו':

אות ב

וזה עיקר בחינת קריאת שמע שהוא כלל ויסוד כל התורה כולה שתלוי באמונה שאנו צריכין לקבל עלינו אמונתו הקדושה בכל יום ויום. ועיקר המצוה בכל יום הוא להכין עצמו ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה מחדש בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל "אשר אנוכי מצווך היום", בכל יום יהיו בעיניך כחדשים שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה אלא כחדשה. ועיקר מקרא זה נאמר לעניין קריאת שמע, כי צריך לפשפש עצמו באמונה ולראות ולקבל על עצמו האמונה בכל יום מחדש.

וזה בחינת "שמע ישראל", שמתחילין באלו השתי תיבות אמונת הייחוד. ולכאורה היה די בקבלת אמונת הייחוד לומר רק "ה' אלהינו ה' אחד" שזה העיקר, ולמה אומרים מקודם אלו השתי תיבות "שמע ישראל"? אך באמת זה עיקר שלמות האמונה, כי כשרוצים להודיע דבר חדש ונפלא אומרים: שמע נא מה שאדבר ואספר לך חדשות גדולות נוראות ונפלאות. וזה בחינת אלו השתי תיבות "שמע ישראל" שאומרים קודם עיקר הייחוד, שבזה מעוררים את לבבו ולבב כל ישראל שיטו אוזנם וישמעו היטב מה שמספרין להם חדשות גדולות ונפלאות בבחינת מה שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה (ברכות טו) על תיבת "שמע", "השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך", היינו הט אוזנך וליבך ושמע היטב מה שאתה מוציא מפיך, שהוא ה' אלקינו ה' אחד. כי אף על פי שאנו חזקים באמונה מכבר משנים קדמוניות כי ירושה היא לנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן אין זה הדבר ישן חס ושלום, כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי כי אין יום דומה לחברו, ואי אפשר לספר אפילו לעצמו מיום לחברו כנ"ל, כי לגדולתו אין חקר וכל חד כפום מה דמשער בליביה צריך להטות אוזנו בכל יום למה שאומר כדי שלא יהיה בעיניו כדיוטגמא ישנה וכו' כנ"ל. וזה בחינת (תהילים קמה) "להודיע לבני האדם גבורותיו", שצריכין להודיע בוודאי בכל יום ובכל עת גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כמו שכתוב (ישעיה לח) "אב לבנים יודיע אל אמתך", "יודיע" דייקא, כי נפלאות האמונה מתחדשת בכל יום כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע כי השי"ת מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבבוקר החמה זורחת ובערב שוקעת וגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, והכול בשביל התגלות האמונה מחדש בכל יום כפי אותו היום וכנ"ל. ועל כן צריכין לומר קריאת שמע בכל יום ויום ערב ובוקר, כדי לקבל עליו האמונה מחדש בכל יום כפי אותו היום, כי עיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא רק בשביל זה, כדי לגלות אלוקותו בכל יום מחדש, עד יכירו אותו כל יושבי תבל וכו':

אות ד

וזה בחינת מה שיש שתים עשרה תיבות בפרשת שמע וברוך שם וכו כנגד שנים עשר שבטים כמובא בסימן ל"ו, וכן הם כנגד שנים עשר חודשים ושתים עשרה שעות היום כנגד שנים עשר צירופי הוי"ה, כי כל השנים עשר חדשים וכל שתים עשרה שעות היום שהם כלל הזמן, וכן כל השנים עשר שבטים שהם כלל כל בני ישראל, כולם כלולים בקריאת שמע. דהיינו שכל אחד ואחד מבני ישראל יש לו שורש מיוחד בשנים עשר שבטים במ"ט אותיות שלהם שהם כנגד מ"ט אותיות שבשני פסוקים אלו, כמובא בסימן הנ"ל. וכפי אחיזתו בקדושה העליונה בשנים עשר שבטי י"ה כן מתנוצץ לו אלקותו יתברך בליבו. וכן כל הימים והשעות שכלולים בשנים עשר חודשים ובשתים עשרה שעות היום כולם כלולים באלו השני פסוקים, שמע וברוך שם וכו'. וכל אחד כפי אחיזתו בשנים עשר שבטי י"ה וכפי אותו היום צריך לקבל עליו אמונתו וייחודו בכל יום ויום מחדש, כי אין אדם דומה לחברו ואין יום דומה לחברו כנ"ל. ועל כן אנו מוזהרים "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" וכנ"ל:

אות ה

וכל אדם צריך לילך בזה ולקיים זאת להשתדל ולהכין עצמו להכניס בליבו האמונה הקדושה בכל יום מחדש כי זהו עיקר ויסוד וכלל כל התורה כולה, וכמו שאמר רבנו ז"ל בתחילת התורה "תקעו" (ליקוטי תניינא סימן ה) שצריכין לפשפש את עצמו ולחפש את עצמו באמונה הקדושה, עיי"ש. כי כל אדם באיזה מדרגה שהוא אפילו בדיוטא התחתונה יכול להרגיש בליבו אלקותו מחדש, אם יטה אזנו ולבבו היטב למה שהוא מוציא מפיו. וזהו בחינת (ברכות יג) "שמע", בכל לשון שאתה שומע, שהם כלל השבעים לשונות שבהם נאחזים כל התאוות והמידות רעות כידוע, היינו בכל לשון מלשונות הגוים שאתה שומע. כי כל ענייני חול ומחשבות חיצוניות ותאוות והרהורים שעוברים על האדם, כולם הם בחינת לשונות העו"כ, כי משם הם נמשכין. והזהירונו רבותינו ז"ל שבכל לשון שאתה שומע, שתשמע משם אלקותו יתברך.

וזה בחינת "שמע" בכל לשון שאתה שומע, שבכל לשון מלשונות העמים שאתה שומע, שהם כלל התאוות ועסקי חול וכו' תשמע משם אמונתו הקדושה שהוא ה' אלהינו ה' אחד, והבן היטב. נמצא ששני הפירושים שדרשו רבותינו ז"ל על תיבת "שמע" שניהם עולים בקנה אחד, כי דרשו לעניין שצריכין להשמיע לאוזניו וכו', "שמע", השמע לאוזניך מה שאתה מוציא מפיך. וגם דרשו לעניין שמותר לומר קריאת שמע בכל לשון, "שמע" בכל לשון שאתה שומע. ושניהם עולים בקנה אחד, היינו "שמע" השמע לאוזניך מה שאתה מוציא מפיך, שתטה אזניך וליבך היטב בכל יום למה שאתה מוציא מפיך ויהיה בעיניך כחדש, כנ"ל. ואז תוכל לשמוע אמונתו ואלקותו יתברך מכל לשונות העו"כ בבחינת "שמע" בכל לשון שאתה שומע, וכנ"ל. כי ה' ער הנה לא ינום ולא יישן, ואף על פי שעובר על האדם מה שעובר כאשר יודע בנפשו אף על פי כן השם יתברך עושה את שלו בחסדו הגדול והנפלא כמו שכתוב (תהילים קלו) "לעושה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו", והוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ומאיר לעולם כולו בכבודו בכל יום מחדש התגלות אלקותו. ועל כן בכל מה שעובר על האדם צריך לזכור את עצמו בכל עת בו יתברך ולהזכיר את עצמו שהוא איש ישראלי ומאמין באלקים חיים ומלך עולם, וכמו שכתוב (יונה ב) "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי". ואז יוכל לדבק את עצמו בו יתברך מכל מקום שהוא, וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל שבכל מקום יכולין להיות סמוכין אליו יתברך, אפילו בשאול תחתיות חס ושלום וכמבואר מזה בדבריו ז"ל בכמה מקומות, וצריכין ליזהר לילך בזה כל אדם שבעולם כי הוא יסוד הכול:

אות ו

ועל כן זמן קריאת שמע של שחרית עד רביע היום, שהוא שלוש שעות, כי כבר אמרנו ששתים עשרה תיבות של קריאת שמע הם כנגד שנים עשר חודשים שהם בחינת שתים עשרה שעות היום שהם כנגד שנים עשר צירופי הוי"ה, כמובא, והם בחינת שנים עשר שבטי י"ה. ושנים עשר שבטים הם בחינת ארבעה דגלים, וכנגדם הם ארבע תקופות השנה. וכל זה כנגד שנים עשר צירופי הוי"ה הנ"ל, שהם כלולים בארבע אותיות השם, ועל כן נחלק היום לארבעה חלקים, ועיקר קריאת שמע עד רביע היום שהוא שלושה שעות, כנגד דגל מחנה יהודה שכלול משלושה שבטים, שהיה חונה סמוך למשכן ששם עיקר התגלות אלקותו. ועל כן היה חונה קדמה מזרחה, כי הוא נגד שלוש שעות הראשונות שאז מתחיל זריחת השמש ממזרח. ועל כן כל ישראל נקראים יהודים על שם יהודה, וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מגילה יג) שעיקר אמונתנו נקרא על שם יהודה כמו שאמרו על פסוק "איש יהודי", כל הכופר בע"ז נקרא יהודי, כי עיקר התגלות האמונה הוא במשכן, ששם היה חונה בסמוך לו דגל מחנה יהודה. וזהו גם כן בחינת תקופה הראשונה שהוא תקופת ניסן שכלול משלשה חודשים שהם ניסן אייר סיון, שבהם עיקר זריחת והתגלות האמונה שהתחיל השם יתברך לגלות ולהאיר בנו בהארה גדולה בניסן על ידי האתת והמופתים וההתגלות נפלא בפסח ביציאת מצרים, ואחר כך סופרים מ"ט ימי הספירה שהם הכנה לקבלת התורה שהם כנגד מ"ט אותיות שבקריאת שמע שהם כנגד מ"ט אותיות השבטים. ואחר כך זוכין בסיון בחודש השלישי לקבל התורה בשבועות, שהיא עיקר התגלות האמונה כמו שכתוב (שמות כ) "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" וכו'. נמצא שעיקר התגלות האמונה הוא בבחינת דגל מחנה יהודה, ובשלושה חודשים הראשונים שבהם יציאת מצרים וקבלת התורה, ומשם מאיר האמונה לכל ישראל ולכל השנה כולה. וכנגד זה עיקר המשכת האמונה בכל יום בקריאת שמע הוא ברביע יום הראשון דייקא, שהוא שלוש שעות הראשונות שהם כנגד דגל הראשון שהוא מחנה יהודה, וכנגד שלושה חודשים הראשונים שהם ניסן אייר סיון וכנ"ל:

ראשי פרקים, שייך להלכות קריאת שמע:

אות ז

וזה בחינת קריאת שמע של שחרית וקריאת שמע של ערבית. וקריאת שמע של ערבית זמנה כל הלילה כל זמן שכיבה, וקריאת שמע של שחרית אין זמנה כי אם בבוקר עד שלוש שעות שהוא זמן קימה כי התגלות והתנוצצות אלקות שמתנוצץ ומאיר בלב האדם זה בחינת זריחת האור בבוקר, כי עיקר אור השמש הוא אור השי"ת שממנו מאירין כל האורות כמו שכתוב (תהילים כז) "ה' אורי" וכו'. וכמו שבגשמיות רואין שבשחרית בוקע אור השמש ממזרח ומאיר על פני תבל, כמ"ש "הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע", וכמ"ש (ישעיה נח) "אז ייבקע כשחר אורך", כמו כן ממש כשהשי"ת עוזר לפעמים שמאיר ומתנוצץ בלב התנוצצות אלקות הוא בחינת בקיעת האור ממש, שפתאום נבקע הדעת ומאיר אורו יתברך מה שאי אפשר לספר לחברו כלל כנ"ל כי עיקר אור וחושך נמשך משם. כי השם יתברך ברא העולם שיהיה אור וחושך, דהיינו שהתגלות אורו לבני אדם לא יהיה קבוע בתמידיות בשווה, כי תענוג תמידי אינו תענוג וגם כי היו מתבטלין במציאות. על כן בחוכמתו ברא שיהיה אור וחושך, והחושך קדם לאור כי חושך נמשך מבחינת הצמצום וההסתרה שהשם יתברך מצמצם ומסתיר אורו בבחינת (ישעיה מה) "אכן אתה אל מסתתר" כדי לתקן בחינת כלי, שנוכל לקבל האור בהדרגה ובמידה. וכן הוא בכל פעם בכל דרגא ודרגא לכל אחד כפי מדריגתו. ומשם נמשך גם החושך והאור של היום, מה שהשי"ת מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, והכל בשביל שיתחדש האור בכל יום, כי על ידי החושך שמסתיר האור בכל פעם על ידי זה זוכין אחר כך לקבל האור בהתחדשות יותר, שזה עיקר השלמות שיהיו בכל יום כחדשים בבחינת (איכה ג) "חדשים לבקרים" וכו' כנ"ל.

ועל כן צריכין קריאת שמע בבוקר ובערב, כי בבוקר עיקר התגלות האור. ובערב צריכין קריאת שמע לתקן על ידי זה בחינת הצמצום והכלי, שבלא זה אי אפשר לקבל האור. ועיקר התנוצצות האור הוא בבוקר כנ"ל. אבל גם בלילה צריכין שיאיר לנו אורו יתברך בבחינת "כי אשב בחושך ה' אור לי" כדי שעל ידי זה נוכל לרוץ אחריו ולהשתדל לתקן הכלי והצמצום. אך בלילה עדיין לא נשלם תיקון ההתעוררות מלמטה עד הבוקר, ועל כן אז מאיר לעולם כולו בכבודו מעצמו, בבחינת אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא. ועיקר השלמות כשזוכין לקבל האור על ידי אתערותא דלתתא שזה זוכין בבוקר, כשעולה איילת השחר על ידי התשוקה ועבודת הצדיקים בכל הלילה בפרט על ידי קימת חצות, כידוע. אבל בלילה שעדיין לא נשלם האתערותא דלתתא אזי הארת האור במוח הוא רק בחינת אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא, שעל ידי זה ח"ו דינים מתגברים שמשם חשכת לילה כמובן בזוה"ק, שכשאין נשלם האתערותא דלתתא אזי ח"ו דינים וחושך, ועיקר שלמות החסד כשנשלם האתערותא דלתתא:

וזה בחינת פסח ושבועות. כי פסח בחינת אתערותא דלעילא כידוע כי לא היו ראויין להיגאל, ואחר כך מניפין העומר וסופרין מ"ט ימי הספירה כנגד מ"ט אותיות שבקריאת שמע, מ"ט אותיות השבטים. ועל ידי זה מכינים עצמן לקבלת התורה בבחינת אתערותא דלתתא, ועל ידי זה מקבלין האור בשבועות ואז עיקר האור והחסד בשלמות בבחינת אתערותא דלתתא. ועל כן הייתה גאולת מצרים בלילה, שאז הוא בחינת אתערותא דלעילא כי הגלות דומה ללילה, והגאולה הייתה לפני הקץ ולא היו ראויים לפי מעשיהם רק בבחינת אתערותא דלעילא על כן הייתה בלילה:

אות ח

כי התגלות האור הוא בחינת נבואה בחינת ואראה את ה' בחינת בשם ה' אלהינו נזכיר ראשי תיבות נבי"א המובא בהא"ב ועיקר הנבואה ביום כמו שדרשור ז"ל על פסוק ביום צוותו וכו'. ועל כן לנביאי אומות העלם אינו נגלה אלא בלילה כמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ'). כי אצלם מגיע הנבואה בודאי רק בבחינת אתערותא דלעילא כי הם אינם ראויים בודאי על כן באה עליהם הנבואה בלילה דייקא. גם אפילו בנביאי ישראל הצדיקים נמצא שלפעמים שנגלה עליהם בלילה. וזה כשקיבלו הנבואה בעת שעדיין לא היו כדאי וראוים להתגלות הזאת. כי בענין אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יש כמה בחינות. כי אפילו כשמקבל האור על ידי אתערותא דלתתא. אבל אין ההתעוררות ראוי לאותו ההתגלות נחשב בחינת אתערותא דלעילא. וזה היה שלימות משה שזכה לנבואת פנים בפנים יותר מכל הנביאים מחמת שהיה קדוש ופרוש כל כך ויגע כל כך בשביל השם יתברך עד שזכה לקבל התגלות הנבואה רק בבחינת אתערותא דלתתא שזה עיקר שלימות האור כנ"ל. וזה שהוכיח אותם השם יתברך (במדבר י"ב) אם יהיה נביאכם ה'. נביאכם דייקא. שהשם יתברך הוא נביא שלהם דהיינו שממשיך עליהם הנבואה מלמעלה בבחינת אתערותא דלעילא. ועל כן בחלום אדבר בו כנ"ל. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וכו' ותמונת ה' יביט. יביט דייקא שהוא בעצמו מביט בתמונת ה' בבחינת אתערותא דלתתא בשלימות שזוכה על ידי קדושתו ופרישותו. כי הם אף על פי שהיו צדיקים נוראים ובודאי קיבלו הנבואה בקדושה על ידי הכנתם בחינת אתערותא דלתתא אבל כנגד משה נחשב קבלת נבואתם בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת אם יהיה נביאכם ה' וכנ"ל. ועל כן פירש שם רש"י והם צועקים מים מים דהיינו שלא היתה הכנתם בשלימות וכנ"ל:

אות ט

נמצא שעיקר התנוצצות האור בבקר שאז הוא בחינת אתערותא דלתתא שנשלם על ידי התשוקה של כל הלילה. אבל בלילה שהוא בחינת תחלת הבריאה תחלת היום. אז לא נשלם אתערותא דלתתא ואז האור מגיע רק בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת (שיר השירים ה') אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וכו'. בבחינת (שם) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. כי השם יתברך מאיר להאדם שהוא במדריגה התחתונה בבחינת חשכת לילה בבחינת גלות ומאיר עליו התנוצצות גדול בלבו ודעתו והכל כדי שיהיה נמשך אחריו בבחינת (שם א') משכני אחריך נרוצה. ועל כן אחר כך מיד נעלם ועובר ממנו ההתנוצצות וההארה הזאת כי ההתנוצצות היה רק לרמז לו נעימות האור כדי שירדוך אחיו. וזה עיקר בחינת הכרוז שקורין להאדם בכל פעם שישוב אליו יתברך. וזה בחינת פסח שאז מגיע ההארה שלא בהדרגה קודם הקץ אף על פי שאינו כדאי ואחר כך מיד ביום ב' נסתלק כי ההארה לא היתה כי אם לרמז שנררדוך אחריו וכנ"ל וכמובא מזה בספרים בשם הבעל שם טוב ז"ל ובדברינו במקום אחר. ועל כן צריכין אחר כך לספור מ"ט ימי הספירה כדי לטהרנו וכו' כי אחר כך צריכין להתחיל להכין עצמינו בבחינת אתערותא דלתתא כדי שנזכה לקבל התורה בשבועות שהוא כלל הנבואה שאז זכו כולם להתגלות אלקות באור גדול בבחינת אתערותא דלתתא ועל כן בלילה כל הלילה ראוי לקריאת שמע מחמת שאז הוא רק בבחינת אתערותא דלעילא ברחמיו שלא על ידי הכנתינו בשלימות על כן כל הלילה כשרה לזה מאחר שעיקר הארת הדעת שלא על ידינו. אבל בבקר שנעשה על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא על כן אז צריכין זמן קבוע דהיינו בבקר בעת בקיעת האור דייקא שנמשך עד רביע היום שנחשב הארת האור כבוקע ומאיר מחדש. ואז עיקר זמן קריאת שמע על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא כי מה שנעשה על ידינו צריך שיהיה בזמן קבוע. כי אנחנו בזמן והשם יתברך למעלה מהזמן. אך זה עיקר השלימות שיעלה ההתעוררות מלמטה על ידי מעשה התחתונים שהם בזמן כידוע:

אות י

וזה עיקר התשובה שנזכה אנחנו לשוב אליו יתברך על ידי ההתעוררות שלנו. כי זה הויכוח בין השם יתברך ובין ישראל שהשם יתברך צועק אלינו (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם שאנחנו נשוב תחלה. וישראל אומרים (איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה וכו' שהוא ישיבנו אליו וכמובא בספרים. ועל ידי תהלים שכולל כל מ"ט שערי תשובה שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים מ"ט ימי הספירה. מ"ט אותיות שבשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ידי זה נתתקן הכל. כי תהלים נאמר על ידי דוד מלך ישראל שהוא בחינת משיח שיזכה להשיג שער החמשים שכולל הכל, שהוא שכל נפלא שזוכין על ידי זה להכניס בלב ישראל שיצעקו תמיד להשם יתברך שישיבנו אליו. ועל ידי זה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו כאלו אנו שבים אליו מעצמנו. כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו שובו אלי וכו'. כוונתו זה בעצמו שאנחנו נצעק אליו תמיד השיבנו ה' אליך וכו'. נמצא שבאמת לאמתו אין מחלוקת וחילוק כלל בין כנסת ישראל ובין השם יתברך רק שאין כל אחד מבין כוונתו הקדושה. וכל זה מחמת שלא נתגלה עדיין שער הנ'. אבל על ידי התהלים נמשך הארת שער הנ' שכולל הכל מתתא לעילא ומעילא לתתא עד שנזכה לצעוק אליו תמיד איך שיהיה ועל ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:

אות יא

וזה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם נאמר ספר תהלים. כי אתא בדברי אדמו"ר ז"ל בסימן רל"ז שעיקר ההתחברות על ידי נגינה בבחינת (בראשית כ"ט) הפעם ילוה אישי אלי הנאמר כשנולד לוי שעוסקין בשיר על הדוכן וכו' עיין שם. היינו כי שיר וניגון בחינת תהלים על ידי זה עיקר ההתחברות של כנסת ישראל עם דודה כי עיקר הריחוק ח"ו הוא מחמת הויכוח הנ"ל. שישראל רוצים שהשם יתברך יעוררם תחלה וישיבם אליו. והוא יתברך רוצה שכנסת ישראל תתעורר תחלה. אבל על ידי אמירת תהלים שכולל כל העשרה מיני נגינה מעילא לתתא ומתתא לעילא בבחינת מזמור לדוד לדוד מזמור. ואמרו רז"ל שלפעמים אומר שירה ואחר כך שורה עליו רוח הקדש ולפעמים להיפך ששורה עליו רוח הקדש ואחר כך אומר שורה היינו כ"ל שמזמורי תהלים כלול משני הבחינות מאתערותא דלתתא קודם ומאתערותא דלעילא קודם כנ"ל. על כן על ידי תהלים עיקר ההתחברות וההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים. מאחר שעל ידי זה נכללין יחד שני ההתעוררות. כי תהלים מעורר לב ישראל להשתוקק להשם יתברך. וזה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך וכנ"ל. וזה בחינת תכין לבם תקשיב אזניך. שהשם יתברך בעצמו מכין לבבינו להתפלל אליו. ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמוע דיבורנו כאלו הם יוצאים מאתנו בעצמנו. רק שאנו מחויבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו להשתוקק ולהתפלל להשם יתברך על זה שיכין לבבנו אליו. שזהו בעצמו בחינת התפלה תכין לבם תקשיב אזניך. וכן מתפלל דוד בספר תהלים הרבה על זה כמו שכתוב (תהלים נא) אדני שפתי תפתח וכו'. כי תהלים הוא בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו על ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו השיבנו ה' אליך וכו' באמת. נמצא שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן נחשב להתעוררות שלנו מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה וכנ"ל והבן היטב. כי בודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב:

אות יב

וזה מרומז שם בפסוקים (בשמואל ב' סימן כ"ג) שהביא משם אדמו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן ע"ג לענין מעלת אמירת תהלים שהם ונאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה כמו שדרשו רז"ל (מ"ק ט"ז) על ידי שהוא משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל שהוא ספר תהלים שיסד שנמשך מבחינת משיח שמשיג שער החמשים שכולל שני ההתעוררות יחד. שעל ידי העיקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים מכל מקום שהם. וזהו (שם) לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. מושל באדם זה בחינת אתערותא דלעילא בחינת והוא ימשל בך וכמו שפירש רש"י שם. צדיק מושל זה אתערותא דלתתא היינו כלליות שני ההתעוררות יחד. וזה זוכין על ידי בחינת יראת אלקים היינו בחינת תהלים בחינת (משלי ל"א) יראת ה' היא תתהלל:

אות יג

ועל כן אין אומרים עיקר קריאת שמע ברכותיה בשחרית עד שאומרים תחלה מזמורי תהלים שהם פסוקי דזמרה שתקנו להו לומר קודם קריאת שמע וברכותיה. כי עיקר קבלת היחוד שעל ידי זה כנסת ישראל מתחברין בהשם יתברך אי אפשר כי אם על ידי פסוקי דזמרה שהם מזמורי תהלים שכלולים משני ההתעוררות שעל ידי זה עיקר היחוד וכנ"ל. ועל כן אומרים המזמורים האחרונים שבסוף תהלים הם העשרה הללויות שאמר בסוף תהלים שכלולים מכל ספר תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שכנגדם הם הערה הללויות שבסוף תהלים. ומזמור האחרון הוא כלליות דכלליות שכולל בזה המזמור בעצמו כל היו"ד הילולים וסיים כל הנשמה תהלל י"ק הללויה. כי אמרו רז"ל (פסחים קי"ז) בעשרה לשונות נאמר ספר תהלים וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת הנ"ל. כי הללויה הוא עיקר בחינת כלליות ספר תהלים שכול שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא כולל יחד שזהו בחינת הללויה. שההלל שאנו אומרים והשם יתברך בעצמו הם שניהם אחד בבחינת (דברים י') הוא תהלתך והוא אלקיך שזהו עיקר שלמות התפלה והתהלה כמובא (במקום אחר סימן י"ט בל"ת) וזהו הללויה בראש הללויה בסוף. וכן תקנו לשלשולי הללויה בתר הללויה כי נעוץ ראשו בסופו וסופו בראשו. וכן נעוצים ומחוברים המזמורים זה זה. כי הכל אחד הראש והסוף ההתעוררות עליון והתעוררות תחתון. וזהו בחינת כל הנשמה תהלל י"ק הללויה שהוא סיום ספר תהלים הוא כולל כל תהלים. היינו כמו שדרשו רז"ל (מדרש רבה דברים פרק ב') על כל נשימה ונשימה תהלל י"ק. וזה העיקר לידע שכל נשימה ונשימה מאתו יתברך ולהלל שמו יתברך על כל נשימה ונשימה. ואחר כך צריכין מיד להללו על זה בעצמו שאנו זוכין להלל שמו שזהו בעצמו הנשימה. כי עקר הנשימה שהוא הנשמה הוא להל שמו יתברך כמו שכתוב בזה הפסוק בעצמו כפשוטו כל הנשמה תהלל י"ק וכו'. נמצא שלעולם צריכין להלל שמו יתברך בבחינת ואנחנו נברך י"ק מעתה ועד עולם הללויה. כי כל מה שמהללים שמו יתברך צריכין להללו על זה בעצמו שאנו זוכים להלל שמו. כי באמת הכל מאתו יתברך בבחינת הוא תהלתך והוא אלהיך וכו'. וזהו בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל י"ק כל הנשמה תהלל י"ק שכופלין בסוף ההללויות להודות על בחינת הנ"ל שאחר כך צריכין לומר כל הנשמה תהלל י"ק להללו על זה בעצמו שאנו אומרים כל הנשמה תהלל י"ק וכן לעולם. כי ההילול שנראה כאלו הוא מאתנו, ושמו יתברך, שניהם אחד כ"ל. שזהו בחינת הללויה שסיים בסוף ספר תהלים שכולל שם ושבח ביחד. שהוא בחינת כלליות אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יחד שעל ידי זה עיקר התחברות ישראל לאביהם שבשמים שזהו עיקר בחינת היחוד שזהו בחינת קריאת שמע בחינת ה' אלקינו ה' אחד. היינו ה' אלקינו שהוא בחינת החיות אלקות שלנו המלובש בנו בכל אחד ואחד בכל מקום שהוא, וה' בעצמו כביכול אחד. כי הכל אחד בתכלית האחדות. שזה עיקר שלימות האמונה לחבר וליד חלקי הנפש רוח נשמה שלו שהם חלק אלקי ממעל לחברם ולייחם עמו יתברך בבחינת (תהלים ק') הוא ענשנו ולו אנחונ. כי הכל אחד בתכלית האחדות רק שהשם יתברך כביכול מסתיר עצמו מאתנו כדי שנתעורר מעצמינו אליו כדי שיהיה אתערותא דלתתא שעיקר הבריאה היתה רק בשביל זה כדי שיהיה אתערותא דלתתא כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא כידוע. אבל מעוצם גשמיות העולם קשה לנו מאד להתעורר מעצמינו כראוי. כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' (קידושין ל'). ומחמת זה הוה מה דהוה שנתרחקנו בעוונותינו מו שנתרחקנו ונחרב בית ראשון ובית ני. ועדיין מרקד בינן ועל ידי זה מתארך הגלות בעוונותינו הרבים. ועל כן עיקר התיקון על ידי אמירת תהלים בכוונה שכולל שני ההתעוררות יחד וכנ"ל. שעל ידי זה עיקר קבלת אמונת היחוד שאנו מקבלין עליו בכל יום שעל ידי זה נזכה להתקרב אליו יתברך ולהתחבר ולהכלל בו יתברך תמיד מכל המקומות שבעולם עד שנזכה לגאולה שלימה על ידי משיח צדקינו שיזכה להשיג ולגלות השער החמשים שעל ידי זה הכל ילכו בדרך זה לעסוק באמירת תהלים והתבודדות הרבה הרבה עד שנזכה לתקן הכל בחסדו הגדול יתברך:

אות יד

וזהו בחינת תהלה לדוד שאומרים מקודם ואמרו רז"ל (ברכות ד') כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מ"ט אילימא משום דאית בי' א"ב לימא תמניא אפי אלא משום דאית בי' פרנסה לימא הלל הגדול. אלא משום דאית בי' תרתי. והדברים תמוהים לכאורה מה קול הרעש הזה שבשביל שיש בו א"ב על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם הטעם הב' תמוה ביותר שבשביל שנזכר בו פרנסה יהיה מובטח כל כך. וגם התירוץ קשה לכאורה שמשני משום דאית בי' תרתי. אם כן יתקנו לומר תמניא אפי והלל הגדול. וצריכין לומר שכוונת התרצן הוא שמעלה גדולה מה שכלולים שניהם במזמור א' א"ב ופרנסה. ואם כן יתפלא האד מה קשה יש פרנסה עם הא"ב שבשביל זה תהלה לדוד יקר כל כך משום דאית ביה תרתי יחד עד שכל האומרו מטבטח לו שהוא בן עולם הבא. אך הענין כי על ידי שני הבחינות האלו יחד שהם השבח הגדול של זה המזמור תהלה לדוש שנאמר באלפא ביתא ויש בו הזכרת הפרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי אלו השני בחינות נזכה לשוב אליו יתברך בודאי. ועל כן מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מאחר שעל ידי זה יזכה בודאי לתשובה. כי עיקר התשובה על ידי הדיבור כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') איני מבקש מכם אלא דברים. והוא בחינת הנ"ל שעיקר התשובה זוכין על ידי אמירת תהלים שהוא כולו דיבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבכחות אליו יתברך שעל ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. וזה בחינת מעלת האלפא ביתא שנאמר בו תהלה לדוד. כי הא"ב הם כלל כל הכ"ב אתוון שבהם כלולים כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופי אותיות מהא"ב. ועיקר כל הפגמים של כל החטאים שבעולם הם בבחינת הכ"ב אתוון שממשיך ח"ו האותיות שיש באותו הדבר שעובר עליו למקום שממשיך ח"ו להסטרא אחרא וכו' רחמנא ליצלן. כי עיקר החיות של כל הדברים הם האותיות שיש באותו דבר שבו נברא כמו שכתוב (תהלים ל"ג) בדברי ה' שמים נעשו וכו'. ועל ידי העבירה ח"ו ממשיך אלו האותיות למקום שממשיך רחמנא ליצלן. ועל כן עיקר התיקון על ידי הדיבור שעל ידי זה חוזר ומצרף אותיות הדיבור לטוב שעל ידי זה נתקן פגם העון שהיה עיקר הפגם בהדיבור. וכמובן כל זה בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. ועל כן על ידי תהלה לדוד שיש בו א"ב שהם כלל כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופים של הא"ב. על ידי זה יכולין לתקן הכל. כי על ידי זה ימשיך על עצמו קדושה שיקדש הדיבור מאד שיאמר תמיד שירות ותשבחות הרבה עם הדיבור שכלול מהא"ב מכ"ב אתוון וימשיך על עצמו רחמנותו וטובו יתברך כנזכר בזה המזמור הקדוש גדולת הבורא יתברך עד אין חקר ורחמיו על כל מעשיו וטובו הרב וחסדו הגדול וכו'. ושהוא קרוב לכל קוראיו וכו'. וסיים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד שכל בשר יברך שם קדשו לעולם ועד שעל ידי זה בוודאי יתתקן הכל על ידי שיהפוך כל הצירופים שהם כלל הדיבורים שבעולם יהפוך אותם ויכלול אותם בתוך הא"ב הקדוש שהם דברי התבודדות ושירות ותשבחות להשם יתברך וכנ"ל. ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקימה. כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על ידי הדיבור לבד. אך יש על זה מניעה גדולה ועצומה והיא מניעת הפרנסה שכל אדם טרוד בפרנסתו מאד ועל כן אינו עוסק בשלימות אפילו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יתברך על ידי הדיבור הקדוש של הכ"ב אותיות שבאלפא ביתא. אבל באמת גם זה אינו מניעה כלל. כי צריכין להזכיר את עצמו האמת שאי אפשר בשום אופן להמשיך לעצמו פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו. כי זהו כפירה ח"ו לומר כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' ח"ו רחמנא ליצלן. רק צריכין להאמין בהשם יתברך כי כל הפרנסה הוא מאתו יתברך לבד כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכמו שכתוב במזמור זה עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח וכו' ומשביע וכו'. וזהו מעל זה המזמור דאית ביה תרתי יחד שנאמר בא"ב ונזכר בו פרנסה שהיא מאתו יתברך. ועל כן על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. כי מי שילך בדרך זה בוודאי יזכה לעולם הבא. כי על ידי זה עיקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא. דהיינו אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו שאפילו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסיגופים קשים ועצומים רבים מאד. ואם אינו זוכה לזה אף על פי שיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרובים. ואפילו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת וכו'. אף על פי כן אם לא יניח את עצמו ליפול לעולם ויחזק את עצמו לדבר דיבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך בוודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך וכנ"ל. ואפילו אם הוא בעל משא ומתן או מלאכה, אף על פי כן ידע האמת כי לא בכח יגבר איש. ואם יעשה מה שיעשה אינו יכול לקבל פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו לבד כי אם בישועת ה' וחסדו. כאשר יודע כל אחד בעצמו שעיקר הפרנסה כשהשם יתברך מזמין לו איזה ריוח וכיוצא. ומכל שכן הטרדות והדאגות שאינם מועילים כלל אדרבא מזיקים הרבה לפרנסה. על כן אפילו הבעל משא ומתן ומלאכה יכול למצוא לנפשו כמה שעות ביום שיעסוק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו' לקדש הדיבור של הא"ב ועל ידי זה ישוב בוודאי השם יתברך. נמצא שעל ידי האלו תרתי שכלל המזמור מהם שהם הא"ב שהוא כלל הדיבור הקדוש והזכרת שבח פרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי זה בוודאי נשוב להשם יתברך. ועל כן זוכין על ידי מזמור זה לחיי עולם הבא. מאחר שעל ידו שבין להשם יתברך וכנ"ל:

אות טו

וכל זה זוכין על ידי השכל הקדוש הנמשך משער החמשים שהוא בחינת שבועות בחינת המקוה של שבועות שהוא מקוה של שער החמשים שמטהר מכל הטומאות והגילולים שבעולם ומושיע מכל הצרות. שאז ממשיכין על עצמו קדוש זאת לזכות לילך בזה באמת ולא יטעה את עצמו ולא יאבד את עולמו לנצח בחנם ח"ו. כי עכשיו כל תקוותינו הוא רק על ידי אמתיות העצות הקדושות התמימות הנמשכין מההתנוצצות משיח שהתחיל להתנוצץ מימי האריז"ל. וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח. אף על פי שהצרות הנפש מתגברין ותר. אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר. וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק"ל. ועיקר אלו העצות האמתיות נמשכין מבחינת שער החמשים שיגלה משיח צדקינו. וכלל העצות כלולים בספר תהלים שהם חסדי דוד הנאמנים שהם בחינת נו"ה בחינת עצות קדושות ונפל אות מאד (כידוע שחסדי דוד הם בחינת נו"ה בחינ עצות) היינו לצעוק תמיד להשם יתברך יהיה איך שיהיה וכנ"ל. כי הגלות של עכשיו נמשך מבחינת שער החמשים של הטומאה רחמנא ליצלן שמשם אי אפשר לצאת כי אם בישועת ה' וחסדו הנפלא. ועל כן זה הגלות האחרון הכביד מאד מאד ומתארך מאד בעוונינו הריבם ועליו נאמר (איכה א') ותרד פלאים אין מנחם לה וכתיב (דניאל י"ב) עד מתי קץ הפל אות. ועיקר הוא גלות הנפש מה שאנו רחוקים כל כך כל כך מאבינו ששבשמים ואין לנו שום עצה ותקוה כי אם על ידי הדיבור לדבר ולצעוק הרבה להשם יתברך ולומר תחנות ובקשות וכו' הרבה להשם יתברך בכל יום ויום וללמוד תורה הרבה. אך המניעה הגדולה על זה היא הפרנסה. והוא חסרון אמונה שאינו מתחזק להאמין שהפרנסה רק מאתו יתברך. ועל זה הניח את עצמו הבעל דבר עתה מאד על כל אחד ואחר להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה עד שאינו מניחו אפילו לצעוק להשם יתברך כראוי. וזה נמשך משער החמשים של הטומאה משם הגלות הזה שמשם קשה מאד מאד לצאת. והוא בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל במעה של הבעל תפלה שמכל התאוות ומדות רעות יכולין לצאת. אבל מתאוות ממון אי אפשר להוציא כי אם על ידי הדרך וכו':

אות טז

וזה שאמרו רז"ל (ברכות ד') מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו'. ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקד שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וכו'. והיינו כי לא רצה להזכיר הנון בפירוש שמרמז על שער החמשים של הקדושה שעל ידי זה עיקר התקוה. מפי שיש בה מפלה לכנת ישראל. כי גם עיקר הנפילה של כנסת ישראל הוא על ידי שער החמשים של הטומאה ועל כן אי אפשר להזכיר הנון דקדושה בפירוש. כי יתגבר המתנגד מאד. רק ברמז רמזה בפסוד שאחריו שהוא סומך ה' לכל הנופלים וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם יתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בהדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם מיתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו. כי כל הפרנסה אפילו של הבעל משא ומתן ומלאכה מאתו יתברך כמו שכתוב שם יתברך אחר סומך ה' לכל הנופלים וכו' עיני כל אליך ישברו וכו' פותח ומשביע וכו'. ומה שאנו רואים שיש לזה הרבה עשירות מאד ולזה ענית ודחקות גדול וכיוצא צאר השינויים רבים שבפרנסה הכל מאתו יתברך. והוא יודע מה שעושה לפי ענין הבחירה של כל אחד שהבחירה של זה הוא דייקא על ידי עשירות. ושל זה דייקא על ידי עניות וכיוצא בזה שאר השינויים הרבים. כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. שכל מה שעושה עם האדם הכל חסד גדול מאתו יתברך. כי אילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ הכל הוא חסד גדול מאתו יתברך. ועיקר התקון של האדם הוא לזכות לחיים נצחיים של עולם הבא. כי כל העולם זה הבל וריק כצל עובר כאשר אנו רואים בעיניו. אך על ידי מה זוכים לחיים נצחיים, זה על ידי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. לכל אשר יקראוהו דייקא יהיה מי שיהיה. נמצא שמדבר המזמור הקדוש הזה שצריכין לצעוק ולדבר דיבורים קדושים תמיד להשם תברך ושהפרנסה לא תבלבלו מזה כי יבטח שהוא יתברך נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכו' ועל כן על ידי זה מובטח שהוא בן עולם הבא. כי על ידי זה יזכה בוודאי לשוב ולהתקרב להש יתברך וכנל. (וקצת מזה מבואר בדברינו בהלכות שלוחין הלכה ד אותה):

אות יז

וזה שאומרים רות בשבועות כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים זוכין על ידי מ"ט ימי הספירה שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים בחינת מ"ט שערי תשובה בחינת מ"ט אותיות שבקריאת שמע וכו'. שכל זה כולל ספר תהלים כמבואר בהתורה הנ"ל בסימן ע"ג וכנ"ל. ועל כן אומרים רות שמדבר משלשלת היוחסין מתחלת הולדת דוד המלך שהוא משיח שחיבר ספר תהלים שכולל כל הנון שערים שהוא בחינת קדושת שבועות כנ"ל. אשר על שם זה נקראת בשם רות עיין שם שיצא ממנה דוד שחיבר ספר תהלים שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ז). כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים שהוא בחינת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה הוא על ידי בחינת דוד שהוא חינת משיח שהוא בחינת ספר תהלים שעל ידי זה נזכה לשוב להשם יתברך ולקיים את כל דברי התורה שזהו עיקר קבלת התורה בכל שנה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה שהוא קיום התורה שזוכין על ידי אמירת תהלים וכנ"ל:

אות יח

כלל הדברים שעיקר ההתרחקות מהתשובה הוא מחמת שצריכין אנו נתעורר לשוב אעליו וההתעוררות כראוי קשה מאד. ובפרט למי שכבר נתרחק ועשה מה שעשה. ואף על פי כן הכל חפצים ליראה שמו יתברך אך קשה וכבד להם להתעורר וכולם רוצים שהשם יתברך יעורר אותם ויחזירם למוטב. אבל כשיודעים ומאמינים בהאמת שהשם יתברך בוחר בזה בעצמו שיהיה רצונינו וחפצינו תמיד להתקרב אליו. ושאין אנו צריכין רק ליקח דברים ולשוב אליו כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ודרשו רז"ל איני מבקש מכם אלא דברים. ובאמת גם הדיבורים בעצמו ממנו יתברך רק שאנו צריכין להשתדל ליקח אותם עמנו ולדבר בהם לפניו יתברך. וזהו קחו עמכם דברים. קחו דייקא. היינו שהדברים כבר מוכנים מאתו יתברך והשם יתברך מבקש שניקח אותם עמנו לשוב אליו על ידי זה. וכמו שמפרש ומלמד אותנו שם איך נאמר לפניוכמו שכתוב שם אמרו אליו כל תשא עון וכו'. ומי שידע כל זאת באמת בוודאי בקל י שוב להשם יתברך מכל מקום שהוא אפילו אם יעבור עליו מה. כי תמיד יוכל ליקח דיבורים מאתו יתברך אם ירצה עד אשר סוף כל סוף ישוב אליו וירחמנו. וזהו בחינת גודל אמירת תהלים שגילה הוא ז"ל שעל ידי זה בוודאי נזכה לתשובה. ועל ידי זה תהיה הגאולה שלימה במהרה בימינו כל זמן שנעסוק באמירת תהלים בכוונה להשמיע אזנו ולבו למה אומר, בוודאי ישוב להשם יתברך. כי באמת הכל מאתו יתברך ואין השם יתברך חפץ רק הרצון וההתעוררות וההשתדלות אחר האמת כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר. אבל באמת הכל מאתו יתברך:

אות יט

וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רש"י שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל: