ליקוטי הלכות/אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הכל

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה א (עריכה)

הלכה א

אות א

על פי התורה ויאמר בועז אל רות וכו' עיין שם כל התורה. כי קריאת שמע הוא בחינת הביטול אל התכלית כמו שכתוב ה'. אלהינו ה' אחד שהוא בחינת ביום ההוא וכו' כמו שפירש רש"י והוא בחינת כולו טוב בחינת ה' הוא האלקים. כמו שכתוב בה' אהלל כו' באלקי אהלל כו'. וזהו ה' אלהינו ה' אחד שכולו אחד כולו טוב. וזה פירוש שמע ישראל היינו השמע לאזניך כו' כמו שדרשו רז"ל ואם כן יצרטך לישאר באות ראשונה. על כן התיקון לזה להסתכל על התכלית וזהו ה' אלהינו כו' כנ"ל. וזה שדרשו רז"ל גם כן מפסוק זה שקריאת שמע נאמרת בכל לשון כי שמע בכל לשון שאתה שומע כי מאחר שצריך להתבטל אל התכלית ושם כולו אחד כולו טוב ואין שם שום רע כלל. על כן הרע של הלשונות נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב המלובש באותו הלשון כי בוודאי בכל הלשונות יש שם טוב הנסתר שם רק שהרע מכסה עליו ועל כן מהראוי שלא לומר דבר שבקדושה בשאר לשונות. אבל קריאת שמע שהיא בחינת ביטול שהוא כולו טוב וכו' כנ"ל ועל כן מותר לקרותה בכל. לשון. כי הרע נופל ונתבטל ונשאר רק הטוב כנ"ל. ועל כן מרומז בקריאת שמע דייקא שיש טוב בכל הלשונות כמו שכתוב והיו לטטפת בין עיניך ודרשו רז"ל טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים שזה בחינת הטוב של לשון הקדש שמלובש בלשונות העמים כמו שאמר רבינו . להורות שעל ידי קריאת שמע שהוא בחינת הביטול כנ"ל. על ידי זה נתגלה הטוב היינו האותיות של לשון הקדש המלובש בשאר לשונות העמים כנ"ל. ובזה נתיישב הדין שהקשו הפוסקים מה ראו רז"ל לדרוש ובשכבך ובקומך שקריאת שמע של לילה זמנה כל הלילה כל זמן שכיבה וקריאת שמע של יום הוא רק בזמן קימה דהיינו בתחילת היום אבל לא כל היום. כי עיקר קריאת שמע שהיא בחינת ביטול הוא רק בלילה. כי היא בחינת סתימו דעיינין כי אז בני אדם נחים ואינם רודפים כל כך אחר העולם הזה וכמו שאמר רבינו במקום אחר שעיקר הביטול הוא בלילה. גם לילה הוא דינים שהם בחינת יסורים שעל. ידי זה באים לבחינת ביטול כמו שאמר רבינו שם. וזה בחינת כי אשב בחשך ה' אור לי כי אשב בחשך ידיקא אז ה' אור לי בחינת כיתרון האור מן החשך. מן החשך דייקא. כי דייקא בעת שמתגבר ח"ו החשך והדינים והיסורין ח"ו הן בעבודת ה' הן בגשמיות אז דייקא עיקר העצה לסתום עיניו ולבטל עצמו אל התכלית שהוא כולו טוב. שעל ידי זה נתבטלין כל היסורין כנ"ל. וזה בחינת השינה שהיא בלילה דייקא. כי השינה הוא בחינת ביטול בחינת בידך אפקיד רוחי כמובא. והיא בסתימו דעיינין כנ"ל. כי עיקר הביטול הוא בסתימו דעיינין. ועל כן עיקר השינה בלילה. כי מחמת הדינים כנ"ל סותמין עיניהם ומבטלין עצמן אל התכלית שזה בחינת שינה כנ"ל. ועל כן קורין מקודם קריאת שמע שעל המטה. כי קריאת שמע היא בחינת ביטול כנ"ל. ועל כן עיקר קריאת שמע בלילה. ועל כן זמנה כל הלילה. כי אז הוא בחינת הביטול כנ"ל אבל ביום אין זמן קריאת שמע. כי אם עד זמן קימה דהיינו קודם שנתפשט העולם לרדוף אחר העולם הזה שזה בחינת סתימו דעיינין. אבל אחר כך אין זמן קריאת שמע כנ"ל ועל כן נתנו חז"ל הזמן כל זמן שיש עדיין בני אדם בעולם שישינים עדיין דהיינו עד שעה שבני מלכים עומדים ממטותיהם ועל כן עדיין לא נתעורר כל העולם והעולם נח עדיין מרדיפת העולם הזה אבל אחר ג' שעות שכבר קמו כולם אין זמן קריאת שמע כנ"ל. ועל כן צריך להפריד בין הדבקים. כי אף שעיקר הוא הביטול אל התכלית שהוא כולו אחד ושיהיו כל הדיבורים נכללין באחד על כל זה עיקר השלימות לשוב מבחינת ביטול ולצמצם האור לתקן המדות והכלים. כי זה עיקר השלימות כמו שכתוב ואבית תהלה מגושי עפר כמו שאמר רבינו. וזה בחינת חידושי תורה שנעשה אחר הביטול כי התורה היא בחינת מדות וכלים כמו שאמר רבינו. ועל כן צריך להמשיך האור בהדרגה ובצמצום כדי שיוכלו הכלים לקבלו שלא יהיה ריבוי אור גורם שבירת. כלים. ועל כן צריך להפריד בין הדבקים כדי לתת גבול ומדה וצמצום לכל כלי כדי שיוכל להמשיך האור לכל אחד לפי מדתו ושיעורו ולא להוציאם מהצמצום ולדבקם יחד וחלבר ולעשות אחד מהם. כי זה בחינת ריבוי אור גורם שבירת כלים וכן כתוב בכתבים שתחילת שבירת הכלים היה מחמת שהיו מחוברין ומעורבין עדיין ולא נתחלקו כראוי בבחינת קוין עיין שם וזה שאמרו רז"ל כל המפריד בין הדבקים מצננין לו גיהנם. כי הרשעים שהולכין אחר תאוות לבן מוהולכים אחר הסטרא אחרא שנתהוה מריבוי אור ועל כן הם נכוין בגיהנם שנתהוה מזיעתן של חיות. כי החיות רצוא ושוב. כי הם מגביהים עצמם להסתכל למעלה מן הרקיע שעל ראשן ומחמת אימה שבים כמו שפירש רש"י שם. ועל כן היא יורדת על ראש רשעים והם נכווים באותה הזיעה. כי הם היום היפך מזה כי לא שבו תאוותם ורדפו ומלאו תאוותיהן שזה בחינת ריבוי אור שמזה התגברות הסטרא אחרא כי כל התאוות מלובש בהם טוב שנשתלשל. מהטוב העליון רק מחמת ריבוי אור שגרם שבירת כלים שמזה נתהוו הקליפות. ועל כן הוא מלובש בתוך הקליפות. ועל כן מי שמפריד בין הדבקים שזה בחינת צמצום האור כראוי בתוך המדות כנ"ל מצננין לו גיהנם. כי אינו נכוה מהגיהנם שהוא זיעת החיות כי הוא גם כן בבחינת רצוא ושוב כנ"ל. כי מצמצם האור כראוי ואינו הורס לעלות אל ה' לפנים ממחיצתו כמו החיות שרצים ושבים מחמת פחד שמתייראין לעלות לפנים ממחיצתם וכנ"ל. הלכות קריאת שמע ותפלה

http://breslev.eip.co.il/?key=2924

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ב (עריכה)

הלכה ב

אות א

על פי מה שאמר רבינו נ"י על פסוק ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה והכלל ששלימות השמחה הוא להשיג ולתפוס את היגו ואנחה. דייקא שגם היגון ואנחה יהיה שמח ולהפוך אותם לשמחה. כדי שיהיה נעשה מהם מרכבה לקדושה עיין שם. עוד כתב שהשמחה הוא רפואה לכל החולאות. כי כל החולאות באין מקלקול השמחה. כי עשרה מיני נגינה באין בתוך עשרה מיני דפיקין ועל כן כשנתקלקלה השמחה שהיא בחינת עשרה מיני נגינה על ידי זה נתקלקל ין יו"ד מיני דפיקין ובאין חולאות ח"ו וכו' עיין שם. ועל פי זה יש טעם למה שאמרו רז"ל כל תפלה שאין בה צירוף פושעי ישראל וכו' כי צריך דייקא לצרף פושעי ישראל בתפלתינו כדי להכניס את בחינת היגון ואנחה בתוך השמחה. כי התפלה היא בחינת שמחה כי צריך להתפלל בשמחה כמובא. כמו שכתוב עבדו את ה' בשמחה ותפלה היא עבודה שבלב ושם השמחה, כמו שכתוב נתת שמחה בלבי. וזה שאמרו רז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך שמחה של מצוה. נמצא שהתפלה שבלבל היא בחינת שמחה, ועל כן צריך דיקיא לצרף את הפושעי ישראל שהוא בחינת יגון ואנחה כדי להכניס. את היגון ואנחה בתוך השמחה שזהו שלימות מעלת השמחה כנ"ל. ועל כן עיקר התפלה ביו"ד, כי אזי מתעוררין כל עשרה מיני נגינה שהם השמחה. ועל כן כל יחיד מחויב להשתדל להתפלל בצבור, כי אזי בקל ינצל מבחינת יגון ואנחה. כי הציבור על ידי ריבוי השמחה מריבוי עם ובפרט מנין עשרה שהם כנגד ערה מיני זמרה כנ"ל, על ידי זה יש להם כוח להפוך יגון ואנחה לשמחה כנ"ל. על כן אפילו אם יש בו אחיזת היגון ואנחה ח"ו יתהפך לשמחה על ידי הציבור כנ"ל. ועל כן התפלה היא רפואה לכל. כי כל הרפואות על ידי שהמחה כנ"ל. וזה שסומכין קריאת שמע עם ברכת גאל ישראל לתפלה. כי קריאת שמע היא אמונה ואמונה היא עיקר השמחה כי זהו תכלית השמחה בחינת אנכי אשמח בה', וכמו שאמר רבינו נ"י שאמונה היא בחינת אנפין נהורין דהיינו שמחה. כי אמונה היא כשנתחבר בה אמת עיין שם. וקריאת שמע דהיינו ה' אחד הוא בחינת התחברות אמת. ואמונה שזהו תכלית היחוד ועל ידי זה מתעורר שמחה כנ"ל. וזהו בחינת רמ"ח תיבין שבקריאת שמע כנגד רמ"ח איבירים שהם בחינת רמ"ח מצוות עשה. כי אי תא בדברי רבינו נ"י שכשאדם שמח צריך לשמוח ולילך כל קומת השמחה כי השמחה היא קומה שלימה. עיין שם בפסוק ששון ושמחה ימצא בה תודה וכו'. ועל כן אחר פסוק ראשון שהוא אמונה בחינת שמחה אנו אומרים רמ"ח תיבין כנגד רמ"ח איברים וכו'. כדי להמשיך השמחה בכל הקומה כדי שיושלם כל קומת השמחה ברמ"ח אברים שהם בחינת רמ"ח מצוות עשה. ואחר כך אומרים תיכף גאולה ועיקר הגאולה על ידי שמחה כמו שכתוב כי בשמחה תצאו וכו' וכמו שאמר רבינו נ"י. ואזי כשנתעורר השמחה אזי מתפללין תיכף. כי עיקר התפלה בשמחה כנ"ל. וזה שאמרו רז"ל כל הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק כל היום וכו'. כי על ידי סמיכות גאולה לתפלה אזי התפלה מתוך שמחה וכמו שפירש רש"י בגמרא שם שבשביל זה אנו עומדין להתפלל סמוך. לגאולה כדי לעמוד בתפלה מתוך שמחה. ועל כן שוב אינו ניזוק וכו'. כי כל ההיזיקות על ידי קלקול השמחה. וכשהתפלה מתוך שמחה היא רפואה לכל וישועה לכל. ועל כן הסומך גאולה לתפלה אינו ניזוק. כי סמיכות גאולה לתפלה היא תיקון השמחה כנ"ל. וזהו גם כן בחינת קטרת. שהיה שם חלבנה. שמשם למדו רז"ל צירוף פושעי ישראל בתפלה. כי קטרת ישמח לב והיו מצרפין חלבנה דייקא כדי להכניס את בחינת היגון ואנחה שעל זה מרמז חלבנה שריחה רע, בתוך הקטרת שהם בחינת שמחה כנ"ל. כי היו יו"ד סמני קטרת מלבד חלבנה כנגד יו"ד מיני נגינה כנ"ל. והחלבנה מצטרפת גם כן זהו בחינת היגון ואנחה שנכנס גם כן בתוך השמחה כנ"ל. ועל כן כל סדר התפלה כדי לעורר ולתקן השמחה בכל עולם ועולם. כי בעולם העשיה אומרים קטרת שהם בחינת שמחה כנ"ל. ואחר כך פסוקי דזמרה עשרה הללויה בחינת יו"ד מיני נגינה. ואחר כך קריאת שמע שהיא אמונה שמחה כנ"ל וכן גאולה. כנ"ל. ואזי כשנתעורר השמחה אז עומדין להתפלל ואזי היא תכלית השמחה. דהיינו דביקות בהשם יתברך שזהו תכלית השמחה לשמוח בו יתברך. כי התפלה היא בחינת דביקות כידוע. וזה שאמרו רז"ל קטרת מכפר על לשון הרע. כי עיקר פגם לשון הרע שמוצא מום בישראל ומקטרג עליו ועל ידי זה יכול להרחיקו מן הקדושה. ועל כן החטא גדול מאד רחמנא ליצלן. כי השם יתברך חפץ חסד ורוצה לקרב אפילו פושעי ישראל ולא לרחק. כי אדרבא אנו צריכין דייקא להכניס בחינת העצבות בתוך השמחה כנ"ל. שזה בחינת לקרב דוקא הפושעי ישראל בתוך הקדושה כנ"ל. ועל כן קטרת מכפר כי קטרת עם חלבנה מרמז על צירוף וקרבת פושעי ישראל כנ"ל ועל כן הוא מכפר על לשו הרע כנ"ל. ברוך ה' לעולם אמן ואמן

נעתק מהאתר http://breslev.eip.co.il/?key=2925

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ג (עריכה)

הלכה ג

אות א

ענין קריאת שמע בפה דייקא. שצריכין להוציא בפה דייקא פעמים בכל יום אמונת היחוד דהיינו שמע וברוך שם, ואין די במחשב שבלב לבד.. כי אף על פי שמאמין באמת בו יתברך כראוי אף על פי כן אין יוצא בזה ידי קריאת שמע כלל עד שיוציא בשפתיו שמע וברוך שם וכו'. וכמו שאמרו רז"ל השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך. על פי מה שאמר רבינו ז"ל במאמר ויהי מקץ כי מרחמם ינהגם והובא כבר כמה פעמים שעיקר הרחמנות הוא להוציא ישראל עם קדוש מעוונות כי זה עיקר הרחמנות. דהיינו להאיר בהם הדעת לדעת כי ה' הוא האלקים. כי על ידי הדעת הזה ניצולין מעוונות. כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות וכו' עיין שם. וכל אדם צריך לעסוק בזה להאיר זה הדעת בעולם ואפילו כשמסתלק למעלה למעלה אין זה שלימות שיהיה למעלה לבד רק עיקר השלימות הוא כשהוא למעלה למעלה שיוכל להאיר גם למטה בעולם הגשמי השפל. כי זה עיקר שעשועיו יתברך כשעולה למעלה העבודה של עולם הזה השפל, כמו שכתוב. ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חומר וכו'. ועל כן צריכין להניח בן ותלמיד כדי שישאר דעתו בעולם וכו'. ועל ידי זה זוכין למקיפים שהם למעלה מהזמן. ושם עיקר סדר הזמנים הוא בבחינת מקיפים. שיש מקיפים שהם בחינת ימים, ויש מקיפים שהם בחינת שנים, בחינת תקופות הימים תקופות השנים וזה בחינת שפע הכתר וכו'. וצריך שיהיה לו בחינת כל שיוכל להאיר בדרי מעלה ובדרי מטה. בבחינת כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא וכו'. להראות לדרי מעלה שאין יודעין כלל בהשגתו יתברך בחינת מה חמית וכו'. ולהיפך לדרי מטה המונחים למטה מאד להראות להם שה' עמם ואצלם וכו' כי מלא כל הארץ כבודו וכו' בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר וכו'. וזה בחינת השגת בן ותלמיד, בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה. וצריך לכלול העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון כדי שיהיה להם יראה וכו'. ועל ידי כלליות בן ותלמיד על ידי זה זוכה להארת הרצון בשעת אכילה בחינת כעת יאמר ליעקב ולישראל. מה פעל אל וכו'וכו'. כי המלכות מקבלת הפרנסה מהידים שיש בים החכמה וכו' עיין שם כל זה היטב היטב.

אות ב

וזה בחינת קריאת שמע בפה דייקא שצריכין לפרסם אמונתינו הקדושה בפה דייקא על ידי אמירת קריאת שמע פעמים בכל יום, זה בחינת ואבית תהלה מגושי עפר מקרוצי חומר וכו'. שעיקר תענוגיו ושעשועיו יתברך כשיודעין ממנו יתברך בזה העולם השפל. ועל כן צריכין לומר קריאת שמע בפה דייקא כדי לפרסם אלקותו בעולם השפל. כי על ידי הדיבור קוראין ומפרסמין אלקותו יתברך אפילו בפני דרי מטה שידעו כולם כי ה' הוא האלקים. כי הדיבור הוא בבחינת כל הנ"ל דאחיד בשמיא ואעא כמו שאמר רבינו ז"ל במקום אחר שהדיבור נקרא ציפרת' דקאי בין שמיא לארעא, זה בחינת כי כל בשמים ובארץ דאחיד בשמיא וארעא כי כל הנ"ל זה בחינת צדיק כידוע וכמבואר במאמר הנ"ל. ואיתא בזוהר הקדוש ומבוא בדברי רבינו ז"ל פה אתקריאת מסטרא דצדיק נמצא שהדיבור הוא בבחינת צדיק שהוא בחינת כל הנ"ל. דאחיד בשמיא וארעא, שמאיר בדרי מעלה ודרי מטה כנ"ל. וזהו בחינת קריאת שמע בפה כדי להאיר הדעת הזה של התגלות אלקותו יתברך בכל העולמות בדרי מעלה ודרי מטה כנ"ל. והעיקר להאיר בדרי מטה שזה עיקר שעשועיו כנ"ל. כי על ידי הדיבור מפרסמין ומגלין אלקותו יתברך בעולם הזה השפל גם כן שזה עיקר תענוגיו יתברך כנ"ל. כי הדיבור זה בחינת ימלא פי תהלתך בחינת ומלאו את הארץ בחינת מלא כל הארץ כבודו. דיהינו שמגלין אלקותו יתברך בעולם הזה שאז העולם ממולא מבני אדם כמו שכתוב במאמר הנ"ל.

אות ג

וזה בחינת שמע וברוך שם שהם יחודא עילאה ויחודא תתאה. כמובא בדברי רבינו ז"ל זה בחינת השגת דרי מעלה שהוא בחינת יחודא עילאה שהוא שמע ישראל וכו' ה' אחד. כי אחדותו יתברך נעלם מעין כל דלית מחשבה תפיסא בי' כלל. וזה בחינת השגת דרי מעלה בחינת איה מקום כבודו בחינת מה חמית וכו'. וברוך שם זה בחינת יחודא תתאה בחינת דרי מטה בחינת מלא. כל הארץ כבודו שזה בחינת מלכות כידוע. בחינת ברוך שם כבוד מלכותו. כי מצד הנהגת מלכותו אנו משיגין אותו יתברך ויודעין ממנו יתברך. כי יודעין שהוא יתברך מלך מנהיג ומושל. וזה בחינת מלא כל הארץ כבודו בחינת השגת דרי מטה שזה בחינת ברוך שם וכו' כנ"ל. וצריך לכלול העולמות עליון בתחתון ותחתון בעליון. וזה בחינת שצריך לארכא בד' דאחד כדי שימליכהו למעלה ולמטה ובד' רוחות. זה בחינת מלא כל הארץ כבודו. היינו בחינת כלליות תחתון בעליון תלמיד בבן. שיהיה נכלל השגת דרי מעלה יחודא עילאה מבחינת השגת דרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו. וכלליות עליון התחתון דהיינו שיהיה נכלל השגת דרי מטה בחינת מלא כל הארץ כבודו שזה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד מבחינת דרי מעלה מבחינת מה וכו'. זה בחינת מה שאומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בלחש. זה בחינת שתיקה. בחינת השגת דרי מעלה. בחינת מה. שהוא בחינת שתיקה בחינת שתוק כך עלה במחשבה. בחינת דיחזי לן סתרי' דאתאמר בלחישא היינו בחינת השגה עליונה בחינת מה. שזאת ההשגה נסתרת ונעלמת והיא בבחינת שתיקה שזה בחינת בלחש שסמוך לשתיקה בבחינת דאתאמר בלחישא. וכנ"ל.

אות ד

וזה בחינת רמ"ח תיבין שבקריאת שמע. כי זה עיקרת הרחמנות לזכות לדעת מאלקותו יתברך. וזה בחינת רמ"ח מצוות עשה שבתורה כדי להשיג ולדעת על ידם את הבורא יתברך שמו. ועל כן רח"ם אותיות רמ"ח. כי רמ"ח מצוות עשה זה עיקר הרחמנות כנ"ל. ואז כשמקיימין את רמ"ח מצות התורה אז נקראין אדם כמו שכתוב זאת התורה אדם. כי אם לאו ח"ו הוא רק חיה בדמות אדם. וזה עיקר הרחמנות להשתדל היהיה העולם מיושב מבני אדם כמבואר במאמר הנ"ל ועל כן קריאת שמע שהיא התגלות אלקותו שזה עיקר רחמנות כנ"ל. על כן יש בה רמ"ח תיבין כנגד רמ"ח מצות שהם בחינת רמ"ח אברים, כי זה עיקר הרחמנות כנ"ל. ועל כן אנו מבקשין קודם קריאת שמע אבינו אב הרחמן המרחם רחם עלינו וכו'. כי. זה עיקר הרחמנות לדעת ממנו יתברך ולקיים מצוותיו כנ"ל. וזה שאומרים רחם עלינו ותן בלבנו בינה להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור וכו'. היינו בחינת הארת בן ותלמיד דהיינו ללמוד וללמד לגלות הדעת בעולם. שזה עיקר הרחמנות וזה בחינת קריאת שמע כנ"ל.

אות ה

ועל כן צריכין לומר קריאת שמע בכל יו. כי על ידי קריאת שמע שהיא התגלות אלקותו יתברך שזה בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל על ידי זה נמשכין המקיפין שהם למעלה מהזמן בחינת תקופות הימים תקופות השנים. וזה עיקר עבודתינו לקשר בחינת הזמן דהיינו הימים והשנים לבחינת למעלה מהזמן. על כן צריכין לומר קריאת שמע בכל יום. כדי שיומשך בכל יום בחינת תקופות הימים הנ"ל כדי להעלות ולקשר היום לבחינת למעלה מהזמן לבחינת תקופות הימים כנ"ל. וזה בחינת מה שאומרים קריאת שמע ביום הכיפורים לעת ערב אחר נעילה כי יום הכיפורים אז מוחלין העוונת שזה עיקר הרחמנות הנ"ל כשמשליכין המשאוי של עוונות מישראל. ואז מאיר הדעת הנ"ל. בחינת הארת. בן ותלמיד כמובן במאמר הנ"ל בענין חנוכה עיין שם. ואז זוכין למקיפין שהם בחינת שפע הכתר כנ"ל. וזה בחינת יום הכפורים בחינת כתר כידוע. ועל כן אז אומרים קריאת שמע מלבד הקריאת שמע של כל יום זה בחינת תקופות השנים שמקבלין ביום הכפורים המקיפין כנ"ל. נמצא שאנו אומרים קריאת שמע בכל יום ובכל שנה דהיינו ביום הכפורים כדי לקבל על ידי זה בחינת תקופות הימים תקופות השנים כנ"ל. כי קריאת שמע היא בחינת הארת הדעת בחינת הארת בן ותלמיד כנ"ל וזה בחינת ושננתם לבניך וכו' ולמדתם אתם וכו' הנאמר בקריאת שמע. בחינת הארת בן ותלמיד. כי גם התלמידם קרויים בנים כמו שפירש רש"י שם.

אות ו

ועל ידי קריאת שמע שהיא בחינת הארת בן ותלמיד על ידי זה מאיר הרצון על ידי הפרנסה. וזה בחינת אמת ויציב שאומרים אחר. קריאת שמע שאז מאיר הרצון בחינת היכל הרצון הוא בחינת אמת ויציב וכו' כמובא בכוונות כי על ידי קריאת שמע שהיא בחינת הארת בן ותלמיד משם מקבל המלכות הפרנסה. וזה בחינת ונתתי עשב וכו' ואכלת ושבעת הנאמר בקריעת שמע. כי משם נמשך הפרנסה כמו שכתוב במאמר הנ"ל. ועל ידי הפרנסה מאיר הרצון וזה בחינת היכל הרצון שהוא בחינת ברכת אמת ויציב שאומרים אחר קריאת שמע כנ"ל. וזה בחינת קריעת ים סוף שמזכרין ברכת אמת ויציב שהוא בחינת רצון כנ"ל. בחינת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כי הפרנסה נמשך מים החכמה שמשם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל במאמר הנ"ל. ועל כן אמרו רז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף כי התגלות ים החכמה זה בחינת קריעת ים סוף. שאז נבקעו כל מעיינות החכמה כמו שאמרו רז"ל ראתה שפחה על הים וכו'. עוללים ויונקים אמרו זה אלי וכו' כי אז נתגלה אלקותו מאד מאד. וכל המים הזדונים נתגרשו ולא יכלו. לשלוט על ישראל. היינו כל החטאים ועוונות הם בחינת מים הזדונים נכנעו ונתבטלו אז ולא היה להם שום שליטה על ישראל וזה בחינת רחמנות הנ"ל להציל ישראל מעונות ולהאיר בהם הדעת של השגת אלקותו יתברך כנ"ל. וזה ממש בחינת קריעת ים סוף. שנתגרשו המים הזדונים שהם כל החטאם כנ"ל. ונבקע ים החכמה ונתגלה הדעת כי ה' הוא האלהים בחינת זה אלי וכו' כנ"ל. וזה בחינת ים החכמה שנזכר במאמר ה"ל. בחינת זה הים גדול ורחב ידים שמשם מקבלת המלכות את הפרנסה וזה בחינת קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. כי משם מקבלת המלכות הפרנסה כנ"ל. ועלכ ו אחר קריאת שמע אומרים אמת ויציב שהוא בחינת רצון כנ"ל. ואז מזכירין קריעת ים סוף כמו שכתוב וים סוף להם בקעת וכו' לך ענו שירה וכו'. זה בחינת הארת הרצון שמאיר על ידי הפרנסה שנמשך מבחינת הארת בן ותלמיד שהוא בחינת קריעת שמע כנ"ל.

אות ז

וזה שנתן התנא סימן מאימתי קורין את שמע. בערבית משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן ונתן הסימן לזמן קריאת שמע משעת אכילה. כי קריעת שמה הוא בחינת הארת בן ותלמיד שעל ידי זה מאיר הרצון בשעת אכילה כנ"ל. וזה בחינת לאכול בתרומתן דייקא כי אכילת תרומה זה בחינת הארת הרצון בשעת אכילה שהוא בחינת מה כנ"ל. שזה בחינת תרומה שאין לה שיעור. בחינת מ"ה בחינת תרומה. ומחמת שאנו צריכין שיהיה אכילתינו בבחינה זו שמאיר בשעת האכילה הארת הרצון על כן אנו צריכין לפרוש קודם האכילה תרומה וחלה לכהן שהם בחינת מ"ה. כי אין להם שיעור. כדי שיאיר בהאכילה הארת הרצון כנ"ל. ועל כן נתן התנא סימן לקריאת שמע משעת אכילת תרומה שהוא בחינת הרצון שמתגלה בשעת אכילה וכו' כ"ל. וכן בברייתא שאר התנאים רובם נתנו סימן משעת אכילה משעה שהעני אוכל פתו וכו' . כי קריאת שמע הוא בחינת הארת בן ותלמיד שעל ידי זה מאיר הרצון בשעת אכילה כנ"ל.

אות ח

ועל כן צריכין לקרות קריאת שמע בלילה וביום. כמו. שכתוב ובשכבך ובקומך כי יום ולילה זה בחינת אספקלריא המאירה ואספקלריא שאינה מאירה. שהם בחינת השגת בן ותלמיד שזהו בחינת קריאת שמע כנ"ל. ועל כן זמן קריאת שמע של לילה זמנה כל הלילה. אבל קריאת שמע של יום אין זמנה רק בשעה מיוחדת עד רביע היום, כי הלילה שהיא בחינת אספקלריא שאינ המאירה בחינת השגת דרי מעלה בחינת איה מקום כבודו בחינת מ"ה. ועלכ ו שם דייקא אין נתגלה אלקותו יתברך כל כך. ועל כן אין זמנה כל היום כמו בלילה רק בשעה מיוחדת. כי אז הוא בבחינת איה. ואין נתגלה אלקותו כל כך בבחינת מלא כל הארץ כבודו רק בבחינת איה שהוא השגת דרי מעלה. ועל כן אין זמנה כי אם מעט. אבל בליהל בחינת דרי מטה הוא בחינת מלא כל הארץ כבודו ועל כן בכל הלילה כולה היא זמן קריאת שמע. כי דייקא בבחינת דרי מטה מגלין אלקותו יתברך בחינת מלא כל הארץ כבודו כנ"ל.

אות ט

כי עיקר קריאת. שמע הוא בשביל בחינת דרי מטה כנ"ל. כדי לעורר מהשינה שוכני עפר בבחינת קיצו ורננו שוכני עפר כנ"ל במאמר הנ"ל. ועלכ ו בנה התורה הסימן של זמן קריאת שמע בשכבך ובקומך. כי זה עיקר בחינת קריאת שמע להתעורר מהשינה כנ"ל. ועל כן עיקר זמן קריאת שמע של לילה ושל יום זמן שניהם הוא מתחלת השכינה עד הסוף. דהיינו עד זמן קימה ביום שהוא בסוף שלש שעות ביום שכן דרך בני מ לכים לעמוד בשלש שעות ביום . נמצא שכל זמן קריאת שמע של לילה ויום הוא רק מתחלת השכיבה עד הסוף. כי זה עיקר בחינת קריאת שמע. כדי לעורר דרי מטה מבחינת שינה לגלות הלם כי ה' עמם בבחינת הקיצו ורננו שורכני עפר כי מלא כל הארץ כבודו. וזה בחינת קריאת שמע בפה דוקא כנ"ל.

אות י

וזה שאמרו רז"ל ולמדו שני לימודים מתיבת שמע. כי דרשו שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך וגם דרשו שמע בכל לשון שאתה שומע .. שמותר לומר קריאת שמע בכל שבעים לשונות. כי שניהם אחד כי קריאת שמע בפה בחינת השמע לאזניך הוא כדי לפרסם אלקותו בפני כל דרי מטה כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת שמע בכל לשון וכו'. דהיינו שיכולין לגלות אלקותו יתברך אפילו בכל לשונות הגוים. כי מלא כל הארץ כבודו, וזהו בעצמו בחינת הנ"ל בחינת השגת דרי מטה בחינת הקיצו ורננו שוכני עפר. שלא יהיו מייאשין עצמן כמו שכתוב שם במאמר הנ"ל. כי אפילו כשנופל למקום שנופל ח"ו שזה בחינת לשונות הגוים שהם בחינת כל התאות רעות וכו'. ואף על פי כן יכולין לגלות אלקותו גם שם בבחינת הקיצו ורננו שוכני עפר על ידי בחינת כל. שהוא בחינת קריאת שמע בפה כנ"ל בחינת השמע לאזניך וכו. וזהו בעצמו בחינת שמע בכל לשון כי מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה וכו' כנ"ל ברוך ה' לעולם אמן ואמן

נעתק מהאתר http://breslev.eip.co.il/?key=2926

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ד (עריכה)

הלכה ד

אות א

ענין קריאת שמע בזמנה דוקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה. וזמן קריאת שמע של שחרית הוא רק עד שלש שעות. וענין מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע:

על פי התורה בקרוב עלי מרעים וכו' בלקוטי הראשון (בסימן ל"ו). עיין שם כל התורה מרישא לסיפא והובאה לעיל בהלכות ברכות התורה והלכות פסח. והנה בהתורה הנ"ל מבואר ששני הפסוקים של קריאת שמע שם שמע וברוך שם מסוגלים לבטל על ידם הרהורי ניאוף עיין שם. ועל ידי התורה נמשכין נשמות חדשות לכל אחד מהשומעין וכו'. אך כל אחד מקבל את התורה כפי הכלי שלו. כפי תפיסת המוחין שלו. שהוא כפי תיקון הברית. דזה הוא כלל גדול. שאי אפשר לשום אדם להשיג ולתפוס בדיבורו של הצדיק אם לא שתיקן תחלה אותברית קדש כראוי וכו'. ואזי המוחין שלו בשלימות, ויכול להבין דיבורו של הצדיק וכו'. כי מפי עליון לא תצא כי אם אור פשוט. אך לפי בחינת הכלי המקבל את האור כך נצטייר האור בתוכו. אם הכלי היא בשלימות אזי נצטייר האור לברכה ומקבל האור בבחינת מאורות מלא וכו'. ולהיפך להיפך ח"ו וכו'. כי האור הפשוט הבא מלעיל הוא בחינת קמיץ וסתים. אך לפי בחינת הכלי המקבלים הוא בחינת צירי שנצטייר האור לפי בחינת הכלי. ועל כן כתיב בבלעם (במדבר כ"ג) הנה ברך לקחתי בקמץ וברך ולא אשיבנה בצירי. כי אפילו הלקיחה שהוא אז בבחינת קמיץ וסתים הוא בבחינת בירך. ראיה לזה כי הוא היה רוצה להצטייר לפי בחינת הכלי שלו הוא בחינת קללה, ואל היה יכול להשיב ולצרף ולהצטייר כלל לפי בחינתו. וזה וברך ולא אשיבנה. ומפי שהיה בשעת לקיחה בבחינת בירך. ומפי מה לפי שהעיד עליהם הכתוב שבטייה בחינת שמירת הברית וכו'. עיין שם כל זה היטב:

אות ב

וזה בחינת קריאת שמע בעונתה שהיא יסוד כל התורה כולה. כי עיקר יסוד כל התורה כולה הי האמונה הקדושה שהיא מצות קריאת שמע כמו שכוב (תהלים קי"ט) כל מצותיך אמונה. וכמו שכתוב (מכות כ"ד) בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמותו יחיה. כי מבואר לעיל בהתורה הנ"ל, שאין לנו שום תפיסה בהתורה הקדושה כיאם כפי תיקון הברית, שהוא תיקון כלי המוחין. שאז מקבל האור בבחינת ברכה, בבחינת סם חיים בבחינת צדיקים ילכו בם. אבל להיפך כשלא תיקן הברית עדיין אז ח"ו אינו יכול לקבל האור בבחינת ברכה, ונצטייר האור להיפך ח"ו. ולכאורה לא שבקת חיי לכל בריה. כי אם כן מה יעשו המון עם שרובם אינם בכל תיקון הברית בשלימות כי זעירין אינון בכל דור שזוכין לתיקון הברית בשלימות. ואם כן זה שלא זה עדיין לתיקון הברית. אם כן ח"ו אפס תקוה כי אינו יכול לקבל שום עצה מהתורה הקדושה, מאחר שהמוחין שלו אינם מתוקנים על ידי פגם הברית שפגם. ואדרבא לא זכה נעשה לו סם מות ח"ו. כי נצטייר אצלו האור בהיפוך לפי פגם הכלים של המוחין שלו. ואם כן מה יפעול בעסק התורה. וכן אפילו כשיבא להצסיק והצדיק יגלה ל תורה ומוסר מה יועיל לו. אדרבא יוכל לקלקל לו יותר ח"ו מחמת שתפיסת המוחין שלו הם פוגמים על ידי פגם הברית ואזי אינו יכול לתפוס דיבורו של הצדיק, רק אדרבא נצטייר אצלו להיפך, בחינת לא זכה וכו' כמבואר שם היטב בהתורה הנ"ל. ואם כן נפל פיתא בבירא ומה הועילו חכמים בתקנתן שעוסקין כל ימיהם לתקן נפשות ישראל על ידי התגלות תורתם הקדושה. ועיקר תיקון נפשות ישראל הוא להוציאם מפגם הברית, שזו יסוד כל התורה כולה כידוע. ואיך אפשר לתקן על ידי התורה את אותן שפגמו בברית קדש, מאחר שאין להם יכולת לתפוס דיבורו של הצדיק וכו'. אדרבא נצטייר אצלם אור התורה של הצדיק להיפך ח"ו בבחינת לא זכה וכו' כ"ל:

אות ג

אך באמת יש בענין זה דברים גנוזים הרבה. וכאשר הבננו מפיו הקדוש כמבואר בדבריו. שבשביל זה צריך הצדיק לפעמים להלביש תורתו בכמה בחינות. לפעמים מלביש תורתו בסיפורי מעשיות ושיחות חולין. ולפעמים מלביש זאת התורה בתורה אחרת וכו'. הכל באופן כדי שיוכלו גם הפגומים לקבל בדרך נפלא התגלות העצות איך לזכות להתקרב אליו יתברך ממקום שהם שם:

אות ד

ועיקר העצה לכל זה עיקר הוא האמונה הקדושה. שהוא בחינת שמע ישראל וברוך שם. כי על ידי אמירת שמע ישראל וברוך שם זוכין להנצל מהרהורי ניאוף כנ"ל. נמצא ששמע ישראל וכו' הוא בחינת תיקון הברית. שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לצייר האור לברכה וכו' כנ"ל (וכ מבואר בכוונותשעיקר המוחין נמשכין על ידי קריאת שמע. היינו כנ"ל כי קריאת שמע הוא תיקון המוחין). ועל כן על ידי האמונה הקדושה שהיא קריאת שמע על ידי זה יכולים לצייר האור לברכה. ואז יכולים לעסוק בתורה ולקבל עצות מתורתו של הצדיק האמת. כי נצטייר האור לטובה ולברכה על ידי האמונה הקדושה שהוא שמע וברוך שם, שהם בחינת תיקון הברית כנ"ל:

אות ה

כי עיקר הוא האמונה כ"ל. הן בכלליות התורה והן בפרטיות בכל דור ודור שצריכין להתקרב להצדיק האמת שבכל דור ודור, העיקר הוא האמונה. שצרי לבטל דעתו לגמרי כאלו אין לו שום דעת עצמו כלל ויסתכל רק על האמת לאמתו. וימשך עצמו רק אל האמת שהוא בחינת אמונה ולא יטעה את עצמו. ואז בוודאי יזכה לקבל עצות קדושות ותיקון גדול מהצדירק ותורתו אף על י שלא תיקן בריתו עדיין ואין המוח שלו בשלימות. והעיקר שיכיר את מקומו וידע זאת בעצמו. איך המוח שלו אינו מתוקן כראוי מחמת פגם הברית שלו כפי מה שיודע בנפשו. ועל כן הוא צריך לבטל דעת עצמו לגמרי. וכשבא אל הצדיק יטה דעתו רק על האמת לאמתו וכן כשעוסק בתורה יבטל בכל פעם הערמומיות שנכנס בתוכו. ויבקש מהשם יתברך שיגלה לו נקודת האמת בכל פעם שידע תמיד בכל עת איך להתנהג באמת לאמתו. ואם יבא על דעתו איזה קשיא על הצדיק או על התרוה או על השם יתברך יבטל דעתו. ויאמר בלבו מי אני ומה דעתי וחכמתי שיהיה קשה לי איזה קשיא על השל בעדעת. כי הלא אני יודע בעצמי שדעתי עכורה ופגומר מאד על ידי פגם הברית שלא זכיתי עדיין לתקן. ויבטל דעתו לגמרי ויסמוך עצמו רק על אמונה. וימסור לבו להשם יתברך ולצדיקי אמת ולתורתם הקדושה שיוליכו אותו בדרך האמת כרצונם. ואז יזכה שי איר לו האמת בכל עת. ויזכה צייר ולקבל אור תורתם בבחינת ברכה. אף על פי שלא זכה עדיין לתיקון הברית. כי אמונה עולה על הכל. כי עלידי האמונה הוא נכלל בהשם יתברך ובהצדיקים שמאמין בהם ובתורתם ואז הם בעצמם מציירים לו האור לברכה. וממשיכין לו אור מתוקן ומצוייר בבחינת ברכה מלמעלה קודם שיורד אליו. ואז אין הכלים פגומים שלו יכולים לקלקל האור ח"ו לציירו בהיפך. כי כבר נצטייר האור למעלה בבחינת ברכה:

אות ו

וזה בחינת מה שכתוב שם בהתור הנ"ל על פסוק הנה ברך לקחת וברך ולא אשיבנה. שבלעם היה רוצה לצייר האור לפי בחינתו לקללה ח"ו (דברים כ"ג) ולא אבא ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפוך ה' אלקיך לך את הקלל ה לברכה כי נצטייר האור מלמעלה בשעת הלקיחה בבחינתב רכה כמבואר שם. וכל זה זוכין על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע. כי על ידי קריאת שמע אמונה שמאמינים בו יתברך ואומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד וכו' ועל ידי זה נכללים באחדותו יתברך וכשנכלל למעלה בו יתברך אז זוכה לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה. שזוה בחינת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד שאומרים תיכף אחר קריאת שמע. כדי לצייר האור בבחינת ברוך תיכף ומיד אחר שנכללים באחדותו יתברך. כי אז זוכין לצייר האור למעלה תיכף ומיד. כשנמשך מהשם יתברך בעצמו קודם שיתחיל לירד לכל העולמות, לציירו שם בבחינת ברוך. ואז כשנצטייר למעלה בבחינת ברוך אז אין כלי המוחין שלמטה אף על פי שהם פגומי אין יכולים לקלקל האור לציירו להיפך ח"ו. כי כבר נצטייר למעלה בחינת ברכה כנ"ל. שזהוב חינת מה שבלעם לא היה יכול לשנות לצייר האור מלקללה ח"ו. אף על פי שכליו היו פגומים מאד מאד. כי היה משוקע בתאוות ניאוף מאד מאד. אף על פי כן לא היה יכול לשנות לצייר האור להיפך ח"ו. מחמת שהלקיחה בעצמה היה בבחינת ברך כנ"ל. שזהוב חינת הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. כי נצטייר האור למעלה במקום הלקיחה בבחינת ברך כנ"ל. וזה היה תוקף הנס שעשה השם יתברך אז בימי בלעם הרשע שהיו אז ישראל בסכנה גדולה מאד כידוע. וכמו כן בכל אדם כשיודע בעצמו שמוחו אינו בשלימות. כי לא זכה לתיקון הברית עדיין. וכל מה שירצה לילך על פי חכמתו יוכל לקלקל יותר ח"ו כנ"ל. עלכ ן עיקר העצה היא האמונה. שעל ידי האמונה עוברים על כל החכמות ונכללים בהאמת בעצם דהיינו בהשם יתברך ובצדיקים אמתיים שמאמין בהם ובתורתם האמתיית. ואז על ידי תוקף האמונה שלו שעל ידי זה נכלל בהם. על ידי זה נצטייר אצלו האור לברכה למעלה עד שאינו יכול להתקלקלן למטה ח"ו על ידי פגם כלי המוחין שלו על ידי פגם הברית כנ"ל. אלא אדרבא על ידי שממשיך האור מצוייר מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. אז זה האור המצוייר מלמעלה בבחינת ברכה מברר ומתקן ומזכך הכלים שלו דהיינו המוחין. וזוכה על ידי זה לתיקון הברית וזה בעצמו בחינת מה שאמר רבינו ז"ל בהתורה הנ"ל שאמירת שמע וברוך שם הם מסוגלים לתיקון הברית היינו כנ"ל. כי שמע וברוך שם שהוא עיקר באמונה הקדושה. על ידי זה נכללים בו יתברך. ומציירים האור למעלה בבחינת ברוך וכו' כ"ל. ואז על ידי זה נתברך הכלי המוחין שלו ונזדככים וזוכים לקבל עצות קדושות אמתיות ונתתקנים על ידי זה שזהו בחינת תיקון הברית שהוא תיקון המוחין כנ"ל:

אות ז

וזהו בחינת זמן קריאת שמע שצריכין לקרות קריאת שמע בעונתה דייקא. וזמן קריאת שמע של לילה הוא כל הלילה וזמן קריאת שמע של יום הוא רק עד ג' שעות. כי כתיב (ישעיה מ"ה) יוצר אור ובואר חושך עושה שלום וכו'. ואיתא בכוונות שיצירה נקרא אור ובריאה שהוא למעלה יותר הוא בחינת חשך מחמת עומק המושג. מחמת שבריאה גבוה יורת ואין לנו השגה שם על כן נקרא בריאה חשך אצלינו. בחינת ובורא חשך אבל יצירה מושג לנו יותר על כן נקרא אור בחינת יוצר אור. וכשאין יכולין להשיג האור דהיינו בבחינת בריאה שהוא בחינת חשך עדיין האור בבחינת קמץ בחינת קמיץ וסתים. כי אין לנו בו שום תפיסה. ואחר כך כשיורד האור ונצטייר למטה בבחינת צירי. זה בחינת עיקר האור בחינת יוצר אור כנ"ל. כי ענין הנ"ל של בחינת קמץ וצירי דהיינו מה שהאור שלמעלה הוא בבחינת קמיץ וסתים. ולמטה נצטייר האור כנ"ל. זאת הבחינה הוא בכל העולמות ובכל המדריגו. כי אור העולם והמדריגה שלמעלה היא בבחינת קמיץ וסתים לגבי העולם והמריגה שלמטה ממנו. וכשרוצין להמשיך האור מ אותו העולם והמדריגה שלמעלה, לעולם ומדקיגה שתחתיו. צריכין לציירו לפי העולם שתחתיו. כי האור שבעולם הגבוה ממנו הוא בבחינת קמיץ וסתים נגדו. אף על פי ששם מקומו בעולם שלמעלה הוא מצוייר בבחינת ציור. ועל כן בריאה נגד יצירה הוא בבחינת חשך מחמת שאין משיגין אותו האור שיש שם, שזהו בחינת קמיץ וסתים נגד יצירה. ועיקר חשכת לילה ממש נמשך מבחינת החשך הזה מבחינת האור שאין יכולין להשיגו שהוא בחינת קמץ וסתים. כי על חשכת לילה אנו מברכין ובורא חשך. כי משם נמשך החשך היינו כי הלילה קדמה ליום בסדר בריאה כמו שכתוב (בראשית א') ויהי ערב ויהי בוקר. על כן בכניסת הלילה אז כשמתחיל האור והשפע השייך ל אותו היום לירד ממקום שיורד, אז האור עדיין בלי ציור שצריך להצטייר בזה העולם. ומחמת זה אין יכולין ל קבלו ולר אותו ומזה נמשך חשכת לילה. אבל ביום אז הוא עיקר כניסת המוחין, ואז נצטייר האור בבחינת הציור של האור השייך לזה העולם, ומזה מאיר היום. נמצא שחשכת לילה הוא עדיין בבחינת קודם הציור של האור שזה הוא בחינת קמיץ וסתים, ועל כן זמן קריאתש מע של לילה כל הלילה. כי עיקר קרישת שמע הוא לתקן כלי המוחין. לצייר האור לברכה. וזה נמשך כל הלילה. כי כל הלילה צריכין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה כי בלילה האור עדיין בלי ציור השייך למטה כנ"ל. אבל ביום אין זמן קריאת שמע רק בתחלת היום בעת שמתחיל להאיר היום. דהיינו עד הנץ החמה לר' יהושע ולחכמים יותר קצת (ברכות ט'). היינו שאין זמן קריאת שמע של יום כי אם בכניסתו שאז נכנס אור יום ומתחיל להצטייר למטה. אז צריכין לקרות קריאת שמע כדי לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שירד למטה כנ"ל. אבל אחר כך כשכבר נשלם אור יום לירד למטה. דהיינו אחר ג' שעות שכבר האיר היום בשלימות. אז אין זמן קריאת שמע כל. כי כבר נצטייר האור למטה ומאי דהוה הוה. ועל כן כבר עבר זמן קריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא לצייר האור קודם שנגמר לירד ולהצטייר למטה. שזהו כל הלילה שאז הוא בחינת חשך שנמיחשך מבחינת קמיץ מקודם הציור כנ"ל. וכן בכניסת היו. שאז מתחיל להאיר היום ועדין לא נגמר אור היום בשלימות. כנראה בחוש שאור יום הולך ואור עד איזה שעות על היום. כמו שכתוב (משלי ד') ואורח צדיקים כאור נוגה הול ואור וכו'. וכל אלו השעות דהיינו ג' שעות שהם זמן קריאתש מע אז עדיין האור של יום יורד ומצטייר. על כן אז הוא זמן קריאת שמע עדיין לצייר האור למעלה בבחינת ברכה קודם שנצטייר לגמרי למטה. אבל אחר כך שכבר נגמר להצטייר למטה. כבר עבר זמן קריאת שמע. כי מאי דהוה הוה כנ"ל:

אות ח

וזהו הקורא מכאן ואליך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה היינו אף על פי שאין לו שכר קריאת שמע בעונותה. על כל פנים שכר עסק התורה אינו מפסיד כמו שאמרו רז"ל (שם). היינו אף על פי שהתיקון של קריאת שמע כבר עבר. דהיינו לצייר האור למעלה קודם שירד למטה כדי שיהיה מובטח שהאור יצויר בבחינת ברכה כנ"ל. זה נעשה על ידי קריאת שמע כנ"ל. אבל על כל פנים כקרוא בתורה לא הפסיד. היינו שאחר זמן קריאת שמע שאז כבר נצטייר האור אז כשקורא את שמע הוא רק כמו קורא בתורה ממש. היינו כמו מי שקורא ועוסק בתורה. שיש בזה שני כחו זכה נעשה סם חיים לא זכה וכו'. כפי מה שזוכה לצייר האור לפי בחינת הכלים שלו כמו כן נעשה עכשיו על ידי קריאת שמע שלא בעונתה שהוא רק כקורא בתורה. שצריך זכיר שיצטייר האור לברכה אבל הקורא קריאת שמע בעונתה מרוויח הרבה מאד שזוכה לצייר אור למעלה קודם שירד למטה. שעל ידי זה נצטייר האור מלמעלה בבחינת ברכה עד שאין הכלים פגומים של זה העולם יכולים לקלקו כנ"ל שזהו יסוד כל התורה כולה. כי על ידי זה זוכה לקבל תמיד אור התוה בבחינת ברכה. על ידי שכבר תיקון כלי המוחין על ידי הקריאת שמע על ידי שירד האור מלמעלה בבחינת ברכה כנ"ל. ועל כן קבעו ברכת יוצר המאורות בקריאת שמע. כי עיקר קריאת שמע הוא בחינת ציור האור שמשם כל המאורות כ"ל:

אות ט

ועל כן זמן קריאת שמע של שחרית נמשך עד שלש שעות. כנגד תלת מוחין שהם בחינת הכלים שבהם נצטייר האור כנ"ל. ועל כן כשנמשך אור יום להצטייר למטה נמשך הציור ג' שעות כנגד ג' מוחין שעל ידים הציור כנ"ל. ועל כן כל אותן ג' שעות אז הוא זמן קריאת שמע של שחרית כדי לזכות על ידי הקריאת שמע לצייר האור למעלה בבחינת ברכה. כדי לתקן על ידי זה כלי המוחין. עד שיהיה האור נמשך ונצטייר תמיד בבחינת ברכה כנ"ל. וזה בחינת קדושה משולשת שאומרים בברכת יוצר יוצר אור. קדושה משולשת היא כנגד תלת מוחין חב"ד כידוע. כי המוח נקרא קדש. ועל ידי קדושה משולת מקדשין התלת מוחין שיהיה בבחינת תיקון הברית שנקרא קדושה. כי כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה (ויקרא רבה פרק כ"ה) ועל ידי זה זוכין לצייר האור לברכה. שזהו בחינת קריאת שמע כנ"ל. וזהו בחינת לעומתם משבחים ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו. מקומו דא כתר כידוע. וכמובא בדברי רבינו ז"ל בהתורה אמצעיתא דעלמא וכו' (בסימן כ"ד). כי אנו ממשיכין האור משרשו העליון ממקום שהוא קמיץ וסתים. ולצירו שם מיד בבחינת ברכה בג' בחינות הציור שצריכין לציירו על ידי השלש מוחין שזהו בחינת שלש קדושות כנ"ל. כי עיקר הציור בג' העולמות שהם בריאה יצירה עשיה. כי אצילות שם עיקר בחינת קמיץ וסתים ושם נאמר לא יגורך רע. כי אין להקליפות אחיזה שם כלל. כי שם כולו אלקות גמור. כי תמן איהו וגרמוי חד בהון וכו' כידוע ועל כן אין שייך שם ציור האור לפי הכלי כלל. רק כשמתחיל האור לירד לבריאה יצירה עשיה שם מצטייר האור כי עיקר התחלת הציור הוא מבריאה שהיא בחינת בינה דמקננא בכרסיא שהיא בריאה כידוע. ובינה היא בחינת נקודת צירי כידוע. אבל אף על פי שהאור הוא בבחינת ציור בעולם הבריאה. אף על פי כן כנגד עולם היצירה הוא בבחינת קמיץ וסתים. בחינת חשך שאין בו שום תפיסה. שזהו בחינת ובורא חשך כנ"ל. וכשיורד לי צירה שם מצטייר יותר בבחינת אור. עד שיורד ובא למטה בעולם העשיה ששם גמר הציור. נמצא שעיקר הציור הוא בגף עולמות בריאה יצירה עשיה. כי הציור הוא בג' בחינת. בחינת אור מים רקיע כידוע. וכנגד כל זה הם בחינת השלש שעות ראשונות של היו שהם זמן קריאת שמע. כי בהם נצטייר האור. כי הם שלש שעות כנגד כל השלש בחינת הנ"ל. וגם למטה צריכין שיצטייר האור בג' בחינות שהם מקום וציור זמן כמבואר בדברי רבינו ז"ל במקום אחר (סימן ס"ו). ועל כן הם שלש שעות כנ"ל. וזהו שאנו מבקשין הושענות. הושענא שלש שעות. שלש שעות דייקא. כי בהם צריכין ישועה גדולה כדי לצייר האור לברכה כנ"ל:

אות י

וזה בחינת עסק התורה של השם יתברך. שהוא עוסק בתורה בשלש שעות הראשונות של היום כמו שאמרו רז"ל (בעבודה זרה ד' ד'). ולכאורה תמוה הענין מאד איך שייך אצלו יתברך עסק התורה. הלא כל התורה מאתו תצא. והוא יתברך יודע כל התורה בידיעה אחת ברגע אחת. אך כל זה הוא בחינת הנ"ל כי מצד רחמיו המרובים על ישראל על כן הוא יתברך בעצמו עוסק בתורה ג' שעות כדי להמשיך אור התורה בבחינת ציור לטובה ולברכה מלמעלה קודם שירד למטה. וזהו בחינת עסק בתורה של השם יתברך. כמו שלמטה צריכים לעסוק בתורה. כי לסרר הדין וההלכה. כי מקודם הבירור עדיין האור התורה קמיץ וסתים מנו. וכפי מה שזוכה לברר הדין כן מצייר האור לפי בחינתו. כמו כן השם יתברך בעצמו כביכול עוסק בתורה לטובת ישראל. לברר ולצייר אור העליון מאד. שהוא בחינת קמיץ וסתים מכל העולמו. והקדוש ברוך הוא יושב ועוסק בתרוה ג' שעות ומצייר האור לברכה. ועל כן צריך משך זמן דייקא. כי הציור הוא בזמן דוקא. כי מעלה מהזמן אין משיגין הציור. ועל כן נמשך הזמן ג' שעות ראשונות דייקא. כי אלו הג' שעות ראשונות של היום הם זמן קריאת שמע. שבהם מציירין ישראל האור לברכה למעלה קודם שירד למטה על ידי מצות קריאת שמע בעונתה כנ"ל. ועל כן גם הקדוש ברוך הוא יושב אז ועוסק בתורה. כדי לצייר האור לברכה ולטובה קודם שירד למטה כדי שיהיה בנקל להם לי שראל לצייר האור לברכה גם כשירד למטה. וזה בחינת אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו'. כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה. היינו, אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים שהם מציירין האור שלמעלה להיפך שמשם נמשכין עצות רעות של רשעים והדרך של החטאים וכו'. כי זהו בחינת לא זכה נעשית לו סם מות בחינת (הושע י"ד) ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. וצריכין לשמור מזה מאד. לבלי לילךם בדרך עצתם שמהפכין האמת. ופוגמין באור התורה על ידי כליהם הרעים והפגומים שעל ידי זה נתהפך להם אור התורה לעצות רעות בחינת עצת רשעים. כי לא זכה וכו' כנ"ל. וזהו כי אם בתורת ה' חפצו ובתורתו וכו'. שצריך האדם שיהיה כל חפצו ומגמת נפשו לזכות לתורת ה'. שיצטייר האור לטובה ולברכה כפי האמת כרצונו יתברך באמת. שזהו בחינת תורת ה' מה שהשם יתברך בעצמו עוסק בתורה ומצייר האור לטובה ולברכה. וזהו ובתורתו יהגה בתחלה היא תורת ה' ואחר כך נעשית תורתו כמו שאמרו רז"ל (קידושין ל"ב). דהיינו שיהיה נעשה תורתו מתורת ה'. דהיינו שאפילו כשנעשית תורתו, דהיינו כשהוא מצייר האור למטה, יהיה תורתו נעשית מתורת ה'. שיהיה הציור של תורתו כמו הציור של תורת ה' שהוא בחינת עסק התורה של הקדוש ברוך הוא בעצמו. שהוא יתברך בעצמו מצייר האור בוודאי לטובה ולברכה כנ"ל. וזהו שסיים והיה כעץ שתול וכו' וכל אשר יעשה יצליח. כי יזכה שיצטייר האור תמיד לברכה. ועל כן כל אשר יעשה יצליח בוודאילא כן הרשעים וכו'. כי הם מציירי האור להיפך וכו' כנ"ל. וזהו כי יודע ה' דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. דרך דייקא. בחינת ישראים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. שזהו בחינת ושמתן זכה נעשית לו סם חיים וכו'. שזהו בחינת הנ"ל כפי מה שמצייר האור כפי מה שזוכה לתקן כלי המוחין שלו על ידי אמונה ותיקון הברית כנ"ל. וזה שאנו מבקשין קודם קריאת שמע והאר עיניו בתורתך שנזכה שיאיר עינינו בתורתו. שנזכה לכוון האמת תמיד להוציא מכל לימודי התורה הקדושה עצות ודרכים ישרים לעבודתו יתברך, ולא יצטייר אור התורה אצלינו להיפך ח"ו בבחית לא זכה וכו'. וזהו והאר עיניו, עיניו דייקא. כי העיקר תלוי בתיקון העינים שהם בחינת שבעים פנים לתורה שזוכין כפי מה שמשברין תאוות ניאוף התלוי בעינים שהיא תאוה רעה שכולל הרע של כל השבעים אומין כמבאור בהתורה הנ"ל. ועל כן עיקר הבקשה שנזכה לתיקון העינים לשבר תאוה הנ"ל ולשכות לשבעים פנים של תרוה בחינת והאר עיניו בתורתך כנ"ל. וזה שאומרים קודם קריאת שמע של ערבית ונשמח בדברי תורתך וכו' כי הם חיינו וכו'. חיינו דייקא. בחינת כי היא חייך וכו'. היינו שאנו רוצים לקבל התורה בבחינת חיים, בבחינת זכה נעשית לו סם חיים ולא להיפך ח"ו. כי אנו עוסקים עכשיו לומר קריאת שמע וליחד שמך ולכלול באחדותך, שעל ידי זה נזכה שיצטייר האור למעלה בבחינת ברכה וחיים וכו' כנ"ל עד שנזכה לקבלו גם למטה בבחינת ברכה, בבחינת זה נעשית לתו סם חיים כנ"ל:

אות יא

וזה בחינת ותן טל ומטר לברכה. שזה זוכין על ידי אמונה על ידי קריאת שמע. כמו שכתוב בקריאת שמע השמרו לכם וכו' וסרתם ועבדתם אלהים אחרים וכו' ועצר את השמים ולא יהיה מטה וכו' היינו כשפוגמין באמונה אין מציירין האור לברכה, ומשם נמשכין כל הקללות ח"ו שנתקללה האדמה בעבור האדם שפגמה באמונה כמו שאמרו רז"ל. ואז נעצר המטר כי אין הגשמים יורדין אלא בזכות האמונה כמו שאמרו רז"ל (תענית ח') שעל ידי זה נצטייר האור לברכה, בחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. וזה בחינת הזכרת גשמים ושאלת גשמים ובין ההזכרה והשאלה נמשך השמך זמן. כי מתחילין לזכור הגשמים בשמיני עצרת והשאלה היא ס' יום אחר התקופה. כי בתחלה מזכירין הגשמים לבד ואין מבקשין עליהם. ואז ממשיכין אור השפע של בחינת הגשמים בבחינת קמיץ וסתים שזהו בחינת הזכרה שמזכירין רק גבורותיו שהוא יתברך יכול להוריד גשמים. אבל אין מציירין עדיין האור שיוכל לירד למטה. כי אין מבקשין עדיין עליהם שירדו ויצטיירו עד השאלה. שאז מבקשין שירדו הגשמים, דהיינו שיצטייר האור למטה בבחינת גשמי ברכה, בחינת ותן טל ומטר לברכה. ועל כן נמשך זמן בין ההזכרה והשאלה כי ציור האור צריך המשך זמן כנ"ל. וזה בחינת ס' יום אחר התקופה שאז השאלה כנגד ס' אותיות שבברכת כהנים שעל ידי זה נצטייר האור לברכה כדלקמן:

אות יב

וזהו בחינת עשרה בטבת. בחינת הג' צרות שאירעו בטבת שחושב שם בהסליחות שמת עזרא הסופר ונכתבה התורה יוונית בימי תלמי המלך והתחיל חורבן בית המקדש. כי כולם הם בחינה אחת, בחינת פגם הנ"ל. כהיינו שקשה לצייר האור לברכה מחמת הג' צרות הנ"ל. כי מת עזרא הסופר שהיה כותב ספר תורה. והוא הגודל קדושתו היה כותב הספר תורה בקדושה גדולה והיה מצייר האור לברכה בודאי. ועכשיו מי יקום בעדנו. ואיך מוצאין סופר כזה שיכתוב ויצייר לנו אותיות התורה הקדושה בבחינת ברכה. עד שכל העוסקים בספר תורה כזאת יאיר עיניהם בהתורה. ובנקל יציירו האור לברכה. כי כבר נצטייר לטובה על ידי הסופר ההגון. ולא די שאבדנו סופר כזה שהוא עזרא הסופר שהיה מצייר בכתיבתו ה אותיות של התורה לברכה, אף גם בעוונותינו הרבים נכתבה התורה יוונית. שהוא ההיפך ממש מכתיבת ספר תורה של עזרא הסופר מהיפך אל היפך. כי הם בודאי מציירים אור התורה להיפך על ידי כתיבתם והעתקתם. שמזה נמשך כל האפיקורסות והכפירות של המחקרים והפללוסופים שמהפכים דברי אלהים חיים. ומהפכים דברי התורה הקדושה לאפיקורסות וכפירות שלהם רחמנא ליצלן. ועל כן הם רוצים לחנך את הבנים בלימוד מקרא לבד. בלי פירוש רז"ל שבגמרא ומדרשים ואגדות. כי הם רוצים לצייר ח"ו אור התורה כפי כליהם הרעות. כפי מוחיהם הפגומים והמקולקלים מאד מאד על ידי ריבוי תאוות ניאוף שהם משוקעים בה מאד כמפורסם וכאשר הם יודעים בעצמם ועל כן אינם רוצים שיעסקו בניהם בגמרא ומדרשים של רז"ל שכבר התחילו לצייר אור התורה קצת ולפרשה לטובה. וזה בחינת חורבן בית המקדש. כי בבית המקדש היו כהנים עוסקים בעבודתם. ועל ידי זה היו ממשיכין כל ההשפעות והברכות. כי היו מציירים האור לברכה. כי הכהנים הם מבחינת קמץ בחינת וקמץ הכהן. ויש להם כח על ידי עבודתם להמשיך האור מבחינת קמץ לצירי לציירו בבחינת ברכה, שזהו בחינת ברכת כהנים שמסרה התורה להם לברך את ישראל. כי הם יכולים להמשיך האור מקמץ לצירי לציירו לברכה כנ"ל. וכמבואר מזה לעיל בהלכות ברכת התורה ובהלכות פסח עיין שם:

אות יג

וזה בחינת קרבונת שאומרים קודם התפלה. ואז אומרים קריאת שמע. וזה בחינת מה שצריכין לר אות ולהשתדל להתקרב לצדיק הגדול ביותר מאד וכל מה שהוא חולה בנפשו ופגום יורת ויותר הוא צריך צדיק גדול יותר שיוכל לתקן גם נפשו הפגומה מאד. כמבואר מזה בהתורה מישרא דסכינא (בסימן ל'). היינו על פי המבואר למעלה כי הצדיק צריך אומנות גדולה וחכמה יתירה לתקן נפשות הפגומים כי אי אפשר לומר להם תורה בפשיטות כפי מה שהם צריכים. מחמת שכליהם פוגמים מאד. וכל מה שיאמר להם יהיה נפגם ונתקלקל אצלם על ידי כליהם הפגומים על ידי פגם הברית שלהם. כי אין יכולין לתפוס דיבורי של הצדיק. כי אם כפי תיקון הברית שהוא תיקון המוחין שהם הכלים לתפוס ולקבל אור התורה והאמת של הצדיק. ומאחר שכליהם פגומים מאד אם כן מאין יבא עזרם. על כן צריך הצדיק לתחבולות רבות מאד להמשיך אור התורה והעצות הקדושות בדרך נפלא ונורא מאד. עד שיגיע לאזנם עד שיבינו פשיטות העצה באמת לאמתוט איך לצאת מאפילה לאורה.וכל זה הוא בחינת הנ"ל היינו שהצדיק בגודל קדושתו ותוקף מעלתו הרמה למעלה למעלה. במקום שאין יד שכל אנושי מגיע לשם. זה הצדיק יכול לצייר האור גם למעלה למעלה במקום שאין יד הקליפות והסטרא אחרא שולטין שם ואזי יכול להמשיך האור מתוקן ומצוייר לטובה למטה עד שלא יוכלו פגם כליהם לקלקל האור ולציירו להיפך. אדרבה זה האור המתוקן והמצוייר לטובה יתקן ויזכך כליהם. כי יזכו על ידי האור הזה לתיקון הברית שהוא בחינת תיקון הכלים של האור שהם בחינת המוחין כנ"ל והעיקר אם יזכו להאמין בו באמונה שלימה שעל ידי זה הם נכללין בו ומקבלים ממנו האור כפי מה שציירו הוא מלמעלה עד למטה למטה לטובה ולברכה. כי כבר מבואר לעיל קצת שמה שהוא בחינת קמיץ וסתים למטה, למעלה במדריגה הגבוה יורת הוא בבחינת צירי בבחינת ציור וכו' כנ"ל. ועל כן הצדיק שהוא גבוה מאד במדריגה גבוה מאד הוא יכול לצייר כל האורות שלמעלה במקומותיהם העליונים שנחשבים אצלינו לבחינת קמיץ וסתים כי מדריגתו גבוה מאד. ועל כן כל מה שהוא פגום יותר הוא צריך צדיק גדול ביותר שיעסוק בתיקון נפשו. היינו שצריך צדיק גדול ביותר שיוכל לצייר האור למעלה למעלה יותר. ולהמשיכו בבחינת ציור ותקון לטובה למטה למטה יותר, ולא יוכלו ליגע בו ידי זרים. כי האדם על ידי חטאו הוא יורד למטה, ופוגם למעלה. שמסלק האור מהעולמות השייכים לשורש נשמתו. והכל כפי הפגם כן יורד למטה למטה וכן פוגם למעלה למעלה. למשל כשח"ו פוגם בעבירה אחת, אזי כפי הפגם כן מסלק האור מאיזה עולם. כגון שיש אינו פוגם בחטאו כי אם בעולם היצירה. ואז גם ירידתו למטה אינו ירידה גדולה כל כך. וכשח"ו פוגם יותר אזי מגיע הפגם ח"וט בעולם גבוה יורת וגורם אחיזת הקליפות וסטרא אחרא גם שם. ואזי ירידתו גם כן עמוקה יותר ח"ו וכן להלן ח"ו. נמצא זה שפגם בעולם היצירה וגרם אחיזת הסטרא אחרא שם. אזי אם יהיה נמשך האור שקמיץ וסתים מבריאה ליצירה כדי שיצטייר ביצירה כנהוג תייד. לא היה נשאר לו לקבל שום עצה ולשוב אל ה'. כי כשיצטרך לצייר האור ביצירה יצטייר להיפך ח"ו על ידי הסטרא אחרא והקליפות שגרם להתאחז שם. על כן בהכרח שיתקרב לצדיק גדול כזה שיש לו כח לעלות לעולם הבריאה שגבוה יותר. ולצייר שם האור לטובה ולברכה ולהמשיך זה האור בבחינת ציור לברכה עד מקומו שנפל לשם על ידי חטאו באופן שלא יגעו בו ידי זרים. שהם הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין בו כדי שלא יוכלו להפוך דעתו מן האמת. שלא יוכלו לצייר האור להיפך ח"ו. וכן כשפוגם יותר. ופוגם בעולם גבוה יותר. הוא צריך צדיק גדול וגבוה יותר שיוכל לעלות לעולם גבוה עוד יורת ויותר לצייר שם האור לברכה ולהורידו למטה למטה יףותר למקום שנפל לשם ח"ו וכן להלן ח"ו. עד שיש שנפלו כל כך ופגמו כל כך עד שפגמו בכל העולמות שלמעלה עד למעלה למעלה עד אור העליון שהוא בחינת קמיץ וסתים ממש ששם עיקר בחינת קמיץ. כי הוא קמיץ וסתים מכל העולמות שלמעלה. וכשפגמו כל כך. גם ירידתם עמוקה מאד מאד. עד שיש שנפלו לשאול תחתיות ומתחתיו רחמנא ליצלן. ואז אי אפשר לתקנם כי אם על ידי הצדיק הגדול במעלה מאד מאד. שיכול לעלות לעמלה מעלה עד אין סוף ולירד עד אין תכלית. והוא יכול לצייר האור גם למעלה מעלה. כי הוא ממשיך האור מבחינת הקמץ העליון שאין למעלה ממנו. שהוא בחינת כתר עליון. ומשם הוא ממשיך האור ומציירו שם בחינת ברכה. כי בגודל כחוו וחכמתו יש לו כח לצייר האור גם שם. והוא ממשיך האור בגודל כחו דרך הכל העולמות. ומציירו בכל עולם ועולם לטובה ולברכה. עד שממשיך עצות טובות בחינת אור מצוייר לברכה למטה למטה. עד שמגיע הארה ותיקון אפילו לאלו הנפשות שנפלו למטה למטה מאד למקום שהם שם. כי כל מה שהצדיק עולה למעלה יורת ומצייר האור למעלה יותר. הוא יכול המשיכו למטה למטה יותר. כמובן כל זה בדברי רבינו ז"ל. ועל כן כל מה שהוא חולה בנפשו יותר ויותר הוא צריך רבי גדול שהוא צדיק גדול ביותר כנ"ל. וזה בחינת קרבנות וקטורת. כי איתא שסלוקא דקרבנין עד אין סוף. ואף על פי כן אנו אומרים קרבנות לתקן עולם העשיה שהוא עולם התחתון ביותר כידוע. היינו כנ"ל. כי קורבנות יש להם זה הכח לעלות למעלה למעלה ולתקן וצייר האור שם במקום שאין יד הקליפות יכולה להגיע לשם על ידי שום פגם שבעולם יהיה איך שיהיה. כי הקבנות עולין עד אין סוף שהוא למעלה מן הכל והם ממשיכין האור משם ומציירין האור שם למעלה למעלה. ומשברין כח הקליפות עד שמורידין האור למטה למטה. ומבטלין ומשברין כל הקליפות והסטרא אחרא הנאחזין אפילו בעולם העשיה ששם אחיזתם ביותר. גם אותן מבטלין הקרבנות על ידי גודל כחם עלידי עוצם האור שהמשיכו מלמעלה מעלה בבחינת ציור לברכה כנ"ל. וזה בחינת קטרת שהוא המובחר מכל הקרבנות. כי קטרת עולה למעלה מכל הקרבנות עד שמצייר האור לטובה למעלה למעלה עד שמכניע בו ומבטל עמקי עמקי הקליפות ומוציא כל הנפשות וכל נצוצות הקדושה משם שזהו סוד י"א סמני הקטרת. היינו כנ"ל שכל מה שעולין מעלה יותר יכולין לתקן הקדושה שנפלה לעמקי הקליפות ביותר שבשביל זה צריכין להתקרב להצדיק הגדול ביותר כנ"ל. וזהו בחינת יום הכפורים שאז נכנס הכהן גדול לפני ולפנים עם קטרת לכפר על בני ישראל. היינו כנ"ל שכל מה שצריכין להמשיך כפרה ותקון להנצוצות שבעמקי הקליפות יותר צריכין לעלות למעלה יתירה יותר. ועל כן ביום הכפורים שהיה צריך הכהן גדול לכפר על כל בני ישראל על כל החטאים והעונות והפשעים שגרמו לירד לעמקי הקליפות ח"ו. על כן היא צריך לעלות למעלה למעלה יותר שזהו בחינתמה שנכנס לפני ולפנים. שאז נכנס למקום שנכנס לקדושה עליונה וגבוה מאד מאד למעלה מכל העולמות כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) וכל אדם לא יהיה באהן מועד בבואו לכפר בקדש וכו' ואמרור "ל (ירושלמי ברכות פרק א') וכל אדם העליון וכו'. והבן היטב להיכן נכנס הכהן גדול. וכל זה כדי לכפר על כל החטאים כדי לתקן אותם שנפלו לעמקי הקליפות כנ"ל. והצדיק האמת הוא גדול יותר אפילו מן הכהן גדול שנכנס לפני ולפנים כמו שאמרו רז"ל (סוטה ד') יקרה היא מפנינים מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. כי יש עבירות שגם הכהן גדול אינו יכול לכפר עליהם ביום הכפורים כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') שיש עבירות שיום הכפורים תולה ומתיה מכפרת אבל התלמיד חכם האמת יכול ליכנוס עוד לפנים יותר ויותר, ולהמשיך כפרה ותיקון גם להם וכנ"ל. וזה (משלי ט"ז) חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. היינו שיש עוונות שגורמים חמת מלך ח"ו עד שאין מועיל להם אפילו הכפרה של הכהן גדול ביום הכפורים כי אם מלאכי מות. שאין נגמר כפרתו עד המיתה. בחינת יום הכפורים תולה ומיתה מכפרת. אבל ואיש חכם יכפרנה. כי החכם האמת שהוא בחינת הצדיקים אמתים יכולים לתקן הכל אם יזכה להאמין בהם באמת כנ"ל:

אות יד

ועלכ ן אומרים קריאת שמע קודם פרשת הקרבנות. כי עיקר התיקון של הקרבנות וקטרת שיש להם כח לעלות למעלה למעלה ולצייר שם האור לברכה וכו'. כל זה זוכין על ידי קריאת שמע שהיא אמונה שזהו העיקר שעל ידי זה נכללין בו יתברך ובצדיקיו האמתיים ובתורתם הקדושה. וזוכין להמשיך האור בבחינת ציור מלמעלה לטובה ולברכה שעל ידי זה זוכין אחר כך שיתתקן הכל. כי זוכין אחר כך לקבל עצות נכונות, עד שיזכה לתשובה שלימה שזהו בחינת קרבנות שמכפרין שאומרין אחר הקריאת שמע. כי הקרבנות הם בחינת תשובה כמו שכתוב (ויקרא ט"ז) והתודה עליו וכו'. כי עיקר בחנית תיקון הקרבנות שהוא בחינת כפרת עוונות שזהו בחינת תקון התשובה. זה זוכין רק על ידי אמונה שהיא בחינת קריאת שמע כנ"ל:

אות טו

והנה מבואר בהתורה הנ"ל. שקריאת שמע עם דמעות מכניעין תאוות ניאוף לגמרי. ועל כן זה שרגיל בהרהורים ח"ו צריך לבכות בשעת קריאת שמע וכו' עיין שם. וזה סוד (בראשית מ"ו) ויבך על צואריו עוד הנאמר ביוסף כשבא ליעקב. ואמרו רז"ל שיעקב היה אז קורא את שמע. זה בחינת סוד הנ"ל. בחינת בכיר בשעת קריאת שמע כדי לבטל תאוות ניאוף שהוא רע הכולל מכלל ישראל שהיו תלויים בהם. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועל כן הבכיה של יוסף וקריאת שמע של יעקב נחשב לאחד. וכל זה היה בשעת כניסת יעקב עם השבעים נפשות לגלות מצרים. שעיקר הגלות היה בחינת הנ"ל. מה שצריכים הנפשות של בית יעקב להצטרף ולהתנסות בגלות של שבעים אומות ובתאוותיהן. שהעיקר הוא תאוה הכלליות שהוא רע הכולל כנ"ל. שזהו בחינת גלות מצרים (וכמבואר בהלכות פסח). ועל כן אז בעת כניסתן לשם קרא יעקב את שמע. כי על ידי קריאת שמע מכניעין זאת התאוה. ויוסף הוסיף לבכות על צואריו אז כדי להשלים התיקון הנעשה על ידי הבכיר בשעת קריאת שמע. כי יוסף ידע שהזוהמא של מצרים גדולה כל כך עד שאין די לבטל זוהמת מצרים שהוא רע הכולל הנ"ל על ידי קריאת שמע לבד. רק צריכין גם לבכות בשעת קריאת שמע, וכנ"ל. כי עיקר הבכיר שהוא לגרש המרה שחורה שפחה בישא וכו', שמשם תאוות ניאוף. זה נעשה על ידי יוסף דייקא. כי הוא היה לו הנסיון עם השפחה בישא נשג"ז וכבש יצרו. נמצא שעיקר המלחמה עם השפחה בישא הוא על ידי יוסף הצדיק. ועל כן הוא דייקא בכה. לגרש בחינת השפחה בישא אמא דע"ר שהוא טחול מרה שחורה. לגרשה על ידי הדמעות. ויעקב קיבל אז עול מלכות שמים בקריאת שמע. שבכח הזה מגרש יוסף הצדיק השפחה בישא על ידי הדמעות. כי עיקר בחינת קריאת שמע נמשך מבחינת יעקב ישראל בבחינת שמע ישראל. ישראל סבא. שהוא נכלל באחדותו יתברך. בבחינת ה' אלקינו ה' אחד. ובכחו יש לנו בני ישראל כח לקבל עלינו עול מלכות שמים וליחד שמו יתברך בקריאת שמע בכל יום. כי יעקב ויוסף כחדא חשיבי. ועיקר תיקון נפשות שיראל זכות לעמוד בנסיון בגלות מצרים שהוא בחינת הצירוף של התאוה הנ"ל, הוא על ידי שניהם דייקא. כי למחיה שלחו אלקים לפניהם. כי על ידי שעמד בנסיון על ידי זה הכניע זוהמת מצרים. ועל ידי זה יש כח לישראל לעמוד בנסיון של תאוה זאת. ועיקר כחו לעמוד בנסיון היה על ידי יעקב כמו שאמרו רז"ל (סוטה לו) דמות דיוקנו של יעקב נזדמנה לו. כי שניהם יעקב ויוסף כחדא חשיבי. אך עיקר בחינת המלחמה הוא בבחינת יוסף כנ"ל. ועיקר קבלת עול מלכות שמים שעל ידי זה יש לו כח להלחם הוא בחינת יעקב. ועל כן שניהם נכללו יחד בשעת קריאת שמע. ויוסף בכה אז שעל ידי זה גירש השפחה בישא רע הכולל הנ"ל בכח הקריאת שמע של יעקב שקרא אז. שזהו בחינת בכיה בשעת קריאת שמע הנ"ל. שעל ידי זה מבטלין לגמרי תאוה הנ"ל. וכל זה היה בשביל כלל ישראל כדי שיוכלו לעמוד בנסיון בתאוה זאת. ולזכות לשבעים פנים של תורה. שהוא בחינת קבלת התורה אחר יציאת מצרים. וכמבואר מזה בהלכות פסח:

אות טז

וזה שמבואר שם בהתורה הנ"ל. שי"ב תיבות שבשמע וברוך שם הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר קריאת שמע נתגלה על ידי שנים עשר שבטי י"ה עם יעקב אביהם שכלול מכולם. כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה פרק צ"ח) על פסוק (בראשית מ"ט) ויקרא יעקב לבניו וכו' שבקש לגלות את הקץ וכו'. אמר שמא יש בכם וכו'. פתחו ואמרו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד. פתח יעקב ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. נמצא שעיקר קריאת שמע נתגלה על ידי יעקב ובניו שכלול מהם. שהם י"ב שבטי י"ה. היינו כנ"ל. כי י"ב תיבות שבק"ש הם כנגד י"ב שבטי י"ה. כי עיקר הקריאת שמע נתגלה על ידם כנ"ל. ועל ידי זה הכניעו זוהמת מצרים. עד שזכו ישראל לעמוד בנסיון בצירוף בהתאוה הזאת ולצאת משם בשלום. ולקבל את התורה בשבועות. בחינת שבעים פנים לתורה וכנ"ל:

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ה (עריכה)

הלכה ה?

אות א

עניין קריאת שמע בכל יום ערב ובוקר:

על פי מה ששמעתי מפי אדמו"ר ז"ל, ונדפס מזה בליקוטים שאצל המעשיות, שאמר שגדולת הבורא יתברך שמאיר לאדם השלם בליבו אי אפשר לספר לחברו. ועל כן אמר דוד המלך עליו השלום "כי אני ידעתי כי גדול ה'" וכו', 'אני ידעתי' דייקא ("איך ווייס", ודחק מאוד תיבת "איך"). כי אי אפשר לספר לחברו כלל. ואפילו האדם לעצמו אינו יכול לספר מיום לחברו דהיינו ההתנוצצות וההארה שמאיר בדעתו באיזה יום, אי אפשר לספר לעצמו מיום לחברו וכו'. ועניין זה אי אפשר לבאר בפה ומכל שכן בכתב, כי הוא לכל חד כפום מה דמשער בליביה, כמו שכתוב, "נודע בשערים בעלה" וכו':

אות ב

וזה עיקר בחינת קריאת שמע שהוא כלל ויסוד כל התורה כולה שתלוי באמונה שאנו צריכין לקבל עלינו אמונתו הקדושה בכל יום ויום. ועיקר המצוה בכל יום הוא להכין עצמו ולהשתדל בכל כוחו וכוונתו שיקבל על עצמו האמונה הקדושה מחדש בבחינת חדשים לבקרים רבה אמונתך, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל "אשר אנוכי מצווך היום", בכל יום יהיו בעיניך כחדשים שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה אלא כחדשה. ועיקר מקרא זה נאמר לעניין קריאת שמע, כי צריך לפשפש עצמו באמונה ולראות ולקבל על עצמו האמונה בכל יום מחדש.

וזה בחינת "שמע ישראל", שמתחילין באלו השתי תיבות אמונת הייחוד. ולכאורה היה די בקבלת אמונת הייחוד לומר רק "ה' אלהינו ה' אחד" שזה העיקר, ולמה אומרים מקודם אלו השתי תיבות "שמע ישראל"? אך באמת זה עיקר שלמות האמונה, כי כשרוצים להודיע דבר חדש ונפלא אומרים: שמע נא מה שאדבר ואספר לך חדשות גדולות נוראות ונפלאות. וזה בחינת אלו השתי תיבות "שמע ישראל" שאומרים קודם עיקר הייחוד, שבזה מעוררים את לבבו ולבב כל ישראל שיטו אוזנם וישמעו היטב מה שמספרין להם חדשות גדולות ונפלאות בבחינת מה שדרשו רבותינו זיכרונם לברכה (ברכות טו) על תיבת "שמע", "השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך", היינו הט אוזנך וליבך ושמע היטב מה שאתה מוציא מפיך, שהוא ה' אלקינו ה' אחד. כי אף על פי שאנו חזקים באמונה מכבר משנים קדמוניות כי ירושה היא לנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן אין זה הדבר ישן חס ושלום, כי באמת הוא בכל יום ויום חדש לגמרי כי אין יום דומה לחברו, ואי אפשר לספר אפילו לעצמו מיום לחברו כנ"ל, כי לגדולתו אין חקר וכל חד כפום מה דמשער בליביה צריך להטות אוזנו בכל יום למה שאומר כדי שלא יהיה בעיניו כדיוטגמא ישנה וכו' כנ"ל. וזה בחינת (תהילים קמה) "להודיע לבני האדם גבורותיו", שצריכין להודיע בוודאי בכל יום ובכל עת גבורותיו וכבוד הדר מלכותו כמו שכתוב (ישעיה לח) "אב לבנים יודיע אל אמתך", "יודיע" דייקא, כי נפלאות האמונה מתחדשת בכל יום כנ"ל:

אות ג

וזה בחינת מה שקבעו ברכת המאורות בקריאת שמע כי השי"ת מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, שבבוקר החמה זורחת ובערב שוקעת וגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, והכול בשביל התגלות האמונה מחדש בכל יום כפי אותו היום וכנ"ל. ועל כן צריכין לומר קריאת שמע בכל יום ויום ערב ובוקר, כדי לקבל עליו האמונה מחדש בכל יום כפי אותו היום, כי עיקר חידוש מעשה בראשית בכל יום הוא רק בשביל זה, כדי לגלות אלוקותו בכל יום מחדש, עד יכירו אותו כל יושבי תבל וכו':

אות ד

וזה בחינת מה שיש שתים עשרה תיבות בפרשת שמע וברוך שם וכו כנגד שנים עשר שבטים כמובא בסימן ל"ו, וכן הם כנגד שנים עשר חודשים ושתים עשרה שעות היום כנגד שנים עשר צירופי הוי"ה, כי כל השנים עשר חדשים וכל שתים עשרה שעות היום שהם כלל הזמן, וכן כל השנים עשר שבטים שהם כלל כל בני ישראל, כולם כלולים בקריאת שמע. דהיינו שכל אחד ואחד מבני ישראל יש לו שורש מיוחד בשנים עשר שבטים במ"ט אותיות שלהם שהם כנגד מ"ט אותיות שבשני פסוקים אלו, כמובא בסימן הנ"ל. וכפי אחיזתו בקדושה העליונה בשנים עשר שבטי י"ה כן מתנוצץ לו אלקותו יתברך בליבו. וכן כל הימים והשעות שכלולים בשנים עשר חודשים ובשתים עשרה שעות היום כולם כלולים באלו השני פסוקים, שמע וברוך שם וכו'. וכל אחד כפי אחיזתו בשנים עשר שבטי י"ה וכפי אותו היום צריך לקבל עליו אמונתו וייחודו בכל יום ויום מחדש, כי אין אדם דומה לחברו ואין יום דומה לחברו כנ"ל. ועל כן אנו מוזהרים "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים" וכנ"ל:

אות ה

וכל אדם צריך לילך בזה ולקיים זאת להשתדל ולהכין עצמו להכניס בליבו האמונה הקדושה בכל יום מחדש כי זהו עיקר ויסוד וכלל כל התורה כולה, וכמו שאמר רבנו ז"ל בתחילת התורה "תקעו" (ליקוטי תניינא סימן ה) שצריכין לפשפש את עצמו ולחפש את עצמו באמונה הקדושה, עיי"ש. כי כל אדם באיזה מדרגה שהוא אפילו בדיוטא התחתונה יכול להרגיש בליבו אלקותו מחדש, אם יטה אזנו ולבבו היטב למה שהוא מוציא מפיו. וזהו בחינת (ברכות יג) "שמע", בכל לשון שאתה שומע, שהם כלל השבעים לשונות שבהם נאחזים כל התאוות והמידות רעות כידוע, היינו בכל לשון מלשונות הגוים שאתה שומע. כי כל ענייני חול ומחשבות חיצוניות ותאוות והרהורים שעוברים על האדם, כולם הם בחינת לשונות העו"כ, כי משם הם נמשכין. והזהירונו רבותינו ז"ל שבכל לשון שאתה שומע, שתשמע משם אלקותו יתברך.

וזה בחינת "שמע" בכל לשון שאתה שומע, שבכל לשון מלשונות העמים שאתה שומע, שהם כלל התאוות ועסקי חול וכו' תשמע משם אמונתו הקדושה שהוא ה' אלהינו ה' אחד, והבן היטב. נמצא ששני הפירושים שדרשו רבותינו ז"ל על תיבת "שמע" שניהם עולים בקנה אחד, כי דרשו לעניין שצריכין להשמיע לאוזניו וכו', "שמע", השמע לאוזניך מה שאתה מוציא מפיך. וגם דרשו לעניין שמותר לומר קריאת שמע בכל לשון, "שמע" בכל לשון שאתה שומע. ושניהם עולים בקנה אחד, היינו "שמע" השמע לאוזניך מה שאתה מוציא מפיך, שתטה אזניך וליבך היטב בכל יום למה שאתה מוציא מפיך ויהיה בעיניך כחדש, כנ"ל. ואז תוכל לשמוע אמונתו ואלקותו יתברך מכל לשונות העו"כ בבחינת "שמע" בכל לשון שאתה שומע, וכנ"ל. כי ה' ער הנה לא ינום ולא יישן, ואף על פי שעובר על האדם מה שעובר כאשר יודע בנפשו אף על פי כן השם יתברך עושה את שלו בחסדו הגדול והנפלא כמו שכתוב (תהילים קלו) "לעושה נפלאות גדלות לבדו כי לעולם חסדו", והוא מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ומאיר לעולם כולו בכבודו בכל יום מחדש התגלות אלקותו. ועל כן בכל מה שעובר על האדם צריך לזכור את עצמו בכל עת בו יתברך ולהזכיר את עצמו שהוא איש ישראלי ומאמין באלקים חיים ומלך עולם, וכמו שכתוב (יונה ב) "בהתעטף עלי נפשי את ה' זכרתי". ואז יוכל לדבק את עצמו בו יתברך מכל מקום שהוא, וכמו שאמר אדמו"ר ז"ל שבכל מקום יכולין להיות סמוכין אליו יתברך, אפילו בשאול תחתיות חס ושלום וכמבואר מזה בדבריו ז"ל בכמה מקומות, וצריכין ליזהר לילך בזה כל אדם שבעולם כי הוא יסוד הכול:

אות ו

ועל כן זמן קריאת שמע של שחרית עד רביע היום, שהוא שלוש שעות, כי כבר אמרנו ששתים עשרה תיבות של קריאת שמע הם כנגד שנים עשר חודשים שהם בחינת שתים עשרה שעות היום שהם כנגד שנים עשר צירופי הוי"ה, כמובא, והם בחינת שנים עשר שבטי י"ה. ושנים עשר שבטים הם בחינת ארבעה דגלים, וכנגדם הם ארבע תקופות השנה. וכל זה כנגד שנים עשר צירופי הוי"ה הנ"ל, שהם כלולים בארבע אותיות השם, ועל כן נחלק היום לארבעה חלקים, ועיקר קריאת שמע עד רביע היום שהוא שלושה שעות, כנגד דגל מחנה יהודה שכלול משלושה שבטים, שהיה חונה סמוך למשכן ששם עיקר התגלות אלקותו. ועל כן היה חונה קדמה מזרחה, כי הוא נגד שלוש שעות הראשונות שאז מתחיל זריחת השמש ממזרח. ועל כן כל ישראל נקראים יהודים על שם יהודה, וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (מגילה יג) שעיקר אמונתנו נקרא על שם יהודה כמו שאמרו על פסוק "איש יהודי", כל הכופר בע"ז נקרא יהודי, כי עיקר התגלות האמונה הוא במשכן, ששם היה חונה בסמוך לו דגל מחנה יהודה. וזהו גם כן בחינת תקופה הראשונה שהוא תקופת ניסן שכלול משלשה חודשים שהם ניסן אייר סיון, שבהם עיקר זריחת והתגלות האמונה שהתחיל השם יתברך לגלות ולהאיר בנו בהארה גדולה בניסן על ידי האתת והמופתים וההתגלות נפלא בפסח ביציאת מצרים, ואחר כך סופרים מ"ט ימי הספירה שהם הכנה לקבלת התורה שהם כנגד מ"ט אותיות שבקריאת שמע שהם כנגד מ"ט אותיות השבטים. ואחר כך זוכין בסיון בחודש השלישי לקבל התורה בשבועות, שהיא עיקר התגלות האמונה כמו שכתוב (שמות כ) "אנוכי ה' אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים" וכו'. נמצא שעיקר התגלות האמונה הוא בבחינת דגל מחנה יהודה, ובשלושה חודשים הראשונים שבהם יציאת מצרים וקבלת התורה, ומשם מאיר האמונה לכל ישראל ולכל השנה כולה. וכנגד זה עיקר המשכת האמונה בכל יום בקריאת שמע הוא ברביע יום הראשון דייקא, שהוא שלוש שעות הראשונות שהם כנגד דגל הראשון שהוא מחנה יהודה, וכנגד שלושה חודשים הראשונים שהם ניסן אייר סיון וכנ"ל:

ראשי פרקים, שייך להלכות קריאת שמע:

אות ז

וזה בחינת קריאת שמע של שחרית וקריאת שמע של ערבית. וקריאת שמע של ערבית זמנה כל הלילה כל זמן שכיבה, וקריאת שמע של שחרית אין זמנה כי אם בבוקר עד שלוש שעות שהוא זמן קימה כי התגלות והתנוצצות אלקות שמתנוצץ ומאיר בלב האדם זה בחינת זריחת האור בבוקר, כי עיקר אור השמש הוא אור השי"ת שממנו מאירין כל האורות כמו שכתוב (תהילים כז) "ה' אורי" וכו'. וכמו שבגשמיות רואין שבשחרית בוקע אור השמש ממזרח ומאיר על פני תבל, כמ"ש "הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע", וכמ"ש (ישעיה נח) "אז ייבקע כשחר אורך", כמו כן ממש כשהשי"ת עוזר לפעמים שמאיר ומתנוצץ בלב התנוצצות אלקות הוא בחינת בקיעת האור ממש, שפתאום נבקע הדעת ומאיר אורו יתברך מה שאי אפשר לספר לחברו כלל כנ"ל כי עיקר אור וחושך נמשך משם. כי השם יתברך ברא העולם שיהיה אור וחושך, דהיינו שהתגלות אורו לבני אדם לא יהיה קבוע בתמידיות בשווה, כי תענוג תמידי אינו תענוג וגם כי היו מתבטלין במציאות. על כן בחוכמתו ברא שיהיה אור וחושך, והחושך קדם לאור כי חושך נמשך מבחינת הצמצום וההסתרה שהשם יתברך מצמצם ומסתיר אורו בבחינת (ישעיה מה) "אכן אתה אל מסתתר" כדי לתקן בחינת כלי, שנוכל לקבל האור בהדרגה ובמידה. וכן הוא בכל פעם בכל דרגא ודרגא לכל אחד כפי מדריגתו. ומשם נמשך גם החושך והאור של היום, מה שהשי"ת מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית וגולל אור מפני חושך וחושך מפני אור, והכל בשביל שיתחדש האור בכל יום, כי על ידי החושך שמסתיר האור בכל פעם על ידי זה זוכין אחר כך לקבל האור בהתחדשות יותר, שזה עיקר השלמות שיהיו בכל יום כחדשים בבחינת (איכה ג) "חדשים לבקרים" וכו' כנ"ל.

ועל כן צריכין קריאת שמע בבוקר ובערב, כי בבוקר עיקר התגלות האור. ובערב צריכין קריאת שמע לתקן על ידי זה בחינת הצמצום והכלי, שבלא זה אי אפשר לקבל האור. ועיקר התנוצצות האור הוא בבוקר כנ"ל. אבל גם בלילה צריכין שיאיר לנו אורו יתברך בבחינת "כי אשב בחושך ה' אור לי" כדי שעל ידי זה נוכל לרוץ אחריו ולהשתדל לתקן הכלי והצמצום. אך בלילה עדיין לא נשלם תיקון ההתעוררות מלמטה עד הבוקר, ועל כן אז מאיר לעולם כולו בכבודו מעצמו, בבחינת אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא. ועיקר השלמות כשזוכין לקבל האור על ידי אתערותא דלתתא שזה זוכין בבוקר, כשעולה איילת השחר על ידי התשוקה ועבודת הצדיקים בכל הלילה בפרט על ידי קימת חצות, כידוע. אבל בלילה שעדיין לא נשלם האתערותא דלתתא אזי הארת האור במוח הוא רק בחינת אתערותא דלעילא קודם אתערותא דלתתא, שעל ידי זה ח"ו דינים מתגברים שמשם חשכת לילה כמובן בזוה"ק, שכשאין נשלם האתערותא דלתתא אזי ח"ו דינים וחושך, ועיקר שלמות החסד כשנשלם האתערותא דלתתא:

וזה בחינת פסח ושבועות. כי פסח בחינת אתערותא דלעילא כידוע כי לא היו ראויין להיגאל, ואחר כך מניפין העומר וסופרין מ"ט ימי הספירה כנגד מ"ט אותיות שבקריאת שמע, מ"ט אותיות השבטים. ועל ידי זה מכינים עצמן לקבלת התורה בבחינת אתערותא דלתתא, ועל ידי זה מקבלין האור בשבועות ואז עיקר האור והחסד בשלמות בבחינת אתערותא דלתתא. ועל כן הייתה גאולת מצרים בלילה, שאז הוא בחינת אתערותא דלעילא כי הגלות דומה ללילה, והגאולה הייתה לפני הקץ ולא היו ראויים לפי מעשיהם רק בבחינת אתערותא דלעילא על כן הייתה בלילה:

אות ח

כי התגלות האור הוא בחינת נבואה בחינת ואראה את ה' בחינת בשם ה' אלהינו נזכיר ראשי תיבות נבי"א המובא בהא"ב ועיקר הנבואה ביום כמו שדרשור ז"ל על פסוק ביום צוותו וכו'. ועל כן לנביאי אומות העלם אינו נגלה אלא בלילה כמו שאמרו רז"ל (במדרש רבה פרק כ'). כי אצלם מגיע הנבואה בודאי רק בבחינת אתערותא דלעילא כי הם אינם ראויים בודאי על כן באה עליהם הנבואה בלילה דייקא. גם אפילו בנביאי ישראל הצדיקים נמצא שלפעמים שנגלה עליהם בלילה. וזה כשקיבלו הנבואה בעת שעדיין לא היו כדאי וראוים להתגלות הזאת. כי בענין אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יש כמה בחינות. כי אפילו כשמקבל האור על ידי אתערותא דלתתא. אבל אין ההתעוררות ראוי לאותו ההתגלות נחשב בחינת אתערותא דלעילא. וזה היה שלימות משה שזכה לנבואת פנים בפנים יותר מכל הנביאים מחמת שהיה קדוש ופרוש כל כך ויגע כל כך בשביל השם יתברך עד שזכה לקבל התגלות הנבואה רק בבחינת אתערותא דלתתא שזה עיקר שלימות האור כנ"ל. וזה שהוכיח אותם השם יתברך (במדבר י"ב) אם יהיה נביאכם ה'. נביאכם דייקא. שהשם יתברך הוא נביא שלהם דהיינו שממשיך עליהם הנבואה מלמעלה בבחינת אתערותא דלעילא. ועל כן בחלום אדבר בו כנ"ל. לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא וכו' ותמונת ה' יביט. יביט דייקא שהוא בעצמו מביט בתמונת ה' בבחינת אתערותא דלתתא בשלימות שזוכה על ידי קדושתו ופרישותו. כי הם אף על פי שהיו צדיקים נוראים ובודאי קיבלו הנבואה בקדושה על ידי הכנתם בחינת אתערותא דלתתא אבל כנגד משה נחשב קבלת נבואתם בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת אם יהיה נביאכם ה' וכנ"ל. ועל כן פירש שם רש"י והם צועקים מים מים דהיינו שלא היתה הכנתם בשלימות וכנ"ל:

אות ט

נמצא שעיקר התנוצצות האור בבקר שאז הוא בחינת אתערותא דלתתא שנשלם על ידי התשוקה של כל הלילה. אבל בלילה שהוא בחינת תחלת הבריאה תחלת היום. אז לא נשלם אתערותא דלתתא ואז האור מגיע רק בבחינת אתערותא דלעילא בבחינת (שיר השירים ה') אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק וכו'. בבחינת (שם) דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו. כי השם יתברך מאיר להאדם שהוא במדריגה התחתונה בבחינת חשכת לילה בבחינת גלות ומאיר עליו התנוצצות גדול בלבו ודעתו והכל כדי שיהיה נמשך אחריו בבחינת (שם א') משכני אחריך נרוצה. ועל כן אחר כך מיד נעלם ועובר ממנו ההתנוצצות וההארה הזאת כי ההתנוצצות היה רק לרמז לו נעימות האור כדי שירדוך אחיו. וזה עיקר בחינת הכרוז שקורין להאדם בכל פעם שישוב אליו יתברך. וזה בחינת פסח שאז מגיע ההארה שלא בהדרגה קודם הקץ אף על פי שאינו כדאי ואחר כך מיד ביום ב' נסתלק כי ההארה לא היתה כי אם לרמז שנררדוך אחריו וכנ"ל וכמובא מזה בספרים בשם הבעל שם טוב ז"ל ובדברינו במקום אחר. ועל כן צריכין אחר כך לספור מ"ט ימי הספירה כדי לטהרנו וכו' כי אחר כך צריכין להתחיל להכין עצמינו בבחינת אתערותא דלתתא כדי שנזכה לקבל התורה בשבועות שהוא כלל הנבואה שאז זכו כולם להתגלות אלקות באור גדול בבחינת אתערותא דלתתא ועל כן בלילה כל הלילה ראוי לקריאת שמע מחמת שאז הוא רק בבחינת אתערותא דלעילא ברחמיו שלא על ידי הכנתינו בשלימות על כן כל הלילה כשרה לזה מאחר שעיקר הארת הדעת שלא על ידינו. אבל בבקר שנעשה על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא על כן אז צריכין זמן קבוע דהיינו בבקר בעת בקיעת האור דייקא שנמשך עד רביע היום שנחשב הארת האור כבוקע ומאיר מחדש. ואז עיקר זמן קריאת שמע על ידינו בבחינת אתערותא דלתתא כי מה שנעשה על ידינו צריך שיהיה בזמן קבוע. כי אנחנו בזמן והשם יתברך למעלה מהזמן. אך זה עיקר השלימות שיעלה ההתעוררות מלמטה על ידי מעשה התחתונים שהם בזמן כידוע:

אות י

וזה עיקר התשובה שנזכה אנחנו לשוב אליו יתברך על ידי ההתעוררות שלנו. כי זה הויכוח בין השם יתברך ובין ישראל שהשם יתברך צועק אלינו (מלאכי ג') שובו אלי ואשובה אליכם שאנחנו נשוב תחלה. וישראל אומרים (איכה ה') השיבנו ה' אליך ונשובה וכו' שהוא ישיבנו אליו וכמובא בספרים. ועל ידי תהלים שכולל כל מ"ט שערי תשובה שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים מ"ט ימי הספירה. מ"ט אותיות שבשמע וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על ידי זה נתתקן הכל. כי תהלים נאמר על ידי דוד מלך ישראל שהוא בחינת משיח שיזכה להשיג שער החמשים שכולל הכל, שהוא שכל נפלא שזוכין על ידי זה להכניס בלב ישראל שיצעקו תמיד להשם יתברך שישיבנו אליו. ועל ידי זה בעצמו יהיה נחשב להתעוררות שלנו כאלו אנו שבים אליו מעצמנו. כי באמת כל צעקתו יתברך שצועק אלינו שובו אלי וכו'. כוונתו זה בעצמו שאנחנו נצעק אליו תמיד השיבנו ה' אליך וכו'. נמצא שבאמת לאמתו אין מחלוקת וחילוק כלל בין כנסת ישראל ובין השם יתברך רק שאין כל אחד מבין כוונתו הקדושה. וכל זה מחמת שלא נתגלה עדיין שער הנ'. אבל על ידי התהלים נמשך הארת שער הנ' שכולל הכל מתתא לעילא ומעילא לתתא עד שנזכה לצעוק אליו תמיד איך שיהיה ועל ידי זה יתתקן הכל וכנ"ל:

אות יא

וזה בחינת עשרה מיני נגינה שבהם נאמר ספר תהלים. כי אתא בדברי אדמו"ר ז"ל בסימן רל"ז שעיקר ההתחברות על ידי נגינה בבחינת (בראשית כ"ט) הפעם ילוה אישי אלי הנאמר כשנולד לוי שעוסקין בשיר על הדוכן וכו' עיין שם. היינו כי שיר וניגון בחינת תהלים על ידי זה עיקר ההתחברות של כנסת ישראל עם דודה כי עיקר הריחוק ח"ו הוא מחמת הויכוח הנ"ל. שישראל רוצים שהשם יתברך יעוררם תחלה וישיבם אליו. והוא יתברך רוצה שכנסת ישראל תתעורר תחלה. אבל על ידי אמירת תהלים שכולל כל העשרה מיני נגינה מעילא לתתא ומתתא לעילא בבחינת מזמור לדוד לדוד מזמור. ואמרו רז"ל שלפעמים אומר שירה ואחר כך שורה עליו רוח הקדש ולפעמים להיפך ששורה עליו רוח הקדש ואחר כך אומר שורה היינו כ"ל שמזמורי תהלים כלול משני הבחינות מאתערותא דלתתא קודם ומאתערותא דלעילא קודם כנ"ל. על כן על ידי תהלים עיקר ההתחברות וההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים. מאחר שעל ידי זה נכללין יחד שני ההתעוררות. כי תהלים מעורר לב ישראל להשתוקק להשם יתברך. וזה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך וכנ"ל. וזה בחינת תכין לבם תקשיב אזניך. שהשם יתברך בעצמו מכין לבבינו להתפלל אליו. ואחר כך הוא מקשיב אזניו לשמוע דיבורנו כאלו הם יוצאים מאתנו בעצמנו. רק שאנו מחויבים על כל פנים להתעורר לזה בעצמו להשתוקק ולהתפלל להשם יתברך על זה שיכין לבבנו אליו. שזהו בעצמו בחינת התפלה תכין לבם תקשיב אזניך. וכן מתפלל דוד בספר תהלים הרבה על זה כמו שכתוב (תהלים נא) אדני שפתי תפתח וכו'. כי תהלים הוא בחינת התבודדות ושיחה בינו לבין קונו על ידי זה יכולין לפרש שיחתו על הכל ולבקש להשם יתברך על זה בעצמו שנוכל לבקשו השיבנו ה' אליך וכו' באמת. נמצא שהכל מאתו יתברך ואף על פי כן נחשב להתעוררות שלנו מאחר שאנו מתעוררים על כל פנים לבקש על זה וכנ"ל והבן היטב. כי בודאי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר להתקרב:

אות יב

וזה מרומז שם בפסוקים (בשמואל ב' סימן כ"ג) שהביא משם אדמו"ר ז"ל בלקוטי תנינא סימן ע"ג לענין מעלת אמירת תהלים שהם ונאום הגבר הוקם על שהוקם עולה של תשובה כמו שדרשו רז"ל (מ"ק ט"ז) על ידי שהוא משיח אלהי יעקב ונעים זמירות ישראל שהוא ספר תהלים שיסד שנמשך מבחינת משיח שמשיג שער החמשים שכולל שני ההתעוררות יחד. שעל ידי העיקר ההתקרבות של ישראל לאביהם שבשמים מכל מקום שהם. וזהו (שם) לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלקים. מושל באדם זה בחינת אתערותא דלעילא בחינת והוא ימשל בך וכמו שפירש רש"י שם. צדיק מושל זה אתערותא דלתתא היינו כלליות שני ההתעוררות יחד. וזה זוכין על ידי בחינת יראת אלקים היינו בחינת תהלים בחינת (משלי ל"א) יראת ה' היא תתהלל:

אות יג

ועל כן אין אומרים עיקר קריאת שמע ברכותיה בשחרית עד שאומרים תחלה מזמורי תהלים שהם פסוקי דזמרה שתקנו להו לומר קודם קריאת שמע וברכותיה. כי עיקר קבלת היחוד שעל ידי זה כנסת ישראל מתחברין בהשם יתברך אי אפשר כי אם על ידי פסוקי דזמרה שהם מזמורי תהלים שכלולים משני ההתעוררות שעל ידי זה עיקר היחוד וכנ"ל. ועל כן אומרים המזמורים האחרונים שבסוף תהלים הם העשרה הללויות שאמר בסוף תהלים שכלולים מכל ספר תהלים שנאמר בעשרה מיני נגינה שכנגדם הם הערה הללויות שבסוף תהלים. ומזמור האחרון הוא כלליות דכלליות שכולל בזה המזמור בעצמו כל היו"ד הילולים וסיים כל הנשמה תהלל י"ק הללויה. כי אמרו רז"ל (פסחים קי"ז) בעשרה לשונות נאמר ספר תהלים וגדול מכולם הללויה שכולל שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת הנ"ל. כי הללויה הוא עיקר בחינת כלליות ספר תהלים שכול שם ושבח בבת אחת. היינו בחינת אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא כולל יחד שזהו בחינת הללויה. שההלל שאנו אומרים והשם יתברך בעצמו הם שניהם אחד בבחינת (דברים י') הוא תהלתך והוא אלקיך שזהו עיקר שלמות התפלה והתהלה כמובא (במקום אחר סימן י"ט בל"ת) וזהו הללויה בראש הללויה בסוף. וכן תקנו לשלשולי הללויה בתר הללויה כי נעוץ ראשו בסופו וסופו בראשו. וכן נעוצים ומחוברים המזמורים זה זה. כי הכל אחד הראש והסוף ההתעוררות עליון והתעוררות תחתון. וזהו בחינת כל הנשמה תהלל י"ק הללויה שהוא סיום ספר תהלים הוא כולל כל תהלים. היינו כמו שדרשו רז"ל (מדרש רבה דברים פרק ב') על כל נשימה ונשימה תהלל י"ק. וזה העיקר לידע שכל נשימה ונשימה מאתו יתברך ולהלל שמו יתברך על כל נשימה ונשימה. ואחר כך צריכין מיד להללו על זה בעצמו שאנו זוכין להלל שמו שזהו בעצמו הנשימה. כי עקר הנשימה שהוא הנשמה הוא להל שמו יתברך כמו שכתוב בזה הפסוק בעצמו כפשוטו כל הנשמה תהלל י"ק וכו'. נמצא שלעולם צריכין להלל שמו יתברך בבחינת ואנחנו נברך י"ק מעתה ועד עולם הללויה. כי כל מה שמהללים שמו יתברך צריכין להללו על זה בעצמו שאנו זוכים להלל שמו. כי באמת הכל מאתו יתברך בבחינת הוא תהלתך והוא אלהיך וכו'. וזהו בחינת כפילת הפסוק כל הנשמה תהלל י"ק כל הנשמה תהלל י"ק שכופלין בסוף ההללויות להודות על בחינת הנ"ל שאחר כך צריכין לומר כל הנשמה תהלל י"ק להללו על זה בעצמו שאנו אומרים כל הנשמה תהלל י"ק וכן לעולם. כי ההילול שנראה כאלו הוא מאתנו, ושמו יתברך, שניהם אחד כ"ל. שזהו בחינת הללויה שסיים בסוף ספר תהלים שכולל שם ושבח ביחד. שהוא בחינת כלליות אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא יחד שעל ידי זה עיקר התחברות ישראל לאביהם שבשמים שזהו עיקר בחינת היחוד שזהו בחינת קריאת שמע בחינת ה' אלקינו ה' אחד. היינו ה' אלקינו שהוא בחינת החיות אלקות שלנו המלובש בנו בכל אחד ואחד בכל מקום שהוא, וה' בעצמו כביכול אחד. כי הכל אחד בתכלית האחדות. שזה עיקר שלימות האמונה לחבר וליד חלקי הנפש רוח נשמה שלו שהם חלק אלקי ממעל לחברם ולייחם עמו יתברך בבחינת (תהלים ק') הוא ענשנו ולו אנחונ. כי הכל אחד בתכלית האחדות רק שהשם יתברך כביכול מסתיר עצמו מאתנו כדי שנתעורר מעצמינו אליו כדי שיהיה אתערותא דלתתא שעיקר הבריאה היתה רק בשביל זה כדי שיהיה אתערותא דלתתא כדי שלא תאכל הנשמה נהמא דכסופא כידוע. אבל מעוצם גשמיות העולם קשה לנו מאד להתעורר מעצמינו כראוי. כי בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו וכו' (קידושין ל'). ומחמת זה הוה מה דהוה שנתרחקנו בעוונותינו מו שנתרחקנו ונחרב בית ראשון ובית ני. ועדיין מרקד בינן ועל ידי זה מתארך הגלות בעוונותינו הרבים. ועל כן עיקר התיקון על ידי אמירת תהלים בכוונה שכולל שני ההתעוררות יחד וכנ"ל. שעל ידי זה עיקר קבלת אמונת היחוד שאנו מקבלין עליו בכל יום שעל ידי זה נזכה להתקרב אליו יתברך ולהתחבר ולהכלל בו יתברך תמיד מכל המקומות שבעולם עד שנזכה לגאולה שלימה על ידי משיח צדקינו שיזכה להשיג ולגלות השער החמשים שעל ידי זה הכל ילכו בדרך זה לעסוק באמירת תהלים והתבודדות הרבה הרבה עד שנזכה לתקן הכל בחסדו הגדול יתברך:

אות יד

וזהו בחינת תהלה לדוד שאומרים מקודם ואמרו רז"ל (ברכות ד') כל האומר תהלה לדוד ג' פעמים בכל יום מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מ"ט אילימא משום דאית בי' א"ב לימא תמניא אפי אלא משום דאית בי' פרנסה לימא הלל הגדול. אלא משום דאית בי' תרתי. והדברים תמוהים לכאורה מה קול הרעש הזה שבשביל שיש בו א"ב על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. וגם הטעם הב' תמוה ביותר שבשביל שנזכר בו פרנסה יהיה מובטח כל כך. וגם התירוץ קשה לכאורה שמשני משום דאית בי' תרתי. אם כן יתקנו לומר תמניא אפי והלל הגדול. וצריכין לומר שכוונת התרצן הוא שמעלה גדולה מה שכלולים שניהם במזמור א' א"ב ופרנסה. ואם כן יתפלא האד מה קשה יש פרנסה עם הא"ב שבשביל זה תהלה לדוד יקר כל כך משום דאית ביה תרתי יחד עד שכל האומרו מטבטח לו שהוא בן עולם הבא. אך הענין כי על ידי שני הבחינות האלו יחד שהם השבח הגדול של זה המזמור תהלה לדוש שנאמר באלפא ביתא ויש בו הזכרת הפרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי אלו השני בחינות נזכה לשוב אליו יתברך בודאי. ועל כן מובטח לו שהוא בן עולם הבא. מאחר שעל ידי זה יזכה בודאי לתשובה. כי עיקר התשובה על ידי הדיבור כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה' כמו שאמרו רז"ל (יומא פרק ו') איני מבקש מכם אלא דברים. והוא בחינת הנ"ל שעיקר התשובה זוכין על ידי אמירת תהלים שהוא כולו דיבורים קדושים של צעקות ותחנות ובקשות ושירות ותשבכחות אליו יתברך שעל ידי זה זוכין לתשובה כנ"ל. וזה בחינת מעלת האלפא ביתא שנאמר בו תהלה לדוד. כי הא"ב הם כלל כל הכ"ב אתוון שבהם כלולים כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופי אותיות מהא"ב. ועיקר כל הפגמים של כל החטאים שבעולם הם בבחינת הכ"ב אתוון שממשיך ח"ו האותיות שיש באותו הדבר שעובר עליו למקום שממשיך ח"ו להסטרא אחרא וכו' רחמנא ליצלן. כי עיקר החיות של כל הדברים הם האותיות שיש באותו דבר שבו נברא כמו שכתוב (תהלים ל"ג) בדברי ה' שמים נעשו וכו'. ועל ידי העבירה ח"ו ממשיך אלו האותיות למקום שממשיך רחמנא ליצלן. ועל כן עיקר התיקון על ידי הדיבור שעל ידי זה חוזר ומצרף אותיות הדיבור לטוב שעל ידי זה נתקן פגם העון שהיה עיקר הפגם בהדיבור. וכמובן כל זה בדברי אדמו"ר ז"ל בכמה מקומות. ועל כן על ידי תהלה לדוד שיש בו א"ב שהם כלל כל הדיבורים שבעולם שכולם הם צירופים של הא"ב. על ידי זה יכולין לתקן הכל. כי על ידי זה ימשיך על עצמו קדושה שיקדש הדיבור מאד שיאמר תמיד שירות ותשבחות הרבה עם הדיבור שכלול מהא"ב מכ"ב אתוון וימשיך על עצמו רחמנותו וטובו יתברך כנזכר בזה המזמור הקדוש גדולת הבורא יתברך עד אין חקר ורחמיו על כל מעשיו וטובו הרב וחסדו הגדול וכו'. ושהוא קרוב לכל קוראיו וכו'. וסיים תהלת ה' ידבר פי ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד שכל בשר יברך שם קדשו לעולם ועד שעל ידי זה בוודאי יתתקן הכל על ידי שיהפוך כל הצירופים שהם כלל הדיבורים שבעולם יהפוך אותם ויכלול אותם בתוך הא"ב הקדוש שהם דברי התבודדות ושירות ותשבחות להשם יתברך וכנ"ל. ובוודאי היא עצה גדולה וקלה שהכל יכולין לקימה. כי יכולין לזכות לתשובה ולחיי עולם הבא על ידי הדיבור לבד. אך יש על זה מניעה גדולה ועצומה והיא מניעת הפרנסה שכל אדם טרוד בפרנסתו מאד ועל כן אינו עוסק בשלימות אפילו בעצה קלה הזאת לשוב להשם יתברך על ידי הדיבור הקדוש של הכ"ב אותיות שבאלפא ביתא. אבל באמת גם זה אינו מניעה כלל. כי צריכין להזכיר את עצמו האמת שאי אפשר בשום אופן להמשיך לעצמו פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו. כי זהו כפירה ח"ו לומר כחי ועוצם ידי עשה לי וכו' ח"ו רחמנא ליצלן. רק צריכין להאמין בהשם יתברך כי כל הפרנסה הוא מאתו יתברך לבד כמו שכתוב (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל וכמו שכתוב במזמור זה עיני כל אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו פותח וכו' ומשביע וכו'. וזהו מעל זה המזמור דאית ביה תרתי יחד שנאמר בא"ב ונזכר בו פרנסה שהיא מאתו יתברך. ועל כן על ידי זה מובטח לו שהוא בן עולם הבא. כי מי שילך בדרך זה בוודאי יזכה לעולם הבא. כי על ידי זה עיקר התשובה וההתקרבות אליו יתברך מכל מקום שהוא. דהיינו אף על פי שאינו זוכה להתייגע ולטרוח בעבודתו יתברך כמו הצדיקים והכשרים והחסידים שלפנינו שאפילו הקטנים שבהם יגעו וטרחו מאד מאד בתעניתים רבים ובסיגופים קשים ועצומים רבים מאד. ואם אינו זוכה לזה אף על פי שיודע בנפשו שהיה צריך לזה לפי עוונותיו ופגמיו המרובים. ואפילו אם יודע בעצמו שגם עתה עובר עליו מה שעובר בכל עת וכו'. אף על פי כן אם לא יניח את עצמו ליפול לעולם ויחזק את עצמו לדבר דיבורים על כל פנים תמיד לפני השם יתברך בצעקות ותחנות ובקשות הרבה להשם יתברך בוודאי סוף כל סוף ישוב להשם יתברך וכנ"ל. ואפילו אם הוא בעל משא ומתן או מלאכה, אף על פי כן ידע האמת כי לא בכח יגבר איש. ואם יעשה מה שיעשה אינו יכול לקבל פרנסתו על ידי יגיעתו וטרחתו לבד כי אם בישועת ה' וחסדו. כאשר יודע כל אחד בעצמו שעיקר הפרנסה כשהשם יתברך מזמין לו איזה ריוח וכיוצא. ומכל שכן הטרדות והדאגות שאינם מועילים כלל אדרבא מזיקים הרבה לפרנסה. על כן אפילו הבעל משא ומתן ומלאכה יכול למצוא לנפשו כמה שעות ביום שיעסוק בהם באמירת תהלים והתבודדות וכו' לקדש הדיבור של הא"ב ועל ידי זה ישוב בוודאי השם יתברך. נמצא שעל ידי האלו תרתי שכלל המזמור מהם שהם הא"ב שהוא כלל הדיבור הקדוש והזכרת שבח פרנסה שהוא מאתו יתברך על ידי זה בוודאי נשוב להשם יתברך. ועל כן זוכין על ידי מזמור זה לחיי עולם הבא. מאחר שעל ידו שבין להשם יתברך וכנ"ל:

אות טו

וכל זה זוכין על ידי השכל הקדוש הנמשך משער החמשים שהוא בחינת שבועות בחינת המקוה של שבועות שהוא מקוה של שער החמשים שמטהר מכל הטומאות והגילולים שבעולם ומושיע מכל הצרות. שאז ממשיכין על עצמו קדוש זאת לזכות לילך בזה באמת ולא יטעה את עצמו ולא יאבד את עולמו לנצח בחנם ח"ו. כי עכשיו כל תקוותינו הוא רק על ידי אמתיות העצות הקדושות התמימות הנמשכין מההתנוצצות משיח שהתחיל להתנוצץ מימי האריז"ל. וכל מה שמתקרבין יותר לביאת משיח. אף על פי שהצרות הנפש מתגברין ותר. אבל ברחמיו גם התנוצצות משיח מתנוצץ בכל פעם יותר. וכמו שמספרים ענין זה בשם הרב הקדוש מברדיטשוב זצוק"ל. ועיקר אלו העצות האמתיות נמשכין מבחינת שער החמשים שיגלה משיח צדקינו. וכלל העצות כלולים בספר תהלים שהם חסדי דוד הנאמנים שהם בחינת נו"ה בחינת עצות קדושות ונפל אות מאד (כידוע שחסדי דוד הם בחינת נו"ה בחינ עצות) היינו לצעוק תמיד להשם יתברך יהיה איך שיהיה וכנ"ל. כי הגלות של עכשיו נמשך מבחינת שער החמשים של הטומאה רחמנא ליצלן שמשם אי אפשר לצאת כי אם בישועת ה' וחסדו הנפלא. ועל כן זה הגלות האחרון הכביד מאד מאד ומתארך מאד בעוונינו הריבם ועליו נאמר (איכה א') ותרד פלאים אין מנחם לה וכתיב (דניאל י"ב) עד מתי קץ הפל אות. ועיקר הוא גלות הנפש מה שאנו רחוקים כל כך כל כך מאבינו ששבשמים ואין לנו שום עצה ותקוה כי אם על ידי הדיבור לדבר ולצעוק הרבה להשם יתברך ולומר תחנות ובקשות וכו' הרבה להשם יתברך בכל יום ויום וללמוד תורה הרבה. אך המניעה הגדולה על זה היא הפרנסה. והוא חסרון אמונה שאינו מתחזק להאמין שהפרנסה רק מאתו יתברך. ועל זה הניח את עצמו הבעל דבר עתה מאד על כל אחד ואחר להטרידו כל ימי חייו בטרדת הפרנסה עד שאינו מניחו אפילו לצעוק להשם יתברך כראוי. וזה נמשך משער החמשים של הטומאה משם הגלות הזה שמשם קשה מאד מאד לצאת. והוא בחינת מה שאמר אדמו"ר ז"ל במעה של הבעל תפלה שמכל התאוות ומדות רעות יכולין לצאת. אבל מתאוות ממון אי אפשר להוציא כי אם על ידי הדרך וכו':

אות טז

וזה שאמרו רז"ל (ברכות ד') מפני מה לא נאמר נון באשרי מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל שנאמר נפלה וכו'. ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקד שנאמר סומך ה' לכל הנופלים וכו'. והיינו כי לא רצה להזכיר הנון בפירוש שמרמז על שער החמשים של הקדושה שעל ידי זה עיקר התקוה. מפי שיש בה מפלה לכנת ישראל. כי גם עיקר הנפילה של כנסת ישראל הוא על ידי שער החמשים של הטומאה ועל כן אי אפשר להזכיר הנון דקדושה בפירוש. כי יתגבר המתנגד מאד. רק ברמז רמזה בפסוד שאחריו שהוא סומך ה' לכל הנופלים וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם יתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בהדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו'. וזה על ידי שישליך יהבו על ה' ויבטח שהשם מיתברך יפרנסו בוודאי. אפילו אם יעסוק כמה שעות ביום בדיבור הקדוש של תפלה ותורה ושירות וכו. כי כל הפרנסה אפילו של הבעל משא ומתן ומלאכה מאתו יתברך כמו שכתוב שם יתברך אחר סומך ה' לכל הנופלים וכו' עיני כל אליך ישברו וכו' פותח ומשביע וכו'. ומה שאנו רואים שיש לזה הרבה עשירות מאד ולזה ענית ודחקות גדול וכיוצא צאר השינויים רבים שבפרנסה הכל מאתו יתברך. והוא יודע מה שעושה לפי ענין הבחירה של כל אחד שהבחירה של זה הוא דייקא על ידי עשירות. ושל זה דייקא על ידי עניות וכיוצא בזה שאר השינויים הרבים. כי צדיק ה' בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו. שכל מה שעושה עם האדם הכל חסד גדול מאתו יתברך. כי אילו מי שאין לו כי אם לחם צר ומים לחץ הכל הוא חסד גדול מאתו יתברך. ועיקר התקון של האדם הוא לזכות לחיים נצחיים של עולם הבא. כי כל העולם זה הבל וריק כצל עובר כאשר אנו רואים בעיניו. אך על ידי מה זוכים לחיים נצחיים, זה על ידי קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת. לכל אשר יקראוהו דייקא יהיה מי שיהיה. נמצא שמדבר המזמור הקדוש הזה שצריכין לצעוק ולדבר דיבורים קדושים תמיד להשם תברך ושהפרנסה לא תבלבלו מזה כי יבטח שהוא יתברך נותן לכל אחד את אכלו בעתו וכו' ועל כן על ידי זה מובטח שהוא בן עולם הבא. כי על ידי זה יזכה בוודאי לשוב ולהתקרב להש יתברך וכנל. (וקצת מזה מבואר בדברינו בהלכות שלוחין הלכה ד אותה):

אות יז

וזה שאומרים רות בשבועות כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים זוכין על ידי מ"ט ימי הספירה שהם בחינת מ"ט אותיות השבטים בחינת מ"ט שערי תשובה בחינת מ"ט אותיות שבקריאת שמע וכו'. שכל זה כולל ספר תהלים כמבואר בהתורה הנ"ל בסימן ע"ג וכנ"ל. ועל כן אומרים רות שמדבר משלשלת היוחסין מתחלת הולדת דוד המלך שהוא משיח שחיבר ספר תהלים שכולל כל הנון שערים שהוא בחינת קדושת שבועות כנ"ל. אשר על שם זה נקראת בשם רות עיין שם שיצא ממנה דוד שחיבר ספר תהלים שריוה להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות כמו שאמרו רז"ל (ברכות ל"ז). כי עיקר קדושת שבועות שהוא יום החמשים שהוא בחינת קבלת התורה מחדש בכל שנה ושנה הוא על ידי בחינת דוד שהוא חינת משיח שהוא בחינת ספר תהלים שעל ידי זה נזכה לשוב להשם יתברך ולקיים את כל דברי התורה שזהו עיקר קבלת התורה בכל שנה. כי לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה שהוא קיום התורה שזוכין על ידי אמירת תהלים וכנ"ל:

אות יח

כלל הדברים שעיקר ההתרחקות מהתשובה הוא מחמת שצריכין אנו נתעורר לשוב אעליו וההתעוררות כראוי קשה מאד. ובפרט למי שכבר נתרחק ועשה מה שעשה. ואף על פי כן הכל חפצים ליראה שמו יתברך אך קשה וכבד להם להתעורר וכולם רוצים שהשם יתברך יעורר אותם ויחזירם למוטב. אבל כשיודעים ומאמינים בהאמת שהשם יתברך בוחר בזה בעצמו שיהיה רצונינו וחפצינו תמיד להתקרב אליו. ושאין אנו צריכין רק ליקח דברים ולשוב אליו כמו שכתוב (הושע י"ד) קחו עמכם דברים ושובו אל ה'. ודרשו רז"ל איני מבקש מכם אלא דברים. ובאמת גם הדיבורים בעצמו ממנו יתברך רק שאנו צריכין להשתדל ליקח אותם עמנו ולדבר בהם לפניו יתברך. וזהו קחו עמכם דברים. קחו דייקא. היינו שהדברים כבר מוכנים מאתו יתברך והשם יתברך מבקש שניקח אותם עמנו לשוב אליו על ידי זה. וכמו שמפרש ומלמד אותנו שם איך נאמר לפניוכמו שכתוב שם אמרו אליו כל תשא עון וכו'. ומי שידע כל זאת באמת בוודאי בקל י שוב להשם יתברך מכל מקום שהוא אפילו אם יעבור עליו מה. כי תמיד יוכל ליקח דיבורים מאתו יתברך אם ירצה עד אשר סוף כל סוף ישוב אליו וירחמנו. וזהו בחינת גודל אמירת תהלים שגילה הוא ז"ל שעל ידי זה בוודאי נזכה לתשובה. ועל ידי זה תהיה הגאולה שלימה במהרה בימינו כל זמן שנעסוק באמירת תהלים בכוונה להשמיע אזנו ולבו למה אומר, בוודאי ישוב להשם יתברך. כי באמת הכל מאתו יתברך ואין השם יתברך חפץ רק הרצון וההתעוררות וההשתדלות אחר האמת כי בלי שום התעוררות כלל אי אפשר. אבל באמת הכל מאתו יתברך:

אות יט

וזה בחינת מעשה המנורה שהוא בחינת התורה כמו שכתוב (משלי י') כי נר מצוה ותורה אור וכמובא. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות לכל ישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים (מנחו פרק ו'). כי כל בחינת התעוררות שלנו הוא רק כמדליק נר שאינו עושה כלום רק שלוקח נר ומדליק בו נרות אחרים לאלפים ורבבות כמו שירצה ובאמת אם לא היה לו אלו הנרות או הדברים שמדליקין, בוודאי לא היה אפשר לו להדליק אבנים ועפר. וכן אם לא היה לו נר להדליק מנו או איזה דבר להוציא ממנו אש, בוודאי גם כן לא היה אפשר לו להדליק. נמצא שהכל מאתו יתברך האש והנר והשמן והפתילה המדליק והנדלק הכל מאתו יתברך. ואף על פי כן אם לא יעשה האדם המעשה כל שהוא ליקח הנר ולהדליק בו אחרים בוודאי לא יהיו נדלקים מעצמם. כי כך ברא השם יתברך הבריאה שהכין הכל כאשר לכל בחכמתו. ואף על פי כן רוצה דוקא שאנחנו נעשה ונגמור על ידי התעוררותנו מלמטה. אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך כנ"ל כי כל עבודת האדם את השם יתברך הוא בבחינת הדלקת והארת אור הנשמה כמו שכתוב בזוהר הקדוש אעא דלא סליק בי' נורא מבטשין ליה גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא וכו'. וזה בחינת נר המערבי שהוא עדות שהשכינה שורה בישראל. כי ממנו היה מתחיל ובו היה מסיים היינו שההתחלה והסיום הכל ממנו יתברך לבד. כי נר המערבי היה דולק בנס כמו שאמרו רז"ל (יומא ל"ט). ועל כן בוודאי היה יכול הוא יתברך להדליק בעצמו את כל נרות המנורה. וכמו שאמרו רז"ל (מנחות פרק ו') וכי לאורה הוא צריך וכו'. אך צור לנו והזהיר מאד על הדלקת נרות המנורה להורות שאף על פי שהכל מאתו יברך כנ"ל. אף על פי כן אנו מחויבים על כל פנים להדליק את נרות המנורה. וזה יהיה נחשב להתעוררות שלנו אף על פי שבאמת הכל מאתו יתברך. כי ממנו הוא מתחיל ובו היה מסיים. וזהו בחינת מעשה המנורה שהיה כולה מקשה עד ירכה עד פרחה מקשה היא, דהיינו שכולה נעשית מעשהת אחת מראשה עד סופה עם כל הכפתורים והפרחים וכו', הכל נעשה מחתיכה אחת. עד שנתקשה משה הרבה איך לעשותה ואמר לו השם יתברך הטל את העשת לתוך האש ותצמא המנורה, היינו שכל המנורה שהיא כלל הארת התורה הוא רק מחתיכה אחת מיני' ובי' שבאמת נעשית מאלי'. כי היה בלתי אפשר לאדם לעשותה. כי קשה וכבד להאדם שיתעורר ויאיר מעצמו. ואף על פי כן צריכין לעשות המנורה למטה דייקא. ועל כן באמת נתקשה משה הרבה על זה. כי סוד זה נוגע בשער החמשים כ"ל שבאמת הכל כאשר לכל ממנו יתברך ואף על פי כן צריכין רק התעוררות ורצון ותשוקה אל האמת. וזה נחשב להתעוררות שלנו כנ"ל. ועל כן כל הקרבת הקטרת היה בשעת הדלקת המנורה והטבתה כמו שכתוב כ(שמות ל"ג) בהיטיבו את הנרות יקטירנה. ובהעלות אהרן את הנרות וכו'. כי קטרת שהיא עיקר בחינת תשובה כידוע כי י"א סמני הקטרת מכניעין סטרא דמותא, כל הסטרין אוחרנין ומעלין הקדושה מעמקי עמקי הקליפות כידוע שזהו עיקר בחינתתשובה וכמו שכתוב בכתבי האר"י ז"ל שיזהר לומר קטרת בכוונה גדולה ויועיל לו לחזור בתשובה. נמצא שקטרת בבחינת תשובה. אבל עיקר התשובה זוכין בבחינת המנורה שהוא בחינת אמירת תהלים שכולל יוחד אתערותא דלתתא ואתערותא דלעילא בקשר נפלא מה שאי אפשר להבין ולהשיג כלל וכנ"ל. וזהו בחינת מה שראה זכריה סוד הגאולה שלימה על ידי המנורה שראה כמבואר שם בהפטרת בהעלותך ושבת חנוכה שהוא (זכריה ד') ראיתי מנורת זהב כולה וגולה על ראשה וכו'. וכלל הענין שהשמן היה נמשך מאליו כמו ממעין כמו שכתוב וגולה על ראשה. וכמו שפירש רש"י שם. וסיים שם לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' היינו כל ענין הנ"לל. שעיקר התשובה שהיא עיקר הגאולה הוא לא בחיל ולא בכח כי אם ברוחי וכו' כי הכל מאתו יתברך. והעיקר תלוי בבחינת ה"ל שנזכה שיהיה נמשך בחינת הארת שער החמשים כנ"ל ששם כלולים יחד בקשר אחד אתערותא דלעילא ואתערותא דלתתא שזה זוכין על ידי אמירת תהלים והתבודדות ושיחה בינו לבין קונו יתברך תמיד יהיה איך שיהיה. ואז אף על פי שיודע בעצמו שבוודאי אינו יוצא י"ח כלל. אף על פי כן באמת זהו סוד נפלא שאי אפשר להשיג כי נמשך משער החמשים שנמשך על שבעה קני המנורה שהם כלולים כל אחד משבעה בחינת שבעה ושבעה מוצקות וכו' שכל זה סוד שבע שבתות תמימות שסופרין קודם יום החמשים שהוא שבועות שכל זה כלול באמירת תהלים שכולל כל החמשים שערי תשובה שם תשובתינו אליו ותשובתו אלינו, כולל כולם יחד כי הכל אחד כנ"ל. ועל ידי זה תהיה הגאולה על ידי משיח צדקנו שהוא דוד וכנל. ועל כן רמז הגאולה במעשה המנורה וכנ"ל:

מתוך: ליקוטי הלכות/חלק אורח חיים/הלכות קריאת שמע/הלכה ו (עריכה)

(הלכות קריאת שמע הלכה ו' נכללת בהלכות ברכות השחר הלכה ה'